הספירה לאחור החלה • הרב מני ששון

הרב מני ששון, בית משיח

ספירת (ביטול) העומר

עד השבוע האחרון ימי 'ספירת העומר' התאפיינו במידה רבה בהכנות לקראת ל"ג בעומר. הללו בארגון התהלוכות בכל רחבי תבל ובראשם הפאראד הגדול במחיצת מלכנו משיחנו, והללו בדיסקוסים חוזרים ונשנים אודות איסור העלייה להר מירון והצגת מגוון התחליפים לאווירה ולתחושה שאינה נקנית בחליפין.

כעת, לאחר ל"ג בעומר, ימי 'ספירת העומר' מקבלים את גוונם האמיתי והשורשי – בתור ימי ההכנה וההכשרה לקראת היום הגדול והקדוש זמן 'מתן תורתנו' – חג השבועות; כולנו סופרים, מייחלים ומשתוקקים להגיע לרגע הנכסף, אל מעמד קבלת התורה מחדש כשם שאירע בפעם הראשונה בשנת ב'תמ"ח.

בתוך אווירת התשוקה הזו, נשיא דורנו – משיח צדקנו, חפץ בכך שנכוון ונמקד את התלהבותינו לעבר מעמד נוסף, חשוב מאין כמותו, החותם ומשלים את שלשלת מעמדי קבלת התורה לאורך ההיסטוריה – מעמד הגאולה האמיתית והשלימה; וכפי שתיאר זאת במילים מיוחדות בשיחה לנשי ובנות חב"ד מתאריך כ"ה אייר תש"נ:

"ביחד עם התשוקה והגעגועים לקבלת התורה עד שסופרים את הימים – מתי יהיה כבר זמן מתן תורתנו, מוסיפים גם בהתשוקה והגעגועים לגאולה, שסופרים את הימים והשנים והדורות שנמצאים בגלות, וצועקים "עד מתי" ומבקשים מהקב"ה שתיכף ומיד יוציא את כל בני ישראל  . . מהגלות אל הגאולה".

כשם שאנחנו סופרים את הימים, יום אחר יום לקראת מתן תורה מתוך תשוקה יהודית-פנימית תמימה ופשוטה, כך עלינו לספור את הימים החולפים עלינו בגלותנו מתוך תשוקה כנה לגאולה השלימה.

נכון, אנחנו לא סופרים בפועל בכל יום באופן עקבי כמה ימים חלפו מאז חורבן הבית השני, אך לפעמים צריך לעצור ולספור כמה שנים ודורות חלפו מאז, ובכך לנסות להבין את עובדת משמעות הגלות הארוכה הזו, המולידה בטבעיות רגש של תשוקה אינסופית להגיע כבר ליעד הנכסף, אל התחנה הסופית, הגאולה השלימה.

אז אם עד עכשיו, כל יום בתפילת ערבית ספרנו כך וכך ימים לקורבן העומר שהוקרב בבית המקדש, כעת נעצור רגע ונחשֵׁב כמה ימים ושנים עברו מאז ביטול קורבן העומר לאחר חורבן בית שני (שנת ג'תת"ל), ומעבר לקושי העצום בחישוב השנים – נגביר בכך את רוח הציפייה והערגה בליבנו לבית המקדש השלישי.

ללמוד איך לספור 

במידה מסוימת, האקט של ספירת ימי הגלות יכול לקחת אותנו למחוזות של קושי ושברון מזמן ומצב הגלות המתארכת, אך הרבי מלך המשיח רוצה להוביל אותנו כתוצאה ממנו ל"תשוקה וגעגועים לגאולה", ולכן ההוראה בשיחה זו אינה מסתפקת ב"ספירת היהלומים" שמהם ניתן "להתעייף" אלא ממשיכה לכיוון נוסף, כיוון בטוח ומבוסס:

"ויש להוסיף, שענין זה נעשה גם על ידי ההוספה בלימוד התורה בעניני הגאולה ובית המקדש, אשר, הלימוד בענינים אלו ממהר ומזרז עוד יותר קיומם בפועל ממש, כך, שמהלימוד יוצאים תיכף ומיד לפגוש את משיח צדקנו, ואומרים לו שזה–עתה סיימו ללמוד כמה הלכות הקשורות עם ביאתו!".

לימוד עניני גאולה ומשיח! שוב ושוב נשמע פתגם המלך בכל מדינות מלכותו בשבועות האחרונים – ללמוד עניני גאולה ומשיח. זו הדרך המובילה לחיזוק התשוקה והציפייה לגאולה, זו הדרך המובילה לזירוז והבאת הגאולה, וזו הדרך המאפשרת לנו לעמוד ללא בושה וכלימה מול משיח צדקנו בגאולה ולומר שממש כעת "סיימנו ללמוד כמה הלכות הקשורות עם ביאתו".

[מעניין לציין שבאותו היום ממש – כ"ה אייר תש"נ – שעות ספורות קודם שיחה זו, דובר כבר במחיצת מלכנו אודות לימוד עניני משיח, כאשר  עבר בפני הרבי בחלוקת הדולרים מר משה שוורץ (אחיו של הצייר הידוע) וביקש מהרבי עזרה והכוונה כיצד לאסוף חומר מתורת רבותינו נשיאינו בעניני גאולה ומשיח, והרבי ענה לו שניתן ללקט מתוך ספר הליקוטים לרבי הצמח-צדק בערכי משיח וגאולה].

זה הזמן להתחיל את 'הספירה לאחור'; לקחת מצד אחד את ההוראה לספור את שנות וימי הגלות וליצוק לליבנו את הערגה והתשוקה הנדרשת לבית המקדש השלישי ולגאולה השלימה, ומצד שני להתקדם צעד אחר צעד בבטיחות ובעקביות עם לימוד עניני הגאולה מתוך מחשבה מתמדת על רגע המפגש הנכסף עם מלך המשיח.

אין זמן, הספירה לאחור כבר הֵחֵלָּה!