קֶצֶר לא קָצָר!

לא נצרכת בקיאות רבה בכדי להבין מהו הסיפור המדובר. כולנו נזכרים בו מידי שנה בהגיע שבת פרשת שמיני, בה זעק הרבי מלך המשיח מקירות ליבו בשנת תשח"י אודות ההזדמנות ההיסטורית שהוחמצה להבאת הגאולה בקרב תלמידי האריז"ל.

עם יד על הלב, כולנו כואבים בליבנו על סיפורי 'החמצת הגאולה' (כסיפורו של ר' יוסף דלה-ריינה ועוד) בה הייתה שעת הכושר לגאולה ובעקבות מעשה כזה או אחר היא ברחה בין הכיסאות לעוד כמה עשרות שנים. אך לא הרי שאר הסיפורים כסיפור זה, הטומן בתוכו הוראה מעשית והותיר בחותמו גישה יומיומית בעבודתנו האישית להבאת הגאולה.

העדר התקשרות בעֵדֶר

בואו ונצלול לעומקו של סיפור מתוך דברי מלכנו ונדלה את המסר הרלוונטי לתקופתנו:

"האריז"ל היה נוהג לצאת עם תלמידיו לקבל שבת בשדה, כפי שהסדר הוא על פי קבלה, שצריכים לצאת לשדה לקבל פני שבת המלכה. פעם אחת, בצאתם לשדה, אמר האריז"ל לתלמידיו: רצונכם שנלך לירושלים לקבל שבת? – אע"פ שמצד ריחוקה של צפת מירושלים לא היה שייך שבהליכה רגילה בגשמיות יגיעו לירושלים לקבלת שבת, מכל מקום, לא היה אצלם פלא על האריז"ל שיוכלו להגיע לשם  –

אמנם, כיון שבשביל זה היו צריכים לעזוב את ביתם למשך השבת, אמרו חלק מהתלמידים שצריכים להודיע תחלה לנשותיהם, על דרך לשון הש"ס: "איזיל ואימליך בדביתהו" [=הלך ושאל את אשתו]. מיד נפלה רוחו של האריז"ל, ונתבטלה הליכתם לירושלים. ואמר האריז"ל, שאילו היו הולכים מיד – היו יכולים להביא את המשיח".

בהחלט סיפור מקומם, סיפור מרגיז, סיפור קשה. אך מדוע יקוב הדין את ההר? מה חטאם ומה פשעם? בסך הכל כיוונו התלמידים לבצע את רצון התורה וההלכה להתייעץ עם נשותיהם? בשיחה, יורד הרבי מלך המשיח לעומק טעותם של התלמידים, ומצביע על עיקר אשמתם: העדר התקשרותם לרבם הקדוש האריז"ל.

תלמיד אמיתי, הוא תלמיד שמקושר לרבו בכל נימי נפשו ונשמתו. תלמיד הסומך על כל הוראה, הגה או רמז של רבו, ומבצעו מיידית בביטול ובהכנעה ללא שיקולים וסנכרון נתונים שלא נצטווה לשקלל ולסנכרן. וזו הגישה שהתבקשה מהתלמידים – לענות בחיוב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לבקשת האריז"ל ולסמוך על רבם שהוא לוקח 'על גבו' את השקלול התורני הכרוך בכך.

ומכך מסיק הרבי את ההוראה החדה: "אי אפשר להביא את המשיח על ידי הנהגה כזו, שכאשר שומעים הוראה מהאריז"ל, מוציאים את ה"שולחן-ערוך", ופונים ל"מורה הוראה" לברר . . אם אין סתירה בדבר! באופן כזה – אי אפשר להביא את המשיח! . . וכן הוא בכל דור ודור, שכאשר שומעים הוראה מנשיא הדור, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – אין מקום לישוב הדעת, עיון בספרים כו', אלא יש לקיים את ההוראה".

אך בכך לא מסתכם הלימוד מהאירוע ההיסטורי. הרבי ממשיך לאורך השיחה ומוציא מכל פרט בו הוראה נפלאה (כפי שיווכח המעיין בלימוד השיחה המלאה), כאשר לקראת סיומה שורות אחדות תופסות את העין ולוכדות את הלב, גם את לב האבן, ומחדירות את הסיפור עמוק לחיינו:

"כאשר חסר אצלו בענין ההתקשרות – הרי מלבד זאת שהוא מפסיד את הטוב האמיתי שהיה ביכולתו להגיע אליו, אלא עוד זאת, שהדבר נוגע גם לכלל ישראל – כהוראת הסיפור הנ"ל, שהרי מזמן האריז"ל ועד עתה עברו כארבע-מאות שנה, וכל עניני הגזירות וכו' שעברו על ישראל במשך זמן זה, הם מצד העדר ההתקשרות להאריז"ל, שהרי אילו היתה ההתקשרות – היתה באה הגאולה כבר לפני זמן רב!".

במילים אחרות: חוסר ההתקשרות לרבי לא פגע רק ברמת ההתקשרות האישית של התלמידים לאריז"ל, אלא בכל העם היהודי כולו! כל הגזירות שעברו על עם ישראל ב-450 שנה הללו – בגזירות ת"ח ות"ט, במלחמת העולם הראשונה, בשואה האיומה, במלחמות ישראל האחרונות, במלחמת שמחת תורה הנוכחית – היו יכולות להיחסך בתוספת התקשרותם של התלמידים לנשיא הדור שבדורם, להתבטל, להיענות לבקשת האריז"ל ולהביא את הגאולה!

מחברים כבלים  

לכולנו קשה לקרוא את המילים הללו, אך "דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה"… כל הדורות מכוונים את מבטם ומִבְטָחָם עלינו. על דור השביעי. על תלמידי האריז"ל שבדורנו, הוא נשיא הדור, משיח שבדור, גואל אחרון – הרבי מלך המשיח; האם אנו כן נצליח להתבטל כליל להוראות מצביאנו? האם אנו כן נבצע את פקודותיו בביטול וללא ספקות? האם אנו כן נקיים את רצונו ללא שקלולים אישיים ושוליים?

הרי הוא אשר ציווה לפרסם לכל אנשי הדור אודות הנביא ונבואתו העיקרית, והוא אשר סלל את הדרך הישרה להבאת הגאולה על ידי לימוד עניני גאולה ומשיח שבתורה, והוא אשר הורה להכין את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו, והוא אשר עודד את הכרזת הקודש לפרסמו בכל העולמות, ואנו – אנה אנו באים? האם אנו מבצעים את המשימה בצורה מושלמת? האם התפקיד עומד כעיקר לנגד עינינו והשיקולים השונים נכחדו ממחשבתנו?

הרי תקופתנו כולה היא ללא ספק 'שעת הכושר' להבאת הגאולה לאחר בשורת ונבואת מלכנו שנמצאים "על סף הגאולה", ו"בזמן השיא לביאת משיח צדקנו", וזהו הזמן המתאים לערוך את החשבון נפש האישי שלנו בתור תלמידי האריז"ל שבדורנו – מהי רמת התקשרותנו לרבי מלך המשיח, בכל דרכי ואמצעי ההתקשרות השונים, ובפרט בעיקר ענינו ורצונו להביא משיח בפועל ממש!

אז במקום קֶצֶר-התקשרות לא קָצָר של תלמידי האריז"ל שהוביל לגלות ארוכה, נחבר את כבלי ההתקשרות המתאימים למלכנו משיחנו וניצור זרם חשמל חזק ונצחי שיוביל במהרה לגילוי האריז"ל שבדורנו עלינו!