פרדוקס שהוא Docs • הרב מני ששון

בסמיכות לפורים קטן, נדלקת לכל חסיד הנורה המהבהבת של 'פורים קטן תשנ"ב'. מי שנכח שם – נזכר ומתעורר ומי שלא נכח שם – שומע ומתחבר: הרבי מלך המשיח עומד על רגליו הקדושות למשך 3 שעות באור לפורים-קטן ומחלק 8,000 קונטרסים מ'מאמר האמונה' רווי הגילויים המהווה מאז ועד לרגע זה לחם חוקו של חסיד בדור השביעי.

בין ערוגות הבושם ונחלי המים של המאמר, העין צדה מספר שורות הנוגעות לכולנו – עייפי הגלות ושחוקי הזמן: "זה שישראל הם שבורים מזה שהם בגלות, הוא, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהיה גילוי אלקות, ועד שזה נוגע לעצם מציאותו, ולכן, זה שבזמן הגלות אין מאיר גילוי אלקות כמו שהי' בזמן הבית, הנה מזה עצמו איז ער אינגאַנצן צוטרייסלט, כתית".

כן. יהודי אינו יכול להשלים עם מציאות הגלות. זה נוגע לעצם מציאותו, בין אם הוא מרגיש זאת 24/7 ובין אם לאו, זהו רצונו האמיתי של כל אחד מאיתנו – התגלות הרבי מלך המשיח בפועל, וכל רגע שזה לא מתגשם אנחנו במצב של 'אינגאַנצן צוטרייסלט' = מזועזעים לגמרי ממצב ומנגנון הגלות.

לכולנו ברור שהרבי לא מדבר כאן רק על מציאות, אלא על דרישה. המציאות האולטימטיבית ליהודי בזמן הגלות היא זעזוע מהמצב ואי-השלמה עם חורבן בית המקדש שאירע היום, בשעה זו, ברגע זה. ומי שלא מרגיש כך – צריך לעבוד עם עצמו להרגיש כך.

כך ייצג בפנינו הרבי מלך המשיח עצמו בתקופה מיוחדת זו – סביבות חודש אדר תשנ"ב, תנועה של זעקה אדירה לגאולה ואי השלמה עם חושך הגלות, כאשר בשבת מברכים חודש אדר לצד הדיבורים החדים על תקופת 'וכתתו חרבותם לאתים' והתחלת פעולת משיח בעולם, זעק בהתוועדות: "מתחזקת יותר הפליאה והתמיהה, ביחד עם גודל הצער וההבהלה (ועד שמצד גודל הצער אין להאריך בזה ביום השבת) – היתכן שבנ"י נמצאים עדיין בגלות?!… עד מתי?!.."

וכך התבטא בצער עמוק, בהגבהת קולו הקדוש, ובעצימת עיניו בשיחת ט' אדר תשנ"ב – בסיום ה'שבעה' למרת פאשע לאה לאפיין הי"ד: "עובר עוד יום ועוד יום, עוד שבוע ועוד שבוע, ועוד רגע ועוד רגע . . עדיין אין את הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות . . עדיין את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל!…"

שְׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס 

נו, אז מה בדיוק הפרדוקס? איפה הסתירה המסתתרת?

ובכן, כל מי שעדיין לא שם ליבו – מדובר בחודש אדר, החודש בו נצטווינו "משנכנס אדר מרבין בשמחה". ולא סתם חודש אדר, אלא חודש אדר של שנת תשנ"ב, המתקדם ביותר ברמת איכות השמחה שבו בהיסטוריית היהדות, לאחר שנשלמה כל העבודה ומשיח החל את פעולתו בעולם.

שני צדי המתרס כאן ברורים כשמש. באותו חודש בו זועק הרבי מלך המשיח מקירות ליבו על עיכוב הגאולה המבהיל, באותו חודש בו הסטנדר מתנועע בזעקת "ועדיין לא בא", ובאותו חודש בו מלכנו עומד על רגליו 3 שעות ומחלק 8,000 קונטרסים עם מסר של זעזוע עמוק ממצב הגלות הנדרש מכל יהודי – –

דורש הרבי בעקביות ובחדות – שמחה. שמחת חודש אדר ושמחה על בא הגאולה.

הדרישה לשמוח בשמחת חודש אדר שישים יום, מודגשת כבר בתחילת החודש בו מקדיש הרבי שיחה שלימה אודות עבודת השמחה (ש"פ תרומה תשנ"ב) עד להוראה הברורה: "להשתדל בכל האופנים להוסיף ולהרבות בדברים המשמחים . . באופן דמוסיף והולך ואור ושמח בכל יום ויום מב' חודשי אדר, להוסיף יותר בכל יום בענייני שמחה", הוראה המורגשת באווירה כבר באותו מוצאי שבת בריקודים סוערים בכלי זמר עד לשעות הקטנות של הלילה, ונמשכת בשירת "ויהי בימי אחשוורוש" בכניסתו וביציאתו של הרבי בכל תפילות החודש.

אחת מנקודות השיא בהדגשת השמחה היה המענה המיוחד שיצא מן הקודש, באותו יום ממש בו חילק את 'קונטרס פורים קטן' אודות זעזוע הגלות : "הזמן גרמא להרבות בשמחה ובכפליים "שישים יום", אזכיר על הציון". עד למענה המיוחד למארגני ריקודי השמחה ב-770 בהמשך החודש: "ותהא פעולה נמשכת ובהוספה".

שני צדדים, מטבע אחד

נכון. בהסתכלות שטחית-ראשונית לא מובן מה קורה פה. זעזוע עמוק או שמחה בכפליים? "ועדיין לא בא" או "להרבות בשמחה"? אבל הפרדוקס הזה הוא לא סתירה שעלינו ליישב אותה באגודל מפולפל ובחריפות תורנית, הוא פשוט הקובץ Docs שלנו. זהו המסמך של חסיד ברגעי הגלות האחרונים. כך הוא כתוב, כך הוא נראה.

כל עוד לא הגיעה הגאולה והרבי מלך המשיח טרם התגלה בפועל ובגלוי אנחנו ניצבים בתנועה של זעזוע עמוק, של אי-הסכמה ואי-השלמה עם המצב. אין בית מקדש, היום הוא נחרב, ויהודי נורמלי מזדעזע בכל נפשו כשהוא חושב על זה; אך לצד זה אנחנו נדרשים לשמוח בחודש אדר, לשמוח על בא הגאולה ועל תחילת התגשמותה בעולם, מתוך אמונה ובטחון ש'הנה זה משיח בא'.

והאמת היא, שמלכנו משיחנו הגדיר את המסמך הזה עוד לפני שנכנסנו לחודש אדר, בשיחת שבת פרשת בא-בשלח תשנ"ב: "ביחד עם התפלה . . שהיא מתוך רגש של צער ומרירות על אריכות הגלות, שבאה לידי ביטוי בהצעקה מקרב ולב עמוק "עד מתי, עד מתי, עד מתי"! . . . חדורות הן (גם ובעיקר) ברגש השמחה . . מצד גודל הבטחון ש"הנה זה (המלך המשיח) בא", וכבר בא". הגדרה ברורה וחדה.

ומי שהקובץ Docs שלו לא מצליח להכיל את הניגודיות, שילחץ על כפתור 'רענן' (קרי: ישב וילמד את השיחות הנזכרות לעיל) ויבין שזו התנועה הנדרשת כעת, גם וגם.