-
מערכת משיח בפרשה, שמחה להגיש לקהל אנ"ש והשלוחים את הדרשה השבועית לרגל יום הכיפורים, בשלושה שפות; עברית, צרפתית ואנגלית • הדרשה נכתבה על ידי הרב ניסים לגזיאל, המותאמת לכל מי שמעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
חבר המערכת|ד׳ בתשרי ה׳תשפ״דכוחה של תשובה:
מורה בחדר חב"ד יומיים לפני יום כיפור: “עכשיו שסיימנו ללמוד אודות הפלא בו יונה הנביא יצא חי אחרי שהלוויתן בלע אותו, אתם יכולים לתאר לעצמם פלא גדול מזה?”
אחד התלמידים: “כן, אילו יונה היה בולע את הלוויתן…”
לכל יהודי יש מקום מיוחד בלב ליום כיפור, אותו יום עליו נאמר במקורות:"אחת בשנה". פעם אחת ויחידה בשנה בה מתקשר כל יהודי באשר הוא לאלוקיו בקשר אמיץ וחזק, למעלה מכל הסבר וביאור. אותם רגעים קסומים וטהורים אשר כל לב יהודי רוטט ומבקש בערגה שהקב"ה יקבל את תשובתו ויעניק לו ולבני משפחתו (וכל עם ישראל..) שנה טובה ומתוקה (אמן!).
אחד הרגעים היקרים ביותר (תרתי משמע..) ביום הכיפורים הוא קריאת 'מפטיר יונה'. סיפורו של יונה הנביא שקיבל ציווי מפורש מאת ה': "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ. כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי"(יונה א,ב). ובכל זאת הוא מנסה להתחמק מן השליחות ולִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'". כמובן שלברוח מהקב"ה, זה בלתי אפשרי, ולכן בסופו של דבר, יונה נענש, עושה את המוטל עליו ומעורר את אנשי נינווה לתשובה.
יונה בן אמיתי הנביא אינו אדם פשוט כלל. קודם כל הוא נביא, המקבל מסרים ישיריים מאת הבורא יתברך. שנית כל, ידוע במדרשי חז"ל שיונה הוא בן הפלאים אליהו הנביא. בספר מלכים (א, יז) מסופר על אליהו הנביא שנשלח מאת ה' "צרפתה" ושם הוא התאכסן אצל בעלת בית אחת. באחד מהימים חלה בן הצרפתית ומת, ואליהו הנביא החיה אותו והשיב אותו אל אימו. בתלמוד הירושלמי (סוכה פ"ה,ה"א) מובא שאותו ילד שחווה את תחיית המתים התעירותו נהיה, בסופו של דבר, הנביא יונה בן אמיתי. ואם זה לא מספיק, בכתבי ההאריז"ל (ספר הגלגולים, לה) מובא שנשמתו של יונה בן אמיתי היא נשמתו של משיח בן יוסף, האמור לעורר את ביאת המשיח והגאולה. ואם זה לא מספיק, אז בפרקי דרבי אליעזר (פרק י) מובא שיונה פגש את הלווייתן "מלך הדגים" ואמר לו: 'בשבילך ירדתי (לעולם) .. שאני עתיד ליתן חבל . בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים". אז הוא לא רק נביא, ולא רק נשמה שעברה את תחיית המתים, ולא רק המצביא המלחמתי שעתיד להניף את חרבו על אויבי ישראל בדמותו של משיח בן יוסף, אלא שהוא גם ה"שף" שהולך לבשל לנו את "החריימה" של הלויתן (או 'הגעפילטע פיש', תלוי במוצא…)!
אז אחרי הכל, לא מדובר כאן על אדם פשוט, סתם עוד איזה חברמן מן השורה…מדובר כאן על ענק שבענקים, גדול שבגדולים, חלק בלתי נפרד מגאולתם של ישראל (לפי קבלת ההאריז"ל) אז איך יכול להיות שהוא מנסה לברוח? הייתכן שנביא מסרב לקיים את דברי ה'?!
ואם זה לא מספיק בתור קושיא, אז בואו ונוסיף קצת אש על המדורה. דווקא על התחמקות משליחות הבורא צריך לקרוא ביום כיפור? האם זה לא אנטיתזה לכל מה שיום כיפור מייצג?! האם מטרת היום הקדוש היא לא להפסיק לברוח מ(רצון) הבורא?! מה קורה פה?!
אלא שכאן טמון מסר אדיר, מסר חשוב וממשי, והוא מגיע דווקא מאדם שכה קשור לגאולה האמיתית והשלימה. יונה בן אמיתי אמר לעצמו ש"אני יודע שזה הגוי קרובי תשובה הן. עכשיו עושים תשובה, והקב"ה שולח רוגזו על ישראל". (פרקי דר' אליעזר, פרק י) . אן מתגלית אהבת ישראל העצומה שהייתה ליונה הנביא. הוא חשש שאם יחזיר בתשובה את אנשי נינווה, תתמקד מידת הדין בבני ישראל, והם עלולים להיפגע. לכן סיכן יונה הנביא את עצמו בהשתמטות ממילוי הציווי של הקב"ה, ובלבד שחס ושלום לא יהיה קטרוג על בני ישראל.
אבל זה לא מסתיים כאן, ישנו עוד מסר שני, חשוב לא פשוט מנבואתו של יונה, ולכן אנו מפטירים בספרו במנחת יום הכיפורים. הגמרא אומרת (תענית טז,א) שתשובתם של בני נינווה היתה כל כך כנה, כל כך אמיתית, כל כך חודרת ונוקבת עד ש""אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו". הם ניו מונחים להרוס את הבית, ולשבור את (הראש..ואת) הקיר, על מנת להשיב את הגזילה ולהשלים (גם מלשון שלימות..) את התשובה. אז אם יונה הצליח להשפיע באופן כל כך חזק על אומות העולם, דמיינו לכם את "כח התשובה" של עם ישראל. האדמו"ר הזקן פוסק בשולחנו (תרכ"ב, ד) שסיפורו של יונה מגלה לנו את "שיש לו (לנו!) את כח התשובה ושאין יכולין לברוח מאת פני הקב"ה".
שני אלמנטים אותם אנו צריכים להפנים בחיי היום יום, ובמיוחד בקשר לגאולה. ובלשונו של הרבי:"לכל לראש – צריך אדם לדעת ש"אין יכולין לברוח מאת פני הקב"ה" …וכמ"ש147 "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", היינו, שבכל מקום שהוא – הן ב"שמים" והן ב"שאול" – נמצא הקב"ה, ובמילא, אין הגשמיות יכולה לברוח ולהינתק מהרוחניות." ואם יהיה מישהו שישאל מה לו ולרוחניות?! מה לו ולתשובה?! מה לו ולגאולה האמיתית והשלימה?! הרי הוא רחוק כמטחוי קשת מכל הענינים הרוחניים האלו…
על כך עליו לדעת ש"שיש בו כח התשובה":לכל יהודי יש את היכולת לשוב בתשובה, שכן לכל יהודי יש נשמה קדושה. הדבר נלמד בקל וחומר מבני נינוה. אם הם יכולים, אז אנחנו על אחת כמה וכמה! על אף החטאים, העוונות והפשעים נותרת הנשמה קשורה בקב"ה, וכאשר היא תתעורר בתשובה, אפילו לרגע אחד – בכוחה של הנשמה לסחוף עמה את הגוף, ולהביא את הגאולה.
ונסיים בסיפור המלמד את כוחה של הנשמה היהודית וכוחה של התשובה:
בזמן הקיסר ניקולאי הראשון, ברוסיה, גזר הצאר גזירה כי על כל היהודים להמציא מספר מסויים של חיילים לצבא. פקידי הצאר היו חוטפים ילדים בגיל שבע, שמונה ומעלה. ילדים אלו נקראו "קנטוניסטים," היו מענים אותם בעינויים קשים כדי שימירו את דתם. חלק גדול מהם עמדו בנסיון, חלקם מתו מתוך עינויים קשים. כשהזדקנו ושוחררו מהשרות הצבאי הקימו להם ה"קנטוניסטים" קהלות עצמאיות בכמה מערי רוסיה.
קרה פעם אחת ולפטרבורג בירת רוסיה הגיע משלחת רבנים מגדולי ישראל, כדי להתייצב לפני המלך ניקולאי ולהתחנן לפניו לבטל גזירה שגזר על ישראל. היה זה בתקופת "הימים הנוראים" ובימים ההם טרם היו בתי-כנסיות בפטרבורג שהיתה אסורה למגורים עבור היהודים. אולם בעיר המלוכה היה מספר גדול של חיילים יהודיים, "חיילי ניקולאי", היה להם מנין משלהם, והרבנים באו שם להתפלל ביום הכיפורים.
כשהגיעו לתפילת ה"נעילה" בקשו הרבנים שאחד מהם יעבור לפני התיבה להתפלל, אולם החיילים מיאנו להיעתר לבקשה זו. הם הסבירו כי ביניהם יש אחד שקידש שם שמים ברבים, ועבר נסיונות ויסורים רבים כל-כך שגדולים וצדיקים לא יכלו לעמוד בהם, והוא זה שרגיל לעלות כשליח ציבור בתפילת הנעילה.
החייל ניגש אל התיבה, ובטרם התחיל את אמירת ה"קדיש" עם הניגון המסורתי שלפניו, פתח ואמר:
"רבונו של עולם! עמך ישראל עומדים ומבקשים לפניך נחת מבנים, בריאות, אריכות ימים ופרנסה. אך אנו, "חיילי ניקולאי", האם נבקש נחת מבנים? הרי בנים אין לנו, כולנו רווקים! הנבקש אריכות ימים? הלא חיינו אינם חיים! הנבקש פרנסה? הרי את כדי מחייתנו אנו מקבלים מן הבסיס הצבאי! "לעצמנו אין לנו מה לבקש, וכל מה שאנו מבקשים הוא, רק בשבילך. "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"".
אכן גדול כוחה של התשובה!
•
מבוסס על מדרשי חז"ל בשילוב שיחת ליל ג' דחוה"מ חג הסוכות תשט"ז, תורת מנחם חלק טו עמוד 73-75
תגיות: הרב ניסים לגזיאל, משיח בפרשה