"מניסיון אישי – דבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם"

במשך עשרות שנים בהם שימש ר' זלמן גוראריה בתפקידי מפתח במוסדות חב"ד ליובאוויטש, וזכה לקירובים נדירים בחצרות רבותינו נשיאנו – הוא הוכיח נאמנות והתמסרות של חסיד נעלה. העובדה שהיה קשור לרבי הריי"צ ולרבי הרש"ב, לא העיבה על התקשרותו האיתנה בכל נימי נפשו לרבי מלך המשיח, ועל היותו חסיד אמיתי בכל המובנים כבן "דור השביעי".

התקשרותו החזקה והתמסרותו הנחרצת לרבי ולהוראותיו לא ידעה גבולות, ובאותה התמסרות חסידית מיוחדת הוביל גם את האמונה הטהורה ברבי מלך המשיח ובהפצת בשורת הגאולה והגואל. לאחר ההתעוררות הגדולה בשיחותיו של הרבי בנושא הגאולה, הוא דיבר בחום חסידי על ה"תקופה החדשה" שאנו נמצאים בעיצומה, תקופת התגלות המשיח, ועל משמעות הקריאה של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" במעמד הרבי, ועורר לניצול ההזדמנות הגדולה הזאת כראוי לפירסום בשורת הגאולה לקהל הרחב.

ר' זלמן תמך בפירסום מודעות בעיתונות המבשרות על זהותו של הרבי מלך המשיח וקוראות לציבור להוסיף במעשים טובים כדי לקבל את פניו. כאשר יצאו מערערים על העניין, ביקש ר' זלמן ממזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר שישאל על כך שוב את הרבי, ויכתוב לו במדוייק את המענה של הרבי. כך התפרסמה דעתו הק' של הרבי שתמך בצורה הברורה ביותר בפירסום המודעות בעיתונים.

בשנים האחרונות, לאחר הניסיון של ג' תמוז תשנ"ד, הרבה לעודד ולחזק את צעירי הצאן ואנ"ש בכלל, והניח דגש מיוחד על האמונה בהתממשות נבואתו של הרבי מלך המשיח, שדבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם. הוא היה נוהג לומר ש"כמופת הייתי לרבים" – הוא, שראה במוחש שכל מה שהרבי הבטיח לו במשך השנים, התקיים – יכול לומר בוודאות מוחלטת, מניסיון אישי, שדבר אחד מדבריו הק' לא ישוב ריקם.

להלן קטעים מתוך אחד מנאומיו חוצבי הלהבות שנאמרו מול קהל החסידים בבית חיינו:

זכיתי להיות במחיצת הרבי למעלה מ-‏70 שנה. וב״ה שמעולם לא עלה בדעתי לשאול 'פארוואס' (=מדוע). מונח אצלי בפשטות הענין של "עבד אברהם אנכי״. ציות מוחלט.

כאשר התייחסות החסיד לרבי היא כזו. הרי גם כשמגיע מאורע כמו ג' בתמוז, לא מתבלבלים. אבל כאשר אדם בונה את עצמו על שכלו, שהוא מוכרח להבין כל דבר – הרי כשיגיע מאורע כזה, לא פלא שיאמר "טעיתי".

אם העניו של 'הרבי הוא משיח' בנוי ומבוסס רק על שכל. מובן שמאורע שסותר את ההנחה השכלית, תגרום לביטולה. אך כשהיסוד הוא קבלת עול, ציות מוחלט לרבי – אין בכוחו של שום מאורע לבטל זאת.

דבר ברור גלוי וידוע לכל אנ"ש, התמימים וכלל ישראל, שהרבי יצא לעודד בפומבי – במשך למעלה משנה, ולפעמים 3 פעמים ביום – את הכרזת ושירת "יחי אדוננו מורינו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד״. אפשר לומר שעיקר יציאתו של הרבי לקהל היתה רק למטרה זו. הרבי עודד שירה זו בכל כוחותיו ממש, זאת בנוסף לדברי הרבי בנושא זה בשיחות הקודש שנאמרו במשך כל שנות הנשיאות. מציאות זו לא תופרך על ידי שום דבר בעולם.

זהו היסוד לאמונת החסידים שהרבי משיח, לאחר שהיסוד קיים, יכולה וצריכה לבוא גם הבנה והשגה. לנסות להבין את דברי הרבי ולדייק בכל תנועת קודש שזכינו לראות.

על האמונה בנבואת משה כותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ״ח הי"א): ״ובמה האמינו בו כמעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר. . שהיא אמת שאין בו דופי״.

אין דבר שיכול לסתור לדבר שראה אדם במו עיניו. גם לא סברה הגיונית ביותר. לדוגמא: כשראובן יראה שביתו של שמעון צבוע בצבע אדום, ולמחרת יבוא אליו חברו לוי וינסה לשכנעו, בטענה הגיונית היתכן לומר שביתו של שמעון הוא בצבע אדום, והרי צבע זה יקר מאור, וידוע ומפורסם ששמעון עני מרוד. אשר לכן מוכרחים לומר שצבע ביתו הוא לבן… מובן שאין שום מקום לטענה כזו, תהי' הגיונית ככל שתהי', בשעה שראובן ראה כמו עיניו מציאות שונה. כך גם כותב הרמב״ם שם בהלכה ג': "…הא למה זה דומה? לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו, שאינו כמו שראה. שאינו שומע להם, אלא יודע בודאי שהם עדי שקר".

מכאן לעניננו: אצל חסיד ברור במאת האחוזים בלי שום ספק וספק-ספיקא שהרבי משיח – לא בגלל שום הוכחה וסברה שכלית, תהי' הגיונית ככל שתהי', אלא – בגלל שעינינו ראו ולא זר: זכינו, בתוככי כלל ישראל. לראות בעינינו הבשריות, איך שכ״ק אדמו״ר מה״מ מעורר את שירת ״יחי, וכל כך היה רצונו הקדוש להחדיר בנו ענין זה, שלמרות ההגבלה שהיתה בכח הדיבור העביר לנו את הענין בכל תנועות גופו הקדוש.