חיים טויטו
ערב שבת. נכנס אל הוואטסאפ כהרגלי בשישי לשלוח את זמני הדלקת הנרות של הדרי. שם קבוצת הוואטסאפ בה היינו שולחים זאת מידי שבוע זועק מתמיד: שייתהפך הכל לטובה.
שם בקבוצה יחד עם אביה של הדרי ר' ישראל ג'רופי ודודיה ר' שניאור ג'רופי ור' שם טוב מעטוף נוצרו חלק מהפעולות האחרונות שקראו לעם ישראל להתפלל. לבקש. לזעוק.
אבל הדרי הקטנה. כבר לא איתנו. הדרי כעת ליד כיסא הכבוד מבקשת רחמים מבורא העולם על עם ישראל. מבקשת את ביאת משיח שיבוא וישלים את פעולתה בעולם. את האחדות שיצרה בין חלקי העם.
לכולנו מנקרות כעת השאלות. למה?! עד מתי?! איך עשה ה' ככה?!
איך נגיד את זה? אנחנו לא כועסים אבל לימדו אותנו שרע לא יורד מלמעלה, אז מה בכלל קורה פה? ומה עם זה שתפילות אינם חוזרות ריקם? מה עם כל האנשים שבחמש השנים האחרונות התפללו השכם וערב לרפואתה של הדרי? מה הם ייחשבו? אבל שוב. מי אנו שנדע חשבונות שמים? האמונה חזקה מתמיד!
את שם קבוצת הוואטסאפ שיניתי וכתבתי במקום זאת – "ממשיכים את האור של הדרי", כי את האור של הדרי חייבים להמשיך!
בימי מחלתה של הדרי החל אביה בכתיבת ספר תורה לרפואתה וכעת ממשיכים יחד בכתיבת ספר התורה לעילוי נשמתה של הילדה הטהורה. כעת החליטו בני המשפחה לסיים את הספר, שיהיה לעילוי נשמתה. היו שותפים. יחד ממשיכים את האור של הדרי.
לקניית אותיות בספר התורה לחץ כאן