השליחות מספרות: מעצמה רוחנית נשית בירושלים של 'אור חיה'

רחל רבינוביץ

הרבי חיכה לי

מעיין מרים צעאדה, פנסילבניה

אני משוחחת עם מעיין מרים צעאדה הנמצאת בביתה החם, באמצע היער המושלג בינות ליערות הפוקונוס שבפנסיבלניה. 

מעיין מרים מציגה את עצמה בחיוך "אמא לשבעה ילדים, רכזת 'משיח קידס'". כשמעיין מרים מדברת על המסע שלה, היא קורנת חום יהודי חסידי, כזה שאף מזג אוויר מושלג שיש מחוץ לביתה, לא יכול לו. 

"גדלתי בבית לא-דתי באבן יהודה", פותחת מעיין מרים. "המסע שלי לחיק היהדות היה מהיר. בגיל 21 פגשתי את השלוחים ביישוב שלנו, ובעקבות השיחה איתם שמעתי על 'אור חיה'. מהר מאוד לקחתי אוטובוס לירושלים. רציתי לבדוק את המקום", היא מספרת. "הגעתי לשם עם רשימת שאלות, אותן הצגתי בפני מנהלת 'אור חיה' הגב' יואלה קולטון. היו אלו שאלות פשוטות של בעלת תשובה המנסה להבין מה זה חב"ד;- למה דווקא פאה? למה חב"ד? למה הרבי?" 

רק אחרי שהתאקלמה במקום הבינה, שאותו מעמד היה למעשה ראיון הקבלה שלה… "שמתי לב שבנות שמגיעות למקום, עוברות ראיון קבלה. שאלתי את יואלה: למה לי לא נערך ראיון כזה? איך קיבלו אותי לאחר שעשיתי כזה מפגש נצחני?… יואלה חייכה ואמרה: "אצלך זה היה חוצפה דקדושה!" 

התשובה שמעיין מרים קיבלה על כל שאלותיה הייתה ברורה: "אי אפשר לענות על זה בחמש דקות, צריך ללמוד". כך נכנסה ללימודים כשהיא צמאה ללמוד, למצוא תשובות ולקבל. 

"הגעתי לשבת ניסיון יחד עם אמא שלי. מבחינתה זה לא היה קל – להשאיר ילדה ב'מאה שערים'!… ואז הופיעה המדריכה חני בקשט, שקיבלה אותי במאור פנים, ועזרה לי עם המזוודות. זה היה כל כך מרגיע! אני זוכרת שנכנסנו אמי ואני לחדר האוכל וראינו אוכל בריא ומזין ברמה גבוהה. זה הרגיע את אמא שלי; ובינינו: איזו דאגה אימהית יותר מהדאגה לאוכל?! 

"מה שהשלים את התמונה היה הסדר והניקיון ששררו במקום. פה נרגענו סופית". 

תוך זמן קצר הפכה המדרשה של 'אור חיה' לביתה השני של מעיין, והמדריכות ליוו אותה מקרוב.

הצמא ללימודים, שאינו אלא צמא נשמתי, מצא שם את סיפוקו, כמים קרים על נפשה העייפה. הלימודים היו עשירים, מרתקים ועמוקים. הם הפכו למרכז חייה, עד כדי כך שחיפשה עבודה שתשתלב בדיוק בין השיעורים, בלי לפגוע בזמני הלימוד… "עד היום אני זוכרת תוכן של שיעורים רבים שלמדנו. בין השאר, את ההלכות שהרב זילברשטרום לימד", היא מספרת.

הנסיעה הראשונה לרבי

מעיין הגיעה לאור חיה בל"ג בעומר וכאמור, שקעה בלימוד. כשהגיע חודש תמוז, החלו לדבר איתן במדרשה על הנסיעה לתשרי לרבי… מעיין מרים הרגישה שהיא חייבת להיות שם. "נכנס בי ההבנה שאני חייבת להיות בתשרי אצל הרבי, ויהי מה! הרגשתי שאין לי מה לחפש פה בארץ; כאילו גדלתי כחסידת חב"ד כל חיי… לא היה לי כסף וכתבתי על כך לרבי. התשובה הייתה 'הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים'. החלטתי אפוא להתחזק ביראת שמיים ולהוסיף עוד בלימוד חסידות".

בדיוק אז הכריזו על מבצע שינון – המקום הראשון זוכה כמובן, בכרטיס טיסה לרבי. "היה לי ברור שהמבצע הזה מיועד לי. לא היה לי ספק שאני נוסעת. הוצאתי וויזה, סיפרתי לכולם שאני טסה, ובעיקר –  השקעתי את כל כולי בלימוד ובשינון. חיכיתי להתוועדות ח"י אלול, להכרזה על הזוכות". 

כשהכריזו על הזוכות היא עמדה יחד עם כולן וציפתה לשמוע את שמה במקום הראשון, כרטיס טיסה, אבל לצערה הקריאו שם אחר. לרגע עמדה נדהמת ומאוכזבת, ואז המדריכה מעטוף קראה לה הצידה: "מעיין מרים, דאגנו לך! ליתר דיוק – הרבי דאג לך!" מסתבר שהיא זכתה במקום השני, אבל בגלל המוטיבציה האדירה שהייתה לה, היה ברור לרכזת יואלה קולטון ולמדריכה שאין אפשרות לספק אותה בסט ספרים… היא צריכה לנסוע לרבי! הן כתבו לרבי והרבי ענה שהוא מצרף המחאה לנסיעה. "אין לי מושג איך, אבל הן השיגו כסף לכרטיס. קיבלתי כרטיס טיסה מהרבי עצמו!", מספרת מעיין בהתרגשות.

ושוב – הרבי משלם

לאחר תקופה נרשמה ללימודי הוראה במכללת בית וגן. המגורים במכללה היו זולים משמעותית מאלו שב'אור חיה', אך נפשה של מעיין מרים חשקה דווקא בסביבה חסידית. עם זאת, היה לה קושי במימון, שכן הלימודים במכללה וב'אור חיה' לא הותירו לה זמן לעבוד. 

שוב כתבה לרבי, והפעם לשון התשובה מלווה אותה עד היום: "לגבי כל עניין ההוצאות – אין מה לדאוג כי הכול יסולק מכאן"…

מעיין מרים נרגעה והבינה שהיא נשארת ב'אור חיה'.

היא שיתפה את אמהּ בקונפליקט ואף הראתה לה את תשובת הרבי. האם הציעה שתפנה לבוס שלה לשעבר, שנהג להעניק מלגות לסטודנטים. "כתבנו לו מכתב, ואחרי כמה ימים הוא שלח המחאה מכובדת שסייעה לי לכסות את כל ההוצאות. מהכסף הזה הפרשתי מעשרות לכלה שהייתה איתי בחדר בפנימייה, ואת השאר נתתי ל'אור חיה'". בהשגחה פרטית, הכסף הספיק לה בדיוק עד שהתחתנה – בדיוק כמו שהרבי אמר…

תקופת השידוכים כרוכה כמעט תמיד באתגרים, אבל כשמדובר בבעלי תשובה, זה יכול להיות אפילו יותר מורכב. "הורים של בעלי תשובה לא ממש יודעים איך לברר, איך לגשת לכל התהליך הזה," מסבירה מעיין מרים. "לפעמים הם בעצמם עדיין בתהליכי עיכול של השינוי. זו סיטואציה לא פשוטה".

גם בצומת החשוב הזה, מדרשת 'אור חיה' הייתה לה למשפחה. "אני זוכרת ליווי ותמיכה אמיתיים, אימהיים", היא מספרת. "חני בקשט, יואלה, וכל הצוות היו שם בשבילי כמו אימהות שמלוות בתהליך. לא היה רגע שהייתי לבד".

גם בהכנות לחתונה הצוות דאג לכל פרט. "זה לא רק עצות, זה היה ליווי צמוד – תחושה של בית".

כיום, שלוש עשרה שנה אחרי שעזבה את 'אור חיה', מעיין מרים מרגישה את שלהבת האור בוערת בה, מאירה מתוכה, כאשר היא עצמה זוכה להפיץ יהדות וחסידות. "לא מזמן דיברתי עם חברה מ'אור חיה', ומסתבר ששתינו עדיין זוכרות את השיעורים כאילו היו אתמול. לא רק את התוכן, אלא גם איפה ישבתי, מי דיבר, ומה הרגשתי. זה חלק ממני".

נבחרנו כבר בשלב הראשוני

אדווה גרינשטאט, ברזיל 

השעה תשע בערב בישראל, ובמורו דה סאו פאולו בברזיל, השמש עדיין מאירה. אדווה גרינשטאט מתגוררת שם עם בעלה ושלושת ילדיהם, כשהם מנהלים בית חב"ד המארח מדי שבת בין 200 ל-1,500 מטיילים… 

"שמי אדווה, אמא לשלושה ילדים ושליחת הרבי למורו דה סאו פאולו", היא מציגה את עצמה בנעימות. השיחה שלנו מוגבלת בזמן, כי תיכף מגיעים התיירים הישראלים, ובית חב"ד מתמלא פעילות. למרות זאת, דיבורה רגוע. 

"האי בו אנחנו גרים, הוא מקום מדהים. אי קטן וכולו רצועת חוף המחולקת למספר אזורים. בית חב"ד ממוקם במרכז האי. המרחק בין קצה האי לקצהו הוא 40 דקות הליכה בלבד… יש כאן בסך הכל כ-3500 תושבים, אך תיירות עולמית מפותחת מאוד.

בחצי הכדור הדרומי, כידוע עונות השנה הפוכות. יש כאן המון מטיילים והפעילות אינטנסיבית. מדי שנה אנחנו טסים לכאן לקראת חנוכה וחוזרים לישראל לקראת פסח, כך שאנו חווים קיץ תמידי: מגיעים לקיץ כאן וחוזרים לקיץ הישראלי. אנחנו נחלקים בין שני בתים, וחיים באופן קבוע על מזוודות… יש לא מעט אתגרים, אבל הסיפוק והזכות עצומים". 

טיול שהפך מסע

אדווה גדלה בבית מסורתי, שמרנו שבת וכשרות, אך מעולם לא נחשפה לחב"ד. אחרי הצבא יצאה לטיול בדרום אמריקה עם חברותיה, ובמסגרת הטיול הקפידו לאכול רק כשר. כיוון שכך, אוטומטית פנו לבית חב"ד המקומי. "בכל מקום שהגענו אליו, תמיד מצאנו את עצמנו אוכלים בבית חב"ד. באחד מהם התחלתי לשאול: מי האיש שבתמונה? למה כולם כאן כל כך מחוברים אליו?"

הסיפורים ששמעה על הרבי, הדליקו בה ניצוץ, אבל היא רצתה תשובות עמוקות יותר. 

כשהגיעה לראשונה למורו דה סאו פאולו, עדיין לא היה שם בית חב"ד. היא וחברתה החליטו להכין בעצמן סעודות שבת כשרות לחבר'ה. "זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי למה עושים את זה – סעודת השבת מחברת בין יהודים. הם מתלכדים סביב עצם היותם יהודים, והרגשתי כמה זה גדול. הרגשתי שאני רוצה להיות חלק מזה. בלי להבין לחלוטין מה זה אומר, חשבתי לעצמי שאני רוצה לפתוח בעצמי בית חב"ד במורו דה סאו פאולו"… 

הבנה שהייתה באותה העת למעלה מטעם ודעת…

בהמשך הטיול, בקולומביה, נתקלה לראשונה בספר התניא, וזה היה עבורה שינוי של ממש. כשהגיעה לקוזומל שבמקסיקו, הרבנית בבית חב"ד הראתה לה מכתב מהרבי, בו הרבי ענה לבחור שרצה להתקרב אך חווה קשיים. "הרבי כתב לו שאין לו מה לפחד מהשינוי, כי זה רק יממש את הפוטנציאל הגלום בו. המילים הללו נגעו בי עמוק".

"הגעתי ל'אור חיה' ולא רציתי לעזוב"

אותו ערב חזרה אדווה להוסטל, זרקה את הבגדים הישנים שלה, וקנתה בגדים צנועים… "חזרתי לארץ עם הופעה שונה לחלוטין מזו שיצאתי ממנה… המשפחה שלי חשבה שאני תחת השפעת סמים," היא צוחקת. בהכוונת השלוחים עמם נפגשה, החליטה לפנות ל'אור חיה' בירושלים. 

היא רצתה רק לבדוק את המקום: "לא באתי מיד ללמוד, רק להרגיש את המקום. הגעתי לכמה שיעורים, ונשארתי בגלל התחושה – החום, הקבלה, האהבה – בלי שיפוטיות".

אחרי שבועיים המשפיעה שלה הציעה לה לעבור לגור במדרשה. "זה היה הרגע שהתחיל השינוי האמיתי," היא אומרת. "זיזי קוז’מן, הרב נוטיק ז"ל, הרב זילברשטרום, יואלה – כולם עטפו אותי, נתנו לי ארגז כלים לחיים מתוך סבלנות ואהבה".

את יום הולדתה ה-23 חגגה ב'אור חיה'. "זה היה יום ההולדת הראשון שחגגתי כמו שצריך, בצורה חסידית. רציתי מתנה מיוחדת – דולר של הרבי… פניתי לאבי, והוא ניסה להשיג, אבל המחירים היו גבוהים, והוא נרתע. 

ואז, ביום ההולדת, הגיעה אמי ל'אור חיה' ומסרה לי מעטפה כמתנה. בפנים היה דולר של הרבי… "איך"? שאלתי נדהמת. אמא אמרה לי – "זה מיועד בשבילך". חקרתי את אבא שלי, והוא הסכים לספר: יום אחד ישב במשרד וניסה לבדוק כיצד יוכל בכל זאת להשיג דולר של הרבי. לפתע נכנס אחד העובדים למשרדו ושאל: "מה אתה מחפש?" כששמע שמדובר בדולר של הרבי מחב"ד, הוא אמר: "אין סיכוי שתמצא"…

למחרת, אותו אדם חזר והביא לו דולר מהרבי. "זה לבת שלך", אמר. "אתמול החלטנו להתחיל את ניקיונות הפסח. ניקיתי את הספרייה. לפתע נפל ממנה דולר של הרבי. את הדולר הזה נתן לי הרבי לפני לא מעט שנים. הוא נתן לי אז ארבעה דולרים ולי היו רק שלושה ילדים… שאלתי את הרבי למה העניק לי דולר נוסף, והוא עשה תנועה בידו שזה בסדר… עד אתמול שכחתי מהדולר ה"מיותר" הזה. כשראיתי אותו אתמול, הבנתי שהרבי נתן אותו מלכתחילה בשביל הבת שלך"… 

הנה כי כן, קיבלתי ליום ההולדת דולר מהרבי. 

דור שני ב'אור חיה'

כעבור תקופה הכירה אדווה את בעלה בשידוך שלווה על ידי הצוות ב'אור חיה'. שאיפתם המשותפת הייתה לפתוח בית חב"ד במורו דה סאו פאולו!…

"התחתנו לפני שש שנים. תקופה קצרה אחרי שפתחנו את בית חב"ד, 'נחתה' הקורונה. בפורים היו אצלנו 1,000 מטיילים, ופתאום כולם התחילו לברוח. אלפים קנו כרטיסים חזרה לארץ, במחיר של עשרות אלפי ש"ח… נשארנו עם קבוצה קטנה של 20 מטיילים – והמשפחה בישראל לחצה עלינו לחזור".

אדווה כתבה לרבי, וקיבלה תשובה על אסתר המלכה – שלא חשבה על טובתה האישית, אלא על עם ישראל. "הבנתי שזה מה שצריך לעשות – להישאר! זה היה לא פשוט, אבל מעז יצא מתוק: נשארנו קבוצה קטנה ואיכותית של עשרים מטיילים, ועם הזמן נהיינו ממש משפחה. שתי בנות שהגיעו לפה ללא כל ידיעות ביהדות, התקרבו דרכנו ואף התחילו ללמוד תניא. ככל שחלף הזמן הן התקרבו ובשלב מסוים ביקשו – ממש כמוני – ללבוש בגדים צנועים. נתתי להם מהבגדים שלי וכך הן חזרו לישראל… בארץ הן נכנסו ל'אור חיה', וכיום שתיהן זכו בס"ד להקים בתים חסידיים".

הרבי והקב"ה בחרו בנו

באחת הפעמים, בשיעור של הרב נוטיק ז"ל, הוא ביקש דוגמה ל'ירידה לצורך עלייה'. אדווה הרימה יד ואמרה: "אני ירדתי לדרום אמריקה – ומשם הגעתי ל'אור חיה'".

"הרב נוטיק הסתכל עליי ואמר: 'ביום שקנית את הכרטיס לדרום אמריקה, הרבי כבר בחר בך'…

"זה משפט שמלווה אותי תמיד", היא מסכמת. "גם כשאנחנו מרגישים במקום הכי שפל ונמוך רוחנית – הרבי והקב"ה כבר יודעים שזה חלק ממסלול העלייה שלנו".

מהטיול אל המסע 

שונטאל גמליאל, פלאיה מקסיקו

"המסע שלי התחיל כשיצאתי לטיול בדרום אמריקה יחד עם אחי", פותחת שונטאל גמליאל את סיפורה. "הייתי בחורה בשנות העשרים לחיי, תושבת כפר סבא ועם חוש אופנה מפותח. 

"הטיול היה מדהים, והיעד האחרון היה העיר קוזומל במקסיקו. בית חב"ד הוא חלק מרכזי עבור מטיילים ישראלים כאן, ודרך הרבנית חני קפלן נדלק אצלי הניצוץ. זה לא קרה ברגע: בהתחלה פשוט התחברנו, הרגשתי ממנה חום וקבלה אמיתית. 

"בתקופה שלפני הטיול חוויתי משבר אישי מסוים, והקשר איתה היה משמעותי עבורי. אחרי חודש אחי חזר לארץ, ואני נשארתי בקוזומל. חני עזרה לי למצוא עבודה במלון רימון. היא הייתה מגיעה אליי מדי יום לבקר, להתעניין בשלומי. הדאגה שלה הייתה עוטפת. היא לא הלחיצה אותי בכלל לגבי היהדות ונתנה לי להיות בקצב שלי. 

"אחרי תקופה השאלות על יהדות באו מאליהן; שאלתי גם על חב"ד ועל הרבי. מצאתי תשובות והתקרבתי לאט לאט. התחלתי לשמור שבת ואני זוכרת את היום בו כתבתי לרבי בפעם הראשונה – זה היה כל כך מרגש. 

"נשארתי בקוזומל במשך שנה, במהלכה התקרבתי ליהדות. בחיצוניות ההופעה שלי עדיין לא השתנתה. ואז התקשרו אליי מהבית וסיפרו שסבי לא מרגיש טוב, וחזרתי לארץ". 

החזרה לכפר סבא הייתה לא קלה. לשמור שבת בקוזומל במקום רחוק ומנותק, שבית חב"ד תופס בו חלק מרכזי, זה שונה לחלוטין מאשר בכפר סבא כאשר כל הסביבה רחוקה מהעניין. שונטאל הייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש בסביבה הישנה וזה לא היה קל. 

"ביקשתי לשמוע וללמוד, ולמדתי כאקסטרנית בפנימיות שונות. שמעתי אמנם על 'אור חיה', אבל זה הרגיש לי רחוק מדי – לנסוע עד ירושלים… בארץ, מעולם לא יצאתי מהבועה של כפר סבא. 

"כך חלפו השנים – שמרתי שבת, למדתי שיעור תניא בכפר סבא עם הרב שי יתום. כבוגרת עיצוב בשנקר עבדתי כמעצבת ברשת 'אורבניקה', השתכרתי היטב והכל היה רגוע, בכאילו; כי משהו המשיך להיות חסר. 

לפני שנה מלאו לי שלושים. חברות שאלו אותי לקראת יום ההולדת מה אני רוצה במתנה, ואמרתי: "אני לא רוצה מתנה גשמית אלא רוחנית… בואו לשמור אתי שבת". 

והחברות זרמו!… 

שבת לחיים

"החברות זרמו ושמחתי מאוד אבל לא ידעתי דבר אחד – איפה נוכל לעשות שבת כזאת?" מוסיפה שונטאל לספר. "התקשרתי לחברות רבות, עד שהגעתי לחברה בשם שקד שהייתה ב'אור חיה'. סיפרתי לה על יום ההולדת, על המתנה ועל הבקשה שלי. ב'אור חיה' קיבלו אותנו בלב רחב וחם. 

"זו הייתה שבת שקשה לתאר במילים. מרגשת, מרוממת ומחזקת. שם גם טעמתי את החוויה המיוחדת של 'אור חיה'. לא ידעתי שמשם יצמח מפנה משמעותי בדרך שלי".

עברה תקופה קצרה, ושקד, חברתה מ'אור חיה', התחתנה. "אחרי חתונתה" מספרת שונטאל, "התקשרה אלי רחלי עסיס, אם הבית, ואמרה 'את יודעת, שקד שמרה לך את המיטה שלה'… בהתחלה נבהלתי: לעזוב לירושלים? ובכלל, לחלוק חדר עם מישהי בפנימייה? בכל זאת, הייתי בחורה בת שלושים"! 

אבל רחלי לא ויתרה עד ששונטאל הגיעה ל'אור חיה' לניסיון בחג השבועות.

"החג היה חוויה רוחנית עמוקה. הייתי בטוחה שהמשיח עומד להגיע… כמה שבועות אחר כך הצטרפתי בקביעות למכון. קיבלו אותי בזרועות פתוחות. מדהים כמה המקום הזה הפך להיות הלב שלי, המשפחה שלי. יש לי משם חברות שהן ממש אחיות, והקשר איתן חזק יותר מאשר חברות שמאז הילדות".

המעבר מביתה בכר סבא למכון בירושלים נתן את אותותיו גם בהתפתחות האישית והרוחנית של שונטאל: "היה שם ביטול אמיתי – לקב"ה ולרבי. מאחת שחיה עם משכורת טובה ועם חדר ארונות (בכל אופן מעצבת אופנה…) עברתי לחלוק חדר עם שותפה, שבו הצטמצמתי לארון וקצת… בעיקר – ויתרתי על הסביבה המוכרת, על המשפחה והחברות. כל אלו יחד עם לימוד מעמיק בהלכה, בתניא ובמאמרים של הרבי, הביאו אותי לצמיחה רוחנית". 

אחרי שנה של צמיחה כזאת, הכירה שונטאל את בעלה. "היה לי חלום – לחזור למקסיקו, למקום בו הניצוץ הראשיתי נדלק. והנה פגשתי את בעלי, שהיה כאן בפלאיה מזה שלוש-עשרה שנה". 

הם התחתנו לפני חודשיים; הקימו בית חסידי בישראל, ומיד לאחר מכן בית חב"ד מופלא למבקשי דרך. 

הניצוץ שנדלק היה ללפיד בוער, שאורו ממשיך להאיר למרחקים.