"ציפינו שהממשלה תנהג במדיניות הימין" • ראיון

שלום כלפון, מגזין בית משיח

הטרור בשנה האחרונה הרים ראש. כמעט אין שבוע שאין בו פיגועים רצחניים. למרות זאת ממשלת ה"ימין-ימין" מגלה רפיסות. המקסימום שצה"ל עושה, הוא לנסות להגן על התושבים במקום לתקוף את המחבלים. גם זה במקרה הטוב, כי במקרים פחות טובים – צה"ל שולח את חייליו להאבק במתיישבים שיוצאים להפגין, או גם באלה שבונים עוד נקודות חדשות ברחבי יהודה ושומרון, וטורח להרוס את הבתים.

בשבוע שעבר הגיעו כוחות הבטחון והרסו מספר מבנים בהם במאחז 'אעירה השחר' בו התגוררו כמה משפחות חלוציות. המתיישבים שתמהו על כך – שכן השר הממונה על המנהל האזרחי ביו"ש, אינו אלא בצלאל סמטוריץ', איש תנועת 'רגבים' בעברו, ומהחלוצים הבולטים בכל הקשור לבנייה ברחבי יש"ע. בתדרוכי מקורבים ובראיונות שהוא נתן בעצמו, נימק את החלטתו בכך שמדובר בקרקע פלסטינית פרטית. לדבריו, לא ניתן היה להסדיר את המאחז ולכן הוא הורה על פינויו.

אלא שקבוצה של רבנים בכירים בציונות הדתית, פרסמו בסוף שבוע שעבר מכתב עליו הם חתומים, בו הם מתנגדים לפינוי מאחזים בשטחים. "אנו פונים אליכם בדרישה לפעול בכל כוחכם נגד הריסות של נקודות התיישבות ברחבי יהודה ושומרון.

"יש הטוענים שנקודות התיישבות מסוימות הן על אדמות 'ערביות פרטיות', ועל כן דינן להתפנות", המשיכו הרבנים במכתבם הנוקב. "יש בטענה זו הטעיה של הציבור, הנובעת מאי-הבנה של המציאות המשפטית של אדמות יהודה ושומרון: אבל האדמות הנקראות 'פרטיות' מכוח חלוקתו של חוסיין אינן פרטיות כלל ועיקר, וכל השימוש במעמד של 'קרקעות פרטיות' הוא כלי פוליטי בלבד בידי מתנגדי ההתיישבות".

בכך מאשימים הרבנים את סמוטריץ' כי הוא מאמץ את הטרמינולוגיה של אנשי השמאל המתנגדים להתיישבות. בין החתומים על המכתב: הרב דב ליאור, הרב שמואל אליהו, הרב אליקים לבנון, הרב שלמה אבינר והרב אריאל בראלי, רבו של היישוב בית א-ל.

בעקבות כך פנה השבוע שלום כלפון, אל הרב אראל בראלי החתום על ה'קול קורא' הנ"ל, לשמוע כיצד הדברים נראים מזווית הראייה שלו.

בשבוע שעבר חתמת, יחד רבנים נוספים, על מכתב בעקבות הריסת המבנים במאחז 'אעירה שחר'. מה קרה הפעם שיצאתם במכתב מעין זה?

תראה, יש פה מלחמה גדולה מול הרשות הפלסטינית שמשתלטת על קרקעות וסוללת דרכים. בזמן שה'מנהל האזרחי' נוקט בגישה לא להתערב בתוכניות שלהם מכל מיני סיבות מוזרות, ומאמץ תקנות של השלטון הירדני, כביכול הקרקעות הללו עומדות לאישור – אלו טענות שנשמעות רק נגד קרקעות של ערבים אך לא של יהודים. המאחזים שהוקמו לאחרונה, הוקמו מתוך חשיבה וכוונה לעצור את הרצף הערבי ולמנוע טבעות חנק על ההתיישבות היהודית.

ההתיישבות היא עובדה מוגמרת, והיא לא תתפנה. יש כיום מעל ל-700,000 מתיישבים ביהודה ושומרון, כן ירבו, ואנחנו נוסיף ונתרבה.

אבל הרשות הפלסטינית ממשיכה כל העת ליצור ולקבוע עובדות בשטח. כאן באה התשובה היהודית; מרגע שאתה מקים מאחז כזה שיש בו התנהלות יומיומית של מרעה, התיישבות, מגורי משפחות וכו', באופן טבעי הם פחות מתקרבים, וכך נמנעת השתלטות שלהם. רוב המתיישבים חיפשו אדמות מדינה כדי שיהיה קל לבנות שם לטווח ארוך ללא חשש הריסה של המנהל, אך גילינו שפה ב'נפת רמאללה' כל הקרקעות שסביב לצירים המרכזיים, מוגדרים במנהל כאדמות פרטיות של ערבים.

לאחר המאחז האחרון שפונה, 'אעירה שחר', התעורר בנו חשש שהמנהל האזרחי עובר ליד קשה של הריסות נגד מאחזים שנבנו על אדמות פרטיות, כאשר הטענה היא שזה נגד החוק ולכן הורסים אותם. נגד זה התאחדנו יחד הרבנים פה שמלווים את המאחזים הללו. שיהיה ברור, מדובר בבחורים ומשפחות של 'בני תורה'. הם לא באו לריב עם ערבים, אלא לשמור על הקרקעות והצירים החשובים והמרכזיים. אנו רואים בזה שליחות ציבורית.

אבל אם מדובר בקרקעות פרטיות, מה הטעם יש לבנות שם בתים יהודים?

אנו עושים אבחנה ברורה בין קרקע פרטית שיש לה בעלים ממשיים, קרי שיש בעלים מסוימים לקרקע הזאת שמעבד אותה וכו', לבין קרקע שמוגדרת פרטית בהחלטת המלך חוסיין.

חשוב להבין: המלך חוסיין חילק בזמן שלטונו קרקעות ביד נדיבה כדי לגבות מהם מיסים, אלא שרבים מאלה ש"קיבלו קרקעות", כלל לא יודעים שהקרקע רשומה על שמם, או כאלה שלא עשו פעולה כדי לקנות את הקרקע כגון תשלום מיסים וכו'. זו הגדרה שאין לה שום אחיזה במציאות.

אולם בג"ץ מצידו אימץ את התפיסה הזאת של ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו" ונוספים, שבאו ואמרו 'נכון שאין בעלים דה פקטו על הקרקע, אבל אנו נחפש אחר הבעלים', ויצאו מחוץ למדינה לחפש אחר הבעלים הרשומים, למרות שאין כרגע אדם שטוען שהקרקע שייכת לו. כך החליט בג"ץ שהקרקע מוגדרת קרקע פרטית. לכן הרסו את הישובים עמונה, מגרון ועוד.

אנחנו ציפינו שהממשלה הזאת, ממשלת ימין, תנהג במדיניות הימין. מדובר כאן על מאבק מתמיד. אם הממשלה הזו לא תתעשת, זה יגרור מצב של סכנת נפשות! לכן אנחנו חייבים לחזק אותם, וזה מה שכתבנו במכתב האמור – שיש לחלק בין קרקע פרטית ממשית עם בעלים לבין קרקע עם בעלים על הנייר אך שאין לה שום דורש.

ובאשר לטענה ש'זה החוק' – אנחנו מצטערים לשמוע זאת מגורמים בממשלה, אך הטענה הזאת אינה נכונה. אין פה באמת חוק, והעובדה היא שלא אוכפים את החוק כלפי הערבים. פה זה 'המערב הפרוע' מבחינת הערבים, והם עושים ככל העולה על רוחם. אז להצטדק ולומר ש"אנחנו הולכים לפי החוק", זה לא שייך.

איך אתה מתמודד עם העובדה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ', המכהן גם כשר נוסף במשרד הביטחון והאחראי על המינהל הבטחוני, אישר בעצמו את הפינוי ואף הצדיק אותו? האם זה נכנס להגדרה של "מה שרואים משם לא רואים מכאן"?

מכתב הרבנים אינו מכוון כלפי אדם זה או אחר. אני מאמין שבצלאל סמוטריץ' מנסה ככל יכולתו לעצור את הפינויים. זה כנראה לחץ אמריקאי שמופעל על ראש הממשלה ושר הביטחון. הדמוקרטים בארה"ב ממש נמצאים בצד של הערבים. תחת הלחץ הזה, הם מנסים כל הזמן לעצור נערי גבעות בצווים מנהליים, ולרדוף את המתיישבים בשביל להראות שאנחנו, כלומר הממשלה, מאוזנים.

המכתב דווקא בא לתת כוח לעמוד מול הלחצים הללו מחוץ. המחויבות של נבחרי הציבור היא קודם לבוחרים לפני הממשל בארצות הברית.

אני מקווה שהאמירה של סמוטריץ' היא פליטת פה. אני מזכיר לך שמי שעורר את הדבר הזה על השתלטות אסטרטגית של הרשות הפלסטינית על קרקעות, זו תנועת 'רגבים', שהוא עצמו עמד בראשה.

הבעייה: חוסר הרתעה

באופן כללי, כשרואים את המצב, אי אפשר שלא להיווכח שישנה מגמה של התדרדרות במצב הבטחוני ביהודה ושומרון. השבוע מציינים 30 שנה לחתימת הסכמי אוסלו, האם המצב הביטחוני כיום קשר להסכמים הללו?

הכל קשור בהכל. אם אנו מאמינים בצדקת הדרך, אם אנחנו מאמינים בזכות שלנו על הארץ מצד ההבטחה של הקב"ה, אם אנחנו בעלי הבתים פה, אז הכל היה נראה אחרת.

איפה נקודת התורפה?

הבעיה פה בעיקר זאת ההרתעה. אין לנו הרתעה כלפי הערבים. זה התחיל בממשלה הקודמת כאשר הכניסו את מנסור עבאס כדמות מרכזית בקואליציה שהיה בעל השפעה עצומה על חלוקת הכספים. מכך הערבים התחזקו, מאחר ויש להם כוח פוליטי ותקציבי עצום. זה ממשיך בהחלטות בג"ץ שמתערב בענייני ביטחון מובהקים, ומורה לכוחות צה"ל בשטח להסיר מחסומים ולפתוח צירים.

למעשה, יש פה תפיסה מול תפיסה. או שאנחנו פה, ומי שרוצה להתיישר איתנו יתיישר, ומי שלא יותקף בחריפות – או שאנחנו דוגלים כל הזמן על 'זכויות אדם' ו'שוויון' ו'מדינת כל אזרחיה'.

לא ברור מה המדינה רוצה. מצד אחד היא נותנת ביטחון למתיישבים, אך מצד שני נקודת המוצא שלה היא לא נקודה שיכולה להכריע מערכה. תראה מה עשו במבצע האחרון בג'נין "עמוד השחר" בעקבות פיגועים שהיו. לא חיסלו שם כמעט מחבלים, בסך הכול נכנסו והורידו כמה מוקשים ועצרו כמה מבוקשים, אבל זה לא מה שיתן בטחון אמיתי לתושבים וגם לא יכריע את המערכה. לדוגמא, כשנכנסו ליהודה ושומרון במבצע "חומת מגן", נכנסו בית בית, הרגו מחבלים רבים והראו מי שולט פה, ואילו כיום עסוקים רק בקוסמטיקה.

הזכרת את הסכמי אוסלו. אחת העוולות הגדולות שיש בהסכם הזה הוא, שנותנים לחתול לשמור על החלב. ממשלת ישראל מבקשת מהרשות הפלסטינית תומכת הטרור, שתשמור על הביטחון של תושבי ישראל, ושהיא תטפל במחבלים!

הרבי אמר שאין שום מקום להסכמים כאלו, ואין להם תכלית. כל מה שקורה כיום, זה ניסי ניסים שהקב"ה בחסדו הגדול שומר עלינו. אבל להגיד לך שהתפיסה פה כיום יכולה להוביל לביטחון מלא או לניצחון? התשובה היא לא! אנשים רבים במערכת הצבאית, הם אנשים שלא יונקים מתורת ישראל. וההתיישבות בארץ ישראל כשלעצמה, אינה מספקת. צריך גם מסירות נפש, תקיפות; יש לזכור מי כאן בעל הבית, ואז יודעים איך להילחם.

בתקופה של פיגועים כמו עכשיו, לא מספיק לתפוס את המחבל. צריך להראות ש'בעל הבית השתגע'. לא ייתכן שהחיים ממשיכים כרגיל בין פיגוע לפיגוע. אי אפשר להכיל את זה בשום אופן. לאחר פיגוע, צריך להראות יד תקיפה; להיכנס לכפרים שלהם, לנקות את הטרור ולגרש את משפחות המחבלים.

נכון לעכשיו עומד מספר קורבנות מפיגועי הטרור מאז תחילת השנה על 34 נרצחים – מספר זהה לנרצחים במשך כל השנה הקודמת. האם הרב חושב ממשלת הימין 'על מלא' כשלה?

אני לא חושב שזה נקרא "ימין מלא". בפי העם זה נקרא "ימין מלא", אבל התפיסה של ראש הממשלה ושר הביטחון לא השתנתה. כפי שאמרתי קודם, אלו אנשים שלא באו לנצח, אלא לשמור על השקט וה'דו קיום'. ככה אי אפשר להכריע! צריך להיות שינוי בגישה.

ראשי השלטון צריכים להתעשת ולהבין שבדרך הזו, הם לא יובילו אותנו לשום מקום אמיתי. אני מצפה מהשרים ומחברי כנסת דתיים האמונים על תורת ישראל, שיידחפו לא רק לשלימות התורה, אלא גם לשלימות העם והארץ.

שינוי בבחירת השופטים

נעבור ברשותך לנושא המשפטי ש'בוער' ברחובות מזה חודשים ספורים: בג״ץ מתכוון לדון בשינוי 'עילת הסבירות' ובחוקים נוספים העוסקים ברפורמה המשפטית, אלו השלכות יכולות להיות בכל הקשור לחיי המתיישבים ביהודה ושומרון?

לצערנו ה'הפיכה השיפוטית' העצימה את בג"צ. היום בית המשפט מרשה לעצמו דברים שלא הרשה לעצמו בעבר. דווקא בגלל שיש לו את הרוח הגבית של מפגיני השמאל, אז נשיאת העליון אסתר חיות לא סופרת אף אחד. רק אתמול (יום ראשון) יצא פסק דין שבג"ץ משתמש בעילת הסבירות, למרות שהחוק כבר נחקק ושונה. זאת אומרת, אלו סך הכל מילים בעלמא. אם לא יקראו לזה 'סבירות' אזי יקראו לזה 'שיקול דעת' או 'מידתיות'. בסופו של דבר – הפרשנות לחוק נתונה אצל השופטים. כל עוד האג'נדה של בג"צ ושופטיו היא נגד מדינה יהודית, התיקונים הללו חסרי משמעות.

עיקר הדגש צריך להיות בוועדה לבחירת שופטים; כל השינויים האחרים, הנם מיותרים, כי בסוף אלו אותם שופטים שמנווטים בזה כרצונם. האג'נדה של בג"צ היא אנטי יהדות, אנטי ארץ ישראל, אנטי שבת וכו'.

השינוי המוצע בוועדה לבחירת שופטים, חצי לקואליציה וחצי לאופוזיציה, הוא שינוי שאפשר לחיות איתו או רק ועדה שיש בה רוב לימין?

השאלה היא מה אפשר להשיג באמת ומה לא. את מירב המאמצים צריך למקד שם. שינוי הוועדה יותר חשוב מהחוקים, כי השופט הוא מעל החוק.

ואני מבקש לדייק: אני לא מחפש שופטים שמרנים דווקא, אלא שופט שמבין מה אנחנו עושים פה, שופטים שבעד מדינה יהודית וצביון יהודי. צריך שופטים שייצגו ויילחמו על ערכי היהדות בערכאות.

כחלק ממאבק השמאל ברפורמה המשפטית, יצאו חיילים, בעיקר כאלה בחיל האוויר, נגד הרפורמה ואף איימו בסרבנות. אולי הסרבנות בצבא היא טובה בכך שאדם יחיה על פי מצפונו ולא על פי צו חובה?

בזמן הגירוש מגוש קטיף, הפסיקה של הרב שלנו הרב אברהם שפירא זצ"ל, הייתה שאסור לעשות כל פעולה שהיא נגד התורה. השירות בצבא לא מתיר לעבור על איסורים. לכן האמירה הזאת שיש קו אדום שבו חייל לא עובר אותו, היא אמירה חשובה.

אגב גם בצבא יש מושג של 'פקודה בלתי חוקית' בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה, רק שבעיני הצבא דגל שחור הוא להרוג "חפים מפשע" לדוגמה, ואז מותר לך לסרב פקודה. אולם אני חושב שמה שסותר את התורה בצורה ברורה, זה-זה דגל שחור.

האם הסרבנים בצבא כיום תחת דגל שחור? ברור שלא! הם פוגעים בעץ הכי חזק שיש לנו – ההרתעה מול אויבנו. היכולת שלנו לא נפגעה, אלא ההרתעה. אם חיזבאללה או אחרים קולטים את זה כפגיעה אנושה וכזמן ראוי שאפשר לחמם את המצב בגבולות, אז זה על הידיים של הסרבנים. גם אם אדם מבחינה ערכית או מצפונית לא רוצה לשרת, יש הבדל בין אם אתה עושה זאת בצורה אישית לבין לעשות זאת בצורה תקשורתית, ובכך מוציאים את דיבת הארץ רעה.

אותם טייסים קיבלו תנאים טובים מהצבא, המדינה השקיעה בהם מיליוני שקלים, ובזמן אמת, בגלל סיבות פוליטיות, הם מסרבים לשרת. צריך להכשיר דור חדש של טייסים ולשנות את השיטה של 'חבר מביא חבר' בתוך המערכת.

ההתנהלות של הצבא מול הסרבנים במערכה הזו, דומה להתנהלות שלה מול חיילים שסירבו לפנות ישובים בגוש קטיף?

ברור שלא. אחי הרב עמיתי בראלי, היה רב צבאי בסיירת גבעתי וסירב לפנות יהודים מבתיהם. בשל כך הוא הוכנס לכלא למספר חודשים.

היום הסרבנים לא רק שאינם נכנסים לכלא, יש בכירים בצבא שממרידים לסרבנות. ברור שיש פה 'איפה ואיפה'. היחס של הצבא הוא רך כלפיהם ושונה לגמרי, כשם שהמשטרה מתייחסת באופן שונה למפגיני השמאל מאשר למפגיני הימין.

יש קולות בשמאל המדברים על חלוקה בעם ישראל לישראל ויהודה, מה אתה עונה להם?

אנחנו, כאנשים מאמינים, יודעים שהשכינה שורה על ציבור מישראל. הציבור מורכב מצדיקים, בינונים ורשעים. הכוח הרוחני שלנו בנוי על ציבור רחב וגדול, אחדות ואהבת ישראל. הקולות הללו עולים מתוך הקצה של מחנה השמאל. מי שנמצא בארץ ישראל, הוא חלק מהאמירה שכולנו יחד במדינה יהודית, ורוצים שהמדינה תהיה יותר ויותר קרובה לממלכת כהנים וגוי קדוש.

•

לסיום, האם היית בעבר אצל הרבי? איך הקשר שלך לחב"ד? כידוע בין סבך הרב נריה ובין הרבי היה קשר חם, ואף נפגשו מספר פעמים.

אכן, סבי הרב משה צבי נריה היה מספר פעמים אצל הרבי ונפגש עימו. הרבי מצידו חיזק אותו מאוד במפעל החינוכי שהקים, רשת 'בני עקיבא', ובכלל עודד את השליחות החינוכית שלו.

גם אני בילדותי הייתי עם אבי אצל הרבי בחג הפסח, ובסופו עברנו במעמד 'כוס של ברכה. אבי אמר לרבי שהוא החתן של הרב נריה, והרבי עצר ונתן לו בקבוק 'משקה' ואמר לו למסור לו בשמו.

בכלל אצלנו במשפחה לחב"ד יש חלק מאוד חשוב. אצל סבי, תמיד היה מונח על השולחן ספר תניא, וגדלנו תמיד על השילוב של חסידות חב"ד עם תורת הרב קוק. גם בשיעורים שאני מוסר, אני משתמש הרבה במקורות מחסידות חב"ד. כל ההתוועדויות בישוב בית א-ל הקשורות לחב"ד, אני מתכבד להשתתף בהם.

אני חושב שחב"ד היא תנועה עם הרבה מסירות נפש ושליחות קדושה, ובעזרת השם נזכה לקרב את ישראל לאבינו שבשמיים.