אוהבן של ישראל: קווים לזכרו של הרב אליטוב ע"ה

מאת: שניאור זלמן לוין, מגזין בית משיח

אבל בעולם התורה והרבנות עם פטירתו של הגאון החסיד הרב חיים שמעון גד אליטוב ז"ל מרבני חב"ד וחבר מועצת הרבנות הראשית, והוא בן 86 שנים.

דמותו של הרב אליטוב הייתה מיוחדת וייחודית שתפסה את העין ואת הלב של כל אדם שבא עמו בדברים. בלבביות רבה ובחמימות בלתי נגמרת היה נוטל את ידיו של בר–שיחו ומדבר עמו מתוך קירוב הדעת ורגש בלתי מצוי. לא אף זאת, אלא היה תלמיד חכם מופלג, חסיד הנהירים לו שבילי חסידות ושבילי חסידים – תמיד היה בבחינת 'משפך' המעניק מאוצרותיו לכל מאן דבעי.

כל שיחה שלו עם אדם, גם אקראי, הייתה שיחה 'נוגעת' בנפש המותירה חותם. כל אדם שהיה משוחח עמו, היה יוצא עם 'מטען' למחשבה, או סתם עם חיוך. "הלב שלו נשפך והיה שוטף עמו גם את האנשים שהיו סביבו", מספר אחד מתלמידיו בכאב צורב. "הרב אליטוב לא היה עובר לידך – הוא היה עובר בתוכך".

החסיד שנולד בפורים

הרב שמעון אליטוב ז"ל נולד ביום הפורים של שנת תרצ"ז, ברחוב חב"ד 16 בירושלים העתיקה, לאביו הרב יוסף רחמים ז"ל ולאמו מרת שושנה, בתו של הדיין רבי מאיר אבוטבול זצ"ל מקזבלנקה שבמרוקו.

בילדותו למד בתלמוד תורה שעל יד ישיבת 'פורת יוסף', הסמוך לביתו. בהיותו נער כבן 11 שנים, החלו לנשב בארץ ישראל רוחות מלחמה לאחר יציאתם של הבריטים מארץ ישראל. לבני הנוער בירושלים ארבה סכנה גשמית ורוחנית נוכח פריחתם של תנועות הנוער הציוניות. משראו זאת הוריו של הנער שמעון, שלחוהו לישיבת נובהרדוק שקמה באותה העת בחדרה על ידי הרב אלחנן פרלמוטר ע"ה, על מנת שילמד הרחק מרוחות הקרב ומאווירת פריקת העול ששררה בירושלים.

במשך כשנה וחצי למד בישיבה בשקידה, ללא אפשרות לבקר בבית הוריו, עקב מלחמת העצמאות וניתוקן של הדרכים לירושלים.

בהיותו יליד העיר העתיקה בירושלים, גדל כל ימיו בצלם של גדולי ישראל שהתגוררו בעיר הקודש.

"זכיתי לקבל מהרבי קרוב ל-150 אגרות קודש"

בשנת תשי"ב זכה להכיר לראשונה את תורת חסידות חב"ד, ומאז נפשו נכבשה בהתלהבות עצומה, סחפה אחריה את העלם הצעיר אל עולמות פנימיים וזכים, שם מצאה את אשר נפשו חיפשה.

בעבות כך עבר ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בלוד, שם למד בין השנים תשי"ב–תשט"ז. בשנים אלו הסתופף בצילם של המשפיעים הדגולים הרב שלמה חיים קסלמן והרב אברהם דריזין (מאיור), והיה תלמידם של ראשי הישיבה הגאונים הרב ברוך שמעון שניאורסאהן ע"ה והרב אליעזר הורוביץ ע"ה, אשר הסמיכוהו לימים לרבנות.

לא קל היה המעבר מאסכולת נובהרדוק לישיבה חסידית חב"דית. בעצת ידידו בישיבה הרב גרשון מענדל גרליק, לימים שליח הרבי במילאנו – כתב על כך לרבי בניו יורק.

מאז ואילך זכה אליטוב הנער להדרכה צמודה, חמה ואוהבת מצד הרבי, שענה בסבלנות על כל שאלותיו בעבודת ה', ודרבן אותו לצעוד בדרך שסלל לעצמו באותן שנים. בשנים אלו ובהמשכן, זכה לקבל כמאה וחמישים מכתבים ואגרות קודש שכללו הכוונה והדרכה. במכתביו התייחס הרבי לפרטי פרטים של לבטיו וספקותיו, צלל לתוך נבכי נפשו, הרעיף עליו אהבה, ייסרו בשבט מוסר כאב אוהב, ועודד אותו להמשיך בהתעלותו בדרכי התורה והחסידות.

כל כך היה רגיל לקבל את הדרכתו של הרבי – עד שכאשר לא זכה לקבל פעם מענה, חשש שמא הוא גוזל מזמנו היקר של הרבי.

"זכיתי לקבל מהרבי קרוב למאה וחמישים אגרות קודש בהנהגה ובעבודת ה'. בשלב מסוים, לאחר שלא קיבלתי תשובה מהרבי, חששתי שאני מטריח את הרבי, ומשום כך הפסקתי לכתוב. הרבי קרא את מחשבותיי מרחוק, ובכתב הבא ששיגר לי, הוסיף בכתב ידו קדשו: 'מצער מנהל חשבון שלו על העדר המכתבים מכאן ואני עמוס הטרדות והתלאות וכו'".

הרבי הורה לממן את החתונה לאברך הצעיר

בשנת תשט”ז, בהיותו בחור, החל ללמד בכיתת הצעירים של הישיבה בלוד, כאשר שנה לאחר מכן עבר לשמש כמחנך בכפר חב"ד, שם התגלו כשרונותיו החינוכיים, כשרונות שהובילו אותו מאז אל מסלול חינוכי ארוך בן עשרות שנים.

בתחילת שנת תשח"י הגיעה הצעת השידוך עב"ג מזל, בת הרב משה בוסקילה למשפחת דיינים מכובדת. לאחר שהחליטו ביניהם לסגור את השידוך, המתין הרב אליטוב לברכה והסכמה מהרבי. באותם ימים, שירותי הדואר מחוץ לארץ היו משובשים וארכו זמן רב. לאחר שעברו ימים רבים, בני משפחת הכלה המיועדת תמהו על העיכוב בסגירת השידוך.

לאחר שכתב על כך לרבי, זכה לקבל ביום כ"ו בשבט תשח"י מברק מהיר בו הרבי מברכו על השידוך, והשידוך נסגר מיד.

החתונה נקבעה לאור ליום י"ד מנחם אב תשח"י. דא עקא, שלצד החתן לא היה די ממון עבור החתונה. אמו של הרב אליטוב, הרבנית שושנה, כתבה על כך לרבי ונענתה במכתב נרגש על גודל זכותה שילדיה לומדים תורת החסידות. במקביל הורה הרבי למנהל ישיבות חב"ד בארץ הקודש, הרב אפרים וולף ע"ה שהחתונה, הנדוניה וכן הבית ורהיטיו לשנה הראשונה – יהיו על חשבון הישיבה.

במכתב מרגיע ששיגר לאם הדואגת, כתב הרב אפרים וולף כי החתונה תיערך על חשבון המוסדות באולם הישיבה, ויוגש בה כיבוד הכולל דגים מלוחים, דגים מבושלים, ליפתן, פודינג ומשקאות. למכתב צירף המחאה על סך 300 לירות ישראליות לתשלום ראשוני עבור הרהיטים, תוך התחייבות לשלם את כל שאר סכום הרהיטים בהמשך.

החתונה נערכה בישיבה בפרדס בלוד. למרות שבחתונה לא הייתה תזמורת, השמחה הייתה גדולה. תלמידי הישיבה שמחו והתוועדו כל הלילה.

תחילה התגורר הזוג הצעיר בבית בכפר חב"ד, אף זה במימון הישיבה. היה זה בית ערבי ישן ובו שני חדרים גדולים, שם התגוררו בשנה הראשונה לחתונתם.

כשהרב אליטוב היה מדבר על הרב אפרים וולף ("הוא הרי התגורר ברחוב יהושפט המלך"), גם לאחר יותר מיובל שנים, עיניו מצטעפות באהבה: "הוא הפקיר את עצמו עבור עניניו של הרבי. הוא היה מסור ונתון לרבי בכל לבו ונשמתו. בזכותו הגעתי לחסידות חב"ד. אחרי שנבחנתי אצל ר' לייזר גורביץ', קיבלני הרב וולף באהבה ובחיבה, ונתן לי כסף למחיה וכן בגדים. לימים אף חיתן אותי בישיבה…"

בדרך חינוך ילדי ישראל

כבר בשנת תשט"ז, עודו תלמיד בישיבה, החל הרב אליטוב ללמד ולהדריך צעירים בישיבה, במקביל ללימודיו. בהמשך החל ללמד את הכיתה הגבוהה בתלמוד תורה בכפר חב"ד, ולהדריך בבית הספר למלאכה.

כנהוג אז, מפעם לפעם היו שולחים לרבי את תמונותיהם של תלמידי הישיבה.

ביוזמת החסיד ר' פיניע אלטהויז ע"ה, אף הרב אליטוב שלח את תמונתו לרבי.

למרבה הפלא, הרבי כתב לו כתשובה, שלפי דיוקן פניו, אם יעבוד בחינוך – יראה הצלחה גדולה. במענה על מכתבו מראש חודש מנחם אב עם התמונה המוסגרת בזה, ונעם לי לראותה, ובפרט שעל ידי זה נתחזקה בי דעתי ברורה, שאם רק ירצה להקדיש כוחותיו בשטח החינוך על טחרת הקודש – יצליח בזה (ט"ו מנ"א תשי"ז).

ואכן, לאחר חתונתו במנחם אב תשח׳׳י החל לעבוד ביתר שאת בהוראה ובחינוך בכפר חב"ד. באותה השנה היה אחראי על מסיבות השבת בכפר חב"ד, ובהדרכת תלמידים בבית ספר.

כעבור שנה מהחתונה נקראו בני הזוג לשליחות.

בשנים ההן, עיקר השליחות בארץ הקודש התמקדה בעבודת ההוראה ברשת 'אהלי יוסף יצחק'. בתי הספר שהיו פרושים מהיישוב ברוש שבדרום ועד לתענכים שבצפון, היו זקוקים למורים מעולים שילמדו את ילדי העולים תורה וחסידות.

טובי האברכים היו יוצאים לגור במקומות נידחים כדי להביא את אור התורה והחסידות לילדים הפזורים בערי הארץ.

בשנת תש"כ יצאו בני הזוג אליטוב ללמד בבית הספר חב"ד בקרית גת, ולאחר שנה עברו לשליחות בבית ספר חב"ד בברוש הסמוכה לנתיבות. הרב אליטוב לימד בכיתות הגבוהות, ואילו הרבנית אליטוב לימדה בכיתות הנמוכות.

במענה לשאלותיו, זכה לקבל מהרבי עצות רבות הנוגעות לעבודת החינוך, לצד ברכות רבות.

לאחר חתונתם חלפו מספר שנים ועדיין לא נושעו בזרע של קיימא. הם כתבו על כך לרבי, והרבי השיב שבזכות העבודה בשדה החינוך יזכו ל"מ'ושננתם לבניך' – אלו התלמידים, ל'ושננתם לבניך' כפשוטו".

עד לשנת תשכ"ד התגוררו בני הזוג אליטוב במושב ברוש, או אז נקראו לדגל לשליחות חינוכית בעיר הקודש ירושלים.

באותן שנים, אמצע שנות הכ"פים, התרבו ילדי העולים בירושלים, ורבים מהם נשלחו ללמוד בבתי הספר של רשת 'אוהלי יוסף יצחק׳ שנפתחו בירושלים.

בתחילת שנת תשכ"ד עזב הרב אליטוב ומשפחתו את מושב ברוש ועבר להתגורר בשיכון חב"ד החדש בירושלים. הרב אליטוב החל ללמד בבית ספר חב"ד החדש באזבסטונים, בעוד הרבנית אליטוב לימדה בבית הספר 'עיר גנים'.

בשנת תשכ"ז, זכה הרב אליטוב להעביר לרבי ספר יקר ערך שנמצא בגניזה ישנה בירושלים, ספר תניא מהדורה מוקדמת, אליו היו מצורפים הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן וסיפורי חסידים – שלושתם בכרך אחד. על כך זכה למכתב ברכה מיוחד מהרבי.

הפצת תורה ברחבי העולם

בשנים הבאות נשלח הרב אליטוב לשמש כשוחט ובודק ביגוסלביה, שם שהה שלוש שנים, ומשם המשיך לרומניה הקומוניסטית. שנה לאחר מכן יצא לארגנטינה, שם החל לקרב לבם של יהודי הקהילות לה' ולתורתו.

בארגנטינה פעל להפצת יהדות בקנה מידה נרחב, במשך תשע שנים.

עשרים ושתיים דקות של יחידות מופלאה

בשנת תשל"א, לאחר שלוש–עשרה שנות התקשרות ואהבה לרבי, נסע לראשונה לחצרות קודשינו לשבוע ימים. במהלך שבוע זה זכה להיכנס ליחידות פרטית אצל הרבי.

כך תאר הרב אליטוב את הפעם הראשונה בה זכה לחזות בפני הקודש פנים אל פנים:

"נכנסתי לקודש בשעה 4:10 לפנות בוקר. הרבי קיבל אותי בחיוך לבבי ובחיבה יתירה. היחידות ארכה כעשרים ושתיים דקות. בתחילת היחידות שאל אותי הרבי באיזה שפה ברצוני לדבר "אויף אידיש אדער לשון הקודש?" – האם לדבר באידיש או בלשון הקודש. כיוון שהרבי נקב תחילה באופציה לדבר באידיש – עניתי: 'אויף אידיש', והרבי החל לדבר עמי באידיש.

"השיחה נסובה על ההתעסקות ברבנות בקהילה הספרדית בבואנוס איירס. הרבי אמר לי שבקרב בני עדות המזרח ישנה משיכה לעניינים רוחניים, ולכן יש לקרב אותם ולהתעסק עימם במסירת שיעורי חסידות וכן במסירת שיעורי 'חוק לישראל'.

"הרבי הרחיב ודיבר עימי על האמונה התמימה שיש ליהודים הספרדים ועל הכבוד הרב שהם רוחשים לרבנים, ודחק בי לנצל זאת כדי לעורר אותם להתחזק בנושאים כמו טהרת המשפחה וחינוך יהודי על טהרת הקודש, שבהם חל רפיון עם השנים. בנוסף, הרבי עורר אותי על הצורך לפעול במרץ כדי למשוך את הדור הצעיר להגיע לבתי הכנסת לתפילות גם בימי החול, ולמלא את מקומו של דור הזקנים שהולך ומתדלדל.

"מאחר שניחנתי בחוש לשפות, הרבי תבע ממני שאנצל זאת להפצת היהדות ואתמסר לעבודה חינוכית בקרב המבוגרים בשפתם – השפה הערבית אותה הכרתי מהבית, ובקרב הגברים, הנשים והילדים – בשפה הספרדית. הרבי הוסיף ואמר: 'יש לך כישרונות חינוכיים, אבל התוצאות תהיינה טובות ככל שהמסירות תגדל'. הרבי חזר שוב על המשפט: 'דאס ווענדט זיך אין די איבערגעגעבנקייט' (זה תלוי בהתמסרות)'.

"כמו כן, הרבי תבע ממני שתהיה לי 'א וואך ווינקעלע אין צייטונג' (פינה שבועית בעיתון). לא הבנתי מה כוונתו הקדושה של הרבי, והרבי אמר לי בלשון הקודש 'אני מתכוון לטור שבועי'…

"בשלב מסוים של היחידות, הרבי קם ממקומו, והמשיך את השיחה עמי בעודו עומד על רגליו הקדושות. היה שלב בשיחה שבו הרבי עצם את עיניו הקדושות ודיבר עמי בעיניים עצומות ובתנועת דבקות שטלטלה את כל נימי נפשי. השיחה התארכה מעבר למצופה, וכשאחד מחברי ה׳מזכירות׳ פתח את הדלת כדי לרמוז על סיום ה׳יחידות׳ – הרבי רמז לו כי יסגור את הדלת".

הנהגה אוהבת ורחומה

לאחר ה'יחידות' המופלאה, חזר הרב אליטוב לבואנוס איירס ובהתאם להוראת הרבי החל להשקיע רבות לצד עבודתו בשחיטה – בפיתוח הקהילה הספרדית המקומית.

הגישה האוהבת שלו שבתה את לבם של בני הקהילה, והם מינוהו לרב הקהילה החלאבית הגדולה "סוכת דוד", אשר מרכזה שוכן ברובע ה–11 בבואנוס איירס.

הייתה זו קהילה קטנה ונטולת מוסדות. הרב אליטוב ראה צורך להשקיע רבות בחיזוקה של שמירת התורה ומצוותיה בקרב בני הקהילה. הוא ניצל את ההזדמנות שבחודש אלול נוהגים רבים לבוא לאמירת סליחות, וייסד שיעור ב'חוק לישראל' שאותו מסר מדי יום לאחר תפילת שחרית.

בעקבות הוראת הרבי ב'יחידות' – החל הרב אליטוב למסור בתחנת הרדיו היהודית המקומית שיעורים בספרדית, בערבית וגם באידיש, לצד השליח בארגנטינה הרב בערל בוימגרטן ע"ה.

בין השניים נרקמה ידידות אמיצה שהתבטאה גם בהיות הרב אליטוב יד ימינו של הרב בוימגרטן בענייני שליחות רבים.

באותן השנים כיהנה הרבנית אליטוב כמורה בבית הספר החרדי המקומי בבואנוס איירס. כשנפתח בית ספר חב"ד לבנות במקום – הרבנית אליטוב התפטרה ממקום עבודתה הקודם והייתה למורה הראשונה בבית הספר החדש.

השפעתם על בני הקהילה הייתה רבה. פעם הגיעו לרב אליטוב בני זוג אשר ביקשו עצתו בנוגע לבעיה קשה שהעיקה עליהם: הם היו חשוכי ילדים, ולא זכו לפרי בטן מאז נישואיהם לפני מספר שנים.

הרב אליטוב כתב על כך לרבי. בטרם שיגר את המכתב, הציע הרב אליטוב לבני הזוג לעשות 'כלי' לברכה שיקבלו מהרבי, באמצעות סגירת עסקיהם ביום השבת. הדבר לא היה קל עבורם, שכן יום העסקים הסואן ביותר, היה בשבת. אך הרב אליטוב לא נואש, ודיבר על ליבם שוב ושוב. לאחר מסכת שכנועים מאומצת – בני הזוג קיבלו על עצמם לסגור את עסקיהם בשבת. ברכת הרבי לא איחרה לבוא, ובאותה השנה נפקדו בפרי בטן.

תחת שרביט הנהגתו של הרב אליטוב הלכה הקהילה והתרחבה, וברבות השנים הפכה לאחת הקהילות החשובות והחרדיות בדרום אמריקה כולה. הקהילה שקקה חיי תורה והייתה למגדלור רוחני לכל הסביבה.

את סוד ההצלחה ראה הרב אליטוב בכוחו של הרבי. מדי חודש נהג לכתוב לרבי דו"ח מפורט בו סיכם את כל הקורות אותו בהנהגת הקהילה בחודש שחלף.

הרבי מצידו כתב לו ברכות ומילים שנסכו חיות ועידוד בעבודת הקודש שלו. כך למשל כתב בשלהי תמוז תשל"א: "בברכת הצלחה בהפצת היהדות בכלל והמעיינות בפרט ־ ומתוך בריאות ולבשורות טובות".

באגרת נוספת, הנושאת את התאריך ט"ו תמוז תשל"ג, הוסיף הרבי בכתב ידו הקדושה: "בברכת הצלחה בהפצת המעיינות והיהדות בכלל ובמרץ הדרוש ולבשורות טובות בכל הנ"ל".

במכתב ששיגר הרבי בשנת תשל"ג, שינה בכתב יד קודשו את תוארו מ'הוו"ח' (הוותיק וחסיד), ל'הרה"ח' (הרב החסיד). היה זה לאחר שהחל לשמש ברבנות, ומאז זה נשאר לתוארו במכתבי הרבי.

"זכיתי שהייתה לי הצלחה מיוחדת"

כמו תמיד זכה הרב אליטוב להדרכה אישית מהרבי שקבע כי למרות שנות הגלות בארצות ניכר, הסתדרותה הסופית של המשפחה, תהיה בארץ הקודש דווקא: "מובן שהסתדרותו סופית – צריכה להיות בארץ הקודש ת"ו (ולא בחו"ל). באיזה מקצוע – תלוי בהסיכויים, וקל להבין". מאז ידעו ששליחותם בחו"ל היא לתקופה זמנית.

בשנת תשל"ח קיבלו בני הזוג אליטוב את אישורו של הרבי לשוב לארץ הקודש. בני המשפחה החלו להתכונן לקראת העזיבה. אולם בני הקהילה שנקשרו לרב אליטוב בקשר אמיץ, מיאנו להיפרד מהרב הנערץ. קשיי הפרידה הללו הביאו את הרב אליטוב להישאר בארגנטינה תקופה נוספת.

בכ"ג אלול תשל"ח הגיעה העת, ומשפחת אליטוב חזרה לארץ הקודש באופן סופי.

בני הקהילה שביקשו ממנו להישאר בעיר ולא לנטוש אותם, נענו כי יבוא לבקרם בקביעות. ואכן, לאורך עשרות שנים נהג הרב אליטוב לנסוע לארגנטינה. בשנים אלו שמר על קשר אמיץ גם עם בני הדור השני והשלישי של המשפחות שהתקרבו על ידו לחיי תורה ומצוות.

במוצאי יום הכיפורים תנש"א נסע הרב אליטוב אל הרבי לאחר מסע החיזוק השנתי בארגנטינה. למחרת עבר בחלוקת דולרים והרבי נתן לו דולר נוסף "פאר דיין גאנצע ארבעט אין ארגנטינה. זאל זיין בהצלחה מופלגה" (זה עבור כל העבודה שלך בארגנטינה. שיהיה בהצלחה מופלגה)".

"זכיתי שהייתה לי הצלחה מיוחדת", סיפר הרב אליטוב בעבר לכותב השורות. "פעם הרבי נתן לי כוס של ברכה ואמר לי: 'דאס איז פאר דיין גאנץ ארבעט אין ארגנטינה'.

•

לאורך השנים זכה הרב אליטוב להערכה חוצת מחנות ולידידות עמוקה עם גדולי תורה מכל העדות והחוגים. שנים רבות הוא היה 'החוט המקשר' בין גדולי התורה המפארים את יהדות המזרח לבין הרבי. גם בשנים של חילוקי דעות חריפים ביהדות החרדית, המשיך להיות אהוב ורצוי על כל אחיו, מה שמעיד על אופיו הלבבי המיוחד.

גם בשובו לארץ הקודש בשלהי שנת תשל"ח, המשיך להאהיב שם ה' על בני הנוער, ולקרבם לתורה ולעבודת ה'.

במשך עשרות שנים נשא בשורה של משרות חינוכיות במסגרות שונות. כך למשל, בחנוכה תשמ"א פתח ישיבה למקצועות קודש עבור נוער חרדי מתקשה לצד כולל אברכים בשם "אור מאיר חב"ד".

במקביל לכהונתו כמחנך וכראש ישיבה, שימש ברבנות של כמה קהילות בירושלים כשהוא יודע לגעת בלבו ובנפשו של כל יהודי.

בשנת תשנ"ח נבחר הרב אליטוב לשמש כרב המועצה האזורית 'מטה בנימין' לצד תפקידים נוספים שנשא בגאון.

בשנת תשס"ח נבחר לחבר מועצת הרבנות הראשית, שם נשא בתפקיד יו"ר ועדת רבנים וקהילות בתפוצות. גם במסגרת חברותו במועצת הרבנות הראשית, ראה עצמו כשליח של הרבי. "רבים הם רבני אנ"ש שחייבים לו הכרת הטוב נוכח מה שפעל למענם במסגרת תפקידיו כיו"ר ועדת התפוצות, בוועדת הכשרות והנישואין", ספד לו הדיין הרב יעקב חביב. "בתפקידו זה סייע לרבים אנ"ש רבים ולשלוחים ברחבי העולם – גם כאשר היה צריך לעמוד בדעה יחיד מול שאר החברים בוועדה. בזכותו הרבה רבנים מאנ"ש מכהנים כיום ברבנות בערי ישראל ומחוץ לה".

הרב אליטוב ז"ל נודע כתלמיד חכם גדול, שהיה אוהב ישראל, בשיעוריו המיוחדים והבהירים הנחיל את תורתו. גם בתקופה בה נחלש המשיך לשקוד על התורה ביתר שאת.

במשך השנים מסר שיעורים בחסידות ובחינוך ברחבי הארץ. קולו נשמע רבות באמצעות גלי האתר השונים. בין השאר מסר שיעור תניא קבוע ב'ערוץ קול הנשמה'. עד לאחרונה ממש מסר מידי יום שישי שיעורי תורה ברדיו על פי חסידות.

בתשע"ט נוסף לו השם "חיים" כסגולה לרפואה, לאחר אירוע מוחי קשה, מאז החלים ושב לאיתנו באופן ניסי. לאחר שהחלים אמר הרב אליטוב "זכיתי להתברך על ידי הרבי כמה פעמים בברכה של 'יאריך ימים על ממלכתו', הברכות הללו היו לצינור ושפע לחיים המחודשים שקיבלתי לאחרונה כמתנה משמים. עברתי ימים לא קלים של סכנת חיים ממשית. בסייעתא דשמיא זוכים אנו לראות כעת גם חסדים גלויים ולא נסתרים".

ביום ג' בשבט תשפ"ג, החזיר את נשמתו לבורא והשאיר אחריו דור מבורך, משפחה ענפה: בנו, הרב שאול משה אליטוב, ראש ישיבת חב"ד בכפר סיטרין. העיתונאי יוסי אליטוב. בתו מרת נחמה אסולין רעיית הרב אליהו אסולין – שליח הרבי ורב שכונת בית אליעזר בחדרה. בתו מרת שטערנא שרה שוויכה, מנהלת בית ספר חב"ד בנות בנחלת הר חב"ד – רעיית הרב יעקב שוויכה, מראשי ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד ורב בקריית מלאכי – וכן צאצאים רבים, מקושרים בלב ונפש לרבי מה"מ.

בכך תמה שירת חייו של אחד ממיוחדי בניה של הקהילה החב"דית והספרדית בירושלים, רב עם לב ענק, חסיד ותלמיד חכם עצום. כך נדם פה מפיק מרגליות שבמשך עשרות שנים האהיב שם שמים על הבריות במילים חמות ולבביות, ספוגות רגש.