לכבוד י"ד כסלו: סקירה על השידוכים של הרבי

מנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח

במשך השנים עסק הרבי מלך המשיח באופן אישי בשידוכים רבים, כשהוא מציע, משדל, מתווך וגם גורם 'לסגירת' שידוכים בין המיועד למיועדת, כשהרבי למרות כל עיסוקיו וטרדות העולם שהיו מונחים לפתחו, עוקב מקרוב אחר מלאכת השידוך.

"מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא: לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? אמר לה לששת ימים. אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני".

צדיקים דומים לבוראם, ואף הרבי מה"מ עסק פעמים רבות בשידוכים בין משפחות, בין מיודעים למיועדות. ייעץ, שלח, תיווך וכשהיה צריך, גם דאג 'לסגור פינות' כדרך השדכנים.

כך למשל סיפר הרב שלמה רייניץ ע"ה, שהיה אחד המשמשים בבית הרבי הריי"צ:

"לאחר ארבע שנים בהן סעדתי על שולחן הרבי את סעודות החגים והגשתי את האוכל למשתתפים, הגעתי לגיל שידוכים. או אז החלו לדבר בי נכבדות. הוצעה לי הצעה כלשהי, ונפגשנו מספר פעמים והדבר הלך לכיוון החיובי.

"באחד הימים, הנערה והוריה – שלא היו חב"דיים – נכנסו ליחידות. הם לא ידעו מה להחליט בנוגע לסיום השידוך. הרבי עצמו החל לומר דברים חיוביים עלי, ושאל את הבחורה, מה היא חושבת על ההצעה? היא ענתה בספונטניות 'פיפטי-פיפטי' – כלומר, חמישים אחוז לחיוב וחמישים אחוז לשלילה. הרבי נענה בבת שחוק 'אם כן, אני מוסיף אחד'… וכך נסגר השידוך שלנו בשעה טובה".

הרבי מציע לי שידוך

"זכיתי שקיבלתי הכוונה מהרבי בענייני השידוכים שלי, ולא זו בלבד, אלא שהרבי אף הציע לי את השידוך", סיפר הרי"ק.

"היה זה באחת השנים הראשונות לנשיאות, נכנסתי אל הרבי ל'יחידות', והרבי אמר לי שהוא הציב אותי ברשימת הבחורים שהגיעו לעונת השידוכים…

"בחודשים הבאים התקשרו אנשים שונים לצוות הישיבה כדי לקבל עליי מידע, אך אני לא הייתי מעורב בכך. כעבור תקופה, התגבשו ארבע-חמש הצעות, והחלטתי שמכיוון שהרבי אמר שהכניסני לרשימה, אשאל על-כך את הרבי, והוא אשר יחליט בעבורי.

"שאלתי את הרב חודקוב אם ביכולתו לקבוע לי תור ל'יחידות', הוא תמה, שהרי נכנסתי לא מכבר; אך אמרתי לו שיש עניין מיוחד, והוא נענה והכניס אותי.

"כאשר נכנסתי אל הרבי, הגשתי את הפתק שכתבתי. הרבי הביט עליי, קרא את הפתק, ולפתע שאל: 'מה עם קזיניץ?' לא ידעתי למי הכוונה, והרבי הוסיף ואמר: 'משה'ס שוועסטער' [= אחותו של משה].

"ר' משה קזיניץ – לימים גיסי – היה החברותא שלי במשך שנים רבות; למדנו דברים רבים יחדיו, ועם זאת – מעולם לא ידעתי שיש לו אחות. והנה, הרבי אומר לי מעצמו, 'משה'ס שוועסטער'…

"מאותו הרגע, היה לי ברור כי זהו השידוך המיועד לי, רק שהיה צריך להוציא את ההצעה לפועל.

"שדכן מסוים תיאם יום שבו תתקיים הפגישה. היה זה בליל ראש-חודש סיוון תשי"ז. באותו יום, כמו בכל ערב-ראש-חודש, הרבי נסע לאוהל, וכשחזרנו מהאוהל (בתפקידי כנהג הרבי), נסעתי לברנזוויל, שם התגוררה משפחת אשתי. בתום הפגישה החלטנו להינשא"…

הרבי מפציר בבחור לצאת לשידוכים

לא פעם הרבי היה המדרבן הראשוני לקראת השידוך; כשהוא ממריץ ומזרז את הבחור, או הבחורה, להתחיל להתעניין בשידוכים או אפילו לפנות לשדכנים ולהתחיל בתהליך.

הרב ר' בערל יוניק, היה אחד הבחורים הבוגרים שלמדו ב-770 לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ.

זכה ר' בערל לקירובים מיוחדים מהרבי, שהתנהג אליו כמו אב לבנו. הרבי דאג לשלומו והתעניין במצבו הרוחני והגשמי.

כיוון שהוריו של ר' בערל התגוררו בקנדה, נטל הרבי על עצמו לזרז אותו לעסוק במציאת שידוך. הרבי אף ליווה את התהליך מתחילתו ועד סופו.

למעשה, כבר בתשרי תשי"א החל הרבי לדבר עמו על נושא השידוכים, וזאת על פי בקשת הוריו שגרו הרחק ממנו. "קיבלתי מכתב מאביך ואמך שהם מבקשים שאדבר אתך אודות כך", אמר לו הרבי ביחידות שהתקיימה בשלהי חודש תשרי תשי"א. "ללמוד ביכולתך גם אחר כך. אביך רוצה, והנך גם בגיל עשרים ושלוש, גיל מבוגר".

לאורך כל הדרך, עסק הרבי בשידוכו של ר' בערל ממש כמו היה אביו; באהבה ובקירוב הדעת בצורה יוצאת מגדר הרגיל.

ר' בערל נהג לרשום את דברי הרבי אליו ביחידויות השונות. מקריאת דבריו של הרבי, ניתן ללמוד על הקירוב העצום עמו שוחח הרבי בדברו איתו.

כך למשל ביחידות של ר' בערל שהתקיימה בערב ראש חודש אייר תשי"ג, אמר לו הרבי: "בוא נדבר ללא דיפלומטיה. האם צריך שיהיה לך מורא ממני, או לי ממך? מוטב שנירא מהקב"ה. לך אין זמן [מיותר] ולי אין זמן.

"איך אתה חושב לגשת לעניין? שהרב חודקוב יתעסק בזה – לא. ר' יצחק גולדין – לא. כיצד תתאפשר לך ההזדמנות לפגוש בחורה. אתה רוצה שהקב"ה יוליך אליך בחורה ואתה תעצום את העיניים ותאמר 'הרי את מקודשת?!'

"צריך שמישהו יכיר לך בחורה, זהו גם עם עזרת ה', אבל מה הצורך בהנהגה ניסית? כך הסדר, שמרימים טלפון ונפגשים! לא מעמידים חופה מיד, וכיוון שאתה יושב בחדר בבית המדרש או בבית הכנסת – כיצד זה יקרה?!

"לאחר שנפגשים – אם זה מתאים ואם לא – הרי אין זה ענייני. ישנו גם הצד השני. הפרטים בזה – כשלא רוצים, לא צריך לספר לאף אחד, וכשצריך לשאול משהו, אפשר לברר.

"אינך רוצה שזה יהיה על ידי הרב חודקוב ויצחק גולדין? תגיד דרך מי אתה כן רוצה! אולי אני הייתי צריך לומר לך בעצמי, אבל הדבר לא משתנה.

"מדוע אני אומר זאת לך? כיון שאני מרגיש חוב ("אַ שטיקל חוב") על עצמי לבחורים שמתנהגים בהנהגה של תורה. זו חובתי לעזור להם בדרך הנהגה של תורה. וכיוון שאין לך שום דרך אחרת להיפגש עם בחורה, אני ביקשתי מהרב חודקוב, ר' יצחק גולדין ואחרים – שיחשבו עליך, וכן מדוד רסקין, שלום מרוזוב ואחרים ששייכים לכך.

"מדוע אני אומר זאת? כיון שאתה לא תיסע לפילדלפיה או לבולטימור; הרי ברצונך להיפגש רק בניו יורק, ברוקלין, ברונזוויל, מנהטן, וושינגטון הייטס, שהם קרובים. ההורים שלך הרי בקנדה ולהם אתה עושה נוח; אתה כלל לא כותב להם אודות כך. כך אני משער, כיון שהם לא כותבים לי כלום בנידון, כיון שאתה לא עונה להם כלום על זה או שאתה 'מסובב' אותם. הרי חבל על הבולים!… ועל ידי אחרים אינך רוצה.

"מה יהיה? לומר ש'חשקה נפשי בתורה' – אם אתה חושב לשבת עוד חמש שנים בישיבה בדיוק כמו ב'מיר', הייתי חושבת אחרת… מהרב חודקוב הבנתי שאינך חושב כלל על שידוך. ורואים בעולם שרובו מתחתן…

[כנראה במענה לשאלה של ר' בערל' 'מה יהיה', השיב הרבי]: "זה אני רציתי שתאמר בעצמך – מה יהיה? ומה יהיה בעוד חצי שנה?…

"הקב"ה יעזור שיהיה באופן חלק, וכמה שיותר מוקדם, ושיונח גם אצלך כך".

כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביחידות נוספת בה שהה, המשיך הרבי לשוחח עמו על העניין:

"מה לגבי מה שדיברתי איתך? איזה תירוץ הכנת היום? אני רואה שזה לא 'זז'. זה בדיוק כפי שהיה לפני שנה, שנתיים, שלוש, ארבע. באמצעות מתווך – מה שכולם עושים – אינך רוצה, ובעצמך אינך עושה כלום. הקב"ה עושה ניסים, אבל צריכה להיות אחיזה בדרך הטבע. אתה רוצה לעמוד חופשי לחלוטין ומיד לעבוד תחת החופה?!

"אתה מסתכל עליי בעיניים כה מפוחדות! ההורים שלך יושבים בקנדה ואתה לא עושה בזה כלום. תחליט, ועוד כמה ימים אראה, ואם לא התחלת לעשות, אכתוב להוריך.

"ובנתיים, היה בשמחה – ואל תקפיד עליי…"

לאחר שהרבי דירבן אותו להתעסק במציאת השידוך, ליווה וכיוון אותו לאורך כל הדרך – נפגש ר' בערל והחליט לבוא בקשרי השידוכין עם רעייתו.

באחת היחידויות הרבי התעניין "כמה פעמים נפגשתם? בהנוגע אליה, רצוני לשמוע ממנה. נו, מזל טוב, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, שיהיה לך בית יהודי ובית חסידי"…

בהזדמנויות הבאות הדריך אותו הרבי ודיבר עמו אודות פרטים שונים בקשר ל'תנאים' והחתונה.

כאן נמצא השידוך

עיניו הזכות של הרבי, שראו מקצה עולם ועד קצהו, ידעו פעמים רבות 'לאתר' את בן או בת הזוג הפוטנציאליים לשם שידוך. כיצד ואיך? איננו יודעים דרכיו, אך זאת עובדה שהרבי כיוון אנשים למקומות שונים למצוא שם את שידוכם – וכך אכן אירע.

סיפור מופלא אודות כך, מספרת הגב' רחל פוגלמן:

"כמה שנים אחרי שבעלי ואני התמנינו לשמש כשלוחי הרבי בוורצ'סטר, מסצ'וסטס – הבאתי קבוצה של נערות צעירות מארגון ׳הדסה גיוניור' למפגש עם הרבי.

איכשהו הפכתי להיות מנהיגת הקבוצה המקומית; הן היו באות אלינו הביתה, והייתי מלמדת אותן יהדות. כמובן, בתור חסידה, סיפרתי להן על הרבי, ואחרי ששמעו עליו כה רבות, הן החליטו לנסוע לניו יורק כדי לפגוש אותו בעצמן. אמא של אחת הבנות – אשה בשם גברת גרינברג – הצטרפה גם היא.

באחת ההפסקות לאורך התכנית, ביקשה הגברת גרינברג להיכנס אל הרבי ביחידות. היא נכנסה ושהתה שם זמן די ממושך. אחרי שיצאה, ניגש אלי מזכירו של הרבי, הרב חודקוב, ואמר, 'הרבי מבקש לשוחח אתך. כנסי אליו בבקשה'.

הופתעתי מכך שהרבי מבקש לשוחח אתי, ונכנסתי תוך שאני תוהה לעצמי על מה ולמה.

הרבי קיבל את פניי בחיוך רחב ואמר, "הגברת גרינברג באה לבקש ברכה למציאת שידוך עבור בתה, אסטל. בירכתי אותה, אך היא אינה מאמינה לי". כשאמר זאת, הרבי ממש צחק. אחר כך הוא המשיך ואמר, "בבקשה ממך, מצאי שידוך עבור בתה, ואז גם אחותך תמצא שידוך״.

בשעתו, 'נדנדתי' לרבי בבקשות חוזרות ונשנות שיברך את אחותי שתזכה להתחתן.

כעת, כאשר הרבי הבטיח שיימצא השידוך עבורה אחרי שאסטל תמצא את בן זוגה, הייתה לי מוטיבציה כפולה ומכופלת לפעול בעניין.

שאלתי את הרבי, "היכן לחפש?" הרבי חייך ואמר, "ייתכן שתמצאי את בן זוגה באחת העיירות הסמוכות לוורצ'סטר".

כאשר יצאתי ממשרדו של הרבי, אסטל ואמה המתינו בחוץ, והגברת גרינברג הביטה בי במבט מאוד חמור. היא ביקשה את ברכתו של הרבי וקיבלה את ברכתו, וכעת היא ציפתה שחתנה לעתיד יצוץ ויופיע לנגד עיניה כאן ועכשיו…

למחרת שובנו לוורצ'סטר, מיד בבוקר, הלכתי אל הישיבה של בעלי כדי לבדוק את השטח. לפתע קלטתי שהוא נמצא ממש שם – מצאתי את בעלה של אסטל!

אברך צעיר, הרב וויינברגר שמו – אותו לקח בעלי בתור מורה בישיבה. הוא היה בדיוק באמצע מסירת אחד משיעוריו. הוא שימש כרב בעיירה קלינטון, מסצ'וסטס, הסמוכה. נזכרתי במילותיו של הרבי: "ייתכן שתמצאי את בן זוגה באחת העיירות הסמוכות לוורצ׳סטר…"

זה חייב להיות הוא! בקושי הצלחתי להתאפק עד להפסקה, כל כך רציתי כבר לשוחח אתו.

כאשר הוא יצא, חיכיתי בחצר. רצתי אליו ואמרתי, "הרב וויינברגר, יש לי בשבילך בחורה מיוחדת!" והתחלתי להפליג בשבחה של אסטל, תוך שאני דוחקת בו, "אתה חייב להתקשר אליה, אתה חייב להיפגש אתה, היא שידוך מושלם בשבילך…"

הוא רשם את שמה ואת מספר הטלפון שלה. באותו ערב הוא התקשר אליה, והם נפגשו. הם מצאו חן זה בעיני זו, ותוך זמן קצר הם באו בקשרי השידוכין.

הם נסעו אל הרבי לכבוד י״ט בכסלו בבקשם להודות לרבי על ברכתו. הם מאוד התרשמו מרוח הקודש של הרבי, והיו נרגשים ומאושרים מאוד.

בהמשך, נסעתי בעצמי לפגוש את הרבי, ואמרתי, "הרבי הבטיח שאם אסייע לאסטל גרינברג, גם אחותי תמצא שידוך".

הרבי חייך ואמר, "כן, היא תמצא שידוך״. לא חלף זמן רב, וגם היא פגשה את מי שהפך בהמשך להיות בעלה".

סיפור על גייקובס פורסם לאחרונה ממש בבית משיח!! וכמו כן הרבי לא עשה השידוך!!

מעין זה, מספר גם הרב פישל ג'ייקובס, מכפר חב"ד:

"בסוף חודש ניסן נכנסתי עם אמא שלי ליחידות אצל הרבי", מספר הרב פישל. "בשעה 2:00 לפנות בוקר נכנסנו לחדר של הרבי, והרבי הורה לנו לשבת. האווירה בחדר הייתה נעימה במיוחד. הרבי דיבר איתנו באנגלית, בהברה הרגילה שלו כלשון הקודש. הוא שאל מספר שאלות הבהרה על המשפחה שלנו, ובירך את אימי לפרנסה, נחת מכל בני המשפחה ובריאות. אותי בירך שאתקדם בתורה ומצוות מתוך שמחה והשראה, ושאהיה חסיד, ירא שמיים ולמדן.

"כאן אימי העלתה ענין שהיה לה חשוב; שידוך עבורי.

הרבי חייך: "העיקר הוא לקבל נחת אמיתית ולקבלה בבריאות ובפרנסה טובה".

אימי הוסיפה: "ולמצוא בחורה נחמדה עבורו, שידוך טוב".

"הוא מוכן כרגע, או שהוא באמצע הלימודים?" שאל הרבי ואז הפנה את פניו אליי. "אתה מוכן לשידוך?"

אמא הנהנה בהתלהבות ואני הודיתי, "דיברתי עם מוריי בישיבה".

"ומה הייתה דעתם?" שאל הרבי.

"שמומלץ לאחר פסח". השבתי.

"כעת שבוע אחרי פסח. מהו גילך?"

"עשרים וחמש".

"אז זהו זמן נכון ומתאים להיות חתן, ולאחר מכן לייסד משפחה. אתה נשאר כאן?" קבע.

השבתי: "כתבתי לרבי שליט"א בנושא, שאלתי לדעתו – אני לומד בכפר חב"ד ועכשיו נכנסתי לשיעור א' בכפר חב"ד".

"האם קבלת 'סמיכה'?"

"דברתי עם הרב ד. שאמר, 'בדרך כלל שנה לאחר החתונה זה רעיון טוב'".

הרבי הוסיף: "כדי להיות שנה לאחר חתונה צריך להתחתן קודם!"

"האם התחלת סמיכה?" שאל הרבי שוב.

"לא".

"האם אינך מתכוון להתחיל?"

הרבי הוסיף ואמר: "אני מאמין שיש לך חברים בישיבה שהם נשואים, ובדרך הטבע הם ימצאו עבורך שידוך הגון בארץ ישראל".

"מהיחידות יצאתי עם שתי מסקנות: ראשית, עליי למצוא שידוך, והוא נמצא בארץ ישראל. שנית, הרבי הורה לי להיות רב בעצמי ולעשות 'סמיכה'. למחרת חזרתי לארץ.

"שבועיים לאחר מכן, כשחזרתי לכפר חב"ד, פגש אותי ידיד טוב, הרב רמי אנטיאן ע"ה; היה זה שעת לילה מאוחרת והוא להציע לי שידוך עם נערה בשם מרים רוזנפלד, וביקש שאבדוק את ההצעה. ארבעה חודשים לאחר-מכן נישאנו בשעה טובה ומוצלחת.

"ראיתי בזה התממשות מופלאה של נבואת הרבי, שחברים הם אלו שידאגו לנישואיי…"

"לאחר שתשמע כמה הצעות, תכתוב לי עליהן ואני אכוון אותך"

חודשים ארוכים שהה הת' ראובן דונין, לימים המשפיע הנודע, בחצרות קדשנו. בשלב מסוים החליט הרבי עבורו כי ישוב לארץ הקודש כדי למצוא שידוך. החלטה זו הייתה קשה עבורו מבחינה רגשית.

באחת היחידויות אמר לרבי: "רבי, אין לי כוח לזה! למה אני צריך 'לשבור את הראש' בשביל למצוא שידוך? עדיף שהרבי יגיד לי מי השידוך שלי, וזהו!"

הרבי חייך ואמר "עדיף שיסייע לך בזה מישהו מבני משפחתך שיש לו יותר זמן, ואני אקל עליך בעניין. לאחר שתשמע כמה הצעות, תכתוב לי עליהן ואני אכוון אותך למי מהן לגשת ברצינות".

ר' ראובן שב לארץ הקודש, וזמן מה לאחר מכן, בחודש תמוז תשי"ט, החל הרבי מה"מ לדרבן אותו להתחיל להתעסק בפועל בענייני שידוכים. "ובמרץ הדרוש ישתדל בעניני שידוכין", כתב לו הרבי, "וכבר אמרו חז"ל 'יגעת ומצאת', והקב"ה עוזרו, וכמו שכתוב 'מה' אשה משכלת'.

תשעה הצעות שידוכין שונות הוצעו לר' ראובן בחודשים שלאחר מכן. כחסיד אמיתי כתב לרבי על כל הצעה שקיבל, ושאל האם כדאי להתעניין בה, אך הרבי שלל את כולן בזו אחר זו. ר' ראובן לא נבהל מההצעות שירדו מהפרק. הוא זכר שכאשר הרבי דיבר עמו ביחידות לפני שחזר לארץ ישראל, הרבי הזכיר בין השאר את המילה 'ירושלים'. בשביל ר' ראובן זה הספיק. הוא החליט לבחור בשידוך הירושלמי הראשון שיציעו לו!..

בתחילת חודש טבת תש"כ, הגיעה ההצעה העשירית – נערה בשם רבקה זוננפלד מירושלים.

מבעוד מועד דאגו להסביר לר' ראובן, שגם אם בחור חסידי אינו שקוע בהוויות העולם הזה, ובוודאי שאינו נוהג להקפיד על לבוש נאה ומצוחצח, הרי שבכל זאת, לקראת פגישת שידוכין, יש צורך בבגדים חדשים ונקיים…

בסיום הפגישה הראשונה, שאל הבחור החסידי את הנערה: "נו, אז כותבים לרבי?"… הנערה הירושלמית שלא גדלה בבית חסידי, ובוודאי לא הכירה את מושגי ההתקשרות לרבי כפי שהם מקובלים – לא בדיוק הבינה למה הבחור מתכוון. כשהסביר לה את כוונתו, היא הייתה המומה, וניסתה להסביר לו בעדינות שלא מקובל להחליט מיד אחרי הפגישה הראשונה.. בסופו של דבר הם "התפשרו" ונפגשו פעם נוספת…

לאחר הפגישה השניה כתב ראובן לרבי, ואף הבחורה כתבה לרבי. במכתב חוזר הרבי בירכו "ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת". כך גם כתב הרבי לנערה "ולבנין בית בישראל בנין עדי עד, בית חסידותי".

השידוך הפך לעובדה מוגמרת: ראובן דונין החיפאי השתדך עם מרת רבקה זוננפלד, בת למשפחה ירושלמית מפורסמת.

הדרכה של הרבי כמו הורה לילדיו

תקופת השידוכין היא תקופה לא פשוטה, שבה צפים ועולים תהיות רבות, לבטים ומבוכות. משפחה תומכת היא התשובה הנפלאה למצבים מעין אלה, אולם היו מקרים שבהם צעירים וצעירות מצאו את עצמם נבוכים ותוהים לגבי השידוך שלהם. במיוחד היו אלו צעירים שהתקרבו ליהדות, והוריהם לא יכלו לסייע להם בחשיבה, בהבנת המצב כמו גם בקבלת ההחלטות.

פעמים שהרבי זיהה את המצב הזה, והוא נכנס בעובי הקורה, וייעץ בעצמו למשודכים, כשהוא 'חושב יחד עמם', ומכוון אותם לקבל את ההחלטה הגורלית.

כזה הוא סיפורה של יהודית פישמן:

"אני בת יחידה לשני הורים נכים", מספרת הגב' פישמן. "אמי סבלה משיתוק מוחין, ואבי היה חירש-אילם; שניהם היגרו מרוסיה לבוסטון, שם הפגישו ביניהם, מאחר ששניהם היו יהודים, ושניהם סבלו מנכות. הם התחתנו, ואני נולדתי בשנת תש״ג.

אבי נפטר כשהייתי בת עשר, ואמי גידלה אותי לבדה. היו לה אמנם מושגים בכל הנוגע לדת ומסורת, אבל היא לא הייתה אישה שומרת מצוות. למרות זאת, היא השכילה לשלוח אותי לבית הספר הדתי 'מיימונידיס', שם שגשגתי ומאוד נהניתי מלימוד התורה. במשך הזמן קיבלתי על עצמי שמירת תורה ומצוות, אבל הפריחה האמיתית שלי התחילה אחרי שהכרתי את חב״ד בקייטנת הקיץ של חב"ד, כאשר אחת המדריכות הזמינה אותי להשתתף בהתוועדות עם הרבי. מאותו רגע והלאה התאהבתי בחב"ד.

כאשר סיימתי את בית הספר התיכון, כיוון אותי הרבי להמשיך לבסס את ידיעותיי התורניות. קיבלתי את עצתו, ונרשמתי לסמינר בית יעקב בוויליאמסבורג.

בכל יום אחרי הלימודים, עבדתי כמטפלת בביתו של אחד המחנכים הדגולים. תוך כדי הטיפול בילדים, מבלי שהייתי מודעת לכך, משכתי את תשומת ליבם של זוג מבוגר שהתגורר בשכנות. הם פנו אלי ואמרו ששמו לב לאהבת התורה שלי, והציעו לשלם עבורי את עלויות הנסיעה לארץ ישראל כדי לפגוש אדם צעיר שעמד בראש מוסד ללימודי קבלה שם.

הם היו משוכנעים שזה יהיה שידוך מוצלח.

בשעתו, לא היה לי עם מי להיוועץ בנושא כל כך רציני. ההצעה נשמעה מפתה ומעניינת, אבל לא הייתי בטוחה שהיא מתאימה לי. חוץ מזה, הייתי רק בת שמונה עשרה. לאותו זוג בוודאי היו כוונות טובות, אבל הם לא הכירו אותי, ולא ידעו מהן התכונות החשובות בעיניי בשותף לחיים. איך הם יכלו להציע עבורי שידוך, שאמור להיות ה'נפש התאומה' שלי?

ככל שהוספתי להרהר בכך, העניין טרד את מנוחתי יותר, אך לא ידעתי למי לפנות כדי לקבל עצה אובייקטיבית.

ואז גמלה בליבי ההחלטה לפנות אל הרבי. לא הכרתי את הכללים ולא ידעתי מהו התהליך, ופשוט הגעתי למרכז חב״ד העולמי, בשדרת איסטערן פארקוויי 770, התיישבתי על המדרגות מחוץ לבניין, ומאחר שלא ידעתי מה לעשות, התחלתי לבכות.

בזמן שישבתי שם והתייפחתי, ניגש אלי אדם מבוגר- אחר כך נודע לי שהיה זה הרב חודקוב, מזכירו הראשי של הרבי – ושאל אותי מה קרה. הסברתי לו שאני צריכה לשוחח עם הרבי.

הוא אמר לי, "חכי כאן רגע", ונכנס פנימה. תוך זמן קצר הוא שב, והודיע לי שיש לי פגישה עם הרבי למחרת. לא הייתי אז מודעת כלל לכך שכדי לקבוע פגישה שכזו נדרשים חודשים ארוכים.

למחרת, אחרי לילה ללא שינה, התקיימה הפגישה שלי עם הרבי. כאשר נכנסתי חשתי פיק ברכיים, ונאלצתי להישען על שולחן הכתיבה של הרבי. אבל אחרי שהבטתי בעיניו הכחולות, הבהירות והרחומות של הרבי, הצלחתי להירגע מעט.

הסברתי את המצוקה שלי בצורה הכי תמציתית שיכולתי. הרבי הקשיב ואחר כך הגיב, "האברך הזה נמצא בארץ ישראל, ואת כאן באמריקה. הוא שם, ואת כאן. אתם שונים מאוד זו מזה".

אחר כך הוסיף הרבי: "עלייך להסיר אותו מסדר היום שלך".

יצאתי משם עם תחושה של שמחה והקלה, לא רק בגלל שקיבלתי תשובה ברורה ממישהו שסמכתי עליו, אלא משום שידעתי שמצאתי את המורה הרוחני שלי. מאותו רגע והלאה, היה לי ברור כי כעת יש לי לא רק מדריך ומורה, אלא גם סוג של "ידיד" רגיש ואכפתי, ובנוסף – מה שהיה הכי חשוב בעיניי – דמות אב.

הייתי אומרת שהרבי הקשיב לי יותר ממה שאני הקשבתי לעצמי…

זמן לא רב אחרי אותה פגישה, הציע מישהו את שמו של איש עסקים צעיר כשידוך ראוי עבורי. נפגשתי אתו כמה פעמים, אבל לא הייתי בטוחה שאכן הוא בן הזוג המיועד עבורי. הפעם פניתי אל מרכז חב"ד כדי לקבוע תור מסודר לפגישה עם הרבי.

כאשר פגשתי את הרבי, ותיארתי בפניו את הדילמה שבה התחבטתי, הוא שאל אותי ישירות, "האם את מחבבת אותו?"

הייתה זו שאלה מתבקשת מאליה, אבל לא ציפיתי לשמוע אותה מהרבי, והייתי קצת מופתעת. היססתי לפני שעניתי, "אני חשה כלפיו תחושה בסיסית של אהבת ישראל".

הרבי חייך חיוך רחב, ואמר באידיש, "פאר א מאן דארף מען האבען מער ווי סתם אהבת ישראל"— כלפי בעל, צריך לחוש יותר מאשר סתם ’אהבת ישראל' רגילה.

מדברי הרבי הבנתי שאין טעם להמשיך הלאה עם הצעת שידוך זו.

זמן לא רב אחר כך, פגשתי את האיש שלימים הפך להיות בעלי. כאשר התקבלה ההחלטה, הלכתי לרבי לקבל את ברכתו".

עלה על קו הטלפון כדי להרגיע את הנערה

הגב' לאה רבקה ארקוש, מספרת על הדרכה אישית שקיבלה מהרבי בכל הקשור לשידוכיה:

"אחרי שחזרתי לאנגליה, החלו אנשים ללחוץ עלי להתחיל להיפגש למטרת נישואין. אולם, אני חשתי שאני עדיין לא מוכנה. למרות זאת, הוצע שידוך והבחור ואני כתבנו לרבי, כל אחד בפני עצמו, לבקש את עצתו בעניין.

כאשר מזכירו של הרבי, הרב לייבל גרונר התקשר למסור את תשובת הרבי, נוצר בלבול מסוים. לי ענה הרבי תשובה שלילית, ואילו לבחור נאמר שזהו שידוך מתאים… האנשים שהיו מעורבים בשידוך אמרו שככל הנראה לא הבנתי את הדברים במדויק, ואמרו לי לצלצל לניו יורק כדי לברר את העניין.

כאשר התקשרתי והסברתי לרב גרונר את הבעיה, הוא ביקש ממני להמתין רגע על הקו. אחר כך עלה על הקו קול של מישהו אחר:

״לבחור עניתי תשובה חיובית, כדי לציין שהאופי שלך מתאים, ושעליו לחפש מישהי כמוך. אבל לך עניתי תשובה שלילית, משום שהוא לא בשבילך״.

"עם מי אני מדברת?" שאלתי.

"ראביי שניאורסאהן"…

"האם הכוונה לרבי?" התקשיתי להאמין למשמע אוזניי.

"כן", הוא ענה, ואז המשיך: ״עוד דבר שאני רוצה לומר לך הוא שאין לך מה לדאוג כרגע בנוגע לשידוכים. בינתיים רק תחשבי על העניין, ובעזרת ה’, בעיתוי הנכון את תפגשי את האדם הנכון ותתחתני. אך בינתיים, אל תהיי מוטרדת מהעניין".

הודיתי לו, וכך הסתיימה השיחה.

אחרי שהעברתי את המסר של הרבי לאנשים שדחקו בי להתחתן, הם הניחו לי.

חלפה שנה, והרבי בעצמו התערב במציאת שידוך עבורי. זה קרה בנסיעה השנייה שלנו לרבי, כאשר הצטרפתי בנסיעה אל משפחת יפה ממנצ'סטר.

הפעם הרבי פנה ביוזמתו למר יפה: "אני מבקש שתהיה שותף אתי במיזם מסוים. האם תסכים לשמש כסוכן שלי?"

מר יפה כמובן נתן את הסכמתו. הסתבר שהעניין היה קשור למציאת בן זוג עבורי. הרבי הציע לשלם עבורי את דמי השדכנות.

אחר כך הייתה לי יחידות נוספת, והרבי ייעץ לי בפרוטרוט בנוגע לתכונות שאותן אני אמורה לחפש בבעל. אני זוכרת שהוא אמר שחשוב שלבחור תהיה ידיעה טובה בשולחן ערוך, וכן שתהיה לו בקיאות בתורת החסידות.

מאחר שלא ציפיתי להתחתן בקרוב, שאלתי את הרבי האם לקבל הצעת עבודה במנצ'סטר. תחילה ענה הרבי בחיוב, אך מיד אחר כך חזר בו, ואמר שלא.

לא הבנתי, ושאלתי, "האם לא אמרת זה עתה ’כן’?"

"אמנם כן", השיב הרבי. "אבל לטובתך, אינני מעוניין שתיסעי למנצ'סטר. עלייך להתגורר בלונדון. אם את מבקשת להתחתן, צריך שיידעו עלייך; אנשים צריכים לראות ולהכיר אותך, כדי שיוכלו להציע שידוכים מתאימים".

זה בדיוק מה שקרה. את בעלי פגשתי בלונדון. כאשר התקשרנו לניו יורק כדי לבקש את ברכת הרבי, הברכה כבר חיכתה לנו. זאת משום שמר יפֶה כבר שלח לרבי מברק, ובו כתב: ״המשימה בוצעה. שמור את דמי השדכנות. אגבה אותם כאשר אגיע לניו יורק".

באותם ימים לא עשיתי עניין גדול מכל זה. ורק כיום – כעבור שנים רבות, אני מבינה שאני מי שאני בזכות תשומת הלב שהרבי העניק לי לכל אורך חיי. זכות גדולה נפלה בחלקי בכך שהרבי לקח עלי חסות באופן אישי. הייתי נערה ענייה ממשפחה לא דתית, והרבי דאג לכך שחיי יעלו על המסלול הנכון".

בודק את ספרי השידוכין למעלה

כנהוג אצל חסידים, לקראת סגירת שידוך, שלחו המדוברים לרבי בקשת ברכה והסכמה לשידוך המיועד, וחיכו למצוא פיו, לדעת האם אם מה' יצא הדבר. רק כאשר התקבלה התשובה החיובית, היו גומרים את השידוך בשעה טובה ומוצלחת.

כל חסיד יודע שענייני שידוכים זה עניינים השייכים ל'רבי'. יש בכך סודות נשמתיים הנמצאים בכבשונו של עולם, כשרק הרבי, בעיני הבדולח שלו יכול להתאים נשמה לנשמה.

כשחסיד ששאל על שידוך ולא נענה, הבין הוא היטב כי השידוך אינו מיועד עבורו. מעולם הרבי לא אמר 'לא' מפורש [הרי רק מקודם הובאו כמה סיפורים שהרבי אמר לא?!]על שידוך ("ראיתי גם כן בפועל מכ"ק מו"ח אדמו"ר שהיה משתמט לומר על הצעת שידוך "ניין", ופשיטא שהיה משתמט שיקרא שמו על ענין של פירוד" – אג"ק חלק ח' עמוד קעו).

"פעם הכנסתי לרבי בקשת ברכה לשידוך", סיפר המזכיר הרב שלום מענדל סימפסון בגלותו טפח מהנעשה בקודש פנימה. "הרבי נטל את הפתק בשתי ידיו והחל לסובב את הפתק מצד לצד במשך שניות ארוכות. זה היה מראה שמימי שרק המחיש עד כמה אין לנו הבנה בתשובות של הרבי. היה מורגש כי הרבי אינו מסובב את הפתק סתם, וכי יש דברים בגו… לבסוף עצר הרבי את סיבוב הפתק, ורק אז נתן את הסכמתו לשידוך".

בהזדמנות אחרת, כשהרב סימפסון הכניס פתק עם בקשת הסכמה לשידוך, אמר הרבי למסור להורים ש"מה' יצא הדבר".

על מקרה שמיימי מיוחד מעין זה, בו חשף הרבי טפח מכוחו האלוקי בנושא שידוכים, ניתן ללמוד מסיפור שסיפר המזכיר הרב לייבל גרונר ע"ה:

"בניו-יורק התגוררה משפחה מחסידות הונגרית שהיה להם בן כבן חמש-עשרה. מסיבות שונות הוא נשלח ללמוד בישיבה של 770 ולא במוסדות החינוך של החצר שעימה נמנתה המשפחה. כשהגיע לגיל חתונה, הוצעה לו הצעת שידוכין. השניים נפגשו פעמים מספר, וביקשו 'לסגור' את השידוך בשעה טובה ומוצלחת.

כשההורים של הבחור בדקו את הצעת השידוך, הם הודיעו כי הבחורה אינה מתאימה, וכי הם מסרבים לקבל את הנערה המוצעת בשל חוסר התאמה. הבחור מצידו הודיע כי הם נפגשו כבר, ואף הרבי הביע את הסכמתו, ומבחינתו אין מניעה 'לסגור' את השידוך.

מריבה קשה פרצה בין ההורים לבנם, והבחור פנה לרבי ושאל לגבי התנגדותם של ההורים. הרבי השיב ש"יהא בשעה טובה ומוצלחת", ובסוגריים הוסיף כי הרמ"א פוסק שבשני דברים אין צריך לשמוע בקול ההורים: לגבי מקום הלימוד ("לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ") ולגבי שידוך. הבחור התקשר אפוא להוריו ואמר: "יש לנו הסכמה מהרבי ואנחנו מתחתנים". הם כמובן כעסו מאוד, ואמרו לו כי אם כך, הם לא יבואו לחתונתו, וגם שאר בני משפחתו יחרימוהו לגמרי, ולמותר לציין, כי לא יעזרו לו בהוצאות החתונה.

נראה שבכך לא שכך כעסם, שכן שבוע ימים לאחר מכן הגיעה האֵם ל-770 ונכנסה לאולם שבו ישבו הבחורים ולמדו. היא ניגשה אל בנה, וסטרה לו בפני כל חבריו באמרה: "בשום אופן לא תתחתן עימה, ויהי מה". הבן לא הגיב מצד כיבוד אֵם, אך כשיצאה מבית המדרש, ניגשו אליה חבריו של בנה ואמרו לה: "הרי שלחתם את הבן שלכם לליובאוויטש, ואתם יודעים כי מי שבא לליובאוויטש נעשה חסיד ששואל את הרבי. אם יש לכם סיבות למה הבחורה אינה מתאימה לבנכם, היכנסו לרבי שנתן את האישור, והציגו את עמדתכם. הרבי יכול לשמוע ואולי יסכים לדבריכם"…

הדברים ההגיוניים, כמו גם הסיכוי שאולי אפשר לשנות את 'רוע הגזרה', הביאו את ההורים להיכנס למזכירות, והם סיפרו לי את כל הסיפור. זה היה ביום שלישי, ואמרתי להורים להגיע שוב ביום חמישי בערב, ואני אעשה כל מאמץ להכניסם לתור של 'יחידות', שלמעשה כבר היה סגור חודשים מראש.

ואכן, ההורים נכנסו אל הקודש פנימה, בעוד חבריו של בנם ממתינים בחוץ, מתוך סקרנות לראות כיצד ייפול דבר.

במשך רבע שעה היו ההורים בחדרו של הרבי, וכשיצאו, הודיעה האֵם כי אינם מתנגדים עוד לשידוך.

אחד הבחורים העז ושאל: "איננו מבינים, שלשום סטרת לבנך בפומבי, וכעת, בתוך רבע שעה שיניתם את דעתכם?!"

כאן סיפרה האֵם מה שהיה בחדרו של הרבי: "כשנכנסנו לרבי והצגנו את הסיבות שבגללן לדעתנו השידוך אינו מתאים, אמר לנו הרבי כך: 'כששואלים אצלי לגבי שידוך, לפני שאני עונה, אני מבקר את כל ספרי השידוכין למעלה. כשאני רואה שאין שום מניעה, אני נותן את הסכמתי. כשבנכם ומשפחת הנערה כתבו ושאלו אם להיפגש, בדקתי את כל הספרים, ולא הייתה כל מניעה שייפגשו. אחרי שקיבלתי מכתב שני, שבו כתב הבן שההורים מתנגדים, חשבתי שאולי החסרתי ספר כלשהו שלא ראיתי, ושם כתוב שזה לא טוב. שוב עברתי על כל הספרים ולא ראיתי שום התנגדות, ולכן נתתי את הסכמתי וברכתי'…"

האֵם סיימה את סיפורה ואמרה: "אם יושב צדיק שיכול לעלות למעלה ולעבור על כל ספרי השידוכין ואומר לנו שהוא בדק ואין שום התנגדות בשמיים, מי אנחנו שנוכל למנוע ולהתנגד?!"

סיים המזכיר הרב גרונר את הסיפור ואמר: "הרבי נהג תמיד באופן של 'הצנע לכת עם ה' אלוקיך'. כשהרבי אמר למשפחה שהוא עלה למעלה ובדק את ספרי השידוכין, זו אמירה יוצאת מגדר הרגיל שלו; הרבי גילה מעט מהכוחות הרוחניים שלו כדי לעשות טובה למשפחה, העיקר שלא תהיה בה מחלוקת…"

שכר שדכנות

ומה היו דמי השדכנות שהרבי ביקש?

נערה שהרבי סייעה לה במציאת שידוך, ביקשה לשלם לרבי 'דמי שדכנות'. השיב לה הרבי "החיים המאושרים שלכם יהיו דמי השדכנות שלי"…

במקרה אחר, כאשר החסיד ר' שלום ישעיה דייטש פנה אל הרבי בעיצומה של התוועדות, וביקש להודות לרבי על השידוך של בנו זלמן שנגמר בזכות ברכתו של הרבי, הרצינו פני הרבי: "על שדכנות צריך לשלם", סתם ולא פירש.

כחודש וחצי לאחר מכן, נפטר אבי החתן בפתאומיות.

כשנכנסו החתן ואמו ליחידות לפני החתונה, כנהוג, כשאוירה של כאב עוטפת אותם, שאלה האלמנה, אם-החתן, את הרבי כיצד תוכל לשלם את "דמי השדכנות" העלומים שהזכיר הרבי באותה התוועדות. השיב הרבי שדמי השדכנות יהיו בכך שהיא תתחזק בבטחון בה' ובשמחה, ושלא תבכה בשעת החופה…

מזל טוב!