48 שעות נסיעה מתוחה: מאוקראינה המופצצת לכינוס השלוחים

בעיצומה של הפצצת תשתיות מאסיבית בכל רחבי אוקראינה, שליח הרבי בקייב הרב יוסי אסמן, יצא לדרך ארוכה כדי להשתתף בכינוס השלוחים העולמי.

אביו, שליח הרבי ורבה הראשי של אוקראינה, הרב משה אסמן, נשאר מאחור עם יהודי קייב העומדים בפני סכנת פינוי.

במהלך הבאנקט המרכזי במוצאי שבת, שיתף את אחיו השלוחים בחוויות הקשות לצד הניסים הגלויים, והקשר להכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

"לחיים, לחיים!

אני עומד כאן היום איתכם, אחיי השלוחים, בהתרגשות גדולה. השתתפותי השנה בכינוס, לגמרי לא מובנת מאליה. אפשר לומר, שהעובדה שאני כאן איתכם – היא סוג של נס. עוד נס, מתוך שרשרת של ניסים ונפלאות שאנו רואים בחודשים האחרונים.

ביום שלישי האחרון תיכננתי לצאת אל הגבול, כדי להגיע בזמן לכינוס השלוחים.

עבור רוב השלוחים כאן באולם – הנסיעה כוללת שלוש תחנות: מונית לשדה תעופה, טיסה של כמה שעות, ומונית נוספת מJFK לקראון הייטס (כמעט כמו קפיצת הדרך של אליעזר…).

אבל אצלנו, כל נסיעה היא סיוט מתמשך: קודם כל, בדיקה מוקדמת של נתיב הנסיעה, לוודא שלא הופצץ או אמור להיות מופצץ על ידי מטוסי האוייב ח"ו. אחר-כך נסיעה בפחד מתמיד מכל קול של מטוס קרב החולף בשמים, או 'בום' עמום שנשמע מרחוק.

ביום שלישי האחרון היה הרבה יותר גרוע: במהלך יום שלישי ורביעי הנחית האוייב מכת אש אדירה, הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה! 150 טילי שיוט ומל"טים מתאבדים שוגרו לעבר ערים מרכזיות באוקראינה. שעות ארוכות נאלצנו לשבת במקלטים מתחת לאדמה.

בין הפצצה אחת לשניה, הצלחתי איכשהו לצאת לדרך, ולאחר מסע של 48 שעות, עם הרבה ניסים בדרך, ביום שישי בחצות היום הגעתי סוף סוף לניו-יורק…

אבי, שליח הרבי והרב הראשי לאוקראינה, היה אמור להגיע בעצמו לכינוס, כמובן, אבל בעקבות קריסת תשתיות החשמל והמים, יש דיבורים על פינוי מאסיבי של תושבי קייב, ובמצב כזה הוא לא יכול לעזוב את הקהילה, מתוך תחושת אחריות כבדה, הוא נשאר בקייב, בבחינת "עמו אנכי בצרה"!

הקב"ה מקדים רפואה למכה

המלחמה התחילה בחודש אדר האחרון, אבל במבט לאחור – הניסים הגדולים החלו לפני שמונה שנים.

בשנת תשע"ד, כאשר החלה הלחימה במזרח אוקראינה – אבי שיחי' החליט להקים כפר מיוחד עבור הפליטים שזרמו לכיוון הבירה קייב. גם לאחר שמספר הפליטים פחת, אבי המשיך להפעיל את כפר הפליטים, והעביר לשם את מוסדות החינוך.

כאשר פרצה המלחמה הנוכחית, תוך כמה ימים הגיעו כוחות האוייב לפאתי קייב, והעיר הייתה במצור. כפר הפליטים היה למקום הצלה לאלפי יהודים שנהרו אלינו מכל רחבי אוקראינה, לא רק מקייב, אלא מכל הערים שביקשו להגיע לגבול.

בין סכנת חיים אחת – לסכנת חיים אחרת

בתחילה, לא ידענו מה יותר מסוכן: לצאת לדרכים המסוכנות, או להשאר בכפר הפליטים.

קיבלנו ידיעות על מסוקי אוייב, שנחתו במרחק 2 קילומטר מכפר הפליטים שלנו, והנחיתו עשרות חיילים רוסים. בהזדמנות אחרת, עברו ממש לידינו 22 טנקים של האוייב, שפשוט ירו פגזים לעבר הבתים שבדרך… הם עברו לידינו, ובנס לא ירו לעבר הכפר שלנו!

זו הייתה התלבטות בין סכנת חיים אחת, לסכנת חיים אחרת.

כתבנו לרבי, וקיבלנו תשובה ברורה באמצעות האגרות-קודש, שצריכים לצאת לדרך. מכאן ואילך, כפר הפליטים היה לנקודת איסוף, ובעיקר – נקודה ליציאה בטוחה. משם יצאו השיירות המאובטחות, לעיתים כמה שיירות ביום.

ניסים על הגשר הממולכד

ביום הרביעי למלחמה, יצאתי עם הקבוצה הראשונה שמנתה כ-250 אנשים,

יצאנו בחיפזון. כמו ביציאת מצרים… בהתראה של עשר דקות. הספקנו להכין מזוודה אחת לכל המשפחה. בגד לכל ילד, תפילין ומגילת אסתר.  וזהו.

באותה נקודת זמן, כל הגשרים מסביב לקייב הופצצו על ידי האוקראינים – כדי למנוע מהרוסים להגיע לבירה. נשאר רק גשר אחד אחרון, שגם תחתיו הצמידו האוקראינים פצצה רבת-עוצמה, שאפשר לפוצץ בשלט רחוק, באם הרוסים יתקרבו. אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההרגשה לעבור על גשר שתחתיו פצצה כזאת…

ואז, בדיוק כאשר אנחנו עוברים על הגשר, היה לנו נס עצום:

בשיירה שלנו היו 22 רכבים ואני הייתי הרכב הסוגר של השיירה. מאחוריי, נסעה מכונית פרטית, שכל הזמן ניסתה להכנס לתוך השיירה. לא ידעתי מי הם יושבי הרכב, אבל מכיוון שלא היו מאנשינו – לא אפשרתי להם להכנס לשיירה.

בדיוק בעברנו את הגשר, הסתערו שוטרים עם נשקים שלופים על הרכב האחרון שמאחוריי. דרך המראות ראיתי אותם שולפים את יושבי הרכב, משכיבים אותם במהירות על הרצפה, ומוציאים מתוך הרכב נשקים וכלי לחימה אחרים.

התברר שהיו אלה כוחות רוסיים מוסווים, שניסו לנצל את החסינות שלנו ולעבור את המחסומים… פתאום הבנו – מאיזה סכנה איומה ניצלנו.

בהמשך קיבלנו הודעה שעלינו להזדרז ולעבור כפר מסויים, עד שעה מסויימת. ליד הכפר הזה היה מאגר דלק גדול, והאוקראינים קיבלו מידע מודיעיני שהרוסים מתכוננים להפציץ את המקום בשעה מסויימת.

הזדרזנו כמובן, והספקנו לעבור את הכפר, בדיוק חצי דקה לפני ההפצצה. שמענו את ה'בום' האדיר, אבל ברוך ה' עברנו את מקום הסכנה…

אלו רק שתי דוגמאות, מתוך שרשרת של ניסים והשגחות-פרטיות מופלאות, שחווינו בדרך אל הגבול.

חלק מסימני הגאולה

בחודשים האחרונים, אני חושב הרבה על מצבנו, ואיך זה קשור להכנת העולם לקבלת פני משיח.

ראשית: כל מדינות העולם – חוץ מאירן, צפון קוריאה וסוריה… –  מביעות התנגדות גלויה לצעדים המלחמתיים של רוסיה. רואים במוחש, שמתקרבים לקיום הייעוד 'וכתתו חרבותם לאיתים', ואם פעם – מלחמה הייתה דבר מובן ומתקבל, היום זה הדבר הכי פחות מתקבל.

בנוסף: הרבי דיבר כמה פעמים, שלקראת הגאולה יהיה "יתבררו ויתלבנו". היום, העולם כולו רואה את החיבור בין אירן לרוסיה, ויותר ויותר מדינות מבינות שאירן היא חלק מ'ציר הרשע'  שצריך להעביר מהעולם. גם זה, חלק מסימני הגאולה.

כולנו מחכים כעת להתגלות השלימה של הרבי מלך המשיח, אבל גם ברגעים האחרונים  צריכים להמשיך ולעשות ככל יכולתנו, כדי להכין את העולם לקבלת פני משיח.

אסיים באמונה וביטחון, שהרגעים האלה הם הרגעים האחרונים של הגלות, ומכנס הקהל ענק זה – של שלוחי הרבי בכל העולם, נזכה תיכף ומיד להתגלות של הרבי מלך המשיח, ונמשיך את הכינוס בהקהל הגדול יחד עם הרבי מלך המשיח  בבית המקדש השלישי!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!

__

הכנס עוד היום את הרבי לביתך – חתום כעת על מנוי למגזין בית משיח