שליחות חיים מבעד לעדשה • סיפור חיים מרתק

אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

"אברהמל'ה, תאמין לי או לא, אבל קניתי ברכיות (מגני ברכיים). כן, ברכיות, כדי שיהיה לי יותר נוח לצלם את בקיעת הר הזיתים. כידוע במופע וולקני מתעופפות ומתפזרות המון אבנים על פני השטח וכידוע צלמים מצלמים ממצב כריעה הרבה פעמים".

את הטקסט המפעים הזה, שמשלב אמונה פשוטה לצד שאיפה לשיא המקצוענות, וחדור בתשוקה עצומה לרגע ההתגלות של הרבי מלך המשיח, קיבלתי מר' קובי קלמנוביץ', בערב חג הפסח, בתגובה לאיחוליי שנזכה להתראות יחד בבית המקדש השלישי.

כזה היה קובי. כל שיחה איתו הייתה תמהיל מרתק של אמירות חסידיות משולבות במושגים מקצועיים. מבחינתו, הקבצים שנוצרים במצלמה הדיגיטלית המשוכללת שבידיו האמונות, יכולים להפוך ל"קובץ רוחני, של קרני אור שמפלחים את אפילת התודעה"…

נפגשנו לראשונה פנים מול פנים בקיץ תשע"ט. בעיצומו של מטח גשם קייצי–ניו–יורקי, ראיתי אותו מגונן על עדשת המצלמה, תוך שהוא מנסה לתפוס זווית צילום מיטבית, כזו שתבטא את החיים התוססים שנוצרים כאן, בצלו של הבניין עם שלושת הגגות המשולשים, שאמור להתחבר לבית המקדש השלישי…

כצלם אמנות בנשמתו, הוא ראה את העולם מזווית אחרת לגמרי. "התמונות שצילמתי כעת ב–770", הסביר לי קובי בשפתו הציורית, "מדברות על מה באמת קורה שם בעצם – כולל על הרצפה… אישית אני מאד קשור אליהן והם מאד מדברים ממקום של החסיד הפשוט התמים הנרגש הבוהה המשתאה מתחושת ההיפראקטיביות האינסופית שהמקום מייצר – אלה תדרים שדיברו אלי – אני איש כזה".

מאז חלפו הרבה דפים בלוחות השנה, והמשכנו לעמוד בקשר טלפוני או בהודעות וואצאפ. רק בחודש אלול האחרון בישר לי כי הוא מתכנן להגיע שוב לרבי, לשנת הקהל. רבות מחשבות בלב איש, ולקב"ה היו תוכניות אחרות. ביום חמישי האחרון קיבלתי בהלם את הבשורה המעציבה על פטירתו של קובי ע"ה.

עשר שנים של 'הצצה ליהדות'

קובי, למי שלא הכיר, היה חסיד חב"ד מהרצליה, שעבד כצלם אמנות יותר מארבעים שנה. במהלך השנים הוא עבד עבור כל משרדי הפרסום הגדולים בארץ ישראל ובשירות כל העיתונים והמגזינים המובילים: "ישראל היום", "הארץ", "גלובס", ועוד.

לפני שלושים שנה, כשהוא בשיא הקריירה המקצועית, החליט קובי על מפנה משמעותי בחייו וחזר בתשובה. באורח טבעי, הסביבה הקרובה אליו לא ידעה איך 'לאכול' צעד שכזה והגיבה בטראומה. "כולם נכנסו ללחץ", סיפר פעם בראיון ל'בית משיח', "אוי, מה עושים עם קובי?!".

המשפט המפורסם קובע כי 'תמונה אחת שווה אלף מילים'. אלא שאצל קובי קלמנוביץ' זו לא מליצה. הרעיון והמחשבה שהוא משקיע כדי להנציח את הרגע – מאלף.

לא פחות מזה, הוא הכישרון הייחודי להעניק לנו – באמצעות מילים – הצצה אל הסרט האישי שתיעד את המהפך שהתחולל בחייו בתהליך שנמשך שנים.

כמעט עשור שנים היה קובי בתהליך של הצצה ליהדות, ואף השתתף מידי פעם בשיעורי תורה בבני ברק. באותה תקופה היה גר בדירה קטנה בצפון תל אביב, לא הרחק מהירקון. בקומה עשר וחצי ששימשה עבורו גם כסטודיו פרטי. "המקום הזה היה כל העולם שלי".

קובי היה מבלה שעות ארוכות של דיונים ושיחות עם שכן בבניין ששירת בצה"ל בלהקה הצבאית. "שנינו היינו יוצאי להקות צבאיות, הוא זמר ואני פסנתרן (לצד העיסוק העיקרי שלי כצלם), ומצאנו שפה משותפת בשלל נושאים. יום אחד הוא הציע לי להתלוות אליו לשיעור תורה". קובי הסכים, ואט אט משהו התחיל לחלחל, "בלי שתשים לב, הראש שלך מתחיל לחשוב על הכיוון הזה".

במטוס 'לובשי שחורים'

ההשגחה העליונה כיוונה ששרשרת של שלושה גויים יעמדו בדרכו של קובי בחזרה לדרך ישראל סבא. שלושתם אנשי מקצוע העוסקים בתחום הצילום.

הראשון היה גוי בשם חואן תומס, חבר כיתה מהקולג' לצילום בלונדון, שהציע לקובי להשתתף ב'פסטיבל הצילום הבינלאומי' בעיירה ארל בצרפת.

כאן נכנס לשרשרת הגוי השני, דייב גאמבל, גם הוא חבר כיתה מלימודי הצילום בלונדון, שהפך לאמן פופולארי באנגליה. כאשר פגש את קובי, הוא הזמין אותו לקוקטייל בהשתתפות כל ה'מי ומה' בתחום, שהתקיים למחרת בבוקר באחד המקומות המרהיבים בעיירה.

קובי הגיע לקוקטייל, שם הכירו לו גוי שלישי בשם כריסטאן גוז'ול, בעלים והיזם של סוכנות Agence VU, שבזמנו הייתה אחת הסוכנויות הגדולות והרציניות בעולם לצילום דוקומנטרי.

"ניגשתי אליו" סיפר קובי, "הצגתי את עצמי ואמרתי שאשמח להפגש עמו. הוא הוציא את הפנקס וקבע איתי פגישה כבר למחרת. לאחר שראה את עבודות הצילום שלי, אמר כי בשלב זה הוא מתמקד בתחום הדוקומנטרי. קבענו שאעשה בעבורו עבודה דוקומנטרית לדוגמה, כדי שיוכל להתרשם.

"חזרתי לארץ ישראל מוטרד במחשבות 'איזה עבודה דוקומנטרית אעשה?' חיפשתי נושא מרתק ומעניין. ברוח ההשפעה שלי מהיהדות, ראיתי את הנסיעה לאומן, ואמרתי לעצמי 'זה הפרוייקט שלי'. זה מה שעשיתי. ככה, בעקבות אותם שלושה גויים מצאתי את עצמי בשלוש לפנות בוקר בטרמינל, מתעד את הקבוצות של הברסלבאים מתרוצצים בבן גוריון.

"כל המטוס – למעט אנוכי ועוד שלושה אנשים שהיו לבושים 'אזרחי' – היו לובשי שחורים. כל המסביב השפיע עלי מאד והתחלתי לתעד. זה היה קשה ולא הגיוני מבחינתי לעשות פרויקט כזה בזמן כה קצר. אגב, הבאתי עמי רק מצלמה אחת. זה היה הימור רציני. היו לי פחות מ–48 שעות לתעד. למרות שהייתי עדיין טרום דתי, החלטתי מראש לכבד את האחרים. צילמתי עד הדקה ה–90 וזמן קצר לפני כניסת החג גנזתי את המצלמה.

"בבוקר ערב ראש השנה, נודע לי שיש נסיעה עם מסוקים לקברי צדיקים ברחבי אוקראינה. אחרי שעה וחצי מצאתי את עצמי לראשונה בחיי אצל הבעל שם טוב הקדוש – במז'יבוז'. כעבור זמן קצר המראנו ונחתנו אצל רבי לוי יצחק מברדיטשוב. צריך להבין שאמנם הגעתי, אבל אני לא מכיר ולא יודע כלום. בתור אדם לא דתי אין לי מושג מה עובר עלי.

"אחרי זמן קצר חזרנו למנחת מאולתר בשטח חקלאי לא הרחק מהציון ומסתבר שהמסוק שלנו נעלם… ואז לאחר המתנה לחוצה ויותר מדי ארוכה הגיע המסוק הגואל – הוא פשוט חזר מתדלוק ושכח לעדכן. הביקור הזה עורר אותי מאוד. ומכאן החלטתי להתקדם".

•

במשך הזמן עבר קובי לגור בהרצליה, ומידי שבת יצא למסע בין בתי כנסיות בעיר, כשהוא מחפש משהו שקשור איכשהו לרוח החסידות והבעל שם טוב. "הייתי מטייל כל שבת לבית כנסת אחר. מעדות המזרח ועד 'המזרחי'. אחרי סבב ארוך נכנסתי לבית חב"ד של השליח הרב ישראל הלפרין – אותו מצאתי הכי קרוב לסגנון שחיפשתי. במהלך הזמן, גיליתי את העומק שבתורת חסידות חב"ד, והתאהבתי ברבי.

"במשך הזמן הכרתי מקרוב את השליח הרב מוטי גל ע"ה, שהיה איש רב–גוני מדהים, מסקרן, מוכשר, נועז ומופלא, בעל מוחין רחבים במיוחד וראיה צבעונית מקורית מעמיקה ומפתיעה עם ידע תורני עצום ופתיחות נדירה. הוא השכיל להשאיר לאחרים מרחב נשימה אישי פתוח – פשוט איש כלבבי שידע לראות לקרוא ולהבין את המציאות בצורה חדה וצלולה ותמיד בזווית חסידית. לשמחתי, הוא נעתר להיות לי למשפיע".

770: רצף אירועים ומחזות

הפעם הראשונה של קובי אצל הרבי, הייתה בחודש תשרי לפני 25 שנה, שהפך עבורו לחוויה בלתי נשכחת: "הכל בזכות בני בכורי היקר יותם, שקיבל מהוריי את האופציה לבחור מתנת בר מצווה, והחליט שהוא מעוניין לנסוע לרבי".

"זה משהו לא מהעולם הזה", סיפר קובי בהתרגשות, "פתאום אתה שוחה במשהו אחר. לא ייאמן. אתה מקבל הלם מהנכונות של אנשים לארח. מההשקעה של אנשים בהכנסת אורחים. איזה עוצמות הם משקיעים בזה. אתה מגיע מעולם אחר לגמרי ולא מכיר דברים כאלה".

הוא היטיב לתאר את החוויה המסעירה שעבר, במיוחד את שמחת תורה ב–770: "איזה דוחק, אתה פשוט נמחץ. אתה רואה אנשים בוכים ושמחים, עליזים ורוקדים ובייחוד נדחקים ונדחקים לא משאירים מילימטר פנוי, טרוף חושים שפשוט בולע אותך לתוכו. מחזות שמצריכים אותך להחזיר את שיווי משקל הנפשי שלך, וגם להיזהר שלא להחליק על אחד הדגים החסידיים ששוחים על הרצפה…

"הרגע הכי מרגש שקרה לי זה להחזיר את הספר תורה של הרבי מהבימה במרכז 770 להיכל. אני מוצא את עצמי הולך עם ה'ספר תורה של הרבי' ביד, ומסביבי מאות אנשים. לא הבנתי איך אני עושה את הדרך מהבימה לארון הקודש. החזקתי חזק את הספר שלא ייחטף מידיי, ותוך כדי שאני מנסה לפלס את דרכי לארון הקודש אני עובד מסלול גדוש הבעות פנים של אנשים. מוצא את עצמי בסרט דמיוני וככה בסלואו–מושן, המון ידים מושטות אליך אל ספר התורה של הרבי, מיליון אצבעות, מיליון זקנים, מיליון עינים. דורכים עליך, מוחצים לך את הצלעות, אתה בקושי נושם, מתקדם לאט לאט, במהירות נצח וכל הזמן רואה עוד ועוד ועוד … כן, 770 בזמן אמת ובפול ווליום".

בבית של ערבי – ערב יום כיפור

קובי נאנח. "נחזור לעבודה. תפיסת העולם שלי שאני יוצא לעבודה, לא בשביל לצלם, אלא בשביל שליחות. למה? ככה!

"אני משתדל שהמשפט החסידי 'חסיד יוצר סביבה' יהיה פעיל בתודעה שלי רוב הזמן. לעיתים כשאני מגיע לצילום למקום מסוים או לאדם מסוים הקב"ה מאפשר לי הצצה נדירה ל'מידע חסוי' שמגלה לי באופן חלקי למדי על מה ולמה נשלחתי לזמן ולמקום נתון. אני יודע שפשוט הייתי צריך להיות תחנה בדרך של מישהו ושהמישהו הזה לא חייב להיות רק ההוא שבאתי לצלם אותו. ברור לי שמשהו במפגש הזה צריך להשפיע גם עליו וגם עליי ושנינו שלוחים של הרבי.

"זה מה שאני חווה. נמצא בשליחות. וככל שאתה יותר מודע לזה אתה יותר חי את זה".

בפיו של קובי סיפור שהמחיש זאת: "לפני כמה שנים, יום לפני יום כיפור, קיבלתי משימה לצלם פורטרט של במאי ערבי עבור מוסף סופשבוע של 'מעריב'. אני קובע פגישה. יום תל אביבי חם מהביל ונוטף. סוחב טונה של ציוד ב–3 נגלות עד לקומה שלישית בבניין תל אביבי ישן ללא מעלית. הגעתי אליו לדירה במצב חצי נוזלי ממוטט ומתנשף. "אמרתי לעצמי 'אלוקים, לא מבין מה אתה שולח אותי דווקא היום לצלם גוי – עוד דקה יום כיפור – מה הקשר?'

"בעודי מרים את הציוד, חולפת על פני בחורה בחדר המדרגות ועולה למעלה. היא אמרה לי 'שלום' והנהנתי בחזרה. נכנסתי אל דירתו השכורה של הבמאי ולהפתעתי אני מבחין באותה בחורה מחדר המדרגות. קורה לא פעם במפגשים מהסוג הזה, שיוצא לך לדבר ולהכיר את המצולם. וככה זה מתגלגל שהוא מתחיל לספר לי על המשפחה שלו ואני על המשפחה שלי.

"התחלתי לספר לו על יום כיפור הנוקש בפתח, עליי על אשתי ועל הילדים על החזרה בתשובה ובכלל על הזכות להיות יהודי. ובשלב מסוים אני קולט שהבחורה שגילמה בפועל את תפקיד בת זוגתו של הבמאי הערבי וששמעה אותי מן הצד מברך "אשר יצר" במטבחון הדירה – אותה בחורה עמדה בפתח החדר והקשיבה לשיחה שלנו – שמעה כל מילה. אמרתי לעצמי: 'וואלה קובי, בשביל זה הגעת!

"זו הייתה אחת הפעמים שהקב"ה נתן לי זכות להתבונן ולו במעט על הסיבות האלוקיות הנסתרות שלו שלשמן הוא שולח אותי לאן ששולח, ונתן לי בחסדו להבין מדוע נקראתי לצלם את הבמאי הערבי דווקא בערב יום כיפור ההוא. זו היתה השליחות שלי.

"כן, השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך – הפה שלי דיבר והנשמה היהודית היקרה הזאת הקשיבה. כנראה הייתה צריכה שמישהו יבוא ויגיד לה את זה דווקא בזמן הזה, דווקא באופן הזה. מן הסתם אחרי אותה שיחה היא אולי הפנימה שהזוגיות הזו לא לעניין. כי מה לעשות, היא יהודייה למרות הכל!

החלום: לצלם בבית המקדש

לפני 22 שנה, בתחילת תהליך התשובה שלו, יצא קובי לירושלים לצלם את הרב מנחם פרוש ע"ה עבור כתבה בעיתון 'הארץ'. כאשר הגיע לבית המלון החרדי "המרכז" ברחוב פרס בירושלים. מצא אותו יושב בפינה בלובי. כשהגיע, ישב איתו שם הרב יצחק דוד גרוסמן. קובי ניגש והציג את עצמו, "באתי לצלם אותך עבור עיתון 'הארץ'", אמר. הרב גרוסמן התלהב ומשך לי את הציציות שבלטו לי מתחת לחולצה ואמר "אם זה הצלם של 'הארץ', משיח מגיע!".

בראיון ל'בית משיח', במענה לשאלה 'מה אתה מאחל לעצמך?' השיב קובי: "הרבי אומר שאנחנו בדור האחרון של הגלות ובדור הראשון של הגאולה. אז אני מקווה שהרבי יתיר לי להיות בצוות הצילום שיתעד את הגאולה ואת בית המקדש השלישי.

"אני בטוח שהאיכות ואפשרויות הצילום יהיו אז טובות בהרבה מעכשיו – זה יהיה הכי 'געשמאק' והכי 'געדיכטע'. אני כבר ממש מחכה לזה. והלוואי שתימשך לנו הזכות לעשות ולפעול תחת הנהגתו של הרבי עד הרגע המכונן וגם לאחריו".

•

כאמור, ביום חמישי האחרון, ב' מרחשון, השיב את נשמתו ליוצרה, והותיר אחריו את אשתו תבדלחט"א – גב' חני, ילדים ונכדים מקושרים לרבי מלך המשיח.

____________

הכנס עוד היום את הרבי לביתך – חתום כעת על מנוי למגזין בית משיח