שבעה חודשים אחרי: בן חמו מתקשה לחזור לשגרה

הדס צורי, עיתון 'שביעי'

ר' ראובן בן חמו, חסיד חב”ד ופעיל נמרץ בנוף-גליל, הוא אחד מאותם יהודים שחוו לינץ’ מידי פורעים ערבים במהלך מבצע ‘שומר החומות’.

היה זה כשבן חמו נסע בכביש 77, מטבריה לעיר מגוריו. הוא לא יכול היה לצפות את האלימות הקשה שיחווה בצומת הסמוך לכפר כנא. עשרות צעירים ערבים הקיפו את רכבו, הציתו אותו והיכו. בנס, הוא חולץ על ידי ערבי מקומי ממוות בטוח.

“בעיקול הכביש התקיימה הפגנה. כשזיהו אותי כיהודי-דתי, תקפו אותי עשרות אנשים: הם קפצו על הרכב, שברו את החלונות, זרקו אבנים, ברזלים ומקלות וריססו אותי בגז מדמיע”.

“זה נס שאני חי”, הוא מודה, “אבל מאז הכל השתבש”.

בן חמו סובל מפוסט-טראומה. הוא הפסיק את עבודתו כמנהל קווי ייצור בסופרמרקטים, סובל מחרדות וסיוטים ואף מאובדן זיכרון. מאדם עובד ויוצר הוא הפך לשבר כלי.

“אני פשוט לא אותו אדם”, הוא מספר להדס צורי בעיתון ‘שביעי’. “הייתי פעיל ועצמאי, ניהלתי דברים. כיום אני לא מסוגל לתפקד: יש לי חרדות איומות, אני מרגיש מאוים מכל אדם בעל חזות ערבית ומפחד ליצור קשר.

“אני סובל מסיוטים, ולא הולך לבד כמעט לשום מקום. פעם יכולתי לעשות כמה דברים במקביל, אבל כיום, אם יש יותר מפעולה אחת לבצע, אני נכנס ללחץ ועצבים. כולם התקדמו, ורק אני תקוע”.

לפני שבועיים, אחרי מלחמה ארוכה בביטוח הלאומי, הוא הוכר כנפגע פוסט-טראומה.

בן חמו התקשה לעבור את כל הוועדות, אבל חברו מקהילת חב”ד, חבר מועצת העיר נוף הגליל, מנחם גנדל, מלווה אותו מאז האירוע. “מבחינת הביטוח הלאומי, צריך לעבור הרבה ועדות עד שמקבלים הכרה. עד אז לא מעניין אף אחד שראובן לא יכול לעבוד ולהתפרנס”.

רבים התגייסו לסייע לבן חמו. חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ’ ומיכל וולדיגר מהציונות הדתית עזרו לו לקבל את ההכרה, עו”ד רחלי צינקין מטפלת בתיק שלו בהתנדבות ועובד סוציאלי מטעם העירייה, גבי דובדבני, לקח אותו כפרויקט אישי.

“הוא אולי היחיד שמבין מה אני עובר”, אומר ראובן.

קהילת חב”ד המקומית סידרה לו מקום מגורים בישיבה, וחדר מסורג ומוגן היטב כדי שלא יחשוש. הוא מתנדב חלקית בבית התבשיל של הקהילה.

בקופת חולים כללית סידרו לבן חמו פסיכולוג שיסייע לו, אך הוא סירב ללכת אליו לאחד שגילה שהוא ערבי. הסיבה לכך אינה גזענית, חלילה; מאז הלינץ’, כל מפגש עם ערבים מציף אצלו את הטראומה.

“לא עשיתי שום דבר רע, רק נסעתי בכבישי ישראל. הגעתי למצב שאני מבקש כסף לאוכל ותרופות. כבר שבועיים שיש לי כאבים קשים בלילה, אני בוכה מכאבים ולא פונה למיון כי אני מפחד לנהוג, לא בוטח בכל אחד שילווה אותי, וחושש שיתקפו אותי בדרך”.

בן חמו מוטרד מכך שרבים ממבצעי הלינץ’ עדיין חופשיים.

חברו, גנדל, אומר שהתחושה היא שרשויות החוק לא התאמצו לשים את ידיהן על הפורעים. “המדינה טומנת את הראש בחול. בניירת של המיון, לאחר ניסיון הרצח שלו, נכתב שהוא ‘נקלע לקטטה’.

“זה מה שקרה? קפצו עליו חיות אדם וניסו לחסל אותו. יש פה הפקרות של המדינה, שמשליכה בן אדם להתמודד לבדו. הוא חי בסיוט, מפחד לצאת מהבית, ותוקפיו מסתובבים חופשי. הם לא משלמים שום מחיר”.