הרבי שאל: מה יהיה עם הספינה, אם הגאולה תבוא עכשיו?

תמי הולצמן, בית משיח

שבת כ' מנחם אב תש"נ, ב–770. לקראת סיום ההתוועדות הכריז הרבי, כנהוג, שכל אלו שעורכים כינוסים והתוועדויות מיוחדות יעלו לקבל בקבוק 'משקה' ויכריזו על הפעולה הטובה. אחד אחרי השני עלו לבימת ההתוועדויות חסידים ואנשי מעשה, רבנים ועסקנים, והכריזו על פעולותיהם הברוכות. אחרון העולים היה ר׳ חיים יצחק (״הערי״) שפיגל, שהכריז על דינר והתוועדות שתיערך ב'ספינה' בעיר ״שמחה מוניקה, קליפורני׳״, ובסוף הכריז שכ״ק אדמו״ר שליט״א מוזמן, ויהי רצון שיגאלנו ויביאנו לאה״ק במהרה בימינו נאו!

הרבי הגיב בחיוך רחב מאוד, ואחר–כך סימן לר' חיים יצחק באצבעו הק' שיתקרב אליו, ואמר (באנגלית): "מה יהיה עם הספינה, באם אביא את המשיח עכשיו?!…״.

ר' חיים יצחק לא התבלבל, והשיב מיד: "הספינה תבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש וההתוועדות תתקיים בירושלים עיר הקודש!" הרבי חייך ואמר לו (בהצביעו לעבר הקהל): ״אם כן, אתה צריך להכריז את זה לכל הקהל – שגם הם ידעו זאת!״.

תוך כדי שהוא מכריז לעבר הקהל, הביט ר' חיים יצחק לעבר פניו של הרבי, וכאשר ראה את החיוך הרחב שנשפך על פניו של הרבי כאשר הכריז שהספינה תפליג לארץ ישראל – החליט לקחת את הכרזתו צעד אחד קדימה, והמשיך לומר 'לירושלים'! החיוך של הרבי הלך והתרחב, ור' חיים יצחק המשיך 'לבית המקדש השלישי'. הוא כבר ראה את הרבי מתחיל לעודד בידיו הקדושות, וסיים את הכרזתו באומרו 'אל קודש הקודשים'. בו ברגע החל הרבי לנגן את ניגון ההקפות לאביו רבי לוי יצחק, ומיד קם ממקומו במהירות ורקד על מקומו! כל הקהל התרומם על רגליו, ורקד בכל כחו; 770 רעש וגעש בשמחה בלתי מוגבלת שלא ניתנת לתיאור…

"זה היה רגע אדיר!", מתמוגג ר' חיים יצחק בערגה ובגעגועים.

*

סביר להניח שהשם "חיים יצחק שפיגל" לא מוכר לרוב הקוראים. גם שמו האנגלי "הערי ספיגל" לא יאמר לכם הרבה. אבל מי שהיה ב'בית חיינו' בשנים תשמ"ז–תשנ"ב, לא יכול היה להתעלם מדמותו המרתקת של החסיד שהתקרב לחב"ד לפני שנים לא–רבות, וכבר זוכה לגרום לרבי נחת–רוח מיוחדת שוב ושוב. די לעלעל ביומנים מהימים ההם, כפי שהועלו על הכתב בסדרת 'דברי משיח', כדי להבחין שכמעט בכל פעם ששפיגל עבר לפני הרבי – בין אם בהכרזות אחרי ההתוועדויות, ובין אם בחלוקת הדולרים או ביחידות לגבירים – דבריו העלו חיוכים רחבים על פני קודשו של הרבי.

עובדה נוספת בולטת מאוד בשיחותיו עם הרבי, שבכל פעם השתדל ר' חיים יצחק לקשר את פעולותיו למשיח, והרבי הוסיף על הקשר כהנה וכהנה… כך למשל, כאשר עבר לפני הרבי ביחידות לגבירים בה' תשרי תשמ"ח, וסיפר לרבי על ההפלגה הראשונה שערך בספינה למען מוסדות חב"ד, ואמר שהשייט היה בהצלחה רבה בגשמיות וברוחניות, ושדיבר אודות משיח צדקנו על האוניה – הגיב הרבי: "או! זהו הדבר העיקרי; לא רק לדבר אודותיו, אלא להראות עם האצבע: הנה משיח בא!".

אתם בטח שואלים את עצמכם: מיהו החסיד המיוחד הזה? כיצד התקרב לליובאוויטש, ובמה זכה ליחס של חיבה מהרבי?

בירור קצר שערכתי העלה כי מדובר באיש רב–גוונים, שהוא גם עורך דין ודוקטור למשפטים, גם איש עסקים וסוכן מניות שזכה להיות חבר ב'מועדון הגבירים' שייסד הרבי, אך מעל הכל – הוא חסיד בכל לבו ונפשו!

לקראת יו"ד שבט, פניתי אל ר' חיים יצחק שפיגל, שמתגורר בימים אלה בירושלים, וביקשתי לשמוע את סיפורו האישי. הוא נענה בשמחה, ובמשך שעה ארוכה התרפק על זכרונותיו החמים והנעימים מפעולותיו למען הרבי, ומיחס החיבה שהקרין הרבי כלפיו לאורך כל הדרך.

ימי ילדות

הוריי זכרונם לברכה הגיעו מהעיירה מונקאטש, ממשפחות שומרי תורה ומצוות. אמי אף הייתה צאצאית של החתם סופר זצ"ל. שניהם חוו את מוראות השואה האיומה, ובניסי ניסים שרדו חמשה מחנות השמדה, עד שבסוף המלחמה יצאו ממחנה ההשמדה אושוויץ. הם היגרו בשנת תש"ח לעיירת נמל קטנה בשם 'שמחה פדרו' בקליפורניה, ואני נולדתי שנתיים אחר–כך, בכ"ה סיון תש"י.

[בהערת אגב, אציין, שבקליפורניה יש כמה ערים שמתחילות במילה 'סאן' שפירושו 'קדוש' בהקשר נוצרי. פעם כאשר הרב קונין הציג לרבי את מפת בתי חב"ד בקליפורניה, עם השמות הללו, הורה לו הרבי להשמיט את המילה הזאת. חסידים שביקשו לבטא את עניין ה'אתהפכא', קראו למקומות הללו 'שמחה', וכך אפשר לשמוע חסידים מספרים על פעילות ב'שמחה מוניקה', 'שמחה דייגו', וכאמור – 'שמחה פדרו'…]

אמי סיפרה לי, שבית הרפואה בו נולדתי היה בנוי על גבעה שמשקיפה על הנמל, ומחלון החדר היה אפשר לראות את כל הסירות שעגנו ליד המזח. אולי זה מה שעורר אצלי מאוחר יותר את ההשראה להמציא ספינת–שייט (קרוז) כשר…

למרות שהגיעו מרקע דתי – מאורעות השואה השפיעו על היחס שלהם לקיום התורה והמצוות, ולאחר שהגיעו לארצות הברית, כמו ניצולי שואה רבים, הם רק רצו ליצור לעצמם חיים חדשים, והתרכזו בפרנסה ובהישרדות בלבד. אבי מצא עבודה בחנות מכולת עירונית, והיה חבר בהסתדרות עובדים מקומית ששמה, באופן מעניין למדי, היה 770!

שנות ילדותי עברו ללא שמירת תורה ומצוות, ומנת היהדות היחידה שקיבלתי הייתה בזכות השתתפותי ב'היברו סקול' לאחר שעות הלימודים. גיליתי סקרנות וחיבה לאידישקייט, אך לא מעבר לכך. לאחר שסיימתי את לימודי התיכון בשנת תשכ"ח, המשכתי לאוניברסיטה בס. פרנסיסקו (או 'שמחה פרנסיסקו'), וכעבור ארבע שנות לימודים התחלתי לעבוד כסוכן מניות. במקביל למדתי משפטים באוניברסיטת מערב לוס אנג'לס והפכתי לעורך דין עם תואר דוקטור במשפטים. נחשבתי אז ליהודי שמרן, קצת שומר שבת. בעיקר ראש השנה ויום כיפור.

הנחת תפילין ראשונה

בהיותי כבן שלושים התחלתי להתקרב לחב"ד. הקשר הראשוני נוצר בזכות בן דודי, חיים אליהו קרייטנברג מקליפורניה, שהזמין אותי להשתתף בשיעור של הרב ירחמיאל סטילמן ע"ה, משלוחי הרבי בלוס אנג'לס. היה זה שיעור שבועי קבוע, עם מרצים אורחים, ומידי פעם הרב שלמה קונין היה מגיע למסור את השיעור.

בשנת תש"מ, כאשר הייתי בן שלושים, הנחתי תפילין לראשונה בחיי. אפילו בבר–מצווה שלי לא הנחתי, שכן בבית הכנסת הקונסרבטיבי בו חגגתי בר–מצווה, לא מצאו לנכון לשלב את הנחת התפילין בטקס… גם לאחר שהתחלתי להשתתף בשיעורים בבית חב"ד, עדיין לא הנחתי תפילין. לא בגלל שלא הציעו לי. כמובן שהציעו, אבל בכל פעם שמישהו הציע לי להניח תפילין – הייתי עונה באידיש (שידעתי קצת מבית הוריי): "כבר הנחתי הבוקר". שיקרתי במשך שנים רבות. זה היה טיוח מטופש, אבל עבד נהדר כדי לדחות את ה'מציקים'!

זה היה יכול להמשיך כך, אלמלא הרב שלום דובער ליפסקר, מנהל 'מכון אלף', שהגיע לביקור במשרד עורכי–הדין שלי, ותוך כדי שיחה הצליח לגלות שמעולם לא הנחתי תפילין. קרקפתא אמיתית. לאחר שהניח לי תפילין לראשונה בחיי, הוא אמר שעליי לעשות 'תיקון' מיוחד על 17 השנים שחלפו מאז הבר–מצווה ללא הנחת תפילין, והציע שאתרום 17 זוגות תפילין לאסירים יהודיים שיוכלו להניח תפילין בכלא.

אהבתי את הרעיון והבעתי את הסכמתי. הרב ליפסקר לא בזבז זמן, ומיד התקשר לסוחר סת"ם, והזמין 17 זוגות תפילין. באותו זמן כבר הרווחתי יפה בעבודתי, והסכום הזה היה הוצאה סבירה בהחלט עבורי, ובהתחשב בהרגשה הנהדרת שנתן לי העניין, זו היתה בהחלט עיסקה טובה!"

פגישה עם הרבי

בשנת תשמ"ב פגש ר' חיים יצחק את הרב יונה אבצן, מנהל 'שיחות באנגלית', ובין השניים נוצר 'קליק' מיוחד שהוביל לשותפות רבת שנים ביניהם, כאשר ר' חיים יצחק הופך לאחד התומכים הנלהבים של המוסד. הרב אבצן היה גם איש הקשר שלו עם הרבי. ר' חיים יצחק שלח דרכו את המכתבים לרבי, וקיבל דרכו את התשובות מהרבי. אט אט הפך הרבי לדמות משמעותית מאוד בחייו, למרות שהוא לא פגש אותו פנים אל פנים.

כך, עד לקיץ תשמ"ז. חבר טוב שהיה זקוק לברכתו של הרבי, ביקש מר' חיים יצחק לבקש עבורו את ברכת הרבי. מכיוון שהיה מדובר בנושא חשוב מאוד, החליט ר' חיים יצחק שלא להסתפק במשלוח מכתב, אלא לנסוע לרבי ולבקש את ברכתו פנים אל פנים.

"הגעתי ל–770 בבוקר, כאשר הרבי הגיע מביתו וצעד על שביל הכניסה ל–770, כשהוא תר במבטו אחר ילדים שהמתינו במקום, כדי לחלק להם מטבעות של ניקל לצדקה. ניגשתי לרבי וביקשתי את ברכתו עבור ידידי. הרבי העניק לי את ברכתו יחד עם מטבעות 'ניקל'. תוך זמן קצר קיבלתי מידידי את ההודעה שהעניין הסתדר באופן ניסי לחלוטין, בדיוק בשעה בה ביקשתי את ברכת הרבי!

מה הקשר בין 'קרוז' לתענוג באלוקות?

"באותו ביקור, לא הגעתי לבדי ל–770, אלא עם קבוצת שלוחים ומקורבים מקליפורניה. היה זה לאחר כמה שנים של מעורבות בפעילות החב"דית בקליפורניה, ורציתי לעזור לשלוחים בדרך מקורית. באותן שנים, החלה לצבור תאוצה תופעת "אוניית תענוגות" (באנגלית: Cruise ship) – אוניית נוסעים שנועדה לשמש לטיול ולהנאה של נוסעיה.

"חשבתי על רעיון לארגן הפלגה קצרה בספינת–תענוגות, למשך כמה שעות, כולל ארוחת ערב כשרה ברמה גבוהה, עם הרצאה מעניינת בנושא אידישקייט ותפילת ערבית. המחיר לתענוג יהיה 1800 דולר לזוג, וההכנסות תהיינה לטובת חב"ד בקליפורניה. מעין 'דינר' על הים. לאחר שהצעתי את הרעיון לידידי ר' אברהם לויטנסקי, שליח הרבי ב'שמחה מוניקה', הוא התלהב מהרעיון ודיבר על כך עם הרב שלמה קונין. למען האמת, בתחילה הרב קונין לא התלהב מהרעיון, והוא אמר שלי שאם רק הוא ואשתו יגיעו לשייט – זה יהיה הישג גדול…

"למרות התחזית הסקפטית, חשבתי שהרעיון הזה עשוי להצליח, והמשכתי לקדם אותו. קראנו להפלגה הזאת בשם "שייט של משיח", והתברר שיהודים רבים התלהבו מהרעיון החדשני, ומעל 60 זוגות נרשמו. הזמנו ארוחת ערב יוקרתית בקייטרינג של משפחת ברוד, ושבועיים לפני ההפלגה נסענו לרבי לבקש את ברכתו להצלחת האירוע. בקבוצה היו הרב שלמה קונין ולהבחל"ח הרב אברהם לויטנסקי.

בשבת כ' מנחם אב, ערך הרבי התוועדות לכבוד ההילולא של אביו רבי לוי יצחק, ואת השיחה השלישית הקדיש הרבי לקבוצת השלוחים מקליפורניה, והסביר את ההוראה שאפשר ללמוד מאוניית–תענוגות – בעבודת ה':

חיינו בעולם הזה משולים לים סוער, וכדי לעבור בהצלחה את הים זקוקים לתורה ומצוות שהם האוניה שעל ידה עוברת הנשמה את הים הסוער. וכשם שאי אפשר להתקיים בלב ים ללא אוניה, כך אי אפשר לעבור את החיים הסוערים ללא תורה ומצוות. אחר–כך הוסיף הרבי וביאר את ההוראה מאוניית תענוגות דווקא: מלבד קיום המצוות באופן המוכרח לקיומו של היהודי – יש אופן נעלה יותר, שמקיימים תורה ומצות מתוך תענוג, בבחינת 'עבודה מאהבה'.

בסיום ההתוועדות, עליתי יחד עם הרב אברהם לויטנסקי, להכריז לפני הרבי אודות הדינר שייערך על הספינה. אחר–כך הכרזתי על התוועדות נוספת שאערוך, במוצאי שבת, לכבוד כ' מנחם אב. את ההתוועדות הזאת החלטתי לערוך כסעודת הודיה על הנס הגדול שאירע לידידי לאחר ברכת הרבי.

כאשר הכרזתי על ההתוועדות – הרב גרונר אמר לי שהרבי מבקש לדעת לאיזה שעה מתוכננת ההתוועדות? אמרתי שההתוועדות תתחיל בשעה 10:30, ואין שעת סיום (״No end time״)… הרבי חייך מאוד במהלך הכרזתי. זו היתה תחילתה של התקשרות מופלאה, מלווה בחיוכים וקירובים רבים!

למחרת, כאשר עברתי בחלוקת הדולרים, אמר לי הרבי לדאוג ולוודא שידברו באוניה אודות משיח צדקנו.

הדינר נערך בהצלחה בתחילת אלול, וכעבור חודש ביקרתי שוב אצל הרבי, הפעם ב'יחידות לגבירים', יחד עם ידידי – אבלחט"א – הרב יונה אבצן ע"ה. לאחר שהרב אבצן הציג אותי לפני הרבי, שאלו הרבי: זהו זה שנסע עם אוניה? הרב אבצן השיב בחיוב, ואני הודיתי לרבי על ברכותיו הקדושות בכ' מנחם אב, ואמרתי שהשיט היה בהצלחה רבה בגשמיות וברוחניות, וכן שדיברתי אודות משיח צדקנו במהלך ההפלגה.

הרבי הגיב ואמר: או! זהו הדבר העיקרי; לא רק לדבר אודותיו, אלא להראות עם האצבע: הנה משיח בא!

[אגב: היה לי דוד, שלמרות שאינו מזוהה עם ליובאוויטש, שמו היה בהשגחה פרטית – 'מנחם מענדל', ושם אמו 'חנה'… כמה פעמים כאשר הגעתי לרבי, שאל אותי הרבי "מה שלום מנחם מנדל בן חנה?"].

חיוכים ותפילין…

כפי שהזכרתי קודם, כאשר הכרזתי על ההתוועדות, הרבי חייך חיוך רחב מאוד. למעשה החיוכים של הרבי לעברי החלו עוד במהלך ההתוועדות, כאשר הרבי הורה לי לומר 'לחיים', ובכל פעם חייך לעברי. החסידים הסתכלו עליי בניסיון להבין מדוע הרבי מחייך כל כך הרבה לעברי… לאחר ההתוועדות כמה מהם ניגשו לדבר איתי, ונוצרו בינינו קשרים מעניינים. אחד מהם היה הרב פרץ גרינוולד מלונג ביץ' קליפורניה, שהזמין אותי ואת בני משפחתי לבלות שבת בביתו.

שנתיים לאחר מכן נוצרה ידידות חדשה עם חמיו של הרב גרינוולד, הרב יצחק נמס ע"ה, שביקש לשתף אותי ברעיון חדש ל'מבצע תפילין'. ידידי הרב גרינוולד הזהיר אותי בצחוק: 'היזהר! כשה'שווער' שלי מדבר על מבצע תפילין אין לו גבולות… ביום חופתי הוא הלך להניח תפילין עם חיילי צה"ל, ומרוב התלהבות הוא איבד את תחושת הזמן ואיחר כמעט שעתיים לחופתי!".

מה היה הרעיון של הרב נמס? הוא הסביר לי שגייס קשישים בגמלאות לצאת למבצעים, ושילם להם סכום קטן על כל אדם שהם שכנעו להניח תפילין, עם בונוס מיוחד שניתן עבור 'קרקפתא'!

התרגשתי מאוד להיות חלק מהמצווה הכפולה – לעזור לגמלאים להיות עסוקים ומרוצים, ולסייע ליהודים להניח תפילין, ותרמתי לו 1,800 דולר עבור המבצע. הוא התרגש מאוד ואמר שלרבי בוודאי תהיה נחת רוח מהעניין. כעבור זמן הייתי שוב בביתו של הרב נמס, והוא שאל מה אני יכול לעשות לאור העובדה שהרבי הכריז על השנה הבאה – תש"נ – כשנת ניסים? אמרתי שאנסה לגייס עבורו סכום נוסף מידידיי. ואכן, כעבור כמה ימים הודעתי לו שגייסתי 6000 דולר עבור מבצע תפילין בארץ ישראל. הוא התלהב מאוד, והודיע שהוא 'יוצא מיד לעבודה'…

לאחר חודש תשרי תש"נ, התקשר  אליי הרב נמס ואמר כי לאחר שכתב לרבי על פעילותו בחודש תשרי – הורה לו הרבי: תתקשר לחיים יצחק שפיגל, ותספר לו את גודל ה'נחת–רוח' שקיבלתי מהדו"ח הזה. ב'דו"ח' הייתה רשימה של אלפי יהודים – עם שמם ושם אמם – שהניחו תפילין בתשרי האחרון. ביניהם היו מעל 1200 קרקפתות!

מצה שמורה בלב ים

מסתבר שהרבי נהנה מאוד מהרעיון של ניצול ספינות התענוגות לענייני הקדושה, ולמרות שבתחילה חשבתי לארגן שייט כזה רק פעם בשנה – הרבי עודד אותי לארגן זאת לעיתים תכופות יותר. כך כאשר עברתי לפני הרבי ביחידות לגבירים, בח' תשרי תשמ"ט, פנה הרבי לרב אבצן שהיה לצידי, ושאלו:  "מתי הוא עושה את השייט הבא?"

לאחר שעניתי שבכל שנה אני עושה את זה בתקופת חודש אלול, אמר הרבי בחיוך, בתנועת ידו הק': תקופת אלול? צריכים לחכות עד אלול?! [עד אז] יבוא משיח, הוא יכול לעשות את השייט!".

מכיוון שכך, ארגנתי את השייט הבא לפורים קטן. ברוך ה', למרות שחלפה רק כחצי שנה מהשייט האחרון, הייתה הצלחה רבה.

בחודש אדר ב' תשמ"ט נפטר אבי, ושבועיים אחר–כך, בכ' אדר שני, השתתפתי ב'יחידות לגבירים' אצל הרבי. מסרתי לרבי אלבום תמונות מהשייט שנערך לפני כחודש, וביקשתי לברכה להפלגות הבאות. הרבי שאל האם כבר קבעתי זמן להפלגה הבאה, ועניתי שאני מקווה לערוך הפלגה נוספת במהלך חג הפסח.

אמר לי הרבי, שאם אארגן בחול המועד פסח, עלולים להיות קשיים בנוגע למצה שמורה. והורה הרבי: תספק להם מצה שמורה, כפי שצריך להיות.

הרבי הוסיף והבהיר: "אני בעצם מדגיש 'שמורה', לא רק מצה: [אפילו] אם מישהו מהם אוכל מצה [שאינה שמורה] בביתו, אתה לא יכול לתת לו לאכול מצה בלתי שמורה. יתירה מזו: עליך להשפיע עליהם שאחרי שחוזרים לביתם – ימשיכו עם השמורה לאורך כל חג הפסח".

הרבי שאל אם השייט נמשך גם אל אחרון של פסח, ולאחר שאמרתי שזה רק בחול המועד – המשיך הרבי ואמר: זאת אומרת שבשביעי של פסח ואחרון של פסח יהיו בביתם, אזי תשפיע עליהם, כאשר הם על היאכטה שלך, שאחרי שיחזרו לביתם – ימשיכו לאכול רק שמורה. וה' יתברך יברך אותך, בשורות טובות".

כמובן שלקחתי על עצמי לספק לכולם מצה שמורה. הקרוז התקיים בלונג ביץ' בח"י ניסן, והפעם היו לנו 770 משתתפים, ומאות פאונד של מצה שמורה חולקו ביניהם.

בכ"ה ניסן חזרתי אל הרבי בחלוקת הדולרים, והעברתי לרבי אלבום עם התמונות של השייט המוצלח שלנו. הרבי הביט בתמונות, ואמר: "מוצלח, תודה רבה. בודאי היתה לך שם קופת צדקה. היתה לך קופת צדקה בשייט, על הספינה?". לאחר שהשבתי בחיוב, נתן לי הרבי דולר נוסף באומרו: "כן, אז תשים את זה [שם]".

כאשר סיפרתי לרבי על הכמות הגדולה של מצה שמורה שחילקנו, הרבי נהנה מאוד, ושאל: מסתמא גם למדתם שם תורה. השבתי בחיוב, והרבי העניק לי דולר שלישי באומרו: את זה תתן בשביל ה'שייט', בשביל הספינה.

כמובן שבהפלגה הבאה, שנערכה בי' אלול תש"נ, דאגתי שיתנו צדקה על הספינה, וכאשר הגעתי לרבי בתשרי ליחידות של הגבירים, הראיתי לרבי את התמונות. הרבי נהנה מאוד, ושוב שאל למתי מתוכננת ההפלגה הבאה…

מכיוון שהבנתי שהרבי מעוניין שאערוך יותר הפלגות, החלטתי לערוך את ההפלגה הבאה כבר בחנוכה. כאשר הרבי שאל אם לא יהיה קר מידי בשביל שייט, אמרתי לרבי שהאור של חנוכה יחמם אותנו… בתגובה נתן לי הרבי פרוסת לעקאח נוספת, ואמר: "ה' יתברך יברך אותך. קח איתך לשייט הבא, ושיהיו לך בשורות טובות, ואני מקוה שעד אז המשיח יבוא, ונדבר על השייט בארץ ישראל. וללכת מחיל אל חיל".

בפעם אחרת, בג' סיון תש"נ, כאשר מסרתי לרבי אלבום ודו"ח על ה'שייט' האחרון, בירך אותי הרבי בברכה מאוד מיוחדת: "השי"ת יברך אותך ללכת מחיל אל חיל, ומ'מים' אחד ל'מים' אחר, מהמים של ים סוף ולביאת משיח צדקנו".

אחר–כך נתן לי הרבי דולר נוסף באומרו: "זה בשביל כל השייט", ודולר שלישי באומרו: "יש לך קופת צדקה בשייט שלך, אזי תשים בקופת הצדקה ביאכטה שלך. בשורות טובות". ביקשתי ברכה לרגל יום הולדתו הארבעים, והרבי נתן לי דולר רביעי באומרו: "זה תתן שתהיה לך שנה שמחה, ושנה שמחה בכל הענינים הדרושים, במיוחד קבלת התורה".

ארבע כוסות, ועוד ארבע כוסות, בכוונה על משיח

זיכרון מיוחד יש לי מסעודת משיח אצל הרבי באחרון של פסח תשמ"ט. הגעתי ל–770 כשעה לפני ההתוועדות, מנווט את דרכי לעבר המקום הקבוע שלי, כששה מטרים מאחורי הרבי. לפתע אני שומע קול חזק מרעים לכיווני: "שפיגל, קום אהער! (בוא הנה)". היה זה קולו של הרב ישראל דוכמן ע"ה. הוא אמר: "אני שומע עליך דברים טובים! אני רוצה למכור לך את המקום שלי תמורת תרומה יפה לארגון שמיר…".

שאלתי כמה הוא רוצה, ובלי להתבלבל הוא נקב בסכום של 180 אלף דולר… חשבתי לעצמי: אמנם המקום שלו זה המקום הכי טוב ב–770, וזה שווה סכום גדול, אבל זה סכום גבוה מידי… התנצלתי ואמרתי לו: "זה שווה אפילו יותר, אבל זה סכום גבוה מדי עבורי". ר' ישראל לא התייאש ואמר "זה פתוח למשא ומתן!"

במשך הדקות הבאות ניהלנו משא ומתן הלוך ושוב. לבסוף, הוא קיבל הבטחה ל–1,800 דולר (סכום מכובד בשנים ההן) ואני קיבלתי את מקומו, סמוך מאוד לרבי. הייתי ברקיע השביעי. שתיתי במהירות את ארבע הכוסות שלי שנוהגים לשתות בסעודת משיח. הרבי שליט"א נכנס, הביט בי (יושב במקום החדש שלי) מופתע, ואז מחייך. הרגשתי שאני האדם המאושר ביותר על פני כדור הארץ! אני בגן עדן!

במהלך השיחה הראשונה, דיבר הרבי על כך שכאשר שותים את ד' הכוסות בסעודת משיח, צריכים לכוון שזה בקשר לגאולה העתידה, ומי שלא כיוון או שלא בטוח שכיוון – עליו לשתות שוב את כל הד' כוסות…

מיד לאחר שהרבי סיים את השיחה, הפנה הרבי את ראשו לעברי, וסימן לי בארבע אצבעותיו, שעליי לשתות שוב את הד' כוסות. התחלתי לשתות עם הכוס הקטנה שהייתה לי, שמכילה קצת יותר מ'רביעית', אבל אז הרבי חייך וסימן בשתי ידיו לאות שעליי לקחת כוס גדולה יותר. חסיד זריז העביר לי כוס שמכילה כשלוש 'רביעיות' ומילא אותה ביין. שתיתי כך ארבע כוסות, כאשר על כל אחת מהן מאחל לי הרבי 'לחיים'!

הרבי המשיך באמירת מאמר, ובסיומו הורה לי שוב: עוד ארבע כוסות. ביצעתי את הוראת הרבי, כמובן, אבל הגוף שלי התחיל להתלונן…

כאשר הרבי סיים את השיחה השלישית נשמתי לרווחה. הרבי לא הסתובב לעברי… לאחר השיחה הרביעית, בה הזכיר הרבי שוב את עניין הכוונה בשתיית ד' הכוסות, שמתי לב שאחד מזקני החסידים מסתכל עליי ומחייך. אלא שאז הרבי הביט לעברו, וסימן עם ארבע אצבעות… אותו חסיד קשיש היה נראה נבוך. הוא הצביע על עצמו כשואל: האם הרבי מתכוון אליי? והרבי הנהן לו בחיוב… הלה ניסה להתחמק, ושוב הרבי הנהן לחיוב וסימן לו בארבע אצבעות. לא הייתה לו ברירה, הוא לקח את הכוס והחל לשתות.

אני שכבר הייתי אחרי 12 כוסות יין, התחלתי לצחוק למראה המחזה…

אלא שאז הסתובב הרבי לעברי, וסימן לי שוב בארבע אצבעות. שתיתי שוב, בסך הכל 16 כוסות יין, וחשתי שבאופן פיזי אני עומד להתפוצץ…

עם סיום ההתוועדות הייתי צריך לעבור לפני התיבה לתפילת ערבית, שכן הייתי בעיצומה של שנת האבלות על אבי ע"ה. מיהרתי לסיים את התפילה, ומיד עם ה'אמן' האחרון זינקתי דרך הדלת האחורית, אל דירתו של ר' מאיר אבצן ע"ה. אחרי שנרגעתי מעט, מיהרתי לחזור ל–770 לחלוקת כוס של ברכה. לאכזבתי הגדולה נודע לי שהרבי לא חש בטוב, ומעמד הכוס של ברכה נפסק דקות ספורות לאחר שהחל. הפסדתי. חשבתי לעצמי שהייתי צריך לכוון חזק יותר להביא את המשיח כששתיתי את ארבע הכוסות!

מופת גלוי בלב ים

אסיים במופת גלוי אותו זכינו לראות באחת ההפלגות הראשונות שנערכו בחול המועד סוכות. אותה הפלגה אורגנה יחד עם צבאות ה', וברגע האחרון קיבלנו את תחזית מזג האוויר, שאמורה להיות סופת גשמים בימים הראשונים של חג הסוכות. במזג אוויר כזה, מיותר לציין, אין אפשרות לצאת לשייט.

מנהל "צבאות ה'", הרב ירחמיאל בנימינסון התקשר אליי, והחלטנו ביחד לכתוב לרבי על הבעיה.

השמים היו מלאים בעננים קודרים, וגשמים עזים ניתכו ארצה – כאשר קיבלנו את תשובת הרבי "לא לדאוג". דקות ספורות אחר–כך הגשם פסק, השמש יצאה זמן קצר לאחר מכן וההפלגה הראשונה יצאה בשעה 11:00m כמתוכנן עם כ–200 אנשים. בשייט של השעה 1:00 היו כמעט 500 איש. ובהפלגה בשעה 3:00 השתתפו כ–700 אנשים!

בהכנת הכתבה נעזרנו רבות בקטעי יומן מתוך סדרת 'דברי משיח', ותודתנו נתונה להם.