הרבי בחלום לעו"ד: "אל תדאג, יהיה בסדר"

מנחם זיגלבוים, בית משיח

הוראה מפתיעה מהרבי

בשבוע שעבר הלך לעולמו השופט ר' צבי טל והוא בן 94 שנים. השופט טל כיהן כשופט בערכאות שונות, ובשיא הקריירה שלו, הגיע למשרה הרמה בכהונתו כשופט בבג"ץ.

השופט טל היה אחד מהפוסקים החשובים במשפט הישראלי, והיה בין היתר השופט שעמד בראשות ועדת טל שקבעה את חוק הפטור מגיוס לתלמידי ישיבות, כשהוועדה והחוק שהמליצה עליו, נקראו על שמו. 

טל נולד בפולין בשנת תרפ"ז כצבי אלימלך טייטלבוים. הוא עלה לארץ ישראל עם משפחתו כשהיה בן שמונה. לאחר שירותו הצבאי, למד משפטים באוניברסיטה העברית, ולאחר סיום לימודיו החל לעסוק במקצוע כעורך דין. לימים טיפס ועלה ושמו נודע כעורך דין מבריק. 

לימים הוצע לו לכהן כשופט בבית המשפט המחוזי בבג"ץ, תפקיד יוקרתי למדי, אותו היסס אם לקבל, כפי שסיפר הוא עצמו לימים:

"יום אחד טילפנו אלי מלשכת עו"ד ושאלו האם אהיה מוכן להציג את מועמדתי לכהונת שופט מחוזי. היססתי וסברתי כי מורי הרבנים הגאון רבי שאול ישראלי והגאון רבי שלמה מן, מהסוברים כי בית המשפט הוא כערכאות של גויים ולכן הם יתנגדו".

טל טוען כי לא הבין אף פעם את סברת רבותיו שכן לשיטתו מדובר 'בתקנות הקהל' להם שותפים אף הנציגים החרדים. אולם בסופו של דבר החליט טל לשאול בעצתו של הרבי מליובאוויטש.

טל סבר כי הרבי יורה לו לוותר על העניין אך תשובתו המפתיעה של הרבי לא אחרה לבוא. הרבי השיב: "קבלה על עצמו הוספת עניין בקיום משפטיו של השופט כל הארץ בחייו הפרטיים".

ואכן, השופט טל קיבל על עצמו לייסד שיעור 'דף היומי', ומשנת תשל"ה עד שנותיו האחרונות מסר שיעור בדף היומי בשכונת בית וגן בירושלים, במהלכו סיים את הש"ס חמש פעמים.

במסגרת תפקידו בבית המשפט המחוזי, ניהל את המשפט הידוע והפומבי של ג'ון איוון דמיאניוק ("האיום"). זה הורשע בפשע נגד האנושות ובעשיית דבריו של המשטר הנאצי.

למרות תפקידו השיפוטי, הוא היה אדם רגיש ואכפתי, 'מענטש' במלוא מובן המילה.

דרך בחינוך ילדי העולים

השבוע, עם פטירתו, נזכר כותב השורות בפרשייה שהשופט טל היה מעורב בה בתפקידו כעורך דין.

היה זה בשנות ה–כ'. קצת יותר מעשר שנים מלאו להקמת 'רשת אהלי יוסף יצחק'. בתי הספר נכנסו תחת הזרם 'ממלכתי דתי', אך היו כאגף בפני עצמו השומר על עצמאותו בכל הקשור לתכניות הלימודים, כולל לימודי חסידות.

לאחר שנות הקושי הראשונות של התבססות, הגיע הזמן לחשוב על פריצת דרך נוספת – להרחיב ולשכלל את ה'רשת' כהנה וכהנה.

בתי הספר של ה'רשת' נבנו ונשענו בעיקר על אוכלוסיית ילדי העולים שהגיעו לארץ. בשנת תשי"ח הגיעו לארץ ישראל אלפי ורבבות עולים ממרוקו, מתוניס, מלוב, מעירק, וממדינות נוספות. אחת הבעיות המרכזיות שהעולים נתקלו בהן הייתה – חינוך מתאים לילדיהם. רבים מהעולים היו יהודים שומרי תורה ומצוות. יתרה מכך, במרוקו פעלה באותן שנים מערכת עניפה של בתי ספר חב"דיים בשם "אהלי יוסף יצחק". כשאלפי ילדים אלו שלמדו שם הגיעו ארצה, התברר להם שהמימסד לא נערך לקליטתם במוסדות חינוך דתיים, ובודאי שלא הוכנו עבורם מסגרות חינוכיות על טהרת הקודש.

בשנים אלו נעשתה ב'רשת' פריצת דרך משמעותית, כאשר העבודה נעשתה בשני ערוצים במקביל. הראשון – פתיחת בתי ספר חדשים, והשני – הרחבת בתי ספר קיימים באמצעות רישום, השגת תקציבים ומבנים הולמים שיכילו עוד ועוד תלמידים.

דוגמה להתפתחות בית ספר קיים, ולצדו הקמת בית ספר חדש, אפשר היה לראות בבית הספר בשכונת 'עיר גנים' בירושלים בהנהלת הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה (שהשבוע חל יום פטירתו, י"ז בתמוז). עם בואם של העולים החדשים לשכונות הדרומיות של ירושלים, הציע מנהל ה'רשת' הרב דוד חנזין, לפתוח בית ספר בנוסף לבית הספר הקיים – בשכונת עיר גנים. הרב זילברשטרום, כבקי ורגיל, נטל על עצמו את ניהול בית הספר החדש, כשהוא מותיר את בית הספר הוותיק ב'מנחת', אותו הקים, בידיו האמונות של המנהל–המחליף הרב יוסף מרטון.

ה'הסתדרות' נגד חב"ד

נוכח המצב, יצאו בחורים ואברכים מבין אנ"ש לרשום את ילדי העולים לבית הספר החדש. תחילה הכול זרם על מי מנוחות, אלא שמהר מאוד התברר כי המוסדות הממשלתיים לא ראו זאת בעין יפה. הם לא אהבו את העובדה שילדי העולים הולכים לבית ספר דתי, וביקשו לנכס לעצמם את הילדים.

מי שעמד בראש המאבק נגד חסידי חב"ד, הייתה ה'הסתדרות' – שהייתה אז הגוף החזק ביותר במדינה. אנשי ההסתדרות הקימו בשכונה בית ספר ממלכתי, וביקשו בכל מחיר להעביר את ילדי העולים לבית הספר שלהם. בנין בית הספר שלהם היה גדול–מימדים ומפואר יחסית לימים ההם; עשוי כולו אבן, כשסביבו חצר רחבת–ידיים. בית הספר הזה קרץ הרבה יותר להורי העולים החדשים ממה שהיה לחב"ד להציע, לימוד בבניין ישן ועלוב, או לחילופין בכמה דירות שכורות… בנוסף לכך, בבית הספר הממלכתי שובץ מנהל עתיר ניסיון, בשם מר יאיר עוז–ארי, שהוצב מטעם העירייה וההסתדרות. 

"אף על פי כן פתחנו במלאכת הרישום מבית לבית" – סיפר הרה"ח ר' דוב וולס שי', מחסידי חב"ד בירושלים, שסייע רבות למלאכת הרישום לבית הספר החדש שנפתח בעיר גנים. "במקביל לרישום שלנו, גם הם פתחו ברישום, אך בסייעתא דשמיא ראינו הצלחה אדירה, וברבות השנים  הגענו לאלף ילדים, בעוד שההסתדרות הצליחה לרשום הרבה פחות".

"יש לך ארבעה ילדים, חבל על החיים שלהם"

בשנת תש"כ נפתחה שנת הלימודים הראשונה בבית הספר בעיר גנים, בניהולו של הרב זילברשטרום, שכבר היה שבע קרבות ומאבקים, אך ידע את המלאכה על בוריה. נוכח תוצאות הרישום המוצלחות, לעומת התוצאות הדלות של בית הספר הממלכתי, דרש מהעירייה לקבל חצי ממבנה בית הספר הממלכתי המפואר שהוקם בשכונה, מה שקומם עליו את אנשי ההסתדרות שהחליטו להיאבק בו בכל כוחם. 

"הרב זילברשטרום נלחם כארי עם מנהלי מחלקת החינוך בעיריית ירושלים כדי לקבל את מה שהיה נראה בעיניו כדבר הצודק ביותר", מוסיף הרב וולס ומספר. "אולם בהוראת ההסתדרות, מחלקת החינוך בעירייה התעלמה מבקשותיו ואף נלחמה בו. הנושא הגיע גם לצמרת משרד החינוך שהייתה מעורבת עד צווארה במאבק. היה זה מאבק שהפך לסמל.

"לא אשכח את אותו יום שישי חורפי וקצר בחודש טבת או שבט, כאשר התקיימה ישיבה גורלית עם צמרת משרד החינוך. בפגישה השתתף גם מנהל ה'רשת' הרב דוד חנזין, אשר למרות היותו אלמן מטופל בחמישה ילדים קטנים, הגיע לירושלים במיוחד. השעה הייתה שתיים או שתיים וחצי בצהריים, והוא עוד היה צריך לחזור לפתח תקווה, בתנאי התחבורה של הימים ההם… אף על פי כן, הרב חנזין ניהל את הישיבה בקור רוח ובשלווה מוחלטת, כאילו זה עתה התחיל את סדר יומו. כולנו יצאנו מהכלים לראות אותו כיצד הוא מנהל את הענינים תוך שליטה עצמית גבוהה, למרות שהטונים והרגשות שצברו כל הנוכחים באסיפה, היו גבוהים ביותר". 

"בעלי עבד ימים ולילות כדי שהרישום יהיה מוצלח, במטרה לקבל מבנה מתאים נוכח הרישום המבורך, אך הם לא הסכימו לכך בשום אופן", הוסיפה וסיפרה מרת מרים זילברשטרום. "זכורני שפעם הם הגיעו בבוקר ונכחו לדעת שקבוצת ילדים חדשה שהגיעה לשכונה, כבר הספיקה להירשם לבית ספר חב"ד. הבחורים 'שלנו' הקדימו אותם ברישום. הם כל כך כעסו, עד שהגיעו לבעלי וכיבדו אותו בסטירת לחי הגונה באמרם 'אנחנו מכירים אותך ואת משפחתך. יש לך ארבעה ילדים, חבל על החיים שלהם. קח כסף – והם הציעו סכום כסף בהחלט גבוה – ותסתלקו מהשכונה'. אבל הוא לא חשש מהם". 

אפיזודה נוספת מתקופת הרישום סיפר הרה"ח ר' נפתלי צבי גוטליב ע"ה, שלימים אף שימש כמזכיר בבית הספר בשכונת 'מנחת':

"ר' אהרן מרדכי זילברשטרום עמל רבות על הרישום; הוא עצמו כיתת את רגליו מבית לבית כדי לשכנע הורים. פעם הלכנו יחד בין בתי השכונה, כאשר באוויר שררה תחושה של מלחמה ממשית. פתאום תקפו אותנו עשרה כלבים שכנראה שוחררו על ידי מאן–דהו. לא אשכח את הפחד שאחז בי באותם רגעים, אך ר' אהרן מרדכי, כדרכו, לא נבהל מכלום. לא ניכר היה עליו שום סממן של פחד. הוא המשיך לצעוד כאילו דבר לא אירע".

משרד החינוך ומחלקת החינוך בעירייה, בניצוחם של אנשי ההסתדרות, נלחמו בבית ספר חב"ד, בעוד ר' אהרן מרדכי, עמד מולם כמעט לבדו, ונלחם בחירוף נפש על נפשם ועל נשמותיהם של ילדי ישראל. 

צום שנמשך חמישה ימים רצופים…

מכיוון שמחלקת החינוך העירונית, בגיבוי משרד החינוך, נעמדו על רגליהם האחוריות במטרה שלא לאפשר בניית מוסד חינוכי ראוי לשמו, נאלצה הנהלת ה'רשת' לפנות לבג"ץ כדי לבקש סעד. יותר מכך: בשלב מסוים משרד החינוך בנה שמונה כיתות מרווחות, אך העדיף להותירן ריקות העיקר שלחב"ד לא יהיה.

במשך מספר חודשים התנהלו דיונים בבית המשפט, כאשר נציגי הורי התלמידים טוענים בתוקף על אפליה, בעוד שבתי הספר האחרים בשכונה, נהנים מרווחה כפולה ומכופלת.

"הצו הראשון ניתן נגד המשיבה הראשונה – מועצת עיריית ירושלים כרשות החינוך המקומית – ובו נצטוותה ליתן טעם, מדוע לא תעמיד לרשות בית הספר הממלכתי–דתי בעיר גנים (קרית מנחם) את שמונה כתות הלימוד הפנויות שנבנו באותה שכונה", נכתב בתחילת הפרוטוקול של הישיבה הראשונה. בהמשך הפרוטוקול עולות טענות של "חוסר תום לב", ו"שיקולים פסולים תוך כוונה מיוחדת להכשיל את הבקשה".

לקראת הדיונים, שכרה הנהלת ה'רשת' את שירותיו של עו"ד מן השורה הראשונה, מר צבי טל (לימים שופט בית המשפט העליון). 

המצב היה לא פשוט, שכן השופט הממונה על התיק היה ידוע בעמדותיו האנטי–דתיות. הסיכוי לנצח היה קטן, אם בכלל. ר' אהרן מרדכי זילברשטרום עצמו העיד לימים "ידענו שזה נושא שההשלכות שלו תהיינה לדורות". 

עורך הדין עצמו, מר טל, היה נתון בלחץ נפשי רב לקראת הדיון המשפטי ובלילות שלפני כן התקשה להירדם.

סיפרה מרת זילברשטרום ע"ה: "יום לפני המשפט, בעלי קיבל על עצמו לצום למען הצלחת המשפט, אך משום מה, המשפט נדחה יום אחר יום במשך חמישה ימים. לא ידעתי אז שהוא לקח על עצמו לצום ביום המשפט על מנת לעורר זכות. רק יותר מאוחר נודע לי שבעלי צם חמישה ימים ברציפות! רק לקראת סוף השבוע, כשכבר אזלו כוחותיו והדיון טרם התקיים, הסכים לטעום דבר–מה".

הרב זילברשטרום, כמנהל בית הספר, הבין שאין לו סיכוי רב, וניסה להגיע לפשרות מחוץ לכתלי בית המשפט, אך עיריית ירושלים וההסתדרות הקשיחו את לבם. ימים אחדים לפני פתיחת המשפט כתב לרבי במר לבו (כ"ג באדר תשכ"ג): "מחר בצהריים מסתיים מועד נוסף זה [כדי למצוא מוצא של כבוד ופשרה], ואין אפילו סימן להשגת פשרה מינימלית. הציעו לנו רק הסעת הילדים מהיום ועד סיום שנת הלימודים בלי לשלם כלום מ[חובות]העבר. ואשר למבנים – מוכנים רק להצהיר שידאגו לכל הילדים בשכונת האסבסטונים".

מסתבר שראשי החינוך החב"דיים כבר היו שבעי הצהרות והבטחות שלא מומשו מעולם "עורך הדין של ההורים השיב שהצהרה כזאת קיבלנו לפני 9 חודשים והעובדות הוכיחו מה ערך הצהרה זו. ולכן דרש התחייבות ברורה, אם לא על 8 הכיתות אשר בונים ללא כל יסוד לבית הספר הכללי, לפחות על בניית כיתות אחרות לבית הספר שלנו. משלא ניתנה לו אפילו הבטחה זו, הופסק המשא ומתן. כפי הנראה, יגיש עו"ד של ההורים לנשיא בית המשפט העליון בקשה להחיש ככל האפשר את הדיון והסיכום של העניין".

את מכתבו זה לרבי סיים הרב זילברשטרום: "והנני מבקש לעורר רחמים מרובים גם בעניין המשפט, שייצא לאור צדקנו, ובכלל שלא יישאר מזה יחס של נקמנות ח"ו".

עורך הדין היה רגוע: "חלמתי שהרבי מגיע אלי…"

יום מועד המשפט הגיע.

בבוקר יום המשפט, פגש ר' אהרן מרדכי את עו"ד צבי טל בכניסה לבית המשפט וראה את פניו רגועות ושלוות. ר' אהרן מרדכי התפלא על כך, ועורך הדין סיפר בפשטות: "חלמתי שהרבי מגיע אלי ואומר לי 'אל תדאג, הכול יהיה בסדר'. אם כן, אני רגוע…"

אם לא די בכך, הרי שבאותו בוקר, שעה קלה לפני פתיחת המשפט, הגיע מברק קצר מהרבי: "ברכת חודש טוב וגאולה ובשורות טובות". הרב זילברשטרום ראה בכך ברכה מפורשת להצלחה. 

מה שקרה בהמשך, היה לא פחות מ'בעל–שם'סקע' מופת. בהגיע זמן הדיון, השופט שהיה אדם נוקשה מאד היה אמור להיכנס להיכל המשפט, אך הוא בושש מלהגיע. חלף זמן ועוד זמן, ודמותו של השופט לא נראתה. או אז התברר שמשהו קרה לשופט באופן פתאומי ובמקומו הגיע שופט אחר… 

השופט החלופי דן בנקיות כפיים, ועד מהרה קיבל את ההחלטה המתבקשת לטובת ה'רשת'… 

לא היה גבול לכעסם של אנשי ההסתדרות, שנאלצו לחלוק חצי מבניין בית הספר שלהם עם רשת החינוך החב"דית.

וכך ציין ר' אהרן מרדכי את השתלשלות האירועים, כדרכו בתמציתיות, במכתב ששיגר לרבי מה"מ:

"הבוקר, שעה קלה לפני פתיחת המשפט, הגיע מברק כ"ק אדמו"ר שליט"א בזה"ל: 'ברכת חודש טוב וגאולה ובשורות טובות. חתי"ק'.

"עד פתיחת הדיון לא הסכימו הנתבעים (העיריה ומשרד החינוך) גם לפשרה המינימלית שהציעו להם. לא הועיל גם טיפולו של מר שז"ר שי' במשך יום אתמול. אולם השופטים לחצו עליהם ובייחוד על עורך הדין של העיריה, ולבסוף נתקבל הפרטי–כל המוסגר פה (נדפס רשמית כך, בחתימת שלשת השופטים).

"והנה זכינו לראות השגחתו יתברך וחסדים גלויים מדי פעם, ובימים האחרונים בלט בייחוד שברגע האחרון הוחלף יושב ראש השופטים, וישב בראש השופט ברינזון. 

"מאחר וכפי שכתבתי לכ"ק אדמו"ר שליט"א היה במילא מנוי וגמור אתנו לסיים בפשרה בלי משפט וכו', חששנו קצת אמש שנצטרך ח"ו לבסוף לרוץ אחר הצד השני, וב"ה סוף דבר שקיבלנו כל מה שהיה אפשר לקבל בכלל, היינו המבנים הנידונים עצמם .. אוטובוסים מסודרים [להסעות התלמידים] בניית 16 כיתות בשכונת האסבסטונים…"

הרב זילברשטרום מוסיף ומציין במכתבו לרבי "הרבה טרחו ועזרו כמה וכמה מידידינו שי', ואם כי הרשימה ארוכה, הנני נאלץ לציין את ר' צבי שי' טל על מסירותו ללא קץ, בלילות ובעצה, וכל גישתו כל הזמן כמו א חסידישער יונגערמאן"… על מכתב זה חתם הרב זילברשטרום "אהרן מרדכי בן פראדל זילברשטרום".

"אני לוחם עם הכוחות של הרבי"

מן הראוי לסיים רשימה זו, בשיחה שניהל פעם רבה של שכונת עיר גנים הרב ישראל יעקב וייספיש עם הרב זילברשטרום. זה הראשון לא הסתיר את פליאתו ושאל את הרב זילברשטרום: "איך אתה מעז להלחם נגדם?" נענה ר' אהרן מרדכי בשנינות: "שאני אצא להילחם עם זבוב?! אני יוצא עם הכוחות של הרבי למלחמה כנגד אריות!"