"לכתך אחרי במדבר": איתי עמרן במונולוג אישי מרגש

ללא הכנה למסלול ה'רגיל'

"גדלתי בבני ברק" מספר איתי. "הורי הם ממוצא תימני שעברו מכפר סבא לבני ברק. כל מה שהכירו היה העולם הליטאי, והם שלחו את ילדיהם למוסדות הליטאיים. בזכות לימודים ועבודה קשה הצלחתי להגיע לכל המוסדות הליטאיים ה'נחשבים', שאליהם, כידוע, לא כל אחד מצליח להכנס. 

"עברתי מישיבה קטנה לישיבה גדולה, דרך כל המסלול הרגיל המצופה מבחור ישיבה. בסיומה, כצפוי וכמצופה, נישאתי. עברתי ללימודים בכולל, וב"ה נולדו לנו ארבעה ילדים. 

"המילגה שקיבלתי בכולל לא הספיקה לפרנס משפחה עם ארבעה ילדים, ומכיוון שאהבתי מוזיקה ולמדתי את התחום – התחלתי לנגן באירועים. תחילה ניגנתי רק בלילות, אחרי הכולל. אבל עם הזמן חשתי שמציתי את הלימודים בכולל, ואיני יכול להמשיך שם יותר. הרגשתי שזה הזמן להמשיך לשלב הבא בחיים". 

מהו השלב הבא?

"זו בדיוק הבעייה… אף אחד לא הדריך אותי מעבר למסלול הרגיל. אף אחד לא הכין אותי איך להתמודד עם החיים שאחרי הכולל. 'מה עכשיו?', אתה תוהה ולא מקבל תשובה. 

"בקהילה בה חייתי התמקדו בדבר אחד ויחיד – להיות 'בן תורה'. אם אתה לומד בישיבה או בכולל, אתה נחשב ל'בן תורה'; ברגע שהפסקת, מפסיקים להתייחס אליך, כי אתה כבר לא 'בן תורה'… גם המעמד הקהילתי נגזר מזה: מי שמוגדר כ'בן תורה', יש לו מעמד בקהילה. מי שמפסיק להחשב 'בן תורה' מאבד את מעמדו בקהילה. 

"למעשה כל המסלול החינוכי הכין אותי ליעד אחד בלבד – להיות 'בן תורה'. היום אני יודע שיש 'בעלי תורה', ויש 'בעלי מעשים טובים', שלמרות שאינם 'בני-תורה' שלומדים כל היום, אלא רק משתתפים בשיעור קבוע בבוקר ובערב – הם עדיין יהודים טובים ואהובים לפני הבורא, בזכות מעשיהם הטובים ושיעורי התורה שלהם. אבל בזמנו לא הייתה לי מודעות לכך. לא הכינו אותי למצב כזה.

"הרגשתי שאני חי כמו בתמונה ללא מסגרת: או שאני בפנים או שאני גולש החוצה ואין שום דבר שיעצור אותי. במקביל, מקנן בי הרצון לבחור במישהו שידריך אותי וישגיח עליי, אבל איני יודע במי לבחור. 

"המשבר הזה הוביל לשבר בחיי הנישואים שלנו, ובסופו של תהליך התגרשנו", מספר איתי בכאב. "עכשיו, בנוסף לתלישות, גם לא היה לי בית לחזור אליו. הסתובבתי ככה זמן-מה, המום ואבוד ומבולבל". 

גלגל ההצלה

"הקב"ה ברחמיו לא נטש אותי ושלח לי ברחמיו את ההצלה שלי בדמות חסידת חב"ד עמה אני נפגש, ובסופו של תהליך אנו מתחתנים".

אביה של חני חזר בתשובה, ואמא הייתה מסורתית שעלתה מצרפת. לשניהם היה קשר מוקדם עם חסידות חב"ד, וכאשר החליטו להנשא – ערכו את החתונה בכפר חב"ד והשתיתו את ביתם על דרך חב"ד. חני ואחיה נשלחו למוסדות חב"ד בכל מקום שעברו אליו: רחובות, נחלת הר חב"ד, מעלה אדומים, ירושלים, ולבסוף צרפת. 

כך עברה חני את כל שלבי החינוך החב"די, עד שחזרה מצרפת עם קבוצת תלמידות שהגיעו ללמוד בארץ ישראל במסגרת "נעלה חב"ד" שייסד הרב בר ששת. 

ידיד של איתי, שעמד בקשרי ידידות עם משפחתה של חני – הציע לו להיפגש איתה לנישואין. באותו זמן, במסגרת גישושיו אחר האמת שלו, איתי היה עסוק בלבדוק מה מציעה חסידות ברסלב. הוא גם לא ממש היה בשל לנישואין שניים, שכן הכאב מנישואיו הראשונים היה עדיין טרי.

אולם לאחר כמה פגישות, בהן גילה איתי בחני מצבורים של סבלנות, אהבת ישראל, ללא שמץ של ביקורת, שיפוטיות ונגטיביות שהיו חלק בלתי נפרד מחייו הקודמים – הוא הרגיש כי חני היא התיקון לכאוס של חייו ומרפא לפצעיו. 

למרות הכל, הוא המשיך להסס, עד שבסופו של דבר חני הציעה שיכתוב לשאול בעצת הרבי דרך ה"אגרות קדש". 

הקושי להתבטל

"האמת" מספרת חני "חששתי מזה. אני עצמי לא זכיתי לקבל תשובות מהרבי דרך האגרות-קודש, בפעמים שכתבתי. אבל מכיוון שידעתי שאיתי חושש מאוד, וחיפשתי דרך לשכנע אותו – אז הצעתי" . 

"הייתי בפלונטר לא פשוט", משתף אותנו איתי בלבטיו הקשים. "מצד אחד, הכאב הגדול מחיי הנישואין הקודמים גרם לי לחשוב שאין מצב מבחינתי שאני מתחתן עוד פעם בחיים!  מצד שני, אחרי שפגשתי את חני – הבנתי שמכאן, אחרי שפגשתי את חני, אני לא ממשיך לחפש!

"חני בחוכמתה הציעה: כתוב לרבי. מעולם לא כתבתי ולא התעניינתי ולא ידעתי בכלל על קיום העניין הזה, ולעולם לא הייתי טיפוס שמנסה סגולה כזו או אחרת. חינכו אותי היטב להתעסק רק במה שנראה לעין, ללא פנימיות וללא חסידות.

"אבל משום מה, באותו הרגע עניין הכתיבה לרבי לא היה נראה לי משהו מוזר!

"חני אמרה: "כתוב לרבי שאתה מתלבט מה לעשות בעניין החתונה" והוסיפה: "מה שיאמר הרבי נקבל!". 

"לא הצלחתי להבין את הביטול הזה לתשובת הרבי שמתקבלת באמצעות ספר, ובפרט כשמדובר בשאלה שיכולה להכריע את המשך החיים שלנו, ואת הזוגיות שלנו שנמצאת על כף המאזניים. אני חושב שהפליאה הזו הוליכה אותי סהרורי ומסוקרן למצוא מענה לשאלה – איך ניתן להתבטל בצורה כזאת? 

"בסופו של דבר, כנראה שבתוך תוכי חיפשתי לעצמי דמות סמכותית שאתבטל לפניה. לאחר שהסכמתי עקרונית, לא ידעתי איך לגשת לעניין המוזר הזה, אז עשיתי את הצעד המתבקש והלכתי לבית חב"ד המקומי לבקש עזרה.  

"את השליח של הרבי בראש העין, הרב בנימין עקיבא, אני מכיר כמה וכמה שנים, כי לפעמים הייתי הולך להתפלל בבית הכנסת שלו. הכרתי אותו כאדם עקרוני ומסודר, יודע בדיוק מה הוא רוצה, שכל חייו סובבים סביב הרבי מלך המשיח. אם זה בפעילות ואם זה בשיעורי תורה, ואפילו בפרטים הקטנים – בכל פעם שהוא עונה לטלפון, בלי קשר לזהותו של המטלפן, הוא קודם כל אומר "יחי המלך", ואחר-כך שואל "מי זה?"…

"כאשר הגעתי אליו, הסברתי לו את המטרה שלשמה הגעתי, והוא מיד כמובן התפנה לעזור לי בעניין הכתיבה לרבי, כולל ההכנות הרוחניות הדרושות. 

"אני זוכר שכאשר הוא אמר לי "תכתוב 'לכבוד הרבי שליט"א מלך המשיח לעולם ועד'" – ההתבטאות הזו הייתה לי מאוד מוזרה, וחייכתי לעצמי כשכתבתי. כיבדתי את הרב עקיבא, ובאיזשהו מקום סמכתי עליו כי אני מכיר אותו הרבה שנים. במבט לאחור, אני מרגיש שדווקא החיוך הזה הצליח למסמס את ההתנגדות האחרונה שעוד הייתה לי, ולאפשר לרבי להכנס אל נשמתי, לקחת אותי אליו. החיוך הזה שבר את כוח ההתנגדות שלי.

"והרבי כמובן, כמו אבא טוב ורחום הדואג ומביט בחמלה, שיגר לנו ברכה ברורה באמצעות האגרות קודש – מכתב עם ברכה לחתונה בנוסח הברכה המקובל.

"וכך נישאנו. בחופתנו הייתי מגולח, לבשתי חליפה קצרה, ולא חבשתי כובע. רק לאחר לידת ילדינו השלישי קניתי כובע, לבקשתה של אשתי. 

"הדרך לאמת הייתה עוד ארוכה".

כפייה נעימה

"הייתי בעיצומו של מסע חיפושים שהתחיל בגיל 40. חיפשתי מנהיג ומדריך. באותם ימים לא חשבתי שאני צריך לחפש דרך, אבל כן חיפשתי דמות מנהיגה. 

"יום אחד דפק על דלתי אחד מחסידי חב"ד, שסיפר לי כי באותו יום הדפיסו את ספר התניא באיזור, והוא החליט להביא לי שני עותקים. דיברנו על ספר התניא, שהוא ספר הדרכות ועצות, ומפה לשם הגענו לנושא של 'משפיע' אישי. 

"לא כל כך הבנתי את העניין, והוא הסביר שיש את משה רבנו, והיה גם את חמיו יתרו שהציע לו לעשות סדר בבלגן, חלוקת תפקידים מסודרת והיררכיה ברורה. פרשת יתרו שנקראה באותו שבוע, נקראה על שמו בגלל העצה המבריקה. חלק מקיום ההיררכיה ההיא – הסביר החסיד – היא כאשר המשפיע מלווה את המושפע, עונה על שאלותיו ותהיותיו, ומביא הכל לפני המפקד העליון שהוא משה רבנו שבדורנו.

"כמובן שבעקבות המשפיע הגעתי לדמותו של הרבי. מכיוון שתמיד חיפשתי מישהו שינהיג אותי, התחלתי לעבור על השיחות של הרבי, לחפש סרטונים, להקשיב להקלטות. הלכתי לשיעורים שלימדו את תורת הרבי, וכך התקרבתי עוד ועוד לקהילת חב"ד המקומית. ככל שחקרתי לעומק, נמשכתי יותר ויותר לקסם מנהיגותו של הרבי. 

"ביום הולדתי ה-43 שחל בשושן פורים, בעיצומו של משבר הקורונה, כשעברתי לפני העמוד בתור חזן, החלו משתתפי התפילה לשיר לי "סימן טוב ומזל טוב", וקיבלתי מתנת יום הולדת עטופה מאשתי. 

"בתוך החבילה היו: ספר חת"ת, גרטל ושני כרכים של אגרות. דמעות התרגשות עלו בעיני. הרגשתי שאני חייב לכרוך על עצמי את הגרטל הזה. זה הרגע, שבו אתה מבין בפנימיות שיש בך את היכולת לבצע כל מה שצריך בלי לחשוש מכלום, יוצאים לדרך, והדרך היא חב"ד. והידיעה הזאת ממלאת את כל החלל בגופך ובנפשך!

"באותו שושן פורים קיבלתי את התורה מחדש!

"על מתן תורה נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית". ואף פעם לא הבנתי: למה לכפות? את מי לכפות?

"לאחר שקיבלתי את הגרטל, שכביכול 'כפה' עלי לצאת לדרך החב"דית – הרגשתי שהכפייה הזאת נעשית במיוחד על מי שכבר כל-כך רוצה לקבל, וכל מה שנשאר זה רק להושיט לו יד! ואז אתה מרגיש שחצית את המדבר, הגעת לארץ המובטחת, ומצאת את המנהיג בארץ המובטחת!

"החיים הקודמים, עם פיזור הנפש שלהם, התנדפו. הפוקוס הפך חד וממוקד. גם האנשים שנכנסו לחיי מאז והלאה – הביאו איתם תוכן אחר ומפוקס יותר, אפילו אלו שאינם חב"דניקים".

הברכה מהרבי

"שנה לאחר נישואינו גילינו שאנו מצפים לילד. באותם הימים שוב כתבנו לרבי, בעניינים אחרים לגמרי. לא הזכרנו את ההריון. והנה, לאחר שקיבלנו את תשובת הרבי בעניין אודותיו כתבנו, הופיע בסוף המכתב הקטע הבא (אגרת ג'קפ): 

"ובקשר עם כתבו אודות מצב זוגתו תחי', הנה אכפול ברכתי אשר השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל". 

"היום בורכנו בארבעה ילדים משותפים, נוסף על הילדים מהנישואים הקודמים, ואנו משפחה גדולה ומאושרת". 

שותף לפעילות

עם הזמן הפך איתי למעורב יותר בבית חב"ד. השליח המקומי, הרב טל בנגין, המנהל את בית חב"ד בראש העין החדשה, פסגות אפק B, הוא עתה חבר קרוב של איתי, והשליחה מיודדת מאוד עם חני.

הרב בנגין ייסד שיעור חסידות לנשים בבית משפחת עמרן. השיעור נמשך כבר כשנתיים ונשים רבות משתתפות בו והתקרבו לחסידות בזכותו. בעקבות השיעור נוסד הסניף המקומי של ארגון "שפרה ופועה".

מספר הרב בנגין: "את איתי פגשתי כשהגעתי לביתם לדבר על פתיחת 'גן חב"ד' המקומי. ישבנו עד השעות הקטנות של הלילה והתיידדנו. איתי הוא היום חזן וקורא בתורה בבית הכנסת שלנו. משתתף קבוע בשיעורים ובהתוועדויות, ואנו נהנים רבות מכשרונותיו. הוא מסייע ב"מבצעים", מעורב מאד בפעילות ובקירוב, והפך לעמוד תווך בקהילה. כל מה שהוא עושה בא מתוך התקשרות נפשית לרבי". 

"לפני זמן", מספר איתי, "נערך מסע התרמה לבניית תלמוד תורה חדש בכפר חב"ד, בשם "חדר אור ליובאוויטש". השליח הרב טל הצטרף למסע גיוס הכספים, ואני התגייסתי לעזור לו בעניין.

"יש לי קרובת משפחה מבוגרת ואמידה, שמעולם לא ביקשתי ממנה עזרה כספית לשום מטרה. הפעם הזאת חשתי שזו מטרה קדושה מספיק כדי לנסות. קיוויתי להשיג ממנה תרומה הגונה. 

"סיפרתי על כך לרב בנגין וביקשתי שיבוא אתי לביקור אצלה. הוא תהה למה אני זקוק לו כשזוהי קרובת משפחה שמכירה אותי ולא אותו. הסברתי שכדי 'לעשות את זה נכון' אני רוצה להעניק לה את הכבוד הראוי ולהגיע בצורה ייצוגית עם השליח. הוא הסכים. 

"לפני צאתנו לדרך כתבתי לרבי וסיפרתי על המטרה, כתבתי את שם התורמת הפוטנציאלית, שם העיר, הבטחתי לעדכן וחתמתי. התשובה שקיבלתי על מכתבי, הייתה על עניין התלמוד תורה החדש…

"יצאנו לדרך ונקשנו על דלתה. הסברנו לשם מה באנו. הבאתי אתי את הגיטרה וניגנתי עבורה כדי להנעים את האווירה. 

"קרובתי, ששומרת פינה חמה בליבה לחב"ד, הסבירה באדיבות שאת מכסת הצדקה שלה כבר נתנה השנה. אבל אני לא עמדתי לוותר כל כך מהר. סיפרתי לה שחב"דניקים תמיד מבקשים מהרבי לכוון אותם דרך אגרות הקודש, והסברתי לה את מהות העניין. היא הסכימה לכתוב לרבי, ולאחר נטילת ידיים והכנה מתאימה, כתבנו לרבי וביקשנו את עצתו.

"פתחנו את ה'אגרות-קודש והתשובה של הרבי השאירה אותנו פעורי פה: בתחילת המכתב  עונה הרבי (ראו צילום): "כיוון שנדבה זו מיוחדת היא וכנ"ל וכמדובר, מובן שאין לכלול בזה נדבות שהורגלו בהן, וכן פשיטא שעל ידי הנדבה המיוחדת לא ייגרע להפרשתם לצדקה הרגילות, וק"ל."

"קרובתי נדהמה מהתשובה. היא החלה לדמוע ולהעלות זכרונות מבני משפחתה שהתחנכו כולם במוסדות חב"ד בזמן זה או אחר. לאחר היסוס נוסף הסכימה לתת סכום יפה, אבל רצתה להפקיד את הנדבה אצל גוף שלישי, עד שיתברר שתלמוד התורה אכן הוקם על תילו. 

"המשך התשובה היה אפילו מדהים עוד יותר: "ב) באם יכול לעכב הכספים אצלו, עד הזמן אשר יתחיל בבניין החדש, כיוון שלתכלית זו רוצים לנדבם. יכול למסור הסכום באופן שיגיע באיזה זמן שירצה בישיבת תומכי תמימים במאנטרעאל, אבל בצדקה בכלל אין עניין לעכב הכסף מאיזה סיבה, כי אם אדרבה להוציא הכסף מרשותו בהקדם ובזריזות…."

"לא היה צריך יותר שכנועים. בסופו של הערב בוצעה העברה בנקאית יפה ומכובדת. 

*

"אין לתאר את שמחתי לאחר שתרמתי את חלקי הקטן למטרה הנעלית של חדר על טהרת הקודש עם דגש על התקשרות לרבי מלך המשיח ומילוי הוראותיו הקדושות", מסיים איתי בהתרגשות את המונולוג האישי שלו.

הביאה לדפוס: תמי הולצמן.

****

להאזנה לאחד משיריו: