אל תאבדו את נפש הילד • ראיון מקיף ומרתק

השמש הלוהטת ומזג האוויר המתחמם, עלולים להשכיח מאתנו כי אלו ימים הדורשים תשומת לב מיוחדת אודות חינוך הילדים, שחלילה לא יינזקו מהקרירות הרוחנית ומהרוחות השליליות הנושבות בחוץ… הקיץ כבר כאן, ואין זמן מתאים יותר לקיים דיון כנה ומעמיק על הנושא — בה"א הידיעה — הערכי והחשוב ביותר במשפחה החסידית: חינוך על טהרת הקודש.

בהמשך לתחקיר המופיע בגיליון זה, אודות הסכמתו של הרבי הריי"צ ללימודי חול במוסדות חב"ד בלוד, לאחר שהיו בסכנת סגירה – ביקשנו לדון בנושא לעומקו ולברר את דעתם העקרונית של רבותינו נשיאינו בנושא.

היה זה אך טבעי לפנות למשפיע הרב יוסף יצחק אופן, הנודע בגישתו החסידית השורשית, ולשמוע את דעתו בסוגיית החינוך על טהרת הקודש וההתנגדות הגורפת ללימודי חול.

כדרכו בשיעוריו המרתקים והמאלפים בתורת החסידות, הרב אופן יורד לשורשם של דברים, ומאיר באור יקרות את יסודות החינוך הכשר. הוא מדגיש את החשיבות בהטמעת מידת הביטחון בה' בנפש הילד ומציג את שיטת הרבי השוללת את לימודי החול, ונותנת להם מקום רק בדיעבד, ובלבד שיהיו על מנת לצאת ידי חובה ותו לא.

"לפני שמתחילים לשוחח בנושא חינוך הילדים", הוא מבקש להבהיר בתחילת השיחה, "צריך לזכור שהחינוך שאנו מעניקים לילדינו — משפיע עליהם לכל החיים. כלומר, גם כשהילד כבר אינו ילד, אלא נער, בחור ואפילו אדם מבוגר, הוא תמיד יישא עמו את החינוך שהעניקו לו בילדותו. מכאן מובנת גודל האחריות העצומה המוטלת על המחנכים וההורים".

מה הבעייה בלימודי חול?

בימים אלה, לקראת סוף שנת הלימודים, מקבלים ההורים את תעודות הציונים של ילדיהם. בדרך כלל מחולקת התעודה לשני חלקים — ידיעת החומר הלימודי, וההתנהגות בכיתה. או בלשון החסידות — שכל ומידות. כהורים שמעוניינים לגדל ילדים חסידיים ויראי שמים — האם עלינו להניח דגש בעיקר על ההתנהגות, או שצריכים לבדוק מה קורה גם בחלק ה'שכלי' של התעודה?

נושא זה נידון למעשה בפרקים הראשונים בספר התניא: שלכל איש מישראל, מגדול ועד קטן, יש שתי נפשות — נפש אלוקית ונפש בהמית, המחולקות אף הן לשתיים: שכל ומידות.

אם נשאל כל אדם ברחוב, אפילו שומר תורה ומצוות: מה עיקר הנפש? האם היכולת שלה להשכיל, להבין ולדעת, או המידות והיכולת שלהן לחוש רגשות, אהבה, שנאה וכיוצא בזה? הוא ישיב שעיקר הנפש היא כמובן הרגש — המידות. אבל אדמו"ר הזקן בתניא מחדש חידוש נפלא: עיקר הנפש הוא השכל, המוחין שבראש.

מדוע? כיוון שעל ידי השכל, אפשר לשלוט במידות. יתירה מזו: השכל מוליד ומייצר את המידות. אדם שיתבונן באריכות איך מישהו טוב עבורו, מעניק לו דברים ומתנהג אליו כהוגן, יתעורר ברגש של אהבה כלפיו. וכן להיפך.

כאשר נרבה להשכיל ולהתבונן בעניינים אלוקיים, הרי כתוצאה מההתבוננות יהיו מידות מתוקנות וקדושות, מה שנקרא "היצר הטוב". לעומת זאת, כאשר השכל עסוק במושכלות גשמיות, נוצרות מידות גשמיות, רגש ותשוקה לעניינים גשמיים — מה שנקרא "היצר הרע".

לכן, לצד הדגש על הנהגה ומידות טובות — צריכים לבדוק היטב במה עסוק מוחם של ילדינו — האם בלימודי קודש, או בלימודי חול. כל שעה נוספת של לימודי קודש, מפתחת את רגשות ומידות הקדושה, וכל רגע נוסף של עיסוק שכלי בלימודי חול מגביר ר"ל את המשיכה הרגשית לענייני העולם.

אני מבין שעיסוק שכלי בענייני קדושה, מוליד מידות קדושות, ולאידך — עיסוק שכלי בענייני טומאה מוליד רגשות אסורים. אבל כאשר מדובר בלימודי חול ניטרליים — כאלה שאינם קדושים, אך גם אינם שייכים לתחום האסור, מה הבעיה בלימודים אלו?

עד התגלות תורת החסידות ידענו שהעולם מתחלק לשלש: דברים אסורים — עבירות, דברים קדושים — מצוות, ודברי רשות — שאינם עבירה ואינם מצווה. הגיעה תורת החסידות וקבעה: יש רק שני מסלולים: או קדושה או סטרא–אחרא. אין באמצע. העולם הוא שחור ולבן, בלי גווני אפור. יש "סטרא דקדושה" ויש את ה"סטרא אחרא" — הצד האחר. וכל מה שאינו מהצד הקדוש, אוטומטית נחשב לצד האחר.

בנפש האדם יצר הקב"ה שלושה סוגי שכל; שכל ה'נפש האלוקית', שכאמור חפצה ורצונה זה רוחניות וקדושה, שכל ה'נפש הבהמית' הנמשכת לתענוגי עולם הזה, ולצדם יש את הנפש השלישית הטבעית — השכלית שהיא ה'ממוצע המחבר' המקשרת בין שתי הנפשות.

מרעיונותיה של הנפש הבהמית קל יותר להיפטר מכיוון שהיא מחפשת אחר תאוות עולם הזה ותענוגות גשמיים כמו בהמה. היא 'בולטת בשטח' וקל יותר לזהות אותה כשהיא מטרידה ומנסה לגרור את האדם לתאוות ותענוגים.

אבל הנפש השכלית היא בעייתית, מכיוון שהיא משתמשת עם השכל וההיגיון האנושי. מגיעה הנפש השכלית וטוענת שגשמיות זה האמת, זה השכל הישר. כאן היצר הרע מתחזה להיות האמת הבלעדית, וזו הבעיה. כדי שאדם יידע להבחין שזהו שקר — צריך ללמוד חסידות. רק כך מגיעים לאמת ולא מתפעלים מהסברות המפולפלות של הנפש השכלית.

כך גם נבין את הסיבה מדוע בתורת החסידות שמים דגש על הימנעות גם מדברים מותרים — אם הם לא לשם שמיים לחלוטין. וכמאמר החסידים "מה שאסור הרי אסור, ומה שמותר — מיותר".

לאמיתו של דבר, העיקרון הזה גם מובא בחלק הנגלה של התורה. יש הלכה בשולחן–ערוך ש"כל מעשיך יהיו לשם שמיים", ו"בכל דרכיך דעהו". אבל בשולחן ערוך זה מובא רק כבדרך אגב, בסימן קצר. לעומת זאת תורת החסידות מרחיבה את העיקרון הזה, והופכת אותו לאחד היסודות.

הטומאה נקראת גם 'קליפה', כמו שקליפה מסתירה על הפרי, כך הסטרא–אחרא מסתירה על הקדושה ועל אור ה' המאיר בעולם. ממילא, אם אדם עושה משהו לשם שמיים — זה קדוש. ואם לא — זה קליפה. אפילו שזה לא דבר אסור, ח"ו, עדיין זה מעלים ומסתיר על הקדושה.

מדוע חשוב כל כך להדגיש שכל דבר שייך או לקדושה או לקליפה?

בכדי להבליט ולשים את הדגש על האמת ש"אין עוד מלבדו".

בלי לימוד תורת החסידות חושבים שהעולם והקב"ה הם שני דברים נפרדים. יש עולם שחיים בו ופועלים בתוכו, ויש את ה' שמנהיג ומשגיח על העולם. דרך מחשבה זו מביאה את האדם למסקנה שצריך 'להתחשב' בעולם ולפעול על פי התכתיבים שלו.

מגיעה חסידות ומוכיחה לנו שאין עולם, אין מציאות בלעדי ה'. העולם ואלוקות — זה דבר אחד. ולכן לא צריך להתחשב בדרכי העולם, אלא לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, לגלות את אור ה' בעולם.

תפקידנו: לקדש את מוח הילד

איך לוקחים את כל הרעיונות החסידים הטהורים הללו, ומחילים אותם על חינוך ילדינו?

מטרתנו צריכה להיות — לחנך את ילדינו לחיות חיים קדושים וטהורים, חיים שמנוהלים על ידי הנפש האלוקית, עד שכל מהותו של הילד, החל מהשכל, עובר במידות וכלה במחשבה דיבור ומעשה — הכל יהיה חדור בקדושה.

בדורות הקודמים, הילדים לא באו במגע עם הבלי העולם והיו נתונים תמיד להשפעה החיובית של החינוך הביתי והמסגרות החינוכיות בלבד ורק משם ינקו את כל מהותם. כך חסכו מהם את כל ההפרעות והבלבולים. גם היום, למרות העולם הרועש מסביב — אפשר עדיין לשמר את החינוך החסידי הטהור, רק שבשביל זה צריכים לדאוג שהמוסד בו הילדים לומדים יתנהל על טהרת הקודש.

חינוך כזה, בו מלמדים את הילדים רק עניינים של תורה ושל קדושה, ומבלי לבלבל אותם עם הבלי הזמן והעולם — גורם לתלמידים להבדיל בבירור: מה עיקר ומה טפל בחיים; מה אמת ומה שקר; מה קדושה ומה קליפה; מה שחור ומה לבן.

הנחיצות בחינוך כזה, הוא מפני ש"עיר פרא אדם יולד", בפשטות, ילד בקטנותו נמשך לדברים המזיקים של העולם מצד הנפש הבהמית שמתאווה לגשמיות. וזה המקום בו נכנס החינוך — החינוך נועד להכניס קדושה למוח של הילד. הקב"ה הלביש את חכמתו האינסופית בתורה, כדי שנוכל ל'תפוס' אותו בשכלנו האנושי. וזה תפקידנו, לחבר ולקשר את מוחו של הילד, בשכלו של ה'. וזה נעשה כמובן רק על ידי לימודי קודש.

כל דבר שמלמדים את הילדים משפיע על מוחם וליבם. לכן, ילד שעולמו מורכב רק מתורה ומצוות ורק זה מה שחשוב אצלו — את זה לומדים בכיתה, אלו שיעורי–הבית, על זה המבחנים ועליהם הוא קיבל ציונים טובים… כאשר כל סדר היום בתלמוד–תורה סובב סביב טהרת הקודש — אזי הילד מתרגל לראות את האידישקייט כנקודת הכל. כך הוא יגדל, עם מוח של תורה ומצוות, שכאמור בהרחבה — משפיע על המידות לכל אורך החיים.

אבל ילד שגדל עם סולם ערכים הגורס שבחיים יש עוד דברים שלפעמים לא פחות חשובים מתורה ומצוות; יש גם את ענייני העולם… הוא כבר לא מרגיש את האלוקות בפשיטות ובזה מחזקים אצלו את התפיסה של הנפש השכלית, שאותה יהיה הרבה יותר קשה לעקור מתוכו אפילו מאשר הנפש הבהמית.

כי הנפש הבהמית מסתכלת על אוכל ורוצה את הטעם הטוב של האוכל, היא מתאווה לתענוג שיגיע כתוצאה מהאכילה, ועם זה קל יחסית להילחם. אפשר להבין ולהסביר למה זה לא טוב. אבל הנפש השכלית באה וטוענת שהיא חפצה באוכל לא לשם תאוות אכילה, אלא לצורך הבריאות שבמאכל ובוויטמינים שבו. זה הגיוני יותר ולכן גם קשה יותר לעקור אותו.

לאכול לצורך בריאות זו גישה פסולה?

זו גישה שמעלימה ומסתירה על האמת של הנפש האלוקית. מובא בחסידות שהאדם לא חי מהלחם אלא מדבר הוי', כדברי הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". כלומר, האדם בכלל לא מקבל חיות מהוויטמינים או מהמינרלים שבאוכל, אלא מהניצוצות האלוקיים החבויים בתוך המאכל. אז אמנם זה נכון — יש ויטמינים, אבל זה מכסה על האמת. כי מה שמחייה ומהווה את האדם זו האלוקות שנמצאת בתוך הוויטמינים.

לימודי חול מטמאים את נפש הילד. נקודה.

במילים פשוטות: ללמד רק מקצועות קודש ולהתנזר לחלוטין מלימודי חול?

בהחלט. זו צריכה להיות השאיפה הטבעית של כל חסיד. לדאוג שהחינוך החסידי יהיה בדיוק כפי שהיה בדורות הקודמים. ולדחות בשתי ידיים את לימודי החול, מתוך ידיעה ברורה, שכך מכניסים את הנפש השכלית, את הקליפה, היישר אל תוך נפשו של הילד הזך והטהור.

באחת הפעמים הראשונות שהרבי דיבר על חינוך על טהרת הקודש (שמחת תורה תשט"ו), יצאו הדברים מפיו הקדוש בהתרגשות גדולה ביותר ובביטויים קשים ומבהילים. בין השאר אמר "מה שטוענים, שכאשר ילמדו את הילד "אנגלית" וכו', אזי תהי' לו תועלת בגשמיות, שיהי' לו קל יותר "להסתדר" בחיים — הרי זו טענה שאין לה מקום כלל, שהרי אף אחד אינו "יודע עתידות"; ובכל ההנהגות יש להתנהג על–פי תורה. כל דבר שיש בו תועלת — נכתב בתורה, ואילו היתה תועלת כלשהי בגשמיות בלימוד חכמות חיצוניות — הי' צריך להיות דין בתורה שצריכים ללמוד חכמות חיצוניות. ומכיון שאין בתורה דין שכזה — ואדרבה: מפורש בתורה שהדבר אסור, ושעל ידי זה מטמאים חב"ד שבנפש — פירוש הדבר הוא שאין בזה שום תועלת בגשמיות, ואדרבה!

". .  ולכן, הטענה על–דבר תועלת בגשמיות — אינה טענה כלל, כיון שדבר שאינו על פי תורה אינו יכול להביא תועלת, ואדרבה. ונמצא, שלימוד ענינים אלו אין בו שום תועלת — לא בגשמיות, ולא ברוחניות. ואף על פי כן, באים הורים וגוזלים שנים תמימות מילדיהם, חלק מחייהם של הילדים! . . באיזו זכות באים הורים וגוזלים מהילדים את ימיהם?! האם לשם כך נתן הקב"ה ילדים, כדי שההורים יקחו מהם את חייהם?!…". עכלה"ק.

שיהיה ברור: על ידי לימודי מקצועות חול המוח נהיה טמא, והוא כבר לא קולט מה שהחסידות והקדושה מדברים אליו, כי יש טמטום המוחין — אטימות של המוח. גם אם מדובר באדם חכם ועמוק — הוא לא יצליח ללמוד חסידות כדבעי. לכן צריך לוודא שהמוח יהיה נקי, טהור וזך.

כאשר השכל יהיה שכל מתוקן, שכל של נפש האלוקית שלא נטמא בלימודי חול — הוא ישפיע ממילא על כל המידות שבנפש. כל שבעת המידות שאדמו"ר הזקן מונה בתניא (חסד, גבורה, תפארת וכו'), יהיו מתוקנות וישרות. תורת החסידות משפיעה לא רק על הנפש האלוקית ועל השכל שלה, אלא על כל השכלים כולם. גם על השכל של נפש הבהמית ושל הנפש השכלית.

וגם אם זה לא ישנה מיד את המידות, זה וודאי ישנה את המעשה. אדמו"ר הזקן דרש מהחסידים מוחין ומעשה. כי הוא ידע שהמידות יתוקנו עם הזמן. ככתוב "וידעת היום, והשבות אל לבבך", המוח 'לוחץ' על הלב מלמעלה, והמעשה 'לוחץ' על הלב מלמטה וסוף כל סוף זה יפעל על המידות. אבל אם המוח הוא לא כדבעי — אז אין מה לדבר…

בשיחה האמורה, משמחת תורה תשט"ו הרבי התבטא כמה פעמים שלימודי חול מטמאים את מוחו של הילד. הדברים מיוסדים על המובא בתניא, ששם כותב אדמו"ר הזקן, כי הטומאה של חוכמת האומות — לימודי החול — גרועה יותר מסתם דברים בטלים. כי דברים בטלים, מקורם מיסוד הרוח וזה מטמא רק את המידות, אבל בחכמות העולם צריך להשתמש בשכל וזה מטמא את החב"ד של הנשמה.

באחת השנים נפטרו כמה ילדים צעירים בקהילת חב"ד במונטריאל. רב הקהילה, הרב הענדל, יחד עם משפיע הקהילה, הרב פרץ מוצקין נסעו לרבי, ובהיכנסם ליחידות ביקשו לעורר רחמים על הקהילה. הרבי דיבר איתם על זהירות מיוחדת בנוגע לפאות נוכריות לנשים, וכן בנוגע לחינוך הילדים על טהרת הקודש. מיד לאחר אותה יחידות, החל הרב הענדל לפעול לייסוד כיתות לימוד על טהרת הקודש, ובינתיים הורה לבנו שלא להגיע יותר ללימודי החול, עד שתתארגן כיתה ללימודי הקודש. היו כמה הורים שטענו שעדיף שהילדים ילמדו לימודי חול, מאשר יסתובבו ללא מסגרת. כאשר הרב הענדל סיפר על כך לרבי, הגיב הרבי שחכמות חיצוניות יותר גרועות מדברים בטלים, שכן מפורש בתניא שהן מטמאות את חב"ד שבנפש!

למעשה, לימודי חול הם היפך גמור מתכלית ירידת הנשמה. שהרי הנשמה ירדה לגוף כדי להפוך את השכל האנושי לשכל אלוקי, לחבר את חב"ד שבמוחין לקב"ה, ש"הוא ייחוד נפלא ועצום", כמו שכתוב בפרק ה' בתניא. ואילו הלימוד של חכמות האומות עושה פעולה הפוכה.

הרבי הריי"צ התיר במקרים חריגים בלבד

אם לימודי חול גורמים נזק בלתי–הפיך לנפש הילד, כיצד ייתכן שבכל השנים למדו לימודי חול גם במוסדות חבד"יים מובהקים, ומהם אפילו מוסדות שבנשיאות הרבי? בגיליון זה אף נחשף כי הסכם על לימודי חול במוסדות חב"ד — אושר על ידי הרבי הריי"צ!

לגבי זה שבמקומות מסויימים התיר הרבי הריי"צ להכניס לימודי חול למוסדות החינוך — התבטא הרבי עצמו בשיחת י"ב תמוז תשי"ז: "ראינו בהפעולות של הנשיאים, שהיו פעולות כאלו שבעבר בליובאוויטש לא היו גורסים אותם כלל, אלא, שמצד הכרח השעה היו צריכים להתעסק גם בענינים אלו, כדי להציל את הניצוצות הנמצאים למטה.

"ואחד הענינים הוא — שבשלב מסויים, לא ניהלו מלחמה נגד הענין של לימודי חול (בגיל מסויים) במוסד שלומדים לימודי קודש, אף על פי שבעבר היה הדבר בשלילה מוחלטת. אלא, שבתחילה השקיעו בהילדים תוספת כח ותוספת גילוי בהענינים שהם היפך לימודי חול — מאור שבתורה, שמביאה לאהבתו וליראתו ית', ואז, לא ניהלו מלחמה נגד הגזירה של לימודי חול, מפני ההכרח להציל ניצוצות אלו.

"אמנם, צריכים לזכור אשר הנהגה זו ומעין זו היא רק בדרך הוראת שעה בלבד, מפני המצב, באותו מקום ובאותו איש, אבל לא בתור סדר קבוע". עד כאן לשון קודשו של הרבי בשיחה.

ואכן, כאשר מדובר על 'לכתחילה' — דעתו של הרבי בנושא היא דעה ברורה, וחזרה ונשנתה פעמים רבות: אין מקום ללימודי חול אצל ילדים! חד וחלק. לימודי חול הם קליפה וטומאה שמטמאים את נפש הילד. הרבי לא שינה אף פעם את דעתו, ויש מכתבים ושיחות מפורשות בנושא.

העובדה שהמוסדות צריכים להתנהל על טהרת הקודש, אינה בסתירה לכך שיש מוסדות שלימדו ומלמדים באופן של בדיעבד מקצועות חול, כמו מקומות בהם הדרך היחידה למשוך הורים למוסדות החב"'דיים היא באמצעות הכנסת לימודי חול. אז הכניסו לימודי חול בבחינת 'הרע במיעוטו'. אבל צריך לזכור שזה 'רע', וממש לא לכתחילה!

הרבי גם מתייחס לחוקי המדינה, ולעיתים המדינה דורשת בהחלט שילמדו ענייני חול מסויימים. אם אין ברירה, ואין שום דרך לבטל את הגזירה וצריך לעשות משהו מינימלי כדי שיהיה אפשר לקיים את המוסד — אולי אפשר למצוא לזה היתר. אבל תמיד צריכים לזכור, שהדבר מצד עצמו אינו ראוי אלא מושלל מיסודו.

לימוד התורה מסייע לפרנסה, והפסקת הלימוד מפריעה לפרנסה

ומה בנוגע לטענה הרווחת ש'איך הילד יסתדר בחיים' ללא מקצועות חול?

זו טענה מוכרת שחוזרת ונשנית באופנים שונים, "איך הוא יתפרנס?" / "איך הוא יכלכל את משפחתו?" / "איך הוא יסתדר בעולם?". באחת מאגרותיו כותב הרבי לאחד שביקש לעזוב את הישיבה וללמוד אומנות, ולאחר שמורה לו להמשיך ללמוד בישיבה, מוסיף: "ופשיטא אשר הזן ומפרנס את הכל הנה כשיבוא הזמן וצריך יהי' לפרנס את עצמו, ימציא לו גם כן את פרנסתו, ואין לבלבל את עצמו בגיל שלו להתעסק עתה בהכנת הפרנסה שתלוי אך ורק בהקב"ה. ובמילא הקישור בתורתו ובמצותיו הם עצה נפלאה להקל לאחר–זמן את הפרנסה, ויציאה מאהלה של תורה קודם הזמן מפרעת בזה" (כ"ז שבט תשי"ג).

במקום אחר מוסיף הרבי, שדווקא בשל הדאגה והאכפתיות שלו לבחורים בישיבה, הוא תובע שלא ילמדו אותם לימודי חול, אלא רק לימודי קודש. ובבוא העת, הבחור ימצא את הכלי המתאים שעליו לעשות בדרכי הטבע לצורך פרנסה. וכפי שרואים במוחש שאנשים רבים למדו וטרחו על מקצוע לפרנסתם, ובסוף השתכרו ממשהו אחר לגמרי, וכפי שחז"ל כבר אמרו, שאין אדם יודע ממה הוא מתפרנס "ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני" — הקב"ה שנותן חיים נותן גם פרנסה…

הורים שבאים וטוענים שעליהם ללמד ילדים רכים בשנים, לימודי חול כדי ששנים רבות לאחר מכן יוכל להתפרנס — זה מצביע ומראה על חוסר בטחון מוחלט בה'!

והגע עצמך: ברוסיה, החסידים מסרו את נפשם רק בכדי שהילדים לא יילכו ללמוד בבתי ספר של הגויים, רק כך הצליחו לגדל בנים ובנות יראי שמיים. וודאי שאין כלל מה להשוות בין הקשיים שהיו אז עד מסירות נפש ממש, לקשיים של היום. ואם אז יכלו והיו צריכים לעמוד נגד כל הקשיים — על אחת כמה וכמה בדורנו.

יהיו שיאמרו שלעמוד היום נגד הזרם — משתווה לקשיים של פעם…

זה נכון שגם היום יש קשיים, אך בכל זאת היום הדברים קלים בהרבה. ואם ניתנה לנו האפשרות להתגבר על הקשיים, אז ודאי שאנו חייבים לעמוד בכך. צריכים לעמוד חזקים ולאזור את כוח הרצון וההתמסרות כדי שיהיו מוסדות שכל כולם יהיו כמו שהרבי רוצה, ובכאלה מוסדות אנחנו חייבים לחנך את ילדינו.

יש סיפור מהרבי מקוצק (הידוע בכינויו: הקוצקער), שהגיע אליו פעם אדם עשיר גדול שלא הקפיד כל–כך על קיום התורה והמצוות, בלשון המעטה. ושאל אותו העשיר: "איך ייתכן שאני עשיר גדול, והרי כתוב ש"אם שמוע תשמעו", אז "נתתי גשמיכם בעיתם" וכו' ואם לאו… והרי איני מקיים תורה ומצוות"?

אמר לו הקוצקער: אם אתה שואל מפסוק בקריאת–שמע, סימן שקראת קריאת שמע לפחות פעם אחת בחייך. דע לך, שכל העשירות שלך הגיעה מאותה קריאת שמע ולא מהמשא–ומתן והמסחר. ואם היית מקיים תורה ומצוות בהידור, היית מצליח בכפל כפליים…

לכן, מי שמקיים את ההוראות של הרבי בדיוק, יהיה לו כל טוב בכל העניינים ולא צריך להתפעל מהעולם ומהנחות העולם. צריך ללכת בדרך של הרבי, בדרכה של ליובאוויטש מאז ומקדם, ודווקא על ידי זה נצליח.

וגם אם זה כרוך בשכר לימוד גבוה יותר — במוסדות פרטיים שאינם מתוקצבים — אומר הרבי במפורש: "אין להתחשב בהוצאות הכספיות הכרוכות בחינוך הילדים על טהרת הקודש — כי החיסכון בדולרים אחדים על ידי שלא יעניק לילדיו את החינוך הטוב ביותר, יגרע בטובתם של ילדיו בנוגע לאופן חינוכם כל ימי חייהם"! (שיחת יום א' דר"ח אלול, תשמ"ב).

וכי אין שלוחים ורבנים חשובים שלמדו במוסדות חינוך בהם השקיעו את מרצם בלימודי חול?…

על זה כבר השיב הקוצקער: אם יצאו שלוחים שלמדו קודש וגם לימודי חול והצליחו — ברור ומובן שאם היו לומדים רק לימודי קודש היו מצליחים בכפל כפליים!

איך אני יודע שזה כך? אינני יכול לדעת זאת בכוחות עצמי, אבל זה ברור לי, כי זוהי דעתו הקדושה של הרבי. רואים בחוש שהרבי שלח שלוחים למדינות מרוחקות והם כלל לא ידעו את השפה המקומית, והצליחו למעלה מדרך הטבע. לכאורה, לפני שיוצאים להתגורר ולפעול במקום חדש הרי המינימום זה לדעת את השפה, איך הרבי עשה זאת? מכאן רואים שכאשר הולכים בכוחו של הרבי, הגשמיות לא מפריעה ואינה תופסת מקום.

אבל הרבי רוצה שהבנות יהיו מורות, ולא ניתן להיות מורות ללא תעודה, ובשביל תעודה צריך לעשות בגרויות וללמוד לימודי חול…

זה לא נכון. גם בחו"ל יש מורות ללא תעודות, ומכאן שתעודה איננה דבר עקרוני בלהיות מורה, אלא משהו טכני. גם בארץ ישראל — מי שרוצה להיות מורה יכולה לעבור אחרי הסמינר קורסים משלימים ועל–ידי זה להשתלב במוסדות החינוך הרשמיים. יש רבות שעשו כן, והן מורות טובות ומצליחות גם בחינוך וגם בשליחות.

וכל זה מראה שלא צריך להלעיט את הילד או הילדה מגיל צעיר כדי שיגדל יהיה מוכן למקצוע. והרי ברור שכל מי שעושה את רצון הרבי — רואה ברכה והצלחה בכל.

פעם היו זקוקים לאמונת צדיקים תמימה כדי ללכת אחר הרבי ללא פקפוק. כמפורסם הסיפור אודות ר' שמואל גוראריה, שישב עם חסידים מחסידויות אחרות וכל אחד סיפר 'מופת' על רבו, ור' שמואל סיפר שהרבי ייעץ לו בעניין מסויים והפסיד כסף רב. ושאלוהו: אם כן, מה המופת? וענה "שנשארתי חסיד". אבל היום אין צורך באמונה זו, כיוון שרואים בחוש שמי שמקשיב לרבי מרוויח בטוב הנראה והנגלה בגשמיות וברוחניות, ומי שלא…

איפה קו הגבול? מי קובע מה זה לימודי חול? מה עם פעולות חשבון בסיסי, דקדוק וכו'?

כשהייתי ילד, למדתי בחדר חב"ד בתל–אביב ובמשך כל היום למדנו מקצועות קודש: משנה, גמרא, הלכה וכו'. ובסוף היום הוסיפו חצי שעה בלבד של חשבון וכתיבה. כך יצא שלמדנו בחשבון, חצי שעה ביומיים, פעולות בסיסיות כחיבור, חיסור, חילוק וכפל. את כל אותיות הכתב והמילים למדנו מהחומש והסידור, ולא מתוך חוברות עם כל מיני סיפורים של חול, אלא הכל היה קודש. ויותר מזה לא למדנו כלום. לא הכרנו את כל הבלי העולם אבל מה שחשוב ידענו, ותו לא.

[למעשה, את חכמת החשבון אפשר ללמוד גם באופן של קודש, כאשר לומדים זאת כדי שיוכלו ללמוד ולדעת את החשבונות והמדידות הקשורות עם הלכות עירובין, או הלכות קידוש החודש. הרבי העיר על כך בשיחת י"ג תמוז תשמ"ב, וברור שכאשר לומדים באופן כזה, אין זה בגדר 'לימודי חול'].

כל הילדים שלמדו אז בתלמוד תורה הסתדרו יפה בעולם הגדול. ובפרט היום שאפשר להסתייע בעזרים חיצוניים רבים, כך שאין מה להשקיע שעות על גבי שעות בלימוד חשבון, אנגלית, היסטוריה, גיאוגרפיה ועוד מקצועות חול.

הלימוד של הילד בלימודי חול הוא מיותר, הוא מבזבז שנים על גבי שנים ללא שום תועלת ופעמים רבות לא עושה בהם שימוש. למעשה, לא רק שאין בזה תועלת אלא יש בזה חיסרון, כפי שהסברנו באריכות. זה עושה את הטפל — לעיקר. אם הלימודי קודש יהיו בלעדיים הילד יידע להבחין בקלות מה טפל ומה עיקר, וזה חינוך חסידי.

אגב, אני מתכוון הן לחינוך בבית הספר או בתלמוד תורה, והן לחינוך בבית, שגם בבית צריך שיהיה על טהרת הקודש — ללא עיתונות חיצונית וללא אינטרנט או עכ"פ בלית ברירה בחסימה כדבעי.

אין תאריך פקיעת תוקף לטומאת הנפש!

אמנם אצל ילדים קטנים, בגיל שלש לדוגמא, ברור לכולם שהלימוד הוא על טהרת הקודש בלבד. השאלה היא, עד איזה גיל אין ללמוד לימוד חול כלל?

אין תאריך פקיעת תוקף לטומאת הנפש. ולכן אין מקום כלל במוסדות חינוך ללימודי חול, בכל גיל שהוא. אמנם, חשוב להדגיש שחומרת הדבר גדולה יותר אצל ילדים וילדות, כי אצלם זה הזמן שבו נבנים היסודות לחיים. ובשביל שיהיה בניין איתן שרוחות אינן מזיזות אותו, צריך שהיסוד ייבנה כמו שצריך.

בשיחתו של הרבי בשמחת תורה תשט"ו, התבטא הרבי שיימנעו מלימודי חול לפחות עד גיל 9 או 12. הרבי אמר שהיה מבקש גם יותר, אך 'תפסת מרובה לא תפסת'.

כאמור, יש מקרים שלצורך קיום המוסד — מצד חוקי המדינה וכיוצא בזה — צריכים להכניס אי–אילו מקצועות, אבל אז זה היתר של שעת הדחק, דיעבד שבדיעבד.

צריך תמיד לזכור, שלכתחילה — אם יש דרך כלשהיא לקיים מוסד על טהרת הקודש, זוהי חובה של ממש לעשות זאת.

לדעתכם, צריכים לפתוח מוסדות חדשים על טהרת הקודש, גם במקרה שיש במקום מוסדות קיימים?

בכל מקום ומקום יש רבנים שעל אתר וצריך לסור ולציית למרותם. באופן עקרוני, צריך לדעת מה רצונו של הרבי, אך דרכי היישום בפועל צריכים להיות בדרכי נועם ושלום ובאישור רבני אנ"ש.

לאידך, אין ספק שכאשר יקומו עוד ועוד מוסדות שמלמדים אך ורק לימודי קודש, והורים יתעקשו למרות כל הקושי לשלוח את ילדיהם אך ורק לשם — יראו הצלחה בכל העניינים הפרטיים והכלליים, וגם בגשמיות; כיוון שהשפעה רוחנית משפיעה גם בגשמיות.

הרבי חינך אותנו שהגשמיות והרוחניות הולכות יחד. ולכן אפשר לראות מענות רבים של הרבי על בעיות גשמיות היתה בדיקה של מזוזות ותפילין. ולכאורה מה הקשר בין המזוזה למצב הגשמי? הרבי חינך אותנו שיש קשר, הא בהא תליא. וכאשר יתחזקו ברוחניות, לא רק שזה לא יפגום בגשמיות, אלא אדרבה.

אם יש לימודי חול – שיהיו רק 'לצאת ידי חובה'

ועד שיהיו מוסדות כאלו בכל קהילה וקהילה, האם שייך לתמוך בלימודי חול? למשל, הילד מגיע הביתה עם שיעורי–בית באנגלית, הנדסה, חשבון וכיו"ב — כיצד עלינו, כהורים, לנהוג?

על זה אנחנו מדברים. במקרה כזה צריכים ההורים להדגיש שלימודי החול אינם עניין גדול, והם הדבר הכי פחות חשוב מכל הלימודים. ולהדגיש שהעיקר הוא שיעורי הבית בתורה, משנה וכן ההנהגה של בין אדם לחבירו וכיו"ב. ומה שעושים בינתיים שיעורי בית במקצועות חול, הוא רק 'לצאת ידי חובה'.

ואם יעשו קביעות עיתים לחסידות כל יום, וילמדו את הנושא של חינוך על טהרת הקודש, הדבר ייכנס בתודעה גם אצל האבא וגם אצל הבן שלימודי חול זה כלום, ואין בזה עניין כלל, וזה יעזור לפעול את הפעולה שלו. והרי כל הורה רוצה שהילדים שלו יגדלו להיות טובים יותר ממנו…

מילה לסיכום?

המעשה הוא העיקר— בכל מקום יש לנסות לדאוג לכך שמוסדות החינוך יהיו אך ורק על טהרת הקודש, ואז כל הבעיות ייפתרו! ובמקום שקיימים כבר מוסדות כאלו, צריך לתמוך בהם ולשלוח את הילדים והילדות אך ורק אליהם. והקב"ה יעזור שהכול יהיה כפי רצונו הקדוש של הרבי, שיתגלה תיכף ומיד ממש ויביא אותנו לגאולה האמיתית והשלימה!