שיחת חג לקראת י' שבט: "אנחנו – אַנְשֵׁי הַחַיִל – מנצחים!"

מנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח

ערב היום הגדול והקדוש י'-י"א שבט תשפ"א, זה היום שבו מלאו שבעים שנה לאותו לילה נשגב שבמהלכו ניאות הרבי מלך המשיח לקבל על עצמו באופן רשמי את נזר הנשיאות ואת שרביט ההנהגה של דורנו. זה היום שבו התווה את תפקיד דורנו במאמר "באתי לגני".

דומה כי הבשורה הגדולה שהייתה באותו לילה, נעוצה לא רק בעובדה שהרבי קיבל על עצמו את הנשיאות, אלא העובדה שדווקא אותו דור, תשי"א, שעדיין ליקק את פצעי הזוועות מאירופה, והריח עדיין את ריח המשרפות, דור שכּוּל ויתום – זכה לקבל את הבשורה הגדולה כי דווקא הוא, אוד מוצל מאש, יזכה לקבל פני משיח צדקנו. חלום רב–דורות.

הלבבות רטטו באותו לילה, העיניים הצטעפו והאושר הלך וגאה עד כי הגרונות נשנקו באושר.

מעטים היו אותם מאנ"ש שנדחסו בלילה ההוא אל ה'זאל הקטן' מקצה לקצה. מאות היו, ועם זאת עדיין מעטים, שרידים של יהדות אירופה ויהדות רוסיה. הם לא ידעו כי הם–הם אינם אלא גרעין שממנו יגדלו ויצמחו אילנות תפארת; הם תחילתו של דור בו מאות אלפים, אם לא מיליונים, ינהו אחרי נשיא הדור ומנהיגו. מאות אלפים יבקשו את עצתו וישחרו לפתחו של משיח צדקנו, אוהבם של ישראל.

"דבר ברור כשמש", אומר לי הרב שמעון יהודה פיזם (המכונה כפי כל ר' שימעל'ה), "כי אנחנו ננצח; אנחנו אנשי החיל של המלך ותפקידנו להביא את הנצחון. ואכן, אנחנו מנצחים! מדוע? כי יש לנו את הכל. זה המסר של הרבי באותו מאמר ראשון ומיוחד של 'באתי לגני'".

איך בעצם זוכים לקבל את התואר 'אנשי המלך'?

פשוט מאוד: הרבי הוא אשר בחר בנו להיות חייליו. אם נולדנו בדור הזה, אות הוא שהרבי בחר בנו להיות עמו בדורו. והרי כל דבר בהשגחה פרטית מדויקת.
במאמר הראשון הרבי אמר ברורות: בחרו בנו שנהיה דור השביעי, ומצד זה החביבות המיוחדת שלנו, כל השביעין חביבין. ותפקידו של הדור השביעי הוא להביא את משיח צדקנו בפועל.

במילים פשוטות: אם נולדת בדור השביעי, התפקיד שלך הוא להביא את הגאולה. אם נולדת כאן ועכשיו, סימן שאתה מאנשי החיל המנצחים של המלך. אחרת לא היית נולד בדור השביעי בנשיאותו של הרבי…

אבל איך עושים זאת?

צריך להתחבר, פשוט כך: להתחבר לרבי.

אתן לך דוגמה: אתה יכול לרכוש מכשיר חשמלי כלשהו מהדגם הכי משוכלל והכי מתקדם, אבל לא חיברת אותו לחשמל – הוא לא יפעל. אם יש לך רכב הכי משוכלל, אבל לא מילאת דלק – הרכב לא ייסע.

כך גם בנמשל: כדי לבצע את המשימה שלנו, עלינו להתחבר לרבי ולהתקשר אליו, אם באמצעות כתיבה אליו, אם באמצעות כניסה ל'יחידות'. בוודאי שאפשר להתקשר באמצעות לימוד השיחות והמאמרים.

העובדה שזכינו להיות בדור השביעי אומרת, שאיננו כמו כל הדורות שלפנינו, אלא יש בנו משהו ייחודי ומיוחד לנו. אם אדמו"ר הזקן גילה מה זה נשמה של יהודי, הרי שהרבי מלך המשיח מביא את זה לפסגות גבוהות הרבה יותר: אתה ועצמות דבר אחד. יש בך גילוי של למעלה מיחידה!

בכלל, הרבי מלך המשיח מגלה לנו כל כך הרבה אוצרות שיש בנו, אך אנו לא חשים בזאת. מדוע? כי אנחנו לא מספיק מתבוננים בתוכן הזה, וכשאין התבוננות, הידיעה לא מגיעה לכלל הרגשה. ההתבוננות היא ה'מעלית' שמביאה את הידיעה המוחית אל רגש הלב; שנרגיש את מה שאנחנו יודעים. לא תמיד צריך התבוננות מעמיקה ומייגעת, לפעמים די אפילו ב"התבוננות קלה", כלשונו של הרבי, כדי לדעת ולהכיר בכוחות שיש בנו כפי שהרבי מגלה לנו, ומגלה בנו. וכשנדע כמה כוח יש לנו, נוכל להביא את מלך המשיח בגילוי.

זו לא פילוסופיה אלא דרך חיים שאפשר להרגיש אותה על ידי התבוננות.

זו לא משימה כבדה מדי?

זו אכן משימה גדולה, אבל לא כבדה.

אומר זאת כך: כיון שהרבי בחר בנו ונתן לנו את המשימה שלנו לחיות עם משיח ולהביא את משיח, אפשר להתענג על המשימה כמו שאתה מתענג בחוויה גשמית נעימה, כי אתה יודע שאתה ממלא את היעוד שלך; אתה יודע שאתה גורם לרבי נחת רוח.

הרבי יצר לנו מציאות שאפשר להנות מאלוקות ולהתענג עליה כמו, להבדיל, בחוויה גשמית.

הבה נתבונן לרגע: אתה עומד ליד הרבי, והוא מבקש ממך לעשות פעולה כלשהי עבורו, אתה מבצע, והוא אומר לך: גרמת נחת רוח רב. איך אתה מרגיש? בוודאי עונג פיזי עצום שממלא אותך מקצה לקצה למשך ימים רבים.

כשאתה משפיע על אנשים כדי שיהיה להם חיים יהודיים מאושרים, זה ממש כיף; זה ממלא את הנפש וזה מספק את האדם ומעניק לו הנאה של ממש.

בחודש תמוז תשל"ד, כתב שליח הרבי לקונטיקט הרב משה יצחק הכט ע"ה לרבי, שהשליחות קשה עליו, והוא מבקש שהרבי ישלח מישהו אחר במקומו, אדם שיש לו יכולות וכוחות להצליח… בתשובה כתב לו הרבי: "טרם יקראו ואני אענה" – מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' העכט – וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל ועל כל פנים ישתדלו להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'".

אל תחפש אצל אחרים; הכוחות נמצאים אצלך. ברגע שאתה מודע ומכיר בכך שניתנו לך הכוחות, ויש לך אותם, עצם הידיעה מרימה אותך ומשנה את כל המצב, כך שתהיה בתחושה של שמחה, ובוודאי תצליח לבצע את השליחות שלך.

להתענג מעבודת ה'

כדי להוריד את זה מרמה של אמירה לחוויה אישית – תוכל לשתף את הקוראים על מתיקות מעין זו שחווית היום בעבודה האישית שלך?

לפני כמה ימים ישבתי עם תלמיד בישיבה והתוועדנו בדיוק על הנקודה הזאת – שיש מציאות של הנאה ועונג בעשיית דבר רוחני, וזה שייך לכל אחד.

התלמיד הביע בפני את הקושי שהוא אינו רואה את הרבי; לא רק שלא רואה, אלא אפילו לנסוע ל–770 יש קושי. הוא שיתף בכך שהוא מרגיש שאין לו חיוּת, הוא מרגיש 'מת' מבחינה חסידית "מאיפה תהיה לי חיות בלימוד נגלה או חסידות?"…

דיברנו–התוועדנו סביב הנקודה, שלפני כמה עשרות שנים ישבו חסידים ברוסיה, רחוקים–רחוקים מהרבי מבלי יכולת להגיע, כך במשך עשרות שנים. אם כן, ממה הם שאבו חיות?

ישבו אפוא חסידים והתוועדו. על מה התוועדו? הם ישבו וחידדו את הנקודה הפנימית בעצמם; 'יש לנו רבי שחושב עלינו ומרגיש אותנו ודואג לנו'. הם התעמקו 'מה המיוחד בנו ואיזו שליחות מיוחדת יש לנו'. הם ידעו שעליהם להתחזק בנקודה 'מה רוצים מאיתנו ומי רוצה מאיתנו'…

יחד עם הבחור הגענו לנקודה, שעכשיו הרבי בעצמו נמצא איתך ועוזר לך. הרבי נמצא בתוך המאמר שאתה פותח ובתוך השיחה שאתה מעמיק בה באופן של 'אנא נפשית כתבית יהבית'. כלומר, הרבי נותן את עצמו אליך ולומד איתך את המאמר הזה.

במאמר "באתי לגני" תש"כ, הרבי מביא מהבעל שם טוב שכשיהודי אומר תיבות תורה ותפילה, הקב"ה מנשק את השפתיים שלו.

רק לחשוב על המילים המדהימות האלו – אוח! איזה כח זה נותן… במילים אחרות הרבי אומר לך, לי, לכולנו: הקב"ה בכבודו ובעצמו, עצמותו ומהותו יתברך, החליט שהוא צריך אותך בשביל שיוכל כביכול להתגלות כאן בעולם. התענוג של בורא עולם, מלך מלכי המלכים הקב"ה, לא יכול להתממש בלעדיך!

נכון שלא נסעת לרבי בתשרי, ואינך יכול לנסוע כעת בי' שבט; אתה טוען שאין לך חיוּת, אתה רחוק מההורים, יש בידודים, יש קפסולות – אבל בתוך כל זה אתה מתבונן בנקודה האמורה, ואתה מרגיש עונג גשמי בכך שאתה, כן אתה, מגשים את החלום של בורא עולם!

ואז הבחור אומר לי בהתרגשות – "אני מרגיש שזורם בי חשמל"…

אז הנה, המחשבה המשותפת, כשמתוועדים על זה, מחיה ומחזקת.

נכנסתי הבוקר לחנות תאורה ואמרתי למוכר: 'זכית! כל יום אתה מביא אור לאנשים. אפילו שאינך יודע, ברגע שאתה עושה טובה ליהודי, אומר מילה טובה לזולת או עושה חסד עם השני, הרי אתה ממשיך אור אלוקי ממש כמו הנחת תפילין'.

הלה פשוט נדהם. לאחר רגע של הפתעה אמר לי: 'אתה יודע מה, אנחנו באמת הדור של המשיח'.

ככה בפשטות. הוא שמע את ה'נקודה', הרגיש את החיבור ו'נדלק'.

אנחנו נמצאים במצב שבו אפשר להסביר לנפש הבהמית שהחוויה הכי כיפית בעולם זה להיות שליח, זה לגלות אלוקות, זה לשמח יהודים ולקיים מצוות, זה להכריז 'יחי אדוננו' ולקבל את מלכותו של מלך המשיח ולדעת שבזה אתה פועל משהו אדיר – זו החוויה הכי ממלאת. כשזו תהיה התחושה שלנו, הנפש הבהמית תצטרף גם היא לסייע, שכן היא רוצה שיהיה לה כיף.

אתה עושה את זה כל כך פשוט וכל כך מהנה, אבל זה לא באמת כך. עדיין לא תם עידן ההתמודדויות בין הטוב לרע, בין הרוח לבין הגשם.

ברור שכל רגע שעדיין לא השלמנו את "העבודה המיוחדת להביא ההתגלות בפועל", עדיין ישנם מאבקים; יש מלחמה פנימית. אבל הרבי מלמד אותנו שיהודי לא מתפעל מהקשיים ולא נבהל מהם. נותנים לנו את הכח לא להתחשב בחשבונות של שכל, ואם צריך, גם להתגבר על כך, שכן הוא יודע שאיש–החיל משלים את כוונת ורצון המלך.

כדי שנצליח להשלים את כוונת המלך, מגלה לנו הרבי במאמר "באתי לגני" (ובהרחבה במאמרים הנלמדים השנה תשכ"א ותשמ"א) עד כמה המלך מבזבז את כל אוצרותיו ומשליך חייו מנגד בשביל נצחון המלחמה. עבור מי? עבורנו, אנשי החיל, השלוחים, החסידים.

אתה יושב מול ה'אגרות קודש' – והרבי מדבר איתך

מהו 'בזבוז האוצרות'?

מלבד מאות רבות של מאמרי חסידות, שלא שזפתם עין בכל הדורות, ונדפסו כמעט כולם בדור השביעי,

הרי יש לנו את הרבי בעצמו. זה האוצר! עצם העובדה שהרבי מגלה לנו את כל הסודות בתורתו, מעניק לנו ברכות; בכך שאנחנו זוכים לניסים שמתגלגלים בכל פינה. בימים האלה של התקופה, אתה יושב מול ה'אגרות קודש' – והרבי מדבר איתך. אתה נכנס לרבי והרבי פשוט מדבר אתך על המצב שלך, מעניק לך תשובות מדהימות בפרנסה, ברפואה, בחינוך ובשליחות. אפשר למעשה 'להרגיש' מה שהרבי חידש שכאשר לומדים את תורתו של הרבי – הרבי נמצא איתנו, ממש בגשמיות.

את כל זה זכינו לקבל מהמלך, אך תפקידנו להביא את זה החוצה עם כל החום החסידי שיש לנו – ויש לנו. מתוך אמונה בכוחות שקיבלנו, ולדעת שאנחנו יכולים לעשות את זה.

תכל'ס, איך אני יכול להוריד את כל זה למעשה בפועל?

חז"ל אומרים 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. עליך לבחור משפיע שאיתו אתה תשב ותתוועד. לא חייב להיות דמות גבוהה ונעלית של משפיע מפורסם. די בחסיד בר אוריין ובר סמכא, שיש ביניכם קירוב הדעת, כך שאתה יכול לשתף אותו במה שאתה מרגיש, כדי שיעזור לך למצוא את הדרך הנכונה ולכוון אותך נכון.

דרך נוספת זה ה"קנה לך חבר"; מישהו שהיה איתך בישיבה, נמצא איתך בקהילה, ואתה מתוועד איתו 'אחד על אחד', בנוסף להתוועדות הכלליות שאתה משתתף בהן; ממש כמו שאנחנו יושבים עכשיו ומתוועדים. אם זה דרך שיחת טלפון, או שיחת וידאו או כמובן גם בגשמיות.

כשאדם מתמודד עם הקשיים, הוא מקבל החלטה טובה, אבל זה לא תמיד 'הולך'. איך מתקדמים בכל זאת?

פשוט מאד: מתחילים עם צעד אחד קטן.

בשיחה שנאמרה בפרשת תולדות תשנ"ב, הרבי מדבר דיבורים נעלים ומרוממים על כך ש'משיח' הוא למעלה מ'יחידה'. ומוסיף שכאשר יהודי ניעור משנתו, מיד הוא מרגיש את אויר של משיח וענינו של משיח וכו'.

אבל איך זה מגיע לידי ביטוי? והרבי מסביר מיד – לדאוג ליהודי בגשמיות כדי שיהיה לו כל צרכיו…

כשחסידים בדורות קודמים שמעו את המילה 'יחידה', היה אוחז רטט בבשרם. אבל הרבי אומר כי מהו הדבר החשוב ביותר עוד יותר מ'יחידה'? לדאוג שליהודי שני יהיה את כל הצרכים בגשמיות. גילוי זה הוא למעלה מ'יחידה'. זה משיח.
זה החידוש של הרבי בדורנו זה, דור השביעי. כבר בי' שבט תשי"א הרבי אמר 'סטייטמענט', הצהרה מרכזית – שאהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה, הם דבר אחד.

אני מכיר אברך אחד, שליח, כבר אחרי גיל ארבעים, שבמשך שנים רבות הרגיש שאין לו חיות בעניין של משיח. כאשר יצא הספר "עניינו של משיח", נתקל בו. שם הספר "עניינו של משיח" משך את עיניו ואת לבו. הוא רצה להבין מהו באמת להסביר 'עניינו של משיח', הרי הרבי הגדיר שזו המשימה של השלוחים. הוא קרא את הספר ואמר "זה פשוט החייה אותי, הרגשתי תחיית המתים". כל השיעורים שמסר בשנים הבאות, היו מתוך הספר הזה.

כמו שאמרנו קודם – כשנוגעים בעניין של משיח, זה הופך להיות החוויה הכי מרגשת של אדם.

שבעים שנה אינו 'סתם' מספר

הרב שמעון יהודה פיזם יציין בקיץ הקרוב ארבעים קייצים. הוא נולד בקריית שמואל להוריו השלוחים הראשונים של הרבי לקריות הרב יגאל והרבנית חנה פיזם, ראש ישיבת תות"ל ורב הקהילה החב"דית בקרית שמואל–חיפה. בהיותו ילד, זכה לנסוע לרבי יחד עם הוריו ולשהות במחיצת הרבי בחודש תשרי תשמ"ח.

כשסיים את שנת ה'קבוצה' שלו בתחילת שנת תשס"ב הקים את מערכת ההוצאה לאור השבועית של 'ועד חיילי בית דוד', והיה מחברי הנהלת את"ה העולמי.
מאז ידיו מלאות עסקנות חסידית ברבדים רבים הנוגעים למאות ואלפי משפחות אנ"ש בארץ הקודש.

בחורף תשס"ג נקרא לדגל עסקנות חב"ד בארץ ישראל על ידי יו"ר אגו"ח הרב שלמה מיידנצ'יק שהכניסו רשמית לפעילות במסגרת אגף הפעילות של אגו"ח. מאז, כך נדמה, הרב פיזם עובד בשיטת 'אם אין לי זמן, אז אקח על עצמי משימות נוספות'…

בחודשים שלאחר נישואיו, הקים יחד עם חבריו את ארגון 'התאחדות החסידים לקבלת פני משיח', בראשו הוא עומד.

במקביל לעיסוקיו בניהול הארגון, הוא מכהן כמשפיע בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בצפת, וחבר הנהלה בכמה מוסדות חב"דיים שהשפעתם ניכרת בחיי היום יום החסידיים של משפחות רבות.

כיצד אתה רואה את העניין המיוחד לשנה זו – שבעים שנה למעמד ההכתרה הרשמי של הרבי? מה המיוחד בשבעים?

זו לא סתם שנה, אלא שנה של מספר 'עגול' שיש בו חשיבות. צריכים לחיות עם הזמן, ובפרט שהזמן הוא מיוחד; דרך ציוני–הזמן, הקב"ה מעביר לנו מסרים.
שבעים בגימטרה עי"ן – ובהרגש האישי שלי, העי"ן היא מהות העניין אליו הגענו. "כי עין בעין יראו בשוב ה'".

כשחסיד מציין שבעים שנה לנשיאות של הרבי, הוא חווה את המציאות של שבעים, עיין – וזה אומר שהגיע הזמן לחוות אלוקות באופן של ראיה; לחוות משיח בבחינת ראיה.

פרקטית, תתרגם זאת לשפה מעשית…

ראשית לכל, שהתמונה של המצב תהיה ברורה אצלך בשכל. איך עושים זאת? על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח בצורה מסודרת, וכך הדברים יורדים לתודעה עד שאתה חווה זאת בבחינת ראיה.

אתה רואה משיח בכל דבר, אתה רואה מציאות של גאולה מתהווה ומתרקמת בחיי היום יום.

אני חושב שהגיע הזמן שנחיה כבר באופן של ראיה. אם נחווה חיים בצורה זו, זה יפעל גם מלמעלה – שנזכה לראות את הרבי מלך ביופיו; לראות את גילויי הגאולה בעיניים שלנו. זה תלוי הרבה בנו – כפי הפתגם של רבינו הזקן (המופיע במכתב ה'צמח צדק') על הפסוק "כמראה אדם עליו מלמעלה" – כשם שאדם משים עצמו מלמטה, כך הקב"ה שם אותו בהתאם.

'פשוט לאהוב את הרבי'

"התאחדות החסידים לקבלת פני משיח" הוא ארגון שנוסד על ידי הרב פיזם בשנת תשס"ד במטרה להגביר את הלימוד בתורת החסידות והפצתה, להכשיר פעילים ולדאוג למקורות פרנסה תוך וסיוע לנזקקים – כאשר הכול ספוג ברגש של 'קבלת פני משיח'.

הארגון נוסד בשנת תשס"ד, ומאז הוא מבצע התוועדויות ארציות ומקומיות, עורך תעמולה להחדרת מושגים חסידיים באור הגאולה על ידי עלונים וכרזות. הוא יוזם מערך שיעורים וסדנאות לאברכים תוך התמקדות במבצעי הרבי באווירה של הגאולה.

אם בכל ימות השנה אתם עסוקים ביעד לקשר יהודים לרבי, אני מניח שכעת, לקראת י' שבט, שבעים שנה, הפעילות כפולה ומכופלת. כיצד אתם נערכים?

כבר בימים שלאחר ה' טבת, כחודש ימים לפני י' שבט, התחלנו בשורה של פעולות כדי לעורר את אנ"ש לקראת היום הגדול והקדוש.

מה הייתה היוזמה הראשונה שהתחלתם בה?

בהפקת סרטונים יומיים של לימוד המאמר 'באתי לגני'. בכל יום מופק סרטון קצר המבאר נקודה מתוך המאמר.

חסיד עובד במשך היום, הוא חוזר הביתה ויש לו חת"ת, רמב"ם יומי, שלא לדבר על האחריות המשפחתית. במצב כזה קשה לו להוסיף את המאמר 'באתי לגני' כהכנה יומית לקראת י' שבט. אנחנו מביאים לו אפוא את המאמר בביאור קצר בן שתי דקות. זה נותן המון כוח.

סיפר לי יהודי בעל עסק, שהוא מגיע הביתה ובקושי הוא ממלא את חובותיו הלימודיות, וכאשר הוא מקבל את סרטוני הלימוד של 'באתי לגני', "זה בשבילי מים קרים על נפש עייפה". אותו יהודי מוסיף ואומר לי: "כל שנה אני אומר לעצמי – איך אלמד את המאמר, זה שיעור ארוך… צריך בשביל זה ללכת לבית הכנסת… אין לי כח… אבל השנה אני מקבל כל יום סרטון קצר עם רעיון יומי מתוך המאמר – אני מרגיש שאני מתחבר לתכנים של המאמר. השנה אני מרגיש שאני מוכן קצת יותר לקראת י' שבט.

המשוב הזה שקיבלתי, מראה לי שהעבודה הזאת נחוצה בהחלט. העבודה של 'התאחדות החסידים' היא צורך קיומי של כל חסיד בארץ ישראל ובעולם; החסידים מקבלים מזה הרבה כח כדי לחוות את הקשר עם הרבי שנמצא בתוך הלב, ולהציף אותו החוצה.

בנוסף, אנחנו מפיקים בכל יום סרטון קצרצר של 30 שניות שמביא נקודת התעוררות לקראת י' שבט. הסרטונים הללו ממותגים תחת הכותרת "פשוט לאהוב את הרבי".

הרעיון הוא לגעת בנקודת החוויה האישית שלנו עם הרבי ולהעביר את המסר של הרבי באמצעות הוואטספ. כשאדם רואה את הרבי מעודד ניגון, שר ניגון, עושה הבדלה או מדבר על נקודה מסוימת – האדם חווה חוויה רגשית עם הרבי; זה מעורר בו רגש של אהבה והתקשרות אל הרבי. זה פשוט וקל: ראית את הרבי, קיבלת כוח.

כמו כן הדפסנו השנה מאמרי 'באתי לגני' של שנה זו (תשכ"א ו–תשמ"א) בהוצאת ה'ועד להפצת שיחות', בכעשרים אלף עותקים, שממש ברגעים אלה מופצים לכל מקום.

איך מחר בבוקר אני קם ומיישם את הדברים?

כפי שאמרתי לך קודם, אני חסיד של שינויים קטנים. יש עומקים, ויש מעשים בפועל. כדי לדבר על עניינים של עומק, צריך להתוועד ממושכות. זה אכן חשוב שניגע בעומקים להבין מי אנחנו ומה מהותנו – אבל הנקודה המרכזית של כל רעיון, הוא ה'מעשה בפועל'.

היה בחור ב–770 שהנהלת הישיבה ביקשה להוציא אותו מהמסגרת והרבי ביקש לקרוא אותו אליו לחדרו הק'. כשנכנס, הרבי אמר לו "אני מבקש שבמשך שבוע, תלמד מדי יום חמש דקות בלבד. אם אתה רוצה להוסיף, בעוד שבוע תכנס אלי ותשאל אותי". הבחור הסכים ועשה כהוראת הרבי; למד חמש דקות, וכשהסתיימו הדקות הללו, גם אם היה באמצע הפסוק או באמצע המשנה, היה חייב לסגור את הספר; כך הרי אמר הרבי: חמש דקות…

מאז, שבוע אחרי שבוע נכנס לרבי וביקש שהרבי 'יסכים' לו עוד כמה דקות… בשלב מסוים אמר לו הרבי שהוא יכול להוסיף כראות עיניו. הבחור אכן נכנס ללימוד שלא בערך. מה קרה כאן? הרבי מיקד אותו ועזר לו להתרומם מהמחסומים הפנימיים, ופיתח בו את ההתעניינות; מה שגרם לו לתענוג בהבנת התורה.

הסיפור הזה שופך אור גדול על כל המדובר: על אדם לעשות פעולה קטנה. אם התחלת לבצע פעולה כלשהי, אתה יודע שמשהו קורה פה באמת. קבל על עצמך לדבר בכל יום עם חברך דיבור תוכני במשך חמש דקות. תחליט לקרוא בשימת לב את ה'היום יום', להקדיש עשר דקות קבועות ללימוד שיחה של הרבי עם חבר, עם אשתך, עם הילד שלך. ואם אין לך – התוועד עם עצמך. רואים במוחש שכאשר יהודי מתוועד, הוא מקבל כוחות איתם הוא מייצר שינויים.

זו הפסיעה הראשונה שאנחנו צריכים לבצע: פשוט להתוועד. לשבת ולדבר בפתיחות על נקודות החשובות או המעיקות עלינו. זו המהות של התוועדות חסידית, כאשר חסידים יושבים באהבה זה עם זה. כאשר אבא רואה שהילדים יושבים יחד באהבה, הוא משפיע להם מכל טוב.

נקודה שניה – לעשות כל יום משהו מעשי בעניין משיח. אתה הולך בסופּר, אתה פוגש יהודי, אמור לו בפשטות עם חיוך 'הרבי אומר שזה זמן של משיח'.

השבוע פגשתי יהודי, לא חסיד, נראה בחור טוב… 'מקורב'.

הוא אומר לי: 'למה אתם לא יוצאים לרחובות ואומרים שהרבי הודיע שהגיע זמן הגאולה? למה אינכם אומרים שהקורונה זה חלק מגילוי מלכות המשיח? אני זוכר – כך הוסיף – שלפני שלושים שנה [בזמן מלחמת המפרץ – מ.ז.] יצאתם לרחובות והכרזתם בכל מקום את דברי הרבי 'אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. ענווים הגיע זמן גאולתכם'. יצאתם עם זה לרחובות בכל הכוח, והעולם כולו הרגיש שמשיח מגיע. איפה חב"ד היום?? למה לא יוצאים לרחובות להסביר שזה זמן של משיח?'

בכינוס השלוחים תשנ"ב הרבי אמר שבימינו רואים עד כמה קל לדבר עם הזולת על תורה ומצוות. אני רוצה להזכיר שבאותן שנים, לחב"דניק היה קשה ללכת בבני ברק… זכורני שהגעתי עם אחי לבני ברק והחנינו את הרכב ברחוב 'רבי עקיבא'. כשחזרנו ראינו את השלט 'היכונו לביאת המשיח' שהיה על הרכב, מנופץ. ואף על פי כן הרבי אמר אז שקל לדבר עם יהודי על ענייני אמונה.

אם כך היה אז – על אחת כמה בימינו אלה, שלדבר עם הזולת על משיח ועל גאולה, זה קלי קלות. הרבי רוצה שתדבר עם יהודי ותסביר לו שזה זמן של משיח, והוא צריך לחיות עם זה… צריך שלא יעבור יום שלא דיברת עם יהודי על משיח.

תכניס לכיס כמה מדבקות של 'ברוך הבא', תן לזולת ותעורר אותו לעשות מעשה טוב לזירוז הגאולה… ככה מצליחים לזוז.

בהשגחה פרטית שוחחתי היום עם הרב פנחס קדיש מרחובות, 'חבר מכון הלכה חב"ד'. הוא סיפר לי שבקהילה שלו חגגו יום הולדת לאחד מבני הקהילה. "החלטתי לתת לו את הספר 'חשיבה גאולתית' של הרב נוטיק ע"ה", כך סיפר לי הרב קדיש. "אותו יהודי שחווה קשיים רבים בחייו, התקשר אלי בחזרה למחרת ואמר לי 'הספר הזה משנה את כל ההסתכלות שלי על מציאות החיים".

שים לב! אדם שאינו מאנ"ש, עם קשיים והתמודדויות לא פשוטות, קרא את הספר לילה אחד וכבר החשיבה שלו השתנתה.

אני יכול להעיד שהספר הזה עורר יהודים רבים לחיות גאולה ולהסתכל על מציאות החיים במשקפיים של גאולה. כל זאת מגיע לאחר בעבודה קלה מצדנו.

אז לגבי שאלתך 'מה אני עושה מחר בבוקר' – כל אחד יכול לקחת את הספר 'חשיבה גאולתית', או 'ענינו של משיח', או כל ספר אחר על גאולה או על הרבי, ולקרוא בו. זה מחולל שינוי; זה מכניס למוח רעיונות של גאולה, וזה משנה אותך.

וכפי שפתחנו – אנחנו אנשי החיל של הרבי ננצח, וכבר מנצחים את הגלות, משום שיש שינוי בתודעה שלנו, וכשזה כך, אין ספק שננצח במלחמתו של הרבי. עצם הידיעה שאנחנו מנצחים, כבר מעניקה הרגשת רוממות פנימית. משל לאדם עני שמתוודע לכך שפתאום יש לו מליון דולר; גם אם טרם ראה אותם, עצם הידיעה משנה את חייו. מה השתנה? ההרגשה.

זו צריכה להיות ההרגשה של כל חסיד, כל אחד מאתנו!

השינוי התודעתי הוא המפתח לשינוי מעשי, ומשם לשינוי העולם כולו. אדם שאמרו לו שהוא לא יוצלח, לא מסוגל, ופתאום מישהו בא ואומר לו 'אתה יכול, אתה מסוגל', או אז הוא חווה חוויית הצלחה והוא קולט שהוא כן יכול. כתוצאה מכך הוא מתמלא בשמחה ובסיפוק אישי אדיר, וזה מניע אותו להמשיך ולהתקדם.
הרבי מלך המשיח לוקח את כל מה שחינכו אותנו בדורות הקודמים, ואומר לנו 'אתם יכולים להצליח, מעשה אחד, דיבור אחד ואפילו מחשבה אחת, משנה את המציאות כולה'.

לעבוד את ה' מתוך חיבור

נקודה לסיום.

המצווה הראשונה בתורה היא 'פרו ורבו'. בשיחות קודשו מבאר הרבי, שבפן הרוחני של המצווה, על יהודי 'להוליד' יהודי נוסף בענייני תורה ומצוות.

זה תפקידנו: עלי לחשוב איפה אני מוסיף עוד יהודי שיחיה את נקודת הגאולה. לדאוג ש'יוולד' עוד יהודי שחי גאולה, שחי אלוקות, שכיף לו לעבוד את ה' מתוך חיבור – כך נביא את הגאולה.

אני קורא לכל החסידים שיתחברו לפעולות התאחדות החסידים, וביחד נצליח לעשות את המטרה – לקבל פני משיח צדקנו.

לחיים ולברכה!

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!