פרופיל של שליח: קווים לדמותו של השליח הרב שייקביץ ע"ה

הרב אברהם רייניץ, מגזין 'בית משיח'

הסיפור הבא אירע לפני שבע שנים. נערה ממוצא איטלקי שהחליטה להתגייר נסעה לארץ ישראל ועברה את מסלול הגיור המחמיר ביותר, בבית דין חרדי חשוב.

איתרע מזלה, ובדיוק באותן שנים התגלע סכסוך בין החרדים לציונות הדתית על רקע בתי הדין לגיור, והאחרונים ששלטו במשרד לענייני דת, החליטו שלא להכיר בגיור שלה; במקביל, בית דין ממלכתי לא הסכים 'לגייר' אותה בשנית, מאחר שהיא כבר התגיירה… באותו זמן היא השתדכה, אך לא יכלה להנשא בארץ ישראל עד שתסדיר את מעמדה. האפשרות היחידה שעמדה בפניה, הייתה לחזור לארץ הולדתה, איטליה, ולסדר את מעמדה באמצעות אישור מאחת הקהילות היהודיות באיטליה שמקובלות על הממסד בארץ ישראל.

היא התקשרה לבית חב"ד במילאנו, ושאלה אם אפשר לשהות בסוף השבוע בסמינר, כדי שתוכל להסדיר את עניינה. מנהל בית חב"ד, הרב משה שייקביץ בדק את הפרטים, ולאחר שהתברר כי אכן מדובר בגרת–צדק אמיתית – נענה בשמחה לבקשתה, ואף סייע לה בסבך הבירוקרטי. תוך כדי שיחה על הפרטים הטכניים, פרצה הנערה בבכי קורע לב, וסיפרה שהיא אמורה להתחתן בקרוב, אך אין לה כסף לכיסוי הוצאות החתונה… הרב שייקביץ לא היסס לרגע. הוא התקשר לר' בנימין רבקין מנהל הקייטרינג ואולם השמחות בכפר חב"ד, ושאל מה העלות של החתונה. באותם ימים היה הרב שייקביץ שקוע בחובות גדולים בשביל הפעילות שלו, ולמרות זאת הוא לא היסס לרגע. והודיע כי הוא לוקח על עצמו לשלם את כל הוצאות החתונה, בטענה, שאחרי הכל יהיה לו יותר קל להשיג את הכסף מאשר הכלה ההיא…

הסיפור המרגש הזה לא היה נודע לעולם, לולי אחד מבני משפחתו ששמע ממנו על הפרוייקט החדש שהוא נכנס אליו בהחלטה של רגע. כזה היה ר' משה. אומר מעט, ועושה הרבה. הרבה מאוד!

בדור בו התקבעה הסיסמה 'אם לא פירסמת – לא עשית', הרב שייקביץ היה שליח שקוף, כמעט בלתי נראה. הוא לא פירסם את פעילותו באתרי החדשות החב"דיים, ואפילו חיפוש בגוגל יניב מספר קטן של תוצאות, רובן מהידיעות על פטירתו…

אבל בשלושת השבועות שחלפו מאז פטירתו הפתאומית בליל שישי ה' מרחשון – כאשר שוחחתי עם בני משפחתו, מקורביו ועמיתיו השלוחים, בניסיון לשרטט קווים לדמותו – הצטייר לפניי דיוקן מדהים של שליח שפעולותיו היו יכולות למלא ספר עב כרס, אך הוא העדיף לומר ולפרסם מעט, ולעשות הרבה.

בנו, ר' לוי, היטיב להגדיר אותו באירוע לסיום ה'שבעה': "יש הרודפים אחר הכבוד, יש הבורחים ממנו, ויש את אבא – שאף פעם לא ברח מהכבוד, מכיוון שהוא פשוט לא ידע מה זה כבוד. זה לא היה בעולם המושגים שלו! הוא היה איש שניצל כל רגע, 24/7, לעשייה בשליחות הרבי. דבר אחד ויחיד היה בעולמו: למלא את שליחותו של הרבי, ולגרום לרבי נחת–רוח.

הרבי בוחר את מקום השליחות

הרב חיים משה מרדכי שייקביץ נולד בכ"ו חשון תשי"ט, לפני 62 שנה, להוריו יבלחט"א הרב דובער ומרת איטא רבקה שייקביץ, מראשוני המתיישבים בכפר חב"ד. הוא זכה לקבל באופן פנימי מדמויות ההוד של זקני החסידים, וספג לתוכו את החיות החסידית לצד אהבת התורה, נגלה וחסידות. בשנות לימודיו בישיבה היה בין קבוצת התמימים שלמדו יותר ממאה דפי גמרא וזכו בשל כך בכרטיס טיסה לרבי. התקיים בו 'טעמו וראו כי טוב', והוא נשאר ללמוד בבית חיינו, בצילו של הרבי מלך המשיח. כאן המשיך לשגשג בלימודיו, שימש כאחד משבעת ה'קנים' של תלמידי 770, ואף נבחר להיות מעורכי 'ספר הליקוטים' של אדמו"ר הצמח–צדק. מאוחר יותר, נשלח עם התלמידים השלוחים לישיבה בסיאטל שבוואשינגטון.

בסוף שנת תשמ"ב נישא לרעייתו, תבחלט"א, מרת סאשע בת הרב גרשון מענדל גרליק, השליח לאיטליה. ללמדנותו יצא שם דבר, והוא קיבל כמה הצעות לשליחות תורנית או רבנות, בארץ ישראל ובארצות הברית. במקביל, חותנו הרב גרליק ביקש שיבואו לגור במקום שליחותו במילאנו.

ר' משה העדיף את ההצעות התורניות, וכתב לרבי מכתב מפורט על כל ההצעות. רק בסוף המכתב הוסיף את הצעת השליחות במילאנו. לא חלף זמן רב, והמזכיר הראה לו את המענה הברור: הרבי הקיף בעיגול את המילה מילאנו, וקבע את שליחות חייו של הרב שייקביץ.

בשנת תשד"מ החלו הזוג הצעיר את שליחותם בעיר, לצד השלוחים הוותיקים. שלוש שנים אחר–כך, בשנת תשמ"ז, כאשר הרבי דיבר רבות על פתיחת 'בתי חב"ד', החלו לקדם רכישת מבנה עבור בית חב"ד, אולם העניין התעכב. לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה, בתוך ימי ה'שבעה', החליטה משפחת נמדר – מגדולי התומכים של פעילות חב"ד במילאנו – לתרום את הבניין ולפתוח את בית חב"ד, בניהולו של הרב משה שייקביץ. כאשר ר' דניאל נמדר הביא לרבי את מפתח בית חב"ד, קיבלו הרבי במאור פנים, ובחביבות מיוחדת הניח אותו תחת סידורו.

באותן שנים, הקהילה היהודית במילאנו התרכזה במרכז העיר, שם התנוסס בית הכנסת היהודי הגדול, כמו גם כמה בתי כנסת סמוכים. בית חב"ד מוקם אף הוא במרכז העיר. כאשר הרב שייקביץ רצה להחליף את מקום מגוריו, וכתב לרבי על הצעה מסויימת – השיב לו הרבי: "הרי זה רחוק מבית חב"ד".

כעבור שנים, כאשר רוב משפחות הקהילה ומוסדותיה עברו לדרום–מערב העיר, וגם בית חב"ד עבר למרכז היהודי החדש – חישב הרב שייקביץ ומצא, כי ביתו משכבר הימים הפך להיות 'רחוק מבית חב"ד', כמו הדירה ההיא שהרבי שלל בזמנו. בעקבות כך החליט לעבור דירה, למקום קרוב יותר לבית חב"ד.

סיוע לשלוחים

הרב שייקביץ מעולם לא נח על זרי הדפנה. במקביל פעילותו הרב–תחומית במילאנו, הוא פעל לסייע לשלוחים רבים, במילאנו בפרט ובאיטליה בכלל, ופעמים רבות דאג לסייע מרחוק גם לשלוחים בקצות תבל. הרב ראובן מטוסוב, משלוחי הרבי בצרפת וידיד אישי של הרב שייקביץ, סיפר כי פעמים רבות לאחר התוועדות היה הרב שייקביץ מתקשר אליו, ו'מתוועד' איתו. פעמים רבות נושא השיחה היה סיוע לשלוחים. הוא היה מספר על שליח מסויים ששמע כי הוא נמצא במצוקה, ומתעניין מי יכול לעזור לו. לאחר שקיבל את הפרטים של הגורמים שיכולים לסייע, הוא כבר היה ממשיך הלאה, עד לפתרון המוצלח.

חתנו הרב סנדר ווילשאנסקי, משלוחי הרבי בעיר, מספר כי אצל הרב שייקביץ היה 'מונח' שכמנהל בית חב"ד הוא אחראי לכל ענייני היהדות בעיר – לא חלילה במובן של לקיחת 'בעלות', 'קרדיט' או כבוד על הפעילות. מחשבה פסולה זו לא עלתה על דעתו כלל. אלא להיפך, במובן של מחוייבות לסיוע לכל פעולה שתהיה במילאנו, גם כזו שאינה פעולה ישירה של בית חב"ד. כך מצאו את עצמם הרבה שלוחים בעיר נתמכים כלכלית וארגונית על ידי בית חב"ד, איש איש על פעולותיו.

כאשר שליח מסויים נקלע לחובות עקב פעולותיו – הרב שייקביץ גייס עבורו סכומי כסף גדולים, והעבירם ישירות לחשבון הבנק של השליח. "מכיוון שמוטלת עלינו אחריות לדאוג לכל ענייני היהדות בעיר – הרי כל שליח שפועל בעניין, הוא עושה חלק מהמוטל עלינו. ואם קשה לו – אנחנו חייבים לעזור לו". הוא גם עזר לשלוחים בעיר ברכישת ביתם הפרטי, כשהוא מגייס עבורם סכומים גדולים, ומלווה אותם במגעים מול הבנקים.

פעם, לאחר התוועדות מעוררת, סיפרו לו על אחד השלוחים באיטליה, שנקלע למצב בעייתי וכמעט שנשאר ללא קורת גג. הרב שייקביץ לא היסס לרגע, והחליט מיד לסייע לאותו שליח, למרות שהלה כלל אינו פועל במילאנו. "אני רק העליתי את הנושא על השולחן, וחותני לקח את כל האחריות לביצוע", אומר חתנו בהתפעלות.

הרב צמח מזרחי, שהגיע למילאנו בתור בחור ללמוד במכון הסמיכה שהרב שייקביץ פתח במילאנו, והצטרף בהמשך לשלוחי הרבי בעיר – מספר על ההתעניינות המיוחדת של הרב שייקביץ:

בשטח הפעילות, הוא דחף תמיד לפעול 'בגדול'. הוא היה אומר 'אל תחשוב על ההוצאות. אם יהיה חסר תקציב – אני אדאג לזה'. בשנים הראשונות, כאשר התחלנו לארגן סעודות שבת לסטודנטים, הוא דאג לגביר שיממן את כל ההוצאות. בכל שבוע העברתי לו את מספר הסטודנטים שסעדו על שולחננו, והוא דאג להעברת התקציב. וכל זה למרות שבאופן רשמי אנחנו אמורים לדאוג בעצמנו לתקציב 'בית התלמוד' שבהנהלתנו.

באופן פרטי, הוא היה עבורי כמו 'אבא'. היה אכפת לו לא רק מהצלחת הפעילות, אלא גם מההצלחה בחיים הפרטיים שלנו. בשנים האחרונות הוא דחף ועזר לנו לרכוש בית. אנחנו באופן רשמי עובדים תחתיו, אבל הוא דאג גם לשלוחים שלא עבדו תחתיו באופן רשמי. בשנים האחרונות ממש התמסר לרווחתם של השלוחים. בין באופן גלוי, בין מאחורי הקלעים. הוא היה שם עבור כל אחד מהשלוחים. ברגע שהוא שמע על שליח שזקוק לעזרה – הוא כבר היה בתוך העניין. פעמים רבות השלוחים עצמם לא ידעו שהוא עובד לסייע להם!

לאחר שהרב לוי יחזקי'ה, המוהל הוותיק ממילאנו, לא יכל להמשיך במלאכתו עקב מניעות בריאותיות – הרב שייקביץ דחף אותי ללמוד את אומנות המילה. הוא דאג שאסע כמה פעמים במהלך השנה לארץ ישראל כדי ללמוד את המקצוע. לאחר שסיימתי את הלימודים, יש מרחק בין הלימוד לעריכת ברית בפועל… אבל כשנולד לו נכד, הוא דאג שיזמינו אותי וזו הייתה הברית הראשונה שערכתי במילאנו. שבועיים אחר–כך נולד לי בן, וכעבור מספר שבועות נולד בן לנשיא הקהילה שלנו, ועוד שליח. הרב שייקביץ פשוט לקח אותי צעד אחר צעד.

בשנה האחרונה, הוא קידם את נושא לימוד הרמב"ם, עם שיעור קבוע למקורבים. פתאום זה נהיה 'אין' אצל המקורבים, שהחלו לשאול אחד את השני 'למדת את הרמב"ם היומי?'… בכל בוקר הייתה לו חברותא ללימוד שלושה פרקים, ובערב – שיעור למקורבים במסלול של פרק אחד ליום. מה שהיה שייך לכאורה רק לחב"דניקים – הפך לנגיש ומעשי לכל המקורבים.

איש שלום ואחדות

בחודשים האחרונים, לאחר שהרב בערל לאזאר עורר את אנ"ש והשלוחים בנושא האחדות – הרב שייקביץ נכנס לעניין במלוא המרץ והקדיש שעות רבות בניסיון לפתור סכסוכים רבי–שנים במקומות שונים ברחבי תבל. במהלך ה'שבעה' נודע לבני משפחתו על כמה וכמה מקומות שעשו שלום ביניהם בעקבות שיחות הטלפון של הרב שייקביץ, שכאהרן הכהן בשעות ערך שיחות הכנה עם כל אחד מהצדדים, עד שהביא לשלום המיוחל.

מלבד מסירותו לעניין, הרב שייקביץ היה גם דוגמא חיה לאיש שלום: מצד אחד – היו לו דיעות מוצקות בענייני גאולה ומשיח, שהתגבשו לאחר שלמד בעיון את השיחות של הרבי מהשנים תנש"א תשנ"ב – ואף אחד לא הצליח להזיזו כמלוא נימה מאמונתו שהרבי מלך המשיח יבוא לגואלנו. כסלע איתן, הוא לא נסחף למחוזות הפשרנות משמאל ולא התפעל מקיצוניות מימין. מצד שני – הוא היה בשלום אמיתי וקשרי ידידות הדוקים עם שלוחים שהחזיקו בדיעות שונות משלו, לכל כיוון.

לא רק לשלוחים סייע הרב שייקביץ. פעם הגיעה לאוזניו, בהשגחה פרטית, שמועה על גביר מסויים שהבטיח תרומה הגונה לאחד ממוסדות חב"ד בעולם, כדי שיוכלו לשלם את המשכורות לעובדים לפני פסח. למרבה הצער, היה מי שדאג ללחוש על אוזנו של הגביר, שלא כדאי לתרום לאותו מוסד בגלל דעתם בענייני משיח… הגביר קיבל 'רגליים קרות' והקפיא את התרומה. כאשר הרב שייקביץ שמע על כך, זה חרה לו מאוד. הוא התקשר מיד לאחד מרבני אנ"ש, שהייתה לו השפעה על הגביר, והפציר בו לומר לגביר שעליו לתת את התרומה שהבטיח. דיעותיו של הרב לא חפפו את דעתם של ראשי המוסד, אבל הוא לא יכל לעמוד מול הפצרותיו של הרב שייקביץ, שלא עזב אותו עד ששמע אותו מתקשר לגביר ופועל לתיקון העוול! אגב, מאז ואילך ממשיך הגביר לתרום לאותו מוסד. אבל הצעד הראשון והגורלי, נעשה בזכות הרב שייקביץ.

מוליך את המקורבים צעד אחרי צעד כמו אבא אוהב

הרב אליעזר מישולבין מברזיל, למד במכון הסמיכה שפתח הרב שייקביץ במילאנו, וכאשר אני מבקש ממנו לתאר את אישיותו של הרב שייקביץ, הוא משתפך במקלדתו וכותב כי צריכים לכתוב מגילה שלימה כדי לתאר את אופיו, אישיותו, תבונתו, מידותיו, חסידותו, התקשרותו לרבי, ופועלו הרב. על כל נושא אפשר לכתוב פרק שלם. אך מי שהכירו יודע שהוא האחרון שחיפש את השמעת שבחיו…

"זכיתי להיות ידיד אמיתי ובן בית, בסעודות שבת ויום טוב, בהתוועדויות כמו גם בביקורים בימי החול וקבלת ייעוץ בכל מיני תחומים. זו הייתה סביבה שכיף להיות בה.

חסידישע משפחה, בלי גינונים בלי 'שטיקים' וחיצוניות. פשוט הנהגה ודוגמא אישית שנטעו כבוד בלבבות כלפיו ושידרו סמכותיות טבעית אך עדינה ולא דורסת, מעוררת השראה ולא מרחקת. על הבעלי תשובה שעשה רואים האיכות ואת הכבוד הפנימי שרחשו לו".

•

ר' רפאל נמני ורעייתו מרת גאולה, שכיום נחשבים לאחד מעמודי התווך של הפעילות החב"דית במילאנו, התקרבו בזכות הרב שייקביץ ורעייתו. כאשר דיברתי איתם השבוע, למרות שחלפו שלושה שבועות מאז פטירתו של הרב שייקביץ, גרונם נשנק מדמעות מגעגועים לרב שלהם, שהוליך אותם צעד אחר צעד, בגשמיות וברוחניות.

"הרב שייקביץ היה 'מנהיג' במלוא מובן המילה, שידע לא רק להוביל אחריו, אלא לקדם לפניו את מקורביו. הוא אף פעם לא שמר תפקידים לעצמו. תמיד האציל סמכויות לכל אחד שרק היה מוכן להתקדם. הוא נתן לנו לנסות, ופשוט עמד לצידנו כדי לעזור ולסייע במה שצריכים. תמיד, כשהיינו מסתפקים לגבי צעד מסויים – שאלנו את עצמנו: האם הרב והרבנית שייקביץ יסכימו לצעד הזה? אם זה היה מוטל בספק, ידענו שצריכים לחשוב שוב…".

גב' נמני למדה אצל הרבנית שייקביץ מכיתה ה'. בהיותה בגיל 15 הציע לה הרב שייקביץ לנסוע לרבי, ובזכותו נסעה בפעם הראשונה לרבי. זה לא היה קל, אבל עד היום היא זוכרת את הביקור הזה, שממלא אותה תעצומות נפש. כאשר השתדכה, שוב היו אלו בני הזוג שייקביץ שליוו אותה בכל צעד ושעל כדי להעמיד בית חסידי.

בעלה, ר' רפאל החל ללמוד עם הרב שייקביץ בגיל 23, שלוש שנים לפני חתונתו. כל כך היה קשור ללימודים עם הרב שייקביץ, שם קיבל את הנשמה החסידית, עד שגם לאחר נישואיו המשיך ללכת בכל לילה לשיעורים. באותן שנים בית חב"ד היה במרכז העיר, ובית משפחת נמני היה בדרום מערב העיר. בכל ערב היה ממשיך היישר מהעבודה לשיעורים בבית חב"ד, ורק בשעה 9 בערב חזר הביתה. כאשר רעייתו שיתפה את הרב שייקביץ בקושי שלה עם העובדה שבעלה מגיע כל כך מאוחר, הוא הציע להם לפתוח בית חב"ד בדרום מערב העיר…

למרות שר' רפאל התקרב לחב"ד רק לפני 3–4 שנים, דחף אותם הרב שייקביץ, עד שפתחו את 'בית התלמוד' הראשון. בתחילה היה זה מקום קטן, שבקושי היה בו מקום למניין… אבל אחר–כך המקום התפתח עד שהיה ל'בית התלמוד' המורחב בניהולו המצוין של הרב צמח מזרחי (שלאחרונה התמזג עם בית חב"ד).

הרב שייקביץ ליווה את בני הזוג נמני בכל פרט בחייהם. ר' רפאל שהפך ברבות השנים לאיש עסקים מוצלח, מספר כי גם בענייני עסקיו התייעץ תמיד עם הרב שייקביץ. כך למשל כאשר פיטר את אחד המנהלים והלה תבע ממנו פיצויים גדולים, חשב ר' רפאל להאבק בו משפטית, אולם הרב שייקביץ יעץ לו לוותר, ולסגור את הפינה הזאת. 'לפעמים צריכים לדעת לוותר, כדי שתוכל לפרוץ קדימה, בלי משקעים מהעבר', אמר במה שהוכח כעצת זהב בעסקים.

אצל איש חסד עם לב ענק כמו הרב שייקביץ, לפעמים בקשת עצה פשוטה הופכת למעורבות עמוקה של עזרה לפרטי פרטים. כך למשל כאשר החתן שלהם פתח עסק של רצועות תפילין באוקראינה, והיו כמה שאלות של כשרות – הם התקשרו לרב שייקביץ רק כדי 'להתייעץ', אבל הרב שייקביץ לא היה מוכן להשאיר בעיות בלתי פתורות, והוא פשוט נסע לשבוע שלם לאוקראינה, ולא עזב את המקום עד שהעמיד את העסק על תילו מבחינה הלכתית. ההצלחה הגדולה שהחלה מאז, נזקפת לזכותו.

כאשר בניהם של הזוג נמני הגיעו לגיל מצוות, והיה צריך לשלוח אותם לישיבה מחוץ לעיר, הם דיברו עם הרב שייקביץ על הקושי שלהם ושל הילדים עם הנסיעה הזאת למקום זר. הם לא דמיינו לעצמם שכעבור כמה ימים יודיע להם הרב שייקביץ כי החליט לפתוח ישיבה קטנה במילאנו, כדי שהילדים שלהם יוכלו ללמוד קרוב לבית.

כל מי שדיברתי איתו סיפר על היותו איש מעש. גם בפיהם של בני הזוג נמני סיפור מאפיין: "פעם היה אחד מחברי הפרלמנט האיטלקי שהתבטא כלפי מישהו שהוא "בוגד, כמו אלו שחובשים כיפה". הדברים שנאמרו בפומבי ושודרו בכל כלי התקשורת, עוררו תהודה בעייתית מאוד, שכן אנשים היו עלולים לחשוב שכיפה מתקשרת עם חוסר נאמנות למדינה. התקשרנו לרב שייקביץ, והעלינו רעיון לארגן הרצאה לסטודנטים לא–יהודים בנושא הכיפה. לא חלפו 24 שעות, וההרצאה קמה והייתה לעובדה מוגמרת, עם כל הלוגיסטיקה שכרוכה בכך. מאות סטודנטים שמעו הרצאה מרתקת על חשיבות הכיפה, והדברים שודרו בכלי תקשורת מרכזיים.

מכה קשה וכואבת

פטירתו הפתאומית של הרב שייקביץ, מהווה מכה קשה ביותר לפעילות החב"דית במילאנו. זה קרה בדיוק ברגעי השיא של פריחת הפעילות, וכעת נדרשים השלוחים להכנס לנעליו הגדולות של הרב שייקביץ ולהמשיך את התנופה.

חתנו, הרב ווילשאנסקי, מסבר את אוזננו על גודל המכה והכאב:

מאז עברו רוב בני הקהילה היהודית ומוסדותיה, ממרכז העיר לדרום מערב העיר – החל הרב שייקביץ במהלך להעביר את בית חב"ד לאזור היהודי החדש. זה ארך עשר שנים של מאבקים להשגת אישורים ותקציבים. לאחר אין סוף עיכובים, הצליח הרב שייקביץ להשלים בשנה האחרונה את בניית בית חב"ד החדש, אחד מהגדולים והמפוארים באירופה. כולל מקווה מפואר.

במקביל, רכש הרב שייקביץ בניין ענק לסמינר, וממש בשבועות האחרונים עסק ברכישת בניין נוסף, כדי להרחיב את הסמינר, ולאפשר פעילויות נוספות עבור הקהילה.

ארבע שנים השקיע הרב שייקביץ ברכישת הבניין הזה, ומיד אחרי שמחת תורה הצליח לנצח במכרז הרכישה. הרב שייקביץ הספיק לשלם עשר אחוז מעלות הבנין, אבל עכשיו צריכים להשיג עוד 2,000,000 יורו בתוך שלושה חודשים כדי להשלים את רכישתו ושיפוצו.

אך לא רק בבניינים גשמיים עסקינן – לאחר פטירתו הטראגית של הרב בני וולף מגרמיה, שהיה תלמיד במכון הסמיכה במילאנו, החליט הרב שייקביץ לפתוח שוב את מכון הסמיכה (שהושהה למשך שנים מועטות מסיבות טכניות) הבחורים הראשונים עוד הספיקו להגיע לפני פטירתו של הרב שייקביץ.

ובדיוק בנקודה הזאת, בשיא ההצלחה – הרב שייקביץ נפטר בפתאומיות והשאיר אחריו משפחה יתומה וכואבת. כמו אבן שמוטחת בחוזקה בארמון זכוכית, ומנפצת אותו לרסיסים… זה מכה קשה וכואבת, והשלוחים מתקשים להתאושש.

"דבר ראשון", הם אומרים, "עלינו להיות מאוחדים, כמו שהרב שייקביץ לימד אותנו כל השנים. זה סוד ההצלחה שלו, וזה יהיה סוד ההצלחה שלנו".

ויש להם גם מסר, שהם מבקשים להעביר לכל השלוחים, ולכלל חסידי חב"ד: בשנים האחרונות, לפני כינוסי השלוחים, היינו עדים למרבה הצער לאסונות טראגיים במשפחת השלוחים. הרב שייקביץ היה מדבר על כך בכאב רב, ומבקש שצריכים להוסיף בשלום ואחדות בין השלוחים, למרות חילוקי הדיעות. הוא דרש מעצמו ודרש משאר השלוחים, שלא לחשוב מה השני יכול לעשות – אלא שכל אחד יחשוב "מה אני יכול לעשות כדי להוסיף בשלום ובאחדות במשפחת החסידים".

•

הרב שייקביץ הותיר אחריו את יבדלחט"א – הוריו הרב דובער ורבקה שיחי' מכפר חב"ד, חמיו השליח הרב גרשון מענדל והרבנית בתיה, ואת ילדיו: הרב לוי יצחק – שליח במילאנו, הרב שניאור זלמן – שליח בקייב, הרב מאיר שלמה – שליח ברומא, הרב יחזקאל – קראון הייטס, הת' שלום, הת' שמואל, הת' ישראל אריה לייב, גב' חנה העלער – שלוחים בבושוויק, גב' פריידא וילשאנסקי – שלוחים במילאנו, גב' חיה מושקא שטראקס שלוחים בבוענאס איירעס, גב' הענא גורביץ – שלוחים בליאון, גב' שיינא סימפסון – קראון הייטס, ברכה תחי' – מילאנו.