"רבי! הבטח לי שאזכה להגיע גם בתשרי הבא"…

שניאור זלמן ברגר, בית משיח

החסיד ר' זלמן שמרלינג היה 'דמות של תשרי'. מהאורחים הקבועים שהיה מגיע בכל שנה בחודש תשרי לשהות אצל הרבי. כך היה מאז ימי הצ'רטר הראשון שהגיע לחודש תשרי תשכ"א ועד שלהי שנות ה–מ'. כשראו החסידים את דמותו של ר' זלמן שמרלינג בחצרות קדשנו, ידעו הכול – תשרי הגיע…

דמותו של ר' זלמן הייתה שונה וייחודית בנוף הליובאוויטשי של 770. הוא היה לבוש גם בשבתות ובחגים בחליפה קצרה ובהירה, גם כובעו היה בהיר, והיה עטור זקן לבן שגם הוא צמח רק בשנים מאוחרות יותר.

במשך השנים זכה לשבת מאחורי הרבי בהתוועדויות, זוכה ליחידויות מיוחדות גם כאשר הסתיימה באופן רשמי קבלת אנשים ליחידות, ולקירובים רבים שהחסידים 'מן השורה' יכלו רק לקנא…

מה היה סודו של האיש שזכה לקבל יחס כה חם ומקרב מצד הרבי? הוא לא היה מחשובי החסידים, גם לא בעל תפקיד מפתח בחצר החב"דית. הוא כן היה מצאצאי אדמו"ר הזקן שהרגיש קשר של חסיד אמיתי כלפי הרבי.

סופר "בית משיח" ערך תחקיר מיוחד כדי לחשוף את דמותו של האיש, לנסות להבין מיהו האיש.

שושלת יחוסין

דומה שאין מתאים יותר מלקרוא את מה שר' זלמן כתב על עצמו ב'כרטיס החסידים' כדי לעמוד על שורשיו:

"שניאור זלמן שמרלינג בן ר' יוסף מענדל ז"ל וסטרנה רייזע ז"ל. נולד ביפו בניסן תרס"ד ולמד בישיבת 'שערי תורה' [ביפו] עד שנת תרע"ח".

אלו עוד פרטים ניתן ללמוד מהכרטיס שמילא? ובכן, לא מעט…

ר' זלמן לא הסתפק בשורשיו והציג בכרטיס את עיסוקו: "עוסק במסחר, ומתגורר ברחוב גאולה 39 תל אביב".

לצד הכרטיס הוסיף דף–בלאנק מבית מסחרו: "ז. שמרלינג, סוכנות להובלת כל מיני משאות, הספקת כל מיני אבנים וסידור טיולים. תל אביב, רחוב הגדוד העברי 1".

על דף–הבלאנק הוסיף עוד פרטים מעניינים רבים:

"שניאור זלמן שמרלינג בן להר' יוסף מנדל שו"ב ז"ל ולאמו סטרנע רייזע נכדת הסבתא מנוחה רחל ז"ל נכדת האדמו"ר הזקן זי"ע.

"משפחת שמרלינג הגיעה לארץ ישראל בשנת תקפ"ד לפי פקודת האדמו"ר דוב בער [האדמו"ר האמצעי] זי"ע. דור שישי בארץ מצד אבא ז"ל.

"[אבי] הר' יוסף מנדל ז"ל היה השו"ב הראשון לחסידי חב"ד בעיר הקודש יפו ותל אביב. הוא נשלח על ידי הרב מלובלין ז"ל [הרב שניאור זלמן פרדקין בעל ה'תורת חסד', מחשובי רבני חב"ד]. בשנת תר"ס הגיע ליפו ובמסירות נפש ממש קיבל עליו את התפקיד הרם הזה. בהשתדלותו נבנה בית הכנסת הראשון לעדת חב"ד ביפו נוה שלום, והיה ממייסדי השכונה 'מאה שערים' בתל אביב".

אכן, כפי שציין ר' זלמן, אביו ר' יוסף מענדל היה ממקימי הקהילה החב"דית ביפו. הוא היה מחשובי החסידים ביפו ומדמויות ההוד שבה. כל השנים הלך בחוצות תל אביב עם הלבוש החסידי. עשרות שנים כיהן כבעל קורא בבית כנסת בראשותו של הרב זיסלין. הוא אף היה חבר ה'חברא קדישא' ומעמודי התווך של קהילת חב"ד ביפו ובשנים הבאות בתל אביב.

מצד אמו מרת שטערנא, היה מיוחס לרבנית מנוחה רחל בתו של אדמו"ר האמצעי. כפי שיסופר להלן, ר' זלמן היה מצאצאי אדמו"ר הזקן ונטל חלק בפעילויות איגוד הצאצאים.

מתנות חסידיות לרבי

ר' זלמן שמרלינג אמנם נולד בבית חב"די אך לא התחנך בישיבה חב"דית. גם בלבושו לאורך השנים לא היה נראה כחסיד מן השורה. מכל מקום, בדמו זרם רגש חסידי.

באופנים שונים היו ברשותו 'ביכלאך' [כתבי יד] נדירים של מאמרי חסידות, והוא החליט כי מקומם הנכון והמתאים הוא אצל הרבי.

בשנת תשט"ז נסע בנו לארצות הברית, ור' זלמן שלח עמו את כתבי החסידות כמתנה לרבי. כשבנו נכנס אל הקודש פנימה ל'יחידות', הביא עמו את כתבי–הקודש. לא ידוע לנו מה היה ביחידות, אך על רגשי הכרת התודה של הרבי אליו, ניתן ללמוד מהמכתב החם והלבבי הבא ששיגר לו הרבי:

"אכפול תודתי חמה על הביכלעך כתב יד, מאמרי חסידות שהגיעו לידי על ידי בנו שי'; זכות הרבים שיהנו מאור תורה הגנוז בביכלעך אלו, אשר בהם גם מאמרים שלא נדפסו עד עתה, תעמוד לבנו ולכל המשפחה להמצטרך לכל אחד מהם, ומובן אשר בזה נכלל וכשיחתנו עם בנו בזה, אשר מביא הביכלעך הוא בנו, וכן הוריו דודיו וכל המשפחה יהיו בין לומדי ועוסקי בתורה זו אשר כחלק מתורתנו בכלל נאמר גם בזה 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה', ובפרט שזכות אבותם וצור מחצבתם מסייעים להצלחה נוספת בזה".

בסיום המכתב כופל הרבי את רגשי הכרת תודתו: "ובסיום מעין הפתיחה, בתודה עבור הביכלעך ששלחו בעבר והביכל ששולח עתה".

שנה לאחר מכן, בחודש אלול תשי"ז, כתב הרבי לחסיד הנודע ר' פינייע אלטהויז אודות משלוחי ביכלאך שונים שהשיג וביקש לשלוח לרבי, וכיצד יש לשגרם מארץ הקודש אל הרבי. באגרת זו מזכיר הרבי 'ביכל' נוסף הנמצא ברשותו של ר' זלמן שמרלינג: "כמדומה לי שכתב על דבר ביכל דא"ח שאצל מר שמרלינג שי' ותשואות חן מראש על כל הנ"ל".

לפני מספר שנים שוחח כותב השורות עם בנו של ר' פינייע, ר' בנימין ע"ה, וזה סיפר לכותב השורות כי אביו השפיע על ר' זלמן שמרלינג שישלח ביכלאך של חסידות לרבי. כשהגיע הביכל לרבי, הרבי אמר ברבים מאמר חסידות שהיה מבוסס על מאמר שקיבל מר' זלמן. באותה הזדמנות פומבית הרבי הוסיף וציין כי מאמר זה "נמצא רק בביכל אחד של שמרלינג מתל אביב ויישר כוחו".

"כאשר דיברתי על כך עם ר' זלמן, הוא אמר לי כי זה אחד מעשרות דברים טובים שעשה, אמר ולא יסף", סיפר ר' בנימין אלטהויז.

כאמור, מדי שנה בחודש תשרי – מאז שנת תשכ"א – נסע ר' זלמן לרבי לחודש החגים כאשר בהזדמנויות אלה זכה לשלל קירובים מהרבי.

מדוע זכה לכך?

הרב יצחק מאיר הלפרין, מנהל 'איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן': "כמובן שאין איש יודע דעת עליון. ייתכן שהרבי קירבו בגין היותו צאצא של אדמו"ר הזקן, ובכך היה לשאר בשרו".

קרוב משפחתו, הרב נחמיה שמרלינג, שליח הרבי בכפר יונה מספר כי הוא עצמו הציג את השאלה הזאת בפני ר' זלמן: "כאשר שאלתי את ר' זלמן על הקירובים להם זכה, הסביר לי כי הוא פשוט מבוגר יותר מהרבי", אומר ר' נחמיה.

ייתכן והיה זה רק התחמקות מצדו של ר' זלמן כדי לפטור את איש שיחו. בירור קל מעלה כי ר' זלמן נולד שנה או שנתיים אחרי הרבי.

ר' זלמן, כך מתברר, לא היה איש של פטפוטים, בוודאי לא על עצמו. זו הסיבה שהמידע שנצבר אודותיו, לא מרובה בפרטים.

רגש חם של חסיד

בשלהי תשכ"ו נסע לרבי כדרכו כדי לשהות במחיצתו בחודש תשרי תשכ"ז. באותה שנה הפליג באוניה והגיע לניו יורק מוקדם מהרגיל, כ' באלול. לקראת הגעתו שיגר הרב אפרים וולף מנהל ישיבת 'תומכי תמימים' הודעה מיוחדת למזכירות הרבי, ובה בקשה לקבל את ר' זלמן ולסדר לו אכסניה:

יום ב' ו' אלול תשכ"ו

לכבוד מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א

שלום וברכה!

ידידנו הרה"ח ה' זלמן שי' שמרלינג נוסע באניה אימפריאל לשהות בחודש תשרי אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. האניה תגיע ביום כ' אלול לניו יורק. נודה לכם אם תואילו לקבלו בסבר פנים יפות ולסדר לו מקום אירוח עבורו.

עם בואו של ר' זלמן לחצר הרבי, חיכה לצאת הרבי לתפילת ערבית. "בזמן שנכנס אדמו"ר שליט"א, חייך לשמרלינג", נכתב ביומן מאותם הימים.

למחרת בשעות הערב קיבל הרבי אנשים ל'יחידות' במשך כשעה, ולאחר מכן יצא לומר שיחה בפני נשי חב"ד כפי הנהוג בכל חודש אלול. מששב הרבי לחדרו, ראה את ר' זלמן עומד וממתין וחייך לעברו. הרבי נכנס לחדר ועמו הרב חודקוב. כמה דקות לאחר מכן יצא הרב חודקוב ואמר לר' זלמן שהוא רשאי להיכנס אל הקודש פנימה. ר' זלמן שהה ב'יחידות' כעשר דקות ויצא.

רגעים מרגשים רבים היו בין ר' זלמן ובין הרבי במהלך התשרי'ס. אחד מהם היה בראש השנה תשל"ז.

באותו חג חש ר' זלמן שלא בטוב והוא שכב עם חום גבוה באכסניה בה התארח. ר' זלמן בחוש החסידי שלו הרגיש שאסור לו לשהות במיטתו בשעה שלא–הרחק ממנו מתכונן הרבי לתקיעת שופר… ככל שהתקרב מועד התקיעות, הרגיש שהוא לא יכול עוד… קם אפוא ממיטתו ויצא לכיוון 'בית חיינו'. מסתבר שהחום היה גבוה מידי והחולשה גדולה, ובדרכו נפל.

למחרת, במהלך התוועדות ראש השנה, שיגר הרבי שלוש פרוסות חלה עבור חסידים שהיו להם בעיות רפואיות – אחד מהם היה ר' זלמן שמרלינג.

ביום הראשון של חול המועד סוכות (כנראה תשל"ח), כאשר יצא הרבי מהתפילה, ראה את ר' זלמן עומד נכחו. פנה אליו הרבי ושאלו בחביבות איך עברו עליו הימים הראשונים של חג הסוכות. ר' זלמן השיב כי שהה במלון בעיר, שם חגג את היום הראשון של חג. "ומה עם היום טוב השני?" שאל הרבי, ור' זלמן השיב בחיוך שהוא נהג כמו "תייר ישראלי". הרבי הביע בידו תנועת תמיהה, והסביר מהי ההנהגה הרצויה ביום טוב שני של גלויות, כאשר חסיד מגיע אל הרבי.

בעוד הרבי ור' זלמן עומדים במרכז הדרך ומשוחחים, התקרבו אי–אלו חסידים כדי להאזין לשיחה, אך הרבי סימן בידו להתרחק. תוך כדי התרחקות, הצליח הצלם ר' לוי יצחק פריידין לתפוס תמונה מיוחדת של הרבי משוחח עם ר' זלמן באמצע שביל המעבר של 'בית חיינו'…

בשמיני עצרת תשל"ח, חש הרבי בליבו. בית חיינו היה כמו ספינה סוערת בלב סופה. תוך כדי המהומה הראשונית, נעמד ר' זלמן על בימת קריאת התורה, הלם בעוצמה וקרא בקול רם: "מי שבירך אבותינו … הוא יברך וירפא את כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו", אמר את שמו של הרבי עם שם אמו. באותם ימים הייתה זו תופעה נדירה שבה מישהו יעשה 'מי שבירך' לרבי; אך הוא הרגיש כבן לאביו, ואמר זאת. הקהל הגדול ענה "אמן" בהתרגשות לא מוסתרת.

זָקָן תמורת ספרים

בכל שנה נכנס ר' זלמן לרבי בערב חג סוכות והביא לרבי הדסים שהביא עמו מארץ הקודש.

בערב חג הסוכות תשל"ט נכנס כמידי שנה, אך הפעם היתה בפיו בקשה ייחודית: ר' זלמן ביקש מהרבי לתרום ספרים לספריה שעתידה לקום בעיר אילת לעילוי נשמת אחיינו מר יגאל צירין שנהרג בתאונה.

על מה שהיה מאחורי הקלעים של סיפור מופלא זה, סיפר הרב ישראל גליצנשטיין שי', לשעבר שליח הרבי באילת:

יגאל צירין, תושב אילת, היה נשוי לצילה צירין. הוא נהרג בתאונת דרכים בדרך ממקום עבודתו במכרות תמנע. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. צילה נשארה עם יתומים קטנים.

יום אחד, בחודש אלול, הגיעה לביתי גב' צילה צירין, עם בקשה. היא רוצה להקים ספריה לעילוי נשמת בעלה, ולכן היא מבקשת ממני, שהיות ואני נוסע לרבי לחודש תשרי, שאבקש מהרבי כמה ספרים כהשתתפות בספריה לעילוי נשמת בעלה. היא לא הכירה איך הדברים מתנהלים, וחשבה שאני פשוט אגש לרבי ואבקש ספרים…

הדבר היה קשה לי, אולם גם להגיד לה שאינני יכול לעשות זאת, גם היה קשה לי.

לפתע נזכרתי, שלבעלה יש דוד בתל אביב, ר' זלמן שמרלינג שמו. התקשרתי אליה ואמרתי לה: יש לכם דוד ר' זלמן. היות והוא אדם מבוגר וגם הרבי מקרב אותו באופן מיוחד, אולי כדאי שתבקשי ממנו שיבקש הוא מהרבי ספרים עבור הספריה.

היא נענתה להצעה וטלפנה לר' זלמן. זה מצדו השיב כי "אין בעיה", והוא יבקש ספרים מהרבי.

כשר' זלמן נכנס באותו ערב חג הסוכות למסור לרבי את ההדסים שהביא מהארץ, ניצל את ההזדמנות וסיפר לרבי את כל העניין – וביקש ספרים לספריה. הרבי סירב ואמר לו שאם ייתן לאחד, יצטרך לתת גם לאחרים. ר' זלמן לא הרפה וביקש מהרבי להחריג אותו ולהוציא אותו מהכלל. הרבי אמר לו שאם הוא מבקש ממנו לצאת מגדרו, הרי שגם שעליו, ר' זלמן, להתחייב לצאת מגדרו – ואז הרבי אכן ייתן את הספרים.

"מה הרבי רוצה?" שאל ר' זלמן את הרבי, והרבי ביקשו להתחיל לגדל זקן. ר' זלמן סירב להתחייב ואמר "בהזדמנות…" הרבי השיב לו שאם הדבר תלוי "בהזדמנות", הרי שכשתהיה לו הזדמנות, יעשה זאת – ור' זלמן התחייב.

לא חלף זמן רב, וכמה ימים לאחר ששב לארץ ישראל, נפטר אחיו ר' שמחה ז"ל לאחר מחלה קשה. זו הייתה בהחלט הזדמנות, ור' זלמן שנמנע מלגעת בזקנו בימי האבלות, המשיך לגדל את זקנו גם לאחר מכן.

באותה שנה נסעו כמה אברכים מצפת, ובהם הרב יוסף שמואל גערליצקי (כיום שליח הרבי בתל אביב), להדפיס את התניא בערים השונות בלבנון, וזאת על פי הוראת הרבי. לאחר שהשלימו את המלאכה בהצלחה, נסעו לאי בקפריסין, וגם שם הדפיסו את ספר התניא. משסיימו מלאכתם, הורה להם הרבי להדפיס את התניא בבירת טורקיה. בהזדמנות זו הורה הרבי, שיבקשו מר' זלמן שמרלינג מתל אביב – שחתנו כיהן אז כשגריר ישראל בטורקיה – שיצטרף אליהם לנסיעת ההדפסה. הרבי הוסיף שלא יפצירו בו יתר על המידה, ואם יסרב שיסעו לבדם.

במהלך ההדפסה התקשר הרב גערליצקי לרב חודקוב ושאל כיצד לכתוב את שם העיר על עמוד השער של התניא – האם לכתוב 'איסטנבול' או 'קושטא'? הרב חודקוב ביקש להמתין והלך לשאול את הרבי. כעבור רגעים אחדים הגיעה התשובה: "לכתוב כמו שכותבים בגט".

ממשיך הרב גערליצקי ומספר: "היה נראה שהשיחה מסתיימת, אלא שהרב חודקוב שאל אותי פתאום: 'האם הייתם אצל ר' זלמן?' השבתי בחיוב.

'ואיך הוא נראה?' שאל הרב חודקוב.

עניתי שהוא נראה בסדר גמור.

הרב חודקוב הבהיר מיד שכוונתו בשאלה היא: האם הוא מגדל זקן?

עניתי שאכן הוא מגדל זקן.

הרבי שהאזין לשיחה, נשמע שואל: 'ומה גודל הזקן?'

לא ידעתי מה לענות…

ואז אמר לי הרב חודקוב: 'תן לי דוגמה כמו מי הוא נראה'…

באותו רגע עלה בראשי לומר שזקנו דומה בגודלו לגודל הזקן של המזכיר הרב בנימין קליין, וכך אכן אמרתי.

שוב שאל הרב חודקוב: 'האם הוא מקצץ את הזקן או שאינו נוגע בו כלל?' השבתי שאינני יודע שכן לא שמתי לב לפרט זה.

"הרב חודקוב סיים את השיחה לא לפני שהזהיר אותי שלא לשוחח עם אף איש על תוכן השיחה ואמר שהדברים צריכים להישמר בסוד.

"כשפגשתי את ר' זלמן שמערלינג בהזדמנות הראשונה" – סיפר הרב גערליצקי – שאלתי אותו מה היה בתשרי האחרון כאשר ביקר אצל הרבי. הוא סיפר לי שהרבי הפציר בו לגדל זקן, למרות שהוא כבר בגיל שמונים שנה…

כשהגיע ר' זלמן לחודש תשרי הבא, שוב נכנס לרבי בערב חג הסוכות כדי למסור את ההדסים שהביא עמו. הוא ניצל את ההזדמנות ואמר לרבי: "רבי, אתה לא מחזיק מלה. אני מגדל זקן, ואתה לא נתת את הספרים".

הרבי ענה: "כעת אתן את הספרים", והרבי נתן לר' זלמן ספרים מרבותינו נשיאינו, ספר מכל רבי…

לאחר הדפסת התניא בטורקיה, טס ר' זלמן לרבי והביא עמו עותקים ראשונים מהתניא מהדורת טורקיה.

כשר' זלמן התלונן באוזני הרבי על הגבאים

במשך שנים ארוכות נהג ר' זלמן שמרלינג לעבור לפני התיבה בליל הושענא רבא ב–770 בעת בעת אמירת תהילים שלאחר חצות. שנה אחת, לקראת הושענא רבא, הודיעו לו הגבאים כי השנה לא יעבור לפני התיבה.
ר' זלמן לא ידע חכמות, ובהזדמנות הראשונה פנה לרבי והתלונן על מעשי הגבאים.

שלא כמנהגו מאז ומתמיד שלא להתערב בענייני הגבאות, השיב לו הרבי תשובה נחרצת: "אין דעם שול איז פאראן נאך א בעל'בית און איר וועט זאגן תהילים אויך שבת בראשית אינדערפרי [= לבית כנסת זה ישנו עוד בעל הבית, ואתם תאמרו את התהילים, גם בשבת בראשית בבוקר]. כך אכן היה…

בערב יום כיפור כאשר עבר לקבל לעקח מהרבי, שוב שוחח עמו הרבי מספר דקות, והורה לו שייגש הלילה [ליל יום כיפור] אחרי התפילה לאמירת תהילים בציבור, כנהוג. ר' זלמן אמר שהגבאים לא אמרו לו מאומה על כך, אך הרבי השיב: "אבער איך זאג דיר" [= אבל אני אומר לך…].

מתנה מיוחדת לרבי

לקראת תשרי תשמ"א הגיע ר' זלמן לרבי עם מתנה מיוחדת: 'ספר הצאצאים' של אדמו"ר הזקן. ספר זה יצא לאור על ידי עידוד ודחיפה בלתי פוסקת מצד הרבי, כאשר הרבי אף השתתף באופן אישי בהדפסתו בסך 3000 דולר.

הספר שמכיל אלפי שמות של צאצאי אדה"ז, יצא ממכבש הדפוס בשעות הלילה. הרב שמואל אלעזר הלפרין ע"ה, מנהל 'איגוד הצאצאים' באותם ימים, הזדרז להעביר עותק אחד לר' זלמן כדי שיביאו עמו לרבי.

בעיצומה של התוועדות המסורתית בליל ערב ראש השנה תש"מ, ניגש ר' זלמן שמרלינג לרבי ומסר לו את הספר באמרו כי "זהו ספר חדש של צאצאי אדמו"ר הזקן". הרבי השיב לר' זלמן על–אתר: "אדמו"ר הזקן רוצה שתאמר 'לחיים'"… ר' זלמן אומר 'לחיים', והרבי השיב לו 'לחיים ולברכה' והעניק לו חתיכת עוגה מתוך צלחתו. ר' זלמן לקח מיד חלק מפרוסת העוגה וחילקה לכמה מזקני החסידים שישבו בסמוך…

"שיהיה לנו כוסו של משיח"

בדיוק שלוש שנים לאחר מכן, בהתוועדות ליל ערב ראש השנה תשד"מ, שוב ניגש ר' זלמן שמרלינג לרבי בעיצומה של ההתוועדות והעניק לו מתנה ייחודית: בקבוק יין בן תשעים שנה שעבר אליו בירושה מאביו הרב יוסף מענדל שמרלינג.

המפליא שהיין היה בתוך בקבוק 'קוקה קולה' קטן… הרבי קיבל את המתנה לא לפני שבירר פרטים חשובים לגבי היין.

הנה שיחת הדברים כפי שנקלטה במיקרופון שעמד על השולחן:

הרבי: איש טוב, מבשר טוב.

ר' זלמן: זה יין מאבא ע"ה, מלפני 90 שנה. שנזכה לשתות עוד שנים ארוכות.

הרבי: מה עשיתם בפסח?

ר' זלמן: יותר לא היה לי [היינו כנראה לא נותר לו מיין זה] זה כשר לפסח.

הרבי: מה בענין פסח?

ר' זלמן: זה כשר לפסח, ללא חשש חמץ חס ושלום.

הרבי: אבל לא מכרו את זה לגוי חס ושלום?

ר' זלמן: בוודאי.

הרבי הניף ידו לאות תודה והניח את הבקבוק על שולחן המלכים.

ר' זלמן: זה יין בן 90 שנה. במאה אחוז.

הרבי העניק דולר לר' זלמן, ואמר לו: שתהיה לך אריכות ימים ושנים טובות, ולשנה הבאה עוד יותר.

ר' זלמן: אמן. יותר אין לי.

הרבי: שיהיה לנו מכוסו של משיח!

ר' זלמן דורש הבטחה

מספר ר' נחמיה שמרלינג: "פעמים רבות ראיתי כיצד ר' זלמן מקבל קירובים מיוחדים מהרבי. זכור לי היטב כי גם בשנים בהן הרבי כבר לא קיבל ל'יחידות', ר' זלמן היה ממתין ליד החדר של הרבי והיה נכנס ל'יחידות' כשרצה בכך, לפעמים היה זה לאחר דיונים קולניים עם מזכירי הרבי…

"זכורני מקרה חריג ומיוחד למחרת יום הכיפורים תשמ"ה. בליל יום כיפור, בעת כל נדרי, ניגש ר' שמרי' גורארי' לפתוח את ארון הקודש, אלא שאז התמוטט במקום ונפטר. כנראה שהדבר השפיע מאוד על ר' זלמן שמרלינג, וכבר למחרת יום הכיפורים, כאשר הרבי הגיע מביתו, המתין לו ר' זלמן באמצע השביל. ברגע שהרבי חלף על פניו, התקדם וביקש ברכה שיזכה להגיע לרבי גם בשנה הבאה. הוא לא זז משם עד שהרבי בירכו.

"ואכן, גם לשנה הבאה זכה ר' זלמן להגיע לחצרות קדשנו".

• • •

ר' זלמן נפטר ביום ב' כסלו תשמ"ח ונטמן בהר הזיתים. על המצבה הוזכר כי הוא מצאצאי אדמו"ר הזקן.

פ"נ אבינו וסבנו היקר / הר' שניאור זלמן ז"ל בן הר' יוסף מנדל שו"ב זצ"ל שמרלינג / דור שישי בארץ, מצאצאי האדמו"ר בעל התניא / נולד ביפו ג' ניסן תרס"ג / נלב"ע בשיבה טובה / ב' כסלו תשמ"ח / תנצב"ה.