הפיתרון המבריק של אדמו"ר הזקן לדילמה של המכור

שרגא קרומבי

התמכרות היא כיום אחד הנושאים החמים ביותר בין שלל ההפרעות הנפשיות הקיימות, ושינויים העוברים על העולם המערבי הביאו לכך שמצד אחד ישנם יותר ויותר אנשים הסובלים מהבעיה, ומצד שני נעשים יותר ויותר מאמצים למצוא לכך פתרונות, לאור המודעות הגדלה והולכת לכך שמדובר בהפרעה כואבת, הרסנית ובעלת השלכות קשות ומסוכנת. בארה"ב מעריכים^[1] את העלות מהנזקים של התמכרות לסמים ואלכוהול בלבד בסכום אסטרונומי של 820 מיליארד דולר בשנה(!), הכולל את עלות הטיפולים הרפואיים, הפסד לשוק העבודה ועוד.

בנוסף לכך, בשנים האחרונות הלכה והתקבלה הגישה הטוענת שניתן להתמכר לא רק לחומרים (כמו סמים ואלכוהול) אלא גם להתנהגויות, כגון הימורים, קניות, אכילה כפייתית, ולאחרונה נוספה גם התמכרות לאינטרנט^[2]. במהדורה האחרונה של ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי – מהדורה DSM-V, נוספה אבחנה חדשה של "התמכרויות התנהגותיות", שכעת מופיעה בה רק התמכרות להימורים, אך המדריך מכיר בכך שהקריטריונים שלה יכולים לכלול גם התמכרויות התנהגותיות נוספות.

כיצד מטפלים בהתמכרות? שתי גישות מרכזיות קיימות כיום בתחום הטיפול הפסיכולוגי (בנוסף לטיפול תרופתי במקרים בהם הדבר אפשרי^[3]). הגישה הותיקה יותר היא תוכנית 12 הצעדים המוכרת בין היתר בשם "אלכוהוליסטים אנונימיים"^[4], שפותחה לפני כשמונים וחמש שנים על ידי שני אלכוהוליסטים והיא אינה מבוססת מדעית, והגישה השניה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, מוכרת בראשי התיבות שלה CBT, וכיום היא כוללת מספר שיטות ובהן בין היתר טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) וטיפול בקבלה ומחויבות (ACT). באופן תמציתי ביותר ובהסתכנות בהפשטת יתר, ניתן להציג את הפיתרונות של שתי גישות אלו כך: תוכנית 12 הצעדים טוענת שהאדם המכור הוא חסר אונים ללא יכולת להפסיק בעצמו את ההתמכרות, והפיתרון הוא באימוץ דרך חיים רוחנית^[5] ופנייה לעזרתו של אלוקים, ואילו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס על כך שהאדם יכול לשנות את מצבו וזאת על ידי שינוי המחשבות אותן הוא חושב והאמונות בהן הוא מחזיק ושינוי ההתנהגות שלו^[6].

הדילמה של המכור

אחת השאלות המרכזיות שהמכור מתמודד איתן היא שאלת ההגדרה העצמית, ואין מדובר כאן בשאלה צדדית אלא בשאלה מרכזית ביותר, כיון שהיא יכולה לשנות את דרך ההתמודדות כולה. המכור שניסה להפסיק את ההתנהגות ההרסנית שלו פעם אחר פעם אך ללא הצלחה, שואל את עצמו כיצד עליו לראות את עצמו: האם הגיע הזמן להפסיק להתכחש למצבו^[7], להודות בחולשתו, ובאופן פרדוקסלי דוקא על ידי כך להצליח סוף סוף להיגמל, או שמא הודאה בחולשה היא דבר מסוכן שיוביל לכישלון, ועליו להמשיך להאמין ביכולתו לנצח, למרות כל כשלונותיו עד כה?

בשאלה זו חלוקות שתי הגישות והן רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. תוכנית 12 הצעדים מבוססת על ההודאה בחוסר אונים, על הכניעה, על ההכרה של המכור בכך שהוא מכור, ואילו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס על כך שהאדם יכול לשנות ולהשתנות, ועל כך שאסור לאדם להאמין למחשבות שליליות מסוג זה.

לא לחינם הצעד הראשון בתוכנית 12 הצעדים אומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול ההתמכרות", כיון שבלי הודאה בחוסר אונים – אין אפשרות להתקדם בתוכנית. כל הצעדים הבאים מבוססים על אותה הפנמה של חוסר האונים, והקבוצות של התוכנית מוכרות בעולם בכך שכל משתתף מציג את עצמו ומזדהה "שלום קוראים לי פלוני ואני מכור^[8]", וזאת כדי שהמכור יזכור ויפנים היטב את חוסר האונים שלו, ואף יודה בכך בפני אחרים – שותפיו להתמכרות ולדרך ההחלמה. החשיבות של ההודאה בחוסר האונים הוא מכיון שהפיתרון של תוכנית הצעדים מבוסס על כך שהמכור מפסיק להתכחש לבעיה שלו, מודה שאין לו יכולת לפתור אותה בעצמו, ואז מוכן לפנות לאלוקים כדי שיעזור לו היכן שהוא נכשל.

לעומת זאת בתוכניות המבוססות על CBT, ישנה התנגדות עזה לכך שהאדם יגדיר את עצמו כמכור ויאמר לעצמו שהוא לא מסוגל להתמודד עם הבעיה שלו, בטענה כי אמירות שכאלו פוגעות בסיכויי ההצלחה שלו. כך למשל במדריך של תוכנית SMART^[9] (שהיא תוכנית לטיפול בהתמכרויות בגישת CBT) נכתב: "ייתכן שאמרו לך 'אתה אלכוהוליסט'; 'אתה חלש'; 'אתה שונה מאנשים אחרים'; מה שהביא אותך לחשוב 'לעולם לא אצליח להביס את זה אז לפחות אלך (לשתות, להמר, לעשן וכן הלאה), כי לעולם לא אהיה רגיל, אז למה לטרוח?'. אתה מרגיש לכוד ללא תקווה, וחוסר תקווה מתדלק את ההתמכרות". תוכנית זו שוללת את התפיסה של המכור כחסר אונים, וטוענת כי על המכור להפנים כי הוא בהחלט מסוגל להצליח בהתמודדות.

הפיתרון המבריק של התניא

את ספר התניא לא כתב אדמו"ר הזקן עבור טיפול בבעיות נפשיות^[10] אלא כמדריך ליהודי הרוצה לעבוד את בוראו, אך ההדרכה שהוא מספק יכולה להתאים לכל אדם המתמודד עם הקושי להפסיק התנהגות בעייתית וגם המכור יכול להשתמש בה.

את הדילמה של המכור, מתאר אדמו"ר הזקן בתמציתיות גדולה כבר בשורות הראשונות של ספרו: מצד אחד "אפילו כל העולם כולו אומרים לך 'צדיק אתה' – היה בעיניך כרשע", ומצד שני "אל תהי רשע בפני עצמך", ומיד מבהיר שאין מדובר כאן רק על סתירה בין מקורות בחז"ל, אלא זוהי שאלה פרקטית מאוד כיון ש"אם יהיה בעיניו כרשע – ירע לבבו ויהיה עצב ולא יוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב", אך מצד שני "אם לא ירע לבבו כלל מזה – יכול לבוא לידי קלות חס ושלום".

אדמו"ר הזקן מביט אל תוך נבכי הנפש של האדם המתמודד עם קושי להפסיק התנהגות הרסנית, ומבין היטב את ההתחבטות שלו, כשמצד אחד הוא שומע את הטענה שהגיע הזמן להודות בבעיה ו"אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כרשע", כיון שאם לא אז הוא לא ייקח את הנושא ברצינות, וכאשר "לא ירע לבבו כלל מזה" אזי "יבוא לידי קלות חס ושלום", והתוצאה תהיה שהוא לא יתמיד בתהליך הגמילה אלא יחזור לסורו (כפי שטוענת תוכנית 12 הצעדים). אך מאידך הוא שומע את הטענה ההפוכה של הקול המפציר באדם "אל תהי רשע בפני עצמך", כיון שאם הוא יחשוב על עצמו כרשע, אזי "ירע לבבו ויהיה עצב", והתוצאה תהיה שהוא יחזור לסורו (כפי שטוענת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית).

לשתי הגישות יש טענות טובות, ונראה שכל הדרכים מובילות לדרך ללא מוצא.

כאן ממציא אדמו"ר הזקן דרך שלישית – וטוען שאל לו לאדם לראות את עצמו כצדיק, אך גם לא לחשוב שהוא רשע, ובמקום זה עליו לשאוף להיות בינוני. כששומע זאת המכור, הוא מבין לתומו שבינוני הכוונה חצי הצלחות וחצי כשלונות, ומיד קופץ בחוסר הבנה: "האם המטרה היא להגיע למצב של ניצחון רק בחצי מההתמודדויות מול ההתמכרות? והאם לאדם שנכשל בחצי מהפעמים אפשר לקרוא בינוני? הרי זהו מכור חסר תקנה!", מרגיע אותו אדמו"ר הזקן ומסביר שחלילה לא לכך היתה כוונתו. הבינוני הוא המכור שלעולם לא "נופל" אלא מצליח תמיד בהתמודדות מול הדחפים והרצונות שלו לחזור להתמכרות פעילה. כששומע זאת המכור הוא עדיין לא מצליח להבין, ושואל: "אם כן, כיצד ניתן לקרוא לו 'בינוני'? הרי אין אדם זה מכור כלל!". ועל כך מסביר לו שוב אדמו"ר הזקן כי אכן במעשיו אין הוא מכור כלל, אך מהותו לא השתנתה, ואם הוא יפסיק לעמוד על המשמר, הוא יחזור מיד להתנהגות של מכור.

אם כך, הבינוני הוא מעין יצור כלאיים, שילוב בין הטענות של שתי הגישות ההפכיות, אך כזה ששתיהן יכולות להסכים לגביו. תוכנית 12 הצעדים אף היא מסכימה כי המכור יכול וצריך להגיע למצב בו הוא אף פעם לא נכנע להתמכרות שלו. אם כן מדוע היא מתעקשת להמשיך לקרוא לאדם שנקי שנים ארוכות בשם "מכור"? הסיבה לכך היא כיון שהמהות של האדם לא השתנתה, למרות שבמעשיו הוא כמובן איננו מכור כלל. גם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מסכים ששנות נקיון ארוכות אינן מעידות בהכרח על כך שהאדם שינה את מהותו. אם כן מדוע ההתעקשות לומר שהאדם איננו מכור? כיון שההתמקדות היא במעשיו של האדם, ולפיהם הוא נשפט.

לכן מקדיש אדמו"ר הזקן את הפרקים הראשונים בספרו להסברת מבנה הנפש^[11] והחלוקה בין בחינות הנפש (חכמה, בינה ודעת ושבעת המדות) לבין הלבושים שלה (מחשבה, דיבור ומעשה). רק לאחר ההבנה המעמיקה הזאת, ניתן להבין מהו הבינוני, ורק כעת יכול המכור להבין את הדרך הישרה עבור עצמו. מחד "אל תהי רשע בפני עצמך" – כיון שאם הוא לא פועל ומתנהג כמכור, אזי אל לו לכנות את עצמו בשם "מכור", "אלכוהוליסט" וכיוצא בזה, שהרי הסתכלות שלילית שכזאת עלולה לגרום לכך ש"ירע לבבו ויהיה עצב", אך מאידך "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה", אפילו אם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי טוען בתוקף "אתה נקי כבר שנים ואין לך צורך יותר לחשוב על עצמך בצורה שלילית בכלל", עדיין "היה בעיניך כרשע", לא באמת רשע אלא כרשע בכ"ף הדמיון – זהו הבינוני.

אך המכור עדיין שואל: "האם מכך שאני נקי שנים ארוכות אין שום הוכחה לכך שעברתי שינוי גם במהותי הפנימית?"^[12], ועל כך משיב אדמו"ר הזקן (בפרק י"ג) שאל לו להאמין לקול הטוען "צדיק אתה", כיון שמהותו לא השתנתה, ואדרבה ייתכן שבזמן שלא פעל כמכור, ההתמכרות שלו אפילו התחזקה^[13].

עד מתי?!

כאשר המכור מבין את ההבדל בין ההתנהגות שלו לבין המהות שלו, הוא יכול להתמודד גם עם שאלה אחרת שמטרידה אותו: "עד מתי נגזרה עליי ההתמודדות הזאת?", או במילים אחרות: "האם יבוא יום שאוכל לשים את כל סיפור ההתמכרות הזאת מאחוריי?". תוכנית 12 הצעדים טוענת בפשטות "פעם מכור – תמיד מכור", ובספר "אלכוהוליסטים אנונימיים" מוקדשים פרקים שלמים לתמוך בטענה הזאת, לפיה המכור, גם אם נקי שנים ארוכות, נשאר מכור לנצח^[14]. לעומתם הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית טוענת שאכן ניתן לצאת מההתמכרות^[15] ושאסור לאדם לומר לעצמו את ההיפך, מכיון שעצם המחשבה הזאת היא בעייתית, ואם המכור משוכנע שהוא ייאלץ להתמודד כל חייו, הדבר ירפה את ידיו והוא יתייאש אפילו לנסות.

גם כאן הולך אדמו"ר הזקן בדרך המלך וטוען כי הבינוני הוא אמנם מצב לכל החיים^[16], אך חלילה שהדבר יביא את האדם לנמיכות הרוח, אלא להיפך – עליו לשמוח כי הוא מבין שלכך נברא וכל פעם שהוא מסרב להיכנע בפני הדחפים שלו, הוא גורם נחת ליוצרו. וכמה נפלאו דבריו כשכתב (בפרק כ"ז) "ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו". ואם לא די בכך, מסביר אדמו"ר הזקן כי יש שני סוגים של נחת לבורא, ודוקא מי שמתמודד ומצליח, הוא זה שגורם את הנחת מהסוג הנעלה, יותר ממי שהצלחתו היא מכיון שאין הוא עומד בהתמודדות כלל^[17]. נכון, "פעם מכור – תמיד מכור", אך זהו רק במהות הנפש, אבל בהתנהגות אין הבדל בינו לבין מי שאינו מכור כלל, כיון שהוא לעולם לא נכנע מול ההתמכרות שלו.

כך גם כאשר עוברת תקופה בה המכור לא משתמש בהתמכרות שלו, ופתאום הוא מרגיש דחף חזק לחזור ולהתנהג כמכור, והוא לא מבין מה לא בסדר איתו, מרגיע אותו אדמו"ר הזקן כשהוא מציג תמונה מפורטת שבה מצד אחד ההתמודדות עצמה היא טבעית  ומצד שני ההצלחה בהתמודדות היא טבעית לא פחות. מצד זה שמהות האדם לא השתנתה, הרי אך טבעי הוא שיש לו רצון לחזור להתנהג כמכור, והגיוני שמפעם לפעם הלב ממשיך לחמוד, והרהורים עולים למוח. ומצד שני מכיון שהוא שולט על לבושי הנפש – הדבר לא מגיע לתכנון כיצד להוציא את הדבר אל הפועל, ובודאי שהוא לא פועל לפי אותו רצון.

הדילמה השניה: מוח שליט או דרך חיים רוחנית?

אחרי שהבנו לאן מועדות פניו של המכור – אל מדריגת הבינוני, ש"היא מדת כל האדם ואחריה כל אדם ימשוך", אנו עומדים בפני שאלה חשובה לא פחות: כיצד מגיעים לכך? גם כאן חלוקות שתי הגישות ומציגות דרכים שונות, שלא לומר הפוכות לגמרי. תוכנית 12 הצעדים טוענת שהדרך לכך היא באמצעות אימוץ של דרך חיים רוחנית שכוללת חשבון נפש נוקב (בין אדם לעצמו), בקשת סליחה מאחרים (בין אדם לזולת), ושיפור הקשר עם אלוקים (בין אדם למקום)^[18]. כמו כן טוענת התכנית ש"ידע הוא לא כח – גם לא הידע הנכון", ולכן אל לאדם לנסות להשתמש בשכלו במאבק מול ההתמכרות אלא עליו לפנות לכוח גדול ממנו – אלוקים, לבקש את עזרתו, ורק הוא יכול להציל אותו^[19]. מאידך טוענת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית שהאדם ניחן בשכל והוא יכול להשתמש בכך כדי לשנות את ההתנהגות שלו ואין צורך ברוחניות או בקשר עם אלוקים כחלק מתהליך החלמה מהתמכרות.

כאשר המכור נדרש לבחור בין הגישות, הוא עומד נבוך. בשתי הגישות הוא מוצא רעיונות שאליהם הוא מתחבר, ביחד עם רעיונות הזרים לו: מצד אחד, תוכנית 12 הצעדים טוענת דבר הגיוני, כשהיא מדברת על כך שהפתרון להתמכרות הוא "התעוררות רוחנית", ומסבירה בטוב טעם שכדי להיגמל מהתמכרות יש צורך להתחבר לאלוקים, אך מצד שני אין הוא מוכן לקבל את הגישה שהשכל לא יכול לעזור לו, כיון שהוא יודע ש"מוח שליט על הלב"^[20]. מצד שני הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית אכן מבוססת על כך שהאדם יכול להשתמש בשכלו כדי לשנות את ההתנהגות, אך מאידך הוא לא יכול לקבל את הדחייה של הצורך ברוחניות ובאלוקים^[21], כפי שטוענת גישה זו^[22], והוא גם יודע מנסיונו האישי, שלפעמים, למרות שהוא מנסה בכל כוחו, הוא פשוט חסר אונים מול ההתמכרות שלו.

מזה ומזה אל תנח ידך

אדמו"ר הזקן מציג בספר התניא גישה מהפכנית גם בשאלה זו, והוא אינו רואה כלל סתירה בין שתי הגישות. מצד אחד, ספר התניא מושתת כמובן על הגישה הרוחנית (כפי שטוענת גישת 12 הצעדים), וכולל בראש ובראשונה את הקשר עם אלוקים, לצד עריכת חשבון נפש (בפרק כ"ו) ואהבת הזולת (בפרק ל"ב). מאידך אדמו"ר הזקן מבסס את ספרו על העיקרון היסודי לפיו על האדם להשתמש בשכלו כדי לשנות את התנהגותו ועומד על כך שוב ושוב (בפרק י"ב) ש"המוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו" ולכן האדם יכול "להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאות משאלות לבו", וכן (בפרק י"ג) ש"ה' נתן שליטה וממשלה למוח על הלב" (כפי שטוענת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית^[23]). לכן הפיתרון שמציע התניא כולל התעוררות רוחנית מחד, וניצחון השכל על תאוות הלב מאידך.

ומה באשר לשאלה האם האדם יכול לנצח את ההתמכרות שלו בכוח שכלו או שהוא חסר אונים וצריך את עזרת אלוקים? גם כאן לא רואה אדמו"ר הזקן כלל סתירה בין שתי הטענות, ולמרות שהוא מבסס את ספרו על העיקרון של "מוח שליט על הלב", הוא מסביר (בפרק י"ב) שמכיון שאין לבינוני שליטה על מהות נפשו, והמצב הוא של כוחות שקולים בין הרצון הבריא לבין הרצון ההרסני ("זה וזה שופטן"), הרי העובדה שהוא מצליח לנצח ולהשליט את המוח על הלב, איננה בגלל כוחו ועוצם ידו אלא דוקא בגלל עזרתו של אלוקים, ועל כך מביא אדמו"ר הזקן את מארז"ל "אלמלא הקב"ה עוזרו – אין יכול לו". במילים אחרות: ברור שהאדם יכול לנצח, אך תמיד יהיה זה רק בגלל עזרת אלוקים, ולולא עזרה זו – הוא אכן לא יכול לנצח…

האדמו"ר הזקן מקדיש חלקים נרחבים בספרו להסביר כיצד השכל שולט על המידות, ונכנס לפרטים של הסברים כיצד על האדם להשתמש בשכלו כדי לנצח את יצרו^[24], אך האם ישנה הבטחה כי עבודה זו תספיק תמיד, וכי האדם יכול לסמוך על כוחו ועוצם ידו שאם יתמיד הוא יצליח לנצח את ההתמכרות שלו, כפי שטוענת הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית? על כך עונה אדמו"ר הזקן שלא ולא! ומסביר (בפרק כ"ח) שאם האדם כבר ניסה להשליט את השכל על הרגש בכל דרך אפשרית וגם ניסה את העצה הידועה של היסח הדעת^[25] ולמרות זאת הוא נמצא במצב בו "יקשה לו להסירם מדעתו מפני שטורדים דעתו מאוד בחזקה", אזי לא נותר לו לעשות דבר אלא "ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבו לרחם עליו ברחמיו המרובים כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו, וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו יתברך להציל ממים הזדונים ולמענו יעשה כי חלק ה' ממש עמו".

הנה כי כן, גם כאן עומד אדמו"ר הזקן ומראה למכור את הדרך הנכונה: ראשית על המכור לאמץ דרך חיים רוחנית וכן להשתמש בשכלו אשר חנן אותו אלוקים, להשליט את המוח על הלב ולהשתמש בכל דרך כדי לא ליפול בפיתוי, וביחד עם זאת עליו לדעת שלמרות כל מאמציו, אין הוא יכול לנצח בלי עזרתו של אלוקים, ולכן עליו לפנות אליו ולבקש את עזרתו, כרחם אב על בנים.

*

ניתן לסכם ולומר שהאדמו"ר הזקן הקדים את הגישות המודרניות ביותר לטיפול נפשי בהתמכרויות, והוא מציג דרך ברורה יותר ומוצלחת יותר מכל גישה בפני עצמה. את גישתו המהפכנית והמבריקה, מציג אדמו"ר הזקן בבהירות רבה בספר התניא, הספר המשמש כמורה דרך ומצפן לאדם המחפש את דרכו בעולם.

נספח: התמכרות בתורת החסידות

האם בתורת החסידות ישנה התייחסות להתמכרות בכלל, ולדרך הטיפול בהתמכרות בפרט? ואם לא – האם ייתכן הדבר שישנה תופעה נפשית שאין לה התייחסות בתורת החסידות? בשורות הבאות ננסה לתת תשובה (ולו חלקית) לשאלות אלו.

השימוש בסמים או באלכוהול כדי ליצור שינוי מצב הרוח היא כמובן תופעה עתיקה, ומוכרת לנו מאז יצא נח מהתיבה, וכבר במדרש תנחומא מופיע סיפור שנראה כנכתב על אלכוהוליסט^[26]. מאידך התמכרות כתופעה נרחבת, כהפרעה נפשית הפוגעת באחוזים ניכרים של האוכלוסיה^[27] היא דבר חדש יחסית, שהתפתח בעקבות השפע שנוצר בחברה המערבית במאות השנים האחרונות.

למרות ש"לא ראינו – אינה ראיה", אך בחיפושים בספרי מפתחות ומאגרי מידע, כמעט לא נמצאו התייחסות בתורת החסידות לנושא התמכרות ובכלל לנושא השימוש בסמים ובאלכוהול.

בתורת הרבי ישנן התייחסויות בודדות ביותר לנושא של שימוש בסמים או התמכרות לסמים, אך ללא התייחסות לדרך הטיפול:

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) מספר^[28]: הרבי שוחח עמי במהלך יחידות על סמים שונים שאנשים מתמכרים להם, והרבי התבטא כך: "כל מה שאנו עובדים בעולם הזה נועד לשעבד את האדם רק לדבר אחד, לעבודתו את קונו, וכאן מוסיפים לו עוד שעבוד שישתעבד לו?!"

וכן שמעתי מר' שלמה אייבס מנתניה, שאביו שאל את הרבי ביחידות מדוע אסור להשתמש בסמים אך לעומת זאת חסידים נוהגים לשתות אלכוהול בהתוועדויות, והרבי השיב שהסמים גורמים לאדם לתנועה של כניסה לתוך עצמו, ואילו אלכוהול גורם לאדם תנועה של יציאה אל הזולת^[29].

המכתב היחיד שמצאתי בו מתייחס הרבי לסמים הוא בנוגע לשאלה על שימוש בסם LSD כתמריץ מיסטי, אך זהו סם שאינו ממכר וממילא המענה לא עוסק בהתמכרויות^[30].

בנוגע לאלכוהול ישנו מכתב של הרבי^[31] שככל הנראה נכתב למכור לטיפה המרה, ובו גם הוראות לטיפול, אך ללא התייחסות לדרך טיפול נפשית, אלא רק שלוש הדרכות שלכאורה מתאימות לגישה ההתנהגותית: א. לא להחזיק סכומי כסף בכיס. ב. להתחבר עם בעלי השפעה טובה עליו. ג. לקחת תרופות שיורידו את הרצון לשתיית אלכוהול^[32] ולדעת תניא ומשניות בעל פה.

מה ניתן ללמוד מכך? מחד ניתן לטעון שהעובדה שאין התייחסות להתמכרויות היא הוכחה לכך שתורת החסידות לא מכירה בהתמכרות כהפרעה נפשית, ולמעשה התמכרות הוא פשוט הרגל חזק או אפילו "הרגל הנעשה טבע שני"^[33]. מאידך, ניתן להסביר שמכיון שהתמכרות (ולכל הפחות הפיכתה לתופעה נפוצה) היא דבר חדש יחסית, אזי זאת הסיבה לכך שאין כלפיה התייחסות.

הרבי התייחס לשאלה דומה, האם יכול להיות נושא שאין עליו התייחסות בתורה, בהקשר לכך שהגיעו לירח ונוצרו מכך שאלות רבות בהלכה. הרבי קובע שהדבר אפשרי וישנם נושאים ש"בהלכה המפורשת לא מדובר על ענינים אלו, משום שבזמנם לא היו ענינים אלו כלל. החל מזמן המשנה, ואפילו לא בזמן הגמרא, אפילו לא בזמן הגאונים, ואפילו לא בזמן "הראשונים כמלאכים". וממילא מובן שבכל הספרים שנכתבו בזמנים ההם לא נמצא כלל שקלא וטריא והלכות בנוגע לענינים כאלה, ודוקא עתה בדור האחרון נתחדשו ענינים חדשים ב"הליכות עולם", שכתוצאה מזה נתווספו "הלכות" רבות בתורה."^[34]

בדומה לכך מתייחס הרבי בנוגע לרפואת הגוף, בקשר למחלת הסרטן והטיפולים בה: "מחלה זו לא היתה מצויה כל כך כמו היום, ולכן לא חיפשו אז רפואה למחלה זו. ובעיקר, מלמעלה לא זימנו את הרפואה לכך. מאידך, בשנים האחרונות שמחלה זו נתרבתה… הקדים הקב"ה רפואה למכה והזמין רפואה לכך"^[35].

הערות שוליים

^[1] נתונים שפורסמו בסוף שנת 2019.

^[2] ראה מאמר על הסימפטומים, הדרכים לאבחון ואפשרויות הטיפול.

^[3] וראה מכתב הרבי "כיון שכמה רופאים יודעים תרופות בכדי להתחזק ולהתגבר על הרצון, הנוטה למשקאות חריפים כיו"ב ובמשך הזמן לבטלו כלה, ישאל אותם וימלא ההוראות שלהם." אגרות קודש חכ"ב, ע' קי. כיום משתמשים בתרופה בשם אנטביוז – Antabuse הגורמת להקאה עזה לאחר צריכת אלהוכול, כדי למנוע חזרה לשתיה (ראה מידע על התרופה בויקיפדיה).

^[4] לא ניכנס כאן לענין התאמת התוכנית ליהדות, ורק נציין לספרו של הרב שת טאוב God of Our Understanding, בו מסביר כיצד התוכנית היא למעשה רעיונות המופיעים ביהדות ותורת החסידות וכן לספרו של הרב ד"ר אברהם טווערסקי Self-improvement? I'm Jewish! באותו נושא, ומאידך לתשובה שפירסם הרב יוסף ישעי' ברוין הטוען כי התוכנית אינה עולה בקנה אחד עם היהדות.

^[5] היטיב לתאר זאת הפסיכולוג הנודע ד"ר קארל יונג, במכתבו לביל וילסון – שותף מייסד של ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים, כשכתב כי עבור המכור "התשוקה שלו לאלכוהול הייתה המקבילה, ברמה נמוכה, של הצמא הרוחני של קיומנו לשלמות, שבאה לידי ביטוי בשפה של ימי הביניים: האיחוד עם א-לוהים. כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך א-לוהים". ומסיים את מכתבו "אלכוהול בלטינית זה Spirus מאותו שורש של המילה רוחניות – Spirit ולכן הנוסחא המנצחת היא 'spiritus contra spiritum'".

^[6] מחקר אורך שבדק והשווה את אחוזי ההצלחה של שתי הגישות (בהשוואה של תוכנית 12 הצעדים לשלוש תוכניות המבוססות על CBT) טוען כי באופן כללי תוכנית הצעדים הציגה אחוזי הצלחה גבוהים יותר, אך מעלה את ההשערה שהדבר נעוץ בכך שמכורים המצטרפים לתוכנית זו הם בעלי רצון חזק יותר להיגמל, לעומת מכורים המצטרפים לתוכניות האחרות.

^[7] לא לחינם יש הקוראים להתמכרות "מחלה של הכחשה", כיון שאחד המאפיינים הבולטים של מכורים הוא הסירוב להודות בבעייתם, ולכן ישנה חשיבות גדולה כל כך להביא את המכור למצב בו הוא מפסיק להתכחש כדי להתחיל את תהליך הגמילה (ראה מחקר בנושא השלבים בדרך להחלמה מהתמכרות).

^[8] מעניין לציין שבעברית המילה "מכור" לפי המילון יש לה שני פירושים: א. שמכרו אותו, שמישהו קנה אותו, שעבר לרשותו של הקונה. ב. שיש לו תלות חזקה מאוד, גופנית או נפשית, בחומר כלשהו (תרופה, סם, אלכוהול, סיגריות) וקשה לו מאוד להיגמל מהם. במילים אחרות – המכור נמכר לרשותו של החומר או ההתנהגות אליהם הוא מכור, וכעת הוא משועבד אליהם. גם שורש המילה האנגלית Addict הוא מלטינית, ופירושה הוא עבד שנמכר לאדונו בגלל חוב שלא הצליח לשלם. אם כן, עצם השימוש במושג "מכור", משמעותו חוסר אונים, ולכן אין הוא מקובל על כולם.

^[9] תוכנית מפורסמת לגמילה מהתמכרות, שראשי התיבות שלה הן Self-Management and Recovery Training.

^[10] ממילא ברור שאין הכוונה לכך שאדם הסובל מהפרעה נפשית (התמכרות) ישתמש בספר התניא כתחליף לטיפול נפשי הכולל תכנית מסודרת, תמיכה חברתית ועוד. יחד עם זאת, ניתן להשתמש בהבא לקמן בתור הדרכה כיצד למקסם את תוכניות הטיפול השונות וכן בתור הצעה כיצד ליישם את הרעיונות של ספר התניא, כדי ליצור מודל מעודכן של טיפול בהתמכרויות, שאינו סובל מהחסרונות של הגישות הקיימות, אלא משלב את היתרונות שלהם באופן מיטבי.

^[11] ולהעיר מדברי הרמב"ם בהקדמה הראשונה בשמונה פרקים "וכמו שהרופא אשר ירפא הגופות, צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו בכללו, וחלקי הגוף מה הם… כן אשר ירפא הנפש וירצה לתקן המדות, צריך שידע נפש האדם בכללה ובחלקיה."

^[12] שאלה זו שואלים גם חסידי הגישה הנוירולוגית (המסבירים תופעות נפשיות במונחים של שינויים ביו-כימיים במוח), והמחקר עדיין לא השיג תוצאות חד משמעיות לשאלה האם התמכרות גורמת ליצירת שינוי בלתי הפיך במוח, או שאחרי תקופה של ניקיון המוח מחלים. ישנן ראיות לכך שלפחות אצל חלק מהמכורים, המוח לא מחלים גם אחרי שנים של חוסר שימוש בסמים. (ראה מחקר על ירידה בכמות קולטני הנוירוטרנסמיטר דופמין בעקבות שימוש בסמים). תוצאות אלו הן במילים אחרות תמיכה בטענה שההתנהגות יכולה להשתנות אבל המהות לא.

^[13] בדומה לכך ידוע שאם מכור חוזר לסורו אחרי שנים של גמילה ומפוכחות, יש בדרך כלל החמרה במצב, גם לעומת מה שהיה לפני התחלת תהליך הגמילה, כיון שגם בזמן בו המכור לא היה פעיל בהתנהגות הכפייתית שלו, ההתמכרות למעשה המשיכה להתפתח "ברקע" (ראה מאמר בנושא באתר המרכז הארצי להתמכרויות).

^[14] כך בפרק "עוד על אלכהוליזם" נכתב: "אנו יודעים שלעולם לא יוכל אף אלכוהוליסט לקבל בחזרה את השליטה בשתיה . . אנחנו כמו אנשים שאבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה."

^[15] מודל מפורסם בשימוש בתוכניות המבוססות על CBT הוא מודל "שלבי השינוי", (Prochaska, DiClemente and Norcross, 1993), ולפיו החלמה איננה תהליך לינארי אלא תהליך ספירלי שבמהלכו יש התקדמויות ונסיגות, אבל לבסוף יש יציאה מההתמכרות (אם כי, גם לפי מודל זה, ישנו חשש של חזרה להתמכרות, גם לאחר היציאה ממנה).

^[16] בתחילת התניא אדמו"ר הזקן מביא את טענת איוב "רבונו של עולם – בראת רשעים", והרבי מדייק (בהערות על התניא) מכך שחבריו לא ענו לו שהוא טועה, מוכח שאכן הקב"ה בורא רשעים, אלא שאין הכוונה רשעים ממש, אלא שיגיע אליהם כל חייהם כמעשה הרשעים, והם יצליחו לעמוד בניסיון. גישה זו יכולה לענות גם על השאלה האם יש אנשים שנולדו מכורים, ואם התשובה חיובית – כיצד אין זה בסתירה לבחירה חופשית? כיון שאכן הקב"ה ברא (או הביא אדם למצב בו הוא) מכור, אך אין הכוונה שניטל ממנו חופש הבחירה במעשה, אלא שכל ימיו יגיעו אליו כמעשה המכורים מבחינת רצון הלב, אבל הוא יצליח לשלוט בכך ולא יבוא לידי מעשה.

^[17] היפך דעת הפילוסופים שהביא הרמב"ם בפרק ו' משמונה פרקים, שטענו שנעלה יותר מי שלא נמשך כלל אל המידות הרעות, יותר ממי שנמשך אליהם וכובש את יצרו.

^[18] צעדים ארבע עד שבע עוסקים בחשבון נפש אישי, צעדים שמונה ותשע עוסקים ביישור ההדורים עם אנשים אחרים וצעדים שלוש, עשר ואחד עשרה עוסקים בשיפור הקשר עם אלוקים (ראה רשימת הצעדים בויקיפדיה).

^[19] כך בספר אלכוהוליסטים אנונימיים בפרק "עוד על אלכוהוליזם" נכתב: "אין לאלכוהוליסט הגנה נפשית . . חוץ מבכמה מקרים נדירים אין האדם עצמו – ולא אף אחד אחר – יכולים לספק הגנה כזו. ההגנה שלו צריכה לבוא מהכוח העליון."

^[20] כך למשל הטיפול הראשון המבוסס על CBT, פותח בשנות החמישים של המאה הקודמת על ידי ד"ר אלברט אליס וידוע בראשי התיבות REBT, ראשי תיבות (Rational Emotive Behavior Therapy) שטוען כי המחשבות שלנו (Rational) משפיעים על הרגשות שלנו (Emotive) שמשפיעים על ההתנהגות שלנו (Behavior), שזהו למעשה רעיון בסיסי ביותר בספר התניא (פרק ג'): המדות הן תולדות של המוחין, והתעוררות המדות מביאות את האדם אל המעשה.

^[21] ולהעיר ממה שכותב הרבי: "ובפרט מאז שפרופסור אחד מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר (היפך שיטת מייסד טפול זה – הידוע) הרי האמונה בה' נטיה דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכו' וכו' הרי זה מדברים הכי יעילים לרפואה  וכו'". (אגרות קודש חכ"ב ע' רכז).

^[22] כך למשל בתוכנית SMART טוענים כי: "אנו מאמינים שהכוח לשינוי התנהגות התמכרותית נמצא בתוך כל אחד ואיננו תלוי בכך שהאדם יעבור התעוררות רוחנית. השימוש בדת או רוחניות הוא החלטה אישית ואיננו חלק מהתוכנית שלנו" (ציטוט מתוך המדריך לתוכנית). בנוסף לכך, הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית כולה, מבוססת על ההנחה ש"מותר האדם מן הבהמה – אין", כפשוטו, ולכן רעיונות רבים נלמדו ממחקרים על כלבים (התניה פבלובית), יונים ועכברי מעבדה.

^[23] בפועל מציג אדמו"ר הזקן הדרכה המבוססת כולה על טהרת הגישה הקוגניטיבית, אך ללא התייחסות לגישה ההתנהגותית. ולהעיר ממכתב הרבי שהובא לעיל שבו כל העצות הן רק בגישה התנהגותית, וללא התייחסות לגישה הקוגניטיבית.

^[24] לאורך הספר כולו מסביר האדמו"ר הזקן כי האדם יכול להשליט את השכל שבמוחו על התאוות שבלבו, ומצביע על דרכים רבות אותן ניתן להשוות לכלים מתחום הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. כך לדוגמה הטיפול הקוגניטיבי מציע לאדם לערוך רשימה של הדברים החשובים בחייו, ולאחר מכן לראות כיצד הם מתנגשים עם ההתמכרות שלו, ועל ידי שהוא יבין את גודל הנזק שהוא גורם למה שחשוב לו באמת, הוא יפסיק זאת. בדומה לכך אומר אדמו"ר הזקן (בפרק י"ד) כי "גם בשעה שהלב חומד ומתאווה" הוא יכול לסרב לכך, "באמרו לליבו" שהוא לא רוצה לפגוע במה שחשוב לו באמת שזה הקשר שלו עם הקב"ה. תרגיל נוסף שישנו בטיפול מסוג זה הוא מיפוי של התועלת והעלות של ההתמכרות בחלוקה לפי רווח לטווח קצר לעומת רווח לטווח ארוך, ובדומה לכך אומר אדמו"ר הזקן כי אחת הדרכים של האדם "למשול ברוח תאותו שבלבו" היא על ידי שהוא מתבונן בתוצאה של התאווה, כמו "אשה חמת מלא צואה כו'". בנוסף, מציע הטיפול הקוגניטיבי לאדם, לבדוק האם האמונות שלו הן אכן אמיתיות או שקריות. כאשר המכור מתמודד עם דחף, הוא מרגיש כאילו ההתמכרות היא הדבר החשוב ביותר בעולם, ולפתע הוא שוכח את כל הנזקים שהיא גורמת לו, ומרגיש כאילו היא תעשה לו רק טוב. מדובר כמובן בשקר, אבל שקר שנראה אמיתי ויש צורך לנפץ אותו. בתניא (בפרקים י"ד וכ"ד) מכנה זאת אדמו"ר הזקן בתור "רוח שטות", המכסה ומעלים על האמת, והוא מסביר כיצד ניתן להעביר רוח שטות זו הטוענת שגם בעת שעובר על רצון ה' הוא נשאר קשור אליו, על ידי שישווה את עצמו לקל שבקלים שיסכים למסור את נפשו כדי לא להיפרד מאלוקות, לעומת הקלות היחסית בה ניתן להתמודד עם התאווה. מעניין שאחד הכלים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא שכאשר עולה הרצון להתנהגות כפייתית, לכנות את הרגש והמחשבה האלו בשם, כמו "האוייב", "הרע" וכיו"ב, ע"ד מה שכתוב בתניא (פרק כ"ט) "דהיינו לרגוז על נפש הבהמית שהיא יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו' ככל השמות שקראו לו חכמינו ז"ל."

^[25] העצה המופיעה מאות ואלפי פעמים במכתביו של הרבי בסדרת אגרות קודש, בעיקר בנוגע לחטא הידוע.

^[26] לחביבות הענין, יובא הסיפור בשלימותו: ההוא תלמידא דהוה חסיד והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא אתו עולמיא ומכין יתיה באבני' ובצרורין וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא, וכשראה בנו החסיד הוא מכלים ושואל את נפשו למות. פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבהכ"נ לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו, כשראה זה החסיד אמר בלבו: אלך לאבא ואביאנו לכאן, ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השכור ושאל לו באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו, אמר לו בנו החסיד: אבא, בשביל זה קראתיך? אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו: בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה! כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש. (מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן יא).

^[27] ראה נתונים באתר המרכז האמריקאי להתמכרויות.

^[28] יחידויות, חלק ב' עמ' 21 (מאת הרב אהרן דב הלפרין).

^[29] ולהעיר מההדרכה המופיעה בקונטרס פוקח עוורים, בו מזהיר אדמו"ר האמצעי את בעל התשובה משתיית אלכוהול, ושלא להשתמש בכך אפילו לקידוש והבדלה.

^[30] ראה באתר חב"ד אינפו.

^[31] אגרות קודש חכ"ב, ע' קי.

^[32] ישנו פולמוס גדול בנוגע להתמכרויות, האם זוהי מחלה או רק ענין של כוח הרצון. לכאורה, מכך שהרבי מדריך לקחת תרופות, אפשר אולי להוכיח שדעתו של הרבי היא שהתמכרות היא מחלה.

^[33] יש הטוענים שהתמכרות זהו המבואר בתניא על "רשעים שאין ליבם ברשותם", אבל לכאורה אין הדבר כן, בפרט בהתמכרויות שאינן כרוכות בשום ענין אסור, כמו אכילה כפייתית או קניות (ואפילו אלכוהול). ובפרט שכפי שעולה ממכתב הרבי לאלכוהוליסט (שהובא בפנים) הרבי מתייחס לבעיה בצורה הדומה לבעיה רפואית, ולא טוען שהפיתרון הוא על ידי תשובה מאהבה (כפי המובא בתניא בנוגע לאלו שאין ליבם ברשותם).

^[34] שיחת ליל ו' דחוה"מ סוכות תשנ"ב, שיחות קודש תשנ"ב ח"א ע' 157 ואילך.

^[35] שיחת י"ג תמוז תשי"ב, וראה גם שיחה לפרשת יתרו בלקו"ש ח"א.