-
הם אנשים שחיו כל חייהם במדינות ערביות ומוסלמיות בידיעה שהם ערבים. ואז, יום אחד נודע להם על שורשיהם היהודיים, והתדהמה שלהם הייתה עצומה. זה בדיוק המקום ש'אגף השורשים' של 'יד לאחים' המתין להם כדי להביא להם את הידע, הכוח והעוצמה לגלות את יהדותם • לכתבה המלאה
מנדי|י״ג בסיון ה׳תש״פסמירה (לשעבר סבארין) היא צעירה יהודית כבת שלושים מהעיר אל ביידא שבלוב. היא נולדה למשפחה שהתרחקה מהיהדות. אב המשפחה שימש כקצין בכיר בצבאו של קדאפי הרודן, שבשלב מסוים אילצו להתאסלם.
למרות הריחוק מחיי תורה ומצוות, שמרו הוריה על סממנים יהודים ככל האפשר. סבה וסבתה של סמירה מצד האם, קיימו אורח חיים דתי והקפידו על שמירת תורה וקיום מצוות. הם התגוררו בפרברי המדינה מפחד המתקפות נגד יהודים.
הסבתא סיפרה כי ההצקות שחוו היו מאז ומתמיד. היא אף סיפרה לבני משפחתה, כי לעתים היו מעלים אותם על משאיות כדי שיהגרו למקום אחר. הסבתא אף איבדה שתי אחיות בגלל יהדותן.
אל לוב הגיעה המשפחה לפני מאות שנים, בשל הצורך בעסקים. אך עם השנים, המצב במדינה הלך והקצין נגד היהודים.
הדור השני, כאמור, כבר התרחק מהיהדות. בנות המשפחה כולן התחתנו עם מוסלמים, חוץ מאימהּ של סמירה שנשאה לאביה, יהודי שכיהן כקצין בצבא קדאפי, אך בהמשך גם הוא אולץ להתאסלם.
סמירה העידה על מנהגים יהודים רבים שהיא זוכרת מחייה בלוב. מנהגים אלו נעשו בהשראת הסבתא שדאגה מאוד לשמר ככל יכולתה את הפן היהודי במשפחה. בכל יום חמישי הייתה המשפחה יוצאת לחווה שמחוץ לכפר, ושוהה שם עד צאת השבת. בשבת עצמה היו מדליקים נרות ושרים שירים.
בני המשפחה עצמם היו מוהלים את הבנים. בנה הקטן של סמירה עצמה נימול בידי קרוב משפחתה בלוב. הם לא אכלו בשר בלי שידעו אם נשחט כראוי או לא. סמירה אף זוכרת את אימה מפרישה חלה.
את החגים היו מציינים במעשים שונים. בזמן החגים אבא שלה היה אוסף אותם מבית הספר באמתלות שונות. היא זוכרת כי בפורים ציירו על הפנים, ביום כיפור הקפידו לצום ולא נעלו נעלי עור. היא גם זוכרת שבסוכות היו יוצאים לטיול ובפסח היו מכינים מצות מסוגים שונים.
מתחת לביתה של הסבתא היה מאגר מים ששימש כמקווה, ואמהּ של סמירה אף לימדה אותה מעט מהלכות הטהרה. כמו כן הזהירה אותה ואת אחיותיה לבל ישחקו עם ילדי השכנים, זאת כדי שלא יגלו להם את דבר יהדותם.
עקב המהומות שהתרחשו במדינה לפני מספר שנים בעקבות נפילת קדאפי, נמלטו סמירה ומשפחתה לאודסה שבאוקראינה, שם נכנסו ילדיה ללמוד במוסדות חינוך נוצריים.
לפני כשלוש שנים נפטרה הסבתא מצד האם, מה שעורר את זיכרונותיה של סמירה והצית בליבה את הניצוץ היהודי. אולם היא כלל לא ידעה שיש יהודים באודסה. רק "במקרה" פגשה במכבסה מקומית תושבת העיר שביקרה בעבר בארץ ישראל וברשותה היה כסף ישראלי. סמירה שוחחה עימה סיפרה לה שיש לה קרובים יהודיים וכן נתנה לה פרטים על הקהילה היהודית בעיר.
סמירה פנתה לאנשי הקהילה, ואלו ביקשו ממנה מסמכים לבירור יהדותה. היא פנתה לאחיותיה בלוב, וביקשה מהן לשלוח לה תעודות של אימה וסבתה. ככל הנראה בגלל קצר תקשורתי ובעיות שפה, היא לא הצליחה לשוחח עם אנשי הקהילה ולהסביר להם את מצבה לאשורו, ולדאבונה נאלצה להמשיך לשלוח את ילדיה למוסדות החינוך הנוצריים.
בהשגחה פרטית מופלאה, שכן שלה סיפר לה, כי ראה עמוד פייסבוק של תורה בשפה הערבית. היא נכנסה פנימה ומשם הגיעה לידי מפעילי המיזם – הלא הם אנשי אגף שורשים בארגון 'יד לאחים'.
"זו הייתה הדרך שסמירה הגיעה אלינו, ולאחר שביררנו את יהדותה, התחלנו לעבוד איתה צעד צעד. בהתחלה עבדנו לחבר אותה לקהילה היהודית המקומית, לימוד הלכות בסיסיות, וכמובן להעביר את הילדים לבית ספר יהודי", מספר ל"בית משיח" מנהל האגף. "כאשר נערמו קשיים שונים, מנהל האגף אף טס במיוחד לאודסה כדי לטפל בכל הדברים. סמירה חוברה לקהילת חב"ד באודסה בניהולו של השליח הרב אברהם וולף.
"לימים חשבנו שיהיה נכון יותר שתעבור לגור בעיר הגדולה קייב, שם יש קמפוס של חב"ד שיכולים לדאוג לה בכל המישורים. סמירה אכן נקלטה שם יפה, וב"ה ילדיה כיום לומדים במוסדות יהודים. היא מתקדמת מאוד ביהדותה ונמצאת במרכז היהודי עם גישה למוסדות וחנויות מזון כשר.
סמירה כיום לא רק שחיה כיהודייה כשרה לכל דבר, אלא לימים הצטרפה לחלק מצוות 'אגף שורשים' ב'יד לאחים'. היא לומדת תורה עם נשים יהודיות–ערביות ברחבי העולם, מתרגמת דברי תורה לערבית ומסייעת בתפעול הרשתות החברתיות.
לאתר נשמות "אבודות"
נדמה כי השורות הבאות הן הפעם הראשונה שבה הציבור הרחב ייחשף למחלקה חדשה ועלומה הפועלת במסגרת ארגון "יד לאחים" להשיב לב נידחים לאביהם שבשמים.
רבים מכירים את הארגון "יד לאחים" משלל הפעולות המבוצעות במסגרתו בשבעים השנים האחרונות. פעולות הארגון הן רבות, כאשר עיקר הדגש בעשור האחרון ניתן על הצלת בנות יהודיות שנישאו לבני מיעוטים וחילוצן למקום מבטחים והשבתן אל חיק עמן ומולדתן.
בכתבה הבאה נסיר את הלוט מעל מחלקה חדשה יחסית, הפועלת מזה כשנה וחצי במסגרת הארגון: 'אגף שורשים' שמה.
את הסיפור בו פתחתי את הכתבה, קיבלתי בתנאי אחד – שלא תיחשף זהותו של מנהל המחלקה כמו גם זהותם של האנשים הנזכרים לאורך הכתבה. כל בקשותיי להגמיש תנאי זה ולדבר בצורה גלויה למצלמה, נענו בסירוב בנימוק של סכנת נפשות, ועם פיקוח נפש, כידוע, לא משחקים…
הסכמנו אפוא לכנות את המרואיין שלנו בשם 'אמיר'. בכינוי זה הוא מרבה להזדהות במערך קשריו המסועפים ברחבי העולם הערבי, היות והשם נפוץ גם בקרב הציבור הערבי.
איך זה בעצם התחיל?
"הכל החל בפעילות הנוכחית אותה מכיר הקהל זה שנים ארוכות: בנות יהודיות שנישאו לבני מיעוטים והגיעו לכפרים ערביים מבלי יכולת לצאת משם למשפחותיהן היהודיות.
רבות מהבנות נשארו בכפרים הערביים וגידלו שם דור שני או שלישי. דורות אלה כמעט נמחקו מעם ישראל, למרות היותם יהודים לכל דבר.
כאן נכנסה לפעולה המחלקה להצלה מטמיעה של 'יד לאחים'. ראשי הארגון הבינו שגם אם לא מתאפשרת הוצאתם של הילדים מהכפרים הערביים, הרי אפשר להביא את היהדות עד לתוככי הערים והכפרים הערביים, כולל העוינים ביותר.
לשם כך בדיוק הוקם 'אגף שורשים'. תפקידו של אגף זה הוא לעסוק ביצירת קשר עם אותם יהודים אובדים, להשיב לב ילדים נידחים לאביהם שבשמים, ולסייע להם לשוב ליהדותם. פעילות האגף זה נעשית בשפה הערבית, לאחר שאותם יהודים נטמעו לגמרי בסביבתם הערבית ואינם דוברים שפה אחרת".
מהיכן אתם מקבלים פניות ובקשות לעזרה?
"מאיפה לא? מאסיה ומאפריקה, לוב, עירק, מצרים, ירדן, תימן, לבנון ושאר מדינות ערב. אנחנו מקבלים פניות גם ממקומות 'קרוב לבית' כמו יהודה ושומרון ורצועת עזה".
ואכן, זמן קצר לאחר הקמת 'אגף שורשים', התרחבה פעילותו גם מעבר לכפרים הערביים בארץ ישראל ובאיזורי יו"ש. אל האגף זורמים פניות מיהודים הנמצאים במדינות ערב, לא מעט בזכות השיעורים הוירטואליים נפתחים כל העת.
כיצד מתנהלת הפעילות?
"הפעילות מול אותם יהודים מתנהלת במגוון דרכים, אך כל זאת רק לאחר אימות עובדת יהדותם של הפונים על ידי שורת מומחים שמלווים את 'יד לאחים' מבחינה בירוקרטית והלכתית".
אמיר, מה בעצם מנחה אתכם בכל הקשור לפעילות המחלקה החדשה?
"המטרה הברורה שלנו היא – 'לא מוותרים על אף יהודי', כאשר הדגש הוא על חיבור ליהדות יהודים דוברי ערבית שלא יודעים על יהדותם'.
עם כמה יהודים אתם עומדים בקשר?
"למחלקה יש שלשה מעגלים" מסביר אמיר בשיחה עם "בית משיח": "המעגל הרחב יותר כולל קשר עם קרוב לאלפיים יהודים, אליהם אנו שולחים כמה מילים לקראת החגים. במעגל הבינוני נמצאים כארבע מאות יהודים שרוצים קשר קרוב יותר; הם חברים בדף הפייסבוק שלנו ונכנסים באופן קבוע לאתר שלנו כדי למצוא חומר יהודי אותנטי ועכשווי. במעגל הפנימי והקרוב ביותר, ישנם היום כששים יהודים שמשתתפים באופן קבוע בשיעורי תורה, או לומדים תורה אחד על אחד. הם מקבלים מאתנו – כל אחד לפי הצורך שלו – ספרות יהודית וכן תשמישי קדושה. למעשה זאת מעין 'משפחה וירטואלית' שבמסגרתה מתחילים אותם יהודים–ערבים להכיר את יהדותם באמצעות שיעורי יהדות וירטואליים.
"בגדול, אנחנו רואים את עצמנו כמו בית חב"ד לאותם יהודים; אנחנו מהווים כתובת שנותנת להם אפשרות להציץ וללמוד על יהדותם. מי שרוצה להרחיב את הידע הזה בצורה יותר מעמיקה, פונה אלינו ומקבל את שהוא דורש".
וזה עובר בשקט?
"תראה, מטבע הדברים, דף הפייסבוק שלנו נתקל מידי פעם גם בנאצות ובגידופים, אבל איננו מתרגשים מכך. לקחנו בחשבון שעבודה בנושא כה רגיש, תוליד קללות ואיומים".
מארג שנטווה בזהירות ובדקדקנות
כשחושבים על המיזם הזה, הוא בעצם מעורר השתאות והתרגשות גם יחד. מדובר למעשה בערבים, חלקם מוסלמים, לכל דבר, שרק נשמתם הנצחית היא יהודית. חלקם אפילו לא ידעו על שורשיהם היהודים, וחיו כל חייהם כערבים לכל דבר, וכך קיוו להמשיך לגדל את ילדיהם.
יום אחד נחתה על אותם אנשים 'הפצצה' שהם למעשה יהודים. כל מקרה ודרך הגילוי שלו. מדובר בתגלית מרעישה, שעבור חלקם היא בהחלט מזעזעת ודורשת שינוי מחשבה. מדובר באתגר לא קל. בדיוק עבורם נמצאים אנשי 'אגף השורשים' של 'יד לאחים', כדי לסייע להם ולהוות עבורם כתובת דיסקרטית, רגישה ומבינה.
איך זה מתבצע?
"קודם כל אנו עוסקים באיסוף מידע ובאיתור האנשים בשטח בשיטות שאי אפשר להרחיב עליהן. אנחנו בהחלט נעזרים גם ברשתות החברתיות בשפה הערבית.
"לאחר שיצרנו קשר עם אדם כזה או אחר, אנחנו מתחילים לאמת את היהדות שלו בדרכים שונות. ישנם אנשים שפונים כדי שנעזור להם לקבל אזרחות או כדי להגיע לארץ ישראל, ואחרי עבודה של זיהוי ואימות נתונים, אנו מגלים שהם לא יהודים ואז שעות עבודה רבות יורדות לטמיון".
איך באמת מצליחים לאמת את שורשיו היהודים של מוסלמי שטוען שאם–סבתו, למשל, הייתה יהודיה?
"ראשית אנו שומעים את סיפורו המלא, מבקשים ממנו את כל המסמכים וההוכחות שיש ברשותו. אנו גם מבקשים שמות של כל בני המשפחה, אמא וסבתא, שמות יהודים, קרובי משפחה שיש בארץ ישראל (אם יש), כתובות בארץ ישראל ובחו"ל. כך אנו בונים סוג של אילן יוחסין כדי לקבל את התמונה המלאה. יש לנו עצי משפחה ענקיים שבנינו בעצמנו ומנסים לעשות השוואה. כמו כן יש לנו קשרים במקומות רגישים, שם אנחנו מאמתים זהויות. כמעט תמיד אנחנו מצליחים לאמת בסופה של מלאכה, אם הפונה הוא יהודי או לא.
"אחרי האימות, אנו פועלים בשני מישורים: במישור הרוחני אנו שולחים לו דרך הרשת המקוונת שיעורי תורה בשפה הערבית; לומדים אתו פעמיים בשבוע באמצעות הטלפון, ולפני שבת שולחים לו טקסט קצר על פרשת שבוע.
"במידת האפשר אם אנו מזהים התקדמות רצינית, אנו שולחים תשמישי קדושה, טלית, תפילין, כיפה, מזוזות וספרי קודש שתרגמנו לערבית. אני לא יכול לספר יותר מידי, רק זאת אוכל לגלות – כי ממש עכשיו הוצאנו משלוח כזה לעירק.
"בהתאם לתקופות השנה אנו משתדלים לשלוח גם מוצרים לחגים: מצות בפסח, ארבעת המינים בסוכות, חנוכייה בחנוכה וכו'".
ככה פשוט לשלוח חבילה לעירק או לאיחוד האמירויות?
"זו אכן מלאכה מורכבת. פעמים רבות זה נעשה דרך מדינה שלישית. אני יכול לגלות לך שלקראת פסח העברנו מצות למשפחה יהודית שמתגוררת במקום עויין מאוד…
"לצד העזרה הרוחנית, אנו דואגים לאותם יהודים גם בגשמיות. אחרי שאימתנו את עובדת היותו יהודי, הרצון והמטרה הוא שיתחבר לזהות היהודית שלו לגמרי. במקרים מסוימים איננו שוללים להביא אותו לארץ ישראל, ולמצוא לו עבודה ושיתחתן כיהודי ויחיה כאן כיהודי מן המניין. יש מקרים שמדובר במשפחות שבורות שצריכות הרבה עזרה. אנחנו עוזרים להן בסיוע כספי, תמיכה נפשית כאשר בין שאר השירותים והיכולות יש לנו מחלקה עם עובדות סוציאליות".
סגירת מעגל בתימן
הפריסה העולמית של 'אגף שורשים' מעוררת השתאות. היא מקיפה מדינות רבות בעולם הערבי. אם את הכתבה פתחנו בסיפור של סמירה מלוב שהתגלגלה לאוקראינה, הרי בפיו של אמיר ישנם גם סיפורים ממדינות נוספות. הסיפור הבא, למשל, הוא מתימן.
באחד הכפרים במדינה התגוררה משפחה יהודית בשם יחיא. למשפחת יחיא יש שמונה ילדים: ארבע בנות גדולות, שני בנים, ועוד שתי בנות צעירות. בני המשפחה חיו שנים רבות ברמת חיים גבוהה, היו להם שטחים ואדמות מרעה וחקלאות. לימים היגר אחד הבנים לארצות הברית באמצעות חסידות סאטמר, ושם חי תקופה.
כעבור כמה שנים חלה אבי המשפחה ונפטר בשנות החמישים לחייו. כמה ידידי משפחה יעצו לאֵם המשפחה שתעזוב את המקום פן יבולע לה, אך האלמנה הצעירה לא הייתה מוכנה לעזוב בהיותה מחוברת לאדמת המשפחה. בנה הגדול שעזב לארצות הברית, החליט אפוא להביא אליו את ארבע אחיותיו הגדולות ואת אחיו השני.
האם שהחליטה להישאר בתימן מולדתה, לא הסכימה להיפרד משתי בנותיה הקטנות שהיו אז בנות 7–6, ואמרה שבבוא העת היא תעלה איתם לארץ ישראל.
יום אחד פתחה האם את דלת ביתה ופיצוץ עז החריד את האיזור. החששות התממשו, והתברר שגורמים חבלנים עוינים הצמידו לדלת ביתה מטען חבלה. היא הובהלה במצב אנוש לבית הרפואה כשהיא מתנדנדת בין חיים למוות. שתי הבנות הקטנות עברו לחזקת שירותי הרווחה באיזור והן שוכנו במלון תחת השגחת עובדת סוציאלית.
במהלך תהליך השיקום התברר לחרדתה של האם, כי שתי בנותיה נחטפו, אולצו להתאסלם וחותנו בעל כורחן עם בחורים מוסלמים, כשהן בגיל 11 ו–12. עקבותיהן לא נודעו מאז.
האימא המיוסרת בגוף ובנפש עלתה בגפה לארץ ישראל ומאז נותק הקשר בין המשפחה לשתי בנותיה שנשארו בתימן. כעבור זמן עלה לארץ ישראל מארה"ב גם בנה הבכור והתאחד עם אמו ושאר בני המשפחה. בלב כולם נותר פצע פתוח בשל שתי הבנות הצעירות שנשארו שם הרחק מאחור.
לפני שלוש שנים עלתה מתימן משפחה יהודית אחרת, והאח הגדול שאל אותם האם הם יודעים מה עלה בגורל שתי אחיותיו הקטנות. המשפחה אכן הביאה קצה חוט של איזור המגורים המשוער בו מתגוררות שתי האחיות. אחרי מאמץ וכסף שהושקעו, אותרו שתי האחיות, כל אחת בעיר אחרת.
בדרך–לא–דרך יצרה המשפחה קשר עם האחות הגדולה, ומאוחר יותר התרחב הקשר גם עם אחותה הצעירה. השתיים חידשו את הקשר עם אמן ומשפחתן שבארץ הקודש. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בכולם. האחיות סיפרו כי הן חיות בפחד ובעוני מחפיר.
אחת מבנות המשפחה שמתגוררת בישוב בצפון, פנתה ל'יד לאחים' על מנת לנסות להביא את שתי אחיותיה לארץ. נציג 'אגף שורשים' פנה לסוכנות היהודית ולמשרד הפנים כדי להוציא עבורן אישור ביקור בארץ ישראל במטרה שהן תשארנה בארץ בישראל בזכות חוק השבות. לאחר ש'הפכו עולמות' הגיעו האישורים הנכספים עבור האחיות, אלא שאז פרצה מלחמה בין השלטונות בתימן לבין המורדים החות'ים הנתמכים בידי איראן, ומעברי הגבול נסגרו.
"בינתיים עד שיתאפשר להן לעלות לארץ ישראל, אנחנו בקשר מתמיד איתן. שלחנו להן סיוע כספי ויש גם מי שלומד עם ילדיהן היהודים” מגלה אמיר.
הסרטון שעורר הדים בקרב נשמות חבויות
לפני שנה בדיוק, בערב חג השבועות תשע"ט, קיבלה המחלקה גל של עשרות פניות בעקבות הסרטון המיוחד שהוציא הארגון בשפה הערבית. בסרטון כיכב הפייטן זיו יחזקאל בשפה הערבית. זיו יחזקאל הוא פייטן בינלאומי המפורסם מאוד גם בעולם הערבי. בסרטון פנה יחזקאל בערבית לצופים ואומר להם בין היתר כי "מי שאמו או סבתו יהודיות, הוא עצמו יהודי" וכי "העם היהודי רוצה לקבל אתכם בחזרה בזרועות פתוחות".
הסרטון המיוחד שערך והפיץ 'יד לאחים' ברשתות החברתיות הערביות בארץ ישראל ובעולם, תפס תאוצה, כשהוא זוכה לעשרות אלפי צפיות. בעקבות זאת הגיעו עשרות פניות מיהודים שאמותיהן וסבתותיהן נטמעו לחלוטין בעולם המוסלמי, אך הם רוצים לדעת עוד על יהדותם. "חלק מהפניות הגיעו מערבים ישראלים או כאלו המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון, וחלק מהפניות הגיעו ממדינות ערביות מובהקות, שחלקן אף מדינות אויב: מחבל כורדיסטאן שבעיראק, מכפר באזור עמאן בירת ירדן, בקעת הלבנון שבלבנון וכן מתימן.
כך למשל נכתב בפניה שהגיעה מתימן: "אנחנו משפחה יהודית שנטמעה בקרב תימנים–מוסלמים לפני שנים רבות. שמנו הוא משפחת … אנחנו לא יודעים כלום על היהדות, אבל אנחנו יהודים. עזרו לנו".
הפניה מירדן לעומת זאת הייתה נחרצת יותר. "אפשרי שנלמד תורה? אני רוצה ללמוד על חג השבועות!" כתב סלים (שם בדוי). כשנשאל האם אמו או סבתו יהודיות, ענה הפונה "כן, סבתא שלי (מצד אמא)".
למרות השנה שחלפה, הדי הסרטון לא נמוגו, ואנשי המחלקה ממשיכים עדיין למיין את פרטיהם של הפונים בנסיון להרכיב פסיפס מהנתונים ולוודא האם אכן מדובר ביהודים. אלו מהם שיהדותם הובררה, הוכנסו זה מכבר לקבוצה הווירטואלית של האגף וכבר החלו בהליך של הכרת המסורת היהודית ולימוד התורה.
חלק מאותם מאה וחמישים יהודים שעשו כבר כברת דרך ראויה, החלו לקבל תשמישי קדושה וספרים יהודיים.
בעקבות הצלחת הסרטון, שוקדים אנשי 'אגף השורשים' בימים אלו על הוצאת סרטונים חדשים בתקווה להנגיש את היהדות – הן ליהודים שכבר עומדים בקשר עם הארגון, והן במטרה להגיע ליהודים חדשים".