איש הסוד: לדמותו של המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה

עשרות שנים לא משה דמותו מ'בית חיינו'. דמותו הגבוהה שעמדה תמיד לצדו של הרבי, כמו הייתה לחלק בלתי נפרד מהמקום אליו היו נשואות עיניהם של אלפי ורבבות חסידי חב"ד ועמך בית ישראל. תואר פניו כמו נראה לקוח מאלפי התמונות בהן פניו נראות ברקע, מאחורי הרבי או לצדו. "מיין גנרל", התבטא כלפיו הרבי באורח נדיר, בהציגו אותו, בביקורו ההיסטורי של ראש הממשלה מנחם בגין.

שנים רבות שימש כצינור להעברת רבבות תשובות ומענות של הרבי להמוני שלוחים, רבנים, עסקנים והמוני עמך בית ישראל. ומעולם לא גבה לבו ולא רם לבבו. באי בית חיינו רגילים היו לדרוש עליו כי כיומו הראשון בעבודת הקודש, עת שם עליו את עינו מזכירו האישי של הרבי, הרב חדקוב ע"ה, כן יומו האחרון. באותה חרדה ויראת קודש, באותה התבטלות ובאותה התייצבות תמידית, שכל כולה, "הנני". כעבדא קמיה מרא.

ליובאוויטש זו מלכות

הרב בנימין הלוי קליין נולד בשכונת בתי אונגרין בירושלים, בו' לחודש מנחם אב תרצ"ה בירושלים, לאביו הרב החסיד ר' מנחם הלוי קליין ע"ה, ראש הדגל של ה'חברא קדישא' בירושלים ולאמו מרת רחל ע"ה. אמו נפטרה בסמוך ללידתו, ומשום כך נקרא ירחמיאל בנימין, כשמו של בנימין שרחל אמו נפטרה בלידתו, ובשם ירחמיאל רמוז שמה של אמו המנוחה.

ר' בנימין  התקרב לחב"ד על ידי הרב אברהם–לייב קליין, שהיה חסיד חב"ד וכיהן כראש ישיבת ה'מתמידים'. בשנים הבאות המשיך להתקרב לחסידות על ידי המשפיע הנודע הרב משה וובר ע"ה וינק ממנו חסידות ויראת שמים, וכן מהגאון החסיד ר' נחום שמריהו ששונקין ע"ה.

בבחרותו למד בישיבת 'תורת אמת' בירושלים, שם התוודע עוד יותר לתורת חסידות חב"ד וגמע ממימיה. לימים סיפר, כי כשלמד ב'תורת אמת' בירושלים, פגש פעם יהודי מארצות הברית שהגיע לביקור בארץ ישראל האיש לא נמנה על חסידי חב"ד ובנימין הצעיר התעניין אצלו האם הוא מכיר את ליובאוויטש? הלה השיב בחיוב, ור' בנימין הוסיף לשאול: "איזו חסידות גדולה יותר, חסידות פלונית או ליובאוויטש?" הלה הרהר לרגע קט, ואז השיב: "לאחרים יש בניינים גדולים יותר, אבל ליובאוויטש היא מלכות".

כשר' בנימין סיפר זאת הוסיף: "בשעתו, לא תפסתי למה הוא התכוון. מאוחר יותר, כשהגעתי ל–770 וזכיתי להיות מזכיר של הרבי, התחלתי להבין עד כמה ההגדרה 'מלכות' מתאימה לרבי. בכל פרט רואים אצל הרבי הנהגה של מלכות אמיתית".

היה זה חודש מנחם אב תשט"ז, בשנה העשרים לחייו, כאשר הגיע ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש המרכזית ב–770 למשך שנה. שישה חודשים המתין בארץ ישראל עד שהגיע האישור המיוחל מהרבי — לעזוב את הארץ כדי ללמוד ב–770.

באותה תקופה פעלו בניו יורק שני מוסדות חב"דיים: ארגון של"ה (שיעורי לימוד הדת) וארגון 'מסיבות שבת'. זה האחרון נוהל על–ידי תמימים בסיוע המזכירות. במסגרת "מסיבות שבת" היו מוציאים ילדים יהודים מה"פאבליק סקול" ומלמדים אותם מעט יהדות. כמו כן הייתה פעילות עם הילדים בימי רביעי, אז היו לוקחים את הילדים לבית כנסת סמוך, שם הייתה נערכת עמם פעילות ביהדות. בדרך זו התקרבו ליהדות מאות ילדים, כאשר רבים מהם הגיעו בהמשך ללמוד בישיבות.

מי שניהל את הארגון באותה עת, היה הת' בערל שם טוב, אולם לאחר תקופה קצרה הוא התחתן, וביקש מהת' בנימין קליין למלא את מקומו, והוא אכן נענה לכך.

במסגרת תפקידו זה, היה משוחח רבות עם המזכיר הראשי הרב חודקוב שלמד להכיר מקרוב את אופיו של הבחור הצעיר שהגיע זה עתה מירושלים.

חבר המזכירות

ביום כ"א לחודש אדר תשכ"א נשא לאישה את רעייתו תבלחט"א מרת לאה, בתו של הרה"ח הרב מרדכי שוסטערמן ע"ה, שהיה הבעל קורא בבית חיינו, וניהל בית דפוס, שם הודפסו ספרי חסידות רבים.

לפני החתונה, נכנס לרבי ליחידות, ואז הרבי אמר לו ב"אתערותא דלעילא": 'בנוגע להסתדרות אחרי החתונה', להיכנס אל הרב חודקוב ולשוחח עמו על כך. הרב קליין עצמו סיפר לימים על אותה שיחה עם הרבי ששינתה את חייו:

"היה זה שבוע אחרי חתונתי, הרבי קרא לי לחדרו ואמר לי: 'אני מציע לך לעבוד אצלי', והרבי פירט בדיוק באיזה תפקיד מדובר. הרבי השתמש תמיד בביטוי "הצעה". מעולם לא נתן פקודות.

"באותה פגישה, הוסיף הרבי ואמר לי: 'על פי הסדר, עליך להיכנס אל הרב חודקוב, והוא יטיל עליך את התפקיד באופן רשמי'. הרבי היה מסודר להפליא, ולמרות סמכותו העליונה, הורה לי לגשת אל הרב חודקוב.

"כשראה הרבי שאני רציני מאוד לשמע ההצעה, המשיך בדבריו: 'אם אתה רוצה, אסדר לך פגישה אצל הרב חודקוב כדי שלא יהיה לך קשה להתחיל בעניין'.

"אומר ועושה, הרבי ניגש מיד אל הטלפון הפנימי וצלצל אל הרב חודקוב ואמר לו: 'נמצא אצלי כעת קליין'. הרבי קרא למזכיריו תמיד בשם משפחתם. 'אני רוצה שכפי שסיכמנו מראש, הוא ייכנס אליך עכשיו לפגישה'. אני מדייק בכל מילה.

"מיד כשיצאתי מחדרו של הרבי, נכנסתי אל הרב חודקוב, והוא מסר לי את כל פרטי תפקידי. מובן שהסכמתי לכל הפרטים, אבל אז הוסיף הרב חודקוב כלל מאד חשוב בעבודת המזכירות: 'אינך יכול לגרום לכך שלא תבחין בנעשה סביבך בעת העבודה במחיצת הרבי, שכן עיניים יש לך. אתה מוכרח לשמוע — משום שיש לך אוזניים. אבל מה שאני דורש ומבקש ממך הוא שלא לדבר ולא לספר לזולת מילה אחת מכל מה שנעשה כאן'.

"מאז אני הייתי בתפקיד הזה, קרוב ביותר אל קודש הקודשים".

בחודשיים הראשונים לאחר נישואיו, הורה לו הרבי שילמד בחברותא כמחצית היום ובמחצית השנייה יעבוד במסגרת המזכירות. כיוון שהתקשה במציאת חברותא מתאימה, החל האברך הצעיר לבית קליין ללמוד בחברותא עם הרב מנאראל, שהתגורר באותה תקופה בשדרת איסטערן פארקוויי, בין אלבני לטרוי. השניים למדו יחדיו ענייני מקוואות.

הזוג הצעיר היה צריך להתפרנס, והרבי שכאמור, שם עינו עליו, אמר לו באותה תקופה שחמיו ר' מרדכי שוסטרמן ישלם לו מחצית ממשכורתו, ואת המחצית השנייה הרבי ישלם. "אתן לך סכום כנגד הסכום שתקבל מהשווער", הוסיף הרבי, בהתכוונו לכך שבאותה עת ר' בנימין קליין כבר החל לעשות עבודות שונות במסגרת המזכירות.

•     •     •

כעבור פחות משנה הגיעה הצעה שהזוג הצעיר ייסע לאוסטרליה בשליחות הרבי ויסייע בהקמת המוסדות שם. "באותה תקופה, חודשים ספורים לאחר שהחלה עבודתי במזכירות, הורה הרבי שאסע לסייע לשלוחים במקום. נסעתי למקום מטעם המזכירות, והוטל עליי לדווח לרבי מה ניתן לעשות כדי להקים מוסדות חב"דיים במקום", סיפר ר' בנימין לימים.

היה זה ביום חמישי ראש חודש כסלו תשכ"ב, אז יצא הזוג הצעיר. אחד המזכירים תיעד את יציאתם לשליחות ביומן המיוחד כפי שהיה "מאחורי הקלעים" בקודש פנימה, כאשר הרבי הביע עניין מיוחד בליווי שלהם לשדה התעופה, השאלות על הפרטים השונים של היציאה והנסיעה, ועוד.

"בבוקר שאל אותי כ"ק אדמו"ר שליט"א מתי נוסעים בנימין קליין וזוגתו. כן שאל על מסיבת ה'צאתכם לשלום', וסיפרתי על הנאומים ושלא היו הרבה משתתפים. הרבי שאל: למה?"

לאחר תפילת ערבית, יצא הרבי בעצמו ללוות את בני הזוג קליין בדרכם לשדה התעופה.

גם למחרת ביום שישי, התעניין הרבי על סדרי נסיעתם ואיך נפרדו מהם. המזכיר השיב שאל שדה התעופה הגיעו אברכים ובחורים וכן מנשי חב"ד, שהגיעו ללוותם בדרכם הארוכה. הרבי הוסיף והתעניין מה היה שם בשדה התעופה? המזכיר השיב כי "ניגנו ורקדו קצת", והוסיף כי בני הזוג בכו מאד. הרבי שאל: "גם בנימין? דארט האבן זיי זיך געזעגנט" [=שם הם נפרדו]. המזכיר השיב בחיוב, ומסיים את תיאורו "וראיתי שנשתנה פניו קצת".

שליחותם של בני הזוג נתקלה בקשיים רבים. כשביקשו להקים ישיבה חב"דית, חששה הנהלת הישיבה הכללית כי הישיבה החדשה תפגע בהם. לאחר תקופה קצרה באוסטרליה הודיע ר' בנימין לרבי כי לא ניתן לעשות דבר בנידון, והרבי אמר 'אם כך מוטב לחזור לניו–יורק'.

עבודה רצופה לצד הרבי

מיד כששב ר' בנימין ע"ה לניו יורק, נקרא להמשיך לסייע בעבודת המזכירות של הרבי לצדו של יו"ר המזכירות הרה"ח ר' חיים מרדכי אייזיק חדקוב ע"ה.

אירוע הלב בתחילת תשל"ח גרם לכך ששאר חברי המזכירות נעשו יותר קרובים אל הרבי. "באותם ימים היינו ליד הרבי עשרים וארבע שעות ביממה, ומטבע הדברים התקרבנו אל הרבי", סיפר.

באותן שנים ר' בנימין עסק בעיקר במסירת תשובותיו של הרבי לשואלים. את רובן המכריע של התשובות העלה הרבי על הכתב והתשובה הייתה נשלחת לשואל, במקרים אחרים הרבי היה כותב את תשובתו הקדושה על פתק השאלה ותפקידו היה להשיב לשואל בעל–פה.

במקרה כזה היה הרבי חותך את הפתק לשני חלקים ובידי המזכיר היה מפקיד את התשובה ושם השואל בלבד בעוד שהחלק עם השאלה נותר בידיו של הרבי. "כשתמסור את התשובה, תאמר לשואל כי הוא יכול לשאול שאלות נוספות ללא חשש. איש מלבדי לא קורא אותה", הורה הרבי. "לפעמים הרבי היה מכתיב לי נוסח מה למסור משמו, ולאחר שהייתי רושם, הרבי ביקש שאקרא ואסביר. כנראה שרצה לראות איך העניין מובן לי על מנת לוודא שאמסור בדיוק לפי הכוונה".

זיכרונות ה'בראשית' ליוו תמיד את ר' בנימין. כך סיפר למשל על אחת המשימות הראשונות שהוטלו עליו: "באחד הפעמים הרב חודקוב אמר לי שהרבי רוצה לפגוש אותי ושאעמוד סמוך לדלת חדרו של הרבי בגן–עדן התחתון. חששתי מאוד, אך מהר מאוד דלת החדר נפתחה והרבי אמר לי שמדובר בעניין סודי. 'יש כאן צילום רפואי שנשלח מארץ–ישראל. קח את זה לרופא במערב מנהטן, בקש את עצתו והשב את זה בחזרה. שאיש לא יראה את זה מלבדו', הורה הרבי.

בשנים הראשונות הרבי בעצמו היה נכנס למזכירות לקחת מכתבים שהופנו אליו. בפינת החדר היה שולחן, ומי שרצה למסור לרבי מכתב, היה מניח אותו שם. זה היה נקרא "הפינה של הרבי". באותן שנים, רק כשהרבי היה מזמן אליו את המזכיר, הוא היה נכנס, בשנים הבאות כבר ארע יותר ויותר שהמזכירים היו נכנסים אחרי התפילה על פי זימון מהרבי. ככל שהעבודה הלכה וגברה, ר' בנימין נכנס לרבי כל יום כמה פעמים ביום. "גם כשנכנסתי בפעם המאה, זה היה כמו בפעם הראשונה. אף פעם אי אפשר היה לדעת מה מחכה לך מאחורי הדלת", אמר פעם.

"בכל פעם שנכנסנו לחדרו של הרבי, היה זה רק על ידי הזמנה של הרבי בטלפון הפנימי. אפילו שהדבר חזר על עצמו כמה פעמים בכל יום, הרבי תמיד היה מקדים ואומר במעין התנצלות ובקשה, "אם לא קשה לכם, הואילו להיכנס… כשביקש ממני לעשות משהו, הקדים ואמר: "אויב ס'איז דיר נישט שווער" [= אם לא קשה לך].

"הרבי ניצל גם את הנסיעות ברכב, בהן היינו לבדנו, לדיבורים או למסירת דברים בכתב כדי שאיש לא יידע על כך. אני זוכר פעם שהרבי דיבר אתי חצי שעה בהיותנו ברכב, ברחוב פרזידנט בעת שובנו מהמקווה לבית הרבי. הרבי דיבר בחריפות ובחיות רבה בנושא מסוים, ועצרתי את הרכב כדי להתרכז ולהקשיב היטב (בהזדמנויות שכאלה הרבי דיבר באותו סגנון בו היה משמיע שיחות קודש. תחילה היה אומר את עצם העניין ואחר כך מביא ראיות והוכחות)".

עומד על משמרתו בלילות

עבודת המזכירות הייתה תובענית, ור' בנימין שהה בעבודתו זו כל יום, החל מהשעה 9:00 בבוקר עד 1 או 2 בלילה, זאת אם לא היו יחידויות. כשהיו יחידויות, היה יכול להיות גם עד אור ראשון של הבוקר.

בכל עת שהרבי היה מבקש את אחד המזכירים, הוא היה מתקשר בטלפון הפנימי בין חדרו לבין חדר המזכירות, והיה קורה למי שביקש באותה עת. "תמיד קרא לי בשם משפחתי — 'קליין'. רק בחורף תשל"ח [לאחר התקפת הלב הקשה שעבר], כששהינו בחדרו בלילות, קרא לי לפעמים בשמי הפרטי 'בנימין", סיפר המזכיר הנאמן.

כאמור, בלילות יחידות, פעמים רבות היה נשאר כדי להכין את סדר הנכנסים, להכניס ולהוציא את האנשים, ולזרז את אלו שהתעכבו בקודש פנימה (עבודה זו נעשתה בתורנות עם המזכיר הרב גרונר יבלחט"א). לא פעם היה נאלץ לפתוח את הדלת ולהאיץ באנשים לצאת. ר' בנימין זכר בהחלט את המקרים הללו, וסיפר על אחד מהם: "פעם נכנס הרב קאוואלסקי הזקן ל'יחידות' ושהה במקום זמן רב. נכנסתי לחדר ואמרתי לו שהזמן דוחק, התור ארוך והשעה מתאחרת. הרבי פנה אליו ואמר לו: 'צריך לעשות את מה שהרב קליין מבקש, אחרת הוא לא ייתן לך להיכנס שוב'…"

עוד מקרה סיפר הוא עצמו: "הייתה אישה שנכנסה ליחידות והמתינה לתורה בסבלנות. בניגוד לאחרים שעמדו על תורם בתוקף, היא ויתרה לאחרים ולכן נכנסה אחרונה, לפנות בוקר.

"בדרך כלל היחידות החלה בשמונה בערב, אז הייתי ממונה להכניס אנשים, ושעה לאחר–מכן היה מגיע הרב יהודה–לייב גרונר. באותו לילה הרב גרונר לא הגיע ואני החלפתי אותו.

"כשהגיע תורה נכנסה סוף–סוף ליחידות ושהתה בחדר כשעה שלמה. פתחתי את הדלת לאחר זמן קצר וראיתי שהרבי יושב ומדבר. לא הפרעתי. בפעם אחרת שפתחתי את הדלת, ראיתי שהרבי עומד ועדיין מדבר. שוב יצאתי. בפעם השלישית, דקות ספורות לאחר–מכן, ראיתי שהרבי קם מכיסאו והמשיך לענות לה ולשוחח אִתה תוך כדי שהוא לוקח את מעילו מהחדרון הסמוך ומתכונן לצאת… אך היא המשיכה לדבר. כשהתחיל הרבי לצאת מחדרו, היא המשיכה ללכת אחרי הרבי ולדבר אתו עד שיצא מבניין 770…

הרבי אמר 'לילה טוב' כדרכו ונסע לביתו. לאחר כמה דקות הרבי צלצל אליי והורה שאתן כסף מהמזכירות ואבקש משני תמימים שיסיעו את האישה לביתה".

מול אנשי הצללים

החשאיות הייתה מרכיב מאד מרכזי בעבודת המזכירות, כמו גם בעבודת הכלל הציבורית. היו כמה מקרים שבהם הרבי הורה לו לשגר מסרים סודיים, וכדי להיות בטוח שאיש לא ישמע את הדברים, הורה לו לטלפן מתוך חדרו הקדוש, או שהזכיר לר' בנימין לטלפן כאשר אין אף אחד במשרד המזכירות או בביתו הפרטי. לא אחת הרבי ביקש לסדר משהו, למסור או לקבל מידע, ואם הדבר היה דורש חשאיות מיוחדת, זה היה נעשה בצורה כזאת.

הנושאים הסודיים היו במגוון נושאים. לעתים היה מדובר בעניינים פרטיים ולעתים בענייני הכלל, אשר לא פעם היו קשורים להצלת נפשות של יהודים בקהילות שונות בעולם. "תמיד הרבי אמר שהדרך החשאית היא הטובה והמועילה ביותר", העיד לימים.

הרב קליין גם היה מופקד על הקשרים של הרבי עם צמרת הממשל והביטחון בישראל. "הקשר הראשוני, אולי, מפני שאני יליד הארץ", סיפר פעם, "אבל זו בוודאי לא הסיבה העיקרית. הסיבה כנראה נעוצה בעובדות הבאות: ראשית, הייתי במזכירות תמיד מהבוקר ועד שהרבי עזב את 770. מעולם לא היו לי 'שעות עבודה'. הייתי זמין תמיד. שנית, אני הייתי האיש שבין הרב חודקוב והציבור, ומאוחר יותר גם בין הרב חודקוב והרבי. לכן, כל השליחויות הסודיות והקשרים החשאיים שהרב חודקוב ניהל, עברו בעצם דרכי כך שכבר הייתי בתוך העניינים. כך נוצר הקשר עם אנשי משלחות, אנשי צבא, קונסוליות, תקשורת".

במסגרת תפקידו זה ידע כי לאורך השנים, היו שרים בממשלה שלפני כל החלטה חשובה היו בודקים קודם כל 'מה יגיד על כך הרבי מליובאוויטש', ולקראת הכרעה היו יוצרים קשר עם הרבי. רבים מהפוליטיקאים, גם ממפא"י, הביטו על הרבי בצורה מיוחדת. שכן ידעו והכירו בכך שהמעורבות של הרבי בענייני המדינה היא לא של פוליטיקאי אלא מישהו שבאמת אכפת לו, והם התייחסו לרבי בהערכה עצומה.

במשך השנים נפגש ר' בנימין ועסק רבות בשליחות הרבי בקשרים ענפים עם אישים בכירים מהשב"כ וה'מוסד' הישראלי, רובם של המפגשים והשליחויות העלומות טרם פורסמו ואולי יישארו לוטים בערפל לתמיד.

אנשי ביטחון לא מעטים היו מעבירים בקביעות מסרים סודיים לרבי, ובהם עדכונים והתפתחויות שונות. הם לא עשו זאת בגניבה, אלא במסגרת התפקיד בצורה רשמית. פעמים רבות אף הממשלה ביקשה שהרבי יידע. אנשי הצבא והביטחון השונים הכירו בעובדה שאין לרבי כל פניות, וכי הוא רוצה בטובת העם באמת.

ר' בנימין סיפר לימים: "היה כאן פעם האלוף אהרן יריב, ראש אמ"ן. כשיצא מחדרו של הרבי, שאל אותי בכנות: 'אתה בטוח שהרבי לא היה אף פעם בארץ ישראל? אני מתחיל לומר נימוקים מדוע אין צורך להחזיק בשטחים, והרבי מוכיח לי גיאוגרפית מדוע נסיגה כן מסוכנת — כאן יש הרים וכאן גבעות, וכאן עמק… הוא היה המום לחלוטין'… דבר דומה קרה גם עם אריאל שרון".

במסגרת זו נסע ר' בנימין פעמים רבות בשליחות הרבי לארץ הקודש. היו פעמים שהוא עצמו לא ידע על הנסיעה עד שעה לפני כן, מחמת החשאיות… פעם טס בשליחות מיוחדת מהרבי לארץ ישראל. בבוקר נחת ובאותו ערב כבר המריא בחזרה. שוטר משטרת הגבולות בדק את הדרכון הביע פליאתו: 'בשביל מה באת ליום אחד?' ר' בנימין השיב: 'באתי לבקר מישהו'. זה לא מצא חן בעיניו והוא קרא לקצין הביטחון המופקד מעליו. הלה שאל אותו כמה שאלות ורק לאחר שהציג את עצמו כמזכירו של הרבי מליובאוויטש, נתנו לו להמשיך בכל הכבוד.

"כל פעם שחזרתי מנסיעה לארץ ישראל, הרבי ביקש לשמוע דיווחים מפורטים מכל פגישה ומכל ביקור שערכתי. אם למשל ביקרתי במוסד חינוך מסויים, הרבי לא הסתפק בהתרשמות כללית, אלא רצה לדעת הכול — כמה תלמידים יש שם, מה לומדים בבוקר ומה לומדים בערב, את מי פגשתי ואת מי לא. כשהייתי מביא את הדיווחים הללו הרבי היה מקשיב בלי לעסוק אותה שעה בשום דבר אחר. היו מקרים שמלבד הדיווח בעל פה, הרבי ביקש להעלות את הכול על הכתב".

ר' בנימין עמד בקשרים מסועפים עם ראשי מערכת הביטחון, כולל גם עם ראשי המוסד, אולם ר' בנימין לא הסכים מעולם לפצות את פיו בקשר לעניינים אלה, מלבד הסיפור הבא:

"פעם התקשרו אלי מהממשלה ואמרו שמישהו חשאי מאד יגיע בעוד יומיים לארה"ב והוא רוצה להיכנס לרבי, אך אי–אפשר לומר את שמו. ביקשו ממני להיכנס לרבי ולשאול אם הרבי יהיה מוכן לקבל אותו. זה היה מאד מוזר, כי לא היה אף פעם דבר כזה שלא אומרים שֵם. אבל אני הרי רק צינור שתפקידו להעביר מסרים. נכנסתי אפוא לרבי ומסרתי בשמם את השאלה. הרבי אמר מיד שאמסור שהוא יוכל להיכנס.

"הלה הגיע כעבור יומיים, נכנס ושהה כשעתיים בחדרו של הרבי. כשיצא מן הקודש, הזדהה בפני והתברר שהוא מבכירי המוסד. הוא נאלץ להזדהות רק משום שהיה נחוץ להמשיך את הקשר באותו עניין שלשמו הוא בא אל הרבי".

לרבי אכן הייתה מערכת קשרים ענפה עם בכירי הממשל והצבא בארץ ישראל. הממשלה בארץ קיבלה מהרבי ייעוץ וגם עזרה. רוב הדברים אי אפשר עדיין לחשוף, אבל גם לכך סיפר ר' בנימין פעם אחת דוגמה בודדת: "פעם הרבי הציע לממשלה לעשות עסקה של קניית נפט מנורבגיה, דבר שהיה בגדר שינוי במדיניות החוץ הישראלית, וזה אכן יצא לפועל. היו גם עצות והדרכות לגבי קניית נשק במקרים מסוימים. בפעם אחרת היו צריכים משהו מבלגיה בשביל המודיעין הישראלי, התקשרתי לשליח שם וביקשתי ממנו שיברר דבר מסוים. הוא אפילו לא ידע בשביל מה ולמה, אבל היה זה עבור המודיעין הישראלי".

פעמים רבות אנשי המודיעין ביקשו לדעת את דעתו של הרבי בנושאים שעל הפרק. גם כאן הרבי הקפיד על חשאיות בצורה לא רגילה. ר' בנימין קליין, איש הסוד והצללים, הוא זה שהיה מקבל את המכתבים דרך הדואר הדיפלומטי. כשהרבי ענה להם במכתב, הרבי העדיף את הדרך החשאית ביותר. הוא היה מעביר את המסרים בדרכים שונות — מישהו שהגיע ל–770 לקבל את המכתב או שר' בנימין שלח את התשובה עם מישהו שנסע לארץ ישראל, וכדומה.

כאשר התקיים הביקור הידוע של ראש הממשלה מנחם בגין, שהגיע עם פמלייתו הרחבה, זכה המזכיר ר' בנימין קליין שהרבי התבטא עליו בפני ראש הממשלה: "מיין גנרל" (= הגנרל שלי).

איש חסד ואוהב התמימים

כמי שהיה יתום מגיל קטן וגדל בבית יתומים, היה ר' בנימין מסובב משחר ילדותו באנשי חסד, והדבר הטביע בו חותם עמוק של אהבה לכל יהודי, ועשיית חסד ללא גבולות.

"כבר בהיותו ילד ב'חדר' וגם כשהוא גדל —  טוב הלב שלו והנכונות המיידית לעזור לכל מי שפנה אליו, בלטו אצלו באופן יוצא מן הרגיל" מעיד ידידו מאותן שנים הרה"ח הרב טוביה בלוי.

על הרגישות המיוחדת של ר' בנימין, מספר חתנו, הרב לוי יצחק גרליק:

בביקורי הראשון אצל הרבי, נכנסתי למזכירות לרכוש סידור (אז היו מוכרים את ספרי קה"ת במזכירות), ור' בנימין קיבל אותי בחביבות מיוחדת. תוך כדי שיחה הוא התעניין מה התחביב שלי, ואמרתי שאני אוסף בולים. ארבעה חודשים לאחר שחזרתי לביתי באיטליה, קיבלתי ממנו בדואר חבילה מלאה בולים… התרגשתי מאוד משימת הלב של אדם כל כך עסוק, לדבריו של ילד קטן…

למרות שהיה צמוד כל העת לבית חיינו במשך עשרות שנים – הרי את חלונות זמן הקצרים שהיו לו, הקדיש לזולת, במאור פנים, בחפץ לב, וכהרגלו בחשאיות מוחלטת.

בחורים ואברכים צעירים, כמו גם בעלי-בתים מבוגרים, ידעו שכאשר הם זקוקים לסיוע כספי, ר' בנימין הוא הכתובת לבקשת הלוואה. הוא לא היה מבקש ערבים, גם כאשר היה מדובר בסכומים גדולים, ומעולם לא השיב פני אדם ריקם.

ר' בנימין לא המתין שייגשו אליו. כאשר שמע על אברך בשכונה שמצבו הכלכלי לא יציב, החל לבקר בביתו מפעם לפעם והעניק לו סכומים יפים שסייעו לאותו אברך.

בנחלת הר חב"ד ישנם שני אברכים צעירים, אשר הגיעו ל'קבוצה' לפני עשור, אך "לא מצאו את עצמם". מי שהבחין בשניים המסתובבים בחוצות קראון הייטס, היה ר' בנימין, שהחל לקרבם בדרכים שונות. כאשר השניים ביקשו ממנו להתוועד עם 'החבר'ה' שלהם, הוא לא היסס לרגע; הוא ידע עד כמה הללו זקוקים לכך. הוא גם ידע שבמקרה זה, אם לא הוא, לא ברור כיצד תיראה ההתוועדות, ולכן נענה מיד ובא להתוועד עם התמימים.

כן סיפר גם שליח הרבי הרב יהודה איידלקופ, אשר לפני עשרות שנים, בימי בחרותו, הגיע מצרפת ללמוד בבית חיינו. מי שסייע לו ואירח אותו במאור פנים – אם זה לטעימה בשבת בבוקר, או לערוך קידוש במהירות לפני ההתוועדות של הרבי – היה המזכיר הרב בנימין קליין. "הרב קליין היה איש סוד של הרבי, מזכיר שיומו היה גדוש בעבודה לעייפה, אך עם זאת הוא היה דואג ל'תמימים'. בדרכים הידועות רק לו הוא היה יודע למי חסר משהו, מי זקוק לעזרה, והיה מסייע בצנעה למי שצריך".

אברכים רבים ראו בו כתובת לייעוץ בנושאים שונים. אם משום שידע לומר את השקפתו של הרבי בנושאים שונים, מתוך אלפי התשובות שעברו דרכו, ואם משום חכמת–חייו.

היו זוגות עם בעיות בשלום בית, שביקשו לשאול את הרבי בנושאים מסויימים, אך התביישו להעלות את הדברים על הכתב. הם סרו לביתו של ר' בנימין, ובדיסקרטיות מלאה העבירו לו את פרטי הדברים. בהזדמנות הראשונה העביר ר' בנימין את הדברים לרבי, והחזיר לזוג הנבוך את תשובתו של הרבי.

פטירה פתאומית

בלילה שבין חמישי לשישי, ליל י"ח בסיוון תשע"ה, עלה על משכבו כהרגלו, אך בבוקר לא התעורר. אנשי 'הצלה' שהוזעקו בבוקר, לא נותר להם אלא לקבוע את פטירתו, והוא בשנת הגבורות לחייו.

הידיעה העצובה התפשטה חיש בקרב אנ"ש בקראון הייטס ובקהילות חב"ד ברחבי העולם כולו.

הרב קליין ע"ה הותיר אחריו את רעייתו מרת לאה שתחי', בנותיו ובניו: מרת רחל ובעלה הרב מנחם מענדל גורדון, לונדון, אנגליה; מרת פייגא ובעלה הרב לוי יצחק סודאק, עדזשווער, אנגליה; מרת חנה ובעלה הרב לוי יצחק גרליק, ברוקלין, ניו יורק; מרת שטערנא שרה ובעלה הרב לוי יצחק קרינסקי, ניו המפשייר, מסצ'וסטס; הרב לוי יצחק קליין, ממפיס, טנסי; מרת אסתר ובעלה הרב פנחס צימענד, ארקנסו; מרת רבקה ובעלה הרב מרדכי גרוסבאום, מיניסוטה; מרת דבורה ובעלה הרב פסח צבי שמערלינג, פאר ראקאוויי; מרת מרים רייזל ובעלה הרב מאיר שמעון מאסקאוויץ, שיקגו; הרב יעקב קליין, מוסקבה, רוסיה. נכדים ונינים שיחיו המשמשים בעבודת הקודש בשליחות הרבי ברחבי תבל.

מסע ההלוויה יצא בצהרי יום השישי, ערב שבת קודש, מחזית 'בית חיינו — 770' בדרכו לעבר 'בית החיים' של אגודת חסידי חב"ד בקווינס, והרב קליין נטמן בסמוך ל'אהל' הקדוש.

(הסיפורים שבספר "סיפורים מחדר הרבי" סייעו רבות להכנת כתבה זו.)