פרסום ראשון: ארץ ישראל או מדינת ישראל?

אברהם רייניץ, בית משיח

בשבוע שעבר התעוררה סערה תקשורתית בארץ ישראל, והעמידה באור הזרקורים את האידיאלוגיה החב"דית המורכבת ביחס להנהגה בארץ ישראל – שלילת "מדינת ישראל" במובנה החילוני מחד גיסא, ועמדה תקיפה נגד וויתורים על אף שעל מארץ ישראל תוך כדי חיזוק וביסוס ישוב הארץ ודאגה לבטחונה מאידך גיסא; ובתווך, אהבה בלתי מסוייגת לכל יהודי, כולל ראשי ה'ציונים'…

מי שמתמצא בהיסטוריה החב"דית, יודע שזו לא הפעם הראשונה שהנושא עולה לכותרות, והיו גם פעמים שהרבי עצמו התייחס לנושא. כך למשל היה כאשר חברת הכנסת גאולה כהן החלה לעסוק בפעילות נגד ההפלות, בעידודו של הרבי, והיו שניסו להניאה מכך בטענה שהרבי נגד כל מה שהיא מאמינה ומייצגת, ואף מחרים לחלוטין את מדינת ישראל, ועובדה: הרבי מעולם לא השתמש בצירוף המילים "מדינת ישראל"…

גב' כהן, שהייתה לוחמת מחתרות האצ"ל והלח"י, סירבה להאמין למשמע אוזניה, ושיגרה לרבי את פליאתה ושאלתה: האם אכן נכונות השמועות?

לא מקבל ולא משתמש בתואר "מדינת ישראל"

על מכתבה זה קיבלה את מענה הרבי בי"ט סיון תשכ"ט (אגרות קודש כרך כה ע' רצ ואילך), בו מסביר הרבי שלאחר שהתורה קבעה את השם "ארץ ישראל", אי אפשר לקבל שם אחר תמורתו.

לפלא (קצת) על הפליאה שלה בזה שכמה חוגים, וביניהם גם אני, לא קבלו ואינם מקבלים גם לא משתמשים בתואר "מדינת ישראל". והרי הטעם מובן ופשוט: ארץ כנען ניתנה לנחלה לעם ישראל מתחיל מברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, ותמורת השם ארץ כנען נקבע השם ארץ ישראל, קביעות במשך כמה אלפי שנה, קביעות בתורה ועד לקביעות בפי העם מקטן ועד גדול.

ואין ענינים כאלה ניתנים להצבעה ולהכרעת הרוב, הכרעה שעלולה להשתנות מפעם לפעם, שינוי אשר על פי טבע אי אפשר לדעת צורתו. ולאחרי כל המאורעות השונים ומשונים שקרו לאחרונה – משונים לטוב, אבל לצערנו יש גם משונים לצד ההפכי – גם בנוגע לשינוי שם זה אי אפשר להיות בטוח כלל.

אבל באמת אין זקוקים לחשש זה שלא לקבל את התואר המחודש, כיון שכאמור – לדעתי אין זה ענין הניתן להצבעה, כמו שלא ניתן להצבעה איך ייקרא עם ישראל, אם כפי שנקרא בתורה – עם ישראל, או כנען וכולי. והוא הדבר גם בנוגע לארץ ישראל.

שינוי השם, מחליש את הבעלות

בהמשך המכתב מצביע הרבי על נקודה נוספת, ששינוי השם מ'ארץ ישראל' ל'מדינת ישראל' – מחליש את האחיזה היהודית בארץ ישראל, וגם מחליש את החוסן הרוחני של העם היהודי, ומנסה להופכו לעם ככל העמים:

ואם תמצא לומר הרי עוד נקודה בזה, באם היו זקוקים להוספה, אשר שינוי שם זה מחליש תביעת ובעלות עם ישראל על ארץ ישראל, כולל אפילו גם השטח המוגבל שנשתחרר בשנת תש"ח, כיון א) שם חדש נותן לכל הענין אופי של חידוש שנתחדש בתש"ח, ובמילא גם התביעה והבעלות על ארץ ישראל מתחילה אז, על כל פנים יש בה מעין איזה חידוש שהוא, היפך עמדת התורה וכדברי רש"י בתחילת פירושו על התורה –

ומדגיש אני את זה, שהרי מנהג עמנו מדורי דורות אשר בן חמש למקרא, זאת אומרת שדברי רש"י מופנים הם לבני ישראל מתחיל מהגיל של חמש שנים –

אשר אם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, יענו בני ישראל: כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

ובודאי ידוע לה שזו היתה אמנם טענת כמה וכמה מאומות העולם גם בתקופתנו, ולא מצאתי מענה אחד כי אם המענה הכי עתיק המסורתי שבדברי חכמינו האמורים.

ב) יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהי' כגויים כמשפחות הארצות, תכנית אשר בלשון הכתוב הרבה חללים הפילה, חללים בגוף וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערנו ובעונותינו עדין עושה שמות בתוככי בני ובנות ישראל.

תמי' נוספת כאשר קושיא כהאמורה באה ממנה, שהרי עד עתה אמרתי ברור שהיא נמנית על אלו האומרים אשר ארץ ישראל היא של עם ישראל, ואשר גבולותי' מצויינים בתורה בפרטיות (בפרשת מסעי) ככתוב: זאת תהי' לכם הארץ לגבולותי' סביב גו'. אלא שמפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, אבל גם בזמן הגלות היא ארצנו ואדמתנו. ותואר האמור (מדינת ישראל) הרי הוא נותן מקום לומר בנוגע לחלקי ארץ ישראל שאינם אלא שטחים כבושים על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והרי כל ענין של כיבוש משמעותו לקיחה בחזקה מיד הבעלים על ידי כוחי ועוצם ידי.

אין רצוני להאריך בפרשה כאובה זו ובעיקר בהסיבה הכללית לכל האמור, כונתי הגישה של נהי' ככל הגויים, ובודאי גם אין צורך לאריכות משלי, כיון שבטח קוראת עד"ז בעתונות ובספרים המופיעים בארץ–כנען (לשיטת מחברי המאמרים והספרים האמורים, אלא שחלק מהם אומרים זה גם בגלוי ואחרים – מרמזים שזוהי כונתם).

[להשלמת התמונה, ראוי לציין למכתב ששיגר הרבי עשר שנים קודם לכן, למר פנחס שי' שטיינוואקס (אגרות קודש כרך טז ע' רטו), ש"לאחרי שנקבע השם מאז ומקדם על ידי אלקי ישראל, וכנאמר בתורה בנבואת יחזקאל: במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל (מ, ב) ועוד. וחכמינו ורבותינו ז"ל במשנתם, בגמרא ובמדרש כן קוראים לארץ קדושה זו (או בשם הארץ – ארץ המיוחדת, וכלשון הכתוב, כי תבואו אל הארץ). ומובן ופשוט אשר, ככל הענינים שנקבעו ע"י בורא עולם ומנהיגו, עניני התורה ומצותי' גם שם זה אין ביד האדם לשנותו או להחליפו בשם מדינת ישראל, ואפילו אם יסכים עליו הרוב – כי אין זה בגדר הצבעה. ושלילת הצבעה על ענין שבתורה, הרי זה עיקרון פרינציפיוני, ואין זה פלפול סתם אודות תיבה וביטוי. – ישנה גם נקודה בהנוגע לפועל המבליטה החילוק שבין שני השמות, והיא: מלכות הכוזרים (לאחרי שנתגיירו) מדינת ישראל הייתה, אבל לא ארץ ישראל. ומדייק הנני בכל מקום שמזכירים הדבר בשמי, שיהי' השם נקרא בו בתורה, שם מסורתי זה כשלשת אלפים שנה"].

"טוב יותר שיקבל ישר ממני העתקת מכתבי"

הרבי, שהכיר את הנפשות הפועלות בארץ ישראל, ידע שבמוקדם או במאוחר יהיו 'ידידים' שידאגו להעביר את תוכן מכתבו של הרבי לידיעתו של מר זלמן שז"ר, תוך ניסיון להרוס את מרקם היחסים המיוחד שנוצר בין מר שז"ר, שלמרות תפקידו הממלכתי כ'נשיא מדינת ישראל', ראה את עצמו קודם כל חסיד של הרבי, הנשיא האמיתי.

מכיוון שכך, הזדרז הרבי לשגר לשז"ר העתק ממכתבו אל גאולה כהן, ובראש המכתב הוסיף הרבי שתי שורות בכתב ידו הקדוש, בזה הלשון: "אינה ברורה אצלי תגובת מר שי' על הבא לקמן, אבל אמרתי שבכל אופן טוב יותר שיקבל ישר ממני העתקת מכתבי, מאשר תגיע אליו בעקיפין, ואולי גם בסילופין". תחת ההוספה חתם הרבי את חתימת יד קודשו.

את העתק המכתב של גאולה כהן – שלח הרבי באמצעות שגרירו הנאמן, הרה״ח שלמה מיידנצ׳יק ע״ה.

הדילמה של שז"ר

לאחר ששז"ר קרא את מכתבו של הרבי, פעם ופעמיים, הוא נכנס לדילמה רגשית עזה ונקרע בין מחוייבותו כחסיד לרבו, לבין המתחייב ממעמדו הממלכתי כ"נשיא מדינת ישראל".

מחד גיסא, כור מחצבתו החב"די קישר אותו בחבלי עבותות אהבה אל הרבי, ולמרות שלא היה 'חסיד חב"ד' במובן הפשוט של ההגדרה, נפשו הייתה קשורה בנפשו של הרבי. במכתביו אל הרבי – שקטעים מהם התפרסמו במהלך השנים – הוא מבטא את אהבתו העצומה לרבי, במילים מלאות רגש חסידי עסיסי. הוא גם היה מסור לענייניו של הרבי, וכמה מפעולותיו הכבירות של הרבי בארץ ישראל נזקפו לזכותו. מאידך גיסא, בחייו האישיים לא התנהג שז"ר כחסיד חב"ד מן המניין, ובחייו הציבוריים הגיע באותה תקופה לשיא תהילתו כאשר נבחר לקדנציה שניה של כהונת "נשיא מדינת ישראל". שיא הממלכתיות הישראלית.

כאיש אמת, שאינו רוצה לעשות שקר בנפשו, החליט שז"ר לשטוח לפני הרבי את התלבטותו, ואף את תמיהתו האם הרבי מרוצה ממכתביו הכתובים על נייר מכתבים רשמי של "נשיא מדינת ישראל". אלא שלאחר כל הלבטים, נראה כי נשמתו החסידית ניצחה במאבק הפנימי, ולקראת סיום מכתבו הוא כותב לרבי בהאי–לישנא: "החלטתי לשאול בעצתו איך להתנהג, ואעשה כאשר יורני כבוד תורתו".

להלן מכתבו לרבי, הפותח בפנייה הלבבית והייחודית לסגונו של שז"ר – "אדמו"רי היקר והנערץ שליט"א"…

"החלטתי לשאול בעצתו איך להתנהג, ואעשה כאשר יורני"

לקראת י"ב תמוז
ז' תמוז, תשכ"ט
אדמו"רי היקר והנערץ שליט"א

חב אני תודה מרובה לכ"ת [= לכבוד תורתו] על מכתבים אחדים מאז חג השבועות וקונטרס דא"ח.

[בין שאר פעולותיו הרבות לטובת ישובי ומוסדות חב"ד בארץ הקודש, עסק מר שז"ר רבות גם בהשגת תקציבים להדפסת ספרי קה"ת, והרבי שיגר לו את ספרי וקונטרסי החסידות שיצאו לאור].

ישא ברכה על כ[ו]לם, וביותר על אשר דאג לכך לבל יגיע אלי מכתב כ"ת לעיתונאית גאולה כהן בעקיפין, כדרך שמכתבים שלו מעין אלה נוהגים להגיע אלי, ובחר לשלוח אותו אלי במישרים. ועדיין נמלך אני בדעתי אם וכיצד להגיב על מכתבו זה האחרון, מבלי לעשות שקר בנפשי מזה, ומבלי לפגוע חלילה ביחסים שבינינו מזה.

זכורני כי פעם באחת השיחות שבינינו התאונן בפני כ"ת בשנינות דבדיחותא כי אין אני נותן לו להיות ציוני, כמדומני כי אחר מכתבו זה לגב' כהן הגיע תורי להתאונן, כי אין כ"ת אומר לתת לי להיות חב"די.

ידעתי אמנם כי אין דעת כ"ת נוחה מן המושג "נשיא" המדינה, והיו לי הרבה הסברים להסוס הזה, ומפני דרכי שלום החלטתי לקבל את אחת מהתנצלויותיו כי כבר נהג כך בימי קודמי ז"ל, ומכיון שקודמי כבר שוכן עפר, איננו יכול לשנות ממנהגו, הבלגתי בנעימה.

[כידוע, נמנע הרבי מלכתוב את התואר "נשיא המדינה" למר יצחק בן צבי, שקדם לשז"ר בתפקיד זה. הרבי שיגר לו את המכתב הידוע בו תיאר כי מיום הולכו לחדר ועוד קודם לכן החל להתרקם בדמיונו ציור הגאולה, ובמרכזה – נשיא ישראל, שהוא המלך המשיח, ולכן אינו יכול להעניק תואר כזה לאף אחד אחר… העתק ממכתבו זה, שיגר הרבי בזמנו גם אל מר שז"ר]

אבל לא חשדתי כי המושג "מדינה" עצמו הוא לו למורת רוח. לא שמעתי כזאת לא מפי האדמו"ר [מהוריי"צ] המנוח חותנו זצ"ל, וגם כ"ת [כבוד תורתו] לא אמר לי זאת, לא בשיחותינו המרובות הזכורות לי כ[ו]לן כלשונן, ולא באגרותיו. סוד זה, למגינת לבי, נתגלה לי רק במכתב זה לגב' העיתונאית, שבודאי לא תותר על כך בזמן מן הזמנים לעשות פומבי לדבר.

וכ"ת יודע נאמנה כי אני נשבעתי אמונים למדינת ישראל, פעם ופעמים, וכי אני בתום לבב מוכן לתת את נפשי על הגנתה של המדינה, כשם שמסרו ומוסרים עליה את נפשם אלפי צעירי אחי מאז תקומתה המחודשת ועד היום.

זכורה לי יפה אמירתו של האדמו"ר המנוח, חותנו זצ"ל, כי שיחת חב"ד היא שיחת גלויית לב, וכי מחוייב אני ורשאי להגיד את אשר בלבבי, על כן ישא נא לי את מעט ההתרגשות אשר בשורותי אלה.

ופליאה דעת ממני איך להסביר את ה"אריינטייטשן" הזה כי קובעי המונח "מדינת ישראל" התכוונו לדחוק את המונח ארץ ישראל, כאילו יכולנו אז בתש"ח לקרוא את שטח המדינה דאז בשם מדינת א"י [= ארץ ישראל], ולותר בפירוש על כל א"י הגדולה שהיתה מחוץ לתחומי המדינה? ובודאי לא מובנת הטענה כי אם גורסים "מדינה" הרי זה רק בשל כוונת "כחי ועוצם ידי", שרי לו מארי!

לרגע חשבתי, אולי אבליג גם הפעם ואולי גם אכתוב הפעם את מכתבי לא על גליוני, ששם "מדינה" עליו, לבל לגרום לו עגמ"נ [= עגמת נפש] חלילה, אלא על בלאנק פשוט, והחלטתי לשאול בעצתו איך להתנהג, ואעשה כאשר יורני כ"ת.

ובשל חשיבות השאלה מוטב שאסתפק הפעם רק בענין זה ולא אוסיף במכתבי זה לכתוב על ענינים דחופים אחרים, ואצפה להוראה.

הרב [בנימין] גורודצקי נמצא עכשיו בא"י [בארץ ישראל] ובודאי ימסור לכ"ת על שיחותינו, בנושא מכתבי זה לא דברתי אתו כלל.

בהוקרה נאמנה כמו תמיד
ובכל רגשי הכבוד והאהבה
זלמן שזר

העדפת השם 'מדינת ישראל' פוגעת באינטרסים החיוניים

לא חלפו ימים אחדים מאז שיגר שז"ר את מכתבו רווי הרגש, והרבי מיהר להגיב עליו באגרת ארוכה, שנכתבה ל"מחרת ימי הגאולה, יב–יג תמוז, ה'תשכ"ט" (אגרות קודש כרך כה ע' שו ואילך), ובתחילתה פורס הרבי את משנתו הכללית בנושא:

הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם דורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן שליט"א
שלום וברכה!

הפעם אפתח בהעיקר דגעדיִכטעֶ:

בתמהון הכי גדול (מהול בצער רב) קראתי מכ' כ'. ונוסף על עצם התוכן – הרי הם הן טענות וכו' סטמאַר עלי: וואָס האָט איר (הכוונה – אלי) זיך צוגעטשעפּעט צו ארץ ישראל און צו ארץ הקודש און צו ברית בין הבתרים וכו' און מישט אַריין דעם אויבערשטן וכו' וכו' – הרי כל אלה שהשתדלו בזה וכל אלה שעמדו ועומדים עתה בראשה וכל אלה המדברים בשמה אומרים ומדגישים ומכריזים שזהו – מדינה שנתייסדה בשנת תש"ח באותם השטחים שהבריטים עזבו אותם ו"ההגנה" גרשה משם את הערביים (או שנכנסה לשם בלי התנגדות) וב"כ אומות העולם (והקמוניסטים דמועה"ב [דמועצות הברית] – בין אלו שבראשם) התדברו ביניהם אשר יאשרו את זה ובשטח שחלקו בארץ ישראל וחלקו מחו"ל [מחוץ לארץ] ישראל.

פשוט שהמענה שלי הוא – להד"ם. אין הנ"ל ענין חדש וכו' כ"א אשר בשנת תש"ח שחררו חלק חשוב מארץ ישראל (ודרך אגב – כבשו שטח פלוני מחו"ל [מחוץ לארץ – הכוונה לאילת וסביבתה] שצירפו אותו כהוספה וטפל להעיקר – אר"י [ארץ ישראל]).

שוללים דברי אלה בטענה שזהו חידוש שלי והראי' – שבכל שנה ושנה מכריזים – שנת פ' (לא – לשחרור כו' או ליסוד ממשלה וכו', כ"א) ליסוד "מדינת ישראל". ופשוט שאין זה "דינגעניש אין ווערטער" [היתפסות ל'מילים'] – כ"א עיקר ויסוד כל הגישה: דבר שנתייסד בתש"ח ברצון או באישור או"ה – אין בו כל תוקף ותוכן לענות על טענות הערביים, הואַטיקן, האו"מ וכו' והכנעניים (הגלוים ושבסתר) שמבני ישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות כו'.

איני משלה א"ע [את עצמי] שבטענות צדק ויושר ינצחו באו"מ, בואַטיקן וכו' – אבל גורם הכי חשוב הוא בהמורַל של הנוער (כולל – דהצה"ל), הסטודנטים דארצה"ב (ובטח גם שאר ארצות) וכו'.

ועוד ועיקר: הגישה שהמדובר ע"ד [על דבר] "מדינת ישראל שנתייסדה באישור האו"מ בשנת תש"ח"

(ולא ע"ד – בני ישראל שחזרו לארץ ישראל, ארץ ירושתם מזמן יהושע בן נון – ירושה שאין לה הפסק, ואף אם גזלוה בחוזק יד)

גישה שנעשתה יסוד ועיקר בהשקפת עולמם של הקובעים העמדה והדיבור והפעילות והיחסים עם או"ה [אומות העולם] בכלל ובפרט –

הרסה ומהרסת, הזיקה ומזקת האינטרסים החיוניים של – אפילו מדינת ישראל (כידוע כאן בנוגע לארצה"ב ולאו"מ, ובטח כן הוא גם בשאר המדינות), ועד שהביאה סו"ס לקרבנות ממש – וזהו שהכריח אותי לצאת ממסגרת שלי ולדבר בענינים אלה – שאחרים היו צריכים להתריע עליהם. וד"ל.

מרוב צערי כתבתי את הנ"ל ועדיין לא נגעתי רק "בקצה המטה", ומבלי לצטט עובדות – גם לא "מחדשים לבקרים" מה שקרה אתמול (ממש), ולפני השבת וכו'. ולמה אצער גם את כ'.

[כנראה כוונת הרבי למכונית תופת שהתפוצצה יום קודם לכן, ביום ראשון י"ג תמוז ברחוב דיזינגוף בתל–אביב, וכן לפיגוע שאירע לפני השבת הקודמת, כאשר מחבלים ערבים פוצצו מטען חבלה בדרך לכותל המערבי].

בהמשך האגרת, מתייחס הרבי אחת לאחת לכל תהיותיו של מר שז"ר, כאשר הוא מעתיק מילים אחדות מתוך מכתבו של שז"ר (סומן להלן במודגש ובצבע שונה. א.ר.), ומיד מסביר את שיטתו הברורה בנושא. מכתב זה פורסם כבר בסדרת אגרות הקודש, כעת עם פרסום מכתבו של שז"ר, הרי הוא שופך אור חדש על הדברים.

מראש לא שערתי שתהי' אריכות הנ"ל, אבל כיון שכבר נכתב – איני רוצה לקצץ בה. ואת כ' הסליחה.

ועל סדר מכתבו:

"לתת לי להיות חב"די" – כ' הי' חב"די עוד קודם שנולדתי. וכן יקום בעז"ה לאויו"ש [לאורך ימים ושנים] טובות.

המושג מדינה – באם המדובר באילת וסביבותי' (שהם מחוץ לכיבוש יהושע ועזרא) ויעניקו להם עצמאות ביחס לירושלים ולאר"י [ולארץ ישראל] בכלל – אזי מדינת ישראל יקרא להם.

בנוגע לירושלים וכו' – כבר הוקבע השם ע"י בורא העולם ומנהיגו: עד לכיבוש יהושע – ארץ כנען ולאחר זה – ארץ ישראל. ותו לא ניתן הענין להצבעה ולמשאל עם וכו'.

פשוט שאין לי כל התנגדות להשם מדינה גם בנוגע לרוב שטח זה. ואדרבא ע"פ [על פי] תורה – ארץ ישראל כוללת מקדש ומדינה (כלשון חכמים במשנתם), כמו שכוללת יהודה וגליל וכו' – אבל המדובר במכתבי הוא ע"ד המחלוקת שהייתה בין שני השמות (וההשקפות – כנ"ל) "ארץ ישראל" ו"מדינת ישראל" ונצח האחרון (והנני מוסיף) לע"ע [לעת–עתה] (כי תקותי ובטחוני כי סו"ס [סוף סוף] ינצח גאון ישראל שבכאו"א מבנ"י [שבכל אחד ואחד מבני ישראל] – ויכריזו ולעיני כל העמים אשר טעות היתה מעיקרא וארץ ישראל נקראת בשם ובתוכן וכו').

לא אמרתי לו זאת ע"ע [עד עתה] כו' – למה אצערו וללא כל תועלת (כי אינ[י] רואה מה יכול לעשות בזה)?

כתבתי עד"ז [על דבר זה] – לא לעתונאית, כ"א לזו שארגנה לימוד התורה בחוגים שבדרך הטבע לא היו כל סיכוים לזה (שגם ע"ז וכיו"ב – חרון אף סטמר עלי), שניהלה (ותקותי שתמשיך לנהל) תעמולה נגד מגפת ההפלות וכו' – ומהמנגדים לפעולות אלו חשדו שאני מהגורמים לפעילותה זו ונפלו על ההמצאה להסבירה שאני מנגד למדינת ישראל והראי' שסגנוני תמיד אר"י ולכן – אין לה להשתדל . . . בנוגע ללימוד התורה וכו'. וחששתי לחלישות בפעילותה ולכן כתבתי לה הנ"ל.

נשבעתי אמונים למדינת ישראל – פשוט שיודע אני עד"ז. ולפלא שלא שם כ' לבו שזמן רב לפני השבועה בקשתיו שלא יסרב למינוי זה ויותר מבקשה סתם – ובודאי יודע שגם אז ידעתי ע"ד טקס ההשבעה וכו'. אבל בטוחני שבעת שנשבע ואמר "אמונים למדינת ישראל" נתכוון ברור לארץ ישראל ויתרה מזו – לארץ הקודש ויתרה גם מזו – לארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

שיחת חב"ד צ"ל גלוית לב ומחוייב ורשאי להגיד את אשר בלבבו – ויתרה מזו שהנני מעריך את זה כאחד מעיקרי הידידות בינינו, ובסגנון הידוע חדוא תקיעא בליבאי מסטרא דא ע"ז, וצערי הוא על אשר בלבבו חושדני במה שאין בי. ואדרבה – אני אומר וכופל ומשלש שהעם היושב בציון – יושב בארץ ישראל, ארץ מיוחדת שאין דוגמתה – ואין המדובר כלל במדינה בין מדינות סוריא ולבנון וירדן ומצרים – ותובע ולא "במעט התרגשות" ככתבו, כ"א בהתרגשות רבה – שהב"כ [שהבאי–כוח] בואַשינגטון ובאו"מ יכריזו ע"ז ובדפיקה על השולחן – והנכרים שבואַשינגטון דעתם ג"כ כן, אבל ב"כ ישראל עונים שנצטוו לא לדבר בסגנון כזה ופשיטא לא לדפוק על השולחן – כי הם ב"כ מדינה אשר קיבלה רשות ואישור שבין מדינות תחשב ולכן יתנהגו בנימוס מדיני. וכשפעמיים פקע כח סבלנותו של הב"כ באו"מ ואמר מקצת "שבחם" בפומבי – אזי במשך כד שעה יצאה והגיעתו נזיפה חמורה מירושלים: היתכן כו', והכריחוהו לחזור בו בפומבי. ובדרך הטבע – זה וכיו"ב הוא המעודד את התגרות ואת החבלנים וכו' – ועד לקרבנות ממש, הי"ד.

ולסיום המכתב אודות הבלנק והגליון – בודאי ימשיך לכתוב על הגליון דע"ע [דעד–עתה] ולא ימנע הטוב ממני והנח"ר [והנחת–רוח] בראותי עוה"פ [עוד הפעם] "שחור ע"ג [על גבי] לבן" שהוא הוא המכהן בתפקיד זה, וכשרוחי "טובה עלי" הנני מוסיף – ושבבת אחת עם זה הוא מצטער עמוקות לא פחות ממני על בחירת השם (וההשקפה) הנ"ל ומצפה ליום אשר גם בנ"י [בני ישראל] (כי הנכרים מעולם לא עלתה אחרת על רוחם) יכתבו ויקבעו תיבת ארץ – במקום תיבת מדינת.

נימוק זה בא כהוספה לעיקר – שכיון שאני הייתי בין אלה שהשתדלו ובקשו ועשו וכו' שיבחרו בו לתפקיד זה ופעם ופעמיים, והשקיעו בו אימון וכו' – מן הדין (והזכות) שמכ' אלי ואליהם יכתבם על גליון תפקיד זה.

וכפתיחת מכתבי – כיון שהוא בחור מעם ומורם מעם – ימשיך בכהונתו זו בדיבור ובכתיבה ובמעשה וזכות הרבים מסייעתו.

בהוקרה ובכבוד ובברכה
מ. שניאורסאהן

*

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן