רב שיח: להביא את משיח זו לא עצה, זו שליחות

רשם והכין לדפוס: שניאור זלמן לוין, בית משיח

צילום: זאבי גרין

מנחה: הרב ישראל נחמן לרנר, ר"מ בישיבה קטנה, חח"ל צפת

משתתפים: הרב שלום דובער וולף, מחבר ספר "ענינו של משיח" ומשפיע בישיבת חח"ל צפת, הרב אברהם מיידנצ'יק, שליח אד"ש מה"מ ביישובי המועצה האזורית גן רווה, ר' מתי טוכפלד, עיתונאי בכיר ב"ישראל היום".

כשהרבי משתף  אותנו במחשבותיו…

מנחה: אבקש לפתוח את הפאנל עם הרב שלום דובער וולף, אשר ידיו רב לו בעניני גאולה ומשיח בזכות ספרו הנפלא 'ענינו של משיח'. בשיחת כ"ח ניסן תנש"א – מה בעצם הרבי רוצה מאתנו? איך מטכסים עצה ומה באמת עושים?

הרב וולף: הרבי בא ואומר לנו, שצריך למצוא אחד או שניים או שלושה עקשנים שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות. לכאורה, מה פתאום הרבי מבקש מאתנו עצות ומה אנחנו אמורים לחשוב?

חשוב לראות קודם את הנקודה הכללית של השיחה. בתחילת השיחה מביע הרבי את אכזבתו, איך יתכן שמתאספים עשרה מישראל ועדיין לא מרעישים לפעול ביאת משיח בפועל. מדוע צועקים רק מפני הצווי? מה עוד יכולני לעשות שכל בני ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו ביאת משיח בפועל? ואז אומר הרבי: הדבר היחידי שביכולתי לעשות, זה למסור הענין אליכם; עשו כל אשר ביכולתכם.

כשלומדים את השיחה בעיון, רואים שהרבי שואל שאלה ואף עונה תשובה; מציג בעיה ולעומתה מציג פתרון. הבעיה – שלא מרעישים, צועקים מפני הציווי, הענין לא נוגע, מה עוד יכולני לעשות כדי שהענין נוגע? הדבר היחידי שיכולני לעשות כדי שהענין יהיה נוגע זה למסור אליכם וכו'. כשנותנים למישהו אחריות על עניין מסוים, בדרך הטבע הוא מתייחס לזה באופן אחר לגמרי. כשהוא מבין שהדבר תלוי בו והוא זה שאמור לבצע את העניין, הוא לוקח את זה יותר ברצינות. זה מה שהרבי רוצה בשיחה הזאת – שנבין שמעתה ואילך זה תלוי בנו.

עד היום למדנו תורה וקיימנו מצוות ופעלנו להביא את המשיח, אבל זה היה באופן שהרבי אחראי ואנחנו מקיימים את ההוראות. האם אנחנו אמורים לחשוב איך להביא את המשיח? לא ולא, זה תפקידו של הרבי, לחשוב לנווט ולהורות לנו את הדרך. כעת אומר לנו הרבי – אני מוסר את הענין אליכם; זו אחריות שלכם. בעצם הרבי מעניק לנו את המפתחות; בוא נראה אותך, תחשוב אתה, תגלה מה אתה יכול להוציא מעצמך כדי להביא משיח.

ישנה נקודה נוספת, והיא הבקשה של הרבי שנטכס עצה מה לעשות וכיצד לעשות. מן הראוי אפוא לבחון את העניין הזה בשיחות קדשו של הרבי. לאורך השנים נתן לנו הרבי עצות איך להביא את הגאולה, אולם בשיחות של השנים האחרונות, ובפרט בשנה האחרונה תנש"א–תשנ"ב, יש כמה הזדמנויות שבהן הרבי לא רק נותן עצות, אלא גם משתף אותנו במחשבות שמאחורי העצות.

הרב מוטי גל ע"ה הזכיר פעם באחד השיחות שנעשו עמו, את שיחת פרשת עקב תנש"א, שם מדבר הרבי על הדפסת התניא בברייל. הרבי מאריך שם ומבאר – מה בעצם קורה כעת? למה משיח עדיין לא בא? ואז הרבי מסביר שביאתו של משיח תלויה בהפצת המעיינות; הבה נעשה אפוא חשבון האם אכן הפיצו את המעיינות כדבעי. ממשיך הרבי ומונה את הבעל שם טוב, האדמו"ר הזקן, עד הדור שלנו וכו' – עלתה בדעתי סברא שיש עוד סוג כתב שם עדיין לא הגיעו המעיינות, וזהו כתב ברייל, ואולי לכן עדיין לא בא. כעת, מטעים הרבי, גם זה ישנו בדמות ספר התניא בכתב ברייל.

מה פתאום הרבי ככה משתף אותנו במחשבותיו "עלתה בדעתי" וכו'? אלא שהרבי מבקש ללמד אותנו איך לחשוב; אלו שאלות על יהודי שקם בבוקר לשאול את עצמו: רגע, למה הוא עדיין לא בא? במה זה תלוי? עשינו כך וכך, אולי יש משהו כזה או אחר שטרם עשינו?!

רעיון דומה מופיע גם בשיחת פרשת נח תשנ"ב, שם מדבר הרבי על קידוש לבנה וההקשר של זה לגאולה. בשיחה הלא–מוגהת מופיע לשון קצת פחות נעימה. הרבי קובע כי כפי הנראה יש כאלו שלא זהירים מספיק בקידוש לבנה ויתכן שזו הסיבה שמשיח מתעכב, ובמילא צריך לעסוק יותר בענין של קידוש לבנה בהקשר של גאולה. כלומר, הרבי מתחיל מהמקום החסר שצריך תיקון, משהו שלא זהירים בו מספיק.

[מספרים מאחורי הקלעים, שבאותו שבוע שבה דיבר הרבי, עמד פלוני ושוחח עם המזכיר הרב לייבל גרונר. השיחה התגלגלה על ענינים של קריאת שמע שעל המטה וקידוש לבנה, והלה קצת זלזל בעניין מסוים. במהלך השיחה הטונים עלו במקצת. בשבת הקרובה, הלה עומד בהתוועדות ושומע את הרבי אומר, שכפי הנראה יש כאלו שלא זהירים מספיק בקידוש לבנה, ואולי זה מה שחסר… הלה התלונן באוזני הרב גרונר, מדוע 'הלשין' עליו לרבי, והרב גרונר השיב לו – לא אמרתי דבר לרבי, אבל צריך לקחת בחשבון שכשעומדים באכסדרת הכניסה וצועקים, אז הרבי שומע מעבר לקיר…].

כלומר, הרבי מלמד אותנו לבדוק בעצמנו מה חסר ומה צריך חיזוק, ובהתאם לכך לפעול.

יש עוד דוגמאות נוספות לכך – אך המורם מכל האמור הוא, שלנגד עיניו של כל חסיד צריכה לעמוד המטרה: להביא לימות המשיח. כשזה נעשה באופן כזה, אז הדרכים שמחפשים כיצד להביא את משיח, הן בהתאם.

חטופי תימן מלמדים: איך להפוך את העולם

מנחה: נעבור לר' מתי טוכפלד בשאלה – איך אפשר לשמר חיות בעניני גאולה ומשיח כל אחד בעולם שבו הוא פועל, ובמקרה שלך זה עולם הכנסת וקובעי המדיניות, הפוליטיקאים?

מתי טוכפלד: בשיחה של כ"ח ניסן אומר הרבי, הלוואי שיהיו אחד, שניים, שלושה שיטכסו עצה. אני רואה פה את הדגש על ריכוז כמה כוחות יחד כדי להביא את הגאולה. בשבת שלאחר אותה שיחה, פרשת תזריע מצורע, הרבי מדבר על הדרך הישרה הקלה והמהירה ללמוד עניני משיח וגאולה, ומוסיף שכדאי להשתדל ללמוד תורת הגאולה ברבים. למה? כי הלימוד ברבים מביא לידי שמחה וחיות, ואז מרגישים חזק יותר את הענין וממילא חיים אותו טוב יותר.

כל אדם שמחובר וקשור לרבי, עושה את הפעולות הנדרשות לפי המקום שלו ולפי דרגתו ויכולותיו, כל אחד בתחום שהוא טוב בו. אך כשמרכזים את המאמצים ביחד, עם עוד אדם או שניים, אז מקבלים תוצאה יותר גבוהה מהסך–הכל.

אתן דוגמה מהתקופה האחרונה: שמעתם בוודאי שהממשלה החליטה לפתוח את התיקים של חטופי תימן. קדם לכך מאבק גדול של כמה גורמים, בעיקר של חברת כנסת מהליכוד בשם נורית קורן שהחליטה לטפל בעניין הזה עד תום. היא הקימה שדולה בכנסת, ובה קבוצה של חברי כנסת בראשותה, והיא הביאה אנשי מקצוע רלוונטיים כדי לקדם את הענין שהיא ביקשה לקדם. היא גם יזמה כינוס גדול בהשתתפות תקשורת רבה, וכך העניין עלה על סדר היום.

כמה ימים קודם לכן הראיתי לה מה הרבי אומר על הנושא הזה של חטופי תימן. היא ראתה והתרגשה מאד מהדברים. כשארגנה את כינוס השדולה, אמרתי לה שחייבים להציג את הדברים של הרבי באוזני כל הנוכחים, כולל אלו שטענו שכל הסיפור על חטופי תימן לא היה ולא נברא (כפי המסקנות הלא–נכונות של ועדות החקירה שהוקמו במשך השנים); שכולם ידעו, היה ונברא!

באותו יום בו התכנסה השדולה, סיכמתי איתה שאביא לה את דברי הרבי והיא תקריא אותם במהלך הכינוס. שעתיים לפני שהשדולה התכנסה, ר' אברמי מיידנצ'יק מגיע לכנסת עבור עניינים שונים, והוא רואה אותי ליד מכונת הצילום ומצלם את ההתוועדות שבה אומר הרבי את דבריו על חטופי תימן. כשסיפרתי לו על התכנית, הוא לא היה מרוצה: הרבי מדבר על 'כיבוש', ו'כיבוש' זה אומר שאתה לא משאיר אפילו פינה אחת לא כבושה; עד שהענין עצמו צועק שהוא נכבש. שאלתי אותו: אז מה אתה מציע? הוא לא ידע מה לומר לי, רק הציע לי לחשוב בגדול…

החלטתי שלא היא תקריא את דברי הרבי; חששתי כי אולי פתאום לא תמצא את הזמן לזה, ואולי תקרא רק חלק מהדברים. בתוך שעה חיפשתי מישהו שיוכל להגיע לכנסת ולהקריא את הדברים ומצאתי את ר' עמי פייקובסקי שהגיע במהירות לכנסת. הדרכתי אותו מה הוא צריך להגיד, סימנתי לו במרקר את הנקודות החשובות, והתחלתי להדפיס מחדש את הדפים.
כשאברהמי ראה את הדפים, הוא עדיין לא היה מרוצה: לא מספיק להקריא זאת באוזני כולם, צריך שכל משתתף בוועדה יקרא בעצמו את דברי הרבי.

כאן החלה בעיה טכנית, להדפיס כאן ועכשיו מאה עותקים. לאחר שהתגברתי בניסים גם על התקלה הזאת, הוספתי את התמונה של הרבי לכל דף, ורצתי במהירות לאולם בו התכנסה השדולה. הייתי בין הראשונים והזדרזתי לשים על כל שולחן וכסא את השיחה של הרבי עם תמונתו. לאט לאט האולם התמלא וכל אחד התיישב והחל לקרוא בעיון את דברי הרבי. כשיו"ר הוועדה פתחה את הכינוס, זה היה אחרי שכולם קראו את הדברים, כולל השר הממונה מטעם הממשלה על נושא חטופי תימן, השר צחי הנגבי. ואז היו"ר פותחת ואומרת "יש לנו פה שליח של הרבי מליובאויטש, ולפני שנשמע את הדוברים, אני רוצה שהרב עמי פייקובסקי יקרא בפנינו מה אומר הרבי מליובאוויטש על הפרשה"…

הכיבוש הצליח לחלוטין! כל המתנגדים שנכחו, אלו שטענו שלא היה ולא נברא, ויתרו על זכות הדיבור. הם קמו והלכו. הם קראו היטב מה שאמר הרבי שהיו חטופים, ולמה בדיוק נחטפו. והרבי ממשיך בשיחה, שהגם שחלף זמן מאז, הרי אין זה דבר אבוד ואפשר עדיין להציל את הילדים; וכי המוות הרוחני שהעבירו אותם הוא בר תיקון. הרבי אף הוסיף, כי צריך לגלות מי הם ומה הם ולחבר אותם למשפחות המקוריות שלהם.

זו למעשה הייתה מטרתה המרכזית של שדולת חטופי תימן בכנסת – לעשות ולקיים את הדברים שהרבי אמר באותה שיחה.

מהמקרה הזה למדתי, שאפשר לכבוש, בעיקר כאשר פועלים יחד; כאשר מדרבנים האחד את השני ומתייעצים ביחד מה לעשות ואיך לעשות. וכפי שהרבי עצמו אומר: הלוואי ויהיו אחד, שניים או שלשה שיטכסו עצה איך לעשות וכיצד לעשות, ומתוך שיתוף הפעולה הזה יצליחו לכבוש את העולם ולהגשים את המשימה שהטיל עלינו הרבי לפני 26 שנה.

הנקודה של חסידי חב"ד, זו נקודת משיח

מנחה: בשיחה הידועה שנאמרה בשבת פרשת חיי שרה תשנ"ב, אומר הרבי שצריך להעביר את הענינים של משיח 'באופן המתקבל'. בעניני גאולה ומשיח ישנם הרי רבדים עמוקים. השאלה היא, האם אנחנו צריכים להעביר לזולת גם את הרבדים הקשים, או שאנחנו יכולים להסתפק בדברים פשוטים. אפשר גם לשאול אחרת: איך אפשר להעביר את הדברים האמיתיים בכל מקום ובכל זמן?

הרב אברהם מיידנצ'יק: אני רוצה לפתוח ב'היום יום' של כ"ה ניסן, שהסבא שלי, ר' שלמה מיידנצ'יק, היה מדגיש פעמים רבות. אפשר לומר שזה מפתח חשוב בענין של שליחות.

באותו יום מובא הפתגם, שמי שיכול להתעסק ביהלומים ומתעסק באפיית לחם – לחטא יחשב לאיש ההוא, עד כדי כך. האיש הזה פושע – כי בזמן שיכול היה להתעסק ביהלומים ובענינים יקרים, הוא עוסק בזוטות. סבא היה מסביר לי את הפתגם הזה: לכאורה הרי אותו אדם עובד קשה; אפיית לחם היא הרי עבודה קשה; צריך לעמוד מול התנור הלוהט ולהתייגע רבות. אבל כיון שעניינך הוא לנקוב יהלומים ובמקום זאת אתה מתעסק באפיית לחם, שזה לא עניינך, אתה בעצם פושע.

הנקודה שלנו, חסידי חב"ד, זו הנקודה של משיח, היהלום שבכתר. אנחנו אמנם פועלים בתחומים רבים, אבל הנקודה המרכזית שלנו צריכה להיות משיח וגאולה. צריך לעסוק עם כל יהודי בעניני גאולה ומשיח, ואם צריך, אפשר 'לפרק' את הנושא לנקודות קטנות וקלות, העיקר שהעניין יוחדר ויוטמע בכל יהודי. בעיקר חשוב ללמוד עם כל מי שאפשר עניני גאולה ומשיח, זה מחולל פלאים.

אתן דוגמאות פשוטות לכך: ישנו מגוון של אנשים שאני שולח להם בכל יום שישי דברי תורה. מדובר באנשים מכל גווני הקשת הציבורית. בכל פעם שאני שולח מסר של הרבי, אני מדגיש עם זאת שהרבי הוא מלך המשיח. בסיום המסר השבועי אני מכניס "יחי אדוננו". ברור לי שכל דבר שמביאים לזולת, צריך להיות חדור בנקודה המרכזית. אם יש למישהו שאלות על כך – זה טוב! אנחנו רוצים שאלות ולא בורחים מהן. וכשאני מקבל שאלות בחזרה, אני שולח בחזרה קישורים עם תשובות לכל השאלות. אם הוא יקרא – סימן שזה מעניין אותו ויהיו לו תשובות, ואם הוא מבלבל את המוח – ממילא הוא לא יקרא את זה…

גם בחיצוניות – כמי שגדל וחי בכפר חב"ד, לכאורה מה זה משנה ללכת עם כיפת "יחי" ודגלון או בלי. אבל כשאתה הולך באופן ברור עם הסממנים המשיחיסטיים, אנחנו מעבירים מסר ואמירה של זהות ופרסום. זה לא נועד רק כלפי חוץ, אלא גם עבורנו; זה מחזק אותנו כדי שלא נסתיר את הדברים כלפי עצמנו. לא פעם אנחנו יכולים להגיע למקום שבו אתה מבין שהמסר שלך לא רוצה להתקבל ולהישמע ואז אתה מעדיף שלא להשמיע אותם. אבל אם אתה 'מסומן' עם כיפה ודגלון, אינך צריך להשמיע, אתה מגיע וזה מדבר מעצמו. כך אתה פועל גם על עצמך וגם על הסובבים אותך בצורה מאוד פשוטה וברורה.

לפני תקופה יצאנו מכפר חב"ד עם שישה ילדים לשליחות במושב "בית חנן". פתחתי שם בית הכנסת שאליו החל להגיע קהל מאוד מגוון. בהתחלה מלקטים אותם אחד לאחד, כל אחד עם כיפה אחרת, אבל אתה צריך להוביל קו מאוד ברור וחד, של נוסח חב"ד. כמובן שאחרי התפילה אני מכריז 'יחי אדוננו' ומסביר להם את הענין של ההכרזה.

לפני פסח ערכתי מבצע מצה, וזה כמובן בא עם ה'יחי' ועם דגל. אפשר להחדיר את הנושא בכל ענין, אפילו בדברים קטנים כמו בפתק הקטן שמצרפים לאנשים. כשהגעתי למושבים, הבנתי שלא אוכל להגיע לכל התושבים. לקחתי כמה חבר'ה מקומיים, לא חב"דניקים, ועשיתי להם סטאז' – איך נכנסים לבית, איך נותנים את המצות, מה אומרים ומה לא; ולכולם ברור שזה מגיע מהרבי. ככה צריך ללכת בגאון ובלי להתבייש. אמנם זה ניסיון גדול כי כל יום שעובר זה קושי גדול ועצום שלא רואים את הרבי, אבל יש לנו את הכוחות לכך. כשהענינים ברורים אצלך, זה ממילא עובר גם הלאה עד שהם לבד מכריזים 'יחי'. אני יודע על מקומות שבהם התושבים עצמם מחזקים את השלוחים בעניני משיח… יש שלוחים שהנושא של משיח הוא לא בראש סדר העדיפויות החזק שלהם, אבל כשהוא רואה את המקורבים שלו שרים 'יחי' ומכריזים 'יחי', הם עצמם מחזקים ומובילים אותו למקום הזה.

אצלי הדברים ברורים; אני מחלק רק חומר עם משיח ו"יחי אדוננו". יש מקומות כאלה שאני מגיע אליהם ואף אחד לא יכול לומר לי שהענינים לא מתקבלים. יש מקומות שאני הולך לאנשים שנחשבים למשכילים ואפילו מתנגדים. השנה גם חילקתי את היין של הרבי בבקבוקים, והאנשים מקבלים את הכוס של ברכה מהרבי כשהכל זועק משיח. אני לא יודע איזה שאלות יש בכלל בענין הזה.

כשהרבי מבקש מאתנו "עשו כל אשר ביכלתכם" – הענין צריך להיות ברור אצלנו, אם כי לא באופן של 'שבירת הכלים', אלא בכלים דתיקון.

מה שיועץ ראש הממשלה הבין

מנחה: אבקש עוד התייחסות קטנה מכל אחד מהמתוועדים היקרים כאן. כולם יודעים על ה'קאך' הגדול שיש לחסידים ב'דבר מלכות' של הרבי מהשנים תנש"א ותשנ"ב. האם תוכלו לתת עצה והכוונה איך לחמם את הקהל שלנו בלימוד השיחות הללו?

ר' מתי טוכפלד: הדבר הכי חשוב והכי מרכזי בשיחות נ"א נ"ב, זה לא להסתפק בלימוד שלהם מתוך חיות, אלא להפיץ זאת הלאה. בשום אופן אסור להשאיר את האוצרות שיש שם לעצמנו; אסור לנו לשמור בתוכנו את התובנות על העולם והחיים שישנן למכביר בשיחות אלו. הענין הוא הפצה. אין דברים שהרבי מסר בשיחותיו הקדושות שהם שייכים רק ליחידי סגולה, אלה היודעים את האמת. כשהרבי אומר משהו בשיחות ומעביר מסר, זה שייך לכל יהודי באשר הוא, ומחובתנו להפיץ זאת בכל מקום.

אחד מיועצי ראש הממשלה, יהודי חם מאד למסורת, משתתף מדי פעם בשיעורי חסידות שאני לומד עם הח"כים. במשך השנים לא היתה לי עמו כל בעיה. לאחרונה נכנסה ללשכת ראש הממשלה אישה שהיא מבינה גדולה בחרדים, והיא נתנה לו הרצאה על חב"ד. הוא אמר לי, 'עכשיו אני מבין שיש גישות בחב"ד, גישה כזו וגישה כזו, והיא הסבירה לי שיש כאלה ויש כאלה'… אמרתי לו שכל מה שהיא הסבירה לך, זה שטויות; תשכח מזה, אני אסביר לך.

וכך פירטתי באוזניו: יש גישה שאומרת – שבמה שאנחנו מאמינים, במה שהרבי לימד והסביר, עלינו לשמור זאת לעצמנו, כי זה דברים שהם קשים לתפיסה למי שלא קשור מאוד לרבי ולא יכול שלא להבין בדיוק מה רוצה הרבי. כלומר, מי שלא חב"דניק לא יכול לשאת את האמת הזו. ויש קבוצה שאומרת – שאם הרבי לימד, אז כמו כל דבר שהרבי לימד, צריך לשתף זאת עם אנשים נוספים. אולם באמונה ובתפיסה – כולם מאמינים אותו דבר.

הוא חושב קצת ואומר לי: כחילוני אני חייב לומר לך, שאני לא רואה בכלל שום הבדל בין שתי הגישות. אמרתי לו: האם זה שאני אומר לך שהרבי משיח זה לא מפריע לך? והוא השיב: ממש לא! אני הולך איתך, בפרט שאתה זה שאומר לי…

מקרה זה, כמו רבים אחרים, מלמד אותי שוב ושוב, כי כל המניעות אינן אלא רק בראש שלנו והן אינן קיימות במציאות. כשמדברים עם כל הלב עם אנשים שהם לא חב"דניקים, או אפילו לא דתיים – הם יגידו לכם, 'מה זה נוגע, למה לא? מישהו הרי צריך להיות המשיח'…

עולם התקשורת השתנה מן הקצה אל הקצה מכפי שהיה בעשרות השנים האחרונות. היום לכל אחד יש את הכלי להגיע לכמה שיותר אנשים. עד לפני שנים אחדות, רק אם היית עיתונאי או פובליציסט, הייתה לך את הבמה והגישה להגיע לאנשים. היום לכל אדם יש יכולת וגישה לכל אדם בעולם דרך הרשתות החברתיות. אפילו ראש הממשלה, כשהוא רוצה להעביר היום מסר לעם, הוא לא צריך את התקשורת הממוסדת; דרך התקשורת האלקטרונית ההמונית, הוא מגיע בבת אחת לשני מליון אנשים!

שלוחים רבים הבינו את הפוטנציאל העצום שיש בדבר הזה, והפכו זאת לכלי של אלוקות והפצה. ככל שהחומר הוא טוב יותר ואיכותי יותר, אפשר להגיע להמוני יהודים. דבריו של הרבי מגיעים היום לעוד עשרות או מאות אלפי מדי יום, גם אנשים שמעולם לא פתחו ספר תורני כלשהו ולא ביקרו בבית כנסת.

נאחל לכולנו שנזכה לקבל כאן הערב את הכוחות, לא רק לטכס את העצה, אלא להביא משיח בפועל, בהתגלות של הרבי שליט"א מלך המשיח.

הרב אברהם מיידנציק: המעשה הוא העיקר! צריך לזכור, שגם מי שמתגורר בכפר חב"ד, הוא לא סתם נמצא במקום, אלא עליו להיות שליח בתוככי כפר חב"ד, ושליחות כזאת היא מחייבת. בכל כינוס או התוועדות המתקיימת בכפר, צריך להשתתף ולא להתבייש מלעמוד ולהכריז 'יחי' בזמן המתאים. לא משנה איפה שאתה נמצא – צריך להיות גאה באמונה שלך ולהשמיע אותה. צריכים להיות קשורים לנקודת השליחות. גם בכפר חב"ד צריך לרענן את האמונה, להכניס רוח חדשה, לתלות דגל או שלט וכו'. אנשים מסתכלים על כפר חב"ד כעיר הבירה של הרבי, והיא צריכה להוות מודל ודוגמה.

מלבד זאת, כל אחד צריך להרחיב ולהגדיל את השיעורים בעניני גאולה ומשיח. מי שעוד לא יוצא החוצה, עליו לצאת למבצעים, לסחוב את החברים והשכנים למבצעים. ברגע שאנשים יוצאים החוצה, כל הדברים מתגמדים. זה משפיע גם עליך וגם על הסביבה…

יש היום המון מקומות שמשוועים לשלוחים. מי שלא יכול, אפשר להמשיך לעבוד בעבודה הרגילה שלו, ולעשות פעילויות ומבצעים בשבתות וכדומה. בשבת אנשים באים לבית הכנסת והם יותר פנויים לשמוע ולהקשיב. יש עוד הרבה מקומות שאין בהם שליח, וזקוקים לשלוחים. אני ממש רואה את זה, היכן שנמצאים ופועלים, נפתחים עוד שיעורי תורה ומתרחשים דברים טובים. פתאום אתה רואה שבונים בית כנסת, מוסיפים מקווה, וכו'. צריכים לזכור את הנקודה המרכזית שחדורה בשליחות העיקרית להביא את משיח צדקנו בפועל ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.