הגילוי של י"א ניסן מכין את העולם לגאולה

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

כאשר הגעתי לבית משפחת ג'ייקובסון בשעת בוקר מוקדמת, יצאו מהבית מספר חסידים בטווח גילאים מעניין – מצעירי החסידים ועד זקני החסידים. על השולחן בסלון עוד היו מפוזרים ספרי המשך תער"ב, ובקצה השולחן עמדה מצלמת הווידאו ששידרה את שיעור החסידות שהתקיים כאן – כמו בכל בוקר – בשידור חי באינטרנט.

הכירו את הרה"ח ר' סימון ג'ייקובסון, מי שזכה לנהל את 'ועד הנחות התמימים' ושימש כחוזר וכמניח בהתוועדויותיו של הרבי. איש מרתק ורב ניגודים, שמצליח לעניין אברכים צעירים וקשישי החסידים בעת ובעונה אחת; ללמוד וללמד את המושגים העמוקים ביותר בהמשך המאמרים תער"ב, ובד בבד להשתמש בכלים המודרניים של שנת תשע"ט, ולהעביר הכל בשידור חי ברשתות החברתיות.

בזכות אלפי השעות בהן זכה לשמוע את מאמריו ושיחותיו של הרבי, הספרים הרבים אליהם נחשף במסגרת עבודתו בעריכת השיחות, והימים והלילות בהן התייגע בהכנת השיחות לדפוס – זכה הרב ג'ייקובסון לידע מקיף בתורת הנגלה ובתורת החסידות. בנוסף, ה' בירך אותו בכשרונות וחושים טובים לתרגם את רעיונות החסידות העמוקים ביותר – לשפה ברורה ומובנת גם לאנשים שמעולם לא למדו חסידות.

מאז כ"ז אדר תשנ"ב, כאשר החלה תקופת ההעלם וההסתר ואיננו שומעים שיחות חדשות מהרבי, החל הרב ג'ייקובסון לנצל את יכולותיו להעביר את מסרי תורת החסידות לעולם הרחב. כצעד ראשון, הוציא את הספר 'הדרך לחיים של משמעות', שהפך לרב מכר ותורגם ליותר מחמש עשרה שפות. הספר מאיר נקודות רבות וחשובות בחיים לאור תורתו והשקפתו של הרבי, המבוארים ומוסברים אך מפוזרים בין מאות ספרי הרבי.

לקראת י"א ניסן, יום הולדתו של הרבי מלך המשיח, ישבנו איתו לשיחה מרתקת, שהאירה את י"א ניסן מזווית חדשה ומקורית – עם מסר אוניברסלי מחד, ומסר גאולתי ואמוני מאידך. איש של שילובים, כבר אמרנו…

לפני רגע ישבת כאן עם חסידים ללימוד מאמרי אדמו"ר הרש"ב, וכעת אנחנו יושבים לשיחה על משמעות י"א ניסן. דומני שעצם העובדה שאנחנו מציינים את יום ההולדת של הרבי, היא חידוש של דור השביעי; בתקופתו של הרבי הרש"ב, כמו גם שאר הרביים, חסידים לא ציינו את יום ההולדת של הנשיא.

אכן, כפי שציינת, זהו חידוש של הרבי. למעשה, הרבי רמז לכך כבר בשנת תש"ג, כאשר הוציא לאור את לוח 'היום יום', ובתאריך י"א ניסן הביא את ההוראה ש"ביום ההולדת – על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם. והצריכים תקון ותשובה – ישוב ויתקנם". לראשונה נודע הדבר שי"א ניסן הוא יום הולדתו של הרבי – לקראת י"א ניסן תש"ז, כאשר הרבי שהה בפריז, והרבנית חנה גילתה את הדבר לחסידים כדי שיבקשו מהרבי להתוועד איתם לכבוד יום הולדתו.

בשנים הבאות טרם הגיעה השעה לגילוי, ולא היה ציון מיוחד ליום זה. מלבד בשנת תשי"ב – בה מלאו לרבי חמישים – אז אמר לקהל מצומצם בחדרו הקדוש, מאמר על הפסוק "אדנ–י שפתי תפתח" מתוך פרק התהלים החדש. גם בשנת תשכ"ב ערך הרבי התוועדות, אבל זה היה בקשר לשנת השישים.

השינוי הגדול החל בתחילת שנות הלמ"דים, אז היה שטורעם גדול מיום ההולדת של הרבי, כולל ניגון מיוחד שהולחן מפרקו של הרבי, וכן ברכת זקני אנ"ש, וכמובן – ההתוועדות של הרבי, שהחלה משנת תשל"א התקיימה שנה אחרי שנה, עד שנת תשמ"ה (ומשנת תשמ"ו הרבי אמר שיחות).

ומה ההסבר לשינוי?

אמנם הרבי לא הסביר זאת בפירוש, אבל בהחלט אפשר ללמוד משיחותיו של הרבי בנוגע לגילויים של פנימיות התורה בדורות האחרונים. הרבי מסביר, שככל שמתקרבים לימות המשיח – א. החושך מתגבר, ולכן צריכים לכוחות אלוקיים חזקים יותר. ב. לאידך, מתחילים לטעום מהגילויים של ימות המשיח.

בדור השביעי הרבי זיכה אותנו בגילויים גדולים, שהלכו וגדלו במהלך השנים. וכפי הנראה שלכולם מכנה–משותף: ההתקדמות לקראת הגאולה.

אין לנו מושג מדוע דווקא בתשל"א התחיל הרבי להתוועד בי"א ניסן, כמו שאין לנו מושג – מדוע דווקא בתשמ"ח לקח הרבי עוד צעד אחד קדימה, וגילה את המשמעות הפנימית של 'יום הולדת' כפי שזה שייך לכל יהודי. מה שמוכר לכולנו כ'מבצע יום הולדת', עם כל ההוראות המפורטות להנהגה ביום ההולדת.

[כפי שהזכרתי, כבר בתש"ג כתב הרבי ב'היום יום' על מנהגי יום הולדת, וכל מי שנכנס ליחידות לקראת יום הולדת – הרבי הזכיר על כך ביחידות. גם באגרות–קודשו כתב על כך לחסידים. אבל כמבצע עולמי – זה החל רק בשנת תשמ"ח].

זה היה חידוש גדול, והרבי התייחס לטענות שנשמעו על כך שמעולם לא ראינו שיהודים יחגגו יום הולדת. אמנם מוזכר בתורה שאברהם חגג את יום ההולדת השני של יצחק אבינו, בזוהר מסופר שרשב"י חגג את יום ההולדת ה–13 של רבי אלעזר, ובגמרא מובא על רב יוסף שחגג יום הולדת שישים – אבל כל אלו היו בתאריכים מיוחדים, ולא בכל שנה!

הרבי הביא גם ממדרש ש"רוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד היום שנולד, ושמין בו ועושים בו משתה", וכן המובא בשו"ת גנזי יוסף על "אנשי מעשה שבכל שנה כשמגיע יום הולדתם מהדרין לברך שהחיינו על פרי או בגד חדש, ובעל ישרי לב נהג לעשות סעודה לתלמידי חכמים בכל שנה ביום הולדתו", וכן המובא בבן–איש–חי, ש"יש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו – ונהרא נהרא ופשטי'". אבל אחרי הכל, לא היה מדובר במנהג נפוץ בעם ישראל, והרבי הורה לערוך מבצע מיוחד להנחלת הרעיון לכלל ישראל!

בשיחת אחרון של פסח תשמ"ח, בה דיבר הרבי בהרחבה גדולה על מבצע יום הולדת – הסביר הרבי, שמבצע זה נחוץ "בפרט בימינו אלו, אשר, מכיוון ש"החושך יכסה ארץ גו'", חושך כפול ומכופל דעקבות משיחא, יש להוסיף ולהרבות יותר באור, על ידי הוספה בענייני טוב וקדושה, כולל גם – עניני הרשות, כ"יום הולדת"".

אתה אומר שמבצע יום הולדת, הוא אור מיוחד שהרבי גילה כדי להאיר את חושך הגלות, ולהעניק לנו טעימה מימות המשיח. תוכל להרחיב קצת בעניין, ולהסביר כיצד מבצע יום הולדת מסייע לנו להתמודד עם חושך הגלות, ומה בכלל הקשר בין זה לגילויים של ימות המשיח?

לאחר שהרבי דיבר בהרחבה על מבצע יום הולדת באחרון של פסח תשמ"ח, הכנו מטעם 'ועד הנחות התמימים' מודעה לעיתונות על המבצע החדש. כתבנו שם, שיום ההולדת הוא היום החשוב ביותר בחיי האדם, וחבל להחמיץ כזו הזדמנות. הרבי הגיה את המודעה והוסיף בכתי"ק שיום ההולדת הוא היום בו החלה מציאותו של האדם, ולכן – זהו היום החשוב ביותר בחיי האדם.

דומני שממשפט זה שהרבי הוסיף, אפשר להבין את החידוש הגדול של הרבי במבצע יום הולדת, והקשר התוכני של גילוי האור הזה לגאולה השלימה:

פעם, כאשר אנשים היו גרים בכפר קטן – חיו בכפר כמה מאות משפחות, ולכל אחד היה תפקיד ברור ומוגדר, שרק הוא ממלא. אפילו שואב המים ידע שיש משמעות לחייו, שכן בזכותו יש לתושבי הכפר מים בבתיהם. בימינו, כאשר העולם כולו הפך לכפר גלובאלי, אדם עלול להגיע למסקנה שהוא לא שווה כלום, שהרי הוא רואה סביבו עוד כשבע מיליארד אנשים, ממש כחול הים, שרבים מהם יכולים למלא את מקומו ותפקידו… המציאות הזאת מעוררת מחשבות ותהיות: האם החיים שלי שווים משהו? האם העולם צריך אותי, או שבהחלט אפשר להסתדר גם בלעדיי?

מחשבות אלו מובילות אנשים רבים למשבר אישי, המפריע לאדם למלא את תפקידו. אנשים שעובדים עם נוער נושר יכולים להעיד, שרבים מהנושרים הגיעו למצבם לאחר שחשו כי אין משמעות לחייהם והם לא שווים כלום… יש שהגיעו למסקנה הזאת בעצמם, ויש – רחמנא ליצלן – שדווקא האנשים הקרובים להם, כמו הוריהם או מחנכיהם, נטעו בהם את התחושה הנוראה הזאת. כמו אותו בחור שפגשתי בארץ ישראל וסיפר לי כי נקודת השבר שלו הייתה כאשר אביו אמר לו: 'לא מעניין אותי ההתמודדויות שלך. מפריע לי מה יאמרו עלי בקהילה'… הוא קלט שבעיני אביו הוא פשוט לא שווה כלום. הוא סך הכל ניצב בהצגת הכבוד של אביו…

וזאת נקודת החידוש של מבצע יום הולדת – זהו מסר לכל יהודי: יום ההולדת שלך זהו היום שבו הקב"ה כביכול אמר: העולם לא יכול עוד להסתדר בלעדיך. לטובת האנושות כולה, אתה חייב להיוולד!

על הנקודה הזאת, באופן כללי, דיבר הרבי גם לפני מבצע יום הולדת. בכינוסי הילדים בתחילת שנות המ"מים ציטט הרבי את הפסוק "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר", והסביר כי כל ילד יהודי הוא 'מעשה ידיו של הקב"ה', ועליו להיות חדור בידיעה שהקב"ה יצר אותו למען מטרה ותכלית מסויימת.

כמה חודשים לפני כן, בתמוז תש"מ, אמר הרבי ביחידות לכתב 'קול ישראל' מר מוטי עדן, שלאחרונה נוצר מצב שהצעירים הערביים מלאים מוטיבציה ואמונה בצדקת דרכם, ולהבדיל אצל הצעירים היהודיים יש חלישות גדולה בעניין. לכן, אומר הרבי, צריכים לתת לצעירים משהו מעשי, שכל אחד מהם ירגיש שיש לו תפקיד. הרבי התבטא אז "שהכוונה זה לאברהם, משה, ושלמה, שהוא גר בתל אביב ברחוב כך וכך, במספר כך וכך – להם התכוון הקב"ה"!

נחזור לענייננו: אחת הבעיות הגדולות, המסמלות את חושך הגלות, היא העדר המשמעות לחיים. ולכן, מבצע יום הולדת הוא אור גדול שמאיר את חושך הגלות, ומאפשר לכל אחד להתבונן ולהבין שיש משמעות מיוחדת לחייו, ויש לו תפקיד מיוחד בעולם.

הדגשת מקודם, שמבצע יום הולדת הוא לא רק תרופה לחושך הגלות, אלא גם טעימה מהגאולה. מה הקשר התוכני לגאולה? כיצד זה מהווה הכנה וטעימה מימות המשיח?

אחת השיחות היסודיות ביותר בנוגע לתפקיד שלנו בהכנת העולם לקראת הגאולה, היא השיחה הידועה בכ"ח ניסן תנש"א, בה הדגיש הרבי את הכוחות והיכולות שיש לכל אחד ואחד בפרט, להביא את הגאולה. באותה שיחה התבטא הרבי שהדבר יכול להעשות על ידי "אחד או שנים או שלושה". דברים דומים אמר הרבי בחלוקת הדולרים בימים שלאחר השיחה, כאשר מישהו ניסה להחזיר את האחריות אל הרבי, והרבי הצביע על כל אחד מהעומדים שם והדגיש שהתפקיד להבאת הגאולה מוטל על כל אחד, "עליך, ועליך, ועליך".

בכלל, כל מפעל השליחות, שמטרתו היא הכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, בנוי על ההכרה ביכולות העצומות שיש לכל יהודי בודד, להשפיע על קהילה שלימה. הרבי שולח חסיד בודד לעיר שלימה, ומצפה ממנו להפוך את העיר כולה לעיר של תורה וחסידות. זו הבעת אמון מדהימה בכוחו של כל יחיד ויחיד.

כאשר אנו מביטים קדימה, לימות המשיח עצמם, שוב רואים את מעלתו של כל יחיד: בתחילת ימות המשיח אנו רואים את הבטחת הקב"ה "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", המלמדת על חשיבותו של כל יחיד. גם על ימות המשיח אומר הנביא ירמיהו "ולא ילמדו עוד איש את רעהו . . כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", וידועה השאלה – אם לא ילמדו איש את רעהו, מדוע חלק נקראים קטנים וחלק נקראים גדולים? מסביר הרבי בשיחת שמחת תורה תשמ"ח, שבלימוד התורה בוודאי יהיו חילוקי מדרגות, שלכן הרב ייקרא 'גדול' לעומת תלמידו שייקרא 'קטן'. אך כל זה יהיה רק בנוגע ללימוד וידיעת התורה, ואילו בנוגע לידיעת עצמותו של הקב"ה – "אותי" – בזה לא יהיו חילוקים, ו"כולם ידעו אותי"!

ככל שהיהודי מגלה בקרבו את הקשר עם ה'עצמות' של הקב"ה – כך מתגברת אצלו ההכרה בחשיבותו העצמית. לא כביטוי של גאווה ח"ו, אלא הכרה בתפקיד והכוחות שהקב"ה נתן לו. נקודת הדברים התגלתה על ידי רבינו הזקן בימיו האחרונים, כמובא באגרת הקודש סימן כ', שהסיבה לכך שיהודי מרגיש שאין לו עילה וסיבה שקודמת לו, היא משום ש'מציאותו מעצמותו', כיוון שהוא נברא מהעצמות עצמו. הרבי לקח את הדברים צעד אחד קדימה, ובשיחת שבת פרשת וישב תשנ"ב, הסביר שמצד בחינת הגילויים יש הבדלים בין אחד לשני, ויש כאלה הנחשבים 'גדולים', ויש הנחשבים 'קטנים', אולם כאשר מתגלה העצמות, בכוח העצם אפשר לברר אפילו את המקומות התחתונים ביותר, ולהמשיך שם את העצם. הרבי הסביר שזה נותן את הכוח לכל יחיד להשפיע על העיר כולה.

בכלל, הרבי מלמד אותנו לשלב את עוצמתו של היחיד, עם אחדותו של הציבור. כמו קרבן פסח שהרמב"ם מגדירו "קרבן יחיד כעין קרבן ציבור", כי הוא מהווה שילוב של שניהם. יש רשימה של הרבי, בה הוא מציג את שיטות הממשל המעדיפות את טובת הציבור, מול שיטות הממשל המעדיפות את טובת היחיד. הרבי מסביר שם שצריך להיות שילוב של שניהם גם יחד.

במשך הדורות, התחושה העצמית הייתה עטופה בקליפה של גאווה וישות, ולכן אדמו"ר הזקן נלחם נגד נפוליאון שדגל בעצמאות המוחלטת של כל יחיד. אבל בדורנו, כאשר אנו קרובים כל כך לימות המשיח, הגענו למצב שבו אפשר לעורר ביהודי את העצמאות וההכרה בכוחו כיחיד, ויחד עם זאת להיות בביטול מוחלט לקב"ה ולהכיר שכוחנו ניתן לנו משמים, כדי למלא את תפקידנו בעולם.

כאשר חדורים בנקודה, שהקב"ה הוא זה שבחר בנו ונתן לנו את הכוחות בהם אנו מתייחדים, כדי שנוכל למלא את התפקיד שהוא מייעד לנו בעולם הזה – הכל נראה אחרת לגמרי.

מסופר על הרה"ח ר' אברהם העכט, שבהיותו בחור הורה לו הרבי הריי"צ לחזור חסידות בבית הכנסת מסויים. הוא חשש ואמר לרבי שהוא מתבייש, ובכלל – זה לא מתאים לו, אלא לאחיו שלמה זלמן או יעקב העכט, שהם נואמים בחסד עליון. אמר לו הרבי הריי"צ: "ענווה שאינה במקומה – יסודה בגאווה".

במהלך עבודתך כמנהל 'ועד הנחות התמימים', האם קיבלת פעם מענה או הוראה מיוחדת בקשר עם י"א ניסן?

כן! בטבת תשמ"ב הצעתי לרבי להוציא לאור לקראת של השמונים של הרבי, את כל המאמרים שהרבי אמר עד אז בקשר לי"א ניסן. הרבי שלל את הרעיון, בנימוק שאין הזמן גרמא להגיהם ולכן לא כדאי. יחד עם זאת הוסיף הרבי וכתב: "יציעו משהו שלא צריך הגהתי".

זו הייתה הצעה–הוראה ייחודית. הרבי מורה לנו, להציע לו הצעות… לקחתי את העניין ברצינות, והתקשרתי למשפיעים רבים כדי לשמוע את דעתם מה להציע לרבי.

בסופו של דבר הגענו למסקנה להציע להוציא לאור ספר עם שני חלקים – חלק ראשון, דברי תורה על הפרק של הרבי, וכן קטע מתורת לוי יצחק על שנת השמונים. ובחלק השני – כתבות ותמונות על פעולותיו של הרבי מל המשיח.

הכנסנו את ההצעה לרבי, ובמענה מחק הרבי את כל החלק השני, וכתב במפורט מה להכניס בחלק הראשון – מה שהיה ל"קובץ י"א ניסן", שיוצא לאור מאז מידי שנה בשנה. בנוסף לזה הורה הרבי להוציא לאור מהדורה חדשה ומיוחדת של התניא עם דפי השער של הערים בהן הודפס התניא. ואת התניא הזה חילק הרבי בהפתעה בי"א ניסן תשמ"ב. כך זכיתי להיות חלק בעניין בזכות האתערותא–דלתתא שלנו, ואגב כך למדתי דבר נפלא: בנוהג שבעולם שבעל יום ההולדת מקבל מתנות, ואילו הרבי מלמדנו, שבעל יום ההולדת גם נותן מתנות!

לסיכום…

דיברנו על הכוחות הנפלאים שקיבלנו, אבל כל זה איננו שווה, באם לא מנצלים את הכוחות הללו… עלינו לממש את היכולת הנפלאה שהקב"ה העניק לנו. שאם לא כן, נהיה כמו אותם יהודים שהמלך הגיע לבקר בעירם, ומכיוון שכולם היו עניים החליטו שיניחו חבית ריקה בכיכר העיר, וכל אחד יביא מעט יין מביתו, כך שמכולם יחד יקבל המלך חבית יין. אלא שכל אחד חשב שבגלל עוניו מותר לו לחרוג מהכללים, ולשפוך לתוך החבית בקבוק מים במקום בקבוקון יין. בסופו של דבר, כאשר המלך הגיע, הוא קיבל חבית מלאה מים…

כאמור, הרבי פונה לכל אחד ואחת מאיתנו, מגלה בנו כוחות עצומים, ודורש: עשו כל אשר ביכולתכם! השתמשו בכל הכוחות שניתנו לכם, כדי להביא את משיח צדקנו בפועל ממש!