"לעשות לך קפה?"

בימים אלו הופץ בחנוית הספרים המובחרות הספר ”קפה שובר חומות – הצצה אותנטית אל החיים שמאחורי הסורגים", מאת הרב פישל ג’ייקובס. אנו שמחים לפרסם קטעים אותנטיים מתוך הספר לקריאה

על משמעות דלתות הכלא

בתי סוהר הם מקומות מוזרים. אף פעם, בכל שנות חיי, לא הרגשתי כל כך לחוץ כמו ברגע כניסתי למקום. בשנייה שדלת הפלדה העבה נטרקה בעוצמה מאחוריי, ידעתי שאני בכלא. אף דלת אחרת בעולם לא נשמעת כך.

מילה לגבי דלתות הכלא יכולה לשפוך אור חדש על בתי הכלא עצמם. הדלתות, יותר מכל פרט אחר בקומפלקס המורכב של הכלא, אוצרות בתוכן את חוויות הכלא. הדלתות לכלא הן מה ששטיח מקיר לקיר הוא לעיצוב פנים בבית, תאורה למסעדה, מוזיקת רקע לחנות כל־בו. הן קובעות את הטון, מבטאות את ההוויה הפנימית של הכלא.

לדלתות בכלל, בכל מקום, יש ״אישיות״ דלתות בחנויות אופנה מפוארות מסתובבות באלגנטיות מלאת־חן, מזמינות ומפתות. לדלתות הכבדות של כספת הבנק יש צליל מיוחד, הדהוד מתכתי שקובע בטון סמכותי ״ביטחון.״ צליל הפח של דלתות הרכב הנטרקות אומר, ״אל תייחסו לי חשיבות אני פה פשוט לצרכי בטיחות, זה הכול.״ לדלת האסם הענקית החורקת, העשויה מעץ, יש ניגון ביתי, כפרי. אם תקשיב – תשמע את כל אלו, תקלוט מה הן מנסות לומר לך.

אבל דלתות הכלא שונות מכולן. זה לא קול הנפץ, הקר כקרח, של ברזל־כנגד־ברזל, דלת־כנגד־מסגרת. לא רק בריח עבה הנורה למקומו. זה לא ניתן למדידה בדציבלים או בתדרי קול. תדרי קול? הן נטרקות בכל המבנה ללא הפסקה, במשך כל היום!

אז מה זה?

לדלתות בכלא אין נשמה. לפיכך, לצליל שלהן אין נשמה. ההד הריקני שלהן מתפשט בקרירות מקפיאת־דם.

״אתה לכוד כמו חיה! אתה לא יכול לצאת! זו לא אשמתי שאתה כאן. זה לא אישי, אתה מבין? לא יעזור לך! תעמוד על הראש! תתעצבן! תהיה אלים! תשתולל! תבכה! תתלונן! תפרפר בעוויתות על הרצפה! עשה מה שתרצה, אבל אתה כאן. אין יציאה! וזה לא אישי.

טראאאח״!”

על משמעות "כוס קפה" לגימה המקרבת

השיעור שלנו התנהל בחדר בקומה האמצעית, שצויד בשישה שולחנות ארוכים וספסלים מעץ. אסירים הופיעו כל בוקר בשעה 7:30, ומשה היה דואג שלכל תלמיד חדש יהיה מקום ישיבה, שהמחם יפעל ומים חמים יהיו מצויים וזמינים, ובעזרתי — גם מספיק קפה וסוכר. שנינו ידענו ששתי סיבות משכו אסירים לתכנית הלימודים ההתנדבותית שלנו: הרוחנית — הם הופיעו כי הם היו צמאים לדעת; והגשמית — מה שגרם להם להמשיך לבוא היה כוס הקפה השחור החם.

כל בוקר הייתי זורק לחבר שלי, קצין המטבח, ״נו, קדימה, בשביל המצווה,״ כשאני מצמיד לזה גם ״צ‘אפחה״ ידידותית… משם הייתי חוזר עם אריזות קפה וסוכר 1 קילוגרם, מצרכים יקרי ערך, ומעביר אותן לטיפולו הנאמן והמסור של משה.

תהיתי ארוכות בנוגע למשמעות הסמלית העצומה שיש לכוס קפה בכלא, הרבה יותר מסתם פינוק חברתי. בהשוואה: לפתוח את דלת המכונית למישהו זו אדיבות; להגיד ״בבקשה״ זה נעים; לומר ״תודה״ זה נימוסי. הצעת כוס קפה בכלא חודרת יותר, השפעתה רבה יותר לאין ערוך.

״לעשות לך קפה?״ זו הזמנה לשבת, לשכוח היכן אנחנו. בכל מקום אחר זהו אקט תרבותי. אבל בג‘ונגל הלא תרבותי של הכלא, זוהי הכרה בכבוד הבסיסי של האדם. בהערכה העצמית של כל אחד, שלא ניתן להתכחש לה. כוס קפה וחיוך יכולים להציל חיים.

"ירידה צורך עליה היא"

שב"ס, שירות בתי הסוהר הישראלי – המופקד על כליאתם ושמירה על חייהם של עשרות אלפי אסירים ועצורים, ובהם גם עברייני צווארון לבן וכחול, רוצחים וטרוריסטים נתעבים – אוצר בקרבו מאגר בלתי-נדלה של סודות, מסעות מרתקים וסיפורים אנושיים נוגעים ללב. כעת, בפעם הראשונה, מספר רב כלאי הרב פישל ג'ייקובס את סיפורו הבלעדי והמדהים, החושף בפנינו צוהר אל החיים מאחורי הסורגים – בתוך בתי הכלא השמורים ביותר בישראל.

במשך שלוש עשרה שנה הקדיש הרב ג'ייקובס את חייו לעבודתו בשב"ס, כקצין, רב ומדריך כושר גופני. החוויה האישית שהוא מתאר, משקפת היטב את הסביבה המסוכנת, הסבל והייאוש המאפיינים לרוב את החיים בכלא. אלא שסיפורו של ג'ייקובס נושא באותה מידה מסר של תקווה. כרב ומורה רוחני, הוא נדרש לאחות במו ידיו את שברי נשמותיהם של האסירים. האנשים האומללים, שננטשו לגורלם, שיתפו אותו ברגעי חייהם האפלים ביותר, כמו גם בתקוותיהם וחלומותיהם הכמוסים. בתי הסוהר, גילה ג'ייקובס במהלך המסע, מספקים הזדמנות גם לריפוי, תקווה ושגשוג.

את מסר התקווה מבקש להנחיל לקוראיו "קפה שובר חומות". אנו אלו שמאפשרים לחיינו להיכלא מאחורי סורג ובריח, אך המפתח אל החירות בידינו, אם רק נבחר בחופש.

"קפה שובר חומות" הוא ספר חובה עבור כל מי שרוצה להכיר את האמת החשופה של החיים מאחורי הסורגים, או את משמעות התקווה גם כשזו נראית בלתי-אפשרית.

*

לקניה בחב"ד-שופ

הפצת הספר ”קפה שובר חומות” בציבור הרחב ע”י גפן הוצאת לאור י-ם, ובמגזר החרידי ”חיש הפצת המעיינות” 9600770 (03), וניתן להשיג בכל החנויות המובחרות.