אחרי מיטתו של חסיד ושליח מסור לרבי ללא גבול

מאת: שניאור זלמן ברגר, בית משיח

הידיעה על פטירתו של הרב בועז לרנר ע"ה, הכתה בהלם את תושבי נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, בה התגורר ובה בנה שכונה לתפארת. הבשורה המרה התפשטה במהירות בקרב קהל החסידים בכל אתר ואתר, והגיעה אף אל השלוחים הרבים הפזורים בקצוות תבל, אשר המנוח ע"ה סייע בבניית המקווה במקום שליחותם, בזכות היותו מומחה בעל שם עולמי לענייני מקוואות.

הרב בועז לרנר, בונה שכונות חב"דיות ומקוואות חב"ד ברחבי תבל, היה דמות חסידית לדוגמה, אשר כל רגע ורגע אצלו היו מוקדשים למטרה אחת: לגרום נחת רוח לרבי מלך המשיח. את הכל עשה בלהט, בדביקות, מתוך אמת חסידית פנימית ובלי רעש וצלצולים.

מחיל האוויר לחיל הרבי

הרב בועז לרנר נולד בשנת תשי"ב, בתל אביב, להורים יוצאי רוסיה. אמו היתה אמנם צאצאית של הבעל שם טוב, אך הדבר לא נגע לאורח חייה. הוריו היו רחוקים מאוד מחיי תורה ומצוות, והאווירה במשפחה היתה ספוגה ברוח התרבות המערבית עם פתיחות מקסימלית בכל נושא. היהדות נדחקה אפוא לקרן זווית. את בית הכנסת ראה בועז יחד עם אחיו רק ביום כיפור, וגם אז הלכו לבדם, ללא אביהם.

בהגיעו לגיל גיוס קיננה בלבו של בועז שאיפה אחת ויחידה — להיות טייס. היה זה חלום ילדות שלו, והוא אכן הצליח להגשימו. כעבור מספר שנים היה לטייס פנטום. את כל כשרונותיו ומרצו השקיע כדי להגיע לרמת טיסה טובה יותר, חלקה יותר, משוכללת יותר. הטיסות סיפקו לו חוויות אדירות. אלו היו תמצית חייו. גם בשלב זה של חייו, נושא הדת לא עניין אותו והיה רחוק ממנו. בועז, כמו חבריו הטייסים, הרגישו כל העת הרגשת שאננות מיוחדת, כאשר הם השולטים במטוסים הגומאים מרחקים אדירים ומקנים להם תחושת שליטה מסחררת.

השאננות הגדולה התנפצה אצל בועז בימי מלחמת יום הכיפורים, כאשר הצבא ספג מכה אנושה ועשרות טייסים נפלו על ידי הנ"מ של כוחות האויב. לאחר המלחמה ניקרו בקרבו של בועז וחבריו שאלות רבות: לשם מה נלחמים? לאן כל זה מוביל?

בהמשך הימים, הטייסים המשיכו לטוס, והשאננות שבה גם אל לבו של בועז הטייס המצליח.

הזעזוע הבא הגיע, כאשר יצא לו להיפגש מפעם לפעם בחב"דניקים מבוגרים שהניחו תפילין ברחובה של ראשון לציון, והוא נמשך אליהם ללא סיבה מיוחדת, בהבינו כי זו היהדות האמיתית. הוא אמנם לא הסכים להניח תפילין, אך החב"דניקים היו נראים לו כ"יהדות אמיתית", כפי שהגדיר זאת לאחר שנים רבות.

מפנה חד קרה כאשר נסחף אחר ד"ר משה פלדנקרייז, ממציא שיטת התעמלות וריפוי עצמי, שמטרתה שכלול היכולת של האדם, וקרויה על שמו "פלדנקרייז". בועז הצעיר נסע לקורס שלו שהתקיים בס. פרנסיסקו. שם נפקחו עיניו והוא החל לחשוב על מהות החיים. לאחר תקופה שב לארץ ישראל עם מבט אחר על החיים. השירות בחיל האוויר נראה היה לו פתאום כמיותר, והוא הודיע למפקדיו כי סיים את תפקידו כטייס. מני אז החל בחיפושים אחר מהות החיים באמצעות קריאת תורות מיסטיות שונות ומשונות הקשורות למזרח הרחוק. בעקבות כל החיפושים הללו, עבר להתגורר בקיבוץ, דווקא שם החליט לקבוע מזוזה בדירה בה התגורר. לאחר תקופה קצרה בקיבוץ, עבר לגור בתל אביב.

בתקופה ההיא עסק ברפואה בשיטת פלדנקרייז כאשר במקביל ניסה את מזלו במכרז למשרת מהנדס בחברה שעסקה בהמצאת פטנטים. כשלושים וחמישה מהנדסים בעלי תואר הגיעו ליום המיון, והוא היחיד ביניהם שהגיע ללא שהחזיק בתואר כלשהו. מנהל המפעל הציג לפני המהנדסים בעיה הדורשת פטנט בתחום הצנרת. כל המהנדסים לקחו את הצינור לביתם על מנת למצוא את הפתרון, ורק הוא ביקש לגשת לחדר עבודה, ותיקן את הבעיה בו–במקום. הוא התקבל מיידית לעבודה, ובשנים הקרובות עבד במפעל כאשר הצליח לרשום על שמו כמה פטנטים בתחום הצנרת והמים. את הכישרון להמציא פטנטים, ניצל לקדושה בהזדמנויות רבות, אם זה בתחום בניית המקוואות, וכפי שיסופר להלן, בייצור קופות צדקה מותאמות למיקום בו הן מותקנות, ועוד.

פגישה אקראית אך משמעותית

באותם ימים, חלה בו התעוררות פנימית ודחיפה עצומה להתחבר לדת, והיה מי שדאג להפנותו לבית כנסת חב"ד ברחוב הרב קוק בבני ברק, וכאן נסחף מיד לשיעור חסידות.

על השתלשלות האירועים סיפר בעצמו כעבור מספר שנים:

"נסעתי לבני ברק, קניתי כיפה שחורה ונכנסתי לבית הכנסת ברחוב הרב קוק בבני ברק. תפילת ערבית נסתיימה, מניין המתפללים פינה את בית הכנסת, נשארתי לעמוד באותו המקום, לפתע פנה אלי אחד המתפללים והתעניין במעשיי ושאל לשמי ומקצועי. מיד הציע לי הצעה שכדבריו 'לא אמצא בשום מקום', ללמוד איתו חסידות. הבנתי שזה אחד 'ממחזירי התשובה' של אנשי חב"ד שציפיתי ש'יתנפלו' עלי לכשאגיע לבית הכנסת. למעשה היה הסיפור שונה לחלוטין, התברר שהיהודי הזה, ר' שניאור בליז'ינסקי שמו, היה אצל הרבי, והוא הורה לו למצוא חבר ללימוד קבוע בתורת החסידות. הוא חיפש במשך זמן, אך לא מצא חבר מתאים, לפיכך החל לשאול כל יהודי שהיה נכנס לבית הכנסת, אם הוא מוכן ללמוד עמו. כשראה אותי, היה בטוח שאני דתי ולכן גם שאל אותי את שאלתו השגרתית…

"מבחינתי הייתה זו 'עיסקה' טובה מאוד. היינו נפגשים מידי שבוע בביתו ולומדים את ספר התניא. למדנו והתקדמנו, והתפעלותי לא ידעה גבולות. השיעורים הללו הלהיבו את נפשי בצורה יוצאת מהכלל. העולם שנגלה לנגד עיני בספר זה, פתח לפני אפיקי מחשבה חדשים. התחלתי לראות הכול באור שונה, בספר זה מצאתי את התשובות לזהותי היהודית. תוך כדי הלימוד הזה התחילו להתחוור לי פשרם של כל החיפושים הבלתי נלאים שלי אחר אותו 'משהו' שסוף סוף מצאתי".

לאחר ששבת בבית ר' שניאור בליז'ינסקי, יצא לעבודה ביום ראשון כשלראשו כיפה. בתקופה הבאה התקדם הן בלימוד, והן בקיום מצוות, כאשר במקביל ביקר מפעם לפעם בכפר חב"ד וקיבל הדרכה ועידוד מהרב משה סלונים ע"ה. לעיתים אף היה מתארח אצלו בשבתות. כל שבת כזאת פעלה רבות על ר' בועז שאט אט עלה על דרך התורה והמצוות, וכתוצאה מהשפעת החסידים אליהם התקרב, החל מיד לעסוק ב'מבצעים', הניח תפילין עם ידידים, ואפילו העביר הלאה מסרים מתוך ספר התניא.

החזרה בתשובה של הטייס הצעיר, חלפה כמו בטיסה, במהירות מדהימה, ותוך כדי שהוא עולה על מסלול התורה והמצוות, נסע לרבי. הביקור עורר בו הערכה עצומה למנהיג שמוביל את עם ישראל, וגם חידד אצלו את התחושה של אחדות החסידים נוכח האלפים שישבו יחד מול הרבי ונגנו יחדיו ניגונים ושמעו את דברי הרבי.

את המשך המסלול לדרך התורה והחסידות, עשה בסיועם הנמרץ של הרב משה סלונים ע"ה ויבלח"ט הרב ישראל הלפרין, שליח הרבי בהרצליה. יחד סייעו לו בלבטים השונים, ולימדוהו כיצד לנהוג כחסיד מן השורה. בועז הטייס הפך לחסיד מן המניין, מסור בלב ונפש ומקושר לרבי.

בתקופה הבאה עבר להתגורר בנחלת הר חב"ד והיה מקורב ביותר למשפיע הרב מרדכי קוזלינר, אשר אירחו בביתו, וממנו קיבל ר' בועז השפעה חסידית אוטנטית. ובשלב מסויים אף מונה לחבר הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' בנחלת הר חב"ד, בראשה עמד ר' מרדכי קוזלינר.

בשנים הבאות הקים בית חסידי עם תבלחט"א גב' אורלי שתחי', אשר עמדה לימינו מאז ועד יומו האחרון בכל הפעולות הענפות שהגה, הקים ופעל.

עזרת חיה מושקא

ר' בועז הקים ארגונים שונים, ועמד בראש פעילות רחבת היקף וענפה.

את ארגון "עזרת חיה מושקא" הקים בשנת תש"נ, ומאז החל בהפצת הוראות הרבי בתחומים שונים, כמו ייצור קופות צדקה המותאמות לבית, למטבח ולרכב, כמו גם מבצע חלוקת כזית מצה שמורה. כן עסק בהוצאה לאור של שיחות הרבי בנושא שלימות הארץ, ובעוד פעולות חשובות של הפצת המעיינות ובשורת הגאולה חוצה.

בנו ר' מענדי מספר על אודות מבצע הצדקה של אביו:

"אבא הכ"מ, ניצל את כשרונותיו בתחום הייצור ואת קשריו במשרד התחבורה כדי להכניס קופת צדקה בכל אוטובוס ובכל מטוס (הצליח חלקית…). בתקופת מלחמת המפרץ חולקו קופות רבות שלו. אחד הטילים מעיראק שחדר בניין שלם בן כמה קומות בתל אביב, נעצר בקופה…".

טובל עד ראשו במבצע טהרה

בשני העשורים האחרונים נודע ר' בועז כמומחה בעל שם עולמי לענייני מקוואות. מטעם בית דין רבני חב"ד באה"ק היה נוסע בערי ארץ הקודש וברחבי תבל כדי לסייע ולייעץ בבניית מקוואות בשיטת חב"ד "בור על גבי בור". הוא עסק בכל הקשור לנושא המקוואות — מהשגת אישור של הרשויות והרבנים המקומיים, עבור דרך בנייה ומילוי האוצר והמקווה, וכלה בסוגי קרמיקה ועצות לאחזקה שוטפת.

הכל החל כאשר בברכת הרבי עשה רבות להשלמת המקווה המפואר בנחלת הר חב"ד, מה שדרש ממנו להשקיע רבות בהבנת בניית המקווה, הן בצד ההלכתי והן בצד הטכני, כמו גם בעיצוב פנים וחוץ. לאחר סיום בניית המקווה בנחלת הר חב”ד ופתיחתו, כשצבר ידע רב והבנה מקיפה בנושא, חיפש הרב לרנר את דרכו בהמשך עבודת השליחות בנושא המקוואות. הוא שאל את הרבי האם להמשיך לעסוק בנושא. והתשובה הנפלאה שקיבל ב’אגרות קודש’ (חלק ז’ עמוד קיב–קיג) לא הותירה לו מקום לספקות:

"פנו אלי ממרכז לטהרת המשפחה אשר בירושלים ת"ו, ע"י בא כוחם ושלוחם כאן הרב ברזל שי' ואחר כך גם בכתב מירושלים לסייע בבניין ובגמר מקוואות בארץ הקודש ת"ו, והבטחתי להם עזרתי… ועוד אחת שצריכה המקוה להעשות בהתאם להוראת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, כיון שהוא הפוסק שלנו. וכידוע גם כן בדין, אשר באתרא דרב צריך להתנהג דווקא כרב, אף כי באתרא דשמואל כו'. ואין בזה עניין דלא תתגודדו מכמה טעמים".

באותה אגרת ממשיך הרבי לבאר לפרטי פרטים באיזה אופן צריכה להיות העבודה עם המקוואות, וממשיך: "מובן שאין עליהם להיכנס במלחמה אלא להסביר, שזהו היפך הדין להכריח את מי שהוא שלא לקיים כדברי ופסק רבו, ובפרט בעניינים כאלו, שמקוואות אלו ואלו כשרים הם על פי כל הדעות".

מאז, במשך למעלה מעשרים שנה, פעל רבות בענייני מקוואות בכל אתר ואתר. בראיון מיוחד שנתן לבית משיח לפני עשור, חשף מעט על מה שנעשה מאחורי הקלעים בעבודתו המורכבת, כשבתחילה הסביר את מהות העבודה:

“יש מקומות שמדובר בתכנון מקווה מההתחלה. ישנם מקומות שרוצים להוסיף בור בשיטת חב"ד על הבורות הקיימים. כמו כן יש מקרים בהם ישנם בעיות שונות ומגוונות שדרושים פיקוח בכל צעד ושעל במהלך שלבי העבודה. ישנם גם מקומות שנאלצים להרוס את הכל ולבנות מחדש.

"רק לאחרונה נאלצתי באחד המקומות להרוס מקווה ולבנות אותו מחדש כפי שצריך. ישנם בבנייה פרטים לרוב שדורשים פיקוח הדוק. במקומות רבים, הרבנים נותנים הוראות מדויקות, אבל בעלי המלאכה והקבלנים לא בדיוק מבצעים את מה שאומרים להם, משיקולים אלה ואחרים, ואז מתחילות הבעיות לצוץ. במקומות רבים פשוט צריך לשכנע את הרב המקומי, או את ראש המועצה הדתית, בחשיבות בניית מקווה של חב"ד. יש מקומות שצריך להחתים תושבים על עצומה עבור העניין הזה. כך שקשת האפשרויות בעיסוק זה, הוא עצום.

"אני יכול לציין, שברוך השם, בכל הקשור להסכמה ולהבנה בחשיבות העצומה של מקווה חב"ד, הנושא חדר מאד. רבנים שבעבר לא ידעו כלל במה המדובר, וכאשר רק שמעו את המילה "חב”ד", התנגדו באופן אוטומטי, אולם לאחר שהתוודעו לעניין בצורה רצינית והבינו את גודל החומרות וההידורים של אדמו"ר הרש"ב, הם מאמצים זאת בשתי ידיים".

העבודה המורכבת שעשה הרב לרנר, סייעה לבניית עשרות מקוואות חב"ד, והנה מעט ממה שאירע מאחורי הקלעים כפי שסיפר באותו ראיון מרתק, סיפור המעיד על סייעתא דשמיא בבניית מקווה על פי שיטת חב"ד:

"בגן יבנה מתגורר השליח הרב שניאור קורנט שהזמין אותי לצורך בניית מקווה חב"ד. כל המומחים אמרו שאי אפשר לעשות בור חב”ד, היות ויש צינור ראשי של חברת ‘מקורות’ מתחת לבניין. הכל כבר היה מוכן לקראת היציקה. ברגע האחרון, אחרי שעת השין, באנו לאדריכל עם פתק מהמועצה הדתית שם נכתב: 'לכבוד האדריכל: נא לעזור לחב"ד'. במועצה הדתית כתבו את זה בשביל הנימוס. הגעתי לאדריכל עם הפתק הזה, והוא קיבל את ההוראה כפשוטו. איך פותרים את הבעיה של הצינור של מקורות שהפריע למקווה חב"ד? פשוט הגביהו את הבניין!…

ועוד מקרה: "לפני שנתיים גילינו שיש פרויקט מיוחד של בניית מקוואות מטעם המשרד לענייני דת. התערבנו בעניין, ולאחר מאבקים קשים ומרים, הצלחנו להשיג אישור לכעשרים מקוואות חב"ד נוספים. בינתיים חלק מהמקוואות תקועים בשל מצב הקיצוצים במשרד. נקווה שבזמן הקרוב חלק מהמקוואות יושלמו. אולם השינוי הגדול הוא, שכיום יש למהנדסים של משרד הדת, דגם מיוחד למקוואות חב"ד".

והנה סיפור מבניית מקווה בחוץ לארץ:

"פנו אלי מכמה מדינות בעולם בנושא. הפלא הגדול, שבחודש סיוון השנה הקמנו מקווה חב"ד ראשון בהודו אצל השליח הרב דרור שאול מדרמסאלה. הוא בונה בית חב"ד והוסיף בתוכו מקווה. כיוון שהנסיעה לשם היא מסובכת ולא פשוטה, תכננו לסיים את הכול בנסיעה אחת. בנינו מאגר מים על הגג. קיווינו שבתקופת גשמי ה"מונסון" שהייתה אמורה להיות לאחר נסיעתי, תמלא את הבור. מסתבר שיום אחד בלבד לאחר שסיימנו את בניית המאגר, הגיעו גשמי המונסון והמקווה התמלא עד גדותיו. המקווה בהודו שם נבנה בהידורים הכי גדולים".

במשך השנים נבנו בהנחייתו עוד עשרות מקוואות, מביתר עילית ועד גואוטמולה ומקומות נידחים בהודו. כדי להבהיר את דעת חב"ד בנושא המקוואות, הוציא אשתקד קונטרס "מקווה על גבי האוצר" בענין מקווה בור על גבי בור, כשיטת חב"ד לפי תקנת אדמו"ר הרש"ב. בקונטרס סקר הרב לרנר את השתלשלות הדברים שהביאו לתקנה חשובה זו, וביאורים של הרבי במשך השנים אודות התקנה. פרקים מיוחדים מוקדשים להוראות למעשה באופן הכשרת מי העיר במקווה על גבי האוצר על פי הוראות רבותינו נשיאינו.

כאמור, עבודת הפצת טהרה בכל מקום על ידי הקמת המקוואות, המשיכה עד לרגעיו האחרונים, כאשר נסע מיוחד לפיליפינים הרחוקה כדי להשתתף בהנחת אבן פינה למקווה ולעמוד מקרוב אחר התכניות ההנדסיות וביצוען. לאחר המעמד החגיגי, התקיימה התוועדות חסידית, במהלכה נדם ליבו.

בעת נסיעותיו ברחבי העולם למען בניית מקוואות, גם עסק רבות בקירוב יהודים לתורה וחסידות, כפי שמספר בנו הת' מענדי: "כל מקווה שבנה בבית חב"ד בעולם, גרר אחריו עשרות רבות של סיפורים על החלטות טובות מצד המטיילים והיהודים שנכחו בבית חב"ד בעת שהותו. נוהג קבוע היה לו, שבכל בית חב"ד שאליו הגיע, היה מתוועד עם יהודי המקום ומפציר בהם לקבל החלטות טובות בפועל, פעמים רבות היה נותן בתמורה לכך, דולר של הרבי".

הנחלה של הרבי

מלבד העיסוק במקוואות, מפורסם הרב לרנר כמי שבנה — בהתנדבות גמורה — את שכונות "נחלת מנחם א' וב'" — שכונות הנקראות על שם הרבי ומהוות הרחבה של ממש בשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי. הוא בנה דירות רחבות ידיים המתאימות למשפחות ברוכות ילדים.

הכל החל, כאשר יזמים פרטיים פרסמו על בנייה בשטחים הצמודים לנחלת הר חב"ד כאשר המחירים היו גבוהים ביותר. ר' בועז לא יכול היה לחשות, שכן הבין שמשפחות חב"דיות לא יוכלו לעמוד במחירים גבוהים כאלו. כמו תמיד, היה לא רק איש חזון, אלא גם איש עשיה, ובעידוד רב שקיבל מהרבי באמצעות ה'אגרות קודש', החליט ליזום בעצמו בניית שכונה סמוכה לנחלת הר חב"ד שהתייסדה כידוע על ידי הרבי, ובכך לאפשר למשפחות נוספות לגור בדירות גדולות ומותאמות לציבור שומרי מצוות. הפרויקט הגדול יצא לדרך בהצלחה.

בליל י"ט בכסלו תשנ"ח, בהתוועדות המרכזית בנחלת הר חב"ד, הוכרז על השכונה החדשה שנקראה "נחלת מנחם". למחרת, בחג הגאולה י"ט כסלו, הונחה אבן הפינה, אך כמו בכל פרוייקט מסוג זה, מכשולים רבים נערמו בדרכו, ובימי הפסח קיבל ברכה מיוחדת באגרות קודש וזה לשונה: "במענה על מכתבו… מבשר טוב אשר זכאים הוא וחבריו שיחיו וכבר כתבתי אשר זכאים הם וזכאים יהיו… וכבר ידוע הרמז בתרגום ובני ישראל יוצאים ביד רמה, אשר בעיקר צ"ל זה בעניני פנימיות התורה זוהי תורת החסידות, דיוצאים ב"ריש גלי" ברי"ש ראשי תיבות — רשב"י". (אגרות קודש חי"א ע' קעד).

תשובתו של הרבי עודדה אותו, אך רק בהמשך התבררה התשובה לעומק. מספר שבועות חלפו, ובערב ל"ג בעומר חתם ראש העיר על היתר בניה. כבר למחרת בבוקר, יום הילולא דרשב"י, החלה הבניה בפועל!

הבניה בוצעה במהירות האפשרית, ובנייני השכונה החדשה אוכלסו על ידי משפחות חב"דיות בלבד, שלהן הייתה הרווחה הגדולה. לאחר מספר שנים נוצר ביקוש נוסף לדירות עבור משפחות חב"דיות, והרב לרנר שוב הרים את הכפפה, ובסמיכות לנחלת מנחם א', בנה את נחלת מנחם ב' — בשכונות אלו הצמודות לנחלת הר חב"ד, גרות עשרות משפחות חב"דיות.

קהילת נחלת מנחם

ר' בועז לרנר לא ידע מנוחה. הוא דילג מפרויקט לפרויקט, כאשר כל דבר שנטל לידיו, עשה בצורה המושלמת ביותר.

בשנים הבאות בנה בית כנסת ומקווה בשכונת נחלת מנחם, ומאז צמחה במקום קהילה חב"דית נוספת, אשר מקיימת מנייני תפילה, התוועדויות ועוד, והכל בהנהגתו ובהשפעתו.

ליד בית הכנסת שניהל, עבדו לאחרונה פועלי בניין, ומפעם לפעם היה מביאם לבית הכנסת, מניח עמם תפילין ומעלה אותם לתורה.

הייתה לו חיות מיוחדת במבצע יום הולדת. היו לו קשרים עם יהודים שבדרך כלל לא מגיעים לבית כנסת, אך ביום הולדתם היה מזמינם לבית כנסת, ומניח עמם תפילין, מעלה אותם לתורה ועוד.

עוד רבות–רבות ניתן לכתוב על ר' בועז, אך היריעה קצרה.

אחד הנושאים ה'בוערים' ביותר שהיו לו — היה מבצע משיח. ר' בועז היה 'חי' באמת בכל מה שקשור לפרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל, ועשה זאת במשך השנים, בדביקות ובשמחה.

בי"ד באייר, פסח שני, שהה באיי הפיליפינים, ונטל חלק במעמד הנחת אבן פינה למקווה שמקים השליח הרב יוסף לוי. הרב לרנר הופקד על הצד ההלכתי והטכני של בניית המקווה. אבן הפינה הונחה, ובתמונות נראה ר' בועז, כהרגלו, מחוייך ומשתף את המשתתפים במצווה. לאחר מכן רוקד בהתוועדות–חגיגת הנחת אבן הפינה שהתקיימה בבית חב"ד. כטוב לבם של המשתתפים, עלו הרוקדים על הכסאות וניגנו את ניגון ההקפות לר' לוי'ק — ואז הכל נגדע באחת.

פתאום התמוטט ר' בועז, ליבו נדם, ותוך זמן קצר נשמתו שבה אל חיק אביה שבשמים, מתוך התוועדות חסידית שהתקיימה בקירוב לבבות, ומתוך שליחות של עיסוק בעניני טהרה במקום כה מרוחק. בן 63 שנים היה.

הוא הותיר אחריו את משפחתו הענפה והברוכה, חסידים, תמימים ויראי ה': רעייתו הגב' אורלי. בתו רחל ובעלה הרב שלום בער שמולביץ שלוחי הרבי בבית שאן. בניו ובנותיו — מענדי, בערל'ה, זלמן, יעקב, דבורה לאה, יוסף, רבקה, גאולה ומוישי.