מצא את בנו וזעק "זכיתי להקריב קרבן לישראל"

מנדי גרוזמן, nrg

לא רבים הם האבות השכולים שירדו בעצמם לשדה הקרב בכדי לזהות את בנם שנפל, אבל זהו סיפורו של הרב יעקב מזרחי, חרדי חסיד חב"ד, ששימש כחבר כנסת מטעם "אגודת ישראל" בעת מלחמת יום הכיפורים. בנו, דוד, שהיה אז נשוי ואב לשתי בנות, יצא לקרב הבלימה ברמה, ויומיים לאחר פרוץ המלחמה הודיעו למשפחה כי הוא נעדר. 29 יום לאחר מכן, לאחר שוך הקרבות, ניצל האב את קשריו כחבר כנסת ויצא לשטח.

הכאוס היה מוחלט והטנקים השרופים עוד היו פזורים בשטח. חייל שהתלווה אליו הדריך אותו אל הטנק שבו נהג הבן. האב לא המתין לעבודתה של יחידת הזיהוי והקבורה של הרבנות הצבאית, אלא הלך לחפש את בנו בעצמו. כשהגיע לטנק, לקח שק, הרים את מכסה תא הנהג ו"אסף מה שאסף", כפי שמספר לנו כיום בנו, הרב אליעזר מזרחי.

מה שהתחולל רגע לאחר מכן הוא בלתי נתפס: יעקב נעמד על הטנק השרוף, מסביבו שדה הלום קרב, הניף את השק והכריז "ברוך השם שזכיתי להקריב קרבן לעם ישראל ולארץ ישראל". מיד לאחר מכן שב לביתו, קרא למשפחתו והחלו לשבת שבעה.

דוד מזרחי, בנם של יעקב וחביבה, נולד למשפחה מוכרת וחשובה שמוצאה מתימן, וכאן בישראל הצטרפה לחסידות חב"ד. יעקב הקים משפחה גדולה של שישה עשר בנים ובנות. לסבו של דוד קראו גם דוד: הרב דוד מזרחי, שעלה מתימן ושימש כאב בין הדין ברחובות. הבן, יעקב, מילא שורת תפקידים עד שהתמנה לחבר כנסת: הוא היה מנהל מחלקת עדות המזרח מטעם "אגודת ישראל", חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר, ואף שימש כסגן יו"ר "אגודת ישראל".

מאחורי השם הזהה של הסב והנכד עומד סיפור: דוד נולד בשנת 1948, כחודשיים לפני מלחמת העצמאות. עם לידתו, ביקש הסב בקשה מיוחדת: קראו לו בשמי שלי. בעת מלחמת העצמאות נהרג הסב בהפצצות על רחובות, 25 שנה לאחר מכן נהרג הנכד עם אותו השם בקרבות מלחמת יום הכיפורים. שניהם טמונים לא רחוק זה מזה בבית העלמין הצבאי ברחובות.

דוד למד בישיבות חב"ד בבני ברק, בראשון לציון, בתל אביב ובכפר חב"ד. כשנתיים אף למד בניו יורק, בבית המדרש של הרבי מליובאוויטש, ברובע ברוקלין. עם תום לימודיו, החליט להתגייס לצה"ל והצטרף לגרעין הנח"ל החרדי "אלומה". בהמשך נשא לאשה את אורה ונולדו לו שתי בנות.

משפחתו של הרב יעקב מזרחי, שכאמור מנתה שישה עשר ילדים, הינה כיום בין המשפחות הגדולות והמוכרות בקרב חסידות חב"ד. סיפורו של דוד זכור עד היום בחסידות, וכמובן, נזכר על ידי כל ענפי המשפחה המסועפת. אחיו של דוד, הרב אליעזר, כיהן גם הוא כחבר כנסת מטעם "אגודת ישראל" בתחילת שנות התשעים.

לצד דוד, ארבעה אחים נוספים היו מגויסיים בעת מלחמת יום הכיפורים. "אבא מצא את דוד ביום ה-29 לאחר שנהרג, ומהבחינה ההלכתית ניתן לשבת שבעה רק עד שלושים יום מאז הפטירה", מספר כיום אליעזר, שמתגורר בשיכון חב"ד בעיר לוד. "אם הוא היה מוצא אותו יום אחד אחרי, לא היינו יושבים עליו שבעה".

הרגע שבו טיפס אב המשפחה על הטנק והודה על "הקרבן" שהקריב לא היה ידוע למשפחה. רק בתחילת שנות התשעים פגש אליעזר בתפקידו כחבר כנסת את החייל שהתלווה לאב, שבמשך השנים הפך לאיש במשרד האוצר. דרכו התוודעה המשפחה לגבורה העצומה של האב, עליה לא סיפר."אבא לא סיפר יותר מדי, לא אמר מה מצא, איפה מצא. רק אמר שהיה בטנק והיו סימנים. הוא היה אציל, לא פירט יותר מדי".

"אנחנו יודעים שאבא הגיע לאזור נפח שהיה בסיס צבאי ברמה. הטנק עצמו היה באזור מחצבות כפר גלעדי. דוד היה נהג הטנק, שקיבל שני פגזים. הפגז הראשון פגע בקנה שנפל על תא הנהג וכך נחסמה עבורו הדרך ליציאה". מפקדו כתב עליו כי "דוד הי"ד שירת ביחידת שריון והיה חייל בעל אישיות נעלה, שאין רבים כמותה. הוא היה מסור לחבריו ולתפקידו. אהב את המקום ואת הבריות. שם שמים היה שגור תמיד על פיו. מכוח האמונה שבו האציל על חבריו ותרם בכך רבות להעלאת המורל של הסובבים אותו".

כמשפחה חרדית שכולה, מעניין היחס שלהם אל יום הזיכרון. איש לא יכול לומר עליהם שהם אדישים לכאב, ודווקא לכן מעניינת ההסתכלות שלהם על היום הממלכתי.

מה היחס שלכם ליום הזיכרון?

"תאריך הפטירה של דוד ידוע, גם תאריך הפטירה של הסבא. אז אנחנו משתדלים בתאריכים ביום השנה שלהם לעלות אל ה"ציונים" (הקברים, מ"ג) שלהם, להדליק נר, כמו שעושים. אצלנו זה לאו דווקא ביום הזיכרון. אבל אנחנו מכבדים את את עמך ישראל, כל אחד מכבד בדרכו שלו".

בשנה האחרונה השיח הציבורי עסק לא מעט בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל. מה הדעה שלכם בנושא?

"מי שלומד תורה – אשריו. אבל מי שלא לומד חייב להתגייס. לא להשתמט מהחובה. הייתה פסיקה שהתפרסמה בעבר לפיה מי שלא לומד ולא מתגייס יש לו דין רודף. זאת התשובה של כל גדולי ישראל".

אליעזר, כמעט בן שבעים, עסק רבות בפעילות ציבורית, בכנסת ומחוצה לה. הוא מעורב גם כיום ומודע לשינויים שעובר צה"ל. "נותנים היום הרבה אפשרויות למתגייסים. אם זה בהכשרה מקצועית ובזכויות שונות. אז בפרט כיום מי שלא לומד חייב להתגייס", הוא אומר. עם זאת, לדעתו יש עדיין מקום לשיפור: "עדיין שומעים תלונות מחיילים שומרי תורה ומצוות שיש דברים שמונעים מהם. אם היו פועלים בצורה יותר פתוחה ויותר נכונה, היו יותר מתגייסים חרדים".