-
מאות מאמרים מרתקים, המתרגמים מושגים מתורת החסידות לכלים מעשיים בחיי היום-יום, שוגרו בשבועות האחרונים למערכת ‘המרכז לחיים של משמעות’, בהנהלת הרב סימון ג'ייקובסון, במסגרת תחרות עולמית נושאת פרסים • לקראת קו הגמר של התחרות הייחודית, ישב כתב 'בית משיח' לשיחת עומק עם הרב ג’ייקובסון • לקריאה
חב"ד אינפו|ז׳ באדר ה׳תשע״חבסוף השבוע הזה, כשאתם תשבו לקרוא את העיתון בניחותא – כעשרה רבנים ומשפיעים יהיו עסוקים מאוד במיון מאמרים מרתקים שנכתבו במסגרת תחרות חיבורים עולמית בנושא הנגשת הרעיונות העיוניים מתורת החסידות עד להפקת כלים מעשיים להתמודדות עם אתגרי החיים. הם השופטים שיכריעו מיהם החיבורים המנצחים.
השנה, יותר מתמיד, צפוייה לשופטים עבודה רבה. הפרסום המאסיבי בחודשים האחרונים, הביא את דבר התחרות לכל קהילות אנ”ש ברחבי תבל, והתחרות העולמית הפכה לתמריץ רב עוצמה ליהודים וחסידים מרחבי העולם המתרגמים את הלימוד העיוני לחיי היום יום במציאות העכשווית. השנה גם נוסף מסלול חדש המרענן “מסלול התלמידים”, שמאפשר לתלמידים צעירים להשתתף בתחרות, מה שהעלה את מספר החיבורים לכמה מאות…
בישיבות קטנות וגדולות, תיכונים וסמינרים תפס המסלול תאוצה רבה. מארגני התחרות יצרו קשר עם הנהלות הישיבות והמוסדות לבנות, עדכנו אותם על המסלול החדש, והללו הגיבו בהתלהבות רבה. מחנכים ומורות רואים בכך מודל חינוכי חשוב המעניק הזדמנות חד–פעמית להנחלת רעיונות החסידות. בכמה מוסדות אף הציבו את התחרות כדרישה מהתלמידים להוכיח כי הם יודעים ליישם את רעיונות החסידות בחיים היום–יומיים.
בשנה הראשונה העפיל למקום הראשון, בחור ישיבה מפלורידה. בשנה השניה העפילה למקום הראשון אשת חיל, משלוחות הרבי בירושלים, ובשנה השלישית החיבור הזוכה שהגיע למקום הראשון נשלח על ידי אברך בן 27 ממיאמי. ההתלהבות הקיפה אנשים נשים וטף, צעירים ומבוגרים. במערכת התקבל חיבור שנכתב בידי גברת בת 84 לאורך ימים ושנים, או נערה צעירה בגיל בת מצווה.
חלק ניכר מהחיבורים מגיעים דווקא מהדור הצעיר, והנתון הזה משמח יותר מכל את יוזם התחרות, הרה”ח ר’ סימון ג’ייקובסון, מי שזכה לנהל את ‘ועד הנחות התמימים’ ושימש כחוזר וכמניח בהתוועדויותיו של הרבי.
בזכות אלפי השעות בהן זכה לשמוע את שיחותיו של הרבי, הספרים הרבים אליהם נחשף במסגרת עבודתו בעריכת השיחות, והימים והלילות בהן התייגע בהכנת השיחות לדפוס – זכה הרב ג’ייקובסון לידע מקיף בתורת הנגלה ובתורת החסידות. בנוסף, ה’ בירך אותו בכשרונות וחושים טובים לתרגם את רעיונות החסידות העמוקים ביותר – לשפה ברורה ומובנת גם לאנשים שמעולם לא למדו חסידות.
מאז כ”ז אדר תשנ”ב, כאשר החלה תקופת ההעלם וההסתר ואיננו שומעים שיחות חדשות מהרבי, החל הרב ג’ייקובסון לנצל את יכולותיו הנדירות להעביר את מסרי תורת החסידות לעולם הרחב. כצעד ראשון, הוציא את הספר ‘הדרך לחיים של משמעות’, שהפך לרב מכר ותורגם ליותר מחמש עשרה שפות. הספר מאיר נקודות רבות וחשובות בחיים לאור תורתו והשקפתו של הרבי, המבוארים ומוסברים אך מפוזרים בין מאות ספרי הרבי.
כיום הוא מנהל את ‘המרכז לחיים של משמעות’ שנקרא גם ‘החיים שלי’, שאחת מפעולותיו המפורסמות ביותר היא תחרות החיבורים. “זה מעורר השראה לראות כל כך הרבה חיבורים דוקא מהדור הצעיר. הצעירות והצעירים המבריקים האלה מייצגים את המנהיגים החלוציים והחדשנים של ליובאוויטש ושל העולם היהודי כולו. ככל שהם מתאמצים ליישם את החסידות לחיים, כך הם יעצימו אחרים. במובן הזה, כל המתחרים הם זוכים”, הוא אומר בנחת.
השבוע, לקראת קו הגמר של התחרות, ישבנו לשיחה מרתקת עם הרב ג’ייקובסון.
בציבור הכללי מקובל להכריז על תחרויות חיבורים בנושאים שונים; גם לציבור החרדי הגיעו יוזמות כאלה בשנים האחרונות, אולם תחרות חיבורים חסידית – זה כבר חידוש מיוחד. מהיכן צמח הרעיון?
אספר לך בהמשך על ה’מופת’ המיוחד שראיתי בעצם התעוררות הרעיון לתחרות החיבורים, אבל לפני כן חשוב להקדים ולתאר את הרקע והתשתית ממנה צמח הרעיון.
במהלך השנים התקבצה סביבי קבוצה גדולה של אנשים מחוגים שונים, לאו דווקא חב”דניקים, ואפילו לא דתיים, שביקשו לשמוע את דעת התורה בתחומים שונים. קיבלתי מאנשים שאלות רבות בבעיות החיים, ונוכחתי לראות שבמאמרי חסידות יש תשובות מדהימות, מדוייקות ופרקטיות להתמודדויות אנושיות. במקביל, שמתי לב, שחסידים רבים שלומדים את המאמרים, לא מצליחים לגלות את נקודות ה’בכן’, למעשה, שטמונות במאמר. וכאשר הצליחו לזהות, בדרך כלל זה היה רק ‘בכן’ בענייני עבודת ה’ ולימוד התורה; אך לא בבעיות ואתגרי החיים היום–יומיים, כמו בעיות של שלום בית, אתגרים בחינוך הילדים ואפילו בעיות התנהגותיות–פסיכולוגיות.
התקשר אליי שליח מצליח ואמר בגילוי לב, שכאשר מגיעים אליו מקורבים עם בעיות בשלום בית, הוא מרגיש חסר אונים. הוא בקי גדול במאמרי חסידות, והוא יכול לדבר עם המקורבים שלו על אמונה ובטחון בה’, ואפילו להסביר מה עניינו של האיש ומה עניינה של האשה על פי חסידות – אבל כאשר זה מגיע לבעיות פרקטיות בחיי היום–יום, הוא מרגיש שאין לו יכולת לעזור להם, ושולח אותם לאיזה פסיכולוג…
כמובן שתורת החסידות לא נוצרה כדי לענות לבעיות הללו. אבל על דרך המבואר בקונטרס ענינה של תורת החסידות, שזה שהתורה נקראת “תבלין” להתמודדות מול היצר הרע, לא מפחית ממעלתה של התורה, אלא מראה שהיא חלק מעצמותו של הקב”ה, שלכן יש ביכולתה להתמודד עם הרע – כך אפשר לומר גם על תורת החסידות, שהיכן רואים את שורשה הגבוה בעצם פנימיות הכתר? דווקא כאשר היא מסוגלת לשנות ולזכך את מידותיו הנחותות של האדם הפשוט.
כדי להעלות את המודעות לכוחה של תורת החסידות, פתחתי שיעור שבועי ששודר בשידור חי בכל יום ראשון, ובמהלכו העליתי לדיון שאלות שנשאלתי לאחרונה, והראיתי כיצד אפשר למצוא את התשובות לכך בתורת החסידות. קראתי לתוכניות הללו “יישום החסידות בחיים שלי” (My Life), כיוון שתורת החסידות צריכה לקבל ביטוי מעשי בחיים שלנו.
כיום, כאשר אנחנו מציינים את השיעור המאתיים (!), אני יכול לומר בסיפוק שהרעיון הצליח למעלה מהמשוער. לא רק שאלפי אנשים צופים בשיעור, אלא בעיקר מכך שבכל שבוע אני מקבל למעלה מחמישים שאלות של אנשים שמבקשים פתרון ומזור לבעיותיהם מתוך כתבי תורת החסידות.
חלק מהשואלים מבקשים להשאר אנונימיים, ואני מכבד את זה כמובן, אבל השאלות הן שאלות אמיתיות, מהחיים עצמם. אני משתדל להתייחס לכל שאלה, גם אם היא נוגעת בנושאים שבדרך כלל נמנעים מלהעלות בשיח הציבורי, וכמובן שהכל מוגש בצורה צנועה ומכבדת. חשוב לי להדגיש שאנחנו לא חוששים משום שאלה, כי בחסידות יש תשובות לכל השאלות!
האם היו שאלות בנושאים הרחוקים כל כך מעולמה של החסידות, עד שחשבת לרגע שאין סיכוי למצוא במאמרי החסידות תשובה לכזאת שאלה, ולבסוף מצאת?…
בהחלט. יש דברים שעד היום לא מצאתי להם מענה מפורש בתורת החסידות, אבל באופן כללי אוכל לומר, שתשובות רבות אפשר למצוא בין השורות. יש נושאים רבים שלא מובאים בכלל במאמרים, אבל באגרות קודשו של הרבי, בפתקים ויחידויות יש התייחסויות מפורטות גם לשלל נושאים. למשל, כיצד הורים מתמודדים עם ילד שיורד מהדרך, ומחלל שבת? ממאמרי החסידות אפשר לקחת את הגישה הכללית של ‘ימין מקרבת’, ו’הגברת הטוב’. אבל תשובות מפורטות יותר, אפשר למצוא בפתקים ומענות מהרבי.
קח לדוגמא את הניסיון של דורנו, עם האינטרנט בכלל, ועם הפלאפונים החכמים בפרט. הורים שואלים מה עושים עם ילד בוגר שמחזיק בפלאפון חכם, וגולש מהדרך, תרתי משמע. לא כתוב על כך במאמרי חסידות, אבל את הגישה הכללית אפשר למצוא כבר בתניא. הרי בדיוק על זה מדובר בתניא, על מאבקים ונסיונות בחיים. רק מה? כאשר לומדים בתניא על ‘נפש הבהמית’, ‘אהבה מסותרת’ וכדומה, זה נראה משהו בשמים, לא קשור אלינו. אבל אם מסתכלים על התניא כספר הדרכה גם לאנשים כערכנו, הרי ברור שאפשר ללמוד מהמאבק הזה גם למאבקים הנחותים שלנו. בתניא מדובר על מחשבות זרות באמצע שמונה–עשרה. זה יכול להיות גם דברים חמורים הרבה יותר, רק שבתניא לא מדובר על אנשים כל כך גסים, ולכן זה נכתב בעדינות. אבל זהו אותו מהלך הנפש. עכשיו תסתכל סביבך, ותבדוק: כמה אנשים שמתמודדים עם ניסיונות הולכים לפתוח תניא, כדי לחפש פיתרון? אפילו כאשר מדובר בבעייה של עצבות, שעל זה מדובר במפורש בתניא, אנשים לא חושבים שהדרך להתמודדות עם עצבות היא לימוד פרקי התניא שעוסקים בנושא.
שאלו אותי פעם: איך מקיימים בפועל את ההוראה “חשוב טוב – יהיה טוב”. כאשר המציאות קשה, איך אפשר לחשוב טוב? פשוט ביקשו לדעת דרך פרקטית ליישם את ההוראה החסידית. בשיחותיו ואגרותיו של הרבי, לא מופיע מתכון איך לחשוב טוב. הרבי פשוט מורה לעשות זאת. אבל האם יש דרך מסודרת כיצד להגיע למצב בו חושבים טוב למרות שהמציאות הגשמית לא הכי מלבבת?
בהשגחה פרטית מצאתי מכתב שהרבי הצמח–צדק כתב על יכולת האדם לשלוט ברגשותיו ולהביא עצמו למצב של שמחה. זהו מכתב ארוך, בן שלושה עמודים, שמכיל סדרת הוראות ברורות על חשיבה חיובית. בין השאר מספר הרבי הצמח–צדק, שבמוצאי שבת האחרון לחייו של רבינו הזקן, הוא התפלל תפילת ערבית בניגון של מרה–שחורה, ולאחר שסיים את התפילה קראו אדמו”ר הזקן וחזר לפניו את תורתו של המגיד ממעזריטש על הפסוק “ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם”, שכפי המדה שאדם מראה מלמטה – מראים לו מלמעלה, ולכן מנע אותו מניגון של מרה–שחורה.
וכיצד אפשר לשמוח במצב קשה כל כך? מבאר שם הצמח צדק שתי נקודות: א. כיוון שהמידות נולדות מהמחשבות במוח, יש להשתלט על המחשבות, להסיח את הדעת מהמחשבות המדכאות, ופשוט לחשוב על דברים משמחים. איזה דברים משמחים? כמובן שהצמח–צדק מביא דוגמא מלימוד תורת ה’, אבל הוא ממשיך גם לאנשים כערכנו, וכותב “או אפילו בעסקי העולם, בדברים הנצרכים”. בנוסף לזה כותב הרבי הצמח–צדק “שלא לדבר בענייני דמרה–שחורה ח”ו, רק אדרבא להראות בעצמו תמיד תנועות משמחות כאילו הוא מלא שמחה בלבו, אף על פי שאין בלבו כן בשעת מעשה, וסופו להיות כן. והטעם בזה הוא כי לפי המעשים והפעולות אשר האדם עושה – נקבע אחר–כך בלבבו”.
על יסוד זה השבתי שאם רוצים להגיע למצב של חשיבה חיובית, צריכים להסיט את המחשבות מהמצב כפי שהוא, ולנסות לדמיין כיצד אנחנו רוצים לראות את המצב, או כיצד היינו מרגישים אילו המצב היה משתנה. לכאורה, זה רק דימיון, אבל הרבי הצמח–צדק מלמד אותנו שכאשר חושבים על דברים שמחים, ואף מביעים את השמחה בתנועות הגוף, כמו חיוכים וכדומה – הרי זה עצמו פועל למעלה, שהקב”ה יחייך אלינו, והמצב הקשה אכן יתהפך לטוב.
דוגמא נוספת: אנשים שואלים כיצד אפשר להתמודד עם הניסיון של מחשבות זרות. בנושא הזה יש דווקא אגרות רבות של הרבי, כאשר הקו הכללי הוא ‘היסח הדעת’. הרבי מביע בנושא הזה שיטה ברורה, שהדרך הטובה ביותר להתגבר על הניסיון, היא לא בטיפול ישיר במחשבות הזרות, אלא דווקא בהיסח הדעת לדברים אחרים. כמובן שעדיפות ראשונה לעבור למחשבות של קדושה, אבל כאשר זה קשה – יש מכתב שהרבי כותב שעדיף לחשוב על ענייני רשות, כמו מתמטיקה, מאשר לחשוב מחשבות אסורות.
לפועל, העצה הזאת עדיין לא קלה ליישום. אם זה היה קל, כל הנסיונות היו קלים יותר… אנשים פנו ושאלו אם יש בחסידות כלים מעשיים נוספים. השבתי לשאלה זו על יסוד מאמר בלקוטי תורה לפרשת חוקת, שם מסביר רבינו הזקן שפרה אדומה מסמלת את הנפש הבהמית, וכאשר שורפים את הפרה הרי מפרידים את הד’ יסודות ונשאר רק האפר. בעבודת ה’, יסודות האש, הרוח והמים, הם ה’ציור’ של התאווה, ואילו האפר הוא כוח המתאווה. כותב רבינו הזקן, שכוח המתאווה כשלעצמו יסודו בהררי קודש, ורק כאשר רותמים אותו לכיוונים לא רצויים, אז מתחילה הבעייה. במאמר זה יש חידוש עצום: כאשר יש לאדם תאווה, אין צורך לשבור את עצם כוח המתאווה, אלא רק את ה’ציור’ שלה. כי הכוח המתאווה כשלעצמו הוא טוב וקדוש.
לפי זה, כאשר לאדם יש תאוות אסורות – עליו להפנות את כוח המתאווה שלו לדברים קדושים, כמו שליחות או השפעה על אחרים; או לפחות לדברים המותרים, כמו להשקיע במוזיקה למשל. לא צריך לשבור את כוח התאווה, אלא להפנותו לאפיק חיובי. להמשיך לעשות מה שאנחנו אוהבים, אבל להתמקד בתחום הקדושה. כך מעבירים את החיות מהצד השלילי לצד החיובי. וזה בהחלט אפשרי ואפשר לומר שזה “קרוב מאוד” לכל אחד.
אלו דוגמאות בודדות מתוך מאות שאלות שעלו במהלך התוכניות השבועיות. בדיוק השבוע ציינו את התוכנית המאתיים. זאת אומרת שאנחנו באוויר כמעט ארבע שנים! למען האמת, כאשר התחלתי בתוכנית, הייתי בטוח שלא יהיה לי חומר ליותר מ–30–40 תוכניות. חשבתי לעצמי: כמה שאלות אפשר לשאול… אבל לפועל אנשים שולחים בכל שבוע עשרות שאלות מעניינות, שאלות בחסידות ובעבודת ה’, תיקון המידות ובחינוך. ממש בכל תחום.
אני מבין שתחרות החיבורים היא המשך ישיר לשיעורים השבועיים. מתי נפל לך הרעיון?
אחרי שסיימתי 50 תוכניות שבועיות, רציתי לציין זאת בדרך ייחודית. מכיוון שבחב”ד יש אברכים מוכשרים רבים שיכולים להפיק מתורת החסידות כלים להתמודדות עם בעיות החיים, חשבתי שהגיע הזמן לשתף את כולם בתובנות שעלו בחמישים השיעורים האחרונים.
ואז, ביום חורפי אחד, עלה הרעיון של תחרות חיבורים שתתמקד בנושא הזה בדיוק – כלים פרקטיים להתמודדות עם קשיי החיים, מבוססים על תורת החסידות. כדי שגם הנפש הבהמית של אותם אברכים מוכשרים תמריץ אותם להקדיש את זמנם לכתיבת החיבורים, יהיו כמה פרסים כספיים. זו התוכנית הכללית שעלתה ברעיוני, ומייד שלחתי אותה באימייל לצוות המשרד שלי, שיחוו דעה; במקביל שלחתי גם לנגיד החסידי ר’ יצחק מירילשווילי. מעניין, דווקא צוות המשרד שלי היה מאוד סקפטי בתחילה, ואילו מירילשווילי נהנה מאוד מהרעיון והסכים לפרוס חסותו על התחרות.
לקח קצת זמן עד שהורדנו את זה לפועל, כי כאשר פותחים תחרות להרבה אנשים חייבים שהכל יהיה חוקי עם שקיפות מלאה. ישבתי עם אנשים מומחים כדי לקבוע קריטריונים ברורים, בצורה כזאת שתהפוך את התחרות לדבר השווה לכל נפש. לא רק למשפיעים מצד אחד, ולא רק לפסיכולוגים מצד שני… יש כמה גורמים המשפיעים על הציון הכללי, כאשר חלק מהציון ניתן על הרעיון החסידי, חלק על היישום בחיי היום יום, וחלקים נוספים על הכתיבה וצורת ההגשה. מעניין, שבשנים קודמות מי שזכו בתחרות לא היו משפיעים, אלא אנשים מהשורה, שהצליחו להציג עניין בחסידות ולתרגם אותו לכלי יעיל ומעשי לחיי היום יום.
כחודש לאחר שהתחלנו בתחרות הראה לי ידיד אגרת שכתב הרבי למחנכת בתאריך י”ט טבת תשט”ו, בה מעודד הרבי שהבנות ימסרו הרצאות, וכותב ש”כפי שהראה הנסיון כאן ובכמה מקומות, כשממשיכים את הבנות עצמן בהעבודה על–ידי שירציאו הן עצמן וכיוצא בזה, מעורר זה מרץ גדול יותר אצל החבירות והתענינות מרובה”, ובהמשך לזה מציע הרבי בזה הלשון: “בקשר עם יום העשירי בשבט הבא, ענין הי’ שתציע להנערות ועכ”פ להקשישות שבהן שכל אחת תכתוב מסה הנוגע באיזה מקצוע של עבודת כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע שיחותיו כו’ וכו’”.
התקשרתי מייד לגב’ טייכטל, מנהלת התיכון בבית רבקה, שנחשבת לאשת חינוך עתירת ניסיון, ושאלתי אותה אם ידוע לה על מענה כזה של הרבי. היא לא ידעה על כך, וגם שאר המחנכים ששאלתי, לא שמעו מעולם על כיוון כזה של הרבי…
אחר–כך, כאשר שמתי לב לתאריך, הוא היה נראה לי מוכר… בדקתי את האימייל הראשון ששלחתי עם הרעיון על התחרות, ונדהמתי לראות שהרעיון עלה במוחי ביום י”ט טבת תשע”ה – בדיוק שישים שנה לאחר שהרבי כתב את הרעיון לכתוב “מסה” על שיחות הרבי הריי”צ וכו’. התרגשתי מאוד, ששישים שנה הרעיון הזה היה ‘תקוע’, וזכיתי שהרעיון יצא לפועל דרכי.
השופטים יודעים את זהותם של כותבי המאמרים?
לחלוטין לא. במשרד שלנו נותנים לכל מאמר מספר, והשופטים מקבלים רק מאמרים ממוספרים. אין להם שמץ של מושג על כותב המאמר, אם זה גבר או אשה, אם הוא משפיע או סתם חסיד מן השורה. אגלה לך, שבאחת השנים רציתי לבדוק את המנגנון, וכתבתי בעצמי מאמר, שכמובן הוגש לשופטים בעילום שם, ובהתאם להחלטת השופטים המאמר הוצג במקום ה–15…
לאחר שראיתי את תוצאות התחרות בשנים קודמות, שמחתי מאוד, כיוון שרוב הזוכים היו כאלה שהחסידות אכן שינתה את חייהם. הם לא הסתפקו בהבנת ההשכלה של המאמר, אלא פשוט יישמו אותו בחייהם הפרטיים. בשנה הראשונה למשל, הזוכה בפרס הראשון, היה בעל תשובה שהמאמר ‘ויספו ענווים בה’ שמחה’ שינה את חייו, והוא תיאר זאת במאמר שכתב.
השנה פתחתם מסלול מיוחד לתלמידי ישיבות, עם פרסים מיוחדים, כדי לעודד את תלמידי הישיבות לשלוח מאמרים במסגרת התחרות. האם אתה חושב שתלמידי הישיבות, האמורים להיות ספונים באהלה של תורה – צריכים לתרגם את תורת החסידות לכלים מעשיים?
לאחרונה התפרסמה יחידות של הרב דוד רסקין בשנת תש”י, שהוא רשם לעצמו והרבי הגיה את הדברים. באותה יחידות אמר לו הרבי ש”מכל אות יכולים לעשות ‘בכן’”! הרבי הסביר לו שזה חשוב יותר מהבנת המאמר, כי כאשר רוצים לעשות נקב במקום כלשהו, הרי אי אפשר לעשות נקב באמצעות חפץ רחב, אלא דווקא בחפץ דק. ההשכלה של המאמר רחבה מידי, אבל ה’בכן’ הוא דק וביכולתו לפעול טוב יותר… הרבי נתן לו דוגמא, שכאשר מוסבר במאמר שהתורה שלומדים כאן למטה נעלית שלא בערך לתורה שלומדים בגן עדן, הרי ה’בכן’ מתבטא בהקפדה על שיעורי התורה. לא דווקא שהנקודה הזאת כתובה מפורש במאמר, אבל זה ה’בכן’ שצריכים להפיק מאותיות המאמר.
באותה עת, ר’ דוד רסקין היה בחור ישיבה, והנה הרבי תובע ממנו להוציא ‘בכן’ מהמאמר. לא להסתפק בלימוד ההשכלה של המאמר. לצערי, בישיבות לא שמים דגש על הנקודה הזאת. אם במאמר כתוב מפורש ה’בכן’, לומדים אותו כמובן. אבל כאשר מדובר במאמר של השכלה, יכולים ללמוד ולסיים את המאמר, בלי להוציא ממנו ‘בכן’ לעבודת ה’.
על עצם הכתיבה בנושאי החסידות, הרבי הרי עורר בעצמו פעמים רבות, כאשר קרא לתלמידים לכתוב הערות וביאורים גם בתורת החסידות.
לא באתי לחדש חידושים, אבל בהחלט צריכים לחולל מהפיכה ביחס לתורת החסידות. חסידים צריכים להבין שחסידות זה הדרכה לחיים. זה לא רק תיאור הספירות העליונות, ‘עתיק’ ‘אצילות’ ו’אור אין סוף שלפני הצמצום’, אלא כל מילה בחסידות, אפילו בדרגות הגבוהות ביותר – יש לה השפעה והשלכה מעשית על החיים שלנו.
אם היינו לומדים חסידות כמו שצריך, משיח היה מגיע כבר מזמן… מכיוון שאנחנו עדיין בגלות, ברור שיש מה להשתפר.
כיצד הרמב”ם מתאר את ימות המשיח? ‘לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה’ בלבד’. תורת החסידות, שהיא ידיעת ה’, תקיף את כל המציאות, כל העולם כולו.
אתן לך דוגמא: באחת מאגרותיו, לומד הרבי הוראה בעבודת ה’ ממכבסה: כאשר קונים בגד חדש, הרי אחרי שלובשים אותו כמה פעמים, הוא מתלכלך. היה אפשר לחשוב שצריך לזרוק אותו, אבל בדיוק בשביל זה המציאו את המכבסה, ששם שמים את הבגד בתוך מים, מים חמים, עם כימיקלים שמוציאים את הלכלוך, ואחר–כך מניחים את הבגד תחת לחץ ומקבלים בגד חדש.
כך, כותב הרבי, גם בחיים של כל יהודי. אנחנו מקבלים נשמה טהורה, כמו בגד חדש. אבל אחרי כמה זמן הנשמה שלנו מתלכלכת. אתגרי החיים מלכלכים את הנשמה. אבל יש דרך תיקון: כאשר מכניסים את הנשמה לתוך מים, אין מים אלא תורה, ולא סתם מים אלא מים חמים, שזוהי תורת החסידות, ומוסיפים לזה חומרים כימיים, אלו המצוות; ואחר–כך מפעילים לחץ של ‘קבלת עול’ – מקבלים נשמה נקייה ומחודשת…
זה תוכן מכתבו של הרבי. עכשיו תתאר לעצמך שתלך ברחוב בימות המשיח, הרי מכל דבר שתראה, תוכל ללמוד הוראה בעבודת ה’. כאשר תעבור ליד מכבסה – אתה לא תראה חולצות ומכנסיים, אלא תראה את המשמעות הפנימית של זה, משל הנשמות. זה מה שהרבי מדגיש שהגאולה נבנית מתוך הגולה, ורק נוסף בה אלופו של עולם.
ואת זה בדיוק דורש מאיתנו הרבי להתחיל לחיות כבר היום. כאשר הרבי דורש שנחיה גאולה ומשיח, הוא בעצם מבקש שכאשר נלך ברחוב, נראה את הפן הרוחני של הדברים, ונלמד מהם משמעות ותובנות רוחניות.
דוגמא נוספת: פעם נאמתי לפני רופאים בנושא: איך ייראה עולם הרפואה בימות המשיח, ודיברנו על כך שלעתיד לבוא אף אחד לא יהיה חולה, מכיוון שהנשמה והגוף יתאימו אחד לשני, אורות בכלים. גם החטא של עץ הדעת יתוקן, וממילא לא יהיה מוות.
אחד הרופאים שאל: אם כן, מה יהיה עלינו?
אחרי שפתחתי בבדיחה, שלכן הם גובים כעת מחירים גבוהים כל כך, כדי להשאיר לעצמם פנסיה לימות המשיח… – אמרתי להם שהתפקיד שלהם בימות המשיח יהיה הרבה יותר מהנה מאשר כיום: בזמן הגלות, הם נפגשים עם צער ומחלות. לא נעים. אבל בימות המשיח התפקיד שלהם יהיה להסביר לאנשים כיצד אפשר לראות בגוף את האלוקות. מבשרי אחזה אלוקה. האדם נברא בצלם אלוקים, וכל המבנה הפנימי של האדם, שאתם מכירים אותו כל כך טוב – הוא השתקפות של הכוחות האלוקיים. אתם תוכלו להסביר את זה באופן הטוב ביותר! הם כל כך נהנו, שכולם נעמדו ומחאו כפיים בהתלהבות.
למעשה, זוהי המטרה האמיתית של התחרות – שאנשים יתרגלו לחיות גאולה, ולראות את אלופו של עולם בתוך הגלות. לראות את האלוקות בתוך החיים היום–יומיים שלנו. כל עוד אנחנו לא עושים את זה, הרי החיים שלנו במקום אחד, והחסידות במקום אחר. כמובן שהשלימות של זה תהיה לאחר ביאת המשיח, אבל הרבי דורש מאיתנו להתחיל לחיות כעת עכשיו את ימות המשיח. אנחנו צריכים להתרגל למשיח, לאלוקות, לחסידות שחודרת בכל פרט בבריאה!
אם זה כל כך פשוט ומובן – מדוע הרבי לא אמר לנו מפורשות: ‘תחפשו תשובות לבעיות החיים במאמרי החסידות!’ או ‘לכו ותרגמו את מאמרי החסידות לכלים מעשיים’?
קודם כול, כפי שהזכרתי קודם, הרבי אמר זאת מפורשות ביחידות של הרב דוד רסקין. אתה עדיין תשאל, ובצדק, למה הרבי לא דיבר על כך בהתוועדויות ובשיחות. ואענה לך בשתי נקודות:
א. הרבי אמנם לא אמר זאת במילים מפורשות, אבל יותר מרמז על כך כאשר החדיר בנו שוב ושוב ש”תורה מלשון הוראה”. ברור שזה כולל גם את תורת החסידות. הרבי אף התבטא פעם (ט”ו בשבט תשמ”ח) ש”גם בנוגע לעניני הרשות יש הוראות בתורת החסידות דנשיא הדור”.
מעניין, שאלתי פעם כמה חסידים, מהו הפתגם הכי שגור בשיחותיו של הרבי. רבים חשבו ש”המעשה הוא העיקר”, אבל האמת היא שעוד יותר מזה חזר הרבי על המשפט “תורה מלשון הוראה”, או “תורת חיים – הוראה בחיים”. זה מוטו מרכזי בתורתו של הרבי. וזה בעצם הנושא של התחרות, והכיוון אליו אני מנסה להוביל. פשוט ליישם את דברי הרבי, גם בנוגע לתורת החסידות.
ב. ייתכן והרבי לא אמר זאת במילים הכי ברורות ומפורשות, מכיוון שרצה שזה יבוא מלמטה, מאיתנו. בדומה לזה, בשיחה הידועה בכ”ח ניסן תנש”א, לאחר שהרבי אמר שהוא עשה כל מה שיכול, הוסיף הרבי ואמר שיהי רצון “שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש”.
נתבונן לרגע: מי יודע את העצות הטובות ביותר להבאת הגאולה? ברור שהרבי! אם כך, מדוע הרבי ממתין שאנחנו נשב ונמצא את העצה. שיאמר לנו את העצות, ואנחנו ניישם. אלא רואים מכאן שיש דברים שהרבי רוצה שיבואו מאיתנו. הרבי נותן את הכיוון, אבל מצפה שאנחנו נבוא עם רעיונות ליישום, בהתאם למתווה הכללי שהרבי קבע.
ובאמת, אפשר לראות זאת די בגלוי בשיחות שהרבי דיבר לנשים וילדים, ביחידויות לסטודנטים, או בהתוועדויות הגדולות כאשר השתתפו בהם אנשי רוח שהרבי רצה לנגוע בנשמתם. חלק גדול מהתכנים בספרי ‘הדרך לחיים של משמעות’, מבוסס על השיחות הללו.
הבעייה היא, שהתרגלנו לחזור על מושגים של חסידות, בלי לחשוב מה המשמעות שלהם, ומה זה אומר לנו. הרבי מעיר על כך במכתב לר’ לייבל ביסטריצקי (נדפס באג”ק ח”ב עמ’ שעג): הוא ביקש מהרבי לבאר לו מושגים שגורים בתורת החסידות, והתנצל על שאלתו. כהקדמה למענה, מבהיר לו הרבי: “השאלות ששואל אינם “קלאץ–קשיות” כלשונו במכתבו, ואדרבה, נוגעים הם בענינים יסודיים, אלא שמפני שהורגלו בהם, אין משימים לב לתוכנם. זה גופא ש”משתמשים” בהם לעתים תכופות גורם שנדמה שמובנים הם לתכליתם. אף שאחרי העיון נראה שרובם קשה להשיגם ולהבינם”…
זאת הבעייה שלנו, שנדמה לנו שאנחנו מבינים חסידות. אבל באמת, אם לא יודעים לתרגם מושגים בחסידות לשפה שכל יהודי יוכל להבין – אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי את מה שלמדנו.
וכאשר לומדים חסידות באופן שמאפשר לנו להסביר לאנשים אחרים – גם אנחנו מבינים את החסידות הרבה יותר לעומק והרבה יותר לרוחב. אנחנו יכולים גם להסתכל על העולם סביבנו, ולזהות תהליכים אלוקיים שמתרחשים.
כך לדוגמא את הנפילה של רוסיה, או ההתפתחות הטכנולוגית. בעיניים בשריות זה נראה סתם חלק מההיסטוריה העולמית. אבל כאשר לומדים חסידות, רואים בזה שלבים בדרך לגאולה. רואים את יד ה’ שמניעה את התהליכים הללו, עד לגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש!
מתי מוכרזים הזוכים?