מהארכיון: הרב שמואל בוטמן ע"ה בראיון שקיים בכ"ד טבת

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

“בעונג קיבלתי את מכתבך מיום כ״ה בתשרי בו כתבת אודות איגוד צאצאי אדמו״ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, שנוסד זה לא מכבר. למותר להעיר כי משמח לראות את מדת העניין שעורר ארגון זה, ואם כי כל ארגון יהודי צריך להתקבל בברכה, על התועלת שהוא מביא לחבריו, וכן ליהודים אחרים, תועלת במונחים של אדמו״ר הזקן, היינו בגשמיות וברוחניות גם יחד, עם משקל–יתר של הרוחניות על גבי הגשמיות – על אחת כמה וכמה יש לברך על ארגון כמו הנ״ל, שיביא ליתר מודעות של חבריו לגודל מורשתם הרוחנית והקשר המשפחתי המגיע עד אדמו״ר הזקן, אשר, כפי שכולם יודעים, היה בחייו דוגמא לכל מה שלימד בספרים הקדושים, וביחוד שני ספריו המונמנטליים – ה״שולחן ערוך” וה״תניא״.

“מובן מאליו שהוא קיווה – כפי שהוא מקווה עדין, שהרי הנשמה נצחית היא – שכל צאצאיו ילכו בדרכיו. יתר על כן, אם אפילו בתחום החומרי והגשמי המוגבל מעצם טבעו, התורשה משחקת תפקיד כה חשוב – קל וחומר שכן הוא בתחום הרוחני שבמהותו הוא בלתי מוגבל. זהו רק ענין של הבאת המעלות הרוחניות לידי גילוי, ובמלוא המדה. יש לזכור שניצול מלא של מעלות אלו איננו סתם ענין אישי שמטרתו לנצל את מלוא כוחות נפשו של האדם. הכוונה היא גם ניצול של הכוחות שנמסרו ע״י אדמו״ר הזקן לצאצאיו – שהם פיקדון מקודש. ואין צריך להרחיב לך עוד על כל זה.

“יהי רצון שמאמציך הנמרצים ישאו פירות ופירי פירות לכל חברי הארגון ומשפחותיהם וצאצאיהם, ביחוד למען הילדים והנכדים, שעבורם אין ההורים והסבים מבקשים אלא את הטוב ביותר ובמדה המלאה ביותר”.

– מכתב מיוחד זה, הוא תרגום חופשי מאגרת ששיגר הרבי בג’ חשון תשל”ד, לרב מרדכי דוב פופקא, לאחר ששיגר לרבי את רשמיו העמוקים מכנס הצאצאים הראשון שנערך בניו–יורק בחול המועד סוכות תשל”ד.

על כנס הצאצאים הראשון בארצות הברית, ועשרות הכנסים שבאו בעקבותיו, שוחחתי השבוע עם הרה”ח ר’ שמואל מנחם מענדל בוטמן.

את הרב בוטמן מכירים חסידי חב”ד משלל תפקידיו הציבוריים, החל מהנהלת צעירי אגודת חב”ד בארה”ב, ועד ליו”ר וועד סיום הרמב”ם העולמי, ויו”ר המטה העולמי להבאת המשיח. אבל פעם אחת בשנה מנהל הרב בוטמן כנס פנימי, שאינו מיועד לציבור הרחב, אלא אך ורק לצאצאי אדמו”ר הזקן. מאז נישואיי עם רעייתי תחי’, בת למשפחת הרה”ח ר’ ראובן שלמה שניאורסון ע”ה, שהיה דור שמיני לצאצאי אדמו”ר הזקן, זכיתי גם אני להצטרף למשפחת הצאצאים ולהשתתף מידי שנה במלווה–מלכה השנתית שנערכת בסמיכות ליום ההילולא כ”ד טבת.

מתי נערך הכנס הראשון לצאצאי אדמו”ר הזקן בארצות הברית, ושל מי הייתה היוזמה?

למעשה, הרעיון לכנס את צאצאי אדמו”ר הזקן בארצות הברית, הגיע באתערותא דלעילא: בחול המועד סוכות תשל”ד, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, קיבלתי הוראה ממזכירות הרבי, ליצור קשר עם הרה”ח ר’ שמואל אלעזר הלפרין, יו”ר ארגון הצאצאים בארץ הקודש, ויחד עמו לארגן את כנס הצאצאים הראשון בארצות הברית.

[שנה וחצי קודם לכן, ייסד הרב הלפרין את ארגון הצאצאים, כאחד מע”א מוסדות שהוקמו לכבוד יובל השבעים להולדת הרבי. הרבי נתן את הסכמתו וברכתו להקמת הארגון, ולקראת כנס הייסוד בארץ ישראל, שלח הרבי מכתב ארוך עם הוראות מפורטות. הכנס הראשון, שהתקיים בחנוכה תשל”ג, היה מוצלח מאוד, וכאשר הרב הלפרין הגיע בחודש תשרי תשל”ד לחצרות קודשנו, הביע הרבי את קורת רוחו מהצלחת הכינוס. – א.ר.].

הכינוס התקיים כעבור מספר ימים, בליל הושענא רבה, באולם ‘יאנג יזרעאל’ בקראון הייטס. למרות ההתראה הקצרה, הצלחתי לאתר כמה עשרות מצאצאי אדמו”ר הזקן ולהזמינם לאירוע. בין המשתתפים היה ר’ שמואל ב”ק מארץ ישראל, הרה”ח ר’ משה סלונים, והרה”ח שלום דובער שניאורסון, בנו של הרה”ח ר’ זלמן שניאורסון מפריז; בני משפחת פרידלנד, וגם הרב מרדכי דוב פופקא שכתב אחר–כך מכתב נרגש מאוד לרבי, וזכה למענה מיוחד.

הרב פופקא היה נכדו של הרה”צ רבי משה יהושע שניאורסון–טברסקי, שהיה מהצאצאים הקרובים ביותר לאדמו”ר הזקן בדור האחרון. הוא היה אומר על עצמו, שהוא “איין צוויי דריי, און דער אלטער רבי” [=אחד שתים שלוש, ואדמו”ר הזקן], כי בינו לבין אדמו”ר הזקן היו רק שלושה דורות. הוא היה ממש נין של האדמו”ר האמצעי! ולא סתם, אלא בן אחר בן, שזה נדיר ביותר!

אחרי הכינוס הראשון, המשכתם בפעילות?

כיוון שראינו שהכינוס גורם לרבי נחת–רוח, המשכתי בכינוסים אלו. בשנים הראשונות ערכנו את זה במתכונת משפחתית מצומצמת, לפעמים בבית שלי, לפעמים בבתי צאצאים אחרים. בתחילה לא היה לזה תאריך קבוע, ובשלב מסויים חשבתי שכדאי לקשר את זה עם תאריך מסויים, ומכיוון שלא היה אירועים מיוחדים בקשר עם כ”ד טבת, התחלתי לערוך את הכנס בסמיכות לכ”ד טבת, יום ההילולא של האדמו”ר הזקן.

לאחר כמה שנים, העניין קצת נחלש, עד שבתחילת שנות המ”מים זה הפסיק. לאחר הפסקה של כמה שנים, אחד הצאצאים מארץ הקודש הגיע לביקור בחצרות קדשנו בחודש טבת, ומכיוון שהיה רגיל להשתתף בכנס הצאצאים, הוא שאל מתי תערך המלווה מלכה השנתית. כאשר נודע לו שהשנה לא יתקיים הכינוס, הוא כתב לרבי בתמיהה רבתית, הייתכן שאין כינוס…

אני לא ידעתי מכל זה, ורק לאחר כמה ימים הוא הגיע לספר לי שקיבל מהרבי מענה, לעמוד עמי בקשר ולומר לי לערוך את המלווה מלכה. והרבי הוסיף וכתב: ובתירוץ לא ישתמט, אפילו אם יהיה תירוץ אמיתי. כמובן שמיד ארגנתי את הכינוס באותה שנה, ומאז ועד היום הזה ממשיכים ביתר שאת ויתר עוז.

האם זכיתם להתייחסות נוספת מהרבי לכינוסים?

פעם צלצל אליי הרה”ח ר’ זלמן גורארי’, והתעניין האם אנחנו עושים מלווה מלכה של הצאצאים. לאחר שהשבתי בחיוב, שאל: מתי אתם עושים? השבתי לו שבכל שנה אנו עורכים את ההתוועדות במוצאי שבת בסמיכות לכ”ד טבת. וכיהודי טוב, שאלתי אותו: מדוע אתה שואל? הוא סיפר לי, שתכנן לערוך מלווה מלכה עבור מבצע נש”ק במוצאי שבת שלפני כ”ד טבת, וכאשר כתב על כך לרבי, כתב לו הרבי: הרי באותו ערב מתקיימת מלווה מלכה של צאצאי אדמו”ר הזקן?!

ברוב השנים ערכנו את הכינוס במוצאי שבת שלפני כ”ד טבת. באחת השנים כ”ד טבת חל סמוך לשבת, והתלבטתי רבות מתי מתאים לערוך את ההתוועדות – במוצאי שבת שלפני ההילולא, או במוצאי שבת שאחרי, שיותר בסמיכות ליום ההילולא. בסופו של דבר הכרעתי לערוך במוצאי שבת שאחרי כ”ד טבת. בהתוועדות שקיים הרבי באותה שבת, התייחס לכך הרבי והתבטא שיש להתוועדות זו שייכות מיוחדת הן עם אדמו”ר הזקן, “להיותה ביום השבת שבסמיכות ולמחרת יום ההילולא שלו”, והן עם אדמו”ר הריי”צ, “להיותה התוועדות דשבת מברכים חודש שבט, שבעשירי שבו חל יום ההילולא שלו. נוסף לכך שמקומה של התוועדות זו – במקום שבו עבד עבודתו בעשר שנותיו האחרונות בחיים חיותו בעלמא דין”. כמובן שמחתי מאוד שכיוונתי לדעת קודשו של הרבי.

אגב, באותה התוועדות נתן לי הרבי בקבוק משקה, וסיפר כי בבקבוק זה נמזג ועורבב ‘משקה’ “שהובא מיהודים הנמצאים (לעת–עתה) “מאחורי מסך הברזל” ובפרט – במדינה שבה חי ופעל אדמו”ר הזקן”, והוסיף הרבי אמירה מדהימה שיהודים אלו הם “כולם צאצאיו של כ”ק אדמו”ר הזקן, על ידי מסירות נפשם בפועל על יהדות – בדוגמת ובנתינת כוח המסירות נפש של אדמו”ר הזקן”.

באותה שיחה, שאגב, הוגהה אחר–כך על ידי הרבי, דייק הרבי בנוסח התפילה של האדמו”ר הזקן, שבשונה מסידורים אחרים בהם מוסיפים לאחר הבקשה “ונהיה אנחנו וצאצאנו”, את המילים “וצאצאי צאצאינו” – אדמו”ר הזקן השמיט תוספת זו, והשאיר רק את המילה “וצאצאינו”. ואמר הרבי, שלנוסחים האחרים, הרי הבקשה היא על בניו ובני–בניו בלבד, ואילו לנוסח אדמו”ר הזקן, הרי המילה “וצאצאינו” כוללת את כל הדורות שלאחרי זה!

ואמר הרבי, שלפי זה יש מעלה נפלאה לצאצאי אדמו”ר הזקן בכל הדורות, שהשייכות שלהם לאדמו”ר הזקן אינה בגלל שסב–הסבא שלהם היה צאצא של רבינו הזקן, אלא הם עצמם נכללים בגדר “צאצאינו” של רבינו הזקן.

מכאן הסיק הרבי מעלה נפלאה: גם הצאצאים בדורנו, שיכולים להיות דור עשירי, וגם אדמו”ר האמצעי, בנו של רבינו הזקן – כולם יחד נכללים בתיבה אחת: “צאצאינו”!

ומכיוון שכך, אמר הרבי, הרי ההתבוננות בזה מגדילה יותר את רגש האחריות והזכות ללכת בדרכיו של רבינו הזקן.

אם מדברים על הקביעות של כ”ד טבת בימי השבוע, יש משהו מיוחד בשנים בהן כ”ד טבת חל במוצאי שבת, כמו בשנת ההסתלקות?

במהלך השנים הקפדתי להכניס לרבי את ההזמנה לכינוס, ופעם אחת, כאשר כ”ד טבת חל במוצאי שבת, הרבי כתב על ההזמנה בכתב יד קודשו “כבשנת ההסתלקות”. אולי אפשר לומר שמלבד העובדה שהתאריך נופל באותה קביעות, הרי גם המלווה מלכה מתקיימת ממש בשעת ההסתלקות, שכידוע הייתה מעט לפני השעה 10:30 בלילה של מוצאי שבת.

בקביעות כזאת, אי אפשר שלא להזכר בהתוועדות שקיים הרבי במוצאי שבת כ”ד טבת תשכ”ג, 150 שנה להסתלקות האדמו”ר הזקן, כאשר הרבי נכנס להתוועדות בדיוק בשעה 10:25, “כחצי שעה י”א”.

ואכן, כאשר ההתוועדות מתקיימת בקביעות כזאת, יש התרגשות מיוחדת בהגיע השעה 10:25, ואנו מדייקים להתחיל את הניגון ד’ בבות של רבינו הזקן. בהמשך לזה אנו מנגנים את כל עשרת הניגונים שחיבר רבינו הזקן, שכידוע הם מכוונים ומדוייקים ביותר ורומזים לענינים נעלים בעולמות עליונים.

האם הייתם שולחים לרבי הזמנה מיוחדת למלווה מלכה?

פעם התבטא הרבי בהתוועדות שלפני הכינוס: הלילה תתקיים מלווה–מלכה של הצאצאים, וגם אני מהצאצאים, אך לא הזמינו אותי…

לאחר ההתוועדות הייתי מבולבל לגמרי, ולא ידעתי את נפשי… ידעתי שלפעמים עושים טעויות ומקבלים ‘חלק’ מהרבי. אבל במקרה הזה לא היה ברור לי מה לא הייתי בסדר, שכן לפני האירוע הכנסתי את ההזמנה לתיבת הדואר של המזכירות, היכן שמכניסים תמיד את המכתבים עבור הרבי, ואף קיבלתי מהמזכירות הודעה שהרבי השיב על כך: “נתקבל ותשואות חן”…

שחתי את אשר על לבי לפני אחד מזקני אנ”ש, ולאחר מחשבה עמוקה, שאל אותי: האם אתה עורך מידי פעם דינר למוסדות שבניהולך? השבתי בחיוב. האם אתה מכניס לרבי הזמנה לפני הדינר? המשיך להקשות, ואני שוב השבתי בחיוב. וכיצד אתה מעביר לרבי את ההזמנה? שאל, ואני השבתי שכרגיל אני מכניס את ההזמנה לתיבת המכתבים המיועדים עבור הרבי. ולהיכן הכנסת את ההזמנה לכנס הצאצאים? בירר. לא הבנתי לאן הוא חותר, ואמרתי שגם את ההזמנה הזאת הכנסתי לתיבת המכתבים, כרגיל! האם שלחת לרבי הזמנה פרטית, לביתו של הרבי? השבתי בשלילה, ולא הבנתי עדיין: מדוע שאעשה זאת?

ואז הוא האיר את עיניי: כאשר אתה שולח לרבי הזמנה לדינר של צעירי אגודת חב”ד, הרי אתה לא מתכוון להזמין את הרבי לדינר, אלא רק להודיע ולדווח על הדינר. אם כן, באם אתה שולח את ההזמנה לכנס הצאצאים בדיוק באותו אופן ששלחת את ההזמנה לדינר של צעירי אגודת חב”ד, הרי זה כאילו רק הודעת לרבי שיש כינוס צאצאים, אבל לא הזמנת את הרבי!

אותו חסיד ישיש הוסיף וחידד את הדברים, כאשר בירר אם הזמנתי את הרבנית. השבתי בחיוב, כי אכן שלחתי לרבנית הזמנה מיוחדת, ואת ההזמנה הזאת שלחתי כמובן לבית. אבל את ההזמנה עבור הרבי – הכנסתי כמו כל ההזמנות של הדינרים בתיבת המכתבים ב–770…

התפעלתי מאוד מתבונתו של אותו חסיד ישיש, ומאז ואילך הקפדתי לשלוח שתי הזמנות לבית הרבי, הזמנה מיוחדת עבור הרבנית, והזמנה מיוחדת עבור הרבי.

ואגב, זכיתי לבקר פעמים רבות אצל הרבנית, ופעם התבטאה לפניי בזה הלשון: בא מיר איז אלץ גלייך, ועשתה תנועת יד ישרה על השולחן, דער טאטע איז א שניאורסאהן, די מאמע איז א שניאורסאהן, און דער מאן איז א שניאורסאהן [האבא שלי שניאורסאהן, האמא שלי שניאורסאהן (בתו של רבי אברהם שניאורסאהן), ובעלי הוא שניאורסאהן].

בהזמנה לכנס, אתם מקפידים להזמין את כל המשפחה, גם את הילדים. מדוע כל כך חשוב שהילדים יבואו לכינוס?

במהלך השנים היו אנשים שטענו שלא צריכים להביא את הילדים לכינוס, כי זה עשוי להגדיל להם את ה’אגו’ ואחר–כך הם עוד ילכו עם האף למעלה… השבתי להם, שקודם כל – מכיוון שהרבי רצה שנעשה מלווה מלכה משפחתי עבור כל הצאצאים, הרי הילדים בכלל.

ושנית, רואים במוחש שילדים שמגיעים בכל שנה לכינוס, מבינים שלהיות צאצא של אדמו”ר הזקן זו לא רק זכות, אלא בעיקר מחייב. זה מחייב אותם ליותר חסידישקייט, יותר לימוד תורה נגלה וחסידות, ויותר הידור במצוות. כיאה וכמתאים לצאצאי אדמו”ר הזקן. אני שומע זאת מאנשים שמביאים את ילדיהם, כיצד זה מוסיף להם בחיות וחום החסידי, באופן חיובי לגמרי.

וכפי שהרבי עצמו כתב כמה פעמים ברוח זו לצאצאי אדמו”ר הזקן. מצד אחד גילה הרבי יחס מיוחד של חיבה לצאצאים, ואף הקפיד במכתבים להוסיף את התאור “שאר בשרי” או “מחותני”, ומצד שני תבע מהם לפעול כפי המתחייב מכור מחצבתם.

בהתאם להוראת הרבי שתהיה ‘פעולה נמשכת’, אנחנו מחלקים את השולחן ערוך בין כל המשתתפים בכנס הצאצאים, ובמשפחות רבות לומדים את אותם סימנים שעלה בחלקם – בליל שבת וכדומה, בהשתתפות כל בני המשפחה. כמובן שזה מוסיף בתחושת המחוייבות הייחודית לצאצאי רבינו הזקן.

בוידאו מחלוקת הדולרים רואים שכאשר הציגו את הרב איסר קלונסקי לפני הרבי, הגיב הרבי מיד: “כן, הוא נכד של רבינו הזקן”. כאשר סיפר הרב איסר על היחוס שלו כרב שכונה בגבעת מרדכי אמר הרבי “מה שאמרתי לפני זה, שאתה נכד של אדמו”ר הזקן, זה עוד יותר מאשר מלהיות רב בשכונה מסויימת!”.