ערב לבבות • אור בלב החושך

במסגרת ‘מבצע חנוכה’ שערכו חסידי חב”ד בלוס אנג’לס, קיבל על עצמו הרב שלמה שוורץ, חסיד חב”ד, לפעול בשכונות שבהן התגוררו יהודים רבים. הוא הכין תכנית מפורטת ועמוסה, כשבימים הראשונים של החג הוא רץ ממקום למקום במאמץ להגיע לכל יהודי, כשלצדו אברך חב”די נוסף שהתנדב לסייע לו.

באחד הימים האחרונים של חנוכה, ישב במשרדו עייף ותשוש. לאחר שסיים את עיסוקיו, יצא עם עוזרו ממשרדו אל ביתו, מרחק נסיעה לא רב. אמנם הדרך לא הייתה ארוכה, אך חלקה עבר בתוך כמה משכונות העוני המסוכנות של לוס אנג’לס שבהם מתגוררים מהגרים שהיו ידועים במעשי ביזה ורצח והפילו את אימתם על כולם. אפילו המשטרה עצמה חששה להיכנס לשכונות אלו אלא בכוח מתוגבר.

בלית ברֵירה, הרב שוורץ ועוזרו עשו את דרכם ברכב ברחובותיה של אותה השכונה. עודם נוסעים, ופתאום השתנק המנוע, קרטע עוד מעט והרכב נעצר על מקומו. הסתבר כי מכל הדלק התרוקן… השניים הביטו זה בזה באנחה עמוקה; הם הבינו שכעת הם עומדים בפני שוקת שבורה – באחת השכונות המסוכנות ביותר.

האפלה רק הגבירה אצלם את החשש. כשניסו להשליט את ההיגיון, הבינו כי ההישארות בתוך המכונית אינה אפשרות, והם החליטו לצאת ולבקש עזרה. ממי? הם עצמם לא ידעו. למגינת לִבם (או אולי לשמחתם), מבט חטוף לעבר שדרת הבניינים גילה להם כי האורות בכל הבתים כבויים, מה שאומר שכולם נמים את שנתם. היה עליהם לפנות לאחד התושבים שעדיין ער. אבל המקומיים, כפי שסיפרנו כבר, הם אנשים מסוכנים בהחלט. הרבה ברֵירה לא הייתה בידם.

קרן אור הבזיקה מחלון אחד הבתים. על כרחם מצאו השניים את עצמם פוסעים בצעדים מהוססים עד שניצבו בפני דלת ברזל עבה. לא היה להם מושג מהיכן האומץ לדפוק בדלת, ועוד בשעת לילה כה מאוחרת.

עם הנקישה השנייה, נשמע קול צעדים מתקרבים מתוך הבית. קול רועם שאל לזהותו של הנמצא מבעד לדלת. הרב שוורץ ועוזריו לא פצו את פיהם; הם שיערו שהם מסכנים את עצמם, ומי יודע מה מצפה להם…

הדלת נפתחה לרווחה ונשמתם כמעט פרחה. מולם ניצב גוי כושי, ענק, כולו שרירים, על גופו שרשראות מכל סוג, עגילים וקעקועים לרוב. בהלה אחזה בהם.

לתדהמתם, הגוי המגושם חשף לעברם שני טורי שיניים צחורות, חייך חיוך לעברם וסובב את ראשו אל תוך הבית בקָראו בקולו העמוק: “בואי, יש לך אורחים”…

הרב שוורץ שעמד מאחורי גבו של עוזרו, התפלא לדעת את מי הוא הולך לפגוש כעת. לאחר פחות ממחצית הדקה, עמדה על הסף אישה בהירת עור, שפניה הראו בבירור שהיא בת לעם היהודי.

הרגשת הפחד שאפפה אותם התחלפה באחת בתחושת תדהמה. מהר מאוד התגלה הגוי הענק כאדם אדיב ונחמד. הוא שמע על בעייתם ויצא לבדו למלא את מכל הדלק הריק. בינתיים נכנסו לדירה ושוחחו עם האישה היהודייה. היא ביקשה מהם להמתין רגע ועלתה לחדרה בקומה השנייה, היא חזרה משם עם מכתב שקיבלה מאִמהּ לאחר שנים ארוכות של נתק ביניהם, מאז החלטתה להינשא לגוי שחור.

במכתב כותבת לה אִמהּ עד כמה היא מתגעגעת אליה, געגוע שלמרות השנים הרבות של הנתק ביניהן, לא קהה ואף העצים. בסיום מכתבה מתעניינת האֵם, האִם היא מדליקה עדיין נרות חנוכה – מצווה שהיא כה אהבה בילדותה, כמו גם בשנים הראשונות של התרחקותה מהדת היהודית.

כעת היה תורה של הצעירה לשאול את שני השלוחים, אם יש להם “במקרה” באמתחתם נרות וחנוכייה, כי היא חפצה מאוד להדליק נרות חנוכה.

השלוחים לא היססו והביאו מן הרכב חנוכייה ונרות שיספיקו לה גם לימים הבאים של חנוכה…

את ההשגחה הפרטית לבואם דווקא לדירתה באמצע הלילה, מבלי שהם עצמם ידעו כלל על הימצאותה במקום, היא השכילה להבין היטב. דמעות זלגו מעיניה נוכח השלהבות המרצדות – – –