תחקיר 'בית משיח': מזוזות במחיר מציאה או מזוזות פסולות?

חמישים שנה למבצעי הקודש של הרבי, הם בהחלט סיבה שמעוררת את אנ”ש להשתתף יותר ב’מבצעים’. כך למשל, צעירי חב”ד בניו–יורק, בשיתוף פעולה עם ‘מכון סת”ם’ בקראון הייטס, יצאו במבצע מיוחד לבדיקת תפילין במחירים מוזלים, זאת מלבד שלל פרסומים לעידוד ההשתתפות במבצע תפילין. גם בארץ הקודש פרסמו פעילי חב”ד שורת תמריצים לאברכים שייצאו למבצע תפילין. בפריז אף נערכה התוועדות מיוחדת לעורר את אנ”ש והושק דוכן תפילין מעוצב.

כל אלו, בנוסף ליוזמות מקומיות רבות, מובילים ישירות להעלאת מחזור המכירות בשוק מוצרי הסת”ם – בעיקר, כמובן, במה שמוגדר כ’מזוזות למבצעים’, או ‘תפילין למבצעים’. הכוונה למזוזות ותפילין שנמכרים במחיר זול במיוחד, כדי להסיר התנגדות מצד המקורבים שיפחדו להתחייב מחיר כזה עבור המצווה החדשה שקיבלו על עצמם.

אלא שאליה וקוץ בה: בתחקיר שערכנו התברר, כי מי שרוכש “מזוזות מבצעים” זולות במיוחד, יש סיכויים רבים שהמזוזה שרכש פסולה למהדרין, ועם כל כוונותיו הטובות להקל על כיסם של המקורבים, הוא מכשיל אותם במזוזה פסולה. לעתים מדובר בפסילות שקשה לאתר באמצעות בדיקה, כפי שנרחיב בהמשך התחקיר.

במשך השנים, חיו רוב היהודים בקהילות סגורות, וכל צרכיהם – הגשמיים והרוחניים – היו מסופקים מתוך הקהילה עצמה. את הבשר היו רוכשים מהקצב העירוני אותו הכירו אישית, וגם השוחט היה אישיות מוכרת וידועה. את התפילין והמזוזות רכשו מסופר הסת”ם של הקהילה, שכולם הכירו כיהודי ירא–שמים.

במאה האחרונה הפך העולם כולו לכפר גלובאלי, וכך גם הקהילות היהודיות פשטו צורה ולבשו צורה חדשה. מוצרי המזון שאנו רוכשים כבר אינם מיוצרים רק בעיר מגורנו, וחלקם גם לא במדינתנו. מציאות זו חייבה את הופעתם של וועדי הכשרות השונים המשגרים את משגיחי הכשרות לכל קצות תבל להבטיח שהמזון שאנו אוכלים אכן כשר למהדרין.

למרבה הצער, מהפכת הכשרות בתחום המזון, פסחה על תחום מוצרי הקודש. למרות שיהודים רבים רוכשים היום תפילין ומזוזות בלי להכיר באופן אישי את הסופר או את מידת יראת השמים שלו – עדיין התודעה הציבורית לא הפנימה את העובדה, שלפני שרוכשים תפילין או מזוזות, צריכים ‘הכשר’ מסמכות רבנית שתעיד כי המוצר שאנו רוכשים אכן עומד בסטנדרטים ההלכתיים הנדרשים, כמו גם את יראת השמים של סופר הסת”ם שכתב את המזוזה או את פרשיות התפילין. וכך יהודים רבים רוכשים תפילין ומזוזות בעיניים עצומות.

כאשר אנחנו רוכשים תפילין עבורנו, או עבור ילדינו, רובנו מקפידים אמנם לרכוש את התפילין מסופר סת”ם שאנו מכירים אישית. אבל כאשר אנו רוכשים תפילין ומזוזות עבור המקורבים – כאן מתחילה הבעיה.

שלוחים ואברכים, שהצליחו לשכנע מקורב בנחיצות התפילין והמזוזות, צריכים לעבור משוכה נוספת בדרך לרכישת התפילין: המחיר… אם מדובר בבית שבו שבע דלתות, הרי שפער המחירים בין מזוזות זולות הנמכרות בשמונים שקלים, למזוזות כשרות לכתחילה הנמכרות בכמאתיים שקלים – יכול להגיע ליותר משמונה מאות שקל הפרש. סכום הגון בהחלט.

פעמים רבות, יהודי שאינו שומר מצוות, לא מספיק מבין את החשיבות של המזוזה, ומבחינתו הוא מחפש את המזוזה הזולה ביותר, אם כי שתהיה כשרה. למרבה האבסורד, אנשים לא–דתיים מוכנים להשקיע מאות שקלים בבתי המזוזה, שיהיו מתאימים לעיצוב הכללי של הבית, אבל כאשר מדובר במזוזה עצמה – הם יסתפקו בפשוטה ביותר.

לעיתים גם השליח עצמו עשוי לטעות ולחשוב: בשביל מה לשכנע אותו לשלם יותר עבור מזוזה מהודרת. מספיק לו שהמזוזה תהיה כשרה. אילו השליח היה יודע שהמזוזה שהשיג עבור המקורב שלו כשרה רק בדיעבד, או גרוע מכך: פסולה למהדרין… הוא כנראה היה חושב אחרת.

מזוזה זולה – תמרור אדום!

הבעיות אליהן התוודענו בתחקיר, אינן קשורות במיוחד לחסידי חב”ד. מדובר בבעיה כלל–יהודית, אלא שבתור קניינים גדולים של מוצרי סת”ם, חסידי חב”ד, ובפרט השלוחים שרוכשים כמויות גדולות עבור המקורבים – צריכים להיות מודעים לבעיה, ולהזהר מליפול בפח. אפשר אף לומר בזהירות, כי בכוחם אף לפעול לצמצום התופעה.

רוב הסוחרים והסופרים עמם שוחחנו, ביקשו להישאר בעילום שם, מסיבות מובנות, ואנו כיבדנו את בקשתם, אך כל סופר או סוחר סת”ם שתדברו איתו, יאשר לכם את הנתונים בכתבה, ואף יוסיף לכם כהנה וכהנה מניסיונו האישי…

בפורומים של שלוחים, מסתובבת לפעמים ידיעה על “מבצע מיוחד” אצל סוחר סת”ם כזה או אחר, שמוכר תפילין או מזוזות במחיר זול במיוחד. “מבצעים אלו”, אומר לנו סוחר סת”ם ירא–שמים, “צריכים להדליק נורה אדומה אצל השלוחים”.

והוא מסביר: “אדם שצריך לעבור ניתוח ראש, שעולה 100,000 דולר, ורואה פרסום על ‘מבצע מיוחד’ – רופא שעורך את אותו ניתוח ראש בחצי מחיר. האם הוא יסכים להניח את ראשו תחת סכין של אותו מנתח זול? סביר להניח שאותו רופא משתמש בחומרי הרדמה של חברה זולה במיוחד, ובמקום רופא מרדים מומחה, הרופא יסתפק ברופא מתמחה, ובמקום שלוש אחיות רפואיות, תעמוד אחות אחת לצידו של הרופא … ברור שאדם נורמלי לא יפקיד ראשו במכון רפואי שכזה!

“אם כן, מדוע כאשר אנחנו רוכשים תפילין ומזוזות עבור המקורבים, אנחנו עשויים לרכוש תפילין ומזוזות ב’מחיר מבצע’, בלי לשאול את עצמנו: כיצד הצליח הסוחר להוזיל כל כך את המזוזה?”

בואו נעשה מסע קצר ‘פנימה’, אל נבכי המוצר ותמחורו, ונגלה כמה נתונים שיבהירו מה המחיר הרוחני שמשלמים על הוזלת המזוזות:

הקלף של המזוזה עולה בין עשרה לעשרים שקלים. כתיבת מזוזה פשוטה בכתב האריז”ל, אורכת קרוב לשעתיים. השכר הממוצע במשק הישראלי עומד על חמישים שקלים לשעה (אפילו עוזרת בית מקבלת ארבעים שקלים לשעה). תכפילו שעתיים עבודה ובנוסף לזה הוצאות על חומרים (קלף, דיו, בית מזוזה פשוט), וכן הוצאות השכירות של דירת הסופרים, ותגלו שסופר שרוצה להתפרנס חייב לגבות לכל הפחות מאה ועשרים שקלים עבור מזוזה פשוטה.

כעת מגיע אליכם סוחר ומציע לכם מזוזות בפחות ממאה שקלים – איך זה ייתכן? הוא הרי צריך להתפרנס… ואם הסוחר מוכר לכם מזוזה במאה שקלים, מסתבר שהוא לא שילם לסופר יותר משמונים שקלים. מיהו הסופר שיכתוב לו במחיר כזה?

שאלה זו צריכה להישאל כאשר מקבלים הצעת מחיר למזוזות במחירים מוזלים במיוחד.

יש שתי אפשרויות:

אפשרות אחת, שמדובר בסופרים שרמת הכתיבה שלהם שואפת לאפס, והם כותבים במהירות גדולה, בכתב שרק בקושי רק ניתן להכשירו בדיעבד.

האפשרות השניה, היא המציאות הכואבת והמזעזעת:

בשוק הסת”ם יש הרבה נוכלים שלא השקיעו מעולם בלימוד ההלכות. הם כותבים במהירות, וכאשר נופלת להם טעות – הם מתקנים אותה בלי להניד עפעף, ובלי לדעת בכלל שחלק מהתיקונים שלהם פוסלים מלכתחילה את התפילין או המזוזה.

מזוזות פסולות, שאין אפשרות לאתר בהגהה

מן הפסוק “וכתבתם על מזוזות ביתך”, למדו חכמים שכתיבת ספרי התורה, תפילין ומזוזות – צריכה להיות בדרך כתיבה דווקא. אבל כאשר האות נכתבה על ידי מחיקה (“חק–תוכות”) – האות פסולה. כיצד אפשר לכתוב אות על ידי מחיקה? לדוגמא, אם הסופר רצה לכתוב אות ה’, ובטעות כתב ח’. טכנית, הוא יכול למחוק את החלק העליון של הרגל השמאלית, ועל ידי המחיקה תיווצר האות ה’; אך אם הסופר יעשה כך – כתיבתו תהא פסולה לחלוטין. או כאשר הסופר כתב בטעות ד’ במקום ר’ – אם הוא ימחק את עקב הד’, ובכך ייצור את האות ר’, הרי האות ר’ נוצרה על ידי חקיקה, ולא על ידי כתיבה, מה שפוסל מלכתחילה את המזוזה!

כאשר הסופר הוא בחור צעיר שיודע לכתוב יפה, אך לא יודע את הדינים, או גרוע מכך: יודע את הדינים אך הוא חסר יראת שמים – הוא ‘יתקן’ את האות. אפשר  להבין לבד שבהגהה רגילה לא ניתן לזהות זאת, ואיש לא יידע כי בשעה שהוא מחזיק מזוזה עם כתב יד מהודר ונקי הרי מדובר במוצר פסול לחלוטין.

אם הסופר יודע את ההלכה, הוא יידע שיש עדיין פיתרון – למחוק לגמרי את האות שנכתבה בטעות (או לפגום את צורתה), ואז לכותבה מחדש. הדבר נכון כאשר מדובר בספר תורה, או אז אפשר למחוק ולכתוב מחדש את האות הבעייתית, גם אם הטעות נפלה בתחילת העמוד ונמצאה רק לאחר שהסופר סיים לכתוב את העמוד כולו. לעומת זאת בתפילין ומזוזות, יש תנאי נוסף וייחודי, והוא – שהכתיבה תהיה דווקא “כסדרן”. ולכן, אם הטעות התגלתה לאחר שהסופר המשיך בכתיבת הפרשה, אין לו אפשרות למחוק ולכתוב מחדש רק את האות הבעייתית, כיוון שאז הכתיבה לא תהיה “כסדרן”. הדרך היחידה לפתור את הבעייה היא, למחוק את כל מה שכתב מהטעות ואילך, ולחזור ולכתוב הכל לפי הסדר “כסדרן”. למותר לציין איך תראה מזוזה שכמה שורות בה נמחקו…

אלא שפתרון זה מועיל רק אם הסופר לא כתב את שם ה’ לאחר מקום הטעות. אבל אם אחרי מקום הטעות מופיע שם ה’ – אין אפשרות למחוק, שהרי אסור למחוק את שם ה’. התוצאה היא ברורה: אין תקנה למזוזה זו, ויש לגנוז אותה.

כאשר מדובר בסופר ירא–שמים שיודע את ההלכות, הוא כמובן יגנוז את המזוזה, על אף שהשקיע בכתיבתה שעתיים יקרות שהלכו לאיבוד. אולם אם הוא לא למד את ההלכות, או גרוע מכך – אם הוא יודע את ההלכות אך אין בו יראת שמים: הוא יתקן את המזוזה גם במקרים שעל פי ההלכה אין אפשרות הלכתית לתקנה. הוא יתקשה להפסיד שעות עבודה יקרות, ויעביר לסוחר את המזוזה הפסולה לחלוטין בתור מזוזה כשרה. אין מגיה שיוכל לתפוס את התרמית הזאת.

בעיה שכיחה נוספת הפוסלת את המזוזות שנכתבות על ידי סופרים שלא למדו את ההלכות: על פי הלכה, לפני התחלת הכתיבה הסופר צריך לומר בפיו: “הריני כותב לשם קדושת מזוזה/תפילין/ספר–תורה”. ובכל פעם שהוא כותב שם ה’, צריך לומר “הריני כותב לשם קדושת השם”. אם הסופר כתב ללא כוונה זו – המזוזה פסולה. גם במקרה זה, אין מגיה שיכול לזהות אם המזוזה נכתבה עם כוונה, או שנכתבה ללא כוונה, ואז היא פסולה!

מדובר ביושר ובהגינות – ומעליהם: יראת שמים של הסופר. כבר לפני מאה וחמישים שנה החלו גדולי הפוסקים להתריע על המצב הפרוץ. כך למשל כתב בעל “ערוך השולחן” במילים חריפות (סימן רפא סעיף ט): “בדור פרוץ הלזה, שבעונותינו הרבים האמונה נתרופפה, והסופרים רבו כארבה. ובעיר אחת ידענו לדאבון לבבינו למאות סופרים, ורובם אינם יראי שמים כלל. ומשם פשתה המספחת בכל ערי מדינתנו, מזלזלים במקח מאוד, ולוקחים ללמוד נערים ריקים שאין בהם לחלוחית יראת שמים, ומוכרים תפילין ומזוזות בעד מטבעות קטנות, מפני שכותבים כמה בכל יום. ובבירור שאינם מקדשים שמות, ומעשיהם חול ולא קודש. ואין בידינו במה לפוסלם, כי הוא דבר המסור ללב. וכל מי שנגע יראת ה’ בלבו – לא יקנה תפילין ומזוזות רק מסופר ידוע שהוא ירא שמים, וכן בכתיבת ספר תורה.”

סוחר סת”ם: הבעייה שכיחה במזוזות ה’זולות’

אחד מסוחרי הסת”ם עמם שוחחתי לצורך התחקיר, מתבטא בחריפות יוצאת דופן, ואומר שכאשר קונים מזוזה במחיר מציאה – יש סיכוים גדולים ביותר, שמי שכותב אותה הוא פשוט אדם מנוול, ולא “מנוול ברשות התורה”, אלא כזה שעובר על ההלכה בשאט נפש.

“אברך חסידי שהשקיע זמן רב בלימוד ההלכות, נבחן וקיבל ‘כתב קבלה’, וכותב ברצינות מתוך כוונה – לא מסוגל לכתוב מזוזה בפחות משעתיים. בודדים מסוגלים לכתוב בתוך שעה וחצי. לפי התחשיב שערכנו, הוא לא יכול למכור את המזוזות שלו בפחות ממאה ועשרים שקלים. אם כן, ממי יכולים הסוחרים לקנות במחירי מציאה? – רק מנערים פוחזים שלא למדו מעולם את ההלכות, אבל יש להם כתיבה יפה והם מבקשים להרוויח מעט כסף. הם כותבים במהירות, בלי שום כוונה, ומסיימים מזוזה בשעה. הם, ורק הם, יכולים למכור לסוחר את המזוזה בשישים–שמונים שקלים.

“מדובר באנשים שלא מתפללים שלוש תפילות ביום, כי ההלכה פשוט לא מעניינת אותם. יש אפילו אנשים לא דתיים, מחללי שבת, שכותבים את המזוזות בשבת! כמובן שגם המזוזות שהם כותבים ביום חול נכתבות ללא קדושה, וכאשר הם מגלים טעות, הם לא מהססים לתקן אותה גם במקרים שאין אפשרות הלכתית לתקן, כיוון שאז הכתבה לא תהיה ‘כסדרן’”. יותר מכך: כבר שמענו על מזוזות שהגיעו מאיזורים ערביים!!…

לשאלתי, כיצד הוא יכול לדעת אם סופר הוסיף אות בדיעבד ומציג מזוזה “מהודרת” בזמן שהיא פסולה מלכתחילה? והרי אי אפשר לזהות זאת בהגהה רגילה? סוחר הסתם מחייך חיוך עצוב, וחושף לפניי סוד מקצועי, באמצעותו הוא מצליח לעלות על אותם הסופרים שאין יראת אלוקים בלבבם, ו’מתקנים’ את המזוזות באופן הפוסל אותן לחלוטין:

“במקביל לעיסוקי כסוחר מזוזות, אני גם מגיה אותן. כאשר אני מוצא מזוזה שחסרה בה אות, אני מחזיר את המזוזה לסופר, והוא מזכה אותי בדמי המזוזה הפסולה, ואמור לגנוז אותה. לפני שהמזוזה חוזרת לסופר, אני עושה לעצמי סימון קטן על המזוזה, משהו שלא שמים לב אליו, אבל אני יודע שסימנתי את המזוזה הזאת כמזוזה שהייתה חסרה בה אות, ואין אפשרות הלכתית לתקנה. לפעמים, אחרי כמה שבועות, אני מקבל לידי את אותה מזוזה עם הסימון שסימנתי, והפלא ופלא: לא חסרה שום אות… מה קרה? פשוט מאוד: הסופר עבר על ההלכה בשאט נפש, והוסיף את האות החסרה באופן שפוסל את המזוזה! כשאני מאתר מזוזה כזאת – אני פוסל מיידית את כל המזוזות של הסופר, ולא מוכן עוד לרכוש ממנו מזוזות”.

סוחרים שלא מכירים את הסופרים

כאשר נכנסתי לעובי הקורה, וחקרתי כיצד מתנהל שוק הסת”ם, התברר כי לא מדובר בבעיה אלא בקטסטרופה. לא פחות.

נתאר לעצמנו שהצלחנו להשפיע על מקורב שלנו, שפותח בשבוע הבא מפעל גדול, לקבוע מזוזות בכל דלתות המפעל. מדובר בכמאה דלתות. בניסיון למזער את העלות ככל הניתן, אנו פונים לסוחר מזוזות ומבקשים להשיג לנו מאה מזוזות מהסוג הזול ביותר. אנחנו מכירים את הסוחר שלנו, ודי סומכים עליו. אבל כאשר מדובר בכמויות גדולות מהיום למחר – אין לו מאה מזוזות במלאי. הוא פונה אפוא לאחד הסוחרים הגדולים יותר, ומזמין ממנו מאה מזוזות. הסוחרים הגדולים בשוק עובדים במספרים גדולים. אתה רוצה מאה מזוזות כתב האריז”ל? – אין בעיה. מחר בבוקר זה יהיה אצלך. ככה זה עובד…

“הסוחר שלנו, זה שאנחנו סומכים עליו, סומך על הסוחר הגדול. אין לו באמת מושג מיהם הסופרים שכתבו את המזוזות עבור הסוחר הגדול. הוא יכול רק להגיה את המזוזות בזריזות (וגם על זה נרחיב להלן), ולהבטיח שאין אותיות חסרות או יתרות. אך האם הוא יכול לדעת אם המזוזות נכתבו לשם קדושת מזוזה? האם הוא יכול לדעת אם המזוזות נכתבו כסדרן? ממש לא!

“אינני רוצה להוציא לעז על הסוחרים”, אומר לנו סוחר המזוזות, “אחרי הכל גם אני סוחר… בוודאי יש סוחרים יראי–שמים שקונים מזוזות אך ורק מסופרים שלמדו את ההלכות ויש להם ‘כתב קבלה’, והם גם מכירים אותם אישית כיראי–שמים. אבל סוחרים אלה לא יכולים למכור מזוזות במחירי מבצע…”.

“אומר לך את האמת”, מסיים הסוחר את שיחתנו: “בתחילת דרכי כסוחר, הייתי עובד גם עם הציבור הרחב שרוכש בעיקר מזוזות זולות. אבל לאחר שראיתי כמה מכשולות בתחום הזה – הפסקתי למכור מזוזות זולות. כיום אני מוכר רק לאנ”ש שמוכנים לשלם מאתיים שקלים ומעלה עבור מזוזה מהודרת שנכתבה על ידי סופר ירא–שמים שאני מכיר אישית”.

מעגלים פינות במזוזות הזולות

אחד הרבנים עמם שוחחנו במהלך התחקיר, שבדק בעצמו את הנושא ונחרד מהממצאים, שיתף אותנו בנקודה בעייתית נוספת, המצויה בעיקר במזוזות הזולות:

“ראשית”, הוא מגלה, “בניגוד למה שרבים חושבים שאת הכסף הגדול מרוויחים במכירת המזוזות המהודרות – האמת היא, שהכסף הגדול נמצא דווקא במזוזות הזולות, מכיוון שהיקף הרכישה שלהם הוא כל כך גדול, שאפילו רווח של עשרים שקלים על כל מזוזה – מגיע בסופו של יום לרווח של אלפי שקלים במכירת מאות מזוזות ביום.

“זו הסיבה שסוחרים שרוצים להרוויח כסף מהיר, מתמקדים דווקא בשוק המזוזות הזולות. כמו בכל מוצר בשוק, כדי להוזיל את העלויות, הם ‘מעגלים פינות’. הבעיה היא, שכאשר מדובר במוצרי סת”ם, הרי ‘עיגול הפינות’ מגיע על חשבון ההלכה, ולפעמים קונים מוצר פסול לחלוטין. כך שאם ביקשנו לקנות מזוזה זולה – יש סיכוי גדול שקיבלנו מזוזה פסולה ר”ל.

“איפה מעגלים פינות? דבר ראשון ב’תגים’: כל מי שמביט במזוזה או בספר תורה, מגלה מייד שהאותיות שונות במשהו, לחלקן יש ‘כתרים’. המקור לכך מפורט בגמרא במנחות כט: “אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות”. על פי ההלכה, על האותיות ‘שעטנז גץ’ חייבים להוסיף שלושה קוים דקים ועליהם עיגול קטן (נראים כמו כתרים). ישנן אותיות נוספות שנהוג להדר ולתייג גם אותן לכתחילה. אבל באותיות ‘שעטנז גץ’ זו חובה הלכתית.

“הוספת התגים במהלך הכתיבה אורכת זמן רב יחסית. מכיוון שהסוחרים מעוניינים שהסופרים יסיימו את כתיבת המזוזה במהירות המרבית, הם מבקשים מהם לכתוב ללא תגים, ואחר–כך מביאים את המזוזה ל’מתייגים’, שמוסיפים את התגים. הבעיה היא, שכאשר המתייג עובד ברצף שעות ארוכות – קורה לעיתים קרובות שהוא מפספס כמה תגים. למעשה, ברוב המזוזות הזולות חסרים תגים, מה שהופך את המזוזה למפוקפקת מבחינה הלכתית”.

כולם סומכים על כולם

גם בתחנה הבאה של המזוזות, אצל המגיה, יש סוחרים המעגלים פינות. כדי שהמזוזה תעבור הגהה טובה, יש צורך במגיה ירא שמים שלמד היטב את כל הלכות סת”ם, ועובר במתינות על כל מזוזה. מגיה כזה מספיק מספר מועט של מזוזות לשעה; זו הסיבה שאי אפשר לשלם לו שכר מינימום על עבודתו.

סוחרים, שמבקשים להוזיל את עלויות ההגהה, מעסיקים בהגהה אנשים שלא למדו את ההלכות, ודוחקים בהם להגיה כל מזוזה במהירות. כך מגיעות אלפי מזוזות לשוק ללא הגהה נורמלית, ופעמים רבות מדובר במזוזות פסולות מדאורייתא.

סוחרים רבים משלמים למגיה לפי מזוזה. לא תאמינו, אבל המחיר הממוצע שמגיה מקבל עבור מזוזה, הוא ארבעה שקלים למזוזה. מגיה שמעוניין לחזור לביתו עם שכר של חמישים–שישים שקלים לשעה, לא יכול להקציב לכל מזוזה יותר מארבע–חמש דקות!

אילו הסופרים היו משקיעים במזוזות הללו, אולי היה אפשרי להגיה בכל חמש דקות מזוזה. אבל שוק המזוזות יוצר מצב שבו הסופר כותב בסיטונאות עבור הסוחר, ולכן הוא כותב במהירות בכתב לא הכי מהוקצע, ובלי לבדוק את עצמו. הוא למעשה סומך על המגיה. גם הסוחר טוען שהוא סומך על המגיה, אבל כאשר המגיה מקבל לידיו עשרות מזוזות ברמה נמוכה, שבכל אחד מהם צריכים להשקיע לפחות עשר דקות כדי להפוך אותם לפחות לכשרות בדיעבד – כמה הוא כבר יכול להספיק?…

כמובן שלא כל הסוחרים נוהגים כך, ויש סוחרים יראי–שמים, שלא מוכנים לסחור במזוזות הזולות, והם גם משלמים למגיהים שלהם לפי שעה ולא לפי מזוזה. כך הם יכולים להיות בטוחים, שהמגיה עושה ככל יכולתו כדי שהמזוזה תעבור את ההגהה הטובה ביותר, ואם יש צורך בתיקונים – הוא ישקיע את כל הזמן הדרוש לכך, שהרי משלמים לו על כל הזמן שישקיע.

מה הפיתרון?

אם אתם חושבים שהפיתרון הוא להפסיק לרכוש אצל סוחרי הסת”ם – לאו דווקא שאתם צודקים. בשיחה עם סוחר סת”ם, הוא מסביר שהכיוון הזה מעשי רק כאשר רוצים לרכוש כמות קטנה של מזוזות. אבל כאשר מדובר בשליח שמבקש לרכוש עשרות או מאות מזוזות – סופר הסת”ם שהוא מכיר, לא יוכל לספק לו כמות גדולה, ובוודאי שלא מהיום למחר.

בנוסף, גם כאשר מדובר ברכישת מזוזה בודדת – לא כל הסוחרים מכירים את סופרי הסת”ם באופן אישי, והם אינם מצויים מספיק בתחום כדי לדעת מה צריכים לבדוק כדי להיות רגועים לגבי כשרות המזוזות.

לרוב האנשים אין היכרות אישית עם הסופרים, ויותר מכך: אין להם מושג עד כמה חשובה יראת שמים של הסופר. לדוגמה, אדם מכיר את הסופר מבית הכנסת, והוא עושה עליו רושם טוב. אילו היה בודק עוד קצת, היה מגלה שאשתו של הסופר לא מתנהגת בצניעות. האם סופר שבביתו יש אווירה של פריצות, נחשב לירא–שמים?

לעומת זאת כאשר ניגשים לסוחר ירא–שמים, דווקא הוא שמצוי בתחום, יכול להמליץ ללקוח לרכוש מזוזות של סופר כזה או אחר, שעומד בכל הדרישות ההלכתיות.

אגב: יש החושבים שכאשר ירכשו ישירות מהסופר, הם יקבלו מחיר זול יותר, ללא פערי תיווך. לא דווקא שהם צודקים, כי כאשר הסופר מוכר לסוחר כמות של מזוזות, הוא מסכים למכור במחיר מוזל, ואילו כאשר מגיע לקוח פרטי שרוצה לרכוש רק מזוזה אחת – הסופר גובה ממנו מחיר מלא. נקודה למחשבה.

פתרון נקודתי: לבקש את שם הסופר, ולדרוש ‘כתב קבלה’.

גדולי ישראל בדורות קודמים, שזיהו את הבעיה בתחילת התהוותה, התוו את הדרך לפתרון הבעיה, וקבעו כי אסור לרכוש מוצרי סת”ם מסופר שלא קיבל הסמכה לכך, הנקרא “כתב קבלה”.

החתם סופר בהקדמתו לספרו ‘קסת הסופר’, כתב ש”לא יתנו רשות וכתב קבלה לשום סופר כי אם למי שיהיה בקיא בספר הזה, וסופר שאינו בקיא, יופסל מאומנותו…”. רבי חיים פלאג’י (בספרו תנופת חיים) כותב “…בלי סמיכה יהיו ידיו אסורות מלכתוב אפי’ אות אחת שבתורה”. הרב וואזנר, מגדולי הפוסקים בדור האחרון קבע כי “אסור לסופר לכתבו בלא כתב קבלה”, והוסיף ופסק כי “כתב קבלה שעבר עליהם ג’ שנים, פשיטא שאינם תקפים עוד”.

כאשר יש לסופר ‘כתב קבלה’ ממכון ידוע ומוסמך, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא למד היטב את הלכות סת”ם. כדי לקבל תעודה, נדרש הסופר ללמוד חודשים ארוכים, והבחינה עצמה אורכת כמה שעות ומקיפה גם את התחום העיוני וגם את התחום המעשי.

כמובן שעדיין אין וודאות של מאה אחוז לגבי יראת–שמים של הסופר, דבר המסור ללב, אבל בדרך כלל מכוני סת”ם לא מעניקים ‘כתב קבלה’ רק לפי מבחני ידע, אלא גם מבררים על יראת השמים של הסופר, ככל שידם מגעת.

לכן, אם ברצוננו לוודא שרכשנו תפילין או מזוזות כשרות למהדרין – עלינו לדרוש מהסוחר: א. לומר את זהותו של הסופר שכתב את התפילין או המזוזות, והאם הוא מכירו אישית כירא שמים. ב. האם יש לסופר ‘כתב קבלה’ בתוקף? אם הסוחר לא מכיר את הסופר, או שאינו יודע אם יש לו כתב קבלה – אסור לרכוש ממנו את מוצרי הסת”ם, והקונה ממנו שם את כספו על קרן הצבי.

בעולם המודרני, ללקוחות יש כוח עצום. אם סוחרי הסת”ם יידעו שאנשים לא ירכשו אצלם מוצרים שלא ידוע מיהו הסופר, או שלא ידוע אם יש לו ‘כתב קבלה’ – לא תהיה להם ברירה, אלא להפסיק לעבוד עם המקורות המפוקפקים, ולשווק רק מוצרי סת”ם של סופרים יראי–שמים עם ‘כתב קבלה’.

כך גם כלפי אלו שפונים ישירות לסופר: עליהם לשאול שלוש שאלות יסודיות: א. האם אפשר למסור את הפרשיות להגהה של מגיה חיצוני? ב. האם יש לך ‘כתב קבלה’ בתוקף. ג. מי הרב שיכול להמליץ על מידת יראת–השמים שלך?

כמובן, שלכל הדרישות האלה יהיה ביטוי במחיר הסופי, שבהחלט יהיה גבוה יותר, אבל כאשר מבינים את החשיבות של התפילין והמזוזות בחיים היהודיים – הן מהבחינה הרוחנית, והן מהבחינה הגשמית, כידוע ומפורסם כיצד פגמים בתפילין ובמזוזות גרמו לפגמים בבריאות, פרנסה וכדומה – אין ספק ששווה לשלם עוד כמה דולרים, ואפילו עשרות ומאות דולרים, כדי לקבל תפילין ומזוזות מהודרות ללא כל פקפוק.

הפרי–מגדים כותב, שסופר סת”ם שהוציא תחת ידו תפילין לא כשרות, גרוע יותר משוחט שכשל והוציא טרפה מתחת ידו – שכן אלו שאוכלים את הטריפה נכשלים פעם אחת באיסור לאו, ואילו המניחים תפילין פסולות מפסידים בכל יום קיום מצוות עשה, וגם נכשלים בכל יום באיסור לאו של ברכה לבטלה!

פתרון מערכתי: להחרים את המזוזות ה’זולות’

בראיון שהעניק בזמנו ל’בית משיח’, ציין הרב ישראל יוד, יו”ר “מכון פאר” בבני ברק – כי דווקא מבצע תפילין ומבצע מזוזה של הרבי, גרמו להעלאת המודעות לכשרות מוצרי הסת”ם. לדבריו, עד אז “כל הנושא היה פרוץ. אנשים סמכו בעיניים עצומות על הסופרים ולא בדקו אחריהם. אנשים חשבו בכנות שהכל בסדר, והעדיפו שלא להתעמק יותר מידי. כאשר הרבי החל לעורר את העסק הזה, הכל השתנה. המודעות התעצמה. אנשים התחילו לדרוש סופרים ברמה מקצועית, התחילו לעשות בדיקות אחרי הסופרים; הציבור נהיה ער יותר – ובעיקר אנשים החלו להבין שיש קשר בין בעיות שונות שפקדו אותם, לבין פסול במזוזה או בתפילין שלהם. גם בעניין הזה הרבי הוא ה’נחשון בן עמינדב’ של דורנו”.

בשנים ההן, היה מדובר בפרצות חמורות הרבה יותר, והרבי התריע נגדם בחריפות. במכתב מיו”ד אלול תשט”ו לרב שלמה יוסף זוין, כותב הרבי על השערוריה של “אלפים.. מזוזות וכנראה גם תפילין שהם מעשה צילום על נייר כו’” המגיעים מארץ ישראל “תחת הסיסמא של ישוב הארץ”.

ובמכתב מיום כ’ חשוון תשי”ז כותב הרבי מלך המשיח: “מובן ופשוט שבדיקת התפילין, כוללת הפרשיות וגם הבתים והרצועות… הנה כמה פעמים בכגון דא שהודיעוני מארץ הקודש בנתינת התפילין לבדיקה לסופר אחד והכשירם ואחרי זה מצא סופר שני לאחריו חסרון אות וכיוצא בזה. זאת אומרת פסול לכל הדעות”.

גם בנוגע לבעיות החמורות העולות מתחקיר זה – מי שיכול להשפיע באופן דרמטי על שוק התפילין והמזוזות הם דווקא שלוחי הרבי מלך המשיח, שמטבע הדברים רוכשים כמויות גדולות מאוד מסוחרי הסת”ם. אם הם ידרשו מהסוחרים את הדרישות האמורות, ובנוסף – פשוט יחרימו את המזוזות הזולות, הצעדים הללו עשויים סוף סוף לפעול שינוי מהותי בשוק הסת”ם.

מה קורה לסופר שלא חוזר על לימודו?

הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר ז”ל, סיפר פעם על חסיד חב”ד שבנו בן ה–13 לא חש בטוב, וכאשר ביקש את ברכת הרבי, קיבל מענה “בדיקת התפילין”. היו אלה פרשיות חדשות שנרכשו מסופר ידוע, והמגיה לא הצליח למצוא שום פסול בפרשיות הנהדרות. לאחר שהכאבים לא חלפו, שאלו שוב את הרבי, ושוב קיבלו אותו מענה: “בדיקת התפילין”.

היה ברור להם שמשהו מסתתר כאן, אולם גם כאשר פנה לאחד הסופרים המומחים ביותר, לא הצליח הלה לאתר בעיה בתפילין. שוב כתב החסיד לרבי, ושוב הורה הרבי “בדיקת התפילין”, אלא שהפעם הוסיף הרבי: “יתייעץ עם רב בעירו”.

לאור תשובתו החריגה של הרבי, פנה החסיד אל הרב וואזנר, וסיפר לו את השתלשלות הדברים. לאחר מחשבה ארוכה ביקשו הרב וואזנר לזמן אליו את הסופר שכתב את הפרשיות הללו. הרב וואזנר ביקש מהסופר שיספר לו על עבודתו, מתי החל, אצל מי למד, וכן הלאה. לאחר שיחה ארוכה, ציין הלה כי הוא מקפיד לטבול במקווה כל אימת שמתיישב לכתוב פרשיות תפילין או מזוזות.

מאחר שהוא סיפר קודם לכן על מקום מגוריו, ובאותו זמן לא היה מקווה באזור זה, שאלו הרב וואזנר כיצד הוא מסתדר עם המרחק. ואז השיב הסופר את הדבר המדהים הבא:

“מאחר שההקפדה שלי בטבילה לפני כתיבת הפרשיות נעוצה בכתיבת שם ה’, ומאחר שבמקביל קיים אצלי קושי להגיע למקום המקווה, פיתחתי לעצמי נוהג, לכתוב, לכל לראש, בלי שם ה’, ובכל המקומות שיש לכתוב את שם השם, אני משאיר מקום ריק. לאחר מכן, כאשר מזדמן לי לטבול במקווה, אני חוזר וממלא את כל אותם חללים בכתיבת שם ה’…”.

הבהלה שאחזה ברב וואזנר, בצירוף ה”אוי ווי” הספונטאני שנפלט מפיו, הבהירו היטב לסופר התמים כי אירעו כאן דברים חמורים ביותר. הרב וואזנר הבהיר לו כי הפרשיות של בן אותו חסיד, כמו גם כל הפרשיות שיצאו תחת ידו הינן פסולות אף בדיעבד, שכן נכתבו “שלא כסדרן”!

הרב וואזנר הורה לסופר כי לכל לראש יצור קשר עוד באותו יום עם כל לקוחותיו ויורה להן בשמו לבל יניחו יותר את התפילין שרכשו אצלו. ובמקביל עליו להפסיק לאלתר את מלאכת הסופרות, עד אשר יישב וילמד מחדש את כל ההלכות הנוגעות למלאכה אחראית זו, ויהיה בקיא בהן.

סולם הכשרות של המזוזות

אמנם המחיר לא תמיד מהווה מדד לאיכות המזוזה, ולפעמים יש סוחרים המוכרים מזוזה לא–מהודרת במחיר מפולפל, אבל בדרך כלל המחיר כן מהווה אינדיקציה טובה לכשרות המזוזה. משיחות עם סופרים, סוחרים, ופעילים במבצע מזוזה בניו–יורק ובארץ הקודש, הרכבנו את סולם הכשרות הבא: