פְּסֵיפָס של אמנות וחסידות • פרופיל

מאת משה שלמה, בית משיח

היה זה בשנת תשמ"א, האמן החסידי ר' מיכאל מוצ'ניק הגיע לעשות תערוכה בדרום אפריקה. שם, הוא נתקל בבעיות עם הוויזה שלו. כשביקש את ברכתו של הרבי בנושא, הורה לו הרבי להאריך את שהותו שם ולהישאר כשבועיים יותר מהמתוכנן. התכניות שהוא הכין מראש, היו שונות לגמרי – הוא סידר תערוכות נוספות לשבועיים הקרובים בעיירות סמוכות שביקש להגיע גם אליהן.

אחת התערוכות התקיימה בקייפ–טאון אצל השליח הרב מענדל פאפאק. הוא ניצל את בואו של האמן, ולצד התערוכה הכין כינוס מיוחד לאנשי הקהילה.

בקייפ טאון היה גר יהודי עשיר שהשליח הכירו, אבל משום מה לא הצליח לקרב אותו לחסידות חב"ד ולפעולותיה. השליח, שידע שהגביר חובב אומנות, הזמין אותו להנחות את האירוע. זו הייתה הפעם הראשונה שהלה הסכים להיכנס לבית חב"ד. האירוע היה מוצלח והגביר התחבר לעניינים, ומאז החל להתקרב לחסידות חב"ד.

"שמונה עשרה שנה לאחר מכן", מספר ר' מיכאל בסיפוק, "הלכתי לבקר את בתי שלמדה בסמינר בדרום אפריקה, ונפגשתי עם יושב ראש וועד הבית חב"ד, הלא הוא אותו גביר שלא רצה לשמוע על חב"ד".

ה'יחידות' שעיצבה את חייו של האמן הצעיר

כבר ביחידות הראשונה שלו, הרבי ראה עתיד גדול לאמן החבד"י, והראה התעניינות גדולה בציוריו – פרי עמלו.

באותה תקופה סיים מיכאל את לימודיו בישיבה והחליט שהגיע זמן לחזור למה שהיה נדמה לו שלכך נברא. הציור. הוא כמובן לא רצה לעשות זאת מבלי לקבל את אישורו של מי שעכשיו התחיל ללכת בדרכו, הרבי מלך המשיח. מיכאל היה בחור בן עשרים ואחת בלבד כאשר נכנס ליחידות בפעם הראשונה. הוא הביא עמו כמה ציורים פרי מעשי ידיו, הרבי התעניין בפרטים השונים, ואף הורה למיכאל להתחיל לפרסם את ציוריו בעולם היהודי ומחוצה לו.

במהלך היחידות ביקש הרבי באופן נדיר שישאיר את הציורים אצלו. מיכאל כמובן השיב בחיוב. הרבי שאל "האם אלו ציורים מקוריים?" כשמיכאל ענה שאכן הם מקוריים, אמר לו הרבי שאיננו יכול לקחת את המקורי, אך ביקשו שיצלם וישלח דרך המזכירות. ממאורע זה הבין מיכאל עד כמה אכפת לרבי מעבודתם של האמנים, ולקח זאת בתור 'אור ירוק' להמשיך הלאה.

מיכאל חזר לחדר עבודתו, לבוש בסינר, כשמברשת צביעה בידיו, לצייר וליצור – מעשי ידיו להתפאר.

כשמונה דקות ארכה אותה יחידות ראשונה שעיצבה אותו לכל חייו.

כשלומדים חסידות, ההשראה לאמנות מתחדדת

מיכאל מוצ'ניק נולד בשנת תשי"ב במדינת פילדלפיה, בן למשפחה קונסרבטיבית שלא שמרה שבת. הוא עצמו היה הולך מדי פעם ללמוד ב'היברו סקול', שם היה מקבל מעט יהדות.

כבר מגיל בר מצווה, ואף קודם לכן, התחיל להתעסק בציור, לא באופן מקצועי אלא כתחביב. התחביב התקדם צעד אחד קדימה, משמעותי, בהגיעו לגיל שבע עשרה. אז מיכאל התחיל להתחבר עמוק יותר לעולם היצירה, מה שהביא אותו לבית ספר מיוחד לאמנים.

למרבה האכזבה, אחרי מספר שנים, מיכאל לא מצא ממש את מקומו בעולם הציור, ואף לא היה כל כך שלם עם יצירותיו.

"בכלל", מספר מיכאל, "להצליח בעולם בתור אמן, זה אתגר לא פשוט בכלל. כל דבר שקשור לאמנות, בכל המקצועות, כדי להצליח בו, צריך להשקיע המון עבודה והרבה התמסרות, ובעיקר לזכות לסייעתא דשמיא".

בגלל סיבות אלו, ועוד, החליט מיכאל לעזוב את כן מברשות הציור, והוא התחיל להסתובב כדי לנסות למצוא את המקום המתאים והנוח לו.

ביודעו שהוא יהודי, החל לחפש בכיוון הזה. הוא עשה חיפוש קצר אחר המסורת שלו, ומאז החל להתקרב ליהדות בכלל, ולחסידות חב"ד בפרט, בעזרתו של ידידו ר' מאיר אבוחצירא ('השורק של הרבי') שגם הוא היה אז בשלבי חיפוש.

בעקבות גילוי החסידות, החליט מיכאל להתמקד בלימודים, ובפרט בלימוד תורת החסידות. כך עשה את השנים הבאות בישיבת חב"ד במוריסטון שבניו ג'רזי. עד מהרה התחבר מיכאל ללימוד ונהנה מסגנון החיים. בעיקר התחבר לדמותו של המשפיע ר' אברהם ליפסקר.

כשמיכאל החליט שהוא חוזר לציור, הוא קיבל רשות מהרבי לעשות זאת בתנאי שזה לא יפריע ללימודיו בישיבה. "היום", אומר מיכאל, "אחרי כמה שנים של התמסרות ללימוד החסידות, תוך חיבור לעומק עולם הקבלה, הציור מקבל משמעות אחרת לגמרי. העבודה היום היא הרבה יותר נעלית. מאחורי כל תמונה מסתתר משהו, בכל ציור נמצא מסר, בכל סגנון נמצא רגש; אין דבר שהוא נעשה סתם", מסביר מיכאל. "אפילו הצבעים שאני בוחר להשתמש, הם לא סתם, לכל דבר יש סיבה".

לצבעים – כפי שמוסבר לרוב בתורת הקבלה – יש משמעות: 'אדום' הוא הצבע של מדת הגבורה, כפי שרואים במוחש, כל ילד קטן יודע ש'אדום' זה 'עצור'. 'לבן' זה כנגד מדת החסד. השילוב של שניהם יחד נעשה 'ורוד' – שהוא כנגד תפארת, רחמים.

"גם ההשראה לתמונה מגיעה בדרך כלל ממשהו שלמדתי בחסידות באותו יום או בעבר", הוא אומר. "לפעמים אני רואה משהו בתוך שיחה של הרבי, שומע נקודה ממאמר, ומזה באה ההברקה; משם צצים לי במוח כל מיני רעיונות ודמיונות שאני מייצר ומצייר.

"כפי הפתגם החסידי, מכל מה שאני שומע ורואה, אני מנסה ללמוד ולקחת הוראה; מה זה אומר אליי בתור חסיד, ואחרי זה בתור אמן. מזה בדרך כלל נוצרים רעיונות לציור".

לאחרונה ערך ר' מיכאל אירוע מיוחד לאמנים, בסימן שנת 'הקהל', ובמהלכו הסביר בעזרת מצגת, שלפני התקרבותו לתורת החסידות, יצירותיו היו מאד חשוכים ובלתי מובנים. הם היו חסרי צבעים, שזה אומר שהם היו חסרי שמחה וחיות. אחרי שהתחיל ללמוד חסידות, הציורים התמלאו בצבעי אור, שמחה, ובעיקר רגש. "הציורים שלי", הסביר מיכאל לחבריו האמנים, "אמורים לתאר את אורח חיים היהודי, ואיך אפשר לתאר זאת בלי צבעים? בלי שמחה? בלי חיות? ובלי רגש יהודי–חסידי?" ביצירותיו, היהדות נהפכת לדבר חי ושמח, שכדאי ליטול בה חלק.

הנשמה שבאמנות

האומנות של מיכאל היא אומנות מיוחדת במינה וייחודית; אומנות מסוג זה נקראת אמנות פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה).

בעבודתו, מרכיב ר' מיכאל פיסות אבן שונות וססגוניות היוצרות יחד תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר שמחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים, הוא מגוון. לעתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעתים משולבים בו דגמים ודמויות. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר, יכול ר' מיכאל ליצור עיטור מורכב יותר). כך ביכולתו ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור–וצל) בעזרת אבני הפסיפס.

כדי להבין את הייחודיות של יצירותיו, השתתפנו בתערוכה שקיים, ונפגשנו עם כמה מחבריו ועובדיו הסובבים אותו.

שלומי רייבין, המנהל האישי של מיכאל, שיתף אותנו בחוויותיו משנות עבודתו עם מיכאל: "כאשר אני נכנס לחדר העבודה של מיכאל, בכל פעם אני מתפעל מחדש. המילים 'המחדש בטובו בכל יום תמיד' מקבלות משמעות נוספת, ותמיד אני מרגיש כאילו זוהי הפעם הראשונה. אני מסתכל על יצירות התלת–מימד של מיכאל, ומרגיש חי בתוך הציור. בחיי עוד לא הייתי בעיר העתיקה בירושלים, אבל מיצירותיו של מיכאל הרגשתי כמו להסתובב שם. באמנות שלו אפשר לחיות את זה".

בשיחתנו עם מיכאל זכינו לשמוע עשרות של סיפורים שהתרחשו במשך השנים.

"בשנת תשמ"א", מספר מיכאל, "שלחתי לרבי ציור של 'השטעטל היהודי' בו אני משרטט את סגנון החיים היהודי העתיק. קיבלתי בחזרה הערות והארות עד לפרטי פרטים. לדוגמה, ציירתי כל מיני מפעלי ייצור בעיירה, והרבי ביקש להוסיף מפעל לייצור נרות שבת קודש ויום טוב.

"כמו כן, היו בציור כמה בנינים של ארגוני חסד, את הבניינים הללו ציירתי בצד שמאל, לעומת זאת בית הכנסת הופיע בצד ימין. הרבי העיר שעל פי מה שמוסבר בחסידות ובקבלה, הדברים צריכים להיות להיפך: תפילה, שלרוב הפעמים היא כנגד גבורה, צריכה להיות בצד השמאל, ועניינים הקשורים למדת החסד, צריכים להיות בצד ימין. הרבי הוסיף, ש'על שלושה דברים העולם עומד', עמוד הימין הוא 'חסד', עמוד השמאל הוא 'תפילה' ועמוד האמצע הוא 'לימוד התורה'. לפי זה כדאי להוסיף ענין שקשור עם לימוד התורה באמצע.

"מאז", מטעים מיכאל, "כשאני מכניס את שלושת ה'עמודים' הם תמיד בסדר הזה".

אחת ההוראות היותר מפורסמות שקיבל מיכאל, היא בנוגע לנרות שבת קודש. הוראה זו שייכת למעשה לכל שליח ולכל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה. כשהתחיל הקמפיין ל'מבצע נש"ק', עיצב מיכאל סיכה עם תמונה של שתי נרות. כאשר הכניס את הדוגמה לרבי, ביקש הרבי שיוסיף עוד נר קטן יותר, כדי להבהיר שגם ילדה קטנה מחויבת במצוות הדלקת נר של שבת. יתירה מזו, בהזדמנות אחרת הורה לו הרבי שהנר הקטן יהיה באמצע דווקא, בין שני הנרות, ולא לצדם.

מעניין להבין מהו באמת כוח ההשראה של מיכאל, מאיפה מגיעה התשוקה לצייר? מהיכן נובע הרצון להתעסק עם מקצוע כה קשה?

כששאלנו זאת את מיכאל, הוא לא היה צריך לחשוב יותר מידי. בוודאי שאין זו הפעם הראשונה שהוא נשאל שאלה זו.

בסוף שנות היודי"ם התקיימה תערוכה בפילדלפיה של האמן והצייר ג'ק ליפשיץ. לכבוד התערוכה שיגר הרבי מכתב באנגלית, וממכתב זה – שהעתקו הגיע לידי ר' מיכאל ברבות השנים – הגיעה ההשראה למיכאל.

וכך כתב הרבי (בתרגום חופשי): "אלו שהתברכו על ידי הקדוש ברוך הוא ביכולת הייצור, ובחוש הציור ויש בהם את הכח להפוך עיפרון וצבע לתמונה וציור הוא על דרך לקחת משהו גשמי ולהעלות אותו לענין רוחני, בפרט כשמדובר בציור שמשקף את אורח החיים היהודיים, תורה ומצוות".

בהמשך המכתב מסביר הרבי, שעל ידי זה שהאמנים מראים את היופי של התורה והמצוות, יש להם את הכוח להשפיע על בני ישראל ולקרב יהודים לאביהם שבשמיים.

עבור ר' מיכאל, העיסוק בציור הוא שליחות. זוהי דרכו לקרב עוד יהודים לתורה ומצוות; זוהי דרכו להכין את העולם לקבלת פני משיח. ביצירותיו הוא משתדל לשלב מוטיבים של גאולה, וביצירותיו על ירושלים, יתנוסס לתפארה בית המקדש, ויעורר תשוקה וגעגועים לגאולה העתידה.

אמנם את רוב 'קהילת המקורבים' שלו הוא לא מכיר אישית. אבל ההשפעה שיש לו, מגיעה וחודרת לליבם של אלפים. רבים התקרבו לחיי תורה ומצוות בזכות ציוריו של מיכאל, אם דרך ספרי הילדים שצייר, אם דרך התערוכות שהציג. לפעמים המושגים היהודיים באו להם כמושגים חדשים, ולפעמים זה משמש להם כתזכורת לזיכרון ילדות. מצווה שהם ראו באמנות שלו, ונזכרו איך הם היו מקיימים אותה בבית אביהם.

באמצע ההתוועדות הורה הרבי ללכת לתערוכה

במהלך הכנת הכתבה, ניסינו גם להבין מה היא בכלל אומנות? מה זה ציור? ואיך הרבי מגיב לזה?

עבור מיכאל, אומנות וציור זה שפת הביטוי שלו; זו הדרך שבה הוא בוחר לבטא את רגשותיו, רגשות שלפעמים הוא אינו מצליח להוציא לידי דיבור. אבל יותר מזה, מסביר מיכאל: "אומנות זה משהו שנמצא בתוכך ואתה מוציא את זה לכלל, לסובבים אותך. הרבי בעצמו פעם אמר לצייר שהביא עמו מתנה לרבי ציור פרי עמלו, שהוא הרי נותן לרבי חלק מנשמתו. ואכן, הציור בא ממקומות מאד עמוקים בנפש. כשאתה מעביר את זה הלאה, אתה נותן למישהו חלק מנשמתך".

"בשנת תשל"ז", מספר מיכאל, "הצגתי תערוכה במוזיאון הגדול של ברוקלין. באותה תקופה, הייתה אצל הרבי קבוצה גדולה של צרפתים שהגיעו לחצרות קדשנו. באמצע אחת ההתוועדויות, מול כולם, ביקש הרבי שכל הקבוצה תלך לראות את התערוכה שלי, ללא יוצא מן הכלל. אם היו לי פעם ספיקות האם אכן הרבי נהנה מעבודתי, הרי שאחרי המחווה הזאת, נעלמו כל הספיקות. הנה, הרבי מבקש מול כל החסידים שהקבוצה תלך לראות תערוכה שלי!

"את מה שהאירוע הזה עשה לי ולעבודתי, אי אפשר לבטא במילים. את כל ספקותיי האם זוהי הדרך, והאם זוהי אכן שליחותי בעולם – פתר הרבי באחת מול כל החסידים, כאשר ביקש שיילכו לראות את התערוכה שלי! מי היה מאמין?…

"ממה שראיתי וחוויתי, הרבי מאד נהנה ממה שאני עושה. בהזדמנות אחרת הרבי אף ביקש ממני לעצב קופות צדקה, דבר שלא היה אז נפוץ כל כך. אחרי זה שמעתי מאחד המזכירים, שאת הקופה שעיצבתי, הרבי השאיר בחדרו הקדוש". מיכאל מתרגש, וחוזר על עצמו בהתלהבות עצומה: "הקופה שלי על השולחן של הרבי"!

חוץ מההשפעה שיש למיכאל דרך האמנות שלו, יש לו גם הרבה השפעה על אמנים אחרים שעמם הוא מתעסק. פעמים רבות נתקל מיכאל בציורים של ציירים לא יהודיים שמציירים מצווה כלשהי. קורה שהם עושים טעויות בפרטים של המצווה. "כך למשל, נתקלתי בכמה וכמה ציירים שציירו חנוכייה, ובמקום לצייר את שמונת קני המנורה, החליטו לצייר רק חמשה וכדומה. אדם שאינו שומר תורה ומצוות שרואה את הציור הזה, יכול להתבלבל בקלות בעת עשיית המצווה. כשאני נתקל במקרה כזה, ובמקרים דומים, אני מנצל את ההזדמנות – לא רק כדי לתקן את הנעשה, אלא במהלך שיחתי עם האמן, אני מנסה להעביר עוד קצת יהדות ועוד קצת חסידות".

התקרבו ליהדות בזכות האמנות

כשביקשתי ממיכאל לשתף אותנו בסיפורים ידועים לו על יהודים שהתקרבו לתורה ומצוות דרך הציורים שלו, הוא צחק ואמר, שרבים הם וקשה לפורטם, אך הסכים כמובן לספר כמה.

"בתחילת שנות הממי"ם, דפקה בדלת ביתי אשה חבושה בפאה, עם מראה של 'חבדניקי"ת מהבית', וביקשה לספר את סיפורה. במקור היא מהעיר טולסה השוכנת במדינת אוקלהומה. לפני מספר שנים ביקרו בעיר שני תמימים ששהו שם למשך הקיץ במסגרת 'מרכז שליחות', והביאו איתם מוצרי אוכל כשרים, דברי סת"ם, וספרי קריאה לילדים שהיו מאוירים על ידי מיכאל. האישה, שלא ידעה דבר על יהדות, קנתה לבנה את הסט שמספר לילדים על אורח החיים היהודי. כעבור זמן קצר החל הילד להתחבר לספרים, ומשך את הוריו להתחיל להתנהג על פי החוקים המובאים בספר. וכך, בלי לדעת שום פרטים והלכות, התחילו לשמור תורה ומצוות על פי מה שכתוב בספר. לאט לאט התחילו בהדלקת נרות שבת, שמירת כשרות, וכשהתמימים חזרו בקיץ הבא, המשפחה יצרה עמם קשר ולמדה עוד יותר כיצד לממש את המצוות. היום, המשפחה, הינה משפחה חב"דית לכל דבר בזכות הציורים שציירתי באותם ספרי ילדים".

בפיו של מיכאל סיפור נוסף, על בחורה שהגיעה לתערוכה שהציג בשיקגו. היא התלהבה מסגנון הציור שלו, ולאחר שיחה ארוכה, הפנה אותה מיכאל לבית חב"ד המקומי, שם התקרבה ליהדות עד שעברה ללמוד ב'מכון חנה' בקראון הייטס.

לסיום, מיכאל נזכר בעוד סיפור, כשהציורים שלו עזרו לא רק עבורו, אלא גם לשלוחים שמסביבו.

"באחת מביקוריי באורוגוואי, היו לי בעיות בכניסה למדינה ולא אישרו לי להכניס את הציורים שלי. אחרי כמה ניסיונות שכנוע, נזכר השליח באחד מבכירי הממשלה שהיה לו קשר עם שלטונות המכס. הלה הגיע אתו בעבר לקבל את ברכתו של הרבי לבחירות ויצא תחת רושם עז. השליח התקשר אליו אפוא, ובתוך דקות ספורות אישרו את כניסתנו למדינה עם כל הציורים!

"מאז", סיפר לי השליח המקומי, "בכל פעם שאנחנו נתקלים בבעיה במכס, בדרך כלל לפני פסח, בהבאת מצות ויין לחג – אותו פוליטיקאי בכיר מסדר לנו הכול גם מבלי שנצטרך אפילו לבקש".

חלום שיתגשם בקרוב

לפני תום פגישתנו, שאלנו את מיכאל, האם הוא רוצה לנצל את הבימה שלנו כדי להעביר מסר לקוראים.

"קודם דיברנו על הוראות שקיבלתי מהרבי שכדאי לפרסמם", אומר מיכאל, "ואני נזכר, שפעם אמר לי הרבי, לאחר שפניתי אליו בשעת לחץ, שעלי לחשוב ולהרהר על ענין 'השגחה פרטית' והכל כבר יסתדר. מניסיון", מסיים מיכאל, "זה עזר לי רבות ב'שעות לחץ' שהיו לי במשך העבודה.

מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא להכין ציור חדש על הגאולה העתידה, אבל לא כפי שאר התמונות שלי שהם פרי הדמיון. אני רוצה לצייר מראייה מוחשית, ומחוויות אישיות של הגאולה".