ראיון מרתק: בן הרבי הקדוש שחייו היו לחידה

מאת שניאור זלמן ברגר, בית משיח

צילום: מ. גרינוולד

לפני שבועות ספורים יצא לאור הספר "תולדות רבי משה בן אדמו"ר הזקן", הפורש לראשונה את תולדות רבי משה. הספר נכתב בסגנון מרתק בשפה קולחת, ומשלב גם סגנון מחקרי, כאשר לכל ציטוט וסיפור מצורף מראה מקום.
הספר שזור בסיפורים סוחפים השאובים ברובם מספרי רבותינו נשיאינו, ובעיקר מרשימותיו של הרבי הריי"צ, אולם להשלמת התמונה מובאים גם תיאורים מספרי חסידים הראשונים, שהעלו על הכתב מה ששמעו ממקורות נאמנים.

פולמוסים סביב הדמות הפלאית

הספר החדש עורר עניין לא רק בקרב חסידי חב"ד, אלא גם בקרב קהילת חוקרי החסידות, ותוכנו עורר פולמוסים חריפים בפורומים תורניים בין חוקרים תורניים ויודעי ספר לבין ידענים בתורת ותולדות חסידות חב"ד.

הפולמוסים היו צפויים. תולדות חייו הלוטים בערפל של בן אדמו"ר הזקן, נידונו על ידי ה"משכילים" וחוקרים אשר שמו להם למטרה ללעוג על החסידות. שנים רבות לא הגיבה חב"ד על ניסיונות אלו, וכעת, עם יציאתו של הספר לאור עולם, בו פרושים על פני מאות עמודים זכרונות, מסמכים ואגרות רבות, הדבר עורר תגובות לכאן ולכאן.

מחבר הספר, הרב אליהו מטוסוב, נחשב למומחה ובקי בכתבי רבותינו ובחקר תולדות חסידות חב"ד, וכעת לראשונה הסכים להתראיין אודות הספר.

ויכוח מר

מה הייתה החידה הסתומה ביריעת חייו של רבי משה? מהו המסתורין שאופף כל השנים את דמותו.

הכול התחיל בכך שהמלך אלכסנדר סיפר על דמותו המרשימה לאחד מכמריו החשובים שעורר את התפעלותו. הכומר כנראה לא אהב את אהבתו של המלך אליו, והוא הציע לערוך עמו ויכוח בנושאי דת, כאשר מצד ישראל יעמוד רבי משה.

וכך מספר אדמו"ר הריי"צ בשיחה בשנת תרצ"א: "הויכוח [שנערך בשנת תקע"ו] נמשך יותר משנה [בערים שונות] הויכוח היה רק בנוגע לדתנו ולהבדיל בין הטהרה לטומאה – דתם".

מסתבר שרבי משה ניצח בויכוח, מה שגרם להגברת שנאתו של הכומר נגד רבי משה, כפי שמוסיף הרבי לספר באגרת קודש משנת תרפ"ב: "אמנם ניצחון זה הביא אשר הבישוף התחכם, ועל ידי השרים נערך עוד התווכחות (אשר הרב הקדוש רבי משה הוכרח על פי אונס להסכים על זה) בויאזמע, ושם העלילו עליו כי ניצחוהו, אשר על כך מנוצח ועליו כו' ויאסרוהו וכל מרבית דבריו לא הועילו".

זמן מה היה רבי משה נתון במאסר, עד אשר הצליח להימלט משם באופן ניסי ופלאי.

גרסאות שונות ישנן סביב אותו נס. במקום אחד מסופר כי "פתאום מת אחד האסירים בחדרו, והיה רעש ורגעי בהלה ויצא רבי משה את בית האסורים. וילך לארשע ושם הודיעוהו כי באו לחפשו, וילך למדינת ואהלין". באחת משיחות קדשו מתאר אדמו"ר הריי"צ כי "ברח משם דרך חלון והחל לערוך גלות ובבית אדמו"ר הזקן [כשבאו לחפשו שם] אמרו להשרים שאין יודעין מאומה מזה, ובאמת לא היה שום התקשרות עם בני ביתו, מפני היראה".

באגרת משנת תש"ג מספר אדמו"ר הריי"צ בשם זקנתו הרבנית רבקה כפי ששמעה מחמיה אדמו"ר הצמח צדק: "ביום הרביעי להובלתו אל אחד הכפרים, אנדרעיעווקא, סמוך למוסקבה, נפלה תרדמה על כולם וברח ר' משה מהמאסר והלך לגלות".

ואכן, מכאן ואילך החלה בחייו של רבי משה, מסכת נדודים ארוכה עד ליומו האחרון.

"הגיע הזמן להתגלות פרשת רבי משה"

נפתולי חייו של רבי משה בן אדמו"ר הזקן, סבוכים למדי. לכל הדעות מדובר בפרשיית חיים רגישה. והנה ספר גדוש ומלא בתיעוד היסטורי, בזיכרונות ובמסמכים. מה באמת הביא אותך לכתיבת ספר בנושא זה?

כבר לפני שנים רבות, בערך בשנת תרצ"ה, בעת התייסדות חוברת "התמים", הכריז אדמו"ר הריי"צ ש"הגיע הזמן להתגלות פרשת משה". מאז ועד עתה אכן פורסמו עניינים רבים הקשורים לרבי משה בשיחותיו ובאיגרות קודשו של אדמו"ר הריי"צ, אבל הללו היו פזורים בקטעים נפרדים ובמקומות שונים. מכיון שלאחרונה שוב התעוררו דיונים הקשורים לרבי משה, הוחלט שכעת אכן "הגיע הזמן להתגלות פרשת רבי משה". כל החומר של אדמו"ר הריי"צ כונס לתוך ספר אחד המיוחד לשם כך.

פרקים חשובים הקדשתם בספר, על תפקידו של רבי משה כ"חוזר". האמנם היה הוא מחשובי ה'חוזרים'? האם כל חסיד שלומד חסידות יוצא לו ללמוד מ'הנחות' של רבי משה?

בספר מנויים מאמרים רבים ב"תורה אור" ו"לקוטי תורה", שהם פרי עטו של רבי משה, מה שהעלה על הכתב בגוף כתב יד קדשו כפי שהבין את הדרושים של אביו. נציין כאן כדוגמה את המאמר "בעצם היום הזה נמול אברהם" שב"תורה אור" שנהוג באנ"ש לחזור עליו בכל סעודת ברית–מילה. מאמר זה הוא פרי כתיבתו של רבי משה. בספר גם מובא מענייני קבלה עצומים שנמצאים בגוף כתב יד קדשו של רבי משה, שהם ממנו עצמו.

הרב טוביה בלוי, מחשובי הסופרים החב"דיים, כותב בהקדמתו לספר "תולדות רבי משה", כי העובדה שגם ההסכמה לתניא החתומה בשם קדשו של רבי משה, נלמדת בקדושה ובטהרה אצל רבבות בני ישראל בשיעורי ה"חת"ת" – ומה לנו יותר מזה?!…

לא מכבר הוצאת לאור את הספר "עין תחת עין – כיצד חוקרים אישים בישראל", בספר זה המוקדש למחקרים אודות אישיות הרמב"ם, פרסמתם בסופו גם פרק שלם שכולל מחקר על רבי משה בנו של רבינו הזקן. האם כל הכתוב שם אודות רבי משה הכללתם בספר "תולדות רבי משה" שהופיע עתה?

מדובר בשתי עבודות שונות לגמרי המיועדות לשני קהלים שונים אלו מאלו:

ספרי "עין תחת עין" היה ספר מחקרי המיועד לאנשי מחקר ולאישים שדרכם לעיין בספרים חיצונים. מטרת הספר היא להשיב מנה אפיים לחוקר שדן בפרשת רבי משה.

בכותבים אלו קיימים שני סוגים: כותבים מכת ה"משכילים" [בדורות הקודמים. ש.ז.ב.] שגיששו באפילה ולא היה להם מושג בתולדות החסידות. אף על פי כן, הם אהבו לנגח את מנהיגי החסידות בדברים ובהשערות שאחרי כן התגלו כבדיות. קיים גם סוג נדיר, לדוגמה אחד הנמצא בימינו, שמכיר היטב את תולדות החסידות ואת העובדות ההיסטוריות, אבל בגלל רווחים אישיים או בגלל אג'נדה מסויימת שלו, במתכוון הוא מסלף עובדות.

לאחרונה התגלו מסמכים היסטוריים המגלים את אמיתות גרסת חב"ד על גודל צדקותו וקדושתו של רבי משה מיום הוולדו ועד יום הסתלקותו. מעת גילוי מסמכים אותנטיים אלו, התאדו ופרחו להם באויר כל התיאוריות ההזויות שבדו המשכילים למיניהם במשך השנים. לכן פרסמתי מאמר מחקרי בספר "עין תחת עין", המגלה את העובדות ההיסטוריות האמתיות אודות הצדיק רבי משה, שכל ימיו עברו עליו בקדושה ובטהרה אמיתית.

הספר הנוכחי, "תולדות רבי משה" הוא על טהרת הקודש, ואין מצוטטים בו דברי נאצה על קדושי ישראל. הספר כולו מביא עובדות הקשורות לרבי משה כפי שהם מופיעים בספרות חב"ד, ובעיקר מתוך שיחות ואגרות קודש אדמו"ר הריי"צ.

חיי נדודים ותלאות

רבי משה הצליח לברוח משוביו, והחל להימלט, כשהוא נודד ממקום למקום על מנת שלא להיתפס. "..והשם יתברך נתן לו כוח ועוז אשר מבלי הרגיש את הקור והשלג העמוק שהיה בדרך, רץ כמעט מעת לעת [יממה], הוא בעצמו היה מתמיה אחר כך איך רץ ובאיזה דרך רץ, ובא לעיר אריאל ושם נתוודע להרב משה לייב יקאבאסאן שהיה מעיר פאהאר והוא הסתירו בביתו איזה ימים. ומשם הלך למדינת וואהלין", מתאר אדמו"ר הריי"צ באגרת משנת תש"ג את אשר שמע מסבתו הרבנית רבקה, כפי ששמעה מחמיה אדמו"ר הצמח צדק. "זמן הצלתו היה בלילה, אור ליום החמישי, י"ט כסלו תקע"ו".

ר' משה במסע נדודים שנמשך עשרות שנים. הוא עשה הכל כדי שלא ידעו את זהותו בגלל הסכנה שריחפה עדיין מעל לראשו, וייתכן והיו לו סיבות נוספות לכך. בעוד משפחתו נמלטה לארץ הקודש, הוא הסתובב ממקום למקום, מבלי שאיש ידע היכן מקומו האמיתי. ידעו רק שהוא מסתובב בערי פולין, גולה מעיר לעיר, שוהה רבות ביערות. רק כשלא הייתה לו ברירה, היה מגיע לקהילה יהודית הקרובה ומבקש נדבה כדי קיום נפשו, לחם צר ומים לחץ. מעולם לא הסכים לקחת יותר מכדי קיום הגוף.

אדמו"ר הריי"צ עצמו שמע על קורותיו של רבי משה מפי החסיד הישיש ר' נחום מרודמיסל, שהכיר את ר' משה בתקופת גלותו: "…ושם [ברודימיסל] היה נמצא אחד, שכל העולם קראו אותו 'דער הייכער זיידע' [הסבא הגבוה] וידעו שהוא צדיק גדול ונסתר, מקומו היה בגג בית המדרש של חסידים הנקרא צ'רנובילער קלויז, ובגג ההוא שם היה יושב כל הימים קיץ וחורף. מושבו היה על קורות האוחזים את הגג … למטה על הרצפה היה תבן וסדין בד פשוט מתוח על התבן, ושם היה ישן ובעת השינה היה קושר רגלו השמאלית אל הקורה אחת שעליה היה יושב כל היום.

"קומתו היתה גבוהה מאוד, ועצמותיו רחבים, ולא היה עליהם בשר כלל, כי אם עור ועצמות. מראה פניו אדומות וצהובות, זקנו ארוכה, מעט שערות לבנות, ומעט צהובות, אך לא היה אפשר לידע בטוב אם היתה רחבה אם לאו, כי הכובע שהיה נושא על ראשו, היתה שחורה וגבוה. ושני אזנים ירדו משני הצדדים והיה קושרים מתחת סנטרו …

בחורף היה יושב תמיד בראדאמיסעל בגג בבית הכנסת הנ"ל, ובקיץ היה הולך לעיירות הקרובות, ובג' עיירות שהיה הולך בהם, אוורוטש, צערנאביל, מאזיר, ובעת הילוכו היה לוקח אתו השק שלו, שבו היו הכתבים שלו וספרים … והיה הולך במהירות, כי היה גיבור גדול ובידו היה מקל עב וחזק. זמן הילוכו היה מחג השבועות עד ראש השנה ובחודש אלול, בסופו היה בא חזרה לראדאמיסעל. ולא ידע שום איש מי הוא.

לתורה לא עלה מעולם [כנראה מחשש לחשיפת זהותו] רק פעם אחד ביום כיפור האחרון שלו היינו בשנת תרט"ו"…

תגובות נלהבות

מדובר בפרשה שלא היו רגילים לדון בה. מה היו תגובות הקוראים והחוקרים לשני הספרים?

אודה על האמת. לספר הראשון "עין תחת עין", קדמו התלבטויות רבות, כי סוף כל סוף, גם כאשר עוסקים בהפרכת שמועות בדויות, אבל בינתיים עוסקים ונוברים בדברים בטלים ובעניני "רכילות", וכמשל המובא בתניא על המתאבק עם אדם בלתי–נקי שהוא מתנוול כמותו. אך לאחר התייעצות עם רבנים וראשי ישיבות בחב"ד, התקבלה המסקנה אשר השעה דורשת לכך, בבחינת "עת לעשות לה'", ובפרט שהיה מי שגם לאחרי גילוי המסמכים האותנטיים, ביקש להפוך את הקערה על פיה ולהמשיך באג'נדה שלו כדי לנגח את חב"ד.

אולם לאחר הדפסת הספר, הופתעתי בעצמי מתגובתם הנלהבת של חסידי חב"ד, ביניהם שלוחים מארץ ישראל ומרחבי העולם שבאים במגע עם סטודנטים וקוראי אינטרנט שקוראים דברים מופרכים על דמותו של רבי משה, והללו מקבלים את הדברים כעובדות אמיתיות. לא כל חסיד חב"ד יש לו הזמן לנבור במסמכים ולהוציא מהם את העובדות ההיסטוריות האמיתיות, ולענות לשואליו דבר. ספר זה השלים אפוא את החסר בתחום הזה. קיבלתי הדים חיוביים גם ממלומדים שאינם משתייכים למחנה חב"ד.

תודה לה' הדברים נתקבלו בהתלהבות גדולה, וב"ה לאחרונה ראיתי שהגירסא האמתית של חב"ד על אודות רבי משה, כבר החלה להדהד ולהופיע גם באנציקלופדיות ובבמות מדעיות. גם בזה נתקיים מאמר הפסוק שרבינו הזקן היה אומרו כי "אמת מארץ תצמח" וסוף החסידות לנצח.

ברוך השם שגם על הספר השני "תולדות רבי משה", קיבלתי תגובות חביבות רבות. אני מודה לה' שזכיתי להיות אושפזיכן לגבורה, להצטרף לכל הידידים ועדת ה' העוסקים בפרסום אגרות ותורות רבותינו הקדושים.

פטירתו הפלאית

שנים מספר נדד רבי משה ממקום למקום, עד אשר חש כי הגיע זמנו להיפרד מן העולם. לפני פטירתו קרא לאחד החסידים בעיר ודיבר איתו יותר מחצי שעה, "ובודאי ציוה לו אודות השק שלו [=למי להורישו]". לאחר מכן קרא רבי משה לראש ה'חברא קדישא' בעיר, והלה שאל את רבי משה אם יש לו בני משפחה שצריכים להודיע להם על פטירתו, אך רבי משה הגיב "הם ידעו בעצמם". כששאלו מה לכתוב על מצבתו, השיב רבי משה "'פ"נ משה' כך ולא יותר".

במקום אחר מסופר מעט שונה, כי כאשר קרב יומו, שאלוהו אנשי ה'חברא קדישא' אם יש לו בנים, והשיב: "זהו עסק שלי, אני בעצמי אודיעם". כשהוסיפו לשאול אותו את שמו כדי לכתוב על מצבתו, השיב "אני משה בן הרב הגאון רבי שניאור זלמן מליאדי".