-
הם שלוחים צעירים ונמרצים החולשים על פעילות נרחבת, אך בעיקר חדורים בנקודת השליחות – לקבל פני משיח צדקנו. הרב שניאור חביב בשיחה מרתקת עם הרב יהודה ליפש מרמת אביב, הרב יוסף יצחק לבקיבקר מנאות אשלים בראשון-לציון והרב יוסף יצחק אמיתי מהרצליה – על המשמעות של כ"ח ניסן, המטרה והדרכים להעברת המסרים • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ח בניסן ה׳תשע״וראיין: שניאור חביב, בית משיח
אנחנו עומדים לפני כ"ח ניסן. ביום הזה כל אחד מתעורר בנושא של משיח ונזכר בבקשה של הרבי 'עשו כל אשר ביכלתכם'. מה המשמעות של היום הזה?
הרב יוסף יצחק אמיתי: ידוע הביאור החסידי לפסוק 'והימים האלה נזכרים ונעשים' שבכל פעם שנזכרים אזי הם גם נעשים, כשאני מקשיב לשיחה של כ"ח ניסן, מה שאותי תופס כל פעם מחדש, זו הזעקה של הרבי שכל מה שהיה עד עכשיו היה להבל ולריק.
"כל מה שהרבי עשה ופעל ופרץ לאורך כל השנים זה להבל ולריק?! אלא שהקריאה הזו של הרבי רק מחדדת את הנקודה שבכ"ח ניסן תנש"א התחיל פה עניין חדש. עבודה חדשה בענייני משיח שלא הייתה קודם. הכלים והמכשירים ששימשו אותנו, דפוסי החשיבה שהורגלנו אליהם עד לאותה שיחה, לא מתאימים יותר. למעשה החל עידן חדש שבו צריך להיצמד למצפן כדי לדעת להתמודד איתו, ולהתנהל נכון במצב הזה. המצפן הזה הוא כמובן השיחות האחרונות שיש לנו מהרבי שליט"א.
כשנצמדים לשיחות האחרונות של 'נ"א נ"ב', זה כאילו שומר אותנו תמיד בפוקוס. ממוקדים במטרה – לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.
הרבי בשיחה המפורסמת של כינוס השלוחים תשנ"ב, הרבי מדבר על השער שדרכו עולים כל עניני השליחות. איך מיישמים את זה בפועל? איך גורמים לכל השליחות להיות חדורה בנקודה של משיח?
הרב ליפש: ראשית כל, יש את הפעילויות שקשורות ישירות לענייני גאולה ומשיח כמו למשל שיעור בענייני גאולה ומשיח שמתקיים באופן קבוע פעם שבוע. אבל באופן כללי, אנחנו משתדלים שכל הפעילות תהיה חדורה בעניין של משיח. ולא רק הפעילות, אלא שהמחשבה דיבור ומעשה יהיו כל הזמן סביב הנושא.
למשל חילקנו השנה מצות בכל הבתים ברמת אביב ג'. אז דאגנו שתהיה מדבקה "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", וצירפנו מכתב שמסביר את הקשר של המצות וחג הפסח לגאולה העתידה. בפורים, הפכנו את היין שחילקנו למקורבים במשלוחי מנות ל'יין הגאולה' ו'כוס של ברכה' כך גם על עוד מוצרים במשלוח מנות. בסדר הציבורי, למשל, כשפתחו את הדלת לאליהו הנביא, דיברתי קודם על כך החשיבות לבקש עכשיו דווקא על הגאולה השלימה. כשחדורים בזה, אז כל פעילות קבועה ורגילה נעשית חדורה בעניין הזה של גאולה ומשיח.
הרב לבקיבקר: אצלנו בבית חב"ד אנחנו שמים דגש על כתיבה לרבי. כך שכל מי שנכנס עם בעיה או התלבטות כלשהי, יודע שדבר ראשון הוא יושב לכתוב לרבי. דרך הכתיבה הוא מתחבר לידיעה שיש נשיא בישראל ושהוא חי וקיים, ונמצא, ופועל ונותן עצות והוראות למעשה בפועל. כשאנשים מתקשרים לרבי, אז אחר כך הרבה יותר קל להם להתחבר לרעיונות של משיח. וזה עובד עם כל המגזרים. גם עם ציבור שאינו שומר תורה ומצוות וגם עם ציבור דתי יותר.
פעם דיברתי בסעודה שלישית בבית כנסת לא חב"די, וסיפרתי על נס שקרה לנו בבית בבית חב"ד אחרי שכתבנו לרבי באמצעות האגרות קודש. פתאום נעמד אחד מעמודי התווך של הקהילה, יהודי מכובד, דעתן ואמיד. הוא דיבר בהתרגשות ואמר לכולם "זה אמיתי, גם אני כתבתי לרבי, והרבי הציל אותי מעסקה של הרבה מאוד כסף. הוא סיפר שהוא רצה לרכוש עם שותפים נכס על שפת הים בתל אביב, העסקה הייתה נראית מצוינת מכל הבחינות, אבל לפני הסגירה הסופית, השותף ביקש לכתוב לרבי כדי להיות רגוע. הוא קיבל תשובה עם סימנים ברורים להימנע מהעסקה והם החליטו לסגת ברגע האחרון. אחרי כמה ימים, התבררה העסקה כמעשה נוכלות. ותשובת הרבי הצילה אותם מהפסד כספי עצום . "תראו איך רועדות לי הידיים כשאני מספר לכם את זה", הוא אמר לכולם בהתרגשות. בקיצור, אין יהודי שלא שייך לכתיבה לרבי. ואחרי שיהודי מתקשר לרבי חי וקים, כל העניין של משיח כבר מגיע בקלות.
הרב אמיתי: הכל תלוי במנוע שלנו. כשמה שמניע אותנו לפעולה זה משיח, אז כל הפעילות חדורה בנקודה. אחר כך, מה שנשאר זה להביא את הציבור לנקודה הזאת, להסביר להם ולתת להם להבין זאת באופן של טוב טעם ודעת. גם במקיף וגם בפנימי. אנחנו משתדלים להכניס את זה בכל ענין, יש לנו מסר מצולם שהרב הלפרין מעביר מידי שבוע שמגיע לקרוב לעשרת אלפים איש. זה מסר לחיים שקשור לפרשת השבוע ותמיד זה מתקשר ל'איך אנחנו מכינים את עצמנו לקראת הגאולה השלימה'.
למשל בתהלוכת ל"ג בעומר, יש לונה פארק ענק שבסיומו ם נערכת הגרלת פרסים ענקים עם עשרות פרסים בשווי כולל של עשרות אלפי שקלים. כדי להשתתף בהגרלה, צריך למלא שעשועון לילדים בנושא משיח שמכין הרב הלפרין. כך יוצא שאלפי ילדי הרצליה לומדים את הנושא כדי למלא את השעשועון ויוצאים בפועל עם ידע בנושא הגאולה.
יש גם את העניין של הכרזת הקודש 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' שהפכה למוכרת בעיר. אם ראש העיר למשל מגיע לדבר בכנס של חב"ד, הוא לא יסיים ב'עושה שלום במרומיו', אלא ב'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'!
זו לא סתם הכרזה מן השפה ולחוץ. כל יום חמישי אני יוצא עם הילדים שלי לחלק נרות שבת בבניין העירייה, ותמיד, כשמגיעים ללשכת ראש העיר, הדבר הראשון שהוא עושה, אפילו אם הוא באמצע פגישה, הוא אומר לבן שלי: מענדי, בוא תגיד איתי ביחד "יחי אדוננו". למה? כי הוא ראה ניסים גלויים מהרבי דרך האגרות קודש. הרבי ליווה אותו ממש ובאחת הפגישות עם הרב הלפרין, הוא הבין שזו הכרזה שמקרבת את הגאולה, ושבעצם הוא מקבל בזה את מלכותו של הרבי. בכלל, אצלנו בעיר כולם מחכים למשיח. רואים את התמונות של הרבי בכל מקום, והכל סביב הנקודה הזו.
תכל'ס, כל אחד מאנ"ש ובוודאי השלוחים, מוקף בטרדות העולם. הגלות והזמן שעובר גם עושים את שלהם. איך שומרים על רעננות בנושא משיח? איך שומרים על בערה פנימית תמידית ועל הגחלת שלא תכבה?
הרב אמיתי: כותבים לרבי תמידין כסדרן, לומדים חסידות, לומדים גאולה ומשיח, לומדים דבר מלכות – מקפידים על זה באופן של חוק בל יעבור.
הרב ליפש: הדבר היחיד שיכול לשנות את המציאות של יהודי, כפי שהרבי אומר בש"פ תזריע מצורע תנש"א, זה כאשר לומדים גאולה ומשיח, כי התורה משנה את האדם מבפנים בכל תחום בחיים. כשאדם לומד מאמר חסידות הוא פתאום רואה אלוקות יותר בפשיטות. וכשאדם לומד גאולה ומשיח הוא מתחיל לראות פתאום את העולם במבט של גאולה.
הרב לבקיבקר: שליח שיוצא היום לשליחות, אחרי השיחה של ש"פ חיי שרה תשנ"ב, צריך להפנים מהי מטרת השליחות. הרי היום לא צריכים את חב"ד אפילו לא בשביל לחלק מצות, היום יש שיעורי תורה ותנועות קירוב והפצת יהדות פעילות בכל מקום. אותנו צריכים אותנו בשביל דבר אחד: לקבל פני משיח צדקנו. אז נכון שאנחנו לא מפסיקים בשיעורי תורה ובהנחת תפילין, אבל כשאנחנו מבינים שאנחנו פה בשביל משהו מאוד מסוים, אז לפני כל דבר שעושים, למשל תהלוכת ל"ג בעומר, זה לא רק בשביל שתהיה תהלוכה ונביא קוסם ונמלא את האולם, אנחנו רוצים שהילדים יצאו משם עם המסר שמשיח מגיע וצריך להתכונן אליו.
אחת הטענות הנפוצות, היא שהנושא של משיח לא מתקבל בציבור הרחב ואפילו גורם לאנשים להתרחק מחב"ד ומיהדות. כשלוחים, אמנם צעירים, אך כאלו שרשמו כבר הצלחות יפות, עד כמה אתם שותפים לתחושה הזו?
הרב אמיתי: אנשים נרתעים גם מכובע וחליפה ואפילו מכיפה שחורה סתמית. ברור שאנשים שנרתעים יש בכל מקום, התפקיד שלנו הוא למוסס את הרתיעה הזו ובדרך כלל אנחנו גם מצליחים די בקלות.
הרב ליפש: ראיתי אנשים שנרתעו מכל מיני מנהגים בחב"ד החל מהיריקה בעלינו לשבח, אי אמירת הלל ביום העצמאות וכלה בשתיית 'משקה' בשמחת תורה. דווקא בנושא משיח עוד לא פגשתי מישהו שהפסיק להגיע בגלל זה. גם אם זה קשה לפעמים לאנשים לקבל בהתחלה, אנחנו פותחים על כך שיחה רצינית ולומדים את הנושא ביסודיות. אדם מכבד כשמדברים בטעם ודעת, כשהוא רואה שאתה אדם רציני ושהעניין הוא לא בדיחה או סתם הכרזה בעלמא. ואם אמרת דרשה שהוא אהב, עם רעיון יפה ובנוי היטב, אז גם ה'יחי אדוננו' שאמרת בסוף הדרשה וגם אם אמרת תוך כדי הדברים 'הרבי מלך המשיח', אז הוא מבין שהעסק הזה רציני ולא בדיחה.
כשאדם קלט שעומד מולו אדם רציני, שמתמסר לאנשים ולומד איתם, ומנהל בית כנסת ויכול לעמוד גם כמה שעות להניח תפילין עם יהודים, אז כנראה שגם מה שהוא אומר על משיח, זה רציני.
סיפר לי פעם הרמ"מ גלוכובסקי סיפור ששמע מר' משה נפרסטק שנפטר לאחרונה. שכשהרבי ביקש שיקימו את כפ"ח ב', היו ה המון מניעות ועיכובים מצד הרשויות שביקשו לשמור את השטחים להרחבת נמל התעופה הלאומי. באחד הימים נפגשו ר' משה נפרסטק ר' שלמה מיידנצ'יק ור' זושא וילימובסקי עם פקיד בכיר בעל השפעה בתחום.
באמצע הפגישה הצביע ר' זושא על נקודה במפה שהייתה תלויה במשרד ואמר לאותו פקיד בתוקף ובשיא הפשטות "אבל המלך רוצה שכאן יהיה כפר חב"ד ב'"! אותו פקיד מיד אמר " אם המלך אמר – זה יהיה"! וכך הוקם כפר חב"ד ב'. כך שרואים שכאשר הולכים עם האמת ברצינות ובפשטות המסר עובר.
אחד הדברים המשותפים לשלושתכם הוא שאתם פועלים בקרב אוכלוסיה מבוססת ומשכילה. האם מדובר באתגר גדול יותר בכל מה שקשור לאמונה בביאת המשיח?
הרב אמיתי: אין ספק שאוכלוסייה מבוססת ובעיקר משכילה, מהווה אתגר גדול יותר, בכל עניין אגב, זה לא משנה אם זה תפילין, טהרת המשפחה או משיח. אבל צריך לזכור שבכל יהודי, גם השכלי והקר ביותר, יש אמונה מסותרת, וכשהוא מגיע לנקודה של משבר, האמונה הזו מתעוררת פתאום.
שבוע שעבר קיבלתי מסרון מיהודי אמיד מאוד ודמות בולטת בתחום שרחוק מאוד מאוד מתורה ומצוות. הוא שאל האם אני יכול לכתוב איתו לרבי באגרות קודש. הוא סיפר לי שיש לו כאבים, ואף אחד לא יודע מזה אפילו אשתו לא יודעת. הוא שמע מחבר על האפשרות לכתוב לרבי באגרות קודש והוא רוצה לבקש ברכה. כתבנו לרבי, הרבי כתב לו שלא צריך לפחד, ואם הרופאים אומרים שצריך להיבדק – שילך להיבדק. הוא קיבל את התשובה ועשה בדיוק את מה שהרבי אמר לו לעשות.
לפני פסח, הייתה הרמת כוסית עם כל מנהלי הסניפים של בנק דיסקונט במחוז תל אביב יחד קבוצה מצומצמת של הלקוחות הגדולים של הבנק. הרב הלפרין נשא בפניהם דברים לחג, חילק מצה שמורה לכל אחד ואמר להם שזה מאכל האמונה והרפואה, וכמובן קישר זאת למשיח וסיים בהכרזת יחי כפי שהוא נוהג. וכולם קיבלו זאת בצורה אמיתית ופשוטה.
הרב ליפש: תכל'ס, לאדם לא דתי, בעיקר אם הוא משכיל, אין לו הבדל בין הנחת תפילין, חביטת ערבות או כל מנהג יהודי אחר, לבין הבנת האמונה שהרבי הוא מלך המשיח והוא יבוא לגאול אותנו. היו כאן אנשים שביום כיפור רצו לברוח מבית הכנסת ב'ואנחנו כורעים ומשתחווים'. להכות בעוצמה על הרצפה עם זר ענפי ערבה נראה להם הרבה יותר מוזר מהרעיון של הגאולה והמשיח.
בסופו של דבר, אנשים לא טיפשים. הם יודעים שיש לך רבי, שהוא שלח אותך לכאן. הוא יודע שהוא מתפלל בבית חב"ד, והוא פוגש איש חב"ד, הכי טבעי לו זה לשמוע על גאולה ומשיח. אדרבה, אם הוא ישב אצלך זמן מה, ולא ישמע על המשיח, הוא יתחיל לחשוד שמשהוא אינו כשורה.
חוץ מזה, שהנושא הזה באופן כללי כבר מוצף בציבור ברחב. הרב זמיר כהן סיפר בראיון לבית משיח לפני קצת למעלה משנה, שגאולה, משיח ואחרית הימים הם המושגים הכי נפוצים במנוע החיפוש באתר הידברות וגם במנועי חיפוש כלליים.
כיום התקשורת ובעיקר הרשת מלאה באנשים, הרצאות ונבואות שמוכרות בדיות או חצאי אמיתות לגבי אחרית הימים. אז כשאנשים פוגשים חב"דניק הם מצפים ממנו לשמוע בנושא כמו שמצפים לשמוע דעתו של איש מקצוע. ומה יותר טבעי מחסיד חב"ד ששולט ובקי בנושאי משיח שידבר, יסביר ויבהיר שיש מלך מבית דוד, ויש את הסימנים שהרמב"ם מביא. אנשים אחרים, גם דתיים וגם חרדים לא תמיד יודעים שיש סימנים ברמב"ם, לא יודעים את הדברים הכי פשוטים, לא יודעים איפה מופיע גאולה בתורה, אנשים לא מכירים. בשביל זה אנחנו כאן.
מה מאפיין פעילות של שליח צעיר במיוחד בכל הקשור למשיח?
הרב אמיתי: לדעתי יש כאן שילוב מעניין מאוד בין הדברים, מצד אחד הרוח הצעירה בהחלט מביאה כיווני מחשבה מהפכנים לחלוטין, דברים שלפעמים בעיניים של מבוגרים (באופי, לא בגיל) נראים כחסרי תוחלת וסיכוי. מה שמכונה 'אורות דתוהו', הופכים להיות ישימים ופרקטיים לחלוטין בראש צעיר שחושב אחרת.
אם אפשר להצביע על משהו שמאפיין עבודה של שליח צעיר, זה השילוב של אורות דתוהו עם כלים דתיקון. אין כמעט שטח שבו לא קיים השילוב הזה, אם זה בהתנהלות עם מקורבים ומתקרבים שלעיתים שנות חייהם כפולים משנות חיינו, ואם זה בהרמת פרוייקט כזה או אחר הנראה שאינו נראה בר השגה.
הרבה פעמים, במהלך עבודת השליחות, בעיקר בזמנים של עומס אני רואה לנגד עיני את המכתב של הרבי מלך המשיח על הקמת כפר חב"ד ב׳: "מוכרח שיעמדו בראש הענינים כאלו ששוללים את המנוחה, ופשיטא שאין רצים אחרי'… כחות פעילים ותוססים, צעירים במרץ וגם בשנים, שהשקפתם תובעת פעולה – מבלי לדרוש מתן שכרה בצדה… חומר תוסס ואינו שוקט כלל… חומר אדם של מהפכנים שישאפו, כלשן אדה"ז "בכל יום ויום" ליציאה מסדר החיים של אתמול, שיכריזו בכל שעה דאלאי חדש (היינו – ביטול דמצב ההוה). יפריעו לא רק שינת הצהרים של החברה, כ"א לפעמים תכופות גם שינת הלילה וכו'…".
ברוך ה', למיטב זכרוני לא היה מבצע שנמנענו מלעשותו בגלל היותו יותר מדי מורכב או קשה לביצוע. גם אם היו תוכניות מסויימות שלא יצאו אל הפועל, זה רק משום שלא היינו מונחים בנושא.
דוגמא לעניין היא חלוקת מצה שמורה שמתבצעת בשנים האחרונות לכל תושבי העיר. לפני שלוש שנים, בפורים, הגיע הרב מענדי אופן להתוועדות בהרצליה. בהתוועדות הוא דיבר על זה שצריך לחלק מצה שמורה לכל בית בעיר. לפני פסח כל כח האדם מנוצל עד למקסימום וזה היה נשמע מופרך לחלוטין. אך הרב הלפרין החליט שהיות ומבצע שכזה יגרום הרבה נחת לרבי שליט"א, והיות ובהשגחה פרטית הגיע מישהו ועורר על העניין, אז שום דבר לא עצר אותנו. התחלנו מבצע בלתי אפשרי אליו התגייסה כל הקהילה. הנשים ארזו והגברים עברו בית בית וחילקו. מאז כבר שנה שלישית שמחולקת מצה שמורה לכל בית בעיר.