המסית הסדרתי נחשף לראשונה

זלמן צרפתי, בית משיח

אחרון בעלי החנויות במרכז המסחרי שבלב העיר הגיף את תריס הברזל הכבד מאחורי חלון הראווה המעוצב. מוריס נוהג תמיד לסגור אחרון, מנסה להרוויח לקוח נוסף שאולי יקלע למרכז לאחר שעת סגירת החנויות. המלצרים בבית הקפה הסמוך זירזו את אחרוני לקוחותיהם להזמין מנה אחרונה טרם סגירת המטבח, אגב ערימת כסאות וניגוב שולחנות. המרכז ההומה אדם בשעות היום הלך והתרוקן ובין החנויות נראו רק עובדי מחלקת התברואה של העיריה, גוררים פחי אשפה ירוקים ובידיהם מטאטא קש ויעה ארוך-מוט, מנסים למחות את רישומו של עוד יום עסקים פורה, מהזווית שרק הם מכירים.

בקומה השניה של המרכז, בין המכבסה למרכז רופאים פרטי, ישב ר' מענדל נאמן, שליח הרבי בעיר, במשרדו שבחדר הפנימי של בית חב"ד. אולם הכניסה שימש כחנות תשמישי קדושה וקבלת קהל, וממשרדו שבחדר הפנימי ניהל את אימפריית חב"ד שהקים בעשרים שנותיו בשליחות ושכללה בית ספר יסודי לבנים ולבנות, ארבעה גני חב"ד ברחבי העיר, בית כנסת חב"ד בנוסף לבית הכנסת המרכזי בעיר שם שימש כרב בית הכנסת וכמובן שיעורים ופעילות עונתית.

דמות מסתורית מחוץ לבית חב"ד

השעה הייתה קרובה לחצות. דלת בית חב"ד הייתה נעולה מבפנים. החנות הוחשכה ורק במשרד הפנימי דלק האור. ר' מענדל ישב מול מסך המחשב ובהה ב'אוצר החכמה'. לפניו היו פתוחים ספרים שונים. הוא ישב כך כבר שעה ארוכה. אמור היה להתכונן לקראת שיעור בנושא 'הרלוונטיות של המשפט העברי בדור המילניום' שאמור למסור מחר מול קבוצת עורכי דין במשרד יוקרתי בעיר, אך לא הצליח בשום אופן להתרכז. הוא שוב ושוב ניסה להתנער מהמחשבות הטורדניות.

דמות מסתורית משהו התהלכה מחוץ לבית חב"ד, פסעה הלוך ושוב, מגניבה מבטים חשודים לעבר האולם החשוך של חנות תשמישי הקדושה. נראתה כמהססת להיכנס לבית חב"ד. מידי פעם מניחה יד על דלת הזכוכית הנעולה, אך מיד נסוגה וממשיכה בהתרוצצות.

ר' נח, או כפי שנהגו לכנותו הרה"ח הרה"ת הרה"ג הרב נח קלוגינקער שליט"א, פסע הלוך ושוב שעה ארוכה מול הדלת הנעולה, ממתין לשעת הכושר המתאימה ביותר להיכנס פנימה. זקנו הלבן וההדור התבדר ברוח הליל, הוא היטיב את מגבעתו לראשו והידק את מעילו.

זו לא הפעם הראשונה שהוא מבקר אצל ר' מנחם. או אצל שלוחים אחרים. בתוקף תפקידו, הוא נפגש לעיתים קרובות עם שלוחים, רבנים ועסקני חב"ד בכירים בכל העולם ואפילו עם אנ"ש בקהילות. הוא מעולם לא התעייף ולא נרתע משעות רבות של טיסה או ממזג אוויר, יודעי דבר ידעו לספר כי מזוודה קטנה תמיד מוכנה אצלו, וברגע שחש שעת כושר להשפעה על מאן דהו, כמו איש הצלה מיומן, נוטל ר' נח את תיקו, וטס עד קצה העולם כדי לבצע את משימתו.

חש ר' נח את המחשבות שהטרידו את מנוחתו של השליח ומיהר להתייצב. אהב הזדמנויות כאלו. מצוקות וקשיים היו תמיד קרקע פורייה לתכניותיו. הוא הכיר היטב את הנפשות הפועלות ונהירים היו לו המסילות אל ליבם כשבילי נהרדעא.

עתה פסע הלוך ושוב והמתין. הוא חש את המאבק הפנימי המתחולל בנפשו של השליח והמתין בדריכות לרגע המדויק כדי לפרוץ פנימה. "ניתן לו להתבשל עוד קצת", חשב. טעם מר חלף בפיו כשנזכר בפגישתם האחרונה. אז נזרק בבושת פנים מן המשרד על ידי ר' מענדל שלא אבה אפילו לשמוע אותו. אבל לא איש כר' נח יוותר. אדרבה, ר' מענדל נהיה אתגר עבורו והוא לא רצה להיכשל שוב במשימתו, "רק טיפשים לא לומדים לקח", אמר ר' נח לעצמו. הפעם הגיע מוכן היטב, אחרי שיעורי בית ארוכים ומעמיקים, מצויד במיטב הטיעונים אותם ליקט בזיעת אפיים בספסלים האחוריים של בתי הכנסת ובתי המדרשות.

ר' מענדל הרים את עיניו מן הספר ונעץ מבט משתאה בעומד מולו. דמותו התמירה והדרת פניו הרשימו מאוד. תווי הפנים מוכרים היו לו, אך לא הצליח להיזכר מניין. הוא לבש סירטוק משי מהודר, חגור באבנט משי יקר עשוי בעבודת יד. זקנו הלבן והארוך ירד על פי מידותיו, ועיניים ירוקות הביטו בו במבט חסוד ומתחנף.

'לדחוף משיח'?

"שלום עליכם ר' מענדל", פתח ר' נח בקול רך ומלטף והושיט יד חמה ונעימה ללחיצת יד. ר' מענדל קם לכבוד האורח, לחץ את ידו והוסיף נשיקה חסידית על לחיו הימנית כמנהג גובראין חסידיים.

"נו, איך בשליחות"? התעניין ר' נח תוך שר' מענדל ניגש למטבחון שבפינת החדר.

"ברוך ה'", מה תשתה?  "קפה שחור, בלי סוכר. תודה", השיב ר' נח.

כעבור דקה שב ר' מענדל והניח על השולחן שתי כוסות קפה מהבילות ותלה באורח מבט שואל.

"אני רואה שאתה עסוק, אני לא רוצה להפריע", פתח ר' נוח בהבעה מתחסדת והציץ לאחד הספרים הפתוחים. "מה זה, מה אתה לומד"? שאל.

"זה בסדר", ענה ר' מענדל "מחר אני צריך להעביר שיעור במשרד עורכי דין גדול בנושא הרלוונטיות של המשפט העברי בדור המילניום, אני מנסה לקשר את כל הנושא למשיח. אבל אני לא מצליח להתרכז…"

ר' מענדל הסיט את מבטו מהאורח שמולו ודפדף בספר שלפניו, ר' נח הגניב חיוך של שביעות רצון מתחת לשפמו העבות. הוא חש שהגיע בזמן.

"עזוב, לא חייבים לקשר כל דבר למשיח", אמר הרב קלוגינקער, "אלו אנשים מכובדים, ביקשו ממך שיעור במשפט עברי, לא בכל דבר חייבים להכניס משיח, בוא נעבור על זה ביחד, אעזור לך לבנות יופי של הרצאה. תראה שכולם יתלהבו ממך. רק תעשה לי טובה, בלי לדחוף משיח בכל מקום".

"מה זה 'לדחוף משיח בכל מקום'? כיצד יהודי חסידי כמוך, מסוגל  להתבטא כך"? הזדעק ר' מענדל.

"אתה צודק", אמר ר' נח בנחת, "אכן, יהודי חסידי כמוני, אינו מסוגל להתבטא בצורה שאינה הולמת"?

היכן הורה הרבי 'באופן המתקבל'?

"אתה יהודי חסידי"? המשיך ר' מענדל להתגונן, תוך כדי שליפת דבר מלכות לחומש בראשית. "מה אנחנו אמורים לעשות, אם לא לפרסם לכל מי שאנחנו יכולים על הגאולה הקרובה? הרי זה בדיוק מה שהרבי ביקש מהשלוחים בכינוס השלוחים האחרון שבו שמענו שיחה מהרבי. לא למדת את שיחת חיי שרה תשנ"ב? הנה תראה בעצמך", אמר והצביע על אחת הפסקאות בשיחה:

"צריך לצאת בהכרזה והודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו ושל כל יהודי מתבטאת בזה שיקבלו את פני משיח צדקנו… כל שליח צריך להכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו' לקבל פני משיח צדקנו, על ידי זה שמסביר את ענינו של משיח כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה".

"נכון, אתה צודק", ענה ר' נח בחיוך והחווה בידו בביטול, כנראה שאינך יודע עם מי יש לך כאן עסק. לא רק שאני מכיר את השיחה, אני אפילו הייתי שם כשהרבי אמר אותה, כבר אז הייתי מבכירי השלוחים. שמעתי אותה במו אוזניי.

אבל אתה הרי יודע, מאז עברו הרבה שנים, ובינתיים גם הרבי הגביל את ההתעסקות במשיח שיהיה אך ורק באופן המתקבל,  ולא נראה לי שלדבר עם עורכי דין על משיח זה באופן המתקבל".

"איפה הרבי אמר את זה"?

"לא זוכר, אבל זה ידוע, אתה יכול לשאול את כולם בחב"ד".

אופן המתקבל – חיוב ולא פטור!

"מוזר, כי המשפט הזה נאמר ממש בהמשך לאותה שיחה שאמרת ששמעת במו אוזניך מהרבי. טוב, בעצם אולי זה היה בדיוק כשנרדמת. אז קודם כל זה המשפט המלא, הרבי אומר: "כל שליח צריך להכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו' לקבל פני משיח צדקנו, על ידי זה שמסביר את ענינו של משיח כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה  באופן המתקבל לכל אחד לפי שכלו והבנתו כולל במיוחד – על-ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת. והיות שזוהי העבודה של זמן זה, מובן שזה שייך לכל יהודי ללא יוצא מן הכלל". ושנית, אני מסכים אתך, ואפילו מוסיף על הדברים שלך ואומר שכל דבר שקשור להפצת היהדות צריך להיות באופן המתקבל"

"איזה יופי", אז אתה מסכים איתי? אתה יורד מהרעיון של המשיח?

"ממש לא, הפוך. אתה מבין מה עשיתם? לקחתם צמד מילים מתוך שיחה שלמה, הוצאתם אותו מהקשרו והפניתם אותו נגד הרעיון הכללי של כל השיחה. 'אופן המתקבל' זו תביעה של הרבי לקחת את העניין הזה ברצינות. לא להפסיק לדבר על משיח, אלא אדרבה, להסביר את זה לכל אחד עד שיתיישב בשכלו והבנתו".

"אבל אתה לא רואה שזה מרחק אותם מיהדות?

את מי? את עורכי הדין? הצחקת אותי…

"כן, לא, בעצם… אתה צודק. אבל אתה לא יכול להכחיש שיש הרבה ארגונים היום שמקרבים יהודים חרדיים מחסידויות ואחרות לתורת החסידות. וכשהם שומעים שמדברים על הרבי ועל משיח, הם מתרחקים מהיהדות.

"מתרחקים מהיהדות?! מי סיפר לך את זה? נראה לי שאתה קצת מגזים.

הרב נח שחש מובס, כמו ניעור לפתע לחיים. "מגזים? מה פתאום! זה אתם שלא חיים במציאות! אני מכיר מקרה באופן אישי, כלומר שכנה של חמותי סיפרה לה שחברה שלה מכירה מישהי שגיסתה סיפרה לה שבעלה התקרב לחב"ד, ואפילו נרשם למבחן בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, ובסוף אפילו לא הגיע למבחן בגלל שהוא שמע שבחב"ד אומרים שהרבי הוא נביא".

מי נביא הדור?

ר' מענדל הביט בבן שיחו, מתקשה לעקב אחר חוליות השרשרת הנשית האחראית להעתקת השמועה. "רגע, והרבי הוא לא נביא"? שאל בתמיהה.

"טוב, אולי כן. אבל מי אמר שצריך לפרסם זאת"?

"מה זאת אומרת, מי אמר שצריך לפרסם? הרבי בעצמו אמר. הנה תראה בעצמך שיחת שופטים תנש"א" אמר ושוב שלף כרך דבר מלכות: "צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני-ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)".

ר' מענדל נעץ את מבטו בנקודה נעלמת בתקרה והקשיב בריכוז. לפתע קפץ ממקומו כנשוך צרעה "הנה, אתה רואה? סתרת את עצמך. הרבי מדבר רק על כך שהוא שופט ויועץ ולא נביא. אתם חזקים בסיסמאות, אבל אם פותחים את השיחות, רואים מי צודק".

ר' מענדל לא נבהל, "רגע", ניסה להרגיע את הרב קלוגינקער, "לא סיימתי לקרוא, הנה תקשיב: "עד לנבואה העיקרית הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא". ותראה כאן למטה בהערה 116 – "לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בודאות".

שקט השתרר בחדר. ר' נח השתתק שוב, לאחרי כמה רגעים שוב קפץ כמי שנזכר במשהו חשוב. "כן, אבל מי אמר שהרבי מדבר על עצמו, שמעתי פעם שאיש מאוד בכיר בחב"ד, בתחום ההוצאה לאור, מישהו שבאמת יודע את הכוונה הפנימית של הרבי, לא כמוכם שמצטטים רק את מה שבא לכם, ואפילו הוא בעצמו אמר פעם שהרבי מדבר שם על הרבי הריי"צ". אמר ר' נח בארשת ניצחון.

ר' מענדל חייך, נראה היה שזו פעם ראשונה שהוא שומע פרשנות כה בלתי רצינית לשיחה המפורסמת והברורה של פרשת שופטים תנש"א. "טוב, האמת שאף לא שמעתי מהרבי את הביטוי 'בכיר בחב"ד'", אמר בחיוך. "מעניין לפי מה קובעים 'בכירות' בחב"ד? לפי וותק או לפי תעודות? אבל מדוע לי מעולם לא הציעו להצטרף למסלול בכיר?

"אבל אם אתה אומר שמישהו מאוד בכיר בחב"ד אמר, מי אני שאתווכח איתך? אני רק מאחל לך בהצלחה ומחכה לראות את הקמפיין שלך להכרזה על הרבי הריי"צ כנביא דורנו. אני רק מקווה שהקמפיין שלך לא ירחיק יהודים מליובאוויטש"…

"כן, אתה צוחק, אבל תדע לך שבתשנ"א, כשמישהו בכיר מאוד כתב שהרבי הוא נביא, שמעתי שהרבי שאל, "האם אני אמרתי זאת"?

"כן, אבל באותה הזדמנות הרבי החווה בידו בתנועת ביטול ואמר נו, שיהיה…" השיב ר' מענדל מיניה וביה.

מהות השליחות או תהילה והתלהבות?

ר' נח החל לנוע בכיסאו בחוסר נוחות. "כן, אבל תקשיב", ניסה ר' נח מכיוון אחר. "אם עורכי הדין ייהנו מהשיעור, הם יזמינו אותך שוב ושוב, ואולי יראו אז גם משרדים אחרים ויזמינו אותך. אתה יודע איזו תהילה תהיה לך ? תוכל להיות הרב של כל עורכי הדין בעיר. שלא לדבר על התרומות שיתחילו לזרום אליך. רק אתה יודע כמה דחוף כבר להחליף את הרכב. אין ספק שרכב חדיש יעזור לך במבצעים. גם תוכל להגיע יותר מהר וגם אנשים יכבדו אותך יותר"… ניסה ר' נח מכיוון אחר.

"מעניין, כי בשיעור הקודם קישרתי את כל נושא השיעור למשיח ולגאולה הקרובה והם דווקא התלהבו מאוד, ומיד ביקשו שיעור נוסף. וחוץ מזה, אני מדבר על נושאים של ליבת ומהות השליחות, ואתה מדבר איתי על תהילה ורכב חדש?!"

ר' מענדל החל לאבד את סבלנותו לנוכח הביקור הבלתי צפוי. משהו בקולו של החסיד בעל הפנים ההדורות היה מוכר, ובעיקר בטיעוניו. הוא החל לחשוד שזהו האיש שביקר אצלו לפני זמן מה. אותה גברת בשינוי אדרת אמר לעצמו בלחש. ר' נח חש בכך וניסה להטות את השיחה לכיוון ידידותי יותר, מנסה להרוויח זמן.

"אתה צודק, סליחה שנכנסנו לוויכוח. נו, מה חדש בשליחות?" התעניין ר' נח. "שמעת על המענקים האחרונים מקרן דירה בתחתונים?"

"כן שמעתי משהו", אמר. "אני בדיוק חייב להשיג סכום כסף רציני מאוד, בגלל זה אני טרוד".

"אתה יודע שאפשר לקבל שם סכומים יפים? צריך רק לשלוח טפסים לועדה. אבל אתה יודע מה דעתם של חברי הוועדה, לא כדאי לבלוט עם עניינים שהם לא לרוחם". את המשפט האחרון אמר ר' נח לאט ובטון נמוך יותר.

איך יתכן ששלוחים 'בכירים' טוענים שמשיח מרחק?

ר' מענדל התעלם מההערה והמשיך לעלעל בספר שמולו. אך לא איש כר' נח יתקפל לאחר שעשה את כל הדרך הארוכה עד לכאן.

הוא סקר את החדר שסביבו ועינו נחה על שלט מהודר מעץ עליו נחרט באותיות זהב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". מעל תמונה גדולה של הרבי במסגרת עבה.

"תגיד, אנשים לא מרימים גבה כשהם רואים את השלט הזה?"

"ממש לא! יש כאלו ששואלים מה משמעות השלט, וזו הזדמנות מצוינת לעובדי בית חב"ד להסביר את הנושא כפי שהרבי מבקש "באופן המתקבל על פי שכלו והבנתו עד שיתיישב בחב"ד".

"מה?! שיתיישב בחב"ד? בגלל אנשים כמוך ששולח מקורבים לגור בכפר חב"ד הרב צריך להילחם כדי להוריד את מחירי הדיור ואחר כך עוד מעיזים לרקוד עם דגלים בבית מנחם", ר' נח ניסה לכבוש את זעמו שהתפרץ לפתע בניגוד לרצונו.

כל אי הנעימות מהשיחה הלא צפויה שנכפתה עליו פתאום באמצע הלילה, השתחרר לפתע בצחוק אחד ארוך ומתגלגל. פניו המבועתות של ר' נח ועיניו הירוקות שבלטו בצורה משונה כשדיבר על הדגלים בבית מנחם גרמו לר' מענדל לצחוק בלתי נשלט. "הרגע ידידי", אמר אחרי שהצליח להירגע מעט, "לא, התכוונתי שיגור בכפר חב"ד, אלא כמו שהרבי אומר בשיחה שיתיישב בחכמה בינה ודעת – שיבינו טוב את הנושא".

"אה… הבנתי" מלמל במבוכה כשסומק קל כיסה את פניו. "אבל בכל זאת, איך אתה מסביר את זה שיש שלוחים גדולים באמת, כאלו שבאמת מבינים בשליחות, הם תמיד יושבים בשורות הראשונות בתמונה הקבוצתית בכינוס, יש להם המון קשרים בעירייה ואפילו בכנסת, ממש חיילים של הרבי, והם אומרים מפורש שכל הנושא של משיח מרחק יהודים. אז איך זה שהיהודים שאצלך בעיר, המקורבים לא מתרחקים ואפילו שואלים ומתעניינים בכנות"?

"מה אומר לך? אולי זה בגלל שאני פועל באופן המתקבל כפי שהרבי רוצה"…

העולם מוכן או לא?

"אבל האמת שזו לא גדלה שלי. אלא זה בכל מקום. הרבי הרי כבר אמר שהעולם מוכן לגאולה, אנה תראה מה שהרבי כותב כאן בהמשך השיחה של חיי שרה תשנ"ב: "מה יגיד ה"עולם" על-כך שיהודי עובד עבודתו . . ובמיוחד – עבודתו למהר את הגאולה האמיתית והשלמה . . יש לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם!

המענה לכך הוא: העולם כבר מוכן ומזומן! בשעה שיהודי יעשה עבודתו כדבעי – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה באופן המתלבש בכלים של לבושי הטבע – הוא יראה כיצד העולם, טבע העולם ואומות העולם, מסייעים לו בעבודתו.

כבר סיימו את השליחות (כהודעת נשיא דורנו הנ"ל), ואף על פי כן הגאולה האמיתית והשלימה עוד לא באה בפועל ממש – צריכים לומר שעוד נותר משהו לעשות שיביא את הגאולה בפועל. והוא: על פי הידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל", ועל-פי הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר, השליח היחידי שבדורנו, המשיח היחידי שבדורנו, שכבר גמרו הכל – אזי מובן שמתחיל כבר להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח" של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומכך מובן, שהדבר היחידי שנותר עתה בעבודת השליחות הוא: לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש, בכדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל, ולהוציא את ישראל מהגלות.

אפילו שיחות כאלו צריך ללמוד עם מקורבים

"אל תגיד לי שאתה לומד את השיחה הזו עם מקורבים, זה כבר ממש ממש מרחק! יחשבו שאתה לא שפוי"…

"מעניין, בדיוק מדבר על זה בשיחת פרשת וישלח תשמ"ח". אמר ר' מענדל וניגש לסט 'תורת מנחם' שבספריה הגדולה. הנה תראה מה כתוב כאן: ועל דרך זה בנוגע לדיבור אודות ביאת המשיח, דלכאורה, הדבור בכל החיות והלהט כו' שמשיח-צדקנו בא תיכף ומיד ממש, הוא ענין של "ווילדקייט" [= פראות], שהרי דברים אלו כבר נאמרו ריבוי פעמים, ואף על פי כן לא זז מאומה (לכאורה), ומה מקום להמשיך לדבר בזה בכל החיות והלהט כו' שבת אחרי שבת?!

והמענה לזה – היא הנותנת: מכיון שלאחרי כל ריבוי הדיבורים והפעולות כו', עדיין לא בא משיח-צדקנו, הרי אין ברירה אחרת אלא להתנהג באופן של "ווילדקייט", על פי שולחן ערוך כמובן, אבל באופן שלמעלה מסדר מסודר".

ר' נח הביט בשיחה כלא מאמין ור' מענדל החליט לנצל את ההלם ולהכות בברזל החם. "הנה תראה עוד קטע, שיחה מליל הושענה רבה תשמ"ו: "ישנם כאלו הטוענים, שאלו הם "דיבורים פראיים" ("ווילדע רייד")! נמצאים לאחרי תפלת ערבית, ואומרים שמשיח יכול לבוא בשעתיים הקרובות! יתירה מזו – אומרים שהוא יכול לבוא בשעה הקרובה! ויתירה מזו – שהוא יכול לבוא "בשעתא חדא" בתזוזה אחת ("איין קער")!

– אך באמת הגלות עצמה היא הדבר הפראי ("גאר א ווילדע זאך"), כיון שאיזו שייכות יש ליהודים ולגלות?! וכמו-כן הזמן עצמו הוא זמן פראי ("א ווילדע צייט"), כש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" – ובמילא מתאים לדבר "דיבורים פראים"!

ונוסף לזה, למאי נפקא מינה מה חושבים, האם זהו דבר פראי או לא – העיקר שמשיח בא ומוריד מיד, למטה מעשרה טפחים, בשעתא חדא וברגעא חדא, את הגאולה האמיתית והשלימה!".

גם אויביו ישלים עימו…

השעה הייתה כבר הרבה אחרי חצות. דמותו התמירה של הרב קלוגינקער נראתה שפופה משהו. הוא התהלך בחדר אנא ואנא, פניו כבושות בקרקע וידיו מאחורי גבו. הייתה לו עוד רשימת טיעונים ארוכה, שאסף מחוברות, קונטרסים וספרים למיניהם. אבל לנוכח הכיוון שאליו הגיעה השיחה עד עתה, חש כי אם הוא חפץ לשמור על שארית כבודו האבוד, מוטב לו שלא להמשיך ולשלוף את טיעוניו.

ר' מענדל שב להתעמק בספרים שלפניו. השיחה הכפויה כמו אווררה את מוחו. הוא חש רענן, באורח פלא, הטרדות שהפריעו לו מקודם נעלמו, והוא הרגיש שהשיעור 'נבנה' לו בראש במהירות.

ר' נח ניעור לפתע משרעפיו ופנה לר' מענדל: "יש לי רעיון בשבילך, מה דעתך לסיים את השיעור על המשפט העברי ברעיון על תפקידם של השופטים והיועצים בגאולה?".

ר' מענדל הבית בבן שיחו מופתע. "אכן, רעיון טוב", אמר.