מלקט הנשמות באי סבו שבפיליפינים

נתן אברהם, בית משיח

האי סבו (Cebu Island) בפיליפינים, נחשב לאי המרכזי בפרובינציית סבו. מסביב לאי היפהפה המתארך לאורך 225 קילומטרים מצפון לדרום, ישנם עוד 167 איים קטנטנים. האי מפורסם בשוניות האלמוגים הצבעוניות סביבו, בחופיו הלבנים, אתרי צלילה מרהיבים ומגוון אפשרויות טיולים, מלבד החופים המדהימים ביופיים. בין היתר ניתן לחזות במבנים קולוניאליים עתיקים, מוזיאונים ומבצרים הפזורים ברחבי האי. בירת האי בו פועל בית חב"ד, נקראת 'סבו סיטי'.

"רק בכדי לסבר את האוזן, האי סבו הוא בגודל שטחה של ארץ ישראל", אומר לנו השליח הרב ניר דוננפלד הפועל באי בשלוש שנים האחרונות יחד עם רעייתו הגב' חלי וילדיו. "כשלושה מיליון תושבים מתגוררים באי. בעיר ישנה קהילה יהודית קטנה שמתרכזת סביב בית חב"ד ובה כעשרים משפחות, רובן ישראליות, אך יש משפחות יהודיות שהגיעו מאוסטרליה ומארצות הברית. מדרך הטבע, עיקר פעילותנו היא עם התרמילאים והמטיילים היהודים במהלך כל השנה, בעיקר בתקופת החורף הישראלי".

בית חב"ד בסבו פועל בכל יום, ומתקיימים בו מדי יום שיעורי תורה, שיחות של 'אחד על אחד', סעודות שבת מלבבות, תפילות בימות השבת ומועד. לצד כל העזרה הרוחנית הזו, מוצא בית חב"ד את עצמו ככתובת לסיוע למטיילים באי ובעשרות האיים מסביב. "לא פעם אנחנו נודדים לאיים מסביב כדי לסייע ליהודי ששמענו עליו לראשונה, או לעזור למטייל שנתקל בקשיים".

לצד הפעילות הענפה עם 'העם הנבחר', ישנה פעילות גם עם קבוצת גויים מקומית המכנה עצמה 'בני נח'.

איך הגיעה משפחת דוננפלד לאי סבו? מסתבר שכמו אצל שלוחים רבים, יד ההשגחה העליונה כיוונה זאת בצורה מדהימה. "מי שייסדו את הפעילות באי, היו הרב ישראל קפלן ורעייתו, שמסיבות אישיות היו צריכים לעזוב. יחד עם השליח הראשון בפיליפינים הרב יוסי לוי, תרו אחר משפחה ש'תתפוס פיקוד' ותפתח במקום בית חב"ד".

כשמשפחת דוננפלד קיבלו את הטלפון מהרב לוי, הם היו חלק מקהילת חב"ד ברחובות. הילדים התחנכו במוסדות חב"ד ואבי המשפחה הרב ניר, השתכר יפה מתכנות מחשבים. "את ההצעה קיבלנו בראש חודש אדר, ובקשתו של הרב לוי הייתה שנגיע כבר לליל הסדר. לאחר שקיבלתי את 'ברכת הדרך' מאשתי, התייעצתי עם המשפיע וקיבלתי את ברכת הרבי. כאן החל המרוץ נגד הזמן, להשיג אישורים, ולטפל בצדדים הפרוצדוראליים של הטיסה".

הרב דוננפלד ביקש מסוכן הנסיעות שינפיק גם כרטיס חזור – מפני שעל–פי החוק המקומי, לישראלים מותר לשהות במדינה לא יותר משישים יום ללא אשרות. "הסוכן הבטיח שיעשה זאת, ובראש חודש ניסן עלינו על טיסה להולנד ומשם להונג–קונג, ומשם טיסת המשך לאי סבו. כשנחתנו בשדה התעופה בהונג–קונג, היה לנו מרווח של עשר דקות בלבד לרוץ אל הטרמינל המתאים כדי לתפוס טיסה ליעד שליחותינו.

שגרירים נאמנים

"עייפים ומותשים, אחרי שעות רבות ללא שינה, עם שלושה ילדים קטנים שמייבבים, רצנו לדלפק המתאים. כשהגענו לדלפק הקבלה, ביררה הפקידה אם יש לנו כרטיס יציאה מהפיליפינים? לתומי השבתי בחיוב, שכן סיכמתי על כך עם הסוכן והוא הבטיח שהעניין סודר. פתחתי את המייל במחשב והראיתי לה את האישור לטיסת חזור. היא הדפיסה את האימייל, התקשרה לכמה בוסים מעליה, ואז הודיעה לנו חגיגית שאנחנו לא יכולים לעלות לטיסה.

"היינו מוכי רעם. בעוד כמה דקות הטיסה מפליגה לדרכה, ומה נעשה כאן בטרמינל בהונג–קונג? השעה בארץ ישראל היא לפנות בוקר, ואיש לא יענה לי. הפקידה הסבירה לנו שזמן השיבה הוא לפרק זמן יותר מהמותר על פי החוק. ביקשנו והתחננו, אך הכל נתקל בקיר של אטימות. הפקידה הציעה לרכוש כרטיסים חדשים בעמדת הקבלה, אך הצעה זו לא באה בחשבון.

"בשלב מסוים פשוט נעמדתי ודיברתי עם בורא עולם. 'אנחנו בדרך להפיץ אלוקות בעולם, אנא סייע לנו באופן שלמעלה מגדרי הטבע'. לא ידעתי מה לעשות. לפתע ניצת רעיון במוחי; שלוחי הרבי מלך המשיח הם הרי 'שגרירים'… לא חשבתי יותר מדי, ניגשתי אל פקידת הקבלה והסברתי לה שאנחנו שגרירים שמוכרחים להגיע למקום שליחותינו. היא רק שמעה את המילה 'שגריר', ופניה החליפו צבעים. היא מיהרה אל עמדת הטלפונים ושבה כעבור רגע כשפיה מלא התנצלויות על העיכוב. המטוס על נוסעיו המתין עד שנכנסנו לתוכו".

חסידות ופלאפל

שבועיים בלבד לפני חג הפסח הגיעה משפחת דוננפלד לסבו, ותקעה בה יתד. ההכנות לפסח המתקרב, נכנסו להילוך גבוהה. באי עצמו מצאו כעשרים משפחות יהודיות, והצפי היה לעוד כשלושים מטיילים שיבואו להסב בליל הסדר בבית חב"ד.

"בתוך מספר ימים היינו צריכים לרכוש כלים מתאימים, לנקות, לקרצף ולהכין את כל האוכל לכבוד החג. במקביל עסקנו רבות בפרסום ליל הסדר בבית חב"ד, וביקשנו ממטיילים להירשם כדי שנדע להתכונן בהתאם. כשלושים איש נרשמו, אך בפועל הגיעו כמאה איש לעשות אתנו את ליל הסדר".

מאז ועד היום מגדיר הרב דוננפלד את עבודתו כ'מלקט נשמות'. הוא מוצא עוד ועוד יהודים ומלכד אותם לקהילה אחת. "מהרגע הראשון שנחתנו בסבו החלטנו שאנחנו מוסרים את עצמנו עבור השליחות. מטיילים יודעים שנטרח ונעשה הכול בעבורם, בגשמיות וברוחניות – אם זה הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת, השתתפות בשיעורי תורה, תפילות בימי חול, שבת וחג, וכן סעודות שבת.

"בתחילת דרכנו השתתפו מדי שבת חמשה עשר משתתפים בסעודות השבת, כיום אנחנו מתקרבים לכשבעים אורחים בכל שבת".

הרב דוננפלד מספר בחיוך על שאלה ששאל אותו חבר מהקהילה ברחובות, האם הוא מספיק לצאת ל'מבצעים'? "עניתי לו שבניגוד למי שמתגורר בקהילה מסודרת וצריך לצאת ל'מבצעים', אצלנו בשליחות, אם אני יוצא מהבית אני בעצם מתנתק מה'מבצעים'. לאורך כל היום נכסים יהודים לבית חב"ד, מתעניינים לומדים, שואלים ומתייעצים. רבים קיבלו על עצמם החלטות טובות בקיום תורה ומצוות".

מטיילים ישראלים מעריכים מאוד אוכל שמזכיר להם את הבית, והרב דוננפלד החליט לנצל זאת:

"פתחנו שיעור בשם 'חסידות ופלאפל'. מדי יום שלישי אנחנו מקיימים בבית חב"ד ארוחת ערב ישראלית עם פלאפל, לצד שיעור במושגים מעשיים לחיי היום יום מתורת החסידות. השיעור שהחל בהשתתפותם של חמשה אנשים, התרחב מאד, וכיום נוטלים בו חלק עשרות. חברי הקהילה המקומית קינאו בשיעור, וביקשו שיעור גם בעבורם".

פדיון שבויים בהידור

לא פעם קורה שיהודי מסתבך עם שלטונות החוק במדינה, או עם מקומיים, ואז מגיעה לבית חב"ד בקשת עזרה. השליח הרב דוננפלד מספר כי מעולם הוא לא בודק אם היהודי אכן אשם, והוא יעשה הכל כדי לסייע.

"כמה חודשים לאחר שהגענו לשליחות, המצב הכלכלי שלנו היה רחוק מלהיות שפיר. בכל שבוע דאגנו מאיפה נגייס כסף להוצאות השוטפות. יום אחד קיבלנו טלפון מיהודי מפלורידה. הלה היה נשמע היסטרי. הוא סיפר שיש לו חבר טוב המתגורר באי הסמוך אלינו, והלה הוכנס לכלא מבלי שאיש יידע מכך ואף אחד לא בא לעזור לו. לא בזבזנו זמן מיותר, רעייתי הכינה סנדוויצ'ים, ויצאנו לדרך. מי שסייע לנו להיכנס אל בית הכלא, היה אחד מבני קהילת 'בני נח', בחור מוכשר שהיו לו קשרים עם אנשי החוק.

"מהר מאוד הבנו שטפלו עליו עלילה. אישה מקומית הוציאה ממנו את כל כספו ורכושו במרמה, והוא נותר מחוסר כל. מיותר לציין שהוא שמח מאוד לפגוש אותנו. בין כך ובין כך, משפחתו בארצות הברית הוציאה אותו מהכלא בתשלום גבוה של 'ערבות'. כעת היה עליו לשכור עורך דין בסכום עתק כדי להוכיח את חפותו, אך הפרוטה לא הייתה בכיסו. השימוע בעניינו נקבע לעוד שבועיים ימים. רחמינו נכמרו על היהודי שעלול היה להינמק בכלא שנים ארוכות ללא עוול בכפו. החלטנו לעשות הכול כדי לסייע לו.

"מדי יום התקשרתי לכל מי שהכרתי, כדי לגייס את סכום הכסף עבור עורך הדין. כאמור, באותם ימים המצב הכספי שלנו בבית חב"ד רחוק היה מלהיות טוב, אך אמרתי לאשתי שמצוות 'פדיון שבויים' קודמת לכל. לאחר יומיים של טלפונים, הגעתי ליהודי אמיד מעיר הבירה שהסכים לתת את מלוא הסכום, ואף הבטיח להכניס זאת לחשבוננו בסוף השבוע. כיוון שלא יכולתי להישען על הבטחות בעלמא, המשכתי בניסיונות גיוס הכספים, עד שהגעתי ליהודי אמיד בארצות הברית שהפקיד בחשבוננו את מלוא הסכום.

"לאחר שהכסף נכנס לחשבון, הרמתי טלפון ליהודי הקודם והודעתי לו שהשגנו את הכסף. השיחה הבאה הייתה לעורך דין כדי לקבוע אתו פגישה. אותו עורך דין אכן עשה את עבודתו נאמנה, והיהודי יצא לחופשי ועזב את הפיליפינים.

"בינתיים, מצבנו הכלכלי בבית חב"ד הוסיף להיות עגום. כבר לא ידעתי מאיפה לגייס עוד כסף. היה עלינו לשלם חשבונות שלא שולמו. זה הגיע למצב שאין לנו פרוטה לצאת לקניות לסעודת שבת הקרבה ובאה.

"הייתי בטוח שהרבי יעזור. חיכיתי לנס. יותר נכון, התפללתי לנס. מה שקרה מאותו הרגע אין מילה אחרת להגדיר אותו מאשר 'נס'. פתאום, אותו יהודי ששילם על 'פדיון השבויים' הודיע לנו שהתרגש מהנכונות שלנו לסייע ליהודי, ושיגר לנו עוד סכום כתרומה לבית חב"ד. שעה קלה לאחר מכן התקשר היהודי הראשון שהבטיח לסייע לפדיון שבויים, ולמרות ששמע מאתנו שנמצא כבר תורם, התעקש שאת הסכום הזה כבר ייעד לצדקה ולכן הוא מותיר את הסכום בידינו לעשות בזה כראות עינינו. שני סכומי הכסף הללו סייעו לנו רבות".

מת מצווה בהידור

בתי חב"ד במקומות הרחוקים מזמנים הרבה מצוות לא שגרתיות. על 'פדיון שבויים' סיפרנו, וכעת ממשיך הרב דוננפלד לספר גם על מצוות 'הלווית המת' ל'מת מצווה' ליהודי שהתגורר באי נידח.

"בכינוס השלוחים האחרון, ישבנו שלושת השלוחים מהפיליפינים, הרב יוסי לוי, הרב שמואל לוזון ואנכי, והתגלגלה השיחה על נפטרים שהובאו לקבורה יהודית, ועל המאמץ והקושי הכרוכים בזה. כששמעתי אותם, התפללתי בלבי שאמלט ממצוות כאלה. אך אשר יגורתי בא לי. כבר למחרת קיבלתי הודעה מאישה מאנגליה שמבקשת עזרה עם אביה השוכב גוסס בעיר 'דומגטי' שבאי 'נגרוס' הסמוך ל'סבו'.

"היא סיפרה שהיא עושה את דרכה אליו מאנגליה, ומבקשת שנדאג להביאו לקבורת ישראל. הודעתי לה שאינני בפיליפינים, ואני אמור לחזור רק בשבוע הבא, ובינתיים אין בכל הפיליפינים אף שליח באותה נקודת זמן. היא השיבה שהיא לא מאמינה שאביה ישרוד עוד שבוע… בפיליפינים מקובל, שבתי הרפואה חונטים את גופת הנפטרים, ומכך הכי חששנו. לאחר שהבנתי באיזה בית רפואה מאושפז אביה, שלחתי מניו יורק את אחד מקהילת 'בני נח', אדם במעמד בכיר, כדי להזהיר את הרופאים שלא יגעו בגופת האיש לכשיפטר מן העולם".

"בשלב מסוים ניתק הקשר עם האישה, ולא ידענו מה קרה עם אביה. הקשר חודש רק כששבתי לעיר שליחותי 'סבו', שעה בלבד לפני שבת. האישה שלחה לי הודעה בה סיפרה שאביה נפטר כבר לפני כשבוע, והרופאים אכן לא נגעו בו, אך הוא נמצא בכנסייה המקומית כשהוא מוקף רח"ל בסמלים של 'שתי וערב'. בנוסף לכך התברר, שהאיש הותיר חובות גדולים, ושלטונות האי תובעים מבתו לשלם את חובותיו. היא מצדה רכשה כבר כרטיס טיסה, ועמדה לעזוב את הפיליפינים כשהיא מיואשת מתוך ידיעה שאביה כנראה ייאלץ להיקבר באי".

הרב דוננפלד הבין שבדרך הטבע אין הרבה סיכויים לשנות את רוע הגזרה. לאחר שקיבל את ברכת הרבי מלך המשיח, עשה מיד במוצאי שבת את דרכו לאותו 'אי' בלוויית אחד מקהילת בני נח, כדי שיהיה לו לעזר. "בדרך לשם טלפנתי לכול מי שרק חשבתי שיוכל לסייע בידנו, מהרב יהודה משי זהב יו"ר זק"א, ועד לשלוחים הנמצאים במדינות האזור".

הנסיעה לאי אמורה הייתה להימשך כעשר שעות, אך בפועל נמשכה כיומיים. "היו אלו יומיים קשים מאוד, כמעט ללא אוכל ושינה. קטרוגים ומכשולים על כל צעד ושעל. בשלב מסוים נתקע האוטובוס באמצע הדרך באמצע 'שומקום'. חלפו שעות יקרות עד שהגיע אוטובוס חילופי. בשל כך החמצתי את המעבורת האחרונה, ובאזור הנמל אין כל כלי תחבורה אחר באמצע הלילה. נאלצתי אפוא להמתין בנמל עד הבוקר ורק אז הגיעה מעבורת שהסיעה אותי לאי הנכסף.

"חשתי שאני פועל במרוץ נגד הזמן. חובותיו הגדולים תפחו בשל הוצאות האשפוז ולא היה מי שישלם אותם. לפי הנוהל באיים, אם בתוך יממה לא יועבר התשלום, אמורה הכנסייה לשרוף את הגופה. לאחר שכנועים רבים מצדי הסכימו אנשי הכנסייה לעכב את שריפת הגופה ולשמר אותה לפי ההלכה היהודית. לעומת זאת, סירבו לשחרר את הגופה בלי 'תעודת פטירה' מבית החולים, אך בלי תשלום עבור האשפוז, סירבו להנפיק תעודת פטירה.

"מי שסייעו רבות בידי היו אנשי זק"א ובראשם ר' יהודה משי זהב והשליח בהונג קונג הרב מרדכי אבצן שנכנס לעובי הקורה. הרב אבצן הצליח לגייס את אחד הגבירים בעירו, מר רפי אהרוני, שהסכים בחפץ לב לממן באלפי דולרים מטרה זו. הרב אבצן אף ליווה אותי בעצה לגבי ההלכות והדינים.

"לאחר מבצע מורכב וקשיים לא מעטים, הוטסה הגופה למנילה, שם התקיימה לוויה יהודית והיהודי נטמן בקבר ישראל".

תשובה מדוייקת

ב'סבו', החיות סביב הנושא של משיח וגאולה, היא דבר פשוט ומובן. "עבור המטיילים שאין להם רקע דתי, כל נושא 'משיח' חדש ומרתק, בדיוק כמו נטילת ידיים. מי שכן מקשה קושיות, אלו המטיילים המשתייכים לחוגי הציונות הדתית, שאף הם פוקדים את האי במספרים הולכים וגדלים מדי שנה.

"בשיעורים שאנו מקיימים בנושא, מובא נושא האמונה ברבי כמלך המשיח ו'חי וקיים', כשהוא מעוגן היטב בספרי חז"ל. מטיילים שמתעניינים ונחשפים לעומק שבנושא, נשארים פעורי פה".

הכתיבה לרבי מחברת אנשים רבים לרבי ולנצחיות של 'נשיא הדור'. רבים כותבים לרבי ומקבלים דרך ה'אגרות קודש' תשובות ברורות וברכות מרגשות, ויש אינספור דוגמאות:

"הייתה מטיילת אחת שכתבה לרבי. הייתה לה התלבטות איזה מקצוע להתחיל ללמוד כשהיא שבה מהטיול לארץ ישראל. לאחר שפתחה את אחד מכרכי ה'אגרות קודש', נתנה לרעייתי לקרוא בעבורה, ונראה היה שהתשובה כלל לא עסקה בנושא בו כתבה. התשובה הייתה עבור כותבת ששאלה כיצד לנהוג ב'יארצייט' של סבתהּ. הרבי נתן לה כמה רעיונות בהוספה בהנהגות טובות ובלימוד אותיות שמהּ. במצבים כאלה, אשתי מקריאה את המכתב באוזני השואלת, ולא פעם ראינו שהתשובה ענתה דווקא על שאלה חשובה שלא נכתבה.

"גם פה, אשתי הקריאה את התשובה, ואותה צעירה החלה לבכות. כשנרגעה, סיפרה לרעייתי שבדיוק באותו יום חל היארצייט הראשון של סבתהּ, וזה שבוע שהיא לא מצליחה להירדם בגלל צערה על כך שאינה יכולה לעלות עם בני המשפחה לקברה. היא מאוד רצתה אך לא ידעה מה לעשות לזכרה של הסבתא אליה הייתה קשורה, והנה כשכותבת לרבי על נושא אחר, הרבי עונה בדיוק על מה שטורד את מנוחתה"…

הבניין העתידי

את הכתבה חותם הרב דוננפלד בתודה לכל המסייעים הרבים, ובראשם הרב יוסי לוי שליח הרבי במנילה, בירת הפיליפינים, וכן לשליח הנוסף במדינה הרב שמואל לוזון והשליח הראשון ב'סבו' הרב ישראל קפלן.

"הפרויקט הבא שאנחנו עמלים עליו כעת, הוא הקמת מבנה גדול שיאכלס את פעילות בית חב"ד. אנחנו חולמים על הקמת בית הכנסת מפואר, אולם חדר אוכל, חדרי אירוח, מקווה ומטבח מאובזר שיספק ארוחות כשרות.

"הפעילות מתרחבת מדי חודש בחודשו, המטיילים הישראלים והיהודים מכל רחבי העולם מגלים את 'סבו', וכנראה שלבית חב"ד יש בזה חלק לא קטן. תקוותינו ואמונתנו שפעילות זו תהיה ה'מכה בפטיש' שתביא את ההתגלות".