שישו ושמחו בגאון יעקב • מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

כל שליח של הרבי מה"מ, איפה שלא יהיה ברחבי הגלובוס, יכול לספר על אחד הרגעים המרגשים בחיי השליחות – הרגעים והשעות של המעמד החגיגי של הכנסת ספר תורה לארון הקודש של בית כנסת שעל ידי בית חב"ד. מדובר באירוע מרגש ומרומם בקנה מידה נדיר, ששלוחים כמעט לא נפגשים בו בחיי השליחות השוטפים, ולא שהם לא נפגשים ברגעים מרגשים…

אירוע כזה של הכנסת ספר תורה, מקבל נופך מלא חיים, בזכות העובדה שהוא מצליח לאחד סביבו יהודים מכל הרקעים; מקומיים ומטיילים, קשישים וצעירים, בעלי חזות חרדית כמו בעלי חזות שרחוקה לגמרי מחיי מצוות. במאורע שכזה, פתאום כולם אוחזים בספר התורה, מחבקים אותו בחום, מזילים דמעה של התרגשות ומפזזים סביבו לכבודה של תורה. 

לקראת שמחת תורה – היום בו הנשמה מתעצמת עם התורה הקדושה, ומבלי הבדלי גילים, מעמדות וידיעות, כולם רוקדים חבוקים בספר התורה – פנינו לכמה משלוחי המלך ברחבי העולם מאלו שזכו להכניס ספר תורה לבית חב"ד שלהם, וביקשנו לשמוע מהם על האירוע המיוחד אותו חוו, על הקהילה שהתגבשה סביב החגיגה הגדולה, על הניצוצות היהודים שהפכו פתאום לשלהבות מרצדות–מפזזות בחום של תורה.

פנינו במיוחד לשלוחים שנמצאים בפינות רחוקות למדי, הרחק מקהילות יהודיות גדולות ומרכזיות – מקוזומל שבמקסיקו דרך מורו בברזיל וגם לניקרגואה הגענו. השלוחים מרימים את המסך וחושפים גם בחלקים הפחות נוצצים, אך עדיין מרגשים, של מאחורי הקלעים, כמו האתגרים הלוגיסטיים, על הקשיים והפתרונות, ועל רגעים קטנים שהופכים כל אירוע לכזה שמאיר את חיי הקהילה כולה.

דווקא בעליה שלו נמצא פסול בספר

קוזומל שבמקסיקו ידועה כאתר תיירותי שאליו מגיעים המוני מטיילים מכל רחבי העולם, ובהם, כמובן, גם יהודים רבים, ולא מעט ישראלים.

כן, במקום ישנה גם קהילה יהודית לא גדולה, כמאה וחמישים יהודים בלבד. בבית חב"ד מתקיימים שלושה מניינים ביום, רובם תיירים שהגיעו לאי. "בשלב מסוים היה לי ברור שצריך להביא לכאן ספר תורה משלנו", אומר שליח הרב בקוזומל הרב דודי כפלין. "מי שתרמו את ספרי התורה, היו הוריה של רעייתי – הרב ברוך מרדכי ודבורה הסופר – שהחליטו להכניס את ספר התורה לעילוי נשמת הוריהם".

מעניין שלכל בית חב"ד סיפור משלו על הצורך להשיג ספר תורה. כך למשל בבית חב"ד במורו שבברזיל, באחת השבתות עלה לתורה בחור שהתחנך בעבר בחב"ד ועם הזמן ירד קצת מהדרך. ספר התורה היה ישן שהובא בהשאלה על ידי אביו של השליח, הרב יעקב גרנשטט.

בעת העליה לתורה, נמצא פסול באחת האותיות, וספר התורה הולבש בהתאם לכללי ההלכה והושב בצער לארון הקודש. "הבחור 'שלנו' לא האמין שדווקא בעלייה שלו התגלה פסול בספר התורה", מספר השליח הרב מענדי גרנשטט. "הבחור הרגיש כאב והחמצה. 'כשאגיע לארץ ישראל, אני אתרום לכם ספר תורה חדש', הבטיח לנו". 

חודש וחצי לאחר מכן הסתיימה עונת המטיילים במורו, והשלוחים הגיעו לארץ ישראל. את אחת השבתות הם עשו בביתו של אותו בחור – כאשר את הסעודות ערכו בבית הרב חנן כוחנובסקי, שליח הרבי בשכונת 'נווה ים' בראשון. לאחר התפילה, קרא הרב כוחנובסקי לבחור וביקש ממנו שיספר לכלל המתפללים את הסיפור שקרה לו במורו. כשסיים, שאל הרב כוחונובסקי את המתפללים כולם: 'מי רוצה לתרום ספר תורה?' אחד הנוכחים קם ואמר שהוא יתרום – וכך נתרם ספר תורה למורו…

סיפור דומה, אך שונה, היה בניקרגואה. שבת אחת הגיע לבית חב"ד מטייל שכלפי חוץ לא נראה מחובר לתורה ומצוות. הוא הגיע כדי להשלים מניין. כשהגיעו המתפללים לשלב של קריאת התורה, נשלפו החומשים מתוך המדף, חולקו לכל הנוכחים, וכך החלו לקרוא את הפרשה של השבת. 

"רגע, איפה ספר התורה?" נדהם המטייל. 

"בינתיים אין לנו ספר תורה", השיב השליח הרב דוד עטר בצער בלתי מוסתר. המטייל נותר המום. "חייבים לדאוג לספר תורה", אמר. 

הרב עטר זוכר היטב את הרגעים ההם. "בגלל שאנשים רבים מבטיחים הבטחות לבית חב"ד אבל לא מקיימים בפועל, לקחתי את דבריו בערבון מוגבל; בכל זאת ספר תורה… אולם המטייל היה רציני לגמרי. 

"כבר במוצאי שבת הוא התקשר לאביו – יהודי אמיד המתגורר במיאמי. למחרת אביו יצר איתי קשר ושאל מה הסיפור עם ספר התורה, והסברתי לו שאנחנו זקוקים לספר תורה, אך אין מי שיתרום. 'בסדר גמור', השיב, 'אני מתחיל לעבוד על זה'. חשבתי שהוא מתכוון להשתתף באלף דולר ראשונים, או סכום דומה, אבל האב לקח את העניין לגמרי ברצינות. 'לא ייתכן שבבתי כנסת מסוימים שוכנים עשרות ספרי תורה בארון הקודש, ובית הכנסת היחיד בניקרגואה – אין לו ולו ספר תורה אחד'. 

"הוא החל לעורר על כך את חבריו במיאמי, והלבבות נפתחו. בסופו של דבר הצליח לאסוף את הכסף ממספר יהודים, לצד עזרה שקיבלנו מקהילות יהודיות בוונצואלה ובניקרגואה.

"לא אשכח את היום שבו התקשר ואמר: 'התרמתי לכם ספר תורה, אבל יש בעיה קטנה'. חשבתי לעצמי 'נו, אין התקדמות בלי עיכובים ובעיות'… הוא אמר שאינו רואה איך יצליח להגיע לניקרגואה בחודש הקרוב, ושאל אם אפשר לשלוח בחור למיאמי כדי שיקח משם את הספר – והוא יקנה לו כרטיס טיסה הלוך–חזור. 'אם זו הבעיה – הכול יהיה בסדר', עניתי בהקלה, ושלחתי את אחד הבחורים שפועל בבית חב"ד"…

אצל הרב אריה רסקין, שליח הרבי בקפריסין, הצורך בספר תורה התחזק דווקא מאז טבח שמחת תורה, כאשר מספר המשפחות היהודיות המתגוררות באי עלה לכמעט חמשת–אלפים, רובן משפחות ישראליות. ספר התורה נתרם על ידי משפחת יודקין מכפר חב"ד, והוא הוכנס לעילוי נשמת בנם החייל ישראל הי"ד שנפל במהלך המלחמה הנוכחית. אחיו הרב לוי יודקין, פועל בקפריסין כחלק מצוות השלוחים, ומשום כך הוריו החליטו לתרום את ספר התורה דווקא לבית חב"ד בקפריסין.

ספר התורה הוא פרט אחד, מרכזי אמנם, אך אחד מני רבים. לא פחות חשוב, הוא האירוע החגיגי המרשים לכבודה של תורה – הכנסת ספר התורה. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מרחיב באחד ממכתביו על החשיבות החגיגית שבהכנסת ספר תורה להיכל. 

אצל שלוחים הדבר חשוב פי כמה – שכן אירוע כזה מנוצל עד תום לחבר עוד ועוד יהודים לחיי הקהילה, לבית הכנסת ולאהבת תורה. מכיוון שמדובר ביום חול, זו בהחלט הזדמנות לפנות גם ליהודים רחוקים (תרתי משמע) על מנת שיגיעו להשתתף בגופם ובנפשם. 

אם בחרתם להכניס ספר תורה לבית כנסת בכפר חב"ד, או בקראון הייטס, או בכל מקום יהודי אחר – אין בעיה. דואגים לשכור מכונית מקושטת בכל האביזרים, לסופר שמגיע לסיים את האותיות האחרונות, לסעודת מצווה מהודרת – הכול בהישג יד. אפילו הפעקלך שמחלקים לילדים, הינם בעיה פתירה.

בניקרגואה או בקוזומל, למשל, מדובר בסיפור מורכב לגמרי.

מטרקטורים באי לזיקוקים בתהלוכה 

איך מארגנים אירוע כזה מבחינת לוגיסטיקה?

הרב דודי כפלין: "חמי וחמותי שתרמו את הספר, הביאו איתם את ספר התורה מארץ הקודש. אחד מאנשי הצוות שלנו, הת' ישראל הלל שהוא סופר סת"ם, השלים את כתיבת האותיות האחרונות וליווה מקרוב את כל תהליך הסיום, לוודא שהכול נעשה כהלכה וכשורה.

"בנוגע למוזיקה – הזמנו די־ג׳יי מקומי. מראש העברנו לו את השירים שינוגנו, והוא פשוט השמיע אותם בהתאם למצב. לסעודת המצווה החגיגית דאגו המסעדות הכשרות שפועלות בקביעות לצד בית חב"ד, והן אשר סיפקו את המזון הכשר". 

אצל הרב גרנשטט במורו, העסק היה קצת יותר מורכב. התחבורה לעיירה מתנהלת בים – בעיקר באמצעות מעבורת מסלבדור (שיט של 60 ק"מ) או ספינות קטמרן – או בטיסות רגילות בין נמל התעופה של סלבדור לבין המינחת המקומי. מכיוון שכך, האתגר הלוגיסטי היה בעיקר כדי להביא את ספר התורה. "לבסוף בנו של התורם לקח על עצמו את המשימה המורכבת", מספר הרב מענדי גרנשטט. "הוא עבר כמה טיסות, המשיך במעבורת – עד שהספר הגיע לאי בשעה טובה מוצלחת.

"מכיוון שבאי אצלנו אין רכבים (כלי הרכב היחידים הנעים באי הם טרקטורים, והם משמשים גם להסעת בני אדם), לא יכולנו להוביל את התהלוכה עם רכב מקושט כפי שעושים בכל המקומות. חיברנו אפוא כמה רמקולים למריצות, הבאנו כמה גויים מקומיים שסחבו אותן – וכך קיימנו הכנסת ספר תורה שמחה באופן מיוחד…"

המורכבות להביא את הספר הייתה גם בניקרגואה. "להטיס לכאן סופר סת"ם מדובר בעניין לוגיסטי מסובך וגם יקר", מספר השליח הרב דוד עטר. "משום כך הבאנו לכאן ספר תורה כשהוא מוכן, ורק את קשירת היריעות ביצענו כאן. פעולה זו יכול לבצע כל אדם שמבין בזה, ואין צורך בסופר סת"ם דווקא". מסתבר שיש מקומות שבהם הכול צריך להיות מחושב.

גם הרב עטר השתמש ברכב של די־ג׳יי מקומי, שנסע ברחובות העיר עם מערכת ההגברה שלו, כאשר את השירים הוא קיבל מראש מהשליח. "אנחנו צעדנו אחריו עם ספר התורה בשמחה ובריקודים לאורך הרחובות, באישורה של המשטרה המקומית".

כשהדי-ג'יי מתקלקל וזמר מתגלה בקהל… 

היו קשיים מיוחדים שנתקלת בהם בארגון האירוע?

"להכין כל מה שצריך לקראת אירוע לא–שגרתי שכזה – מדובר באתגר מיוחד. לא קושי, אבל בהחלט אתגר", מחייך הרב עטר. "אתה יכול להבין לבד, שאם בארץ ישראל ניתן להזמין קייטרינג, כאן צריך להכין את האוכל הכשר בעצמנו. מובן שנעשו הכנות מתאימות, בסיוע צוות המטבח והלוגיסטיקה, ובזכות כך, הכול עבר בהצלחה רבה".

התקלה היחידה שאירעה, הייתה דווקא סביב המוזיקה החסידית שנוגנה באירוע. "במהלך סעודת המצווה, מכשיר הדי־ג׳יי הפסיק פתאום לפעול, ממש ברגעים שהיה צריך להתחיל בחלק השמח… בהשגחה פרטית מופלאה, במקום היה יהודי שעבר גיור, בעל קול נאה, וביחד עם גיסי דובי פיאמנטה – פצחו השניים בשירים ושימחו את הקהל"…

מבחינת הרב כפלין בקוזומל, היה רק 'קושי נעים' אחד – לארח את כל האנשים שהגיעו כבר לשבת שלפני הכנסת ספר התורה. מדובר היה בבני משפחה ובאנשים רבים שבאו לחגוג איתם ולהצדיע לפעילות, והיה צריך לדאוג לארח את כולם. האירוע עצמו התקיים באולם גדול שהכיל את כולם ברווח.

גם בקפריסין לא נתקלו השלוחים בבעיות מיוחדות מלבד העובדה שהמשטרה לא הסכימה שהתהלוכה תעבור ברחובות המרכזיים, אלא רק ברחובות הסמוכים לבית חב"ד. "נאלצנו כמובן להקשיב לבקשתם – וכך עשינו", אומר השליח הרב רסקין.

חודש התנ"ך הראשון בהיסטוריה של מקסיקו

תוכלו לשתף ברגע בלתי נשכח או בסיפור מפתיע שהתרחש במהלך האירוע או בעקבותיו? 

הרב דודי כפלין: "בהתחלה חשבנו לעשות אירוע קטן, אבל אז החלטנו לנצל אותו כדי להפיץ את אור הגאולה ושבע מצוות בני נח בכל האיזור – וכך היה. 

"גם מצד האישורים והרישיונות – חשבנו שניתקל בבעיות, אבל ברוך ה׳ לא רק שלא היה קושי בהשגת האישורים לתהלוכת ספר התורה – אלא שהעירייה עצמה הצטרפה, מימנה חלק מהאירוע ודאגה לכל האישורים הנדרשים. כך הפך האירוע לאירוע רשמי של העירייה שזכה להצלחה גדולה. למדתי מכך, שגם אירוע שנראה קטן ומקומי, אפשר להפוך אותו לבעל תהודה בינלאומית ולקידוש ה', אם רק יוצאים מההגבלות.

"מה שריגש אותי אישית, היה לראות כל כך הרבה מבני אומות העולם מגיעים לעמדת המשאלות המיוחדת שהקמנו – כדי שיוכלו לכתוב פתקים אותם הבטחתי להביא לכותל המערבי – היה מחזה מרגש במיוחד. בתקופה שבה יהודים רבים ברחבי העולם חוששים ללכת בגלוי עם סממנים יהודיים, ואילו אצלנו ראינו את כל הגויים תומכים ומביעים הערכה – זה חימם את הלב. 

"במהלך האירוע קיימנו גם שירת 'שיר למעלות' משותפת לעילוי נשמת החיילים ולשחרור החטופים. המונים, גם שאינם יהודים, הצטרפו לשירה בעזרת דפים שחילקנו עם אותיות בספרדית כשהמילים נאמרות בעברית – זה היה רגע מרומם ומרגש כאחד".

מסתבר שדווקא ההמוניות ברחובה של עיר, גאווה יהודית בריש גלי, יש לה כוח לסחוף יהודים רבים, גם כאלה שלא תמיד מזדהים כך".

"במורו עצמה גרים מעט מאוד יהודים, אולי 13–14 בסך הכול", מספר הרב מענדי גרנשטט. "בסיום הכנסת ספר תורה ניגשה אליי אישה בשנות ה־40 לחייה וסיפרה שהיא יהודייה. היא שיתפה אותי שמוצאה מארגנטינה, עזבה את בית הוריה בגיל 17–18, נישאה לגוי ועברה לגור במורו. מאז, לדבריה, לא ראתה שום סממן יהודי. בזכות הכנסת ספר תורה – שאליה הגיעו כל התושבים המקומיים – גם היא הגיעה, חוותה את המעמד, והניצוץ היהודי שבה נדלק מחדש. מאז היא התחילה להגיע יותר ויותר לבית חב"ד".

גם הרב רסקין מקפריסין מדווח על גאווה יהודי שנוצרה ברחובה של עיר: "בשנים האחרונות הגיעו לכאן לא מעט יהודים חדשים, רבים מהם ישראלים, אך עד האירוע הזה הם לא הרגישו כל שייכות לקהילה. דווקא הכנסת ספר התורה – שהוקדשה לעילוי נשמת החייל – גרמה להם להגיע עם הילדים ולהשתתף בגופם. עבור רבים מהם זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם שהם לוקחים חלק באירוע יהודי כזה, וזה היה מרגש מאוד".

הרב דודי כפלין מוסיף ומספר על יהודי מקומי מהקהילה הסורית שלא ממש התחבר לאירוע. "הוא הגיע כיוון שחשב מלכתחילה שמדובר באירוע קטן שיתקיים בין כתלי בית הכנסת. כשגילה שאנחנו צועדים ברחוב ב'גאון יעקב' ועושים רעש, הוא כעס בטענה שזה מתריס נגד הגויים. הסברתי לו שאדרבא, זה מחזק את הגאווה היהודית. 

"במקביל חילקנו מעל אלף דפים עם סוכריות שמסבירים בספרדית מה אנחנו עושים בדיוק, וזכינו לתמיכה של מאה אחוז מהתושבים. כשסיימתי לדבר באירוע וירדתי מהבמה, אותו יהודי עמד לידי. כשסגנית ראש העיר דיברה וירדה מהבמה, הוא ראה כיצד היא ניגשה אלי ואמרה בהתרגשות רבה: 'הרב, אני רוצה שבכל שנה נערוך כאן צעדה לכבוד התורה'. כששמע זאת, הוא היה בהלם. או אז הוא הבין שכשיהודי מעריך את עצמו, גם הגוי מעריך את היהודי…

"בנוסף לכך – לראשונה בהיסטוריה של מקסיקו –  העירייה מצידה הכריזה על חודש אוגוסט כ'חודש התנ"ך'".

"בהחלט! גם המקומיים הבינו את חשיבות הכנסת ספר תורה והגיעו להשתתף בשמחה", מוסיף גם הרב גרנשטט. "אדם שמקושר לעירייה, עצר עבורנו הכל והביא זיקוקים מיוחדים כדי לפאר את התהלוכה… אנחנו הלכנו באמצע הרחוב בעוד המקומיים עמדו בצדדים ומחאו כפיים. ביחס למושגים המוכרים כאן – היה קידוש שם ליובאוויטש גדול".

מסתבר שקידוש ה' היה גם בקפריסין, כפי שמספר הרב רסקין. "הגיעו גם גוים רבים תומכי ישראל שבאו להביע את הזדהותם עם העם היהודי. יום לפני כן התקיימה פה הפגנה גדולה נגד ישראל, והמשטרה חששה מהתלקחות האירוע לצד האירוע שלנו, אבל ב"ה הכל עבר בצורה רגועה".

הלם תרבותי בקוזומל 

תוכלו לספר על תורמים או משפחות שהגיעו במיוחד אליכם לקראת האירוע? ואם כן, איך הם חוו את המפגש עם הציבור המקומי שאיתו אתם מתעסקים כל ימות השנה?

הרב דודי כפלין: "הגיעו לכאן ידידי בית חב"ד מכל העולם מתוך סולידריות שריגשה אותנו מאד. סיפרנו להם מראש שהולך להיות אירוע עוצמתי, והם היו בהלם תרבותי. אחת מידידות בית חב"ד שהגיעה במיוחד אמרה, שזה האירוע היהודי הכי מרגש שהיא השתתפה בו במהלך חייה. אי אפשר היה שלא לראות את הדמעות שזולגות מעיניה בשעת האירוע".

הרב רסקין: "משפחת יודקין הגיעה מכפר חב"ד יחד עם ספר התורה. אי אפשר היה שלא לראות על פניהם את הכאב על אובדן הבן – אבל הם מאוד התרגשו לפגוש את הציבור היהודי, והישראלי ברובו, שהגיע לחזק אותם ולתמוך בהם".

אי קדושה בג'ונגל 

עד כמה ניתן לראות השפעה של האירוע על הקהילה המקומית או על המטיילים בכל הקשור לחיבור שלהם ליהדות?

הרב מענדי גרנשטט: "לאורך רוב חודשי השנה מגיעים לכאן מטיילים רבים, חלקם עולים לתורה אצלנו בפעם הראשונה בחייהם – כך שהצורך בספר תורה מהודר הוא בהחלט נחוץ", אומר הרב גרנשטט, ומספר על ההשפעה של עליה לתורה ראשונה בבית חב"ד מורו: "שבת אחת הגיע לכאן יהודי שהיה נראה רחוק מתורה ומצוות. הוא היה העשירי למניין לתפילת שחרית, וביקשתי ממנו שישלים לנו מניין. בהמשך התפילה שאלתי אותו אם עלה אי–פעם לתורה, והוא השיב בשלילה. הוספתי לשאול אם הוא הניח פעם תפילין, ושוב השיב בשלילה. אמרתי לו שיעלה עכשיו לתורה ומחר נניח לו תפילין… הוא היה נבוך והסביר כי היה רוצה לעלות לתורה, אבל הוא הגיע לתפילה עם טלפון, ולא נעים לו… לאחר התלבטות, השאיר את הטלפון בצד ועלה לתורה. לאחר מכן נשאר אצלנו בבית חב"ד עוד תקופה. 

"כעבור חודש הוא ניגש אלי ואמר שהוא רוצה לכפר על השבת שבה עלה לתורה למרות חילול שבת…"

הרב גרנשטט מוסיף ומספר מקרה מעניין נוסף: 

"יש ישראלי מפורסם שגר במורו, רחוק מיהדות, עד כדי כך שפעם אפילו יצא נגדנו… למחרת חגיגת הכנסת ספר תורה, הוא הגיע לבית חב"ד כשהוא נרגש ואמר שהוא הרגיש אי של קדושה בתוך האי – וזה היה מאוד מיוחד עבורו, שכן האי בדרך כלל רחוק לגמרי מכל סממן יהודי. בנוסף הוא גם ביקש להניח תפילין, ומאז הוא משתדל להניחן מדי יום.

"הייתה גם משפחה אחת שחיה בצד השני של מורו, בג'ונגל, ומעולם לא יצא להם להגיע לתפילות בבית חב"ד או לאירועים אחרים. אבל כשהם שמעו על הכנסת ספר תורה, הם החליטו לבוא להשתתף. האירוע הזה ריגש אותם מאוד והצית בהם את נקודת היהדות. בעקבות זאת, הם עזבו את האי והלכו למקום שבו יש יותר יכולת לשמור מצוות".

הרב רסקין מציין כי ספר התורה שהוכנס לבית חב"ד בקפריסין, יש בכוחו לחבר ולקרב בין אנשים. "בימים שאחרי האירוע, הזמנו אנשים רבים להגיע לבית הכנסת ולהשתתף בקריאת התורה בספר החדש. אנשים רבים שבדרך כלל לא מגיעים לבית הכנסת, הגיעו כדי לראות את הספר, וחלקם אף עלו בו לתורה – מה שהעניק להם חוויה יהודית חזקה.

"ובכלל – מוסיף הרב רסקין – התורה היא תורת חיים. 'עץ חיים היא למחזיקים בה'. אנו נאחזים בתורה גם בימים קשים, ויודעים שזכות התורה תועיל גם לנשמות כל הקדושים שנפלו במלחמה".

הרב דוד עטר: "היה לנו מטייל שהגיע אלינו בשבת, והזמנתי אותו לעלות לתורה. הוא מאוד התפלא ושאל: 'לא עולים לתורה רק בבר מצווה?'… הסברתי לו שאפשר לעלות כל החיים… ואכן, הוא זכה לעלות כאן לתורה לראשונה מאז בר המצווה שלו. 

"מלבד זאת, מידי שבת בבוקר אנו מזמינים את המטיילים לבית חב"ד לארוחת ג'חנון, וזה מושך ישראלים רבים שמזכיר להם אוכל של בית. לאחר הארוחה אנו מבקשים מהם להשלים לנו מניין לתפילת שחרית, ובזכות כך הרבה יהודים עלו לתורה אצלנו, לראשונה בחייהם!"…

"בכלל, בימים אלה עם ישראל צמא לתורה הקדושה. רואים בבירור עד כמה אירוע כזה יש בכוחו לחבר בין כל חלקי העם. בניקרגואה יש מטיילים שלא חשבת שהם שומרי תורה ומצוות, אבל פתאום רואים אותם עוטים ציצית של צמר – מה שפעם היה נתפס כ'עומס דת', היום אנשים מחכים רק לשמוע את דברי התורה".