הרבי חי בתודעתי יום יום, כל הזמן • מרתק

מנחם כהנא, מגזין בית משיח

"היה לי קשר עם מנהיגים רבים, בהם גדולי האדמו"רים והרבנים. הרבי מליובאוויטש הוא אחד האישים שהותירו עלי את הרושם החזק ביותר. התייעצתי עמו בנושאים רבים כאשר נכנסתי ל'יחידות', והיו אף עניינים שהרבי לא ענה לי עליהם, אך כעבור זמן הבינותי למה התכוון. עד היום אין יום שאני לא חושב על הרבי. אין. אין יום. ממש כך! אני חושב על כל דבר מה הרבי אומר על זה, ומה הרבי אומר על זה". 

דברים אלו נאמרו מפי הרב מנחם הכהן, רב תנועת המושבים לאורך שנים רבות, אשר השיב את נשמתו לבוראה ביום שישי האחרון והוא בן 93 שנים. עוד קודם לכן כיהן כרב ההסתדרות, רבה הראשי של רומניה וחבר כנסת מטעם מפלגת "המערך".

הרב מנחם הכהן נולד בירושלים בשנת תרצ"ב לאביו החוקר והסופר הרב מרדכי הכהן. אחָיו הם הסופרים הנודעים הרב שמואל אבידור הכהן והרב פנחס פלאי, שזכו לקשר מיוחד עם הרבי מה"מ.

בצעירותו למד הרב מנחם הכהן בישיבת 'חברון', ונסמך להוראה על ידי הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב עובדיה הדאיה.

לאורך עשרות שנים נשא על כתפיו שליחויות ציבוריות רבות ומגוונות: הוא ערך את הירחון התורני 'מחניים', שימש כרבה של ההסתדרות, ובמשך כ–15 שנה כיהן כחבר כנסת. בהמשך כיהן כרבה הראשי של רומניה, כאשר את תפקידו כרב תנועת המושבים מילא יותר מיובל שנים ברציפות. בתפקידו זה היה אבן יסוד בבניין תנועת המושבים. הוא חנך בתי כנסת רבים במושבים וערך בר מצווה לנערי התנועה שהגיעו לגיל מצוות, חיתן רבים מבני המושבים והיה לאיש הרוח והתורה של תנועת המושבים.

בטאון 'מחניים' והקיבוצים

"אחי שמואל ערך את העיתון 'פנים אל פנים' שיצא בארץ והיה באותן שנים העיתון היחיד ששימש בפועל מעין ביטאון של חב"ד, שכן לחב"ד עוד לא היו הפרסומים הרבים כמו היום", הקדים הרב הכהן בספרו לימים את קשריו המיוחדים עם הרבי שליט"א מלך המשיח. "העיתונים, שיצאו כולם מטעם המפלגות הפוליטיות, לא ביטאו את עמדתה של חב"ד, ולא פרסמו על אודותיה. אחי פרסם כתבות רבות מאוד על הרבי ועל חב"ד, ופעל בעוד אמצעים רבים למען חב"ד, ואף זכה לקשר מיוחד במינו עם הרבי. הוא נסע אל הרבי לא מעט, ופרסם ב'פנים אל פנים' מאמרים וכתבות, ובהם תיאורים ורשמים מביקוריו אלה המהווים כיום אסמכתא ועדות נדירה מפגישותיו הארוכות, ורבות האיכות עם הרבי.

"בשנת תשי"ט נסעתי לראשונה לארצות הברית. אחי פנחס היה ידיד נפש של הרה"ח ר' בערל ליווי ע"ה, וכתב לר' בערל שאני מתעתד לבקר בארה"ב", סיפר ר' מנחם. 

בביקורי הראשון אצל הרבי, ר' בערל המתין לי בשדה התעופה. וכשקיבל אותי, בישר מיד: "קבעתי לך יחידות אצל הרבי הלילה". נסענו לביתו שבבורו פארק, ולקראת השעה שתיים בלילה, הזמן שנקבע היחידות, הגעתי ל־770 ובסביבות השעה שתיים וחצי לפנות בוקר נכנסתי לחדרו של הרבי. מהר מאוד נוכחתי שהרבי כבר שמע רבות עליי ועל פועלי. 

"אתה הרב מנחם הכהן?" שאל הרבי, והוסיף. "חשבתי שיש כמה מכם: אחד מהם עורך, אחד מהם רב ההסתדרות, ואחד מהם סופר!"… [כל תפקידים אלו נשא הרב מנחם הכהן בעצמו – מ.כ.].

"ייתכן שיש כמה אנשים בשם מנחם הכהן", השבתי, "אבל זה שניצב כעת מול הרבי הוא מנחם הכהן, יהודי פשוט".

הרבי הזמין אותי לשבת כשהוא מורה: "זעצט זיך" [שב], וכך נהגתי. שמתי לב שעל השולחן עמדה חבילה גדולה של כעשרים או שלושים חוברות "מחניים" — בטאון הרבנות הצבאית שאני הייתי העורך שלו. בעמודים רבים היו תחובות פיסות נייר קטנות ששימשו כסימניות.

כעורך "מחניים", הפכתי אותו מחוברת שבועית קטנה, לביטאון חודשי של מאות עמודים, גדוש במאמרים על חגי ישראל ומגוון נושאים יהודיים בליווי תמונות, שבכתיבתם השתתפו אנשי רוח ואקדמאים, דתיים ושאינם. הרבי שיבח את הגדלת הגיליון, אך העיר שעליי להיות זהיר יותר שלא להכניס תכנים הנוגדים את רוח מסורת ישראל. הרבי גם חשב שכדאי לכתוב יותר על אודות חיי הדת במסגרת הצבא. 

הרבי הִרבה לשאול בקשר למאמרים שונים בגיליונות "מחניים", ובמשך שעה ארוכה עסק ב"מחניים" בלבד: מה התכוונת כשכתבת עניין מסוים? איפה מצאת את התמונה הזו? מדוע אינך מפרסם יותר מאמרים מהסוג הזה? היה מאמר על אדם מסוים – מבלי להיכנס לפרטים – שהרבי סבר כי מוטב היה אילו לא פורסם. 

"מדוע לא?", שאלתי. 

"האם קראת את המאמר בתשומת לב?", שאל הרבי. 

"כן", השבתי. 

"ולא ראית בו שום בעיה?" 

"לא, לדעתי הוא היה בסדר". 

"אם כך אתה סבור, שיהיה כך", סיכם הרבי, והמשיך לנושא הבא. 

בשלב הבא פנה הרבי אל ר' מנחם ושאל: "ר' מנחם פארוואס זייט איר געקומען אין אמעריקע"? [ר' מנחם מפני מה אתם מבקרים באמריקה?]

"הרבי יודע", השיב ר' מנחם הכהן, "שבארץ יש 243 מושבים המשתייכים ל'הסתדרות' – למפלגת 'מפא"י' ושישים ושניים מושבים המשתייכים לתנועת 'הפועל המזרחי'. במושבים של 'הפועל המזרחי' יש בתי כנסת וספרי תורה אך אין פרנסה לאנשים, ואילו במושבים של 'ההסתדרות' יש לאנשים פרנסה, אך אין בתי כנסת וספרי תורה". 

הסיבה לכך הייתה ששר הדתות היה מטעם 'הפועל המזרחי' ולכן דאג למושבים המשתייכים למפלגתו לבתי כנסת, ואילו שר החקלאות היה מטעם מפא"י, ולכן דאגו למושבי מפלגתם לפרנסה. אך למושבים של המפלגה האחרת — לא דאגו. על כן אמרתי לרבי: "הגעתי לאמריקה משום שנאמר לי שיש בתי כנסת רבים שנסגרים, וברצוני לגייס ספרי תורה בעבור המושבים של מפא"י".

הרבי לחץ על הזמזם שבשולחנו כדי לסמן לרב חודקוב להיכנס. כאשר הוא נכנס, אמר לו הרבי: "שיקט מיר אריין יודל" [שלח אלי את ר' יודל (קרינסקי)]. הרב יהודה קרינסקי נכנס אל החדר, והרבי אמר לו: "גיט ר' מנחם'ן פיר ספרי תורה" [תן לר' מנחם ארבעה ספרי תורה].

שאלתי את הרבי אם יש לו עדיפות כלשהי בשאלה למי להעביר את ספרי התורה. הרבי השיב שזה נתון לשיקול דעתי, ועלי לתת למי שאני מבין.

שאלתי את הרבי האם מותר לי לפרסם שהרבי נתן לי ארבעה ספרי תורה בשביל המושבים של מפא"י. הרבי הגיב: "דאס וואס איך טו נישט בגלוי, טו איך נישט בסתר; און דאס וואס איך טו נישט בסתר, טו איך נישט בגלוי" [מה שאיני עושה בגלוי, איני עושה בסתר; ומה שאיני עושה בסתר, איני עושה בגלוי].

לאחר מכן אמר הרבי בחיוך, בעניין הפרסום: "זה עניין שלכם. יש כאלה שכאשר ישמעו שנתתי – ייתנו גם כן. ויש כאלה שכשישמעו שנתתי – לא ייתנו".

הרבי המשיך ודיבר איתי על המושבים. הוא התעניין מאוד בנעשה בהם: כיצד האנשים מסתדרים בפרנסה, ופרטים רבים נוספים.

אחר כך הוסיף הרבי, "יש לי בקשה. יש לי ידיד בארץ ישראל, קדיש לוז שמו (מראשי תנועת 'מפא"י'). הוא מתגורר בקיבוץ דגניה ב'. שמעתי שלאחרונה פתחו שם בית כנסת. הייתי מאוד שמח אם יתאפשר להעביר את אחד מספרי התורה הללו לאותו בית כנסת". 

"אם הרבי מבקש, בוודאי שכך אעשה", השיב הרב מנחם הכהן. 

"לא", הבהיר הרבי. "ההחלטה בידיך. ייתכן שיתברר כי בתי כנסת אחרים זקוקים להם יותר". 

בהמשך שאל הרבי שאלות שונות בנוגע למושבים, בקשר לחיי הדת שמתקיימים בהם, וההבדלים בין המושבים הדתיים ללא דתיים. הרבי שמח מאוד לשמוע שגם ברבים מהמושבים שאינם מוגדרים כדתיים יש בתי כנסת ושוחטים משלהם. 

הרבי גם אמר משהו מאוד מעניין בקשר למושבים. באותם ימים של עלייה המונית לארץ ישראל, בן גוריון טבע את המונח "מיזוג גלויות". פירושו, שהיהודים שהגיעו ממדינות שונות ברחבי העולם – מרוקו, תימן, לוב, רומניה, הונגריה, וכן הלאה – לא יישארו כעדות או שבטים נבדלים, אלא ישוכנו באותם מושבים, כדי שיתמזגו יחד בכור ההיתוך החברתי הישראלי, ויהפכו לעם אחד. הרבי הסתייג ממדיניות זו, ואמר שאין זה רעיון טוב לכפות על קהילות בעלות רקע תרבותי שונה לדור בכפיפה אחת באותו מושב. כל אחת מאותן קבוצות עזבה את קהילתה בגולה והובאה לארץ חדשה, וכעת צריכה להסתגל לשפה חדשה ואורח חיים חדש; אם יידרשו להתמזג עם קהילות אחרות באותו מושב ולחלוק את אותו בית כנסת, יתווסף להם גם הקושי הכרוך בלהתרגל לנוסח תפילה שונה ולמנהגים שונים. אין טעם לשלב בכוח יוצאי רומניה במושב שתושביו יוצאי מרוקו, או להיפך. 

בנקודה זו הסכמתי לחלוטין עם גישת הרבי, ובהמשך, זו אכן הפכה להיות המדיניות הרשמית, אחרי שנוכחו לראות שמדיניות "מיזוג הגלויות" לא צלחה". 

ואז הרבי חייך חיוך גדול וכובש כמו שרק הוא יודע…

היחידות נמשכה כשלוש וחצי שעות, כאשר בכל חצי שעה לערך נכנס הרב חודקוב, והצביע על שעונו כדי לרמז שהגיע הזמן לסיים. אך רק סביב השעה שש בבוקר כשעמד ר' מנחם לצאת, שאל הרבי: "מותר לי לשאול אותך שאלה אישית?"

– "לרבי מותר לשאול הכל", השיב ר' מנחם. 

"ר' מנחם, איר זייט א חסיד אדער מתנגד?" [ר' מנחם, אתה חסיד או מתנגד?] 

שאלה זו נפלה עלי בהפתעה. הרהרתי לרגע ואמרתי: "חסיד". 

"וועלעכער חסיד זייט איר?" [איזה חסיד אתה?].

באותם ימים הייתי מקורב מעט לחסידי ברסלב, ועל כן עניתי: "אני חסיד ברסלב".

הרבי הביט בעיניו המיוחדות ישר לתוך עיניי – כך במשך רגעים שבעיניי נראו ממש כנצח. אני זוכר שזה ארך זמן, ואז חייך חיוך גדול – החיוך הכובש שלו, כמו שרק הוא יודע – ואמר: "ר' מנחם, איך פארשטיי, אז איר זייט א ברסלבער, ווייל זיי האבן קיין רבי נישט…" [ר' מנחם, אני מבין שאתה חסיד ברסלב, מפני שאין להם רבי].

כשיצאתי מה"יחידות", שוחחתי עם הרב קרינסקי ומסרתי לו את הכתובת של משרדי ההסתדרות בניו יורק, כדי שישלח לשם את ספרי התורה. הוא העביר אותם ארוזים בצורה יפה למשרד ההסתדרות, ומשם הם כבר נשלחו לארץ ישראל.

יש לציין, שלאחר שנתן לי הרבי ארבעה ספרי תורה — ראיתי הצלחה מיוחדת במינה. וברוך ה', חזרתי לארץ ישראל עם שלושים ספרי תורה!

התשרי שקישר

הפעם הבאה בה זכה ר' מנחם הכהן לשהות בצל הקודש, לא הייתה מתוכננת כלל. אך דווקא היא – שנולדה מתוך מצוקה, טלטלה גיאוגרפית, והשגחה פרטית מפתיעה, היא זו שקישרה אותו אל הרבי בקשר עמוק ופנימי ביתר שאת.

בראשית חודש תשרי תשכ"ה מצא את עצמו הרב מנחם הכהן בז'נבה שבשווייץ, כאשר שביתת טיסות מנעה את חזרתו לארץ הקודש לקראת יום הכיפורים. 'מה שווה להישאר פה?', הרהר לעצמו, וקנה כרטיס לכיוון ניו–יורק.

"התארגנתי לטיסה זולה דרך לוקסמבורג, אך ברייקיאוויק התבשרתי שדווקא הטיסה שלי בוטלה. עמדתי שם בתור, מסביר בדאגה שיום כיפור בפתח ואין לי לאן לפנות", תיאר את השתלשלות הדברים. "והנה, בהשגחה פרטית מופלאה, כומר שעמד מאחוריי התנדב: 'אני מוותר על מקומי כדי שהוא יטוס'. כך הגעתי לניו–יורק.

מיד פניתי לביתו של ידידי הרב בערל ליווי ע"ה, שהפתיע אותי בחדשות: "הרבי יושב 'שבעה' על פטירת אמו, הרבנית חנה ע"ה. בוא נלך למקווה ואחר כך לנחם אבלים". כשהגענו, הביט בי הרבי ואמר ברכות: "ר' מנחם, קומט דאווענען ביי מיר יום כיפור" [בוא להתפלל אצלי ביום כיפור].

בבוקר יום הקדוש, התעטפתי בטלית והלכתי רגלית את כל הדרך הארוכה מבורו פארק לקראון הייטס, חוצה שכונות מגוונות של אפרו–אמריקנים עד שהגעתי ל־770. עד היום אני זוכר את ההתרגשות כששרתי עם הקהל את "האדרת והאמונה" — ניגון שנחקק בליבי לעד.

במוצאי היום הקדוש, מיד עם סיום התפילה, קרא לי הרבי. הוא פנה לאחד החסידים ואמר: "אתה תדאג שר' מנחם ישבור את הצום ("אפ־פאסטן") ותסיענו לאן שצריך?" הרבי דאג שלא אחזור רעב לבורו פארק…

עוד בטרם נפרדנו, אמר לי הרבי: "תבוא אלינו לשמחת תורה". הסברתי כי אני מתארח במנהטן עם ישראל ישעיהו, סגן יו"ר הכנסת דאז, שהייתי מלווהו, כיוון שלא שלט היטב בשפה האנגלית. "איך אסע ביום טוב שני של גלויות?" תהיתי. הרבי השיב בתבונה: "תיקח איתך את הקונסול הישראלי חיים זוהר. כולם יודעים שאתה בן ארץ ישראל".

ואכן, בשמחת תורה הגענו שלושתנו להקפות אצל הרבי: אני, ישראל ישעיהו והקונסול. בהוראת הרבי כובדתי באמירת הפסוק "כהניך ילבשו צדק", וכן זכינו להקפה משותפת.

בראשית חודש חשוון אף נכנסתי ל'יחידות' משותפת ומיוחדת עם ישראל ישעיהו", מוסיף הרב הכהן. "למרות שהייתי אצל הרבי מספר פעמים קודם לכן – מציין הרב הכהן – המראות המופלאים של תשרי תשכ"ה קשרו את ליבי לרבי בקשר בל יינתק".

כאשר נתבקש ר' מנחם לתאר את זמנו בקודש פנימה, השיב: "קשה לתאר את ההתרגשות בשעת היחידות. השיחות עם הרבי פשוט מרתקות. הייתי אומר משפט קצר, והרבי כבר הבין דבר מתוך דבר. עד היום אני מצטער שמכשירי ההקלטה לא היו נפוצים באותם ימים, ולא יכולתי להקליט את השיחות – שהיו פשוט מרתקות.

באופן כללי, הרבי דיבר איתי ביחידויות על נושאים שונים רבים ומגוונים. בכל הרבי שלט. דבר לא נעלם מעיניו. הרבי שאל אותי על אישי ציבור בארץ ישראל שהיו בעלי שורשים חב"דיים. למשל, אני זוכר שהרבי התעניין במשה אדם — שכיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת אחדות העבודה, וסבו היה חסיד חב"ד שורשי. הרבי שאל אם אני מכיר אותו, וביקש שאספר לו שביקרתי אצל הרבי.

הרבי התעניין גם בחסידי חב"ד ששירתו ברבנות הצבאית, ואותם פגשתי לעיתים תכופות, שכן משרדי היה ברבנות הצבאית. 

"כמדומני שהייתי בסך הכול באחת־עשרה יחידויות", סיכם לימים. "אחת מהן הייתה עם רעייתי. הגעתי עם רעייתי פעם נוספת, כאשר הרבי כבר לא קיבל ליחידות. עמדתי עימה בלובי הכניסה שבו היו עומדים אנשים רבים שעה שהרבי יצא לתפילה. כאשר הרבי ראה אותי ואת רעייתי — הניף את ידו לברכנו פעמיים!" שח הרב הכהן בהתלהבות.

"רעייתי סיפרה שהיא נכדתו של הרב משה קליערס, והרבי הגיב: 'בעל מחבר 'טבור הארץ'!' רעייתי זוכרת את זה עד היום…"

בתפקידו הציבורי כחבר כנסת

בשנת תשל"ד נבחר הרב הכהן לכהן כח"כ מטעם מפלגת 'העבודה'. "הרבי עודד אותי כל הזמן – הן טרם כניסתי לכנסת, כאשר הייתי רב ההסתדרות, והן לאחר שנכנסתי לכנסת כחבר במפלגת העבודה", שיתף הרב הכהן.

באחד ממכתביו, כותב הרבי אל הרב הכהן לאחר היבחרו לכנסת (אגרות קודש חכ"ח ע' קצה): "כיון שהחובה על כל אחד ואחד לנצל כל מקרה, מאורע ואפשרות לביסוס היהדות האמיתית ולהפצתה, אשר ינצל מר עמדתו בנקודה זו, והרי סוף סוף — תכלית כל העניינים והמאורעות ותוצאות הבחירות וכיו"ב — היא, כמו שאמרו חכמינו במשנתם: 'אני נבראתי לשמש את קוני'. והבחינה הסופית היא: האם המינוי לתפקיד חדש נוצל לביסוס תורת קונו. זאת אומרת, תורת ה' ולקיום מצוותיו בכל ההיקף ובמלואו, או שחסר בזה". 

הרב הכהן מוסיף ומספר על תמיכתו של הרבי בפעילותו: "הרבי אפילו העניק לי פעם המחאה על סכום מסוים, ואמר: 'איך וויל זיין א שותף אין וואס איר טוט' [ברצוני להיות שותף בעשייתכם]. לאחר מכן פדיתי את ההמחאה, ולאחר זמן ניסיתי להשיג שוב את ההמחאה המקורית כדי לשמרה אצלי, אך לצערי כבר לא הצלחתי.

הסיבה לכך שהרבי תמך בי – אם מותר לפרש זאת לפי הלך הרוח של היום – היא שראה בכך סוג של שליחות. מדובר היה במפלגה שאינה דתית, בלשון המעטה, ופעלתי דרכה רבות.

כך, לאורך כל דרכי, הרבי עודד והדריך אותי. ואף שאני בטוח שכל אדם הרבי היה מקבל במאור פנים – אותי קיבל הרבי בחמימות יתרה ובסבר פנים יפות.

הרה"ח ר' מאיר הארליג, תמיד היה עומד ליד הרבי ולא משמיע שום הגה. פעם אחת, לפני שנכנסתי ל'יחידות', הוא ניגש אליי ואמר: "דער רבי האט אייך ליב" [הרבי אוהב אתכם]. חוץ מאותה פעם, מעולם לא ראיתי אותו פותח את פיו. העובדה שהוא ראה לנכון לומר לי זאת – ריגשה אותי מאוד. 

כאמור, אני בטוח שכל אדם הרבי קיבל כך, אולם דבריו של ר' מאיר הארליג "השותק", שניגש ואמר לי שהרבי אוהב אותי, עוררו בי רגשות נפלאים; הבנתי שאני זוכה לחיבה יתרה אצל הרבי.

אולי דוגמה לכך: מאחר שהייתי חבר כנסת מטעם מפלגת 'העבודה', בעיתונים 'המודיע' של מפלגת אגודת ישראל, ו'הצופה' של המפד"ל — תקפו אותי דבר יום ביומו. כשילדיי כבר גדלו והחלו ללכת לבית הספר, היו ילדים שהציקו להם נוכח התקפות אלו. הבן הגדול שלי כבר היה בכיתה ג', והילדים בכיתה היו מציקים לו "אבא שלך מפא"יניק"…

ב'יחידות' שאליה נכנסתי באותה תקופה, אמרתי לרבי שעולה בדעתי המחשבה לעזוב את הפוליטיקה – בשל הרדיפות. הרבי לא הגיב לדבריי. אך כשה"יחידות" הסתיימה ועמדתי ללכת, ליווה אותי הרבי לפתח החדר ואמר: "ר' מנחם, דארט וואו ס'איז דא חסידות — איז דא מתנגדים" [ר' מנחם, במקום שיש חסידות — יש גם מתנגדים]".

למען תיקון חוק 'מיהו יהודי'

"במהלך התקופה שבה הנושא של "מיהו יהודי" עמד במרכז סדר היום, כבר הייתי בכנסת. באותה תקופה נכנסתי ל'יחידות', וטרם כניסתי אמרו לי המזכירים כי חבר הכנסת זבולון המר מהמפד"ל היה אצל הרבי לאחרונה, והרבי דיבר איתו באריכות על "מיהו יהודי".

מכיוון שכנראה הרבי ידבר גם עימי בנושא, ביקשו שאעשה השתדלות שלא לגרום לרבי התרגשות — שכן הנושא הזה משפיע על בריאותו של הרבי. 

נכנסתי אל הרבי ושהיתי ב'יחידות' שעה ארוכה. הרבי דיבר איתי על עניינים רבים, אולם על "מיהו יהודי" — לא אמר מאום…

בסוף ה'יחידות', אמרתי לרבי שנאמר לי שהרבי רוצה לדבר עימי על "מיהו יהודי". והרבי השיב: "ר' מנחם, ס'איז פאראן אזעלכע וואס איך דארף נישט רעדן מיט זיי וועגן דעם, און ס'איז פאראן אזעלכע וואס ס'וועט נישט העלפן" [ר' מנחם, יש שאינני צריך לדבר עימם על כך, ויש שלא יעזור שאדבר עימם].

"ולאיזה סוג אני משתייך?" 

הרבי אמר: "דאס פארשטייסטו דאך אליין" [את זה אתה מבין לבד].

"ואכן, בעניין זה", מציין הרב הכהן, "תמיד הצבעתי כפי שהרבי ביקש. הייתי חבר הכנסת היחיד במפלגת 'העבודה' שהצביע בעד תיקון החוק, בניגוד לעמדת המפלגה כולה, ונימקתי זאת שאינני רוצה להיכנס לדיון עצמו, אולם מכיוון שהנושא חשוב מאוד לרבי – אני ממלא את בקשתו.

שטו טאקאיה חב״ד? 

"לצד היותי רב ההסתדרות, הייתי גם חבר הוועדה המרכזת שלה, שבעצם היוותה את הנהגת ההסתדרות.

באחד הימים היה דיון בוועדה על בקשה שהגיעה מכפר חב"ד לצרף אותם כחברים ב'קופת חולים' [שירותי בריאות]. חוקת 'ההסתדרות' קבעה שלשם חברות בקופת חולים, יש להיות חברי 'ההסתדרות', או 'הפועל המזרחי' או 'הפועל אגודה' – אך ראשי כפר חב"ד בהוראת הרבי לא הסכימו להיות חברים במפלגה כלשהי, ולכן הרוח שנשבה באסיפה הייתה, שלא לאשר את חברותם בקופת חולים. 

בשלב מסוים ביקשתי את רשות הדיבור, ואמרתי שברצוני לחזור על שיר שכתב המשורר המפורסם נתן אלתרמן, ושמו "שטו טאקאיה חב״ד" — בתרגום מרוסית: "מה זה חב״ד?"

השיר מתאר מברק שהגיע אל הצנזור ברוסיה, ובו מוזכרת המילה "חב״ד". הצנזור לא ידע מה משמעותה של המילה הזו, והעביר אותה אל הצנזור שמעליו. אך גם הוא לא הבין את פשר המילה, והעביר גם הוא לממונה שמעליו. כך הועבר המברק מממונה לממונה – עד שהגיע לראש הצנזורים שהיה ממשפחת חסידים…

הוא החל להתהלך בחדר הלוך ושוב, תוך שהוא אומר לעצמו, במנגינת לימוד: "שטו טאקאיה חב״ד? גיי מסביר זיין די גויים וואס הייסט חב״ד" [מה זה חב״ד? לך תסביר לגויים מה פירוש חב״ד].

אמרתי להם: "להסביר לכם 'שטו טאקאיה חב״ד' – מה זה חב״ד – אי אפשר. אבל זה משהו מיוחד, ויש לתת על כך את הדעת". 

לאור דבריו, החליטו הנוכחים כולם פה אחד לאשר את חברות הכפר בקופת החולים.

"באותה ישיבה נכח גם המשורר אברהם שלונסקי, שהיה בן דוד שלישי של הרבי. בילדותו גרה משפחתו בשכנות להורי הרבי ביקטרינוסלב, ומאז היה לו קשר מיוחד עם הרבי שהתבטא בחלופת מכתבים.

"הוא ניגש אליי לאחר האסיפה ואמר לי שאספר את הסיפור הזה לרבי, ואומר לו שגם הוא — שלונסקי — נכח באסיפה. כך אכן עשיתי, ובהזדמנות הבאה שנכנסתי אל הרבי, סיפרתי על מאורעות האסיפה.

"הרבי התעניין בשלונסקי ושאל: "וואס מאכט אברהם?" [מה שלום אברהם?]

"גיט עם א הארציקען גריס פון מיר. מיר שרייבן זיך פון צייט צו צייט" [מסור לו דרישת שלום חמה ממני. אנו מתכתבים מפעם לפעם]".

הרבי מרוצה

"גם בתקופה שכבר לא היו יחידויות באתי אל הרבי", גולל הרב הכהן. "בשנת תשמ"ט כאשר הגעתי לחלוקת הדולרים, הרבי העניק לי דולר והעניק לי יחס חם באומרו: "אַ לאנגע צייט האָב איך אייך נישט געזען" [זמן ארוך לא ראיתי אתכם].

הרבי שאל אותי אם אני עולה בכל יום לברך ברכת כהנים, וכשהשבתי בחיוב אמר: "זייער צופרידן" [מאוד מרוצה].

אירע כמה פעמים שבסיום יחידות אמר לי הרבי: "אתה כהן – תברך בברכת כהנים".

אחר כך בירר הרבי אם אני מתראה עם אחי פנחס, שבאותם ימים לא הרגיש טוב ושכב בבית רפואה. הרבי התעניין בשלומו, והורה לבדוק את התפילין שלו. הרבי העניק לי דולר נוסף. סיפרתי משהו, והרבי חייך.

המשכתי בדרכי, ולפתע הגיעו כמה חסידים בריצה ואמרו לי: "הרבי קורא לך בחזרה!"

חזרתי – והרבי אמר לי דברים נוספים, ואף העניק לי דולרים נוספים.

בחודש סיון חודש סיון תש"נ, שוב הייתי אצל הרבי. הייתי בשבת בקראון הייטס, ובצהרי השבת הגעתי להשתתף בהתוועדות. עמדתי על הבימה מאחורי הרבי.

פעמיים במהלך אותה התוועדות הסתובב אליי הרבי ואמר לי לומר "לחיים". העבירו לי כוסית ואמרתי "לחיים" לרבי"…