ניסים בגוש קטיף • על נס ההצלה של שליח הרבי

מנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח

לוח השנה המשפחתי של משפחת קירשנזפט, מלא וגדוש. בימי הולדת וימי נישואין של בני המשפחה הברוכה בלי עין הרע.

בנוסף לשמחות הרגילות, יש להם, לקירשנזפטים, כמה ימים טובים ומיוחדים במהלך השנה, ימים של גאולה אישית, שבהם הם עוצרים את שטף הפעילות והשליחות, מתכנסים להתוועדות משפחתית או קהילתית, ומודים לקב"ה על נס שקרה להם באותו תאריך לפני כך וכך שנים.

התאריך כ"ז בתשרי מצויין אצל משפחת קירשנזפט כיום של חג, יום של שמחה והודאה לה' על הניסים המופלאים והמרטיטים שחוו לפי עשרים ואחת שנה, כאשר רכבם הותקף באכזריות על ידי מחבלים צמאי דם. 

ומעשה שהיה כך היה.

היה זה בשמונה וחצי בערב של יום חמישי, כ"ז תשרי תשס"ד. בני הזוג קירשנזפט חזרו מכפר חב"ד והיו בדרכם הביתה בנווה דקלים. את הדרך הזאת עברו במשך השנים אלפי פעמים. באותה פעם, הגב' קירשנזפט נהגה בעוד בעלה, ר' יגאל, נמנם בשלווה; מנוחת השליח… בספסל האמצעי ישבו שלושה מילדיהם: לוי, ברוך שמואל, ומנחם מענדל התינוק. בספסל האחורי ישבו עוד שלושה טרמפיסטים שהצטרפו לנסיעה.

שום דבר לא הכין אותם לרגעים הבאים. כמאה וחמישים מטרים אחרי שעברו את מחסום כיסופים, שמעו פתאום צרורות ירי. כדורים שרקו במהירות מכל עבר, וחלונות הרכב התנפצו במהירות. זה היה קצב אש רצחני. הם נזקקו בדיוק לחצי שניה, כדי להבין שהם בעיצומו של פיגוע רצחני.

"תני גז!", צעק ר' יגאל לעבר רעייתו שאחזה בהגה, אבל היא האטה… הוא לא הבין מה קורה; היא לא דיברה. רק מאוחר יותר נודע לו כי אחד הקליעים נכנס דרך השמשה הקדמית, וניפץ שברירי זכוכיות לתוך עיניה… "כמו סכינים בעיניים", תיארה לאחר מכן.

ר' יגאל ניסה להבין מה קורה; הערכת מצב מהירה. מאחור – דממה. שקט מפחיד. מקדימה – הכביש, אך רעייתו אינה מסוגלת להמשיך לנהוג. מן הצדדים – מחבלים צמאי דם, יורקי אש ותמרות עשן.

באותו רגע הבין כי מצבו לא פשוט – כמו בני ישראל על שפת ים סוף, תקועים מכל כיוון – וזה הרגע לפנות אל בורא עולם. בשבריר שניה פנה אל היושב במרומים: "ריבונו של עולם! עכשיו אנחנו בידיים שלך. הננו בידך. הצל אותנו!" 

"באותו רגע חשתי שהתפילה התקבלה", סיפר לימים. "הרגשתי שהקב"ה שם אותנו כמו בתוך קובייה, מעין ארגז מוגן, מעביר אותנו קדימה ומוריד אותנו. בלי מילים, בלי שתיאמנו בינינו – הרגשנו אני ואשתי את אותן תחושות; את אותן מילות תפילה; אותה הרגשה של ענני הכבוד השומרים ומגוננים עלינו מכל עבר"…

הנס הראשון אירע מיד – כאשר הגברת קירשנזפט הצליחה לתפוס את ההגה ולשעוט קדימה, למרות שעיניה מלאו ברסיסי זכוכיות. היא נהגה מבלי לראות את הדרך שלפניה, גם לא את הכביש. "הרגשתי ששתי ידיים נכנסות מתחתיי ומרימות אותי מחוץ לאוטו. הקב"ה היה ברכב! זה דבר שאי אפשר לתאר או להסביר. ה' נשא אותנו משם"…

מאוחר יותר, התבררה עוצמת הנס. מחבל שארב בצד הכביש, כמאה מטר לאחר הכניסה ל'כביש כיסופין', החל לפתע לירות צרורות ירי. שני רימונים נזרקו על הרכב, ורק בנס לא התפוצצו!… על הרכב נורו עוד כתשעים כדורי–מוות, שלוש מחסניות מטווח קרוב – ובנס כולם יצאו ללא פגע. הקליע שניפץ את הזכוכית הקדמית – עבר לאורך כל הרכב שהיה גדוש באנשים ובילדים – ויצא מהחלון האחורי… עבר לכולם ליד אוזניהם…

כדור נוסף, עבר סמוך לידה של הגב' קירשנזפט ויצא מהחלון שעל ידה, בלי לגרום אפילו לשריטה. מאחוריהם נהג הרב ראובן נתנאל, רב הישוב עצמונה; כדור נכנס בשמשה הקדמית שלו אך נתקע בהגה… ואף הוא לא נפגע. "הרגשנו שה' פשוט נמצא אתנו, מסיט הצידה את הכדורים ומיישר את הראשים בדיוק בזווית הנכונה"…

השקט ששרר מספסלי הרכב האחוריים, היה חשוד. כבד ומעיק מידי. רק כעבור מספר קילומטרים של נסיעה מהירה, הרשו לעצמם לעצור ולהסתובב לאחור, לנסות להבין מה קורה.

האפלה ששררה במקום, הקשתה על הראיה. יגאל הסתכל על בנו התינוק, וגילה שהחלון התרסק עליו… רק כשהפעוט ניסה להזיז את ראשו, הבין האב שברוך ה' הוא חי… לבנו ברוך–שמואל בן השלוש, ירד קצת דם מהגב כתוצאה מדקירה קטנה שקיבל משבר זכוכית. 

מי שהיה ער באותם רגעים – היה בנם לוי, אז 'תמים' צעיר בן 14. באותן שניות נצח של שריקות מוות – הוא התלבט. הוא כבר למד שכאשר יש פיגוע ירי, שמים יד על הראש ומתכופפים לעבר הרצפה. אך כשהסתכל לעבר רצפת הרכב – גילה שהיא מלאה בזכוכיות. 'זה מסוכן, אני עלול להיפגע', הרהר לעצמו. 'מה עדיף לעשות כעת?' 

מבעד להמולה, שמע את קולו של אביו מתקשר למוקד 106 של המועצה לדווח על ההתקפה. 

"האם יש נפגעים?" הייתה השאלה הראשונה.

זו הייתה הפעם הראשונה שר' יגאל הסתובב לעבר החלק האחורי של הרכב "יש נפגעים?!" שאל לתוך חלל הרכב. דממה עמוקה שררה במקום. איש לא ענה. כיוון שהחושך היה סמיך, לא יכול היה להבחין בעצמו בנעשה. זו הייתה דממה של מוות מתוך חשיכה מוחלטת – אחרי הרעש הנורא של אש התופת…

השאלה גרמה לבן לוי להתעשת. הוא בדק את עצמו, בדק גם את אחיו, ועד מהרה השיב את המשפט המיוחל: "אין נפגעים, הכל בסדר". כעת פנה גם אל הטרמפיסטים ושאלם לשלומם: "הכול בסדר", השיבו השלושה בזה אחר זה…

כחות הביטחון שקיבלו את הדיווח המיידי, לא האמינו; הם הגיעו במהירות לראות בעצמם את הנס… חיילים הוזנקו לזירת הארוע והם פתחו במרדף אחר המחבל. בדרך נס הצליחו ללכוד אותו ולהורגו. לאחר מכן התברר כי בשטח נמצאו שני רימונים שנורו לעבר הרכב, ואילו על המחבל עצמו נמצאו עוד כמה רימונים מוכנים להפעלה…

עם שובה של משפחת קירשנזפט לביתה אחרי הנס, התגלה חלק נוסף בפאזל הניסים. אחד השכנים גילה את תמונת הרבי מקומטת בתוך כסא התינוק, בתוך ערימת הזכוכיות. התברר שכמו בבית – מנחם מענדל התינוק לא נרדם בלי נשיקה לתמונה של הרבי. גם בנסיעה הוא החזיק את התמונה של הרבי כדי להירדם…

מבט מעמיק ברכב גילה ששני כדורים נוספים נתקעו בתוך שלדת הרכב – ממש ליד ראשו של הפעוט שהחזיק את תמונת הרבי, והרבי כנראה חיבק אותו בחזקה…

מסתבר שלתמונת הרבי היה חלק מכריע מאד בכל הסיפור – אך לא בתמונה שהחזיק הפעוט, אלא בשלוש תמונות–ענק, יותר ממטר כל אחת, שתלו ילדי משפחת קירשנזפט – תוך סיכון עצמי – לאורך מסלול הכביש המוביל לגוש קטיף. לצד הכיתוב נכתב "משיח מבטיח אף יהודי לא יישאר בגלות". נוסעי הכביש לא יכלו להחמיץ את השלטים… 

מאז שנתלו התמונות, התושבים שעברו בכבישים אלו, החלו לחוות סדרות של ניסים גלויים. אלו היו כבישי תופת של ממש; מאות פיגועי ירי התרחשו בהם באותן שנים. מאז שנתלו התמונות – ספרו השלוחים עשרים–ואחד ניסים של פיגועי ירי שלא צלחו, או אנשים ומשפחות שניצלו בניסי ניסים… סיפור הנס של משפחת קירשנזפט היה אחד מתוך עשרים ואחד ניסים… 

נס נוסף היה, כאשר מחבלים תכננו להשתלט על העמדות של צה"ל בצומת ולפוצץ אותם, אולם הם חוו תקלה והם התפוצצו קודם בואם, מטרים ספורים לפני התמונה של הרבי… הקירות המרוססים, גדושים בחורים וסדקים, העידו על הנס הגדול שאירע במקום. רק התמונה של הרבי הענקית נשארה חלקה ללא שריטה.

מבט בתמונות מאותו אירוע, מעביר צמרמורת ומזכיר את תמונות הפיגועים הקשים שפורסמו חדשות לבקרים באותם ימים. בחסדי ה', המשפחה כולה והטרמפיסטים שהצטרפו לנסיעה – נראו לאחר האירוע הקשה מחויכים כשהם מנסים לעכל את עצמת הנס. 

לו היה צלם נוכח במקום באותו רגע, הוא היה יכול להנציח את התמונה הבאה – חיילים מקיפים את הרכב אליו נורו תשעים כדורים! והשלוחים שזה עתה חוו את החוויה הטראומטית ביותר שאדם יכול להעלות בדעתו – יוצאים מהרכב, ומושיטים לחיילים 'כרטיסי משיח' עם תפילת הדרך ותמונת הרבי מלך המשיח…

ברכבם של משפחת קירשנזפט, היו בדיוק כמה בקבוקי 'משקה'. אלו הוצאו במהירות, וכל המפקדים והחיילים שבאו לחזות בנס – אמרו עמם יחד 'לחיים' לכבוד הנס, כאשר המילה 'לחיים' מקבלת פתאום משמעות כפולה ומכופלת…