כיצד היה הרמב"ם מטפל במחלת הסרטן

ד"ר גיל יוסף שחר, ynet

הרמב"ם הינו ללא ספק גדול הרופאים של העם היהודי מאז ומעולם. אך למרות היותו רופא, הרמב"ם לא התיימר לרפא מחלות. מבחינתו, תפקיד הרופא הוא לעזור למטופל לרפא את עצמו. על פי תפיסתו, לגוף יש יכולת עצומה לרפא מחלות וברוב המקרים, רק צריך לא להפריע לו.

חוזקו של הגוף והיכולת שלו להתמודד עם מחלות תלויה, על פי הרמב"ם, במספר גורמים מרכזיים: תזונה נכונה, תנועה והמצב הנפשי של המטופל. חלק ניכר מכתביו הרפואיים של הרמב"ם מוקדשים להסבר מהי התזונה הנכונה לאדם, תזונה שתחזק את מערכות הגוף, תמנע מחלות ותעודד ריפוי מחלות.

המצב כיום, בו לחולי סרטן לא ניתנת כל הדרכה תזונתית ולא פעם הרופא המטפל אף אומר להם משפט כגון: "אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה, זה לא באמת משנה", הוא מצב אבסורדי לא רק על פי גישתו של הרמב"ם, אלא גם על פי ממצאי המדע העדכניים ביותר.

הקשר בין תזונה לבריאות מוכח כיום למעלה מכל ספק ומתועד באלפי מחקרים מדעיים. לצערנו, לרופאים הקונבנציונליים הכשרה מועטה מאוד בנושא, אם בכלל. התזונה, במקרה של מחלת הסרטן, יכולה להיות לא פעם הגורם שיכריע את התוצאה של המלחמה בגידול.

לאכול במידה

הרמב"ם מזהיר את האדם לא להיות שבע. השובע על פי דבריו נגרם ממילוי הקיבה.לדבריו, אם הקיבה מלאה, העיכול של הסעודה לא יהיה טוב. בעבר, חשבו המדענים, שהקיבה היא בסך הכל מחסן אגירה לפני המעיים שהינם איבר העיכול המרכזי. היום המדע יודע, שכבר בקיבה מתרחשים תהליכי עיכול פעילים מאוד.

התאים שמצפים את דפנות הקיבה מפרישים חומצה הידרוכלורית שתפקידה לפרק את המזון לחלקיקים קטנים יותר ואף לנתק ויטמינים מסויימים מהחלבונים שהם קשורים אליהם וזאת כדי לשפר את ספיגתם.

אם הקיבה תהיה מלאה, החומצה ואנזימי העיכול שמופרשים מתאי דפנות הקיבה, לא יצליחו להגיע למזון שנמצא במרכז הקיבה. אותו מזון לא יעבור פירוק אופטימלי ולא נספוג ממנו את כל מה שהיינו יכולים לספוג. מזון שלא עבר פירוק מלא, הינו רעיל עבור הגוף והוא עלול לעורר את מערכת החיסון כנגדו ובעצם לפתוח "חזית נוספת" איתה מערכת החיסון צריכה להתמודד.

יתרה מזאת, הקיבה היא לא סתם בלון שאוגר את המזון. היא מוקפת בשכבה של שרירים טבעתיים שכל זמן שיש מזון בתוך הקיבה, הם מתכווצים וזאת כדי לערבל את תוכן הקיבה במטרה לערבב היטב את המזון עם החומצות ואנזימי העיכול. קיבה מלאה לגמרי תקשה על כיווץ השרירים. אם תהיה התנגדות לכיווץ, העיכול לא יהיה שלם ונפסיד חלק גדול מהתועלות שיכולנו לקבל מאותה סעודה.

אבל תזונה טובה ככל שתהיה, לא מספיקה. הרמב"ם כותב שגם אדם עם התזונה הטובה ביותר, יחלה במידה והוא לא יפעיל ויניע את גופו כראוי. להנעת הגוף יש השפעות רבות מספור, וכנראה שהמדע מבין רק את מיעוטן. הרמב"ם מציין שלהנעת הגוף אפשר לקרוא פעילות גופנית, רק כאשר היא מביאה להתנשפות ולהזעה. אם לא הזעת ולא התנשפת – לא עשית פעילות גופנית.

איך להגיע לאיזון נפשי?

הרמב"ם כותב שגם אורח חיים הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה וקבועה, לא יבטיח בריאות, אם מצבו הנפשי של האדם לא מאוזן. הרמב"ם נותן חשיבות כל כך גדולה לאיזון מצבו הנפשי של המטופל, עד כדי כך שהוא מזהיר את הרופאים ואומר להם שגם אם זיהו את הסיבה הפיזיולוגית למחלה, שלא יתפתו לטפל בה, לפני שהם מתייחסים למצבו הנפשי של המטופל, ומאזנים אותו.

על פי הרמב"ם, לכל מחלה יש כמעט תמיד גם שורש נפשי-רגשי. אז מה הכוונה באיזון הנפש? הרמב"ם מחלק זאת לשני חלקים: תיקון המידות ושהייה תמידית במצב של שמחה.

בתיקון המידות הכוונה היא לתקן בנפש רגשות כגון כעס, תסכול, קנאה, שנאה, גאווה,מירמור, פחד ודאגה. לרמב"ם יש שתי עצות פרקטיות בנושא זה: האחת היא קריאה בספרים שעוסקים בנושאים של תיקון המידות. הרמב"ם כותב שעצם הקריאה בספרים אלו שוב ושוב משפיעה על הנפש, גם אם לא מתרגלים שום דבר.

העצה השנייה שלו היא להיות בקרבת אנשים שהם מתוקנים במידות שלהם, או בשפתו של הרמב"ם להיות בקרבת צדיקים. על פי הרמב"ם, לחברה יש השפעה עצומה על האדם ולכן יש חשיבות רבה לאנשים שהאדם בוחר להיות בחברתם.

אין ספק שהרמב"ם היה מעודד את המתמודדים עם מחלת הסרטן, לעשות עבודה פנימית מעמיקה. להתבונן פנימה, לסלוח אם צריך ולתקן את המידות הדורשות תיקון באישיות.

מוזיקה, צחוק וטבע – תרופות לנפש

הרמב"ם מעיד, שהוא ראה אנשים שהחלימו ממחלות קשות, רק כי הם היו שמחים. איך מגיעים לשמחה? כאן הרמב"ם לא מנתק את היותו רופא, מהיותו איש אמונה וגדול המנהיגים הרוחניים של עם ישראל. הוא כותב שאחת הדרכים להגעה למצב של שמחה היא האמונה בכך שכל מה שקורה לנו, קורה לטובתנו ובשבילנו, גם אם אנחנו לא מבינים את זה. אדם שיהיה חדור באמת באמונה זו, יהיה בשמחה.

הרמב"ם מדגיש גם את השימוש בכלי נגינה ככלי טיפולי. לפי דבריו יש לנגינה יכולת להשפיע על מערכות הגוף ולחזקן. הוא גם מציין שיש חשיבות רבה שהאדם המתמודד עם מחלה קשה, ירבה לצחוק. הצחוק גם הוא כלי טיפולי. לפי דבריו, הסחת הדעת מהמחלה באמצעות סיפור מרתק ומשמח או צחוק אמיתי, היא קריטית לריפוי.

הרמב"ם גם כותב שלאיכות האויר שלנו יש השפעה עצומה על הנפש ועל הגוף ואין ספק שהוא היה מרכז את כל המתמודדים במחלת הסרטן בחוות בריאות בטבע ולא במרכז העיר הסואנת.

הכוח של מילים תומכות

היום אנחנו גם יודעים איזה כוח עצום יש לקבוצת תמיכה. עצם המפגש של חולה סרטן עם אנשים נוספים שמתמודדים עם אותה הבעיה היא מקור כוח עצום. המרכז לרפואת הרמב"ם ארגן לפני כחצי שנה קבוצה של כ-25 אנשים שמתמודדים עם מחלות כרוניות, רובם חולי סרטן, לשהות של 21 יום בחוות בריאות.

המטרה הייתה שבזמן זה הם יאכלו מזון בריא במיוחד, ישמעו הרצאות שיקנו להם כלים לחיים בריאים, ילמדו כיצד לצמצם את החשיפה לרעלים סביבתיים, יתרגלו פעילות גופנית, יחוו רגיעה ובעצם יתנתקו לרגע מעומס החיים ויתמקדו בעצמם ובחיזוק גופם ונפשם.

בתור היוזם והרופא שליווה את הקבוצה הזו, אני יכול להעיד שהגורם המשמעותי ביותר שתרם וחיזק את המשתתפים, לא היה המזון האורגני וגם לא שיעורי התנועה, אלא הכוח של עצם השהייה בקבוצה תומכת. התמיכה הקבוצתית המדהימה שנוצרה שם במהלך שהייה משותפת במסגרת מבודדת, היא ללא ספק כלי טיפולי ראשון במעלה.

הרמב"ם עזר לאדם לרפא את עצמו באמצעות המילים שהוא היה אומר למטופל. לא רק ההדרכה התזונתית המפורטת, אלא בעיקר מתן המוטיבציה לביצוע השינויים הנדרשים, יצירת אופטימיות אצל המטופל ואמונה שלמה בהחלמתו. אלו חשובים לא פחות ואולי אף יותר מצמחי המרפא בהם השתמש הרמב"ם ומהכימותרפיה בהם משתמשת הרפואה המערבית.

רמז לכוחן של המילים במלאכת הריפוי, ניתן למצוא במילה 'רפואה'. בסיכול אותיות, היוצרת ומרכיבה את המילה אור ואת המילה פה. כלומר, הרפואה האמיתית היא האור היוצא לנו מהפה – ואלו המילים שלנו.

הכותב הוא (M.D) מומחה לרפואה תזונתית ומנהל המרכז לרפואת הרמב"ם.