שניאור זלמן ברגר
דעת הרבי בנושאים היסטוריים כאובים, הופכת לאקטואלית במיוחד; במלחמת שלום הגליל, הרבי זעק שוב ושוב נגד הפסקת המלחמה בעיצומה טרם השלמת המטרות, ועודד בכל לשון של בקשה את המשך המלחמה וכאשר דובר בשנים אחרות אודות עסקת שבויים, בה ישוחררו כמות גדולה של מחבלים, הרבי זעק שזה נגד ההיגיון, נגד ההלכה, ומסכן חס ושלום יהודים רבים.
הרבי מתנגד להפסקת מלחמה בעיצומה
מלחמת שלום הגליל שהחלה בקיץ תשמ"ב, מטרתה המרכזית היתה להסיר את האיום מהמחבלים, שפגעו שוב ושוב ביהודים, באמצעות טילים ואמצעים אחרים, וכאשר דובר על הפסקת המלחמה טרם הסרת איום המחבלים, הרבי זעק בשיחות בהתוועדויות פומביות נגד הפסקת המלחמה:
"…ומזה מובן גודל ההכרח לסיים את הפעולה שנועדה להסיר את הסכנה לבטחונם של היהודים הנמצאים בארץ ישראל הן בגליל בצפון והן בדרום הן במזרח והן במערב בכל ארץ ישראל לגבולותיה שיוכלו לחיות במעמד ומצב דושכבתם ואין מחריד, גם קודם הגאולה ואין להשאיר את הפעולה באמצע ועוד, בהעדר סיום הפעולה הרי, בלשון הכתוב והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם גו"'…
"רק סיום הפעולה בשלימותה באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש, יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו הי"ד, שכל אחד מהם הוא עולם מלא ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה ולכן מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה כדי להצדיק עד כמה שאפשר את הקרבנות הנ"ל ובפרט שעל ידי זה ימנעו קרבנות נוספים שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל שהיא עולם מלא".
הרבי הדגיש כי בגלל הניסים הגלויים שהתרחשו, חייבים לסיים את הפעולה עד סופה: "ובפרט לאחרי שהקדוש ברוך הוא הראה ניסים גלויים בפעולה זו – נצחון למעלה מהמשוער לגמרי… ומאחר שהקב"ה הראה ניסים גלויים בפעולה זו – הרי בודאי שרצונו של הקב"ה שיסיימו פעולה זו בשלימותה, בהתאם להוראת התורה להתנהג על פי דעת המומחים לעניני בטחון". (שיחות קיץ תשמ"ב, תורת מנחם ח"ג, ע' 1737)
והמשוואה פשוטה – גם היום לכל הדיעות נותרו בעזה, מחבלים ואמצעי לחימה רבים, וברגע שתוכרז הפסקת אש, המחבלים יתחילו מיד בהתעצמות ותוכניות השמדה ה' ישמור, לכן כמובן וגם פשוט שיש לסיים את הפעולה עד סופה, ולא להכריז על הפסקת אש בעיצומה של מלחמה.
הרבי נגד עסקת שבויים מופקרת
בתשל"ט שוחרר חייל שבוי אחד ותמורתו שוחררו למעלה משבעים מחבלים. ההחלטה ההזויה לשחרר כמות מחבלים כה גדולה, הביאה לדיעות שונות, היו שצידדו בעיסקה והיו שפיקפקו בה, ובכנסת הוגשו הצעות אין אמון בממשלה בעקבות העסקה.
הרבי תמה על פרטי העיסקה בשיחה חריפה במיוחד בענייני ארץ הקודש, בהתוועדות מוצאי שבת קודש פרשת במדבר תשל"ט, ושאל כיצד יתכן שעד היום בעיסקאות שבויים שוחררו מחבלים מעטים, ובעסקה דומה באותה תקופה בין ארצות הברית לברית המועצות שוחררו שניים מול חמישה, וכעת אחד מול למעלה משבעים, והללו אינם מכריזים שהפסיקו את פעולתם ואדרבה מצהירים שימשיכו בפעולותיהם כמחבלים נגד יהודים. (שיחות קודש תשל"ט חלק ג' ע' 730).
וכמו אז כך היום, עיסקת שבויים מופקרת היא הזויה ומסוכנת לעם ישראל.
כאן ניתנו דוגמאות בלבד, ובנושאים אלו הרבי התבטא פעמים רבות בחריפות גדולה, על הסכנה הכרוכה בהפסקת מלחמה בעיצומה טרם הושלמו המטרות, ונגד עיסקאות שבויים בהם משחררים המוני מחבלים מול יהודים מעטים. המבקשים להרחיב דעת בנושאים אלו, יעיין בספרים: שלום שלום ואין שלום, דעת תורה וקראתי ואין עונה.