"כל הרביים היו איתו!" • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים! 

ט"ו תמוז הוא היום שבו הגיע הרבי הריי"צ לביתו, כאשר למחרת בירך ברכת 'הגומל' ואף אמר מאמר ד"ה "ברוך הגומל". 

במאמר שהוגה בשנת תשמ"ט – "ד"ה בהעלותך את הנרות", מפנה הרבי מלך המשיח לעיין בעמ' 11 הערה 40. וכך כותב הרבי בהערה 40: ".. ויש לקשר זה עם יום ט"ו בסיון שבו היה התחלת המאסר .. שלאחרי הגאולה די"ב תמוז נתגלה שהמאסר היה זריעה .. בכדי שעל ידי זה תהיה צמיחה בריבוי והוספה בהפצת המעיינות"… הדברים כמובן מכוונים להגעתו של הרבי הריי"צ לארצות הברית (ובדרך אפשר גם על הגעתו של הרבי מה"מ לארה"ב), שם לא היה מתן תורה – תחתון שאין תחתון למטה ממנו. 

"הימים האלו נזכרים ונעשים", כלשון המגילה, ויש להיזכר במאורעות הימים ההם, כאשר המצב בקרב החסידים היה קשה ביותר, נוכח הרדיפות מצד הקומוניסטים, ומזה נשאב כוח לתקופה שלנו. 

אחד הסיפורים המעניינים מאותה תקופה של השלטון הקומוניסטי, היה נס ההצלה של הרה"ח שמחה גורדצקי ע"ה שעונה קשות כדי שיגלה מי הם חבריו למחתרת היהודית החסידית. הוא כמובן חתם את פיו ולא גילה דבר. כיוון שכך, העבירו אותו לתא סגור – צינוק עם מי שופכין ועכברושים על מנת לשבור את רוחו.

תחילה הוא עמד על שלו, אך כשגברו הנשיכות של העכברושים – החליט שזהו… למחרת הוא יגלה להם.

באותו לילה חלם חלום – והנה ידידו הרה"ח פולע כהן בא אליו ואומר לו "תהיה חזק, בקרוב תשחרר". החלום חיזק אותו מאוד, וגם למחרת המשיך לעמוד על שלו בחקירות שלא לגלות אלו חסידים נוספים פועלים במחתרת. ואכן, כעבור זמן מה שוחרר. כעבור פרק זמן נוסף, הצליח לקבל היתר יציאה מרוסיה והגיע לארץ ישראל. 

בהגיעו לכפר חב"ד, פגש את ידידו הטוב ר' פולע כהן ושאלו לפשר החלום. השיב לו ר' פולע: שבאותו יום הוא ישב בהתוועדות וחשב על יהודי רוסיה בכלל, ועל ר' שמחה גורודצקי בפרט, והחליט לכתוב עליהם לרבי כדי שיעורר עבורם רחמים רבים, ויוציאם מצרה ומצוקה למנוחה ולנחלה. ואכן, הוא כתב על כך לרבי, וייתכן מכאן נפעל העניין שהוא הגיע אליו בחלום לעודדו ולחזקו.

כך אכן כותב הרבי הריי"צ בתחילת 'ליקוטי דיבורים' – "שמחשבה מועלת" ונותנת כוח כאשר חסיד חושב על חברו לעוזרו – הרי בכוח המחשבה לחזק ולעודד.

גם על עצמו מעיד הרבי הריי"צ ביומן המאסר שכתב, שביושבו במאסר הוא הירבה ב"אותיות המחשבה" על אביו ועל הרביים – ומחשבה מועלת…

אוצרות הנצח

במאמר "באתי לגני" כותב הרבי הריי"צ בהרחבה אודות מידת הנצח – שכמו מלך גשמי שכאשר יש לו מלחמה נגד מדינה אויבת, אז בשביל ניצחון המלחמה הוא מבזבז את כל האוצרות לפקידי החיל – כולל אוצרות שהיו גנוזים ביותר אצל אבות אבותיו, העיקר לנצח את האויב. 

הניצחון של הרבי הריי"צ על הקומוניסטים בחג גאולתו, משפיע שפע רוחני על כל אחד מישראל ("לא אותי בלבד גאל הקב"ה, כי אם את כל מחבבי תורתנו הקדושה וכל אשר בשם ישראל יכונה") בכך שגם הוא יוכל לנצח את הנפש הבהמית ולסלק את הבלבולים של העולם הזה. 

היום העולם מזוכך ומבורר יותר; העולם יודע שמשיח צריך להגיע וכי הוא הפתרון היחיד והאמיתי לכל ענייני הגלות. 

המשפיע הרה"ח מענדל פוטרפס, העיד על עצמו, שבאותן שמונה וחצי שנים שהיה במאסר, הוא החזיק מעמד בכוח החסידות ובכוח התקשרותו לרביים. 

חברו, הרה"ח בן ציון שם טוב, היה אצל הרבי ביחידות, וסיפר לרבי שר' מענדל יצא מהמאסר, והוסיף כי כל הזמן שר' מענדל היה במאסר, הוא לא "נפל ברוחו". 

אמר הרבי: "ומה הפלא? הרי כל הרביים היו איתו". וכאן מנה הרבי את אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, וכו' עד גמירא.

מחבבי תורתנו הקדושה 

על אודות שחרורו ממאסר והרשות לחזור לביתו, כותב הרבי הריי"צ: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה… כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". 

אכן, צריך לפעול שכל בני ישראל יהיו "מחבבי תורתנו הקדושה בגילוי", קשורים לתורה ומצוות, כמו שחסידים אומרים בהתוועדות כטוב לבם ביין, שאחד מסימני משיח לפי הרמב"ם – "ויכוף כל ישראל", שיש את העניין של "ויכוף" – שדרך בתי חב"ד זה נעשה באופן של "כיף", אם זה על ידי מבצע חינוך שמחלקים בו פרסים וממתקים לילדים, אם על ידי לילי סדר שנעשים בטוב טעם, או כמובן סעודות שבת שנעשים באופן של קירוב, עד שכולם יהיו "מחבבי תורתנו הקדושה".

בקשר לכך, סיפר הרב זלמן נוטיק ע"ה, כי פעם השפיע על בחור בישיבה לנצל את הפסקת הצהריים בישיבה (בין השעות 14:00 ל15:00) למבצע תפילין בבית ספר תיכון סמוך. זו בדיוק השעה שהתלמידים מסיימים את לימודיהם.

במשך שלוש שנים הלך הבחור להניח תפילין לתלמידי בית הספר מהתיכון.

כשהגיע הקיץ של השנה השלישית, הגיע הבחור לרב נוטיק ואמר לו: "הרב, מחר זה היום האחרון שאני הולך לבית הספר. הם יוצאים כעת לחופשת קיץ, ובשנה הבאה כבר לא אראה אותם, שכן אני אמור לנסוע לשנת ה'קבוצה'. אך יש שם בחור שבמשך שלוש שנים אני רואה אותו, כל יום הוא אומר לי 'צהריים טובים', מסתכל עלי ועל התפילין, אך בשום אופן לא מוכן להניחן. שלוש שנים אני מנסה ולא מצליח – מחר זו ההזדמנות האחרונה. האם יש 'טיפ' או 'פטנט' שיפעל עליו להניח תפילין"?

הרב נוטיק חשב לרגע ואמר בכנות: "אני לא יודע מה לומר לך".

בהשגחה פרטית שהה לידם תלמיד שליח שחזר מה'קבוצה', בוגר הישיבה בצרפת, וכששמע את הדברים, הציע: "אצלנו בישיבה בצרפת, המשפיע היה אומר שאם יש לך בחור 'עקשן' שלא מוכן להניח תפילין, תעמוד בתוך ד' אמותיו ותגיד תניא בעל פה; זה בוודאי ישפיע עליו בכל ענייני תורה ומצוות – והרי זו סגולה בדוקה ומנוסה".

הרב נוטיק שמע את הדברים, והסכים: "תנסה את העצה הזו", עודד את הבחור.

למחרת, חזר הבחור ואמר בסיפוק רב: "הסגולה הצליחה! עמדתי בתוך ד' אמותיו של התלמיד מהתיכון, אמרתי תניא בכוונה שזה ישפיע עליו, וכעבור דקה פניתי אליו בהצעה להניח תפילין, והוא הסכים – לראשונה לאחר שלוש שנות עקשנות"…

יעזור ה' שכולם יהיו "מחבבי תורתנו הקדושה" וילמדו את התורה באופן של עונג, כפי שכתוב ב'היום–יום' של ט"ו תמוז: "אאמו"ר הרש"ב כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על רבי נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית 'אמן יהא–שמיה–רבא'".

הגיע הזמן שהמעדנים יהיו מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד מתוך שמחה וטוב לבב.

לחיים חסידים!