"ראיתי את פני הרב פיזם כאדמו"ר הזקן" • מפוסט טראומה לתניא

אבריימקה אייזנשטיין, שישי אינפו

את ר' יצחק ברוך, הכרתי לראשונה בעיצומו של מעמד הכנה למתן תורה, שהתקיים אמש (רביעי) במרכז נפש חיה חב"ד ליובאוויטש הקריות, בהשתתפות רבנים, משפיעים ואנ"ש.

בתחילת המעמד, נערך סיום ספר התניא, על ידי רב קהילת חב"ד בקרית שמואל וראש ישיבת תות"ל הקריות – הרב יוסף אברהם פיזם, הממשיך את דרכו של אביו – השליח הראשון ומייסד חב"ד בקריות הרב יגאל פיזם ע"ה, בשיעור תניא קבוע, מידי שבוע.

אחד מהנואמים שהוזמן לדבר, בתור משתתף בשיעורי תניא אלו בעת האחרונה, הוא ר' יצחק ברוך.

יצחק שפך מעומק ליבו את סיפורו המצמרר – כיצד מפוסט טראומה קשה הגיע לשיעור השבועי בספר התניא עם הרב יוסף אברהם פיזם, ועל החלום המבהיל "ראיתי את פני הרב פיזם – כפני אדמו"ר הזקן", ואיך הוא הגיע להתעוררות חסידית ורוגע נפשי אמיתי ביום יום.

"הסיפור שאני רוצה לספר הוא לא סיפור רגיל כי אני מביא אותו מהעולם שאני בא", פתח יצחק את סיפורו, "זה לא עולם של ישיבה".

"ביום שבת באו לבית הכנסת שני שליחי חב"ד, והם דיברו דבר תורה, וחיברו אותי נורא למילים שהם אמרו, מהתניא, מהאדמו"ר הזקן, חיפשתי הרבה זמן מקום ללמוד בו ולא הצלחתי למצוא".

"וכשהגעתי לפה, ישבתי ליד כבוד הרב פיזם, והוא התחיל לדבר.. ואני לא הבנתי מילה"  אבל אמרתי "יצחק תשב, אולי יצליח להיקלט משהו בראש האטום שלך", אז באתי עוד שיעור, ועוד פעם גם בשיעור הזה לא הבנתי מילה".

"אבל, משהו כן גרם לי לחזור כל פעם לשיעור ועוד שיעור – ברוך השם היום אני כן מצליח להבין כמה דברים, יש עוד מה ללמוד, אבל לאט לאט –  חלמתי באחד הלילות, אחרי השיעור השני זה היה,  שכבוד הרב פיזם מדבר והפנים שלו נהיות כמו של האדמו"ר הזקן".

"כשבאתי וסיפרתי לו את זה, אמרתי לו, "כבוד הרב, אני חלמתי עליך ככה", הוא אומר לי, "זה בגלל שאני מלמד אותך תניא".

"ושם הרגשתי, יותר נכון, שם ראיתי, שפה זה מקום שצריך ללמוד כמו שצריך. וכל מילה זה אמת וסלע של האדמו"ר".

"וזה מה שגרם לי לבוא שיעור ועוד שיעור, ועם הרבה הרבה מאוד, איך אומרים, מניעות, לא נתתי לזה לעצור, מלבד כמובן שיש דברים שאין בהם ברירה, אבל ברוך השם, הצלחנו להתמיד אני ועוד חבר פה, עידן היקר, אני רואה אותך".

אבל אני רוצה להביא לכם את הסיפור שלי, מה השיעור תניא עשה לי ברמה האישית", מגולל יצחק את סיפורו, "אני נכה צה"ל, עברתי אירועים בצבא, עברתי פוסט-טראומה, במילים קצרות".

"ופוסט-טראומה, מי שמכיר, כל נקודה קטנה יכולה לעשות לו חודש אחורה. יום אחד אני חוזר עם אמא שלי מקניות, ואנחנו, ככה אני לוקח את הפנייה, איפה בית שער, למי שמכיר, הייתה פעם הישיבה שם".

"אני לוקח את האוטו ככה ימינה, ואני רואה מונית סוגרת את הכביש, ואני מסתכל עם הראש ככה, אני רואה ילד, לא עלינו דרוס, ואני אומר, הראש שלו יוצא.. לא משנה".

"כולם פחדו להתקרב, זה היה יום חם, ישר יצאתי מהאוטו, ראיתי את אמא שלו נשבר לי הלב, זה מראה שאני לא מאחל אפילו לשונאים שלי לראות, ישר קמתי והתחלתי לתפוס עם הבגדים שלי, לעצור לו את הדם, כי לא היה לי עם מה לעצור, אז עם הבגדים ועם היד, רק ללחוץ שייעצר הדם".

"אני רוצה לספר שהילד בסדר, אבל, בתור פוסט-טראומטי,זה עשה לי יום שאני לא, אין איך להיכנס להסביר את זה, אני מאחל לכם שלא תדעו".

"זה היה כל זה ביום רביעי, בשיעור הקבוע של התניא, זה מה שאמרתי היה בצהריים. שעתיים אחרי זה אני מקבל טלפון, "יצחק, אל תשאל. חבר שגדלתי איתו, זה חבר, אח בדם. לא עלינו ניסה לשים קץ לחייו והגיע למצב אנוש".

"זה הביא אותי למצב, חבל על הזמן, הייתי בקרשים ממבחינה נפשית, עשה לי מאוד רע בנשמה. אמרתי, אני חייב להגיע לשיעור של התניא, אם לא, אני לא, אין לי המשך, אני לא מצליח להמשיך, זה התפרק לי עכשיו, כל השנה שהשתקמתי, התפרק לי לקרשים".

"שאני מדבר איתכם – זה לא לישון בלילה ולא תרופות ולא כלום לא עוזר לדברים האלה. ואני מגיע לשיעור, כולי במערבולת של להבות, לא אגיד לכם אי נוחות, מערבולת של להבות בנשמה, ואני יושב, וזה השיעור היחידי נראה לי שלא שומעים מילה ממני בהקלטה. אני יושב ושותק ורק מקשיב".

"ואחרי שחזרתי הביתה, ואני לא אוהב להישבע, אבל אני אגיד לכם באמת במילת כבוד. ישנתי כמו תינוק, היה לי כל היום ריח של דם באף, למה כל הדברים מהצבא חוזרים לך ישר לתוך הפרצוף,  הכול נרגע באותה שנייה שיצאתי מהשיעור אחרי ה-45 דקות האלה שהוא היה, הכול נרגע. ישנתי כמו תינוק, והשבוע שלי המשיך כרגיל".

"עכשיו, אתם מסתכלים, מה זה המשיך כרגיל? חבר'ה, בן אדם שהוא פוסט-טראומה, מספיק אפילו מילה קטנה, ויש פה כמה שיכולים להסביר את זה. רעש קטן – חודש שלם יכול ללכת לפח. חודש שלם, רבותיי, יכול ללכת לפח. והמבין יודע, ומי שלא יודע, שלא ידע גם".

"ותדעו לכם, אולי מהרגל לפעמים, אנשים כאילו, טוב, אני רגיל לתפילה, אני רגיל לשיעור, אני רגיל לשמוע את אותו רב, הוא אמר את אותם דברים. זה לא ככה. הוא שופך לכם מים בנשמה. שגורם לכם לכל כך הרבה אנרגיה, אבל בגלל שהגשמות שלכם כל כך גבוהות, אני אומר את זה באמת כי אני מקנא להיות כמוכם".

"הלוואי ואני אזכה להגיע לרבע מכם. בגלל שיש לכם גשמות כל כך גבוהות, אתם כבר רגילים לתדר הזה. אבל אני, שאני מגיע מכל כך נמוך, מכל כך רחוק, מכל כך עולם של חול, ברוך השם שכן, שבת שומרת עליי, אבל מכל כך רחוק, טיפה מים ששופכים, אני מרגיש כולי להבה,  אז שהשם יברך אתכם, וזה מה שהתניא עושה בשבילי", הוא חתם את סיפורו המרגש.