להיות דוגמה אישית • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים! 

"והחי יתן אל ליבו" – הרה"ח יוסף יצחק ווילשאנסקי ע"ה היה דמות מיוחדת שידע לחבר עניינים מכאלה שהיו ברומו של עולם ועד עולם המעשה. הוא פתר בעיות לגדולים ולקטנים, החל מעסקנות בעניינים ציבוריים הקשורים עם אגודת חסידי חב"ד ועסקנות חב"ד בארץ ישראל ובעולם, ועד לבעיות יומיות קטנות של בחור בישיבה שביקש את עצתו, או של בחור בעל תשובה שהגיע זה עתה מחוץ לארץ, נכנס לישיבה אך התקשה להסתדר עם טעם האוכל או איכות השינה בישיבה. היו מקרים בהם הזמין את אותו בחור לביתו, והכין לו בעצמו את המיטה למנוחת הלילה.

זה העניין של "הנחת עצמותו" – ביטול למשלח במלוא מובן המילה. הוא ידע שזה תפקידו כשליח של הרבי – ואת זה עשה בפשטות.

אין זה פלא שתלמידיו שהיו ב'קבוצה' לפני מספר שנים, החליטו לכתוב על הכיפה לצד הכיתוב 'יחי אדוננו' גם את המילים "מה שצריך"!, כלומר מה שצריך – אנחנו שם. ומי היה להם כדוגמה אישית לכך? הרב ווילשאנסקי.

דברים שיוצאים מן הלב

המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס סיפר בהתוועדות על בחור ב'תומכי תמימים' ברוסיה שנהיה חולה מאוד ונזקק לימי מנוחה בביתו.

לפני שיצא לביתו, שאל את המשפיע האם לנסות להשפיע חסידות ואמונה על אחָיו שיצאו לתרבות רעה והתחברו לחבורת הקומוניסטים שכפרו בעיקר. המשפיע השיב לו בשלילה, ושלא ינסה להשפיע עליהם בשום אופן.

התפלא הבחור ושאל: "מדוע"? והמשפיע השיב לו, שמכיוון שישנו כלל בחז"ל 'דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם'. "אצל אחֶיךָ, כיוון ש'ההשכלה' מביאה אותם לתאוות, ממילא כשהם ידברו איתך, הם ידברו מתוך 'דברים היוצאים מן הלב' של הנפש הבהמית שלהם, וזה חלילה עלול להשפיע עליך.

"אך כשאתה תדבר איתם, ייקח עוד שנים רבות עד שדברי האמונה והחסידות יהיו בגדר של 'דברים היוצאים מן הלב'. זה יקרה רק כאשר הנפש האלוקית שלך תהיה בגילוי"…

זכה הרב ווילשאנסקי ע"ה שאצלו הדברים היו דברים 'היוצאים מן הלב' ונכנסים אל לב שומעם ופועלים את פעולתם. יעידו על כך אלפי תלמידיו בארץ ישראל ובעולם שהולכים בדרך החסידות והאמונה שהרבי מלך המשיח והכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

כמו שאומר הרבי מלך המשיח בשיחה, שחסיד צריך להיות 'פנסאי' – להדליק את הנשמות. חסיד צריך לכוון כל אחד כדי שיגיע לחיים של תורה ומצוות.

הרב ווילשאנסקי ע"ה היה גם בבחינת שלט המורה לעבר 'עיר מקלט', והוא אף היה 'עיר מקלט' בעצמו – בכך ש'קלט' אלפים והשפיע עליהם ב'דברים היוצאים מן הלב'. הוא השפיע על כל תלמידי הישיבה באופן שהבחורים הפכו להיות טופח על מנת להטפיח. 

בוודאי ירעיש עולמות לזירוז התגלות הרבי מלך המשיח מיד ממש.

לא מספיק לדבר – להיות דוגמה אישית

בהקשר לדוגמה האישית – מספרים על אב שהלך עם בנו לתפילה, והבן פטפט עם חבריו בזמן התפילה. אביו העיר לו פעם ופעמיים, וכשזה לא עזר, צעק האב על בנו, משך באוזנו וגער בו שיתפלל מילה במילה מתוך הסידור.

בסוף התפילה קרא רב בית הכנסת לאבא ואמר לו: "תשמע, לבן שלך 'הסברת' שצריך להתפלל מילה במילה מתוך הסידור, את זה הוא 'שמע'. אבל לבן שלך 'הראית' שמותר לכעוס ולצאת מהכלים עד כדי למשוך באוזנו ולבייש אותו מול כל מתפללי בית הכנסת. מה נראה לך שהוא יזכור יותר: את מה שהוא 'שמע' או מה שהוא 'ראה'? 

כמובן שאת מה שהוא 'ראה' הוא יזכור יותר, וממילא אתה עלול לגרום לו למאוס בתפילה ח"ו…

שמעתי פעם מאיש חינוך שהיה בעבר בחוץ לארץ והתארח אצל גביר חרדי. זה האחרון שאל אותו: "למה לדעתך נכשלתי בחינוך? כל כך הרבה השקעתי ועמלתי כדי שילדיי יהיו אברכים ובני תורה, ולבסוף כולם הם אנשי עסקים. איפה נכשלתי?"

אמר לו איש החינוך: "תשמע ידידי, הייתי אצלך לפני כעשרים שנה. אחד הילדים שלך שהיה אז בגיל חמש, בתמימות של ילד, הדליק את החשמל בעיצומה של השבת.
אתה הסתכלת עלי והגבת, 'ילד קטן, מה הוא מבין?' והמשכת הלאה. 

למחרת הילד שיחק בכדור ושבר בטעות אגרטל קריסטל. אתה יצאת מהכלים, התלהמת, כעסת וצעקת עליו. ובכן, מה לדעתך הילד הפנים יותר? את שמירת השבת שלך או את האהבה לרכוש? כשאתה מראה לו שהרכוש תופס אצלך מקום יותר מאשר עניינים רוחניים, ממילא לא יעזרו אחר כך כל הסברים על חשיבות לימוד התורה, כי מה שתופס אותו זה יותר, זה מה שהוא 'רואה' מאשר מה שהוא 'שומע'.

נמצאים אנו בתקופת ההכנות לחג הפסח שבמרכזו נמצא ליל הסדר והציווי של "והגדת לבנך" – ההנחלה לילדים שהם הדור הבא. אנו מסבירים להם את חשיבות היציאה ממצרים – היציאה מהמיצרים ולימוד התורה, ובפרט ענייני גאולה ומשיח. כאשר אנחנו חדורים באמת בגאולה ומשיח – חושבים על כך, מדברים על כך ופועלים בעניינים אלו, אזי הילדים רואים זאת עלינו, והמסר עובר באופן שגם הם יחיו זאת באמת, ולא רק כסיסמה.

איפה אתה באמת מונח

מסופר על מלמד מבוגר בעל ניסיון רב שבא ללמד ב'חדר'. מכיוון שהיה בעל ניסיון רב בחינוך, ביקש המלמד העלאה משמעותית במשכורת. מנהל החדר שהיה זקוק למלמד בדחיפות, הסכים למלא את בקשתו.

כעבור שלושה חודשים הגיע המלמד אל המנהל וביקש שוב העלאה במשכורת. המנהל הסכים, אך התנה זאת בכך שישמור על זה בסוד ולא יספר זאת לאף אחד מהמלמדים.

בחלוף שלושה חודשים נוספים, שוב בא המלמד למנהל החדר בבקשה שיעלה לו שוב את משכורתו.

'תאוות הבצע' של המלמד חרתה מאוד למנהל, וזה הלך להתייעץ עם אחד מגדולי הרבנים בעירו.

אמר לו הרב שכדי לראות האם באמת אותו מלמד שקוע בגשמיות וחומריות, או שמא נקלע לקשיים והוא זקוק לכסף כדי לכסות חובות וכד' – לכן יעשה את הניסיון הבא: הוא יבקש מהמלמדים לעשות צפייה על אופן הלימוד שלהם, כאשר הוא יבקש מהם שיסבירו לתלמידים שניים–שלושה פסוקים בנושאים רוחניים כמו "שמע ישראל", "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" וכדומה, ושלושה פסוקים בנושא חומריים המדברים על כסף, כמו למשל הפסוק שמדבר על בני ישראל שיצאו ממצרים ברכוש גדול, או ביזת מצרים וכדומה. "לפי אופן התלהבות המלמד בנושא הנלמד, תוכל להיווכח היכן המלמד מונח – האם יותר בנושאים רוחניים או בנושאים הגשמיים", סיכם הרב.

כמובן שאת המבחן הזה יעשה המנהל לכל המלמדים, על מנת שהמלמד לא ירגיש שזה מכוון רק בשבילו.

שמע המנהל לעצת הרב, וכך היה. לדאבונו של המנהל, בזמן שהמלמד הסביר את העניינים הרוחניים, הוא עשה זאת בקור רוח, וכאשר הסביר את העניינים החומריים, עשה זאת בהתלהבות יתרה…

למחרת, לאחר התייעצות עם הרב, הודיע המנהל למלמד על פיטוריו.

הילדים, התלמידים והמושפעים שלנו, יודעים ומצליחים להרגיש היטב במה אנחנו שקועים בחיינו. כל החסידות באה ללמד אותנו שהגשמיות תלויה ברוחניות, כפי שקראנו בחג הפורים שכל נס ההצלה התרחש בזכות האמונה והאחדות.

אֵם המלכות

בקשר ליום הולדתה של הרבנית מרת חיה מושקא נ"ע, כ"ה באדר.

מסופר על בחורה בעלת תשובה ב'מכון חנה', שהוריה ומשפחתה ניתקו עמה קשר לאחר שחזרה בתשובה ואימצה אורח חיים דתי. בשלב מסוים חיפשה דמות של אמא שתנחה ותדריך אותה. היא הגיעה למסקנה שדמות של אמא הכי טובה, זו לא פחות מאשר הרבנית חיה מושקא…

החליטה לעשות מעשה, וכתבה על כך לרבנית. את המכתב הניחה בתיבת המכתבים בבית הרבי והרבנית.

כעבור מספר ימים המבשלת מ'מכון חנה' שאלה אותה האם כתבה מכתב לרבנית? הבחורה החווירה. היא חששה שמא תקבל 'על הראש', אך להפתעתה אמרה לה המבשלת: "דעי לך שהרבנית מבקשת לראותך עם חברותייך ומזמינה אתכן אל ביתה".

הבחורה הייתה בהלם. כשהגיעה עם חברותיה לבית הרבנית, הן התכבדו לשבת סביב שולחן ערוך בכיבוד. הרבנית נתנה להן להרגיש בנוח ושאלה כל אחת מהבנות "מה התחביב שלכן"?

כל אחד מהן שיתפה מה התחביב שלה, וכך חשו הרגשה נינוחה אצל הרבנית.

כשחזרה ל'מכון חנה', שיתפה את חברותיה הנוספות כי ההרגשה שהיא חשה אצל הרבנית, היא סוג של פלא. בכל משפחה בה ביקרה לאחר חזרתה בתשובה, שאלו אותה "למה חזרת בתשובה?" או "מה גרם לך לחזור בתשובה?", אך הרבנית לא שאלה דבר על העבר. היא פשוט שאלה מה התחביב שלכן, ממש כמו אמא ששואלת את בתה ומפרגנת לה…

אם מתבוננים על דרכיו של הרב ווילשאנסקי, אפשר לראות כיצד גם הוא, בפקחותו וברגישותו הרבה, נתן הרגשה טובה לכל תלמיד שהיה בישיבה. אצלו לא הייתה סטיגמה של 'בעל תשובה', אלא ידע לתת לכל אחד יחס אישי תוך הסתכלות קדימה, איך למצות את הפוטנציאל האישי שלו. 

הלוואי שנדע לעשות כך גם עם משפחתנו ועם סביבתנו הקרובה, ברגישות ובאכפתיות עמוקה. 

לחיים חסידים!