רגע לפני הקצה • ראיון מרתק

מנדי דיקשטיין, מגזין בית משיח

השיחה הבאה התקיימה בשעות אחר צהריים של יום חורפי. גשם לא ירד, אבל הקור היה משמעותי. מולי ישבו הרב יואב זאב רובינסון איש 'יד לאחים' ולידו לידור עמירה, שניהם מספרים – כל אחד מנקודת מבטו – את סיפור הצלתו של לידור מטמיעה והתבוללות; זה מהזווית של הניצול והאחר מזווית המציל.

הרב רובינסון הוא מנהל האגף למניעת התבוללות ב'יד לאחים' ומתוקף תפקידו הוא נחשף למקרים קשים של התבוללות, נישואי תערובת, מגורים בכפיה בכפרים ערביים ועוד. אולם חלק נכבד מזמנו הוא מקדיש למאבק בכתות ובמיסיון בארץ ישראל.

לדברי הרב רובינסון, מי שלא נמצא או מתעסק בתחום, קשה לו לתפוס עד כמה הנגע פושה בקרב הציבור הישראלי, במיוחד אצל אלו שמחפשים תשובות ונשמתם היהודית משוועת לרוחניות; "דווקא אצלם הקליפה מתלבשת בעוצמה והם נגררים מבלי משים לאחד המקומות הקשים והאפלים ביותר, ולעתים עד המרת דתם".

פתאום זה לא היה יום רגיל

בוקר חורפי במוצב צבאי נידח, אי שם בצפון הארץ.

היום האפרורי נשבר לרגע עם כניסתו למוצב של אברך חסידי; פניו מאירות וקופסת תפילין בידו. "שלום, באתי להניח תפילין עם החיילים", הכריז בחיוך. היה זה ר' שלום וקסמן מארגון "אור לחייל" שהגיע כמדי יום להניח תפילין עם חיילים. ר' שלום לא ידע שהיום הזה יהיה שונה, אבל עבור לידור עמירה, חייל צנחנים בשירות סדיר, זה היה רגע שישנה את חייו לחלוטין. רק שהוא עוד לא ידע זאת.

לידור, בחור צעיר ממושב יציץ שליד רחובות, חווה באותה תקופה מאבק פנימי קשה. הייתה לו חברה, בחורה שהתגלתה לימים כמאמינה נוצרית משיחית. כשזה נודע לו, כבר היה די מאוחר. לאורך תקופה היה שקוע בהתלבטות כואבת – האם לוותר על זהותו היהודית למענה?

הוא אומנם גדל במושב מסורתי, אך בסביבה שברובה חילונית. לידור הרגיש תלוש בין העולמות. "היינו עושים קידוש ביום שישי, צמנו בכיפור, שמרנו כשרות בסיסית, אבל לא יותר מזה", הוא מספר. "הוריי הם אנשים מדהימים; הבית שנתנו לנו היה חם, מלא בבישולים ואהבה, אבל הערך העליון היה עבודה ופרנסה, לא תורה ומצוות".

לידור גומע מכוס התה שמולו, עדיין חמה. "כשהגיע החב"דניק למוצב, קיננה בי הרגשה שאני חייב לגשת לחב"דניק", משחזר לידור את אותו יום במוצב. "ראיתי אדם חרדי שמגיע עם תפילין, ואני הייתי עם התסבוך שלי. אמרתי לעצמי 'בוא נראה, אספר לו, נראה מה יש לו להציע לי'. פשוט רציתי לשתף מישהו, רציתי דמות רוחנית להתייעץ איתה, והוא זה שהגיע והיה נראה לי מתאים".

המפגש הקצר שהתחיל בהנחת תפילין, הפך לשיחה עמוקה. כשלידור שיתף את החב"דניק במצוקתו, הבחור החסידי הגיב בהפתעה: "זה באמת חמור", אמר ומיד הוסיף בחום, "אני רוצה להפנות אותך ל'יד לאחים'".

הוא נתן ללידור דף עם לב ופתק שנכתב עליו "הרבי אוהב אותך", ויצר עבורו קשר עם הרב יואב זאב רובינסון, מומחה לטיפול במקרים של מיסיון נוצרי מטעם ארגון 'יד לאחים'.

הרב רובינסון, מה אתה זוכר מהפגישה הראשונה עם לידור?

"כבר למחרת כבר נפגשנו בבית קפה", מספר הרב רובינסון, איש נמרץ עם עיניים חודרות ורכות בו–זמנית. "הגעתי עם בנימין קלוגר, גם הוא פעיל מרכזי ב'יד לאחים'. ראינו מולנו בחור מבולבל שרוצה להקים משפחה, אבל המציאות מושכת אותו לכיוון שיכול להרחיק אותו באופן מוחלט מעמו ומזהותו".

בפגישתם הראשונה הסביר הרב רובינסון ללידור את הסכנה שבקשר עם אדם המאמין בנצרות, ובמיוחד את האומללות שעלולה להיגרם לילדים שיוולדו לזוגיות כזו, כשהם קרועים בין היהדות לבין – להבדיל – הנצרות. הוא גם שיתף אותו בסיפורים של יהודים רבים שהתמודדו עם אותה בעיה ויצאו ממנה, ואף הצליחו להקים בתים יהודים מאושרים.

לידור, מה הרגשת אחרי הפגישה הזו?

"הייתי במלחמה פנימית עזה", משתף לידור. "מצד אחד הקשר היה קשר רגשי עמוק. מצד שני הייתה לי תחושה בסיסית, כמעט בלתי מוסברת, ש'זה אסור לי לעשות'. הרגשתי שזה משהו שאסור לי לעשות בצורה הכי קיצונית שיכולה להיות – למות ולא לעשות את זה. לא ידעתי להסביר למה, אבל הנשמה היהודית שלי זעקה".

כחלק מתהליך, התברר שבת זוגו של לידור לא הייתה יהודייה כלל, למרות שהציגה עצמה כ"יהודייה משיחית". "רק בהמשך הבנתי שהיא לא יהודייה. אבא שלה היה יהודי; אימהּ אומנם עברה סוג גיור, אבל היא האמינה ב'אותו האיש' גם אחרי הגיור, מה שמבטל את הגיור מעיקרו", מסביר לידור בידענות. מהתחקיר שביצע 'יד לאחים' התברר שהיא הייתה בת למשפחה חזקה באמונתה הנוצרית, שבה האב היה "רועה קהילה" – מעין כומר בקהילה הפרוטסטנטית.

מה בעצם הוסיפו לך הפגישות עם הרב רובינסון, לגבי מה שכבר ידעת?

"הרב רובינסון הסביר לי את השקר שבנצרות המשיחית, את הבעיות התיאולוגיות, ואת הסתירות שעולות מתוך ה"דת" שלהם. זה היה בדיוק מה שהייתי זקוק לו, הסבר שכלי למה שהרגשתי בלב", אומר לידור.

הקשר עם הבחורה המשיך והתנדנד. "היו פרידות וחזרות. זה לא היה פשוט בכלל. החיבור הרגשי היה חזק מאוד, ולפעמים הרגש גבר על השכל".

מה היה הדבר שסיים את הקשר בצורה סופית?

בחורף תשע"ו אירע אסון טרגי וקשה. במהלך שיחת טלפון סוערת בין לידור לחברתו שעבדה כמצילה בבריכת מלון, טבעה ילדה חרדית קטנה. הילדה אושפזה במצב קשה, ולאחר שבועיים נפטרה כתוצאה מהטביעה.

"היא הייתה בהלם, ואני הייתי בהלם", נזכר לידור. "זה היה מעין זעזוע קוסמי עבור שנינו. היא הרגישה שזה מסר משמיים לעזוב אותי, וגם אני הרגשתי שזה מסר לעזוב אותה. לאחר שבועיים נפגשנו בפעם אחרונה ונפרדנו בלב שלם".

חיפושים ותהיות

התקופה שלאחר הפרידה הייתה קשה עבור לידור. "הייתי שבור. בדיוק השתחררתי מהצבא ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי", הוא משחזר. "עבדתי והסתובבתי מפה לשם, אבל לאט לאט הבנתי שאני צריך לברר את הזהות שלי – מה זה היהודי הזה שיש בי שגרם לי להתנתק ממי שאהבתי".

מתוך חיפוש זה, התחיל לידור להגיע לכולל בערבים כדי ללמוד גמרא. "הרגשתי משהו מדהים", הוא נזכר בעיניים נוצצות. "פתאום הרגשתי מאושר מהלימוד, אם כי לא הבנתי מה יש בלימוד הזה שגורם לי להרגיש תחושה של מלאוּת, סיפוק ושל קרבת אלוקים".

במקביל, אירע מפגש שהיה בו משום סגירת מעגל. "עבדתי במפעל, שם פגשתי בחור בשם דניאל עטיה", מספר לידור. "עשיתי לו חפיפה בעבודה, והרגשתי שיש משהו שהוא רוצה לספר לי אבל מהסס. בסוף הוא חשף בפניי שהוא נמצא בקשר עם נוצרייה".

זו הייתה השגחה פרטית גלויה. בדיוק לידור היה צריך לשמוע את זה…

לידור לא היסס. הוא יצר מיד קשר עם הרב רובינסון, וכך החל תהליך נוסף של התרחקות מהנצרות. "ישבנו שלושה ימים ברציפות, שבע–שמונה שעות ביום", משתף הרב רובינסון. "למדנו רמב"ם, חסידות, הלכה, גמרא. פתאום ראינו את הניצוץ ניצת גם בעיניו של דניאל" (סיפורו המרתק של דניאל עטיה, על החזרה ליהדות ועל הקמת בית יהודי חסידי – סופר בהרחבה בגיליון 1201).

כעת, שנים לאחר אותם אירועים, האם הקשר נשמר ביניכם?

"לידור ודניאל הם חלק מקבוצה ייחודית שנקראת 'שבט אחים'. הקבוצה עורכת- מפגש חודשי בכפר חב"ד לכל מי שהיה בנצרות או במיסיון ויצא. זו קבוצת תמיכה מדהימה", מסביר הרב רובינסון. "הם יושבים שעתיים עם בחורי ישיבה, לומדים בחברותא, ואחר כך עורכים התוועדות חסידית".

לידור עצמו משלב היום את עולם המוזיקה עם החיים הדתיים. הוא הוציא מספר שירים, כשהבולט שבהם מבוסס על הפסוק "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (עמוס ג).

"בחרתי בפסוק הזה, כי הוא מסמל עבורי את הקשר המיוחד בין עַם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא", מסביר לידור. "כמו שני אנשים שלא ילכו יחד אם לא נועדו לכך מראש; כך עם ישראל והקב"ה, הולכים יחד לאורך כל שנות ההיסטוריה".

כיצד הגיבה המשפחה שלך על השינוי שעברת מבחור לא–דתי, כמעט בנצרות, ליהודי שומר מצוות?

"למען האמת, בהתחלה היה חשש גדול, הם פחדו שאתנתק מהם, שאהיה קיצוני", הוא מספר בחיוך. "אבל לאט לאט הם ראו כמה היהדות מביאה לי טוב וברכה, כמה היא גורמת לי לכבד אותם יותר".

"אל תלכו שולל רק בגלל חוסר ידע"

כיום לידור נשוי ואב לשתי בנות, עובד בחברת היי–טק ומקדיש זמן ליצירה מוזיקלית. "אני חולם לחזור ללמוד בישיבה", הוא משתף.

הרב רובינסון רואה בלידור סיפור הצלחה. "כשאני רואה את לידור היום – אב למשפחה, איש עבודה, יוצר, ובעיקר יהודי גאה בזהותו – אני מתמלא סיפוק. זה בדיוק מה שאנחנו שואפים אליו ב'יד לאחים' – לא רק להוציא אנשים מהמיסיון, אלא לעזור להם למצוא את דרכם חזרה לעצמם, לעמם ולאלוקיהם".

לידור, מה המסר שלך לצעירים יהודים המתמודדים עם שאלות של זהות בנוגע ליהדות?

"לכו לשאול, לחקור ולברר", הוא אומר בלהט. "אל תלכו שולל רק בגלל חוסר ידע. כל הדברים שנוצצים בחוץ – קשרים עם לא–יהודים, או אורח חיים שנראה מושך – הם זמניים. לעומת זאת, הטוב שתקבלו בתורה ובמצוות, הוא נצחי. אלו חיים עם משמעות שקשה להסביר במילים".

לידור מדגיש גם את חשיבות הפתיחות בבית היהודי בכלל והחרדי בפרט. "להורים ולמחנכים אני אומר – היו רגישים לצעירים שנמצאים קצת בשוליים, שמתנדנדים. אפשרו שיח פתוח, הקשיבו להם, אל תתקפו אותם על שאלות או ספקות. עם אהבה והקשבה אפשר למנוע נפילות קשות שיהיה קשה לחזור לאחר מכן".

את סיפור ההצלחה של לידור עמירה, מייחס הרב רובינסון לכוח המיוחד של הנחת תפילין. "הרבה פעמים, כשאני פוגש חבר'ה ואני רוצה להשפיע עליהם, אני מרגיש שאני מדבר אבל זה לא פועל, אז אני מביא תפילין ומבקש להניח איתם. יש לזה השפעה מדהימה על הנשמה".

מה ההיענות של אדם העומד על סף התהום, רגע לפני שמתכנן להמיר את דתו, ופתאום הוא מתבקש להפשיל שרוול ולהניח תפילין?

"לא תמיד הם מסכימים", מודה הרב רובינסון, "אבל אני לא מוותר כל כך מהר. אני יודע ומאמין שהנחת תפילין, אפילו פעם אחת, יש בה כוח רוחני אדיר. והרי ידוע ש'מעט מאור דוחה הרבה חושך', ולו גם בצורה מקיפה. התפילין שוברות חלק מהקליפה החוסמת הסברים רציונליים".

הרעיון שהנחת תפילין אחת יכולה לשנות חיים, אינו תיאורטי עבור הרב רובינסון. "אנחנו גם מסבסדים ועוזרים למי שיוצא מהמיסיון ומבקש לקנות תפילין אך אין לו כסף. הארגון ממש דואג להם לתפילין".

"יש לנו גם זוג תפילין במשרד עצמו הנמצא בלב בני ברק", הוא מספר בחיוך. "לא תאמין, אבל יש צעירים בני ברקים שמאיזו סיבה שלא תהיה, לא הניחו תפילין, אבל הם יודעים שבמשרד שלנו ב'יד לאחים' יש תפילין מהודרות, רש"י ור"ת, ואפשר לבוא להניח תפילין באנונימיות מוחלטת בלי שאף אחד ישאל או ירים גבה".

מצווה ושרשרת של מצוות

כיום, הרב רובינסון והצוות ב'יד לאחים' ממשיכים במאבק היומיומי להצלת נשמות יהודיות. הם יודעים שמאחורי כל סיפור הצלחה, כמו זה של לידור עמירה, יש עוד רבים הזקוקים לעזרה. "תפילין, חסידות, אהבה וקבלה", מסכם הרב, "אלו הכלים שיש לנו ב'ארסנל'. ובעזרת השם, נמשיך להציל עוד ועוד נשמות יהודיות.

"כשמסתכלים על הסיפור של לידור, רואים איך מהנחת תפילין אחת נוצרה שרשרת של טוב: לידור חזר בתשובה, דניאל חזר גם הוא בתשובה בעקבותיו, ושניהם משפיעים כיום על אחרים".

לידור, עם גיטרה בידו, מתחיל לנגן את מילות השיר שכתב: "הילכו שניים, הילכו שניים, בלתי אם נועדו…" קולו המרגש מספר סיפור של אדם שהלך לאיבוד ומצא את דרכו חזרה הביתה, אל עצמו, אל עמו, ואל בוראו.