מבקשים לראות פירות מבורכים • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. כמו בראש השנה שלנו, כך בראש השנה לאילן דנים מה יקרה איתו בשנה הקרובה בצמיחה, בכמות המים שיקבל ובפירות שיוציא.

"כי האדם עץ השדה" – אדם דומה לעץ. השורשים הם סמל האמונה. כשם שהשורשים מחזיקים את העץ בעוד הם חבויים באדמה, כך גם האמונה מחזיקה את האדם, על אף שהיא לא גלויה.

הגזע והענפים הם סמל לתורה והמצוות – החוסן של יהודי.

הפירות הם סמל למעשים הטובים שאדם עושה אם הזולת. בתוך הפירות ישנם גרעינים שמהם יצמחו אילנות נוספים נושאי פירות – על דרך הרעיון של "מצווה גוררת מצווה".

כמו כן הפירות אלו הבנים והבנות של האדם, או בפן הרוחני: התלמידים/ות והמושפעים של יהודי.

לפני כעשרים שנה ישבה קבוצת שלוחים ב–770 והתוועדו אודות העניין של כתיבת דו"ח לרבי מלך המשיח. אחד השלוחים שיתף, שכאשר הוא כותב דו"ח, הוא מבקש גם עבור הצלחת כל אחיו השלוחים, כל אחד בענייניו הוא. כמו כן הוא מבקש ברכה לראות את ה'פירות' מעמלו, שהרי שליח פוגש מאות אנשים בשבוע, אם במבצע תפילין או מזוזה, אם בשיעורי תורה או חתונות, ברי מצווה ועוד.

עשרות מהם בוודאי מקבלים 'נגיעה רוחנית', אם פחות ואם יותר – אך רבים שומרים זאת לעצמם ולא טורחים לספר לשליח על התחזקותם בזכותו. יש 'מקורבים' שעוברים לעיר אחרת, ויש כאלה שממשיכים את תהליך ההתקרבות באמצעות "זרם" אחר, זאת לאחר שקיבלו את "השורשים" ו"ההנבטה" בחב"ד.

מבקש אפוא השליח במכתביו לרבי, לראות פירות מעמלו.

אחי השליח, הרה"ח שמשון טל מהוד השרון, נכח באותה התוועדות, הדברים נכנסו לליבו, ואף הוא כתב לרבי כי הוא רוצה לראות פירות ברכה מעמלו…

עברו כמה שבועות, וביום שישי אחד, בשיא ההכנות לשבת, הוא מקבל SMS ממספר לא מוכר עם שאלה: "האם היית בטירונות בצבא בשנת 1992 באזור הדרום במקום פלוני"?! אחי השיב בסמס חוזר: "אכן הייתי".

כתב לו השואל: "דע לך שבזכותך התקרבתי ליהדות ולחסידות, והיום אני אפילו 'גבאי' בבית כנסת חב"ד בעירי, וזאת בזכות העקשנות שלך לסדר מניין תוך כדי טירונות ואימונים". מסתבר שהלה שלא היה שומר מצוות, עקב אחרי "כוח ההתמדה" של אחי, מבלי שוויתר על שני מקיפים וגרטל בתפילות, וכן לימודי חת"ת ורמב"ם בין האימונים. כל אלה הביאו אותו לחשוב ברצינות על האמונה ועל קיום מצוות.

האיש חתם את ההודעה שלו: "ברוך ה' כיום יש לי בן בשם 'מנחם מענדל' ואף נסעתי כמה פעמים לרבי מלך המשיח".

הנה כי כן, הרבי מילא את בקשתו לראות 'פירות' מבורכים בעשיה שלו.

בהקשר לכך, ראוי לצטט את דברי הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה נ"ע לאחת השלוחות (דבר מלכות פרשת וישב תשנ"ב, הערה 43) "אנחנו חרשנו וזרענו ואתם צריכים לקצור".

אם כן, כל שליח מאחל לעצמו שיצליח בקצירה, ויראה את פירותיו המבורכים – מושפעיו – בטוב הנראה והנגלה; חסידים, יראי שמים ולמדנים, מקושרים למשלח.

יש זמנים של "ששים בבואם"

כמעט לכל עץ יש זמן שהוא פורח ומוציא פירות, ויש זמן שהוא נמצאת ב'שלכת' – משליך מעליו את עליו ופירותיו… ובמילים פשוטות: אם ראית עץ בלי עלים שנראה "מסכן" ו"מוזנח", אל דאגה זו רק ירידה לצורך עליה. עוד יבוא היום בו ישתפר מצבו, והוא יחזור לפרוח, וכי הנשירה אינה אלא חלק מתהליך.

בתפילת שבת אנו אומרים "טובים מאורות שברא אלוקינו, כוח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל… שמחים בצאתם וששים בבואם…"

יש השואלים: לכאורה זה שהם "שמחים בצאתם", הדבר מובן, שכן הם מאירים ומקרינים אור לעולם. אך מדוע הם "ששים בבואם" בזמן שהם נעלמים ואינם מאירים על העולם?

התשובה מופיעה בהמשך הכתובים: "עושים באימה רצון קונם" – מכיוון שזה רצון הקב"ה – שישקעו ולא יאירו כעת בעולם, הרי שהם עושים את עבודתם מתוך ביטול מוחלט לקונם.

ידוע הסיפור על האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך שהיו הולכים מכפר לכפר ומעיר לעיר, כדי לתקן בכל מקום את הדרוש תיקון. פעם העלילו עליהם עלילה והם הושמו בכלא. מכיוון שהיה שם דלי עם מי שופכין, לא יכלו להתפלל על פי ההלכה. ביקשו אפוא מהסוהר שיוציא את הדלי על מנת שיוכלו להתפלל. הסוהר החליט לעשות בדיוק הפוך, ולהשאיר בדווקא את הדלי בחדר…

רבי אלימלך נעצב לליבו, אך אחיו רבי זושא הרגיעו ואמר: זהו רצון ה' כרגע. שהרי הכל בהשגחה פרטית ואם כן, רצון ה' הוא שכעת לא נתפלל; אם כן, יש לנו לשמוח בקיום רצון ה' בכך שאנו שומרים על ההלכה ואיננו מתפללים…

כיוון שכך, יצאו השניים בריקוד שמח. הסוהר נדהם. הוא לא הבין מדוע הם רוקדים, והרי רק לפני רגע היו עצובים? הבין השומר כי השניים שמחים בגין הדלי. הוא נכנס אפוא ולקח בכעס את הדלי מן התא…

כעת יכלו השניים להתפלל כדבעי ובשמחה של "שמחים בצאתם" באותה מידה של "ששים בבואם"…

כמעט כל אדם נמצא בחייו בסיטואציה דומה – פעמים הוא מרגיש שאין ביכולתו להאיר לעולם, אם בגלל מחלה רחמנא ליצלן, אם בשל בעיה כלכלית, או כל סיבה אחרת. צריך לדעת שהכל קורה בהשגחה פרטית וזה רצון ה'. וכפי שכותב הרבי הריי"צ במאמר "באתי לגני" – "אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ואור אין סוף למטה מטה עד אין תכלית". בעבודת ה' של הנבראים – גם כאשר נמצאים בשיא הצמצומים וההעלם, למטה עד אין תכלית – נמצא איתנו אותו אור אין סוף שהוא בדרגה של למעלה עד אין קץ…

אחד המקורבים בהיותו בחור צעיר, קיבל את המחלה הארורה ל"ע והיה מאושפז בבידוד כדי שחלילה לא ידבק במחלות אחרות. מצבו הבריאותי כמו הבידוד, גרמו לו לדכדוך.

לפתע שמע קול נגינה עולה מאחד החדרים הסמוכים. היה זה השיר "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך". המילים הללו נתנו לו עידוד רב של ההשגחה פרטית גלויה… הנה, ה' איתו!

לאחר ריבוי מעשנו ועבודתנו בגלות מתוך חושך הגלות, זכינו לשמוע את דבר הנביא: "הגיע זמן גאולתכם", ואנו יודעים ומאמינים כי מיד ממש הוא גואלנו.

לחיים חסידים!