צביקה מור: "העסקה הזו עלולה להרוג את הילד שלי"

שניאור זלמן לוין, מגזין בית משיח

יום שלישי בערב. בעת כתיבת השורות הללו, האורות בלשכת ראש הממשלה דולקים עד שעות המאוחרות, והכול סוער כמרקחה. לפי הדיווחים, עוד שעות ספורות עתיד להיחתם עסקה בין ממשלת ישראל לבין הרוצחים בעזה, בתיווכם של ארה"ב וקטאר.

פה ושם דולפים פרטים, אך הם עדיין לא ברורים. מה שכן מתפרסם, מעורר חלחלה. כאילו לא למדו את הלקח עד כה בשחרור מחבלים בפעמים קודמות – שחרורים שהביאו לאסון הגדול בשמחת תורה אשתקד, עם הירצחם של למעלה מאלף יהודים, וחטיפתם של מאות נוספים.

די במה שהתפרסם עד כה כדי להבין שנתניהו ברגע האמת נכנע כניעה מוחלטת בפני כושר המשא ומתן המבריק של המחבלים.

לאורך השנה האחרונה הוא שב והבטיח שוב ושוב שלא ישוחררו אלפי מחבלים, שישראל לא תצא מרצועת עזה, ושארגון החמאס יחוסל סופית. שוב ושוב הודיע בקולו קבל עם ועולם: ״לא בכל מחיר".

כפי העולה ממה שפורסם – ההסכם הנוכחי קובע שכמעט אלף מחבלים ישוחררו כבר בשלב הראשון של העסקה, ואלפי מחבלים נוספים ישוחררו בהמשך עבור שחרור יתר החטופים היהודים. אם לא די בכך, ישראל תצא מרצועת עזה, וכמובן שהחמאס יחזור לשלוט בעזה.

זו עסקה מופקרת ומסוכנת לעם ישראל, ועלולה להביא לנרצחים רבים בעתיד, ולא פחות גרוע מכך – לחטופים רבים נוספים.

ארגון טרור החמאס נמצא כעת בגסיסה מתקדמת, והעסקה הזאת היא לא פחות מהחייאה עבורו. היא תביא לו תמונת ניצחון מול הערבים ביהודה ושומרון ועזה, ותסייע לו להשתקם מדינית וצבאית, כמו גם לגייס אלפי מחבלים חדשים.
שחרור הרוצחים שביצעו את הפיגועים הקשים ביותר, הוא מסר ברור לשאר המחבלים שמתכננים ללכת בדרכם – הטרור משתלם!

"אנחנו לא מפיקים לקחים"

לא יכולנו שלא לשוחח עם צביקה מור, 48, תושב קרית ארבע, ואביו של איתן, אחד החטופים הנמצא עדיין בשבי המחבלים. אנו משוחחים כשהוא בדרכו לעוד ראיון טלוויזיוני במטרה להציג עמדה נחרצת נגד העסקה האיומה.

מה אתה הולך להגיד בראיון?

אני הולך לומר, שאנחנו צריכים ללכת בדרך התורה. לא מצאנו בתורה שמשחררים חטופים על ידי זה שמחזקים את הרוע בעולם. עלינו להיות תקיפים. התורה אומרת לנו לעשות מצור על האויבים, ועוול הוא לשלוח חיילים שיסכנו את חייהם.

עכשיו, כשעסקת החטופים לקראת חתימה, ונראה כאילו היא מגיעה לאיזשהו קצה – או להתחלה מסוימת – אתה כאבא מרגיש נרגש יותר, מתוח יותר, כועס יותר?

כפי הנראה, אכן תחתם בקרוב עסקה. מדובר בעסקה חלקית שגם מסכנת את הביטחון שלנו בעצם כך שאנחנו נכנעים לדרישות האויב.
למרבה הצער, אנחנו לא מפיקים לקחים – לא אחרי עסקת ג'יבריל שהביאה לנו את האינתיפאדה הראשונה והשנייה, לא אחרי הסכם אוסלו, לא אחרי הבריחה מלבנון, ולא הגירוש מגוש קטיף או עסקת שליט. חייבים לעצור את העסקה האיומה הזאת. זו איוולת ממדרגה ראשונה.

על עם ישראל נאמר "אין עם חכם ונבון כגוי הזה" – איך באמת לא לומדים את הלקח מפעמים קודמות? לא רואים את המציאות שהתהוותה אחרי הויתורים בפעמים הקודמות?

אנחנו נקראים גם "עם קשה עורף"… הרעיון הזה שאנחנו קונים עכשיו איזשהו שקט, איזשהו ריגוש, ובתמורה לכך אנחנו ממיטים אסון על הדור הבא, חס ושלום, זה נורא ואיום!

בטחון התושבים חשוב יותר משחרורו של הבן שלי

צביקה מור, עסק בחינוך והוראה במשך שנים רבות, וכעת הוא מסיים דוקטורט בתחום הפרעות קשב. "יש לי עסק עצמאי של טיפול במשפחה עם הפרעות קשב", הוא מספר, ואי אפשר שלא לחשוב על חיי המשפחה שלו בשנה האחרונה.

"כן. אנחנו במצב של דאגה, חוסר רוגע, מתח. זה תמיד ברקע, אבל גם יש לך בחירה מה לעשות, למשל לבנות לך סדר יום. יש מצב אובייקטיבי, מה אתה עושה איתו זו כבר החלטה שלך".

גישתו של צביקה שונה מגישתן של משפחות חטופים אחרות. כאמור, הוא הואשם לא פעם בכך שהוא מקריב את הבן שלו. אך מורכבות המלחמה הזו ניכרת גם בו, ולאורך השיחה ברור כי ישנה ארשת פנים ששמורה לאידיאולוגיה וישנה ארשת פנים ששמורה לאיתן, והן מתקיימות זו לצד זו.

בשנה האחרונה נתניהו גילה קצת יותר התקפיוּת ונחישות כלפי האויב – אתה עדיין לא רגוע ולא סומך עליו?

לא, אני לא סומך עליו! מה שהיה בשנה ורבע האחרונים, לא הייתה מלחמה, כי מראש לא באנו כדי לנצח. הכניסות והיציאות והפשיטות המכובסות האלה – לא נועדו כדי להביא ניצחון, ולכן המלחמה הזאת באמת הייתה אבודה מראש.

כל כך כואב המסחר הזה בדם החיילים הגיבורים שלנו! בשביל מה? בשביל מה נכנסנו לג'באליה בפעם הראשונה והשנייה, ועכשיו עוד פעם הולכים… החמאס הולך לקבל עכשיו את צפון הרצועה, ומיליון עזתים אמורים לחזור לבתיהם. זה אומר שלא נוכל להילחם שם, ואם בכל זאת נצטרך להילחם שם – כמה חיילים נצטרך עוד לאבד? זה פשוט אסון!

מאיפה אתה מוצא את כוחות הנפש לעמוד ולהגיד: אוקיי, אני כרגע מוותר על הבן החטוף שלי, שיישאר עוד עד שתיעשה עסקה כמו שצריך למען בטחון ישראל?

התשובה פשוטה מאד: בטחון ישראל והצלת הבן שלי, לא באים האחד על חשבון השני. אנחנו לא צריכים לבחור בין תושבי ישראל לבין הצלת החטופים. יש תפיסה שאני מקריב, אני לא מקריב את הבן שלי, ואני לא גיבור.

אז מה כן?

זו הדרך הבטוחה להשיב את החטופים. כשאתה נלחם כגוף כדי להשיב את החטופים, אתה מרוויח שלושה הישגים, אתה נוקם באויב שבא להשמיד אותך, ובכך לא מאפשר לו יותר להשמיד אותך; אתה מרתיע את כל האויבים מסביב, ואתה משיב את החטופים. זאת הדעה שלי, ואני מדבר כרגע מבחינה עקרונית, כי זה לא מה שקורה בשטח. אין פה שום הקרבה של הבן שלי. אני לא צריך להקריב מהבן שלי.

ובצד הפרקטי יותר – הבן שלי בכל מקרה לא אמור לצאת בחלקים הראשונים של העסקה; גם אין שום תאריך שהוא אמור לצאת. ככל הידוע לי, לא סגרו לוחות זמנים ולא יודעים מתי יהיו הפעימות הבאות של השחרור.

לפי מה שהתפרסם, הולכים עכשיו לשחרר מספר מצומצם של שלושים ושלושה חטופים – איש לא יודע כמה מהם חיים – ולשחרר תמורתם כאלף מחבלים, כולל מחבלים רוצחים שנגזר עליהם מאסרי עולם. עסקה כזאת היא נגד התורה ונגד המוסר. אסור להשלים עם כזה דבר.

זה לא שאני מעכב כעת את שחרור הבן שלי. להיפך, כשאני דורש מראש הממשלה לעשות עסקה אחת על כל החטופים, זה מה שיקרב את חזרתו של הבן שלי הביתה.

עד כמה זה ריאלי?

זה ריאלי רק אם מחליטים לנצח באמת, כי חמאס לעולם לא ישחרר את כולם בפעם אחת, אלא אם כן, אנחנו נחנוק אותו, וזה דבר שלא עשו עד עכשיו.

המילים האחרונות היו: יברכך ה' וישמרך

כשביקשתי מצביקה לשוב אל השיחה האחרונה שלו ושל איתן, הוא סיפר לי על האופן שבו בירך את בנו איתן, הבכור מבין שמונה ילדיו. "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", ציטט מתוך הברכה, ופרץ בבכי.

בחודשים האחרונים עמד צביקה מור אל מול לא מעט ביקורת, היו אף שהאשימו אותו בכך שהוא מקריב את בנו לאור התנגדותו הנחרצת לעסקה, אך כשהוא מספר על הרגע ההוא, אי אפשר שלא להיווכח שמדובר באבא כואב שהכי רוצה את בנו לצדו.

צביקה מור לא יכול לשכוח את אותו יום שמחת תורה, כאשר בנו איתן צלצל לאחיו של צביקה, כיוון שידע שהוריו שומרים שבת. "הסלולרי שלי כלל לא היה איתי בשל קדושת החג", הוא מספר, "אח שלי מיד ענה לו, ואיתן סיפר לו שיורים שם ושיזעיק עזרה. אחי היה איתו בקשר עד 10:45. אחרי זה הוא כבר לא ענה לוואטסאפ, ואז נותק הקשר".

איתן הגיע למסיבת 'נובה' בתור מאבטח, והוא היה אף חמוש. צביקה מתאר כי הם לא ידעו שמתרחש אירוע חמור כל כך. "אין אצלנו בקרית ארבע אזעקות", הוא אומר. "בדרך כלל הם לא יורים לאזור שלנו". שבעה ימים אחרי שמחת תורה, בנו איתן עוד היה בגדר 'נעדר', יעברו עוד שלושה ימים עד שיוודע למשפחה כי הוא חטוף.

על בסיס מה הודיעו לכם את זה?

מודיעין. הם לא אומרים לנו מהו. הם גם לא ידעו אם הוא חי בהתחלה. אנחנו אמרנו שאם הוא חטוף אז הוא בטח חי, כי למה שיחטפו גופות? היום אנחנו יודעים שהם חטפו גופות כדי לסחור גם בהם.

היום אתה יודע לומר אם הוא חי?

בהתחלה קיבלנו אות חיים מהמודיעין, וגם רון קריבוי (ששוחרר בהתערבות הנשיא פוטין) סיפר לחוקרים שהוא פגש את איתן, הוא היה איתו. זאת אומרת שאיתן הגיע חי לעזה.

אתה יכול לספר לקוראים על הבן שלך?

בוודאי! הבן שלנו איתן, כשמו כן הוא: איתן וחזק וגיבור שהציל הרבה יהודים עד שהוא עצמו נחטף בשעה 12:15 בצהריים של יום שמחת תורה.

שעות ארוכות אחרי פרוץ הטבח…

אכן, שש שעות אחרי ההתחלה, בהן הציל הרבה מאוד אנשים. אנחנו כמובן גאים בו מאוד. הוא יכול היה למלט את עצמו, אבל הוא החליט להציל אנשים ככל האפשר. זה בדיוק איתן שלנו. אנחנו יודעים שהוא חזק, ואנחנו סומכים עליו שהוא מחזיק מעמד במצב הנורא בו הוא נמצא.

כשהתחילה ההתקפה, איתן ביחד עם עוד שני מאבטחים, התחילו לפנות נפגעים באמצעות טרקטורון. הם פינו אותם לאיזושהי נקודה, הלוך ושוב. כנראה שבאיזשהו שלב נגמר הדלק בטרקטורון, ואיתן ואליקים (ליבמן הי"ד) התפצלו. החל מהשעה 9:00 בערך איתן ואליקים כבר לא היו ביחד.

"זה היה מאוד קשה", משתף צביקה. "איתן ואליקים גדלו ביחד בקרית ארבע, הם שירתו יחד באותה יחידה. הם התפצלו, כי אליקים הלך לטפל בפצועים שהיו באמבולנס, ואילו איתן טיפל בפצועים שהיו מוטלים בשטח".

מה קרה עם איתן לאחר מכן?

"הדבר הבא שהמאבטחים עשו היה לאסוף ניצולים שהתחבאו מתחת למכוניות, בתוך שיחים ובפחי זבל. הם קיבצו אותם ביחד והתחילו לרוץ איתם כדי להתרחק מהאזור תוך כדי שהם מגינים עליהם. הם הגיעו לאיזשהו ואדי, שם הטמינו את האנשים, כשהמאבטחים שכבו סביבם עם הפנים כלפי חוץ להגן עליהם.

"באיזשהו שלב אחד המאבטחים זיהה גופה של נערה. הוא ירד לואדי וקרא לאיתן ולעוד אחד שיבואו לעזור לו לקחת אותה. אולי הוא חשב שאפשר להציל אותה, אולי הוא חשב שהיא חיה. הם עלו למעלה וראו שאין מה לעשות. איתן עם חבריו המאבטחים לקחו אותה והטמינו אותה בבור. רק אחרי שלושה ימים היא אותרה והובאה לקבורה".

צביקה מור מספר כי בנו איתן והמאבטח הנוסף שבו לקבוצה ששכבה בוואדי. אלא ששוב הגיעו מחבלים על אופנועים, ירו RPG על הקבוצה וכולם התפזרו לכל עבר. בנקודה הזאת איתן נחטף. "זה היה בסביבות 12:30־13:00. את זה אנחנו יודעים מהמודיעין".

נפגשת עם ראש הממשלה ושמעת ממנו דברים. מה ההתרשמות שלך ממנו?

נפגשנו הורי החטופים עם ראש הממשלה לפני כשלושה שבועות. בקצב האירועים, זה נחשב להרבה מאוד זמן.

אני לא יודע מה ראש הממשלה חושב. אני בטוח שהוא רוצה להחזיר את כולם, אבל לפי מה שנראה כרגע, הוא הולך לעשות טעות גדולה מאד. ראש הממשלה עדכן אותנו שיש שרשור. שרשור – הכוונה, שהכול כבר סגור מראש, וצעד מביא לצעד הבא. יש מנגנון שגם מכריח את חמאס לעשות את הצעדים שלו, אם כי זה לא מה שמדווח כרגע בתקשורת.

יש לנו חשש כבד שהנשיא טראמפ שהולך להיכנס לכהונתו בשבוע הקרוב, בעצם דחק בראש הממשלה שיחתום על הסכם כדי לחגוג את כניסתו לנשיאות – מה שיוסיף לו הרבה יוקרה. כלומר, טראמפ רואה את טובתו האישית לפני טובת החטופים או טובת ישראל, בדיוק כמו קודמו, ביידן.

טראמפ הכריז לא מזמן, כי אם עד לכניסתו לנשיאות לא ייחתם הסכם – ייפתחו שערי הגיהנום. כולם הבינו שהוא התכוון כלפי המחבלים, אבל כעת אנחנו מבינים שזה בעצם עלינו – המשפחות שלא תיראנה את היקרים להן חוזרים עכשיו.

זה ביטוי קשה מאוד.

נכון. אבל אני משקף לך את המציאות.

אתה לא מאמין בנשיא החדש שהגיע לשכונה שיהיה לטובת ישראל.

אינני שם את מבטחי בבשר ודם בשום אופן. אחרי הכול, הוא ביזנסמן, והוא לא מבין את שפת המזרח התיכון, כמו רוב מוחלט של האמריקאים. כן, אני בהחלט מודאג.

תעמדו על הערכים שלכם, ותפרשו מהממשלה!

צביקה מור הוא חלק מ'פורום התקווה', המאגד בתוכו משפחות חטופים, ומבקש להשמיע קול ברור ואמיץ נגד עסקה מופקרת, למרות המחיר האישי הכואב והכבד מנשוא של המשפחות.

כמה משפחות יש בפורום תקווה?

"התחלנו שלוש משפחות, מור, אור (משפחתו של אבינתן) וליבמן (משפחתו של אליקים ז"ל), והיום אנחנו שבע משפחות בחזית שמתראיינות ומוכנות לדבר בשם הפורום.

"יש מאחורינו למעלה מ־20 משפחות, אבל הן לא מוכנות להתראיין מכל מיני סיבות. חלק לא תקשורתיות, חלק פוחדות להזדהות איתנו, כי אנחנו ימניים, ולחלק, כוחות הביטחון אמרו לא לדבר, כי יש מידע רגיש על החטופים שלהם".

גם דיצה אור, אמא של אבינתן אור יוצאת נגד העסקה המסתמנת: ״מי שבעד העסקה המופקרת הזו – הוא בוגד בקול שלנו״.

מנגד, ואין זה סוד, יש את 'מטה משפחות החטופים' בתל אביב, שלוחץ על הממשלה להיכנס לעסקה בכל מחיר, גם במחיר חיי אדם עתידיים, העיקר לשחרר את החטופים.

צביקה מור מתנער מהגישה הזאת מכל וכל: "כשאתה צועק בכל הרחובות 'חטופים, חטופים', 'הזמן אוזל', 'בכל מחיר', מה האויב מבין? שאתה תשלם לו כל מחיר. אז הוא לוקח את הזמן, לא ממהר לשום מקום. אבל אם אתה עסוק בלהכאיב לאויב, שוב אני מדבר באופן עקרוני, כי זה לא מה שקורה בשטח, אם עקרונית, אתה עסוק בלגבות ממנו מחירים גבוהים, ככה תשיב את החטופים שלך ותשמור על עם ישראל. התפיסה שלי היא שונה: החיים שלנו, היהודים, קדושים. מי שבא להשמיד אותנו, יושמד. אנחנו לא רוצים להרוג אף אחד, אנחנו לא רוצים מלחמות, להפך, אנחנו רוצים להביא את ברכת אברהם לכל העמים. בראש השנה אנחנו מתפללים בבתי הכנסת על שלומן של כל המדינות, פרנסתן של כל המדינות, רפואה לכל המדינות, ברכה כלכלית לכל המדינות, זה עם ישראל. אבל הקם להורגך השכם להורגו, זאת התפיסה העקרונית".

מה כן הציפייה שלך שיקרה כעת?

אני קורא לראש הממשלה לחזור בו מעסקה שגוזרת ח"ו אסון על רוב החטופים, ומסכנת את ביטחונם של כל אחד מאיתנו כאן בארץ ישראל – כפי שקרה בכל הפעמים הקודמות ששחררנו מחבלים.

אנחנו רואים מה קורה כעת בג'נין ומה קורה בטול–כרם. המחבלים מתחממים על הקווים ומחכים להזדמנות לצאת לפשוט על היישובים היהודיים ח"ו. זו תהיה אמירה לכל העולם: הנה, שוב ממשלת ישראל נכנעה לטרור. לא יאומן! הטבח הנורא בשנה שעברה לא עורר אותנו. אסור שזה יקרה!

אני רוצה להעביר מסר גם דרך העיתון: אנחנו בפורום תקווה קוראים לשר בצלאל סמוטריץ' ולשר בן גביר לקיים את הבטחתם לעמוד בערכים שלהם ולפרוש מהממשלה במידה והממשלה תאשר את העסקה הזאת.

אתה מאמין שזה הצעד הנכון?

בהחלט כן. אם לא עכשיו, אז מתי? מתי?

יבוא סמוטריץ' ויאמר: יש עוד אלף דברים שאנחנו עושים: מפתחים את ההתיישבות ואת היישובים, אנחנו עושים הרבה מאוד דברים לחזק את ארץ ישראל. מה יעזור אם אפרוש? אדרבה, עכשיו, עם עליית טראמפ לשלטון, יהיה הרבה יותר קל לפתח את היישובים ולעשות דברים למען חיזוק יהודה ושומרון.

ואני אענה לסמוטריץ': תעמוד על הערכים שלך. יש קווים אדומים. זה כמו שאדם יאמר: אני אעבור, חס ושלום, על עבירה חמורה, אבל אחרי זה אניח תפילין מהודרות יותר, אוסיף פי שניים בלימוד תורה וכו'. ברור שהנוסחה הזאת לא תעבוד, כי יש עקרונות – ועקרונות לא עוברים. אלו הם קווים אדומים.

גם הרבי מליובאוויטש אמר כי מדובר בסכנה לעם ישראל. כל פעם שנכנעים לטרור, מתדלקים את הטרור ונותנים לו אישור שהדרך שלו עובדת. אין ספק שזה מסכן עוד ועוד חיי יהודים.

הילדים והנכדים שלנו מסתכלים אלינו בעיניים כלות, ואומרים לנו לסיים עם הסיפור הזה שנקרא חמאס ועם כל שאר ארגוני הטרור האחרים. אנחנו לא יכולים לסיים את המלחמה בכניעה שלנו.

יש נוסחת עסקה לה כן תסכים?

אם הייתה עסקה שמביאה את כל החטופים בפעם אחת, אנחנו ב'פורום תקווה' נסכים לה, בתנאי שגם תבטיח שמירה אמיתית על ביטחון יתר האזרחים בישראל. לא הבטחות של 'יהיה בסדר', כמו שאמרו לנו בעסקת שליט וכמו שאמרו באוסלו. אם כל החטופים יחזרו בבת אחת, ונדע לעמוד על הבטחון של התושבים, לזה נסכים גם אם זה יהיה כרוך במחירים שונים. אבל אני כלל לא רואה את זה קורה.

אתה מסתובב הרבה בין הורים נוספים שהילדים שלהם חטופים. מה הלך הרוחות שאתה מרגיש ושומע מהם?

יש הורים ויש… אני יכול להבין את ההורים של החיילות שרוצים לראות אותן בבית, כי ה' ישמור! יש גם את ההורים של הגברים הצעירים והחיילים – אלה שלא אמורים להשתחרר כרגע. בהחלט שיש מתח גדול. זה פשוט נורא ואיום ששוב יש סלקציה בין יהודים. זה לא נתפס!

סבא וסבתא שלי משני הצדדים הנם ניצולי שואה מאושוויץ, עם מספרים על הידיים. הסלקציה הצילה אותם, כי הנאצים ימ"ש השתמשו בהם לכוח עבודה. עכשיו שוב עושים סלקציה בארץ ישראל עם גזר דין לבן שלי? איך יכול להיות?! זה מחזיר אותנו לימים לא פשוטים, ימים אפלים.

אני רוצה לשתף, שעכשיו ב"ה התחלנו לבנות את בית הכנסת בשכונת המדורגים בקרית ארבע – בית כנסת שאנחנו עובדים עליו שנים. בזכות איתן הצלחנו לעשות מגבית גדולה והשגנו כמעט את כול הסכום, ואפילו התחלנו לבנות.

איתן עצמו הספיק לתרום 1000 שקל בערב ראש השנה בשביל בניית בית הכנסת, שכן הוא ידע כמה זה חשוב לנו. זה היה עבורו סכום גדול.

ברוך ה' התחלנו את הבנייה, ואנחנו מתפללים שאיתן יברך "הגומל" בבית הכנסת שנבנה בזכותו.

אני רוצה לאחל לך, שתזכה לראות בקרוב את אתן הבן שלך, בבריאות שלמה ובלב שמח.

אמן ואמן.