עשרה בטבת תשמ"ז: הגשת פסק הדין על הגאולה • מיוחד

הרב שלום יעקב חזן, בית משיח

1. הפעם הראשונה. ככל הידוע, הפעם הראשונה בה ביקש הרבי מרבנים שיפסקו שעל הקב"ה להביא את הגאולה – הייתה במוצאי יום הכיפורים תשכ"א. ליד שולחן סעודת מוצאי יום–הכיפורים בדירתו של הרבי הריי"צ, התבטא הרבי: "הרי נכתב בעיתונים שהגיעו לכאן רבנים חשובים מארץ–ישראל מן הראוי שיאמרו (יסכימו?) שמשיח יבוא!". אחד הרבנים המסובים הגיב: "וכי אנו צריכים להסכים? מי אנו שנסכים? שהרבי יסכים!". פני הרבי הרצינו, אך בשעת מעשה לא הגיב. כעבור ימים אחדים, בסעודת ליל א' של חג הסוכות, נשאל הרבי בענין הנהגת הבחורים מארץ–ישראל ביום–טוב שני של גלויות והרבי הגיב: "יום–טוב שני של גלויות? הרי יכולתם לחסוך זאת לגמרי!…".

2. שהרבנים הראשיים יפסקו. ביחידות עם הרבנים הראשיים לארץ ישראל, הרה"ג הרב אליהו והרה"ג הרב שפירא, שהתקיימה בכ"ז אדר שני תשמ"ו, ביקש הרבי שיתקבצו כל הרבנים ויוציאו פסק–דין שמשיח צדקנו צריך לבוא תיכף ומיד!… הרבי אמר כי "צריכים להתחיל הרבנים הראשיים, הכהן בראשנו, והרב הראשי אחריו, וכל העם אחריהם".

3. מניעות ועיכובים. חודשיים לאחר היחידות, התקיים בירושלים יום עיון לרבני חב"ד, והרבנים הראשיים הוזמנו להשתתף באירוע. הרב מנחם מענדל גלוכובסקי מספר כי חשב לנצל את ההזדמנות ולבקש משני הרבנים להוציא פסק דין על הגאולה. הרב שפירא הגיע בזמן, והרב אליהו התעכב. הרב גלוכובסקי ניסה למשוך זמן, אך כעבור שעה יצא הרב שפירא. לא חלפו שתי דקות, והרב אליהו הגיע, וסיפר כי נהגו נרדם תחילה, ואחר–כך התבלבל בדרך למרות שהוא עושה את הדרך הזאת כמה פעמים בשבוע. רצף של אירועים משונים, כדי שהרבנים הראשיים לא ישבו יחד לפסק הדין המיוחד…

למרות זאת, לאחר שהרב מרדכי אליהו התיישב, הרב גלוכובסקי הביא לפניו את נוסח פסק הדין, ואמר כי מכיון שהרבי ביקש מהרבנים שיחתמו על פסק–דין שכזה, כדאי לעשות זאת במעמד זה. הרב אליהו קרא את הפסק–דין, הוסיף אי–אלו פרטים ולאחר מכן חתם עליו והקריא אותו בפני הרבנים. בין דבריו הדגיש הרב אליהו כי פסק דין זה נחתם בירושלים עיר הקודש. פסק הדין נשלח מיד בפקס לרבי, ועוד באותו לילה קיבל הרב ירוסלבסקי טלפון מהמזכירות, ובו הוראה של הרבי להוסיף חתימות של רבנים. לאחר מכן הגיע טלפון נוסף מהמזכירות ובו הוראות נוספות לגבי הפסק–דין.

4. פסק רבני אנ"ש. בעשרה בטבת תשמ"ז מסר הרב קלמן–יהודה מארלאוו, חבר הבד"ץ דקראון–הייטס, לידי הרבי פסק–דין שעליו חתמו רבני אנ"ש. הרבי עיין בפסק, ובירך: שהקב"ה ימלא משאלות לבבכם לטובה בכל הדברים שנכתבו כאן, ובלשון הרמב"ם: 'אמן כן יהי רצון'. ושיהיה זה בעגלא דידן ממש, ובפרט שנמצאים אנו שלושים יום לפני י' בשבט. שנשמע בשורות טובות, וייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

5. הרבי ממשיך לבקש פסקי דין. בשנים הבאות ביקש הרבי פסקי דין מרבנים נוספים. כך ביקש מאב"ד אונגוואר הרב מנשה קליין ז"ל, כאשר בא לנחמו בכ"ז שבט תשמ"ח, וביקש "שהרבי יפעל שמשיח יבוא!" באומרו: "כעת צריכים רק שהרבי ינהיג את כולם לקראת משיח צדקנו" – אמר לו הרבי: "תפסקו כך ב'שונה הלכות'. וגם לפרסם בדפוס, הוראה לרבים".

6. לא מספיק פסק של הרבי. כאשר הגאון מערלוי, הרה"ג הרב יוחנן סופר ז"ל, נפגש עם הרבי במהלך חלוקת השטרות לצדקה, בה' אדר שני תשמ"ט ביקשו הרבי להוציא פסק הלכה על הגאולה. הרב ערלוי אמר שישנו כבר הפסק דין של הרבי, וכולנו, בתוככי כל בני–ישראל מצטרפים לפסק דין זה. אבל הרבי לא הסתפק בכך ואמר: "אין לתלות עניין זה על היחיד, כי אם על הרבנים, שהרי משיח צדקנו – רבים צריכים לו. ובמילא צריכים הרבים לפסוק כן. שאז ישנו גם כוח ומעלת הציבור – 'הן א–ל כביר לא ימאס'".

7. הפסק–דין הראשון שהרבי משיח. בכינוס חירום של חסידי חב"ד בעקבות שיחת כ"ח ניסן תנש"א, כתב הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, פסק דין הקובע "שהגיע זמן הגאולה אשר בו יתגלה הרבי תיכף ומיד כמלך המשיח ותתגלה מלכותו בכל העולם כולו וללא שום מניעות ועיכובים ובפועל ממש למטה מעשרה טפחים נאו מיד ממש ממש ממש".

הרב דוד נחשון ולהבחל"ח ר' אבי טאוב טסו מיד עם פסק הדין לרבי, והגיעו בב' אייר. בינתיים חתמו על פסק הדין רבנים נוספים – הרב יוסף אברהם הלר חבר בד"צ קראון הייטס, הרב גרשון מענדל גרליק רבה של מילאנו, הרב לוי ביסטריצקי רבה של צפת, והרב גדליה אקסלרוד אב"ד בחיפה. כאשר הרב נחשון הגיש לרבי את פסק הדין, הרבי אמר בחיוך: "ישר כח, ישר כח!" והכניס את המעטפות לכיס הסירטוק. לאחר מכן נסעה משלחת להקריא את פסק הדין באוהל הק' ועל ציון הרבנית חיה מושקא. בהמשך הצטרפו הרב יהודה קלמן מארלאו והרב אברהם אזדאבא מבית הדין בקראון הייטס.

8. הפסק השני, על ציוני רבותינו. במוצאי חג השבועות, התקיימה בקראון הייטס אסיפת רבני חב"ד מכל רחבי תבל, שם ניסחו מחדש את פסק הדין כפסק ההלכתי המבוסס על הלכות הרמב"ם. וכך נכתב בו בין היתר: "הרי ברור על פי דין תורת אמת שחל על הרבי הלכה זו ד"בחזקת שהוא משיח", שהרי נתקיימו בהרבי כל התנאים המנויים ברמב"ם הנ"ל". הרבנים גם חתמו על כתב מינוי לרב דוד נחשון ולהבחל"ח לר' אבי טאוב, שיסעו לקברי נשיאי חב"ד ברוסיה, להקריא שם את פסק הדין. ביום ראשון י"ג סיוון, במעמד חלוקת הדולרים, פנה הרבי לר' אבי טאוב, הגיש לו דולר נוסף ואמר: "ברכה והצלחה, זה עבור הנסיעה".

הרבי התייחס לפסק דין בשיחתו המפורסמת בשבת משפטים תשנ"ב בה ציין שמלך המשיח החל בפעולותיו – כתוצאה מהחלטת והכרזת "מלכי רבנן" ש"הנה זה (מלך המשיח) בא" . . וכן הפסק דין של הרבנים ומורי הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה… פסק–דין "מסיני", שנמשך וחדר גם בגדרי העולם".

9. חלה עליו שבועת התורה. לקראת י"א ניסן תשנ"ב נכתב פסק דין שלישי, שנחתם על ידי חשובי הרבנים בראשות הרב פנחס הירשפרונג והוקרא על ידי הרב יצחק הנדל בהתוועדות י"א ניסן תשנ"ב. תוכן הפסק הוא שלרבי יש את הגדר ההלכתי של בחזקת משיח, וכיוון שכך, חלה עליו שבועת התורה "שלא יכבה נרו לעולם ועד", והוא יחיה בחיים נצחיים.

10. פסק הדין לאחר ג' תמוז. לאחר ההעלם וההסתר של ג' תמוז, התארגנו מספר רבנים בארץ הקודש וניסחו את פסק הדין מחדש, ועיקרו: לאור קביעת הרבי שנשיא דורנו הוא נביא דורנו, הרי יש לדברי הרבי אודות הגאולה תוקף של נבואה, ועל פי שיחותיו של הרבי עצמו מהן עולה כי הוא המלך המשיח, פוסקים בזה שכבוד קדושת אדמו"ר מלך המשיח יש לו דין נביא ומפורש בשיחותיו הקדושות שמרמז על עצמו שהוא נביא ומובן משיחותיו הקדושות שהוא הוא המלך המשיח, וכן עודד שירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" . . ועל כן מחויבים אנו לשמוע לכל אשר יאמר לנו מגדר החיוב לשמוע לדברי הנביא, ובכלל זה – שהוא המלך המשיח ויתגלה אלינו מיד ממש.

על הפסק חתומים מאות אדמו"רים, רבני ערים, שכונות וקהילות מכל החוגים והזרמים וכן רבני חב"ד מכל העולם. את החתימות אוסף הרב יצחק ליפש, ובמשך כל העת מצטרפים רבנים חדשים לפסק.